"החיים בפנימייה"

פרק ראשון - ללמוד שהחיים מסובכים .

הנה הגיע היום הזה. היום המגעיל שידעתי שהוא יגיע רק בשבוע שעבר. היום הנורא שאני לא מייחלת

לאף אחד שבעולם, אפילו לא לאנשים שאני שונאת. אולי בעיניכם יש דברים יותר נוראיים מזה, אבל אין דבר

נורא יותר מלעבור לגור בפנימייה . זו הרגשה מגעילה , הרגשה שלא רוצים אתכם, או שלא יכולים לטפל בכם,

כאילו אתם הורסים את החיים של ההורים שלכם, או שההורים הורסים את שלכם .

הבוקר התחיל כרגיל. קמתי מהמיטה הרכה והנעימה שלי, שידעתי שאני לא ישוב לישון בה בזמן הקרוב.

הלכתי לחדר האמבטיה . צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, וירדתי לסלון בפיג'מה. כך נגמר החופש הגדול שלי .

"בוקר טוב, מתוקה " אמר לי אבא מהספה, בעודו לועס את הצנים הקלוי שלו ולוגם מהקפה שלו .

"בשבילך אולי הוא טוב, בשבילי לא כל כך..." אמרתי בעצב. הלכתי למטבח להכין לי שוקו

וטוסט כמו בכל בוקר. "או מתוקה, אל תתחילי עם זה שוב, בבקשה..." אמר אבא.

"מה אתה רוצה? אני לא מתחילה עם שום דבר...." אמרתי. הרגשתי שאני מתחילה להתעצבן .

"מותק, את יודעת שאני עושה את זה רק כי .. כי אין לי מספיק כסף לטפל בשנינו.... את יודעת שגם אני עובר לדירה אחרת, עם שכר דירה יותר נמוך מפה..." אמר בעצב.

"כן אני יודעת....באיזה שעה אני הולכת לשם? מתי להתחיל לארוז?" שאלתי.

"את יכולה להתחיל לארוז עכשיו, ב-12 בצהריים אנחנו לא פה . " אמר אבא והמשיך ללעוס מהצנים שלו .

השעה הייתה 10 בבוקר. היו לי רק שעתיים לארוז ולהיפרד מהבית הזה. מהחברים נפרדתי בשבוע האחרון .

לאחר שסיימתי לשתות את השוקו ולכרסם את הטוסט שלי, עליתי לחדר שלי. פתחתי את המזוודה השחורה הענקית,

והתחלתי לדחוף בגדים לתוכה. חולצה ועוד חולצה, מכנס ועוד מכנס...לא באמת עיכלתי שאני עוברת לפנימייה, לחיים חדשים .

מלאתי 2 מזוודות גדולות, וירדתי איתן למטה. הייתי עוד בפיג'מה, והשעה הייתה אחת עשרה וחצי .

"את מוכנה, מותק?" שאל אבא. "המזוודות פה, אני הולכת להתלבש ואני באה..." אמרתי ועליתי לחדר שלי.

הסתכלתי על הבגדים שהשארתי מחוץ למזוודה. לקחתי אותם לחדר האמבטיה והתלבשתי שם.

גופייה לבנה עם הדפס מיקי מאוס, מכנסון אפור קצר וכפכפי האצבע השחורות שלי.

סידרתי את השיער לפזור, ושמתי סרט לבן. הייתי מוכנה.

"בואי זואי, כנסי לאוטו" אמר לי אבא . הוא העמיס את המזוודות במושב באחורי ואני התיישבתי לידו בקדמי .

כל הדרך הארוכה שתקנו. עד שהגענו לחור הזה , "פנימיית אבני השלום ",  שם מוזר לפנימייה.

"הגענו זואי. צאי החוצה, ואני יוריד לך את המזוודות." אמר אבא. עשיתי מה שהוא אמר לי לעשות.

"את רוצה שאני יבוא איתך למזכירות?" שאל אבא.

"לא, זה בסדר..אני יכולה לבד.." אמרתי לאבא. "נכון, נכון..." גמגם אבא בשקט .

"טוב אז...זהו זה " אמר אבא ובא לחבק אותי. הוא השאיר לי חתיכת נייר ביד.

"זו הכתובת של הבית החדש שאני עובר אליו. שמעתי פה בפנימייה שכל סוף שבוע הילדים באים לביקור אצל ההורים אז.. שם את תוכלי למצוא אותי" אמר אבא.

"טוב אבא, תודה " אמרתי . עמדתי שם את שאבא נסע ונופף לי לשלום .

אחרי שהוא נסע, גלגלתי את שתי המזוודות הגדולות והתקדמתי לעבר המזכירות .

למרבה הפלא, מצאתי את המזכירות דיי מהר. "שלום. " אמרתי.

"כן?" אמרה אישה מבוגרת עם קול צרוד, שישבה ליד השולחן שם. כנראה המזכירה.

"היי, אני זואי ריירה , אני נרשמתי כאן לשנה החדשה..." אמרתי.

"אה, כן ! חיכינו לך זואי...בואי שבי" אמרה המזכירה.

"טוב חמודה, דבר ראשון, אני גב' הולסוורת', המזכירה כאן, נעים להכיר" היא אמרה ולחצה את ידי .

"מספר החדר שלך הוא חדר 104, בקומה השלישית. חברתך לחדר היא אלכס ריס. אלכס הגיעה אתמול,

היא בוודאי עוד בחדר " אמרה המזכירה.

"הנה המפתח שלך לחדר. יש אחד לך ואחד לאלכס וזה מפתח יחיד אז לא לאבד " אמרה.

"אוקיי, תודה..." אמרתי וקמתי. סחבתי את המזוודות שלי לכיוון המעלית.

"קומה 3 " אמרתי לעצמי ולחצתי על המספר 3 .

הגעתי לקומה והתחלתי לחפש את החדר. 104 . הגעתי .

פתחתי לאט את הדלת ושם ראיתי את הילדה הזאת, אלכס כנראה .

"היי" אמרה אלכס. "היי" השבתי.

"אני זואי ריירה, השותפה החדשה שלך לחדר" אמרתי בנימוס.

"את בוודאי אלכס ריס, לא ?" שאלתי.

"כן...איך ידעת?" אמרה.

"המזכירה המוזרה כבר הציגה לי אותך..." אמרתי. "אה כן, גב' הולסוורת'. היא באמת מוזרה" אמרה אלכס.

נכנסתי וראית את החדר. הוא היה ענקי ממש. היו שם 2 מיטות גדולות , טלוויזיה ומיני מקרר. היו

שם גם שולחנות כתיבה וספות לישיבה...ממש כמו בית קטן.

"בואי, את מוזמנת לפרוק את המזוודות שלך. " אמרה אלכס . ניגשתי לכיוון הארון עם המזוודות.

חלק אחד של הארון כבר היה מלא בבגדים של אלכס, והחלק השני היה ריק. התחלתי להכניס לשם את הבגדים שלי.

"אני חושבת שאני אוהב מאוד לגור כאן..." אמרתי לעצמי.

זה היה הפרק הראשון.

איך הוא? מצא חן בעיניכם? אהבתם? לא אהבתם? דרוש שיפור?

הכל בתגובות ^