כידוע, הפמיניסטיות מאוד נגד תעשיית הפורנו, הסקס, והזנות, כפי שהיא מכונה כיום בפיהן "סחר בנשים", "ניצול מיני של הנשים", "החפצה" ("הפיכת הנשים לאובייקט מיני") ועוד שמות וכותרות היסטריות שהן מפציצות בכל מדיה אפשרית. הפמיניסטיות מגדירות שרירותית את כל תעשיית המין והפורנו כ"עבדות", "ניצול", "התעללות" ו"אונס אכזרי" של נשים ל"צרכיהם החולניים של גברים" - סרסורים ולקוחות כאחד, והן אפילו מתכננות חוקים להעניש בחומרה גברים (לקוחות) שנעזרים בשירותיה של זונה. הסיבה האמיתית לחשש ולסלידה של פמיניסטיות מתעשיית המין היא לא באמת פגיעה בנשים אלא החשש לאיבוד השליטה המוחלטת והאבסולוטית שיש לנשים על הגברים באמצעות מיניותן.
כאן אנסה להיכנס למרכיבים האמיתיים של נושא הסקס ויחסי הכוחות בין המינים:
ראשית כל, עובדה: נשים אוהבות וחושקות בסקס לא פחות מגברים.
נשים נוהגות להעמיד פנים כאילו רק גברים נהנים מיחסי מין וכאילו שהן בכלל עושות טובה שהן "נותנות" אבל בפועל, הן צריכות להודות לגברים לא פחות מאשר ההיפך. למעשה אפילו באקט עצמו, הגבר מתאמץ הרבה יותר, עובד יותר קשה, משתדל יותר וכל הציפיות להצלחת המגע המיני הם ממנו. ועדיין, מי שצריך לשלם את מחיר ההנאה מקיום יחסי מין הם גברים וגברים בלבד כי הפמיניסטיות לימדו את הנשים שהן יכולות לסחוט את הגברים ולהוציא מהם הרבה יותר אם הן ישחקו עצמן "קשות להשגה". ביטאה זאת היטב פמיניסטית בשם מירי שכתבה בפורום זכויות הגבר בישראל :
"זה מה שיש תתפגר עם זה או שתוכיח שאתה יכול מסוגל אחרת ,העולם הוא במה ואנחנו השחקנים בייבי ומי שמשחק טוב יותר שורד במילה נוספת מנצח .
אתה מה זה מצחיק אותי אוףףףףף
זה הרי ברור שנשים חרמניות לא פחות מהגברים
אבל הן חכמות יותר והן יודעות לשחק בך שתתחנן כמו כלבלב כאילו הן לא רוצות , זה שאתה כגבר לא מסוגל לשלוט בעצמך זה הבעיה שלכם הגברים , אנחנו מצאנו את הפטנט להשתמש בנשק שלכם נגדכם"
האישה הישראלית המודרנית מתנהגת כמו חית פרא שמחכה שהגבר ירסן ויכבוש אותה, כאילו ירוויח את הזכות בכלל להיות איתה וכמה מוזר שזה נשמע, ככל שהגבר יותר קשוח, מתנשא, שחצן ו"מניאק" שמתייחס רע אל האישה, כך האישה הישראלית המודרנית נמשכת אליו יותר. חברים רבים מספרים לי זאת רבות אבל אני חושב שתוכנית הטלוויזיה בסגנון ריאלטי שהמחישה זאת באופן יוצא מהכלל הייתה "בליינדט" (בהנחיית רועי לוי ודנה מודן) וצפיתי בה ממש כמו בניסוי ביולוגי בערוץ הטבע:
רוב הנשים שם ממש חשו שחובתן להשפיל את הגבר כמה שיותר, להעליבו, "לרדת" עליו, למצוא אצלו כמה שיותר פגמים, חולשות וחסרונות בזמן שהגבר מנסה כל הזמן לבוא לקראת האישה, להבליג לה על כל העלבונות, להתחנף ולהחמיא לה אפילו כשהיא מקללת או עוקצת אותו. הגבר כל הזמן מנסה לרכך את האישה, מה שרק מעורר ומחריף הרבה יותר את התוקפנות שלה. עובדה שכל הפגישות הכי מוצלחות בתוכנית היו של גבר עשיר, מצליח ובעיקר, שחצן ומתנשא ו"בונקר" (כזה שלא אומר הרבה, תמיד "קצר ולעניין").
היה אפילו מקרה בולט שבו הגבר נראה טוב יותר מהאישה ועדיין האישה שנראתה ודיברה כמו פרחה מהרחוב, צחקה על חוסר הניסיון והצלחתו עם נשים (בגלל שאין לו כנראה מספיק ביטחון) ולעגה לו:"אני אגלה לך משהו - אין אישה שלא נותנת, יש גבר שלא יודע לקחת". אפילו דנה מודן אמרה שזה היה מאוד לא יפה מצידה.
אותי אישית זה מאוד מרתיע, גם ממה שראיתי בתוכנית וממה שאני שומע כל הזמן מחברים. המחיר פשוט לא נראה לי מוצדק. אני בכלל לא מקנא בגברים שמוציאים את הנשמה ואת כל הכסף שהם מרוויחים בעבודה קשה ושוחקת פיזית ונפשית על נשים שלא נותנות להם כלום בתמורה. לא פלא שאחוז הגברים שהולכים לזונות בישראל הוא גבוה במיוחד, עם הגישה הכל-כך מיליטינטית, האנטי-גברית והבלתי נסבלת של האישה הישראלית. חברים שחיו בחו"ל סיפרו לי שבמדינות אחרות, נשים הן הרבה יותר ידידותיות, הן באות לקראתך והן לא ממש מסתירות את העובדה שהן מעוניינות במגע מיני בדיוק כמוך.
ישראל היא מדינה של סוחרים שכל מה שמעניין אותם זה "מה אני מרוויח" ו"איך" ובהתאם לכך, האישה הישראלית-מודרנית סוחרת בגופה ובמיניותה כדי להשיג רווחים כלכליים. למעשה עבור גבר הרבה יותר זול, בטוח וקל ללכת לזונה מאשר לצפות לקיים יחסי מין עם אישה שכל הזמן צריך לשלם עליה בפגישות, לקנות לה מתנות ועוד להתחייב להתחתן איתה. תמיד גם קיימת הסכנה של 'גניבת זרע': אישה יכולה לשקר שהיא לקחה גלולות למניעת הריון, היא יכולה להשתמש במנת הזרע שנותרה בקונדום, להסתיר מהגבר את עובדת היותה בהריון ואז להפוך אותו לאסיר מזונות במשך 20 שנה. אני בטוח לצערי שקיימות שיטות רבות נוספות.
בבדיחה ששמעתי ב"סאות' פארק" נאמר שגבר לא משלם לזונה על קיום יחסי המין - הוא משלם לה כדי שתלך לאחר מכן ותעזוב אותו לנפשו. כנראה יש בכך הרבה מן האמת.
מין ומחוייבות
ד"ר וורן פראל מסביר שהדת אסרה ואוסרת על פורנוגרפיה, אוננות ויחסי מין לפני החתונה בגלל החשש שגבר לא ימלא את חובותיו לעבוד כמו חמור ולפרנס אישה וילדים. הוא גם מסביר שבתחילת ה"מהפיכה לשחרור האישה" הנשים בארה"ב היו מאוד ליברליות מבחינה מינית והסיסמא הייתה "אישה תקיים יחסי מין עם מי שהיא רוצה, כמה שהיא רוצה ואיפה שהיא רוצה" אבל בסביבות שנות ה80 הפמיניסטיות שינו את הגישה שנשים בעצם צריכות לגרום לגברים לשלם ביוקר על ההנאה מסקס ובכך הן חזרו למעשה למטרה הקודמת שהיא בעצם להכריח, למלכד ולחייב את הגבר להתחייב לאישה במיוחד מבחינה כלכלית.
הדת היהודית היא הדוגמא הטובה ביותר לגישה הזאת כי לפי ההלכה, הגבר ורק הגבר הוא זה שמחוייב להתחתן ולמלא מצוות. ההסבר הוא ש"לגבר יש יצר רע שרק דרך מוסד הנישואין ניתן לנטרל אותו ולשלוט בו". הכוונה כמובן לסקס. חבר שלמד בביה"ס דתי אמר לי פעם:"גבר שמסרב לבקשתה של אישה לקיים איתה יחסי מין, לפי הדת, הוא חוטא והוא ייענש בחומרה". כמו תמיד, הגברים הם שנענשים ומנודים ועליהם מוטלות כל הסנקציות והעונשים הכבדים. החרדים מכנים גברים שלא מוכנים למלא את חובותיהם למילוי מצוות כמו התחייבות לחתונה, "חוטאים ופושעים".
הכוח שיש לנשים בנושא הסקס הוא עצום: כיום אישה שחשה ש"נוצלה" לאחר קיום יחסי מין בהסכמה הדדית מלאה, יכולה פתאום להחליט בעצם שהיא נאנסה "בדיעבד", שהיא לא באמת רצתה ולא הייתה מעוניינת והגבר כפה זאת עליה. זה קורה המון לאחר שנשים מגלות שהגבר, איתו הן קיימו יחסי מין, לא מעוניין להתחייב לקשר או רוצה להיפרד, ואז כנקמה, הן משתמשות במיניות שלהן ככלי הנשק החזק ביותר כדי להכניס את הגבר לכלא לשנים רבות. אפילו בלי קשר ה"ניצול המיני", החוק כיום מאפשר לנשים לתבוע פיצויי ענק (מיליונים) מגבר שאיתו הן היו בקשר ולטענתן הבטיח להן שיתחתן איתן. מלכודת מוות לכל דבר.
פמיניזם לסבי
מבחינת הפמיניסטיות ברמה האקדמית, הן מגדירות כל יחסי מין הטרוסקסואליים בין גבר לאישה כ"אונס של האישה". מבחינת פמיניסטיות-לסביות שהקימו את התנועה הפמיניסטית, אישה לא יכולה ולא אמורה בכלל להימשך לגבר ואם היא שוכבת איתו, סימן "שהוא כפה זאת עליה" באלימות או בכוח המבנה החברתי גברי-פטריארכאלי.
מקרה קשה שממחיש את התוקפנות הפמיניסטית לסבית, הוא המקרה הזה: גבר הוצג כ"תוקף מינית", לאחר שמחא על האופן הציני, הלא חוקי והלא מוסרי בו חברות ארגון "כביסה שחורה" השתמשו בתמונות של חיילי צה"ל כדי לתאר אותם כ"אנסים" ש"הולכים לזונות". ארגון "כביסה שחורה" הוא ארגון פמיניסטי הומו-לסבי קיצוני, פרובוקטיבי ומיליטנטי שחברותיו מתערטלות בציבור וחושפות את איבריהן האינטימיים בפומבי (ראיתי תמונה מהפגנה שלהן ב"פנאי פלוס")
מיתוס ה"סחר בנשים"
המאבק של פמיניסטיות בתעשיית המין או איך שהן קוראות לה "הסחר בנשים" היא בראש ובראשונה רצון ושאיפה לדכא את הגברים מבחינה מינית ולהעביר את כל השליטה המונופוליסטית בידי הנשים. עובדה שהמיניות הנשית הפכה כיום לכלי נשק רב עוצמה בידיהן של הנשים. לא צריך לפתוח מגזין 'פלייבוי', מספיק לראות נשים צעירות, לצערי הרב אפילו קטינות, שמסתובבות ברחוב בלבוש שחושף את כל איבריהן הפרטיים. אם גבר או נער היה מתלבש כך, הוא היה נעצר על התערטלות בציבור ואף מואשם בהטרדה מינית של ציבור הנשים ("חשיפה בלתי מהוגנת של הגוף").
כלומר, במילים אחרות, השימוש החופשי של הנשים בגופן ובמיניות שלהן היא סמל לשליטה של הנשים בחברה וכוחן הרב, ולא כפי שפמיניסטיות מתארות זאת כ"תכתיב אופנתי גברי". אם באמת היה מפריע לפמיניסטיות שבנות צעירות הופכות את עצמן לאובייקט-מיני מהלך, הן לא היו מתנגדות באופן כה נחרץ נגד הגבלות לבוש קלות למשל לנשים בתפקידים ציבוריים.
המוסר-הכפול שלהן שעובד שעות נוספות, ממציא בכל פעם תירוץ חדש - במקרה זה, הן טוענות שלדרוש מנשים להגביל את רמת החשיפה של מקומות אינטימיים בגופן כאילו מעודדת ונותנת אור ירוק לאנסים וסוטי מין (מבחינת הפמיניסטיות - כל גבר) ש"עלולים לחשוב שמותר לאנוס נשים בלבוש מסויים". הן שוכחות את ההתנהגות הפרובוקטיבית-מינית של הנשים והנערות כיום: אישה ששולחת לגבר ידיים לכיוון איברי מינו, נדבקת אליו גופנית ונוגעת בו לא אמורה לטעון ש"היא נאנסה"!
כמו תמיד, גם "סחר בנשים" זה עוד אחד מהמונחים שהמציאו ופיתחו הפמיניסטיות כדי לעשות דרמטיזציה והיסטריה ציבורית סביב תופעה שמבחינתן היא "הבעיה הכי קשה והכי נוראית בעולם", תוך כדי שהן משאילות את המונח מסחר העבדים השחורים בארה"ב לפני 100 ו200 שנה. הכל עניין של תעמולה, שטיפות מוח, פרסום ויחסי ציבור.
למעשה ההתייחסות היא לסרסור באופן כללי. "סרסור" הוא בדרך-כלל אדם עם רקע עברייני שמתווך בין הלקוח והזונה ותפקידו להבטיח שהלקוח ישלם ולא ינסה לברוח או להתחמק. מיותר לציין מה יכול לקרות לגבר שלא יהיה מוכן לשלם לזונה. מסיבה זו בדיוק, הניסיון ו"כישורי העולם התחתון" של ה"סרסור" נדרשים כדי לאיים על הלקוח באלימות פיזית של ממש. האחוז הגבוה שמקבל ה"סרסור" הוא בעצם עבור ההגנה, המסגרת והאמצעים שה"סרסור" מספק כמו מכון הליווי, הסעות לבית הלקוח, טלפונים וכו', בדיוק כמו אדם שעובד קשה מבוקר עד ערב ונותן מחצית המשכורת שלו למדינה כמיסים. כלומר, במילים אחרות, לרוב אין כאן באמת מצב של ניצול חד-סיטרי אלא תועלת ותמורה הדדית.
הפמיניסטיות מתארות מצב שהמוני נשים מובאות לארץ, חלק בכפייה (חטיפה) וחלק בהבטחה שקרית שתינתן להן עבודה ולאחר מכן משדלים ו/או מכריחים אותן לעסוק בזנות. נשים אלו מוגדרות כ"קורבנות הסחר בנשים" ומוענקים להן תנאים, עזרה, סיוע וזכויות מעל ומעבר. בזמן שיש אנשים וילדים רעבים במדינה, תקציבי המדינה מבוזבזים כדי להקים עבור נשים אלו מקלטים מיוחדים כי לפמיניסטיות "כואב הלב" לראות נשים בכלא ובתאי מעצר. הן שוכחות שגם להרוויח כסף "שחור" בלי לשלם מיסים זאת עבירה על החוק ורוב הנשים הללו מרוויחות הרבה מאוד כסף.
אפשר לחשוב שעובדים זרים לא סובלים ולא מנוצלים ולא מתייחסים אליהם כאל עבדים. לי זכור מקרה מאוד מזעזע שראיתי בטלוויזיה, כשעובד זר שחור מאפריקה התפשט לעיני המצלמה תוך כדי שהוא בוכה בהיסטריה ומתחנן שלא יסלקו אותו מהארץ כי אם הוא חוזר למולדתו, יהרגו אותו שם. מבחינת הפמיניסטיות הסבל הזה לא קיים כי כל מה שמעניין אותן זה האג'נדה וסדרי העדיפויות שלהן.
גיל רונן כתב באחד הפורומים כאשר טענו בפניו ש"אף פועל זר לא סובל כמו אישה שהיא קורבן סחר בנשים" :
"...קודם כל, מי אמר לך שפועלים זרים לא מקבלים כל מיני הבטחות ושלא מרמים אותם? מי אמר לך שהם לא עובדים 30 יום בחודש? שלא לוקחים להם דרכונים ולא מכים אותם? אני מכיר אישית כאלה שעשו להם את כל הדברים האלה. אישית. "
שורת המחץ בנושא היא ציטוטים של קציני משטרה בכירים, המופיעים בפרוטוקול הועדה הפרלמנטארית לסחר בנשים - ישיבה 5:
ניצב יוסי סידבון:
"אני רוצה לומר שרוב הנשים שמגיעות לעבוד כאן, בישראל, מגיעות מתוך ידיעה שהן אכן הולכות לעבוד בזנות. חלקן מגיעה לכאן מתוך ידיעה שהן הולכות לעבוד בנושאים אחרים ורק כאן מתברר להן, שהן הולכות לעבוד בזנות. רובן המכריע יודעות היטב שהן מגיעות לעבוד פה בזנות והן מגיעות לכאן מרצונן ומתוך בחירה שלהן."
נצ"מ שוקי בללי:
"הבעיה היא באמת בעיה קשה. יש לי דרכונים, יש לי תעודות זהות, הבחורות האלה רוצות להישאר בארץ והן עושות הכל והן נעלמות ואף אחד לא יודע לאן. יש לי בחורה, שגמרה להעיד, השאירה את כל הדברים שלה ונעלמה. לפחות כלפי המצפון שלי, אני הופך את האדמה כדי למצוא אותה, כדי לדעת שלא הרגו אותה. אני לא יודע איפה היא. אנחנו נותנים להן הרבה אפשרויות ולדעתי לגרש אותן זו גם דרך, כי הן לא חוקיות פה. אנחנו לא יודעים בודאות איך הן נכנסות לכאן ואיך הן יוצאות.
אנחנו נתקלים בבחורות שלפחות שלוש פעמים יצאו ונכנסו לארץ וכל פעם בצבע שיער אחר ובשם אחר. אז יש בעיה ובתי הסוהר זה חלק מלפתור את הבעיה. לא בכל המקרים. למשל, יש לי בחורה בנווה-תרצה היום, שביום חמישי רצתי אחריה כדי שהיא תמסור עדות כי היא פנתה דרך כל הוועדות שהיא רוצה למסור עדות ורצנו לגבות ממנה עדות והיא התחיל לשחק אתנו. ואז, בית המשפט הגבוה לצדק נתן ביום ראשון החלטה וזה יושב לי על הגרון ואני צריך לתרגם את העדות ולנסוע שוב לנווה-תרצה, כי היא החליטה שעכשיו היא כן רוצה לדבר. אז הן לא הכי מסכנות. אם תראו איך הן מתנהגות אצלנו, לא תאמינו".
העדויות האלה פשוט אומרות הכל ואפשר להוסיף להם גם את דבריו של השופט בדימוס שלי טימן שמסביר שלמעשה אין באמת "סחר בנשים" בישראל :
"הסחר בנשים. אין היום סחר בנשים בישראל. בהתחלה הביאו בחורות, שלא ידעו לאן מביאים אותן. חטפו, אנסו, העבירו אחד לשני. העניין הזה נפסק. היום המשטרה מתלבשת על איזה מכון שבו היא כל הזמן מבקרת ו'עושה מבצע'. מי שרוצה לדבר על הבוס שלה מקבלת מיד אשרת שהייה לשנה או יותר וגם מעין רשיון עבודה. כשמגיע הזמן להעיד, יש נשים שנעלמות, ולאלה שמעידות אין מה למסור, כי הן לא ראו שמשלמים עליהן, לא ראו מי הבוס באמת. לכן רוב התיקים נגמרים בהרשעות של החזקת מקום לשימוש בזנות, סרסרות, עבירות קלות. וחלילה שלא נפסוק גם פיצויים לבחורה שממילא מרוויחה הון תועפות".
אם אין סחר בנשים, למה יש רושם כאילו יש סחר בנשים?
"כי יש כאלה שעל זה הם מרצים, כאלה שמתפרנסים מלדבר על סחר בנשים".
תעמולת הכזב הפמיניסטית היא כל-כך חמורה ומסוכנת שהיא מעמידה את ישראל בסיכון לגבי סנקציות כלכליות כתוצאה מפרסום דו"ח משרד החוץ האמריקאי המכניס את ישראל ל"רשימה השחורה" של מדינות הסוחרות בבני-אדם.
עוד צנזורה
בגלל הגישה שתיארתי, תכנים פורנוגרפיים אסורים לשידור והפמיניסטיות נאבקו משפטית נגד תעשיית שידורי הפורנו. קיימת קואליצייה שלמה נגד שידורי פורנו של ארגוני נשים הכוללים גם את "הארגון לגבריות חדשה" של ד"ר חן נרדי.
אחד הטיעונים המשפטיים המקוממים ביותר לאיסור שידורי פורנו הוא החשש מפני מה שקרוי "פורנוגרפיה קשה" והכוונה לתכנים של סאדו מזוכיסם בהם "נשים מושפלות, מוכות, נאנסות, נקשרות, נכלאות בכלובים" וכו'. זה אבסורד כי בתחום הסאדו יש הרבה יותר אלימות והתאכזרות כלפי גברים מאשר כלפי נשים, גם מבחינה כמותית, גם עוצמתית וגם מבחינת כמות האנשים שמתעניינים בסוג הסאדו שבו האישה שולטת והגבר מושפל. לדעתי הרייטינג הגבוה בתחום הסאדו-מזוכיסם בכיוון שהזכרתי נובע מהמחסומים החברתיים העמוקים, כמו גם בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה שמופצצת בלי סוף באלימות נשים בוטה כלפי גברים. השופטים שדיברו נגד ה"פורנוגרפיה הקשה" כנראה לא מכירים מספיק את התחום. הם לא ראו למשל, אישה שדורכת באשכיו של גבר עם עקב חד (שפיץ) ועשוי מפלדה, אני ראיתי כאלה באינטרנט והמון.
הקפמיין של בירה גולדסטאר בשם "התנועה לשחרור הגבר" והאופן האלים שבו הוא צונזר, המחישו את הפחד העצום שיש לפמיניסטיות מהענקת חופש אמיתי לגברים בדיוק כמו החופש שהפמיניזם מעניק לנשים. קיים פחד מגברים שהם מספיק חכמים ופיקחים מכדי לא ליפול במלכודת של נשים חמדניות ונצלניות שרוצות לשלוט בגברים ולקחת להם את כל מה שיש להם, כסף, רכוש וחיים.
צפיתי למשל בסדרה קומית בשם "תרגיע" בכיכובו של לארי דוד (יוצר "סיינפילד") וזה ממש הפחיד והחריד אותי: אפילו בדמות שהוא משחק (את עצמו), הוא תסריטאי עשיר ויש לו מאות מיליוני דולרים, ועדיין הוא מפחד וחושש כל הזמן מאשתו שכל הזמן נותנת לו פקודות, שולטת בו, נוזפת בו ואומרת לו מה לעשות ומה לא לעשות. זה מפחיד כי מבחינת החוק, מינימום 50 מההון של הגבר עובר לאישה אוטומטית ברגע שהם מתחתנים. אתה יכול להיות גבר סופר מצליח ומולטי מיליונר אבל ברגע שאתה מתחתן, לפי החוק אתה בעצם מרגיל אותה לרמת חיים מסויימת ואתה חייב לדאוג לשמור עבורה על רמת החיים הזאת אפילו לאחר גירושין, רק בגלל היותה אישה!!!
דוגמא נוספת לצביעות היא שיחת הטלפון שעשו הקומיקאים "שי ודרור" לפלייבוי ישראלי מיליונר שחי בגרמניה ופרסם מודעה שהוא מוכן להוריש מיליונים לאישה שתצליח לקיים איתו יחסי מין עד המוות. שני הליצנים החושבים עצמם מייצגים של הקונצנזוס החברתי-מוסרי שאלו אותו שאלות מוסריות כגון איך הוא לא מתבייש לנצל מצוקה כלכלית של נשים עניות ומסכנות כדי להכניס אותן למיטה. הוא ענה להם (בנימוס לאורך כל השיחה) "כולם מנצלים את כולם". שי ודרור המשיכו בשאלות מעצבנות כמו איך הוא לא מתבייש להתייחס כך לנשים, האם מישהי פעם אהבה אותו באמת והאם הוא יתחתן אי פעם. הוא ענה:"השתגעת?! צריך להיות מטומטם מוחלט כדי לעשות את השטות הזאת".
מוסר כפול
שימו לב שהזמרת שרית חדד מצד אחד רווקה (כנראה בררנית מאוד לגבי גברים) ומצד שני מטיפה כל הזמן לחתונה והתחייבות של הגבר לאישה. בכתבה שהתפרסמה ב"פנאי פלוס", התראיין אחיה של שרית שחי כ"פלייבוי" - "נער שעשועים" שיחסיו עם נשים מסתכמים בסקס והנאה בלבד. הוא סיפר שאיבד אמון בנשים לאחר שרבות ניצלו אותו, השתמשו בו, לקחו ממנו את כספו ופגעו בו, לכן הוא לא רוצה להיכנס למחוייבות ולהתחתן, מה שעורר את זעמה של הגברת שרית חדד שכל הזמן מציקה לו ומטרידה אותו. "אתה האח של שרית חדד! אתה עושה לי בושות!" היא אומרת לו כל הזמן ולא מוכנה להרפות ממנו. בסוף הכתבה אפילו הוא בעצמו אמר:"אני מקווה שבסוף זה יעבור לי ואני באמת אתאהב ואתחתן".
בתגובה למכתב חצוף של גברת בשם מירב שטוענת שלא היו צריכים בכלל לפרסם את הכתבה על אחיה של שרית חדד ש"רק רצה לעשות לה בושות", פרסמתי מכתב תגובה ואפילו נתנו לי תמונה של הגברת בפוזה פאם-פאטאלית עם אקדח דמיוני בידה וציטוט ממכתבי.
ג'ק
מאמרים בנושא:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
