זכויות הגבר בישראל

צפו בקטע מסרט המתיחות "ניפגש בסיבוב" משנת 1986 בו צולם השחקן חנן גולדבלט:

שימו לב כיצד ה"מאפרת" (דנוטה) דוחפת את החזה שלה בפניו של חנן ובתגובה הוא נבוך, מתבייש ומבקש ש"תתרחק קצת". אנשי הצוות אפילו מעודדים את חנן "תשקיף קצת, היא לא מבינה עברית", והוא עדיין לא "קונה" את ה"הזדמנות" ולא קופץ עליה או נוגע או עושה משהו שיכול להעיד על אדם שהוא "סוטה מין מסוכן" ו"סכנה לציבור הנשים" כפי שמנסות למכור לנו נציגות ארגוני הנשים בישראל.

פרשת חנן גולדבלט היא פשוטה יותר ממה שהיא נראית: זה סיפור על חבורת נשים בעלות מכנה משותף שגויסו למסע ציד נגד עוד דמות גברית מפורסמת, נערצת ומצליחה בישראל, כדי לנקום בו על שלא קידם אותן במקצוע בתמורה ליחסי מין שלדעתי הן אלה שיזמו, פיתתו אותו ודחפו מלכתחילה, לפני "שנים כה רבות".

כפי שציינתי בווידאו, המתלוננת הראשונה הודתה ששיקרה והמציאה את סיפור ה"אונס" כדי לנקום בחנן על שלא קידם אותה במקצוע. הרבה מאוד נשים משתמשות במיניות שלהן ומנצלות אותה כדי לקדם אינטרסים אישיים ואת הקריירה שלהן, להתקדם ולהתקבל לתפקידים בכירים יותר, זה ידוע היטב לכולנו. מה קורה כשהבוס או המורה למשחק לא מקיים את הבטחתו הבלתי-פורמאלית ולא נותן תמורה מלאה ליחסי המין (שכאמור, ממש ניתנים על ידי האישה מרצונה ואף ביוזמתה)?

ממציאים סיפור אונס. היום זה בכלל לא קשה הודות לארגוני נשים שמעודדים, תומכים, עוזרים ולעיתים ממש דוחפים נשים בכוח להתלונן ולספר ש"הוא אנס אותי" תוך כדי שנציגותיהן מורעלות השנאה מתדרכות, מאמנות ומלמדות אותן כיצד להתנהג בחקירה, כיצד להמציא ולנפח כל תלונה וכל פרט שולי, וכיצד להפוך יחסי מין בהסכמה ואפילו יוזמה מלאה של האישה ל"סיפור אונס אכזרי". יש להן את הכלים, הידע, הקשרים ובמיוחד הכוח הפוליטי-ציבורי לכפות על סדר היום הציבורי את האמונה העיוורת והאוטומטית שלהן תמיד בגרסת האישה.

אני רוצה להחזיר אתכם לרגע ל"סיפור אונס קורע לב" שכתבה פמיניסטית שניהלה את פורום הפמיניסטיות בYNET :

"בן, די, לא זה" הוא ממשיך, זה כואב, "בן, תפסיק", מה קורה לו, הוא לא שומע אותי? "תפסיק!" אני מנסה לזוז, אבל הוא תופס אותי בכל הכוח, אני מתחילה להיבהל, זה נורא כואב אבל אני לא יכולה לזוז, עכשיו הוא תופס לי בשיער, כורך אותו מסביב ליד, מצמיד אותי למיטה וממשיך, אני מנסה אבל הוא הרבה יותר גדול ממני.

לעין הבלתי מזוינת של הקורא/ת התמימ/ה ייראה הסיפור כ"עוד סיפור אונס מזעזע ומחריד", אבל אין שום דבר שעומד מאחוריו - הסיפור הוא דמיוני לחלוטין. בעבר הכותבת קיבלה מאות תגובות תמיכה בנוסח "כל הכבוד לך, תהיי חזקה, תחזיקי מעמד" ואז היא כתבה במפורש:"תודה אבל זה לא סיפור אמיתי, זה פרי דמיוני אבל משהו שיכול לקרות במציאות".

מעניין אם כי לא מפתיע שכל התגובות, כולל תגובתה של כותבת הסיפור (בו היא מודה שהמציאה את הסיפור) נמחקו כליל. ברור, הן הרי לא רוצות לאבד את הרווח התעמולתי הטמון בו.

בזמן שהפמיניסטיות לא מסוגלות להבדיל בין מציאות לדמיון והן כופות את הפרנויות הפסיכוטיות שלהן על כל הציבור, 24 שעות בכל אמצעי התקשורת האפשריים, ישנם אלפי גברים חפים מפשע כמו חנן גולדבלט שיושבים בכלא, נגררים למשפטים, דיונים ומהלכים משפטיים שיכולים להימשך שנים על גבי שנים, במכוון, כדי לגרום סבל לגבר - קורבן העלילה, להתיש אותו, לענות אותו, להתעלל בו ולנסות להוציא ממנו בסחיטה הודאה מאולצת במסגרת עסקת טיעון, כפי שתיארה הסניגורית הציבורית. שימו לב שחנן בכלל דרש להאבק ולהוכיח את חפותו, מבלי להיכנע לעסקת טיעון.

אין כאן משפט צדק, יש כאן רדיפה בסגנון ימי הביניים של כל ציבור הגברים באשר הוא, והשתלטות מוחלטת של פמיניסטיות שונאות גברים שמסמנות כל גבר כ"אנס" ומגדירות כל יחסי מין הטרוסקסואליים כ"אונס של האישה".

ג'ק