נשלחת משמיים.

היית לי למלאך

היית איתי ברגעים

כשהכול היה לא מוצלח

עזרת ועודדת

לא השארת אותי לבד

גרמת לי להתאהב בך

כמו שלא גרם לי אף אחד.

מכל האנשים

רק איתך הסתדרתי

ועוד יום ועוד רגע

לך את ליבי פתחתי.

ותמכת והיית

ואתה עדיין כאן

אך יש משהו שמפריע

שעוצר לי את הזמן...

קיצר, אין לי כל כך הרבה כוח בשביל להמציא שיר.

אני ממש מבואסת... גם נמאס לי מהצבא וגם אני לא יודעת מה לעשות עם חבר/ידיד שלי. אני כבר לא יודעת מה אנחנו. הוא קרא לעצמו חבר שלי ביום שישי אבל אנילא יודעת אם הוא באמת התכוון לזה או שסתם נפלט לו מהפה... אני מתגעגעת אליו. אני רוצה לראות אותו. אם הוא רק היה יודע איזה חלק מיוחד הוא בחיי... אבל יש בעיה. הוא, יש לו חיים. אני, אין לי חיים. אני כל היום בבית/בבסיס. איכשהו, אין לי מושג איך, אני מצליחה למלא לי את הימים בעשיייה כלשהי. לא משנה מה, כל דבר; מצביעת דפים ועד משחקי בנות אונליין. הוא, לעומתי, יוצא ונהנה וחי את החיים! הוא מעניין, מצחיק, מגניב, תמיד יש לו מה לספר. ואני? אני לא כזאת. אני לא יוצאת כי עדיין לא מצאתי לי חברים שאני מרגישה כיף לצאת איתם. גם אם עכשיו יגיע האדם הכי חמוד ואמין בעולם, אני לא אסמוך עליו. למה? כי אני כזאת. כשאנחנו נפגשים, אני מרגישה שאני משעממת אותו. אני מרגישה שאני מגבילה אותו. אני רוצה שהוא ימשיך את החיים שלו. הרחק ממני. אני לא טובה בשבילו. ולא בשביל אף אחד אחר. אני רוצה לחיות לבד. הידיעה שאני לא אראה אותו במשל כשבועיים פשוט הורגת אותי! אם הוא רק היה יודע מה הוא בשבילי! ואני לא יכולה להראות לו את זה כי אני לא יודעת איך!!! והוא רוצה משהו. משהו שאני לא יכולה לתת לו וזה גורם לי להרגיש רע! הוא מקרה מיוחד. זה עוד אף פעם לא קרה לי. אם לא הוא, בטח הייתי עכשיו בדיכאון, מופנמת, סגורה, מגעילה. אני עדיין כזאת אבל לפני שהוא הגיע, הייתי הרבה יותר כזאת. אבל הוא איתי. אבל אני לא יודעת מה עובר לו בראש. ובכל זאת, למה הוא שם עלי? מתי זה קרה? הוא אמר שבהתחלה כשהוא ראה אותי פעם ראשונה, חשב לעצמו: "יצא עם אחת כמוני?" חמוד... ההרגשה הזו שאני מרגישה, היא מפחידה ומאתגרת בו-זמנית! אני לא יודעת בדיוק מה זה אבל כל פעם שאני רואה אותו (פנים מול פנים או סתם מרחוק), כשמופיעה לי תמונה בראש של פניו או סתם כשאני שומעת את שמו, אני פשוט מתמלאת בשמחה. אני ישר מחייכת. אני מרגישה שאני זוהרת מבפנים! אני מרגישה כמו האדם הכי אמיץ בעולם! אני רוצה אותו אבל גם רוצה שהוא יהיה מאושר. אני לא ממש יודעת אם הוא מאושר איתי. הוא לא נפרד ממני, אבל הוא זורק מילה או שתיים מידי פעם על כמה שאין לנו מה להגיד אחד לשני. הוא פשוט מושלם מידי. אני הגעתי למצב שאני רוצה יותר! אני פשוט..... אוהבת אותו...

אבל אני רוצה שנפרד ושהוא ימצא לו מישהי טובה יותר. זה יכאב לי מאוד כי הוא אדם יקר ומיוחד בחיי אבל אני רוצה שהוא יתקדם. איתי הוא לא מתקדם. איך אני מסבירה לו את זה?.....