פעמים רבות שמעתי בתקשורת על מקרים שבהם נעצרו אנשים (גברים ונערים) רק על כך שנמצאו במחשב שלהם תמונות וסרטונים פדופיליים כלומר תכנים שבהם מנוצלים מינית ילדים או קטינים. לפני שאמשיך, אדגיש שאני רואה בפדופיליה עבירה חמורה ביותר. כל התעללות בילדים, פסיכולוגית, פיזית או מינית, היא בעיניי חמורה ביותר וגבר או אישה שמבצעים אותה צריכים להיענש בשיא החומרה.
יש כאן בעיה אחרת והיא סדר עדיפות מעוות, העלמת עין מכוונת וניסיון של המשטרה ושל הגופים השונים לדאוג רק להצטלם טוב יותר באמצעי התקשורת ולגרוף רווחים תעמולתיים אפילו אם זה אומר להכניס אלפי חפים מפשע לבתי הכלא. מי מכתיב מה היא "עבירת מין חמורה" ומה לא? כמובן: העיתונאיות הפמיניסטיות וכל הנציגות של הארגונים הפמיניסטיים כמו "מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית" ששולטות במדינה הזאת במשטר דיקטטורי מוחלט.
אני לא חושב שצריך להכניס אדם לכלא רק משום שנמצאו אצלו קבצי מחשב מסויימים, לדעתי גישה כזאת היא מטופשת, חסרת היגיון, מזיקה, מיותרת, היסטרית ובעיקר נובעת מטכנופוביה (פחד מטכנולוגיה) מטורפת למדיי שלא עושה את ההפרדה בין מה שקורה בתוך המחשב לבין עולם המציאות. חמורה מכל היא משטרת המחשבות שמנסה לסמן גברים ונערים כ"עברייני מין/אנסים פוטנציאליים" ומכינה להם מלכודות שונות אם זה אתרי פורנוגרפיה פדופילית, שוטרים שמתחזים לנערות קטינות בחדרי צ'אטים וכו'. בסופו של דבר אם על כל דבר שאדם מבצע ווירטואלית במחשב אפשר להכניסו למעצר אז כולנו הרי רוצחים פסיכופאטיים של אלפי אנשים במשחקי מחשב, בסרטים ובסדרות טלוויזיה. לפי אותו היגיון מעוות, אם אני חובב משחקי GTA סימן שאני רוצח מיליונים, גנב מכוניות ומיליארדר בשם טוני וורסטי שחי בארמון ענק בVICE CITY...
מעצר ראווה
באחד המקרים, ראיתי בחדשות כתבה על שני גברים שקיבלו חצי שנת מאסר בפועל רק על כך שהחזיקו במחשב שלהם חומרים פדופיליים שהורידו מהאינטרנט. סופר שאתר משטרתי מיוחד בארה"ב פעל כ"מלכודת דבש", הכיל תכנים פורנוגרפיים עם ילדים ומשך אליו פדופילים שנפלו במלכודת, ואח"כ הם העבירו את הדיווח (כתובת IP וכו') לרשויות של המדינה ממנה הגיעו הגולשים, במקרה זה ישראל. גם התובע וגם הכתבת אמרו שחצי שנת מאסר זה "מעט מדיי זמן" והתובע הוסיף:"בארה"ב העונש יכול להגיע ל10 עד 20 שנות מאסר" ואני מזכיר לכם שלא בוצע שום מעשה חוץ מהחזקת קבצים במחשב. בהקשר לנושא הבלוג - חצי שנת מאסר זה מה שקיבלה מורה שקיימה יחסי בכפייה עם תלמיד בן 14 אותו לימדה וזה פשוטו כמשמעו העונש ה"חמור ביותר" שאפשר לתת לאישה עבריינית מין לעומת 16 שנות מאסר בפועל לגבר שביצע את אותה עבירה בדיוק.
יש כמה בעיות עם שיטות העבודה המלוכלכות האלה: בעיה ראשונה היא באגים, ווירוסים ותקלות טכניות. בעידן של הספאם - דואר זבל המוני שמגיע לכולנו דרך תיבות הדואר האלקטרוני, קל מאוד להחדיר תכנים כאלה שעלולים להיחשב 'בלתי חוקיים' ולהוביל למעצר אוטומטי ושרירותי של אדם שקיבל אותם מבלי שידע על כך. יש גם אנשים שסתם נכנסים לאתרים שונים מסיבות של סקרנות, שעמום או כל סיבה אחרת, כאשר הם לוחצים על לינק שבטעות (חלונות שנפתחים לפתע בדפדפן) מביא אותם ל"זירת הפשע". אם על כל קשקוש שמוצאים או מורידים באינטרנט אפשר לעצור אדם, לא רחוק היום בו הפמיניסטיות יחוקקו חוק לפיו המשטרה תעצור גברים שגלשו באתרי פורנו בטענה ש"הם מעודדים סחר בנשים".
שנית, נער בן 18 יכול למצוא עצמו מתכתב בצ'אט עם נערה בת 16-17, לעיתים אפילו קרובות אפילו 15, היא יכולה לשקר ולטעון שהיא בת 18 כמו שקורה בהרבה מאוד מקרים. חמור מכל שהשוטרים והסוכנים המשטרתיים לומדים את שיטות הפיתוי מאותן נערות שקרניות ומניפולטיביות ("פקאצות" למיניהן) ודי ברור מאליו ששוטרים אלה יתחרו ביניהם מי "יצוד" יותר פושעים פוטנציאליים ויקבל בונוסים מנופחים, קידום ופרסום. כמובן שבתקשורת שמענו על פדופילים שממש ניסו לפתות בכוח נערות (או שוטרים שמתחזים לנערות) להיפגש איתם ולקיים יחסי מין, ובמקרה כזה המעצר הוא בהחלט מוצדק ומבורך, אבל בטח לא נשמע על המקרים שבהם הגברים תומרנו, משכו אותם בלשונם והוציאו מהם בעורמה הודאות והצהרות שכלל לא התכוונו להם.
מאמר מצויין בנושא מסביר:
"אם פעם המשטרה היתה צריכה להיפגש עם "הפדופיל" כדי להוכיח כוונה פלילית, היום כבר לא צריך. מה קורה אם שוטר בן 35 גולש תחת השם "ילדה בת 12" ובחור שמנמן וממושקף עם הכינוי "שרירי וסקסי" מציע לו בצ'אט ללכת להזדיין? השמנמן עם המשקפיים כנראה עבר עבירה לפי סעיף 3(א)6(א) לחוק למניעת הטרדה מינית. השוטר יגיע אליו, יעצור אותו, יתפוס לו את המחשב וימרר לו את החיים בחקירה מתישה. עידן חדש במשטרה: שוטרי כורסה תופסים עברייני כורסה. המלחמה בפשיעה המחשבתית החלה."
הדבר החמור ביותר הוא הניצול והשימוש שעושים בעצמם סוכנים משטרתיים בחומר פורנוגראפי קשה מאוד עם ילדים כדי "לאתר פדופילים" ושוב פועל העיקרון הפנאטי "המטרה מקדשת את האמצעים". קראתי שבארה"ב נעשה שימוש דומה בחומרים פדופילים מאוד קשים כדי לבחון ולבדוק האם חשודים בעבירות מין מתגרים ממנו מינית. אותי זה ממש מזעזע - לאן נגיע עם גישה כזאת? שיחזור רצח מלא כולל ירי כדורים חיים על אדם חי...???
בסופו של דבר זה גם סוג של התעלמות, בריחה והתחמקות המשטרה מטיפול בפושעים האמיתיים - כלומר אלה שצילמו והפיצו את התמונות והסרטים בהם נוצלו מינית ילדים - אותם יש לאתר, לעצור ולהעניש בחומרה ולא כל אחד שנחשף לתכנים אלו.
שימו לב לבדיחה הזאת: גבר שרצח את אשתו שבגדה בו מובא לבית המשפט. השופט שואל אותו "למה ירית באשתך ולא בגבר שאיתו היא שכבה?", והוא עונה:"עשיתי חשבון פשוט - עדיף היה לי להרוג אותה פעם אחת מאשר להרוג כל שבוע גבר חדש". חומר למחשבה.
דיקטטורה פמיניסטית
כך למעשה המשטרה שוב נגררת לתפיסות ושיטות עבודה שלוקחות מהדוקטרינה הפמיניסטית שטוענת שכל גבר שהולך לזונה הוא אנס(!), במקום נניח למסד את הזנות (כמו שנעשה במדינות מתקדמות) ולדאוג שתהיה יותר מסודרת ולא יהיה באמת ניצול לרעה וסחר של נשים. מסתבר שלגורמים כאלה שניזונים מארגונים פמיניסטיים ותעמולה השנאה שלהן יש אינטרס מובהק להנציח תעשייה זו, כדי להבטיח שיישארו בידיהם של גורמים פליליים, כדי שאח"כ יהיה אפשר לבוא בטענות ללקוחות של זונות:"אתם משתפים פעולה עם סחר בנשים".
ההסבר להיסטריה המלאכותית שהגופים השונים מנסים למכור לציבור 24 שעות ביום היא פעילות בלתי פוסקת של הארגונים הפמיניסטיים ששולטים בכוח בסדר היום ובשיח הציבורי תקשורתי ופוליטי. הן רואות בגברים אויב שיש להשמיד - לא פחות. הרי ידוע וברור שלא רק שאותן פמיניסטיות נציגות "מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית" וארגונים אחרים לא רק שלא חושבות שיש להעניש נשים שביצעו את אותם פשעים בדיוק, הן אפילו נוהגות לצחוק על המעשים, ללעוג ואף להגן על עברייניות מין.
במדינת ישראל לאישה מותר לאנוס ילד - זה בדוק!
פרשת חן אלקובי היה מקרה קלאסי שהוכיח שלא משנה כמה חמור הפשע שביצעה אישה בדיוק לפי הסטנדרטים ואמות המידה והחוקים והכללים שהפמיניסטיות עצמן המציאו, פתאום אותה אנסית הפכה ל"קורבן" והוצגה כ"מסכנה" בכל אמצעי התקשורת לאורך כל הדרך. בסופו של דבר גישה זו השפיעה ישירות על מערכת המשפט ששחררה אותה לחופשי וכלל לא הענישה אותה, כאשר העונש המינימאלי לגבר על אותם עבירות בדיוק (קיום יחסי מין עם קטינה) הוא לא פחות מ16 שנות מאסר בפועל.
להזכירם, לא היה מדובר בנערה אחת שנוצלה מינית על-ידי האנסית הסדרתית חן אלקובי אלא מספר נערות קטינות בהן ביצעה את זממה, כולל חדירה מלאה, ועדיין זה לא מנע מהפמיניסטיות ששולטות באמצעי התקשורת להציג מראש את חן אלקובי כ"מסכנה", כאילו היא נאלצה להסתיר את מיניותה ומשיכתה לנשים כאשר התחפשה לגבר, ונטען כאילו הנערות היו בעצם "לסביות בהכחשה" למרות שהן לא ידעו כלל שמדובר באישה. ראיתי טוקבקים רבים של נשים שקיללו, השמיצו וכינו את הנאנסות "שקרניות". התגובה הבאה מסמלת בדיוק את השפעתה המניפולטיבית של התקשורת על דעת הציבור:
תגובה מאת: ימית
"אני בהחלט חושבת שהיא נפלה קורבן!
אני מסכימה עם כל הנאמר כאן, חן אלקובי נפלה קורבן. אני גם זועזעתי כשקראתי לפני 10 חודשים על מעשיה (משנשמע צד אחד כביכול בכל הסיפור הזה) אבל משקראתי את הכתבה בידיעות אחרונות אין לי ספק בכלל, הבחורה-זכאית! והלוואי ויכולתי לעזור לה בדבר מה. כואב הלב על מה שהיא עברה ועדיין עוברת. זה פשוט מזעזע אותי שאדם צריך לפרוש את חייו בפני כל תושבי המדינה על נושא שהוא כ"כ מביך וכאוב לו בעצמו בגלל פחד של אנשים אחרים, פחד מהסביבה ומה יותר קל מאשר ל"זרוק" את זה על מישהו אחר. ואני קוראת לבנות שהפלילו אותה, דמיינו לרגע קט מה עובר עליה, זה נכון שזה קשה לצאת מהארון אבל להעליל על בן אדם סתם. לא חבל?"
שימו לב שהתקשורת אפילו לא ציינה את מספר הנערות המתלוננות כי מלכתחילה היא התייצבה לצד הפושעת וצידדה בה לאורך כל הדרך. פתאום לא שמענו את גרסת הקורבנות ורק חן אלקובי ופרקליטה הפכו למרכז העניינים.
אבל הנה הסיפור ממשיך ועוד פרשה בסגנון "חן אלקובי" מתפרסמת לאחרונה :
"נערה בת 14 תושבת השרון הייתה משוכנעת שהיא יוצאת עם חבר חדש. אלא שבאחד המפגשים גילתה לפתע: החבר הוא בכלל חברה, צעירה בת 20 תושבת רמלה. כעת חשודה הצעירה באינוס וביצוע מעשים מגונים בקטינה"
אני ממליץ לכם לעקוב אחר התפתחות הפרשה כי אם וכאשר נשמע על התפתחותה, הדבר הראשון שנשמע תהיה הגרסה המבושלת ומוכנה מראש של עורכ/ת דינה של החשודה, פרשנות פמיניסטית שמחלישה את חומרת המעשה והצפה שיטתית של כותרות החדשות, כולל לינק ישיר לסיפורים אחרים של גברים שחשודים בעבירות מין, גם כאלה שלאחר מכן מתבררים כמקרים של תלונות כזב.
שימו לב לתמונת הכותרת שלקוחה מראיון עם שירלי גליק ואיה קרמרמן, עיתון לאישה, 28/6/2004 (תודה מיוחדת לאימא שלי שהפנתה את תשומת ליבי): גישה או טרמינולוגיה פדופילית הופכת ללגיטימית לחלוטין כל עוד היא מגיעה מצד נשים.
בעבר כשצפיתי בתכנית אקטואליה בערוץ ה1, ראיתי את העיתונאית הפמיניסטית קרן נוייבך מראיינת את נציג הסניגוריה הציבורית. קרן בתור נציגה של 'מרכזי סיוע לנפגעות' ושאר חברותיה הפמיניסטיות הקיצוניות ממש התלהמו ולא אפשרו לו לדבר כאשר ניסה להעלות נתונים על החמרה אסטרונומית של הענישה כלפי מורשעים. המסר שלו היה ראשית כל שאין זה נכון כלל שהענישה נעשית קלה יותר אלא להיפך, יש עליה מאוד קיצונית בכמות האסירים בשנים האחרונות ובתקופות המאסר שלהם. זה גם המקום להסביר שהפמיניסטיות מחפשות רק את המקרים הבודדים, אחדים מתוך אלפי מקרים שבהם נאשמים בעבירות מין כביכול "לא נענשים מספיק".
שנית, הוא הסביר שלהעניש זה קל מאוד וזו בעצם התחמקות של החברה ושל המערכת מלטפל בסיבות ובתשתיות שבגללן מתרחשים מקרי פשיעה ונוצרים עבריינים, כלומר עוני, מצוקה, קשיי קליטה וכו'. את גב' קרן נוייבך זה בכלל לא עניין, היא התחכמה "אבל זה הרי לא חייב לבוא אחד על חשבון השני", וכל הזמן התפרצה לדבריו, התלהמה, אמרה שזה טוב מאוד שיש החמרה בעונשים ודקלמה "בהחלט צריך להחמיר את הענישה לעברייני מין ולאנשים שהורגים על הכביש!".
לסיכומו של דבר נוצרה כאן מציאות בלתי נסבלת של מסע צלב ורדיפה חסרת פרופורציות של גברים ונערים בניסיון להביא לכליאה של כמה שיותר אסירים, כדי לנפח את הסטטיסטיקות המנופחות בלאו הכי של הפמיניסטיות ולהזרים מיליונים על גבי מיליוני ללמעלה מ1,200 ארגוני הנשים ששולטים במדינת ישראל באופן אבסולוטי.
יש כאן גם סכנה לפגיעה בזכויותיהם של אנשים לפרטיות, אם כל גוף אינטרסנטי יכול היום לחדור למחשבו של אדם ולחטט לו בקבצי המחשב, ואנחנו שומעים בעיקר מארה"ב סיפורים קשים על אנשים פשוטים שנתבעים על-ידי תאגידי ענק בטענה כאילו הפרו זכויות יוצרים בכך שנמצאו אצלם במחשב קבצי מוזיקה או ווידאו שהועתקו באופן לא חוקי דרך תוכנת שיתוף קבצים. אל תשכחו שגם התנועה הפמיניסטית זה מעין תאגיד מפלצתי שהשתלט על כל העולם וזורע אך ורק הרס, שנאה, אלימות וסבל.
ג'ק
קישורים בנושא:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
