למעשה, זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה. אני נמצאת בחדר. השותפה ישנה. נראה לי. המחשב עובד, מסתבר, אז זה בסדר. :)

בכל מקרה, אין הרבה מה לספר אבל יש משהו שבאמת מדאיג אותי.

אני שוכחת לפעמים מאיפה באתי, מה עשיתי ולאן זה הולך. אני מתרחקת בכל שנייה יותר ויותר כשאני נמצאת קרוב יותר מפעם.

אני מתבלבלת אבל אני יודעת כמה אני מתגעגעת אליו. אני בחיים לא אשכח אותו. אמרתי לו שגם אם לא יצא שום דבר המקשר הזה, אז אני לא אאבד איתו קשר. נהיה ידידים. גם אם לא הכי טובים בעולם אבל עדיין, ידידים. גם אם תהיה פרידה שתבוא מהצד שלו וגם אם תבוא מהצד שלי. אני פשוט חולה על הבן-אדם הזה. בחיים לא אשכח אותו. הוא ממש פקח את עיני. הוא יודע מה טוב ומה לא, הוא..... היחיד שאי פעם יגרום לי להרגיש ככה. עד שסוף סוף בא אלי מישהו, זכיתי באושר הכי גדול. אני יודעת שאני עוד צעירה (-_-) ויש לי חיים שלמים לעבור אבל הוא משהו מיוחד. הוא, אני פשוט לא יודעת איך להסביר את זה. אני הייתי בכזה דיכאון גדול ועמוק והוא פשוט...... משך אותי מתוכו. הוא ציא אותי מהמקום המגעיל הזה. אני אודה לו על זה כל ימי חיי. גם אם לא יצא שום דבר מהקשר הזה. וכן, זה יכאב לי מאוד אם באמת ניפרד אבל אני בחיים לא אפסיק לחשוב עליו בתור הגואל שלי. אם הוא רק היה יודע כמה הוא מיוחד וחשוב בחיי... אני אוהבת אותו. פשוט אוהבת. אין לי משהו אחר להגיד...

שיהיה לכם המשך יום טוב. :)