זכויות הגבר בישראל

במהלך ההתנהלות המשפטית, הגיע התובע לשני דיונים רצופים שהתקיימו בלשכת השופטת רבקה מקייס בחודש אוגוסט 2006.

על פי כתב התביעה, מרגע תחילת הדיון, נצמד אחד המאבטחים לתובע כעומד על המשמר וסירב להתרחק ממנו.
התובע ועורך דינו יעקב גנים, שייצג אותו באותו מעמד, ביקשו כי המאבטח ייצא. בסיכומו של דבר יצא המאבטח מהאולם והדיון הראשון הסתיים ללא בעיה מיוחדת.
לאחר הפסקה, עברו הצדדים והשופטת מקייס לאולם אחר, והחל דיון בעניין המשמורת. גם הפעם הגיע לאולם מאבטח, אך הפעם, בקשותיו של התובע ועורך דינו להוצאתו לא זכו להתייחסות והוא נותר באולם.

במהלך הדיון נכח באולם המאבטח שנצמד לתובע ללא כל סיבה לאורך כל הדיון שנמשך למעלה משעה. התובע מציין בתביעה כי ישב במקומו לאורך כל הדיון, לא קם, לא התפרץ ולא יצר כל פרובוקציה.

לקראת סיום הדיון, לאחר שאשתו לשעבר של התובע סיימה לדבר, ביקש התובע גם הוא את רשות הדיבור. המאבטח ביקש להסות את התובע ואחז בחוזקה בידו, תוך שהוא מורה לו בתקיפות לחדול מהרמת היד. לטענת התובע, השופטת מקייס שהייתה עדה למתרחש לא מצאה לנכון להתערב.
גם התובע וגם עו”ד גנים, ביקשו מהמאבטח לשחרר את אחיזתו, אך האחרון התעלם מבקשותיהם החוזרות ונשנות והגיב לאמירותיו של עורך דין גנים בסגנון: ”אל תתערב או שאעשה לך את אותו הדבר”.

מתוך כתב התביעה:” התובע לא נהג באלימות, לא סיכן בהתנהגותו אף אחד, ולכל אורך הדיון, התנהג למופת, לא התחצף ולא יצר כל סיכון ואפילו לא מראית עין, או פוטנציאל של סיכון לעצמו או לזולתו. בשלב מסוים, בתגובה לבקשות החוזרות ונשנות של התובע ושל עו”ד גנים לשחרר את התובע מהאחיזה, התנפל המאבטח על התובע, והוציא אותו תוך שימוש בכוח רב מאולם בית המשפט, וזאת עדיין מבלי שבית המשפט התערב בנעשה בכל דרך שהיא”.

פונה לבית חולים

המשך השתלשלות העניינים כפי שהיא מתוארת בכתב התביעה, אף הלכה והחריפה בהמשך: לאחר שהוצא מאולמה של השופטת מקייס, דחף המאבטח את התובע בכוח, והורה לו לשבת על ספסל סמוך, תוך שהודיע לו ‘אתה מעוכב’. התובע, יהודי צרפתי, שאינו מבין עברית, לא הבין את משמעות דבריו של המאבטח ותוך שהוא חש כאבים בחזה, ביקש באנגלית מהמאבטח לאפשר לו להוציא בקבוק מים מתיקו האישי וכן את תרופותיו, תוך שהוא מציין בפניו כי עבר התקף לב באותו בית משפט עצמו חודשיים קודם לכן.

המאבטח התעלם מבקשותיו והמשיך להפעיל אלימות פיזית כלפי הנתבע. כשניסה לקום על מנת לשתות ולקחת תרופות שיקלו על מצבו, התנפל עליו המאבטח באגרסיביות, תוך הפעלת כוח רב ומתן מכות קשות בכל חלקי גופו של התובע. בהמשך, הפיל המאבטח את הרופא על הרצפה, ישב על גבו, חנק אותו בתנועת ג’ודו והתובע שראה שחור בעיניים, כהגדרתו, הרגיש שהוא עומד להתעלף.
מתוך כתב התביעה: ”התובע היה מופתע ומושפל מההתרחשות, מההשפלה, מהאירוע הבלתי צפוי ומהאלימות שהופעלה כלפיו ללא כל הצדקה, כאשר כל ההתרחשות היא בשפה עברית שאין הוא שולט בה. התובע חש כאילו רוצים לרוצחו נפש”.

”בשלב זה הצטרף אל המאבטח, מאבטח נוסף שבא לעזרתו של חברו וביחד הכו את התובע, תוך שהוא שרוע על הרצפה, וראשו מוטח ברצפה. בהמשך, החליט אחד המאבטחים אף לאזוק את ידיו של התובע.

”לאחר שהופעלה כלפיו האלימות המשיכו שני המאבטחים, להכות את התובע בכל חלקי גופו, והמאבטח הראשון אף הוסיף להטיח את ראשו של התובע ברצפה, כשהוא רוכב על גבו. בנוסף לפת את צווארו באופן שמנע ממנו לנשום בחופשיות.

”התובע שחש כאבים בחזה, ביקש כי יוזמן אמבולנס וחזר ואמר באנגלית ‘יש לי התקף לב’. המאבטחים התעלמו ובתגובה ענו לו (על פי תמליל ההקלטה המצורף לתביעה) : ”אני מציע לך להפסיק לצעוק”, ולאחר מכן: ”טוב, בוא נעיף אותו החוצה” ולאחר מכן: ”בוא נעצור אותו”.
”בשלב זה חש עו”ד גנים לעזרת התובע, אך המאבטח איים עליו כי יגיש נגדו תלונה אם יוסיף להתערב, תוך שהוא מציין כי עורך הדין מפריע לביצוע מעצר.

”כאשר הגיע אמבולנס, סירב המאבטח להסכים לפינויו של התובע לבית החולים או לשחררו מהאזיקים. עו”ד גנים ניהל מספר ניסיונות שכנוע, כולל שיחה עם מנהלו הישיר של המאבטח ורק לאחר שכנועים רבים הסכים המאבטח כי התובע יפונה לבית החולים ‘מאיר’, אך התבצר בעמדתו וסירב להוראותיו של רופא הנט”נ להתיר את האזיקים מהתובע. רק לאחר שהשוטרים ורופא הנט”נ הורו למאבטחים להסיר את האזיקים, הם הוסרו”.

”בעבר היה התובע, גבר דינאמי, נמרץ, עצמאי בפעילות היומיומית השוטפת, חרוץ, בעל אורח חיים אינטנסיבי, אשר דאג לכל צרכיו וצרכי ביתו בעצמו. היה בריא ותפקד בתור אב, רופא ובן זוג למופת. כמו כן יכול היה לנתח במסגרת מקצועו ככירורג אסתטי מפורסם בצרפת ובישראל, וכמי ששמו הולך לפניו כמנתח אסתטי מיומן ומעולה בעל יכולת השתכרות של אלפי יורו בחודש”.
”לפני האירוע התפרנס התובע בכבוד כרופא בעל מספר מומחיות לרבות כירורגיה פלסטית, והיה בעיצומו של משא ומתן על הקמת מרכז רפואי חדיש.

”מאז התקיפה החבלנית, נאלץ התובע, לצאת לחופשת מחלה וכמו כן להפסיק לנתח ולתפקד כרופא, דבר הפוגע קשות בפרנסתו.
בגין הפגיעות בעמוד השדרה הצווארי שנגרמו מהתקיפה החבלנית של הנתבעים, קבע ד”ר גפשטיין לתובע 28% נכות אורטופדית ונוירולוגית לצמיתות. כתוצאה מפגיעות אלה יד שמאלו של התובע לא מתפקדת כנדרש, ולבטח לא כפי הנדרש ממנתח בכירורגיה אסתטית, ולכן נפגעה אנושות יכולתו לבצע ניתוחים ונגדע מטה לחמו ככירורג אסתטי”.

פרופ’ עמיחי לוי, מנהלה בדימוס של המחלקה הסגורה בביה”ח שלוותה, אשר בדק את התובע קבע: ”מדובר באדם שהפך מאיש פעיל, מתפקד, יוזם, חברותי ומעורב, לאדם חרד, מודאג, מפוחד, רגיש, טרוד, עסוק ומוצף בנושאים הטראומטיים, עם פגיעה תפקודית ניכרת ביותר ובחלקה אף קשה במישורים המרכזיים של החיים”.
בנוסף לכל אלה, סובל הרופא התובע מפגיעה נפשית קשה בתחושת אובדן ערך ותסמונת פוסט-טראומטית שבגינה קבע לו פרופ’ לוי 40% נכות לצמיתות, תוך שהוא מייחס לאירועי התקיפה מחצית מכך, דהיינו 20% נכות לצמיתות.
מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה ”מדובר בתיק תלוי ועומד. טענות הצדדים יתבררו במהלך המשפט”.