על החיים דרך השירים

בלי הקדמה הפעם, רק אגיד שהלחן של השיר משתלב יפה במילים שלו, לכן ממליצה במיוחד (למרות שתמיד עדיף) לשמוע את השיר ולא רק לקרוא את המילים:)

אהבה יומיומית

מילים: תרצה אתר

לחן: יהודית רביץ

שקרים שקטים שקרים קטנים

בתוך ליבנו ישנים

על פני חבצלות סגולות ושלל צמחי המים

שטים הם הס על פני הזרם

שטים הם עצומי עיניים

שקרים שקטים שקרים קטנים

בתוך ליבנו ישנים

ואור בהיר עולה וצף על פני החדר

אתה יודע מי אני יודעת מי אתה

הכל בסדר

הבוקר בא כבר יום חדש

נצא לדרך

היום נאמר תמיד אמת

עד בוא הערב

דברים פשוטים כמו אהבה

בתוך הנפש נחבאים

על פני כלניות שני

ושלל פרחי העמק

פורחים הם הס על פני הירק

פורחים הם עצומי עיניים

כמו אהבה דברים פשוטים

בתוך הנפש נחבאים

השקרים הקטנים והשקטים הללו, שהשיר מדבר עליהם, אינם שקרים במשמעותם השגורה בפינו. בעיני, השקרים הללו הם יותר כמו אחיזת עיניים, כל מיני דברים בנפש האדם, שמתעתעים בנו – הם נדמים לנו כמשהו אחד, ובעצם, הם משהו אחר. אולי חלק באופי שלנו, התנהגות כלשהי שמאפיינת אותנו, שנדמה שהיו שם מאז ומעולם, מעין מצב כזה שנדמה שהיה כך תמיד, שהוא חלק בלתי נפרד ממנו; אמנם, זה לא כך. ואנו חיים איתם, עם השקרים הללו, שוכחים את החיפוש אחר האמת. מסתגלים לדברים כפי שהם נראים למראית עין, וזונחים את החיפוש... השקרים הללו אינם רעים; לא מדובר בשקרים שמסתירים מפנינו אמת בכוונה. יותר כמו מצב מסובך כזה, שלא ברור מתי דבר מה הוא אמת, ומתי בדיה.השקרים ישנים, ושטים על שלל צמחי המים יחד עם זרם החיים. ממש כצמח על פני המים, אין לשקרים הללו שורשים עמוקים, אין הם חלק אמיתי מנפשנו, אך הם מצטרפים אלינו, מלווים אותו בזרם חיינו הסוחף, זה שלא מאפשר לעיתים לעצור ולבדוק: היכן הצמח נטוע בקרקע, והיכן מדובר בעשב שוטה, שאינו אמיתי... הם שטים על פני המים, והרי המים בעצמם הם דבר מתעתע: לעיתים נדמים שקטים ורגועים אך יכולים להסתיר בתוכם מערבולת או סופה. השקרים קטנים, שקטים, זורמים בדממה, לא עושים רעש ועל כן משתלבים ביתר קלות בתעלומת הנפש, בדרך החיים.

ואז, לעיתים, דברים מתבהרים. אור מציף את פנים נפשנו, ולפתע בכל זאת יש דברים ברורים. לעיתים דווקא כשאדם מתבונן בעיני אחר, הוא רואה יותר טוב את עצמו... כמו שכשאחד מביט בעיניים לאדם אחר, הוא יכול לראות באישון השתקפות קטנה שלו, לעיתים כך יכול למצוא שם גם השתקפות שלמה ומקבלת של האני האחר שלו, זה שנמצא בפנים.

כל בוקר טומן בחובו יום שלם עם פוטנציאל לשינוי, לדרך חדשה, שכולה אמת. לא מדובר באיזו מהפכה גדולה בחיים, שינוי מהקצה אל הקצה. כמו שהשקרים האלו אינם דרמטיים, הם קטנים ושקטים, כך יהיה גם השינוי: יתחיל בבוקר אחד, וימשך לפחות עד בוא הערב, פיסות פיסות, טיפות, בשקט.

אז יחד עם התסבוכת של הנפש, בתוך המבוך הזה, לצד השקרים, נחים גם דברים פשוטים; כמו אהבה. לעיתים הם נחבאים, אך הם שם, יציבים, מושרשים עמוק בלב. האהבה פורחת על פני כלניות שני ושלל פרחי העמק. הפעם, בניגוד לשקרים, הדברים הפשוטים בלב שולחים שורשיהם אל אדמת העמק, המקום הנמוך, הבטוח. את רוב העמקים בעולם יצרה זרימת מים, לפני המון המון שנים; העמקים הם כמו קרקעית אותו נהר, על פניו שטים השקרים. בעומק המים חבויה האמת הפשוטה, היציבה, כמו האהבה.

אם את השקרים אנחנו לא רצינו לראות, כעת הדברים הפשוטים הם שעוצמים את עיניהם, פורחים כך, ללא דאגות. האדם עוצם את עיניו כשאינו רוצה לראות: אולי חושב שאם יעצום עיניו, זה יעלם. אמנם הדברים הפשוטים הפורחים עצומי עיניים, עושים זאת באופן אחר, מסיבה אחרת... אדם עוצם עיניו מרוב פחד; הפרחים עושים זאת מרוב ביטחון. כמו ילד שעוצם עיניו ואוחז ביד חברו, נותן לו להובילו; סומך עליו במאה אחוזים, בוטח בו, שיוביל אותו בדרך הנכונה, שיזהיר אותו מפני כל מכשול בדרך, כך פורחת האהבה: עיניה עצומות מרוב ביטחון כזה בעולם, שהכל בסדר, היא יכולה לפרוח, והכל גם ימשיך להיות.