ארג החשמל הזה אף פעם לא נגמר.
מחר יש לי מבחן סוף שנה בחשמל ואני הורגת את עצמי פה.
מסתבר שחשמל באמת יכול להיות קטלני.
הכי אבסורד זה שכל דקה בה אני מתרגלת חשמל, אני מרגישה פחות מוכנה למבחן. אבל בגלל הלחץ אני לא יכולה להפסיק לכתוב, לשנן נוסחאות ולתקתק תרגילים במחשבון. זה קטלני וממכר.
אז אתם בבית, אם מתישהוא יציעו לכם להתעסק בזה, פשוט אימרו לא. חבל על החיים שלכם.
תשמרו על עצמיכם, תלכו ללמוד קולנוע או משו. הכי טוב.
[כרגע מישהו ב'מקושרים' התחיל לדבר איתי על ה'ביישנות' שלי וקרע לי את חוט המחשבה לגזרים. למה לעזעזל? אנשים שם צריכים להתאמן על משפטי הפתיחה שלהם, באמת.]
אז בקיצור, בזה הרגע הפסקתי ללמוד\לדבר על ללמוד. אני מההתחלה לא רציתי ללמוד, מהבוקר, אבל אז ההורים שלי התחילו עם החרדות שלהם שאם אני לא אלמד עכשיו אני אכשל ואפול ויהרסו לי החיים. גאד, זה נורא. אני אומרת, אם אנשים יש להם חרדות-שיקחו כדורים. למה להפיל אותם על אנשים אחרים?
אני מאד נוטה לחרדות. נראה לי זה זורם אצלינו בגנים. אנחנו פולנים. הם היו צריכים להבין את זה כבר שהם לא עושים לי טוב עם כל ההערות שלהם, אבל כנראה הם לא שולטים בזה יותר. לא נורא, אני אסלח להם. יום אחד.
עכשיו אני צריכה להתמקד בלהפסיק את כאב-הראש. מחר המבחן על הבוקר, בשמונה וחצי, מה שאומר שבשש אני כבר על הרגליים, מצחצחת שיניים. ובשבע אני כבר בתחנת האוטובוס. אוף למה אני לא גרה בת"א?... אני חייבת להיות בפוקוס מלא, עירנית כמו שעון מעורר וצלולה כמו בלון מי עדן.
אני אנסה מדיטציה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
