אני כבר לא חולמת בלילה.

כבר המון שנים שלא חלמתי שום חלום, או לפחות כך זה מרגיש.

אני זוכרת שלפני כמה שנים היו לי חלומות כל לילה, וכבר ממש קיוויתי שהם יפסיקו להגיע ולהטריד אותי.

כרגע אני פשוט תוהה למה הפסקתי לחלום. כן, אני יודעת שאני מגזימה בתגובה שלי, אבל אולי זה בגלל שהפסקתי לחלום?

פעם יכלתי לכתוב, להוציא מעצמי את הרגש בעוצמה מפתיעה... עכשיו קשה לי להוציא דמעה.

זה ממש מטריד אותי - למרות שפעם קיוויתי שלא להיות כזו מלודרמטית..... עכשיו אני סתם מרגישה ריקה.

רק לפעמים, אבל עדיין... ולפעמים אני מרגישה כאילו משהו בי חסר.

איזה הורמון או משהו... כאילו אני לא הכי מאוזנת שיש, חח.. :)

אולי לקחת כדורים שיסדרו את ההורמונים, אולי לא. אולי לנסות לחזור לכתוב בבלוג אנונימי בו אנשים שאני לא רוצה שיקראו עליי לא נמצאים..

אולי להפסיק להיות הילדה השקטה והקטנה שהתבייתה על דמותי בין אנשים?

בקיצור אני גולשת פה בין נושאים רבים מדי ותהיות שכל אחת מהן היא עולם ומלואה.... אז אני אפסיק פה.

יש לי הרבה על מה לחשוב, וקצת קשה עכשיו לכתוב.

אבל! יצא לי חרוז. זה כבר גורם לי לחייך :)

אני רוצה לחלום.