נתקלתי בקישור לפוסט בתפוז אנשים. הספיקה לי הכותרת 'אצבע אלוהים' והתמונה ליד בשביל להפעיל את הגלגלים בראש.

הבנתי ששחכתי את הדת היהודית. שניה לפני שמישהו משכים להורגי על הדרמטיות, נא לנשום ולשבת.

אני מתכוונת

ששכחתי שיש את הדת היהודית. אם זה בגלל שזה טריוויאלי בשבילי? אם זה בגלל שמזמן לא התכנסנו כל המשפחה יחד מסביב לשולחן וקראנו בהגדה\הדלקנו נרות\עשינו קידוש\בירכנו על מצות\נחנקנו מאוזני המן? (השאר את ה'מיותר')

אני מתרכזת באיסלאם שבכותרות, בין אם הטורקים שמתלהמים עלינו או האיראנים שמאיימים לכלותינו.

או באמריקאים (הנוצרים אני מאמינה) שיש להם כל כך הרבה מה להגיד על מה שקורה במדינה של העם היהודי.

דתות אחרות תופסות לי את המחשבה ולרגע (העזתי) שכחתי שאני יהודיה. לא דתיה אבל יהודיה.

מזמן, בערך משיעורי תושב"ע בכיתה י', לא קראתי דברי חכמים או התעמקתי בפסוק ושלא נאמר פרשת השבוע.

וזה מצחיק כי בזמן האחרון בכל פעם שהגעתי למעוז חפצי עם האוטו יצא לי לומר 'שמע ישראל' ככה 'מתחת לשפם' ויצא לי לצטט פסוק מפה ואימרה משם אבל זה לא נקרא 'להתעסק'.

אבל אולי כן התעסקתי עם הדת בכל מה שקשור לפרשת עמנואל והגזענות שגרמה לי לחוש בחילה וסלידה מהאנשים האלה שלא ככה רציתי שיראו יהודים בכלי התקשורת וכאב לי. וזהו. פה תמה התעסקותי עם עברי בתקופה האחרונה.

התעסקתי עם דתות אחרות והתרכזתי באחת שנראית לי מאיימת (אני מאמניה שיש לה את הקסם שלה אבל לא כשאני רואה מטורפים צמאי דם שמחכים לפגוע בי ובעמי, או אנשים שמבחינתי מעוותים את האמת אפילו מול עובדות. אבל זה לא העניין...) שפספסתי את היופי והעושר של הדת היהודית. אני, שכמו יגאל אלון מאמינה שעם שלא יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל, התעקשתי על ההיסטוריה הישראלית וזנחתי, לא פחות, את המורשת היהודית הדתית שלי, על אף היותי חילונית.

    הרגשה לא משהו אבל מצד שני אני לא חייבת ואולי אפילו לא צריכה להתעסק בזה כל יום, כל היום. 

נו, נותרו לי עוד חמש שעות בעבודה, נמצא איזו פרשת שבוע להתעמק בה או דברי חז"ל לחשוב עליהם...