לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

גם אם יכאב לי אני לא אצרח


את/ה חושב/ת שאת/המכיר/ה אותי? מעולה - עכשיו צא/י מכאן ובבקשה אל תספר/י על זה למישהו אחר, ובעיקר לא לי!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2009

ניקיטה


הערב מתחיל להאדים מבעד לעיניה של ניקיטה,

היא שוכבת מול העץ הגדול ועוצמת את עיניה הירוקות-ספק תכולות,

העיניים הבהירות מדי, תמיד מבט אטום, שכבר ראו יותר מדי.

 

והן באמת כבר ראו יותר מעיני נערה בת שבע עשרה-

את כל הגברים המקנאים שבאים להתנחם בה

וגופה המתקפא לעומת תאוותם,

ואת פעימות לבה ברגע המיוחד הזה שבו הרגליים נפגשות, ועוד יש באוויר ציפייה לסקס טוב.

 

זה אף פעם לא קורה.

 

 

את החיים הבוהמיים, המרעישים, האפורים של העיר

ואת גופה זרוק לו בפינת רחוב אפלה

מחכה לניצוץ.

 

זה אף פעם לא יקרה.

 

עשרות תמונות מרצדות אל מול עיניה,

ואף אחת לא נשארת מספיק זמן בשביל להתעמק.

 

זה אף פעם לא קרה.

 

ניקיטה פותחת את עיניה ומופתעת כי כבר חשוך, וקולה של אמה קורא לה

לארוחת ערב.

 

עיניה הבהירות מדי, תמיד מבט אטום, ראו יותר מדי דמיונות, חזיונות

שבהם קיוותה להינצל מחייה הטובים, הרגילים.

 

 

נכתב על ידי צ'וזיק , 25/10/2009 10:45   בקטגוריות סיפרותי, זנות, חלומות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי:  צ'וזיק

בן: 33





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לצ'וזיק אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על צ'וזיק ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)