לפני שבועיים המכשף הגיע לדירה של אחותי, התמזמזנו לנו מול הטלוויזיה זמן מה, ואז הלכנו לישון. הייתה לו מתכונת למחרת, והוא היה צריך את שעות השינה שלו.
בבוקר הוא יצא, ואני התקשרתי לטין.

סיכמנו ביננו קודם שאני יוציא את המכשף מהדירה בערב לזמן מה, טין יגיע וארגן את מה שיש לארגן, אז המכשף ואני נחזור לדירה רומנטית ונטולת טין.

ברגע שהמכשף יצא דיברתי עם טין וסיכמנו בדיוק מה מתוכנן, מה החלק שלי, ומה החלק שלו. יצאתי לסופר, קניתי, אירגנתי, הכנתי, וחלקי היה מוכן ממש לפני שהמכשף הגיע. הכל מלבד הפרחים, פשוט לא הספקתי לקנות אותם...

המכשף הגיע, והעברנו לנו את הזמן מול הטלוויזיה, או יותר נכון עם טלוויזיה דלוקה בזמן שאנחנו עושים את מה שאנחנו עושים.

לקראת ערב המכשף שאל מה אני רוצה שהוא יכין לארוחת ערב, ניסיתי כל מיני דברים, אבל אחרי כמה שעות, כשהוא ממשיך לשאול כל פעם שהוא נזכר שהוא לא באמת קיבל תשובה בפעם הקודמת, אמרתי לו שאין צורך שיכין משהו.

טין שלח לי הודעה, הוא עומד להגיע. אז יצאנו לטיול. זה כבר היה יותר מדי, והמכשף התחיל לחבר אחד ועוד אחד.

בסופו של דבר טין סיים, וחזרנו לדירה. נכנסתי לפניו, הפעלתי את המוזיקה, ויצאתי.

אמרתי לו לעצום עיניים והובלתי אותו פנימה.

ברקע התנגן השיר שלנו, הוא כבר חייך. כשהיינו בפנים חיבקתי אותו כשאני עומד מאחוריו ולחשתי לו באוזן.

"המכשף. המכשף שלי. תזכור שכל מה שנעשה פה, הכל, נעשה כדי להגיד רק משהו אחד. תפתח את העיניים."

הוא פתח אותם.

"אני אוהב אותך." אמרתי לו תוך כדי.

לפניו נגלה חדר שמואר כולו באור נרות. שביל של נרות הוביל לשולחן, עליו הייתה ארוחה (או לפחות מנה אחת), שמפניה, ופרחים שטין השיג.

"וואו" הוא אמר ונישק אותי. מילה שחזרה על עצמה לא מעט פעמים במהלך הערב.

אחרי המנה הראשונה ( או עיקרית, יותר נכון: פטריות מטוגנות, וספגטי ברוטב בולונז), הגיעה המנה האחרונה. מעין סורבה של תותים, בננות, גלידת ריבת חלב, גלידת פסיפלורה, קצפת, ועוד כל מיני דברים שטין זרק לבפנים.

אני לא יודע כמה זה נשמע (או נקרא?) מרשים כאן. אני לא מאמין שאני כותב את זה, אם הגעתי למצב הזה אז אני צריך להפסיק לכתוב בכלל, אבל אני מרגיש שלא משנה כמה אני ינסה, אני לא אצליח להעביר כמה מושקע ורומנטי זה היה.

גם את יום שבת העברנו מול הטלוויזיה, או שוב, כשהיא דלוקה.

אני מוכרח לציין שהמונח "כמו ארנבים" הוטבע במהלך הסופ"ש הזה עלינו, מפינו.

וכך עברו שבועיים, סגרתי שבת, חלמתי על שדון...

לעזאזל, חלמתי על שדון.

התלבטתי אם לכתוב את זה כאן, התלבטתי אם ליחס לזה חשיבות. אבל הנה אני כותב, הנה, נזכרתי בזה, אני מייחס לזה חשיבות.

בחלום נסעתי באוטובוס. הסתכלתי מהחלון ואז ראיתי את שדון, בדיוק מפספס אותו. הוא התחיל לרוץ אחריו, ממש לרוץ.

לפני המון זמן, שנים למעשה, שדון היה צריך להיפגש איתי אצל ידיד שלנו. הוא ירד בתחנה מוקדמת מדי, אז הוא רץ אחרי האוטובוס כדי שיוביל אותו לאיפה שהוא אמור להיות. זה מעשה מאוד שדוני מצידו, לרוץ אחרי אוטובוסים. מהדברים הדפוקים האלה שרק הוא יחשוב על לעשות.

האוטובוס פנה, ושדון התחיל לאבד אותו, אז הוא קפץ על חלון של בניין ליד, טיפס עליו כמו קוף, ונחת מסביב לפינה, איפה שהאוטובוס הסתובב. וככה זה המשיך מספר תחנות עד שהוא הדביק את האוטובוס ועלה בסופו של דבר. הוא עלה, ולא נכנס פנימה, כאילו חיכה ליד הדלת הקדמית.

אני זוכר שממש רציתי שהוא יעלה, וכשהוא עלה, תהיתי מה אני יגיד לו, איך כדאי להגיב. אני חושב שהייתי מאוד מודע לזה שיש לי חבר עכשיו, ושאני מאוד אוהב את המכשף.

מה דעתכם?

אתמול חזרתי הביתה. הגעתי בסביבות חמש בערב, התארגנתי ויצאתי ישר אל המכשף.

אמא שלו אמרה לו שאני מוזמן לבוא לישון אצלו, היא לא אוהבת שאנחנו מתמזמזים ברחוב.

המכשף הכין ארוחה. היה ממש טעים, למרות שהיה מביך לשבת ליד אמא שלו ואחותו. אחותו שלא יודעת שהוא הומו כי היא צעירה מדי.

אחרי זה נכנסנו לחדר שלו, ואף אחד לא הפריע, והיה ממש טוב. היה נחמד לראות את החדר שלו, להכיר אותו אפילו יותר.

היום בצהריים חזרתי הביתה. שאר הסופ"ש יוקדש לחברים ולהורים שלי.

לאמא ואבא שלי שמתלוננים שאני לא בבית בסופ"שים אף פעם. לא' ההומופוב שממש מתחיל להעלב מחוסר תשומת הלב אליו, בחוסר ידיעה מוחלט שיש לי חבר. ולטין שגם בשלבי העלבות מתחילים.

בדרך הביתה קניתי גלידות, לי, וגם לאמא שלי.

ראיתי גם סרטים צרובים למכירה, חדשים ורק ב-20 ש"ח. אז קניתי, 3, ב-50. סרטים שגם ככה רציתי לראות, ורק ההשכרה שלהם תעלה לפחות 20 שקל.

אחד מהם זה סרט שטין ממש רצה לראות, אז אני יביא לו אותו במתנה. כתודה על מה שהוא עשה לפני שבועיים, וכסליחה על חוסר תשומת הלב לאחרונה.

אממממ.....

מו,

איש שכזה.