לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


כינוי:  Well thats the life

מין: נקבה

ICQ: 298834026 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2012    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2012

זהו. נקודה ללא מוצא!


"אם אדם מתעלם מהכאב שלו, בסופו של דבר, הוא לא ירגיש כלום."

זה המשפט שאני זוכרת יותר מכל דבר אחר שלמדתי השבוע הזה.

למה דווקא המשפט הזה? כי הוא נכון לגבי. כי מישהו אמר אותו כדרך אגב ואני עכשיו יודעת למה אני ככה.

מחר זה היום הולדת שלי. אני לא רוצה שהיום הזה יגיע. לא רוצה. שונאת את היום הזה. הקב"ה בזבז מכוחו על בריאה טיפשית וחסרת תועלת שהיא אני.

אדם כל כך קטן, כל כך טיפש וחסר שכל ולב - למה? למה, אלוהים? הרי יש כל כך הרבה אפשרויות בעולם ודווקא אני? למה נתת לדבר כל כך מגעיל, ילדותי, שהכול שונא אותו, למה נתת לו לראות חלק בעולם הזה? זה לא משנה אם הסבל שלי הוא ילדותי או לא רציני או שיש כאלה שלהם בעיות גדולות יותר! סבל הוא סבל! לא טוב לי... ספגתי כל כך הרבה מכות כי לא התעמתתי עימן ויותר מכך, התעלמתי מהן וכעת, אין בי כלום. אני לא מרגישה.

אני לא יכולה לתת לחבר שלי את מה שהוא צריך ורוצה כי אני לא יודעת מה לעשות ואיך לפעול, אמא שלי מתעלמת ממני ומחליטה בשבילי את החיים שהיא הייתה רוצה שיהיו לה מבלי לדעת שאני מתה, שאני נובלת מבפנים, אבא שלי סתם מתעלם ממני, כולם פשוט פגועים ומאוכזבים ממני, כולם לצידה של אימי והיא רואה את כולם אבל לא את הבת שלה, יש לה את העולם ולעולם יש אותה... אני גם רוצה מישהו וצריכה מישהו שיהיה איתי ושיענה לי ואני מצטערת שאני כזאת מטומטמת. באמת שאני מצטערת... סליחה אם פגעתי בכם או במישהו בכללי. אני באמת מצטערת...

אני לא רוצה את זה יותר. נמאס לי להתמודד ונמאס לי להתגבר ונמאס לי מהמבחנים של אלוהים. שאלוהים יבחן את ביבי נתניהו על היותו ראש ממשלה של ישראל אבל לא אותי. נכשלתי ברוב המבחנים (אם לא בכולם) כי הגעתי לנקודה ללא מוצא. אני פשוט שונאת את עצמי. שונאת.

אני אמורה להיות קרובה אליו יותר בשלב הזה אבל ממנו, כמו מחבר שלי, אני פשוט מתרחקת יותר ויותר. אין לי חלק בעולם הבא גם ככה אז למה לא לשרוף אותי ואת הנשמה שלי ואת האף הארוך שלי כבר עכשיו בגהנום? אני לא מאשימה את אלוהים בזה שהגעתי למצב הזה. אני מאשימה את עצמי כי אני זו שעשיתי את הבחירות האלו. אבל אם הוא ידע וראה שאני אגיע לכאן, למה הוא נתן ונותן לזה לקרות?

אני לא יודעת מה אני רוצה. זה חדש בשבילי כל הקטע של "לבחור". מעולם לא בחרתי לבד. הכול בחרו בשבילי ורוב הפעמים, לא מצאה חן בעיני הבחירה הזו אבל לא נלחמתי על דעתי כי ידעתי שאני והשכל שלי והפה שלי פשוט לא שווים את זה ואף אחד גם ככה לא יקשיב אז למה?

למה אני פה? מה המטרה?

נכתב על ידי Well thats the life , 15/3/2012 18:38  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWell thats the life אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Well thats the life ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)