זכויות הגבר בישראל

תוכלו להוריד מכאן את קובץ הוידאו

היא גם מציינת את הנתון האמיתי לפיו אחוז תלונות הכזב של נשים נגד גברים הוא 50 אחוז. זה הצליח להפתיע אותי שסוף סוף הנושא עלה לסדר היום הציבורי, אחרי כ"כ הרבה שנים שהפמיניסטיות וארגוני הנשים פועלים להסתיר נתונים, לצנזר ולהשתיק את האמת תוך כדי שהן משקרות בלי בושה ש"אחוז תלונות הכזב הוא לא יותר מ2 אחוז" (בעבר הן אפילו דיברו על אחוז בודד אחד).

העובדות הן והמציאות בשטח היא ש50 אחוז מתלונות של נשים נגד גברים הן תלונות כזב, לפי ניצב משנה ד"ר פיני יחזקאלי, והעובדה היא שיש הנחיה שערורייתית של פרקליטת המדינה לשעבר (ושופטת בית משפט העליון בהווה) עדנה ארבל שנותנת מראש פטור לנשים שמעלילות על גברים בנושא אלימות במשפחה ועבירות מין.

אני גם ממליץ לכם בחום לשמוע שוב את האייטם המדהים והמזעזע הזה ששודר בעבר ברדיו, על הקלות שבה אישה מעלילה שבעלה "אנס אותה". שימו לב במיוחד לתגובה האדישה, קרת הרוח והמתנשאת של נציגת "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" שמעצבנת את המגיש, גבי גזית.

ניתן להצליב נתונים קשים אלו, עם דבריו של השופט בדימוס שלי טימן שאומר בפירוש ששופטים בישראל מפחדים מארגוני הנשים ומהלחץ העצום שהן מפעילות:

"יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים. במצב כזה, לבית המשפט יש פחות ופחות כלים לקבוע מי דובר אמת. הוא נותן לנאשם פחות סיכוי להתגונן. זה יוצר מורא אצל כל הרשויות שעוסקות באכיפת החוק".

"...אני חושש מתלונות כזב. שים לב שלא מעמידים לדין את מי שהגישה תלונת כזב, בנימוק שצריך לעודד מתלוננות". ביחד עם דבריה של הסניגורית הציבורית ענבל רובינשטיין שמסבירה שחפים מפשע נכלאים על עבירות מין, ניתן להבין שיש בעיה הרבה יותר חמורה, מסוכנת ושורשית שארגוני הנשים והתנועה הפמיניסטית מצליחים להוליך שולל את כל המדינה תוך כדי שהן מאמינות רק במה שנוח להן להאמין.

ג'ק

קישורים בנושא:

• תלונות כזב - מכת מדינה
• מיתוס ה"נשים לא משקרות"
• הנשיא קצב קורבן הפמיניזם