על החיים דרך השירים

הבתים בשיר מתארים סיפור. הסיפור מתחיל כמו בסצינה שאחרי הפרידה – הבחורה רחוקה – באוסטרליה, והבחור בנהלל, וחייהם נדמים כשני קצוות. בהמשך זו מתחתנת, כולם חושבים שהסיפור נגמר אבל הוא לא. זאת מגלים בבית האחרון, בו מתוארת עמליה בלי אהבה, חושבת לחזור אל גל שנשאר וחיכה לה.

הפזמון, בניגוד לבתים, לא מתאר התרחשות, עלילה או התקדמות.

השמש ששבה וזורחת מסמלת את מחזוריות החיים, את הימים, התקופות שחולפות; וזו – עמליה – אינה שבה. זריחת השמש לא באה לסמל יום חדש וטוב, אין היא באה לספר על דבר מה חיובי, אלא על התגלגלות הימים, השבועות. לילה, יום, לילה, יום... הוא מחכה לה, כמו שם את חייו על "הולד" עד שתשוב, והזמן בינתיים חולף. הזמן לא עוצר, הוא מחכה לשווא.

הבתים של השיר מדגישים את הפערים בין חייה, שמתקדמים, משתנים, לבין חייו שנותרים זהים – ציפייה לחזרתה של אהובתו. ואת הפערים האלו הפזמון מטיב לתאר – הזמן מתקדם, דברים משתנים, אמנם השמש במעין עקביות מונוטונית עולה כל בוקר – ממש באותו אופן בו גל מחכה לעמליה.

שמתי לב שבשיר יש הרבה משחקים כאלה עם מילים... לדוגמה בפזמון – היא לא תשוב, ושוב תזרח השמש – הדמיון בין המילים והקרבה שלהם מבליטים את ההבדלים במשמעויות... השמש שבה כל בוקר, ועמליה לא שבה. וגם – בבית האחרון יש את השורה "הוא יחכה לה גם בגלגול הבא"

והגלגול הזה מורגש בכל השיר... כל השיר מכיל כמו גלגל חיים מסתובב כזה, שמש ירח שמש ירח, ארבעים שנה הוא מחכה לה, וגם בגלגול הבא הוא יחכה; הגלגל ממשיך להסתובב גם אחרי המוות. וסיפורה של עמליה גם הוא כמו גלגול, סיפור מעגלי – מתחיל ונגמר בנהלל.

וגל? הרי השם שלו הוא חלק מגלגלJ