זה משגע לי ת'שכל שגם אני תקועה פה וגם אני מתה מגעגועים לכולם!!! עד מתי???

גמרתי עם כל הקטע הזה. למה? בשביל מה ובשביל מי? מספיק. עד שאני אבין כמה זה באמת חשוב, אני לא מתכוונת לחזור לזה.

אני מרגישה רע. ממש ממש רע. אני לא מרגישה חופשייה אבל גם אין לי מצפון. אני מרגישה כמו במקום הכי גרוע שקיים - בין גן עדן לגיהנום.

נתחיל מלמעלה: כואב לי הראש, שורפות לי העיניים, האף מלא נזלת ירוקה מגעילה, הגרון כואב, יש לי טעם מגעיל בפה כל הזמן, אני מרגישה שמשהו תקוע לי בגרון, כואב לי החלק ביד שקרוב לבית שחי (כמעט בית שחי) וזה מרגיש כאילו נתנו לי בוקס שם, התחיל לכאוב לי החזה, כואבת לי הבטן בצד שמאל מתחת לחזה, כואבת לי הבטן, מקרקרת לי הבטן, אני משלשלת, כואב לי פי הטבעת, יש לי יובש בכפות הידיים, יש לי פצעונים בכפות הידיים, יש לי פצעונים בין אצבעות הידיים, מגרד לי מאוד בין אצבעות הידיים, יש לי יובש בין אצבעות הרגליים, נקרע לי העור בין אצבעות הרגליים, שורף לי בין אצבעות הרגליים, כואבת לי האצבע הגדולה ברגל שמאל.

האם אני נחשבת לנכת צה"ל או שלא? כי באמת שרוב הכאבים שהזכרתי כאן לא היו לי לפני שהתגייסתי...

אני רוצה לפנות לאלו שמרגישים לחץ רב בגלל הסובבים אותם. אל תתייחסו למה שאומרים לכם. תבחרו ללכת בדרך שאתם רוצים. נחמד שיש מי שרוצה לעזור ולנווט אתכם לדרך הנכונה אבל כולנו יודעים שה-GPS את הדרך לשירותים לא יודע... קחו את הזמן שלכם, תעשו הכול לפי הקצב שלכם, תבינו דברים ותלמדו אותם גם אם זה בדרך הקשה. תקבלו את עצמכם כמו שאתם ואל תתנו לאף אדם או חיה או כל חרא כזה או אחר לעצב אתכם כפי שהם היו רוצים. כל אדם הוא אדם בפני עצמו. גם תאומים סייאמים שמחוברים אחד לשני הם שני אנשים שונים! לכל אחד יש היבט שונה על החיים. לא לכולם חייבת להיות אותה דעה על החיים ועל מה שקורה. כל אחד הוא מיוחד!

שיהיה לילה טוב ושקט!

I know I have to get over this but I just can't! Every time I feel like I'm stronger, someone brings me down.

Only by looking at their weird faces, I'm getting depressed. I know it seems like I'm a little girl but it's not like that at all! I just don't like being here! Why do I have so much bad luck??? I wish I could change and be a better person. I wish I could forget ALL the things I've seen my entire life! Start from ZERO! Start from nothing… I feel like I have no point or goal or something to reach to in my life. I feel like I'm a waste in this life. I'm not helping anybody not even to myself. It feels like I'm an empty space. I don't want to be here. I'm tired. I'm tired of life. I don't know how to have fun; I don't know how to become a better person… I know so much but it worthless since I don't have anyone to share this knowledge. Even when I tell them, they're not interesting to hear what I have to say. They are always trying to put me on their way and to make me forget my way. They never let me decide on my own. They never let me decide what's good for me. It's more than just the basic part of this. I don't trust anyone here. Not just in this place but every place I go to. I know it's impossible but it's like that. That is something I can't change and at this moment I don't thing I want to change it… After all, I'm… Who am I? Where am I? What do I have to do here?

I AM NOTHING I AM NOWHERE I HAVE NOTHING TO DO HERE…

End of story. End of everything. End of me. I'm done.

אני לא מציקה לו בטלפונים, לא חופרת לו בהודעות וכשהוא מצטלם עם בנות אחרות אני לא אומרת לו כלום.

אני רק רוצה לראות אותך. לחבק אותך...

הוא כבר לא ממש מעוניין בי ולא יוצא לנו להיפגש ולדבר. להיפרד. אני אוהבת אותך. למה זה היחס שאני מקבלת ממך. מה עשיתי לך?

פשוט תיפרד כבר ממני. בבקשה...

הייייי סתם כאן כדי להזכיר שיש לי בלוג.

הולך לא משהו כמו תמיד. חזרתי לחור שבו הייתי תקועה לפני חודשיים. עכשיו אני אהיה תקועה כאן ארבעה חודשים ואחר כך עוד קורס של חמישה חודשים ואחר כך זהווווווו בעזרת ה'!

יהיה טוב, יהיה טוב... :) תנו חיוך, הכול לטובה! נראה לי...

המשך יום מיייייייייייייייייייעולה!