סיימתי קשר של שנתיים לפני חמש ימים בערך ואני מרגישה בסדר השגתי כמה חברים ואני מרגישה בסדר אני הולכת לעבור לדירה עם שני חברים ביומולדת ואני מרגישה בסדר אולי אני צריכה לחזור לעדכן בבלוג הזה כי אני מרגישה בסדר ואני לא מאמינה שסבלתי את כל השנתיים האלו ולא הבנתי שהסיבה שלא הרגשתי בסדר הייתה ביגללו אבל אני חושבת שהקשר הזה בכל מקרה לימד אותי מלא והוא היה מאוד חמוד וזה פשוט לא הסתדר בסוף אני אוהבת את זה שהיה לי את הקשר הזה וזה בסדר מצידי הכל תמיד בסדר והכל ממש יפה אני רואה יופי בהכל
קשה לי לכתוב שירים כבר חודשיים
אני מפחדת לבטא משהו ולהיכנס לזה, אני לא יודעת
אני רוצה להכיר כבר מישהו חדש
אבל אני גם רוצה שהוא יחזור לדבר איתי בשביל שאני יזכור את זה בצורה טובה
אבל באותו הזמן זה לא ממש משנה לי
לאחרונה אני כל הזמן עושה מסיבות פיג'מות בסקייפ ויוצאת עם החברים הבודדים שנשארו לי בעיר הזאת
ומלא דברים נחמדים קורים לי ואני מרגישה סוף סוף בסדר בגלל שאין לי יותר את הכובד שהיה לי בגלל המערכת יחסים
אבל אני גם מפחדת כי אני יצתרך להגיע למקום חדש ולקוות שאני יוכל להתמקם ולקרוא לזה בית
ולמצוא חברים חדשים ולהתאהב
ואני וצ'ארי וגילי הולכים לקנות גור חתולים לדירה החדשה
בגלל שזאת תהיה הדירה הראשונה של שלושתנו ובגלל ששלושתו סבלנו בשנים האלו (לא ממש סבלנו אבל פשוט.... אוקיי במיוחד אני וגילי סבלנו, אני חושבת שצ'ארי היה יחסית בסדר) אנחנו רוצים לעשות מימנה משהו ממש מיוחד, ושניהם גם משחקים טניס כמוני ואנחנו נעשה מלא ROADTRIPS ואני יחזור לצלם עם פילם ויצלם מלא שם ואנחנו מתכננים להעביר מלא זמן בצורה ממש טובה ויהיו לנו מלא הרפתקאות חדשות והולכת להיות לי את העבודה הראשונה שלי כנראה
אני וצ'ארי חברים טובים כבר מ2009 ותיכננו לעבור מאז 2010 וגילי הצטרפה אלינו השנה, ואני מאוד אוהבת את שניהם (למרות שאני עדיין מפחדת לא להרגיש 'בבית') ואנחנו נעשה מסיבות תה ויהיה לנו באנג זכוכית באמצע הסלון ואני ידאג לזה שיהיה לי פוסטר ענקי של דייויד בואי בחדר שלי, כי אני מלי.
אני לוקחת את השנה החל מהיומולדת שלי לזה לפני שאני יחזור ללכת לאודישנים ולעשות מוזיקה (אני כן הולכת להקליט כמה דברים עם חברים אבל אני לא הולכת לעשות כלום עם המוזיקה שלי) בגלל שאני צריכה שהצלקות שלי יחלימו בגלל שאני עדיין מאוד פגיעה מכל מה שקרה איתי מאז 2010
צריכה להתגבר על ההתקפי פאניקה וההפרעת חרדה שלי וההפרעת אישיות גבולית
אני צריכה להשתגע בשביל לצאת מהשיגעון!
אבל כן אני בן אדם אחראי ואני יודעת להינות בצורה טובה החל מכל הניסיון שהיה לי בשנים האלו, טנקיוווווו
(כל הטעויות שעשיתי גרמו לי להתקדם מהר יותר)
(עכשיו התקדמתי כל כך שאני לא יודעת לאיפה אני שייכת)
ועכשיו בימים האחרונים שחזרתי להביא תשומת לב לחברים שלי הבנתי עד כמה אני אוהבת אותם
ועד כמה אני מלאה באהבה לכל העולם הזה
אפילו שאני עצובה מדי פעם ובמדי פעם אני מתכוונת לכל רגע שבו משאירים אותי לבד, אני עדיין באמת אוהבת את הכל
אני בן אדם חברותי מאוד ועצמאי בסופו של דבר, אני תמיד אהיה כזאת, הבעיה הייתה שחשבתי שאיבדתי את זה רק בגלל שהקשר שלי איתו התפגר וכל מה שהיה קיים הייתה הזווית ראיה שלו והוא היה הבעיה, לא איבדתי את הטוב שלי
אבל אני יודעת שהוא באמת אהב אותי ושזה היה שווה את זה, למרות שבאותו הזמן זה לא ממש כיף כי בסוף סבלנו את המרחק והקשר האמיתי ביותר שהיה לי לא היה כזה אמיתי כי לא היינו ביחד כל יום בשנתיים האלו
אבל זה בסדר........אני רק בת 17 אני מניחה............ (והוא לא)
לוליטה
ולמדתי מלא, ואני בסדר, אז זה לא הזיק בסופו של דבר, נכון?
אני מפחדת מהדברים שאני כותבת באינטרנט, כשאני כותבת על כל החיים שלי בטמבלר זה בסדר
אבל אני צריכה להחביא בישראבלוג? או שזה בסדר לכתוב ישירות דברים כאלו?
אני בן אדם נורא כנה ושקוף בכללי אני לא חושבת שאכפת לי שידעו עלי את הדברים האלו, למי אכפת בכלל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מלי מלי באנג באנג