אני לא יכולה לכתוב שהייתי לבד ביום העצמאות אבל בהחלט הרגשתי שהיה לי חסר מישהו לידי...

הייתי עם שלושת אחיי, סבתא שלי ובן דודי הקטן. אחת מהבנות דודה שלי נסעה מחוץ לעיר והשנייה נשארה בבית, 2 חברות טובות שלי סגרו שבת וכמה ידידים נסעו למסיבות. חברי\ידיד\אני לא יודעת כבר מה אנחנו, נסע עם החברים שלו לאנשהו. הוא אמר לי שהוא מעדיף לראות אותי ולא לנסוע אבל אמרתי לו שיסע איתם ושיהנה ושיהיה לו הרבה כיף להפגש עם החבר'ה שלו מחוץ למסגרת הלימודים! והוא באמת נהנה. דיברו קצת אחר-כך, כשהוא היה בדרך חזרה הביתה. הוא סיפר שהוא פגש קרובי משפחה באותו מקום ושהיה לו כיף! רואה? צדקתי. יהיה לך הרבה יותר כיף בלעדיי. ואז ראיתי תמונות בפייסבוק...

תקשיבו, הוא כזה חתיך! אני מתמלאת געגועים כשאני מביטה בתמונות האלו. הוא הצטלם שם עם בחורה בבגד ים (שניהם) והרגשתי תחושה חדשה. בחיים שלי לא הרגשתי אותה. אם אי פעם חשבתי שהרגשתי אותה, אז לא - לא הרגשתי אותה! קנאה... אז ככה מרגישה הקנאה. ערבוב של כמה רגשות שליליות... הוא נראה נורא עייף בתמונה הזו. הוא זקוק למנוחה מהלימודים, מהרעש, מהצבא. גם אני זקוקה למנוחה. אני זקוקה למנוחה מהחיים...

חג עצמאות שמח...