זכויות הגבר בישראל

גזענות ותפיסות גזעניות מושרשות מאוד עמוק בתרבות הישראלית ובמיוחד במדיניות ממסדית גלויה נגד אנשים כהי עור ותפיסות גזעניות של ממש שהמובילה בהן לדעתי היא הגישה ש"אצל המזרחיים אין כבוד לנשים" (דוגמא) ולגביה אפרט כאן לעומק.

משפחתי עלתה לארץ מהודו בשנות ה60 ונתקלה בגזענות חסרת תקנה כמו למשל סלקציה נוקשה – רק מי שהיה בריא וחזק הורשה לעלות ארצה. כמו כן, מדינת ישראל לא הכירה בהשכלה של יוצאי הודו ורואה בהם "פרימיטיביים, חסרי חינוך ותרבות" למרות שבני משפחתי למדו במערכת חינוך בריטית ועבדו בתפקידים מאוד מכובדים, ישראל סימנה את כל יוצאי עדות המזרח כ"חסרי חינוך, תרבות והשכלה". הזלזול הוא הרבה מעבר לגזענות כי בישראל שולטת הגישה שהגזע הלבן צריך לשלוט, כפי שאמר פעם העיתונאי ואיש הטלוויזיה הפמיניסט יאיר לפיד:"אני מעדיף שישראל תהיה מדינה מערבית".

בכל תרבות, מערבית, מזרחית או לא משנה איך תוגדר, יש יתרונות ויש חסרונות, יש צדדים יפים, טובים ונעימים אבל יש גם צדדים אפלים, מכוערים ומפלצתיים – גם בתרבות המערבית יש הרבה מאוד צדדים אפלים ומכוערים אבל הגרוע מכל לדעתי זו הצביעות, תחושת העליונות והנאורות, והגישה הרדיקלית לפיה "אנחנו תמיד צודקים". אני לא סובל את ההתנשאות של עולם המערב ואין לי ספק שהמודרניזציה היא ברובה אסון לאנושות כולה.

שאלו אותי מספר פעמים "איך זה שאתה נגד המודרניזציה ומשתמש במחשב?" – אכן אני חי ונושם מחשבים וטכנולוגיה 24 שעות אבל התשובה היא פשוטה: אין קשר בין קדמה מדעית-טכנולוגית לקדמה או יותר נכון חוסר קידמה ברמה המוסרית של בני האדם. ביטאה זאת היטב מורה לתנ"ך בתיכון שהסבירה שבני אדם מתקדמים יותר ויותר ברמה הטכנולוגית (מייצרים בתים מוגנים יותר, כלי נשק ועבודה חזקים יותר וכדומה) אבל הם לא משתנים כלל במישור הערכי והמוסרי ולמעשה רק נעשים רעים יותר. המדע והטכנולוגיה הם רק כלים – השאלה מה בני אדם עושים איתם.

ובחזרה לעניין הגזענות:

מבחינת מורשת תרבותית, אשכנזים סוגדים לנשים ולשליטה נשית בדיוק כפי שהמזרחיים סוגדים לדת ועוסקים בדת באופן בולט הרבה יותר. ייתכן שגישה זו קשורה לקרבה והאמונה העיוורת של האשכנזים במדע - פולחן דתי בפני עצמו. לפי המדע החיים לא נוצרים ע"י ישות עליונה ששולטת ביקום (אלוהים) אלא ברחם האישה – מכאן היחס לנשים כאל יוצרות החיים או במילים אחרות – אלוהים. יש קהילות יהודיות רפורמיות גם בארץ אבל במיוחד בארה"ב שבהם מתפללים לאלוהים בלשון נקבה ומצהירים ש"אלוהים היא אישה".

יחס מועדף לנשים:

ההגדרה המסורתית של ג'נטלמן, כפי שמסביר ד"ר וורן פראל, היא רוצח שכיר ושומר ראש אישי של האישה שמוכן לשלוף את חרבו ולערוף את ראשו של כל גבר שיעז להעליב אותה – פשוטו כמשמעו.

סבתא שלי הייתה אישה קשוחה אבל גם מאוד חמה ואוהבת. היא הייתה מאוד חכמה ולמדתי ממנה המון, כמו בעיקר ההתנגדות שלה לחוקי "ליידיס פירסט". מאוד עיצבן אותה למשל שהייתה תוכנית בטלוויזיה החינוכית (שחור לבן) שבה מלמדים בחור צעיר שהוא חייב לתת כבוד לחברה שלו, לפתוח לה את הדלת, להלביש לה את המעיל, להכין לה את הכיסא ולתת לה לשבת לפניו. והנה, בשנת 1993 כתב ד"ר וורן פראל, לשעבר דובר מוביל של התנועה הפמיניסטית בארה"ב שחוקים אלה הם חוקים שהופכים את האישה לאדון ומשעבדים את הגבר לשרת את האישה.

מבחינת הנשים כיום, זכויות מסוג ליידיס פירסט (עדיפות לנשים) הם כל-כך מובנים מאליהם וצודקים ו"עובדה שכך זה צריך להיות" שאפילו הפמיניסטית שטוענת שנשים וגברים צריכים להיות שווים, (עיתונאיות ושדרניות חדשות למשל), בלי שום בעיה אומרות "גבירותיי ורבותיי" ובמקרה חירום גם הן מדגישות "נשים וילדים". במקרה חירום אין יותר "דרישה לשיוויון" מצד נשים והן הופכות לחלשות ומסכנות, העיקר לקבל יחס של ליידי. יחסיי עם שותפתי לשעבר לניהול הבלוג בתפוז התערערו לאחר שאמרתי לה שלדעתי אסור שנשים תקבלנה זכויות יתר, יחס מועדף והגנה מיוחדת רק על עצם היותן נשים. (לא מפתיע כלל בהתחשב בעובדה שהיא אישה לבנה, אצלם זה הרי קודש קודשי הקודשים).

ההיסטוריה של הגזענות:

תמיד כאשר אני שומע על גזענות היא מתוארת כ"תופעה שהתפתחה בעולם גברי פטריארכאלי ושוביניסטי גברי", ותמיד בלשון זכר אבל זה שקר כי מבחינה עובדתית היסטורית – נשים היו מעורבות בגזענות לא פחות מגברים.

בהיסטוריה של המוזיקה למשל, בתחילת המאה ה20 היה למשל אירגון נשים לבנות שהוקם כמיוחד נגד מוזיקת הג'אז השחורה. כמו כן, לדברי פרופ' קייטלין אם בלי מאוניברסיטת קליפורניה, לתנועה הפמיניסטית הרדיקלית בארה"ב יש שורשים עמוקים לתנועה הגזענית המפורסמת ביותר: הKKK

פרופ' מרטין ואן קרפלד גם מסביר שהמשטר הנאצי, עוד מימיו המוקדמים בשנות ה30, קידם את הנשים הגרמניות, תיגמל אותן כספית, תמך בהן ועודד אותן לשלב בצורה מאוזנת בין קריירה, בית וילדים והוא עשה זאת בצורה יוצאת מהכלל כמו שלא נעשה בשום מדינה מערבית אחרת באותה תקופה. נשים היו שם בתפקידים מאוד בכירים, אחוז גבוה במיוחד של נשים אקדמאיות, טייסות, קצינות בכירות ומדעניות שעשו ניסויים אכזריים וסדיסטיים בבני אדם. הוא מספר למשל שכל המדעניות היו מתאספות כדי ליהנות ולהתענג ממראה של אדם הנאכל ע"י חומרים רעילים.

מורה להיסטוריה בתיכון שבו למד חבר שלי, אמרה לתלמידים:"אנשים לא יודעים אבל התנועה הפמיניסטית הוקמה לראשונה בגרמניה הנאצית", היא הסבירה "הנאצים היו התורמים הגדולים ביותר למהפכה הפמיניסטית בגלל דילול אוכלוסיית הגברים באירופה".

הפרינססה האשכנזית:

בעולם המערבי, כולל ישראל, הקבוצה שיש לה הכי הרבה כוח, השכלה, איכות ורמת החיים הגבוהה ביותר, תוחלת החיים הארוכה ביותר, הכי הרבה כסף וכוח השפעה פוליטי היא ללא ספק נשים לבנות. איכשהו גברים לבנים התרגלו לחיות בדיאטה קבועה של רגשי אשמה ובדיחות נגד עצמם (לדעתי זה לא צודק בדיוק כמו כל מדיניות "אפלייה מתקנת" ו"פוליטיקלי קורקט")  אבל הנשים הלבנות התרגלו לשמור לעצמן את עליונות הגזע הלבן שלה הן התרגלו במשך מאות שנים בתרבות האירופאית והן שומרות על תחושת העליונות הזאת בקנאות ובעקשנות.

דוגמא סימבולית לגישה הזו היא הזמרת רוני דואני אשר בשורה בשיר שלה ושל יעל גולדמן "תזיז את הישבן" שרה:

"כן אתה שחור, אתה קשוח

סבלת מקיפוח, אז מה כ"כ דחוף לך להיות גס רוח"

לכאורה, "שיר התשובה הפמיניסטית לגרסה המקורית" אבל הצחוק המרושע של רוני בסיום המשפט מסגיר את ההזדהות שלה, בתור פרימדונה אשכנזייה ועשירה, עם הגישה הגזענית והמתנשאת ש"יש לחנך את הגבר המזרחי".

אין לי ספק שהעובדה שאיציק מרדכי שנתן את כל חייו למדינה, היה ממוצא מזרחי וכהה עור, עזרה מאוד לעיליתה הפמיניסטית-אשכנזית בלינץ' שהן ארגנו נגדו. לדבריו של העיתונאי מנחם בן שהופיע בתוכנית הסאטירה "המחשוף", הייתה זו ח"כ לשעבר זהבה גלאון שארגנה את המלחמה נגד איציק מרדכי, הפעילה לחץ וממש הכריחה מתלוננות להגיש תלונות. זה לא מפתיע לאור הכיוון הפוליטי שלה נגד ש"ס, מפלגה חרדית מזרחית, וההערות שהשמיעה במיוחד נגד ח"כ ניסים זאב מש"ס כאשר דיבר על כך שבאלימות במשפחה, גם נשים מכות גברים, וכינתה אותו בכינויים מעליבים ופוגעים. אין לי ספק שכאשר אמרה שהוא שייך לתקופת האבן היא התייחסה בראש ובראשונה למוצא שלו וכך שהוא לא "ג'נטלמן אירופאי" (כלומר גבר מתרפס, חנפן וכנוע כלפי נשים).

שמעתי דברים מאוד גזעניים על כך שבהודו ובסין "רוצחים תינוקות ממין נקבה באופן שיגרתי" וכאילו "יש שם מחסור בנשים". אני מכיר לצערי את התיאוריה הזאת אבל אין ספק שהיא נבנתה, הורכבה ופותחה ממניפולציית נתונים פמיניסטית טיפוסית, שקרים ובעיקר הגישה הגזענית-מערבית ששופטת באופן אחיד, שרירותי ולא אובייקטיבי, מבלי להבין תרבויות שונות שעולם המערב מכנה "פרימיטיביות". כמי שמכיר מקרוב, דרך המשפחה, את התרבות ההודית, אני יודע שיש בה הרבה מאוד מקום של כבוד לנשים ולטעון ש"בתרבות ההודית שונאים נשים" זה פשוט גזענות שנובעת מבורות ושנאה בסגנון הכוח הלבן. הנה לפניכם הסבר הגיוני הרבה יותר ל"מחסור" בנשים באסיה: מחלה ולא הפלה מכוונת של עוברים ממין נקבה.

גזענות מיגדרית:

בסופו של דבר, חשוב להסביר, פמיניזם זה סוג נוסף ומאוד מרוכז של גזענות, הפעם על רקע מגדרי. צריך להיות נאיבי ומנותק לחלוטין מהמציאות כדי לחשוב באמת שההגדרה של פמיניזם היא "שיוויון בין גברים לנשים". ההגדרה האמיתית היא קנאות ובדלנות מגדרית ושוביניזם נשי. כך למשל התפרסם בואללה שיצא מדריך טלפון לנשים בלבד. נפתח  גם "קניון גבעתיים" שהוא קניון לנשים בלבד. לזה כנראה הפמיניסטיות קוראות "שיוויון" – הפרדה פנאטית (אפרטהייד) בין גברים לנשים רק שלגברים אין את ה"פריווילגיה" הזאת לפינה משלהם ולפי הפמיניסטיות אסור שתהיה ואם זה לא מספיק, בניו יורק למשל עבר חוק שמחייב שבכל בניין חדש שייבנה, על כל חדר שירותים אחד לגברים – חובה לבנות שניים לנשים, כלומר במילים אחרות: לנשים תמיד מגיע כפול.

פמיניסטית שהייתה בטוחה שלא אדע לענות לה שאלה אותי: "אתה סותר את עצמך: מצד אחד אתה טוען שפמיניזם זו תנועה של אשכנזיות אבל כותב איך הן מגינות על טלי פחימה המזרחית. מצד אחד אתה כותב על כך שאסרו על גברים ערבים להתקרב לעיר מסויימת בטענה שהם נוהגים להטריד מינית נשים צעירות אבל באותו הזמן, אתה כותב שהפמיניסטיות הן שמאלניות ואוהבות ערבים".

התשובה יותר פשוטה ממה שהיא חושבת: פמיניסטיות תומכות בכל דבר שהוא רע עבור הגברים. נתחיל בכך שהתנועה הפמיניסטית, כפי שכבר ציינתי, היא תנועה שמוקד הגזענות שלה הוא מגדר בסגנון "הבנות נגד הבנים" ובאופן מאוד קיצוני ובשיא הרצינות (אינפנטיליות ככל שתהיינה הפמיניסטיות, זה לא משחק ילדים) התנועה הזאת מצליחה לאחד נשים מכל הסוגים, מכל מקום בעולם, בלי הבדל גזע, לאום, דת, גיל או כל הבדל אחר, בדיוק כמו כל תנועת שנאה גזענית, כאשר המוקד והמכנה המשותף הוא שנאה תהומית לגברים. כשזה מגיע לשנאת גברים, גם בחורה לבנה ושחורה עם דעות קיצוניות נגד הגזע של הצד השני (לבן נגד שחור ושחור נגד לבן) – פתאום הן הופכות לאחיות בדם ובנפש.

זוהי עובדה היסטורית שהפמיניזם היא אידיאולוגיה של נשים לבנות שבעצם למדו לנתב ולנקז את כל תחושת עליונות הגזע שלהן לכיוון המגדר, דווקא משום שמלכתחילה היו להן עודפי כוח וזכויות ופריוולגיות. התנועה הפמיניסטית של שנות השישים נקראה "התנועה לשחרור האישה" אבל כפי שמסביר העיתונאי האמריקני ג'ק קאמר:

"כדי לעשות חירות צריך חירות בדיוק כמו שכדי לעשות כסף, צריך כסף".

לגבי הסכסוך הישראלי ערבי, העמדה הפמיניסטית הרשמית היא נגד צה"ל ו"נגד הכיבוש" אבל זה קורה קודם כל כי מדובר בטקטיקה אוניברסאלית: פמיניסטיות נוהגות להכליל ולהגדיר כל מלחמה ועימות צבאי כ"משחק ילדותי וטיפשי של גברים", למרות שהן בעצמן מייצרות את כל האלמנטים שגורמים למלחמות בעולם – גזענות, אלימות, שחיתות, שנאה, חמדנות, רצון לשלוט וקנאות. הפמיניסטיות בישראל מקנאות ברגשי הכבוד והתודה שהרוויחו ביושר למעלה מ20 אלף גברים אמיצים שהקריבו את חייהם עבור המדינה ועבור ביטחונה, ועוד רבים שנתנו את כל חייהם ואף בריאותם למען המדינה, לכן הן מנסות להוכיח שצה"ל הוא בעצם "איום על החברה הישראלית". קיימת תיאוריה נוספת ומאוד חזקה בשם "סדר עולמי חדש" (שבהמשך ב"ה ארחיב עליה) שמסבירה כיצד בעלי ההון והאוליגרכים (המקורבים לשלטון) מימנו ועודד את התנועה הפמיניסטית ככלי לשליטה ודיכוי של בני אדם, תוך כדי שהמטרה המרכזית היא כסף.

מלחמת עולם שלישית לא תהיה כי אנחנו כבר נמצאים בתוכה: היא נקראת פמיניזם. בשם "שחרור הנשים" כבר עושים מלחמות והורגים מיליוני גברים – רק כדי שלנשים יהיה טוב יותר ויהיה להן יותר פריוולגיות ויותר כוח פוליטי והן תוכלנה להתלבש כמו זונות מערביות - זה "כמובן" חשוב יותר מחייהם של גברים – תקראו את המאמר הזה.

ג'ק