כבר חשבתי שזה לא יקרה באופן טבעי, שנהרס לי מנגנון צירי הלידה ושאזקק לזירוז או ניתוח שיוציא אותך ממני. אז עוד לא ידעתי שזו את, חשבתי שאת זה אתה, כך שאם יהיו לך תסביכי זהות בעתיד, את תמיד יכולה להאשים אותי שקראתי לך גור ולא גורה
נינה קטנה, בסוף זה קרה
וכך זה התחיל
אפריל 2008: ישראל, נסיעת עבודה. אחחח, כמה חיכיתי לנסיעה הזאת, בעיקר התגעגעתי לארוחות בוקר של מלונות ישראל, ולאוכל ישראלי בכלל. כל כך ציפיתי לבילויים עם חברים. תל-אביב, עיר ללא הפסקה. בארים עד אור הבוקר, מי חושב על עבודה?!
אויש, איזה סירחון האוכל הזה, מי יכול לאכול יותר מאשכולית בבוקר?! איכס.
ולצאת? למי יש כח?! אני כל כך עייפהההההההההה
רגע... מה זה הבחילות האלה? יכול להיות שאני בהריון?! אוף, לא יכול לחכות עוד שבוע כשאחזור?!
איזה באסה... בעצם.. אולי לא...
חזרה בבית, בדיקת הריון מאשרת את הבחילות
האיש נראה ירוק מבהלה... עוד ילד?! את בטוחה?!
ברור...
אוקטובר 2008: כולם מתעניינים בתאריך לידה המשוער. אני נוקבת ב-20 מקסימום 25 בנובמבר.
רגע, זה התאריך המיועד?
לא, זה התאריך שלי. התאריך הרישמי הוא איפשהו בתחילת דצמבר, אבל ברור שאלד לפני, הרי את נדב ילדתי בשבוע 38 ונעמי הקדימה ל37. אז סביבות ה20 בנובמבר נראה תאריך סביר
15 בנובמבר, מתחילים להתארגן. קצת צירים, קצת לחצים. ורד אחותי מגיעה מישראל. מסיבת בייבי שאוור. מכבסים, מנקים, מארגנים מקום לתינוק\תינוקת שבושש לבוא
ממיינת בגדים: בנים, בנות UNISEX בלי משים אני מכבסת את כל הבגדים של הבנים ומחזירה את ביגדי הבנות למחסן. משום מה יש לי תחושה חזקה שמדובר בגור ולא בגורה
20 בנובמבר, קמה בלי צירים, בלי כאבים, בלי בצקות, בלי התחלות.. אוי.. אני באיחור, הריון עודף...
25 בנובמבר, נאדה
26,27,28... סוף נובמבר וכלום. אוטוטו הבגדים הקטנים מעלים אבק
5 בדצבמבר, התאריך המיועד. כלום לא קורה. אני מרגישה שהתקלקל לי ציר הצירים.
אני מתחילה להתבכיין, בעצם התחלתי כבר באמצע נובמבר. עכשיו אני מתחילה גם לדאוג. ואולי משהו שם השתבש? ואם הוא תקוע ולא יכול ללחוץ על כפתור הלידה? ואם הוא במצוקה ואני בכלל לא יודעת? ומה יקרה אם...
ככל ערב בשבועיים האחרונים אני פוקדת על האיש לסקס. הוא מרגיש מנוצל, ובלילה כשאני סובלת מצרבות וחוזרת בי, הוא ספק מתבאס, ספק נושם לרווחה. הרי סקס משובח לא ייצא כאן כל עוד הבטן הגדולה בסביבה
6 בדצמבר, נשבעת שכל מה שאני רוצה זה ללדת ויוצאת עם חברה לסיבוב קניות. מקללת, מתבכיינת ובעיקר מתנצלת. היא שותקת ומנסה לעודד
בערב, בארוחת הערב, היא אומרת... את יודעת. זה מקסימום עוד שבוע וחצי, אחר כך יוציאו אותו וזהו.
מה זאת אומרת יוציאו אותו? אני נבהלת
קיסרי
מה??? מה פתאום קיסרי?! הרי אני יולדת בבית! אני נתקפת חרדה ורוצה ללכת הביתה
בלילה, אני פוקדת סקס שגם יוצא לא רע בכלל...
7 בדצמבר, 3 וחצי לפנות בוקר מתעוררת להתפקדות שירותים
אופס, נתפס לי שריר בבטן תחתונה. לא ידעתי שיש לי שם עוד שרירים פעילים
עוד רגע הוא ישתחרר ואצא מהמיטה
שניה לפני שאני קמה הוא נתפס שוב. נו... מה קורה כאן? זה כנראה שאריות מהאורגזמה
הוא משתחרר, וגם אני בשירותים. מרגישה עירנית מדי בשביל לחזור למיטה, עוברת לחדר עבודה, מיילים, צ'טים עם חברים מישראל שמתעניינים אם יש חדש
פתאום אני מרגישה רטיבות. ניגשת לבדוק, ובעודי יושבת בשירותים אני מרגישה ציר ראשון חזק
אני ניגשת בהתרגשות למיטה ומנסה להעיר את האיש שמגיב באדישות, שצירים יש לי כבר שבועיים, אז מה אני מעירה אותו באמצע הלילה
בשביל שתתחיל לתזמן, יש לי טיפטוף של מי שפיר, אני כועסת ומטפטפת שוב
הוא מתחיל לתזמן, ציר כל 2-3 דקות.
אחרי שלוש פעמים שאני צועקת "עוד ציר" מבלי לשמוע תגובה, אני מגלה שהוא חזר לישון עם העפרון ביד
"קום" אני פוקדת עליו. צריך לסדר את הבית לפני שהמיילדת מגיעה! צריך להתקשר לורד שמפזזת לה בסאן פרסיסיקו עם השד יודע מי
אולי זה יקרה היום
תוך כדי הכנסת כלים למדיח, אנחנו מגלים כמה מטומטמים היינו שלא בדקנו איך עובדת מערכת הביפר בארצות הברית. אי אפשר לבפב למיילדת, כי אף מרכזנית לא עונה. שומעים ביפ ושקט... נו, ומה עושים עכשיו?
מנסים לתפוס אותה בשאר הטלפונים, משאירים הודעות. אני מתחילה לפנטז על לידה עצמית, לא מעזה לשתף את האיש שאולי מפנטז על בית חולים
ורד לא עונה, אני מספיקה לשלוח מאה קללות באויר לפני שהטלפון מצלצל, ובקול לא מנומנם מדברת אחותי. היא לא תפספס את הלידה... היתה לה יקיצה טבעית לפני שעה. אולי גם לה ירדו המים. בשירותים
אחרי 10 דקות טלפון נוסף. ילנה המיילדת. היא בדרך. בדרך גם הופ. מיילדת נוספת ומתלמדת שלהן שלעולם לא אדע את שמה
ראשונה הגיעה הופ.
האיש מבקש שתעזור לו להכניס את הבריכה כדי שיוכל להתחיל למלא
היא מבקשת ראשית לבדוק אותי ולאחר שלושה צירים בשלוש דקות, היא מודיעה שלידת מים לא תהיה כאן היום. אולי באמבטיה אם נספיק למלא אותה
אני טיפה מתבאסת ומקללת את ורד בליבי. את האיש לא כדאי לקלל עכשיו...
שניה הגיעה ילנה, מיד פותחת את מרכולתה ושואלת איפה אני רוצה ללדת.
איפה שייצא,אני לא מודעת לדיוק בדברי
מתישהו מגיעה ורד ומצלמה בידה וזו שלא ידעתי את שמה
מתחילים ללדת. אוך כואב.. כואב.. כואב..
אני יושבת על כיסא לידה, מולי רוכן האיש מחבק, מצחיק, ומזהיר אותי לא לנשוך כשמרגיש את שיני נעוצות בצווארו
אני גונחה, צועקת, צוחקת, בוכה. הוא מחבק, מחבק, מחבק.
על ורד אני מזהה מבט מרחם, "חכי, אני אומרת לה בליבי, זה עוד כלום"
אחרי שעה של צירים, אני צריכה ללכת לשירותים.
האיש, מסביר שזה התינוק לוחץ. ד"ר ללידות
אני צריכה לשירותים, אני מאיימת על צווארו
בוא נלך לשירותים, אומרת ילנה
הולכים
אני יושבת שם ואחרי דקה מרגישה ציר לחץ. אני צריכה לדחוף אני צועקת.
תיזהרי ללדת אותו בשירותים, מפחד האיש מחרא של תינוק
אני קמה ואנחנו בדרך לחדר המשפחה המרוחק כשלושה מטרים מהשירותים
בדרך אני מרגישה את הראש יוצא. אני צועקת, הראש למטה, הוא יוצא
במסדרון, אנחנו עומדים בשרשרת. אני באמצע, מאחורי ילנה, מאחוריה ורד עם המצלמה (איך הגעת לשם?)
מלפני האיש, מאחוריו הופ ומאחוריה ההיא שלא אדע את שמה
ואני דוחפת תינוק החוצה
ילנה לוקחת אותו מאחורי, מותירה את חבל הטבור הכרוך סביב צאוורו ומגישה אותו אלי בחזרה בין רגליי
אני מחבקת, עוטפת אותו בחולצתי, במהרה מוסיפים שכבות של מגבות וכולנו עומדים ברכבת ומחייכים
ככה 10 דקות. מבלי לדעת את מין היילוד. מבלי שבאמת מעניין אותנו מהו. בעצם... ורד, שנמצאת מאחור, או אולי כבר הספיקה לעבור לקדימה חוככת בדעתה אם מותר כבר לשאול, ואולי אמרו והיא לא שמעה ומה קורה כאן? כמה עוד נחכה?!
אחרי רבע שעה אני נזכרת שאני עדיין לא יודעת אם זה בן או בת.
אני מרחיקה אותו מעלי ורואה בולבולון. זה בן, אני מכריזה!
כולנו שמחים ומאושרים ומחכים שתצא לה השיליה
השיליה יוצאת, מחכים עד שהדם יעבור אל היילוד. ורד מתקרבת עם הסכין כדי לחתוך את חבל הטבור כשאני מגלה כי לא בן נולד. אלא בת... נינה!
הספקתי להנות 10 דקות משני בנים ובת לפני שהשלישיה שונתה לשתי בנות ובן
שמחים ומאושרים ובעיקר מורחבים חזרנו מהשירותים לחדר המשפחה
עטופה ורגועה ינקה נינה בזמן שנדב ונעמי התעוררו וגילו עולם חדש
נדב מאוד התרגש, נעמי הרגישה שבין לילה הפכה ממלכה למלכה מודחת
במשך שבועיים היא התאבלה על מות ממלכתה. בשבוע האחרון היא הבינה שלא הודחה, אלא זכתה בנסיכה
מאז ועד עצם היום הזה אני מניקה ומניקה ומניקה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
