גם בהודו כמו בכל מדינה שבה השתלטה התנועה הפמיניסטית בעשורים האחרונים יש בעיה מאוד חמורה לא רק של תלונות כזב על אונס ופשעי מין אלא במיוחד הטקטיקה של ארגוני הנשים להציג מראש כל אישה שמתלוננת על אונס כ"דוברת אמת" ובמידה ובית המשפט לא מקבל את גרסתה, הן באופן אוטומטי טוענות ל"שוביניזם גברי של המשטרה ומערכת המשפט". הגישה הזאת כל-כך דומיננטית שבהודו קמו כנופיות נשים מאורגנות היטב שמכות ורוצחות גברים שזוכו ע"י בתי המשפט.
כך למשל ראיתי בחדשות ואללה ידיעה תחת הכותרת "200 נשים הודיות לימדו את האנס הסדרתי לקח" בה מתואר כיצד 200 נשים עשו לינץ', שחטו ורצחו באכזריות גבר שלטענתן למעלה מ10 שנים חמק מעונש על מעשי אונס שכביכול ביצע. העיתונאית ראקה פרשד מעיתון הארץ כל-כך הייתה משוכנעת בצדקתן של הרוצחות שכבר מהכותרת היא נקטה עמדה והציגה את הגבר כאנס למרות שביהמ"ש זיכה אותו מאשמה.
גם המונח "לימדו את האנס לקח" הוא שגוי מבחינה תחבירית (גם בעברית וגם בהודית) מפני שרק אדם חי אפשר 'ללמד לקח'. ככה זה כשפמיניסטיות עם שנאה רצחנית לגברים מקבלות גישה בלתי מוגבלת לאמצעי התקשורת כדי להסית ולהציג כל מקרה שבו נשים רוצחות ומשתמשות באלימות כ"מקרה של הגנה עצמית" ו"שימוש מוצדק באלימות".
הגישה הזאת בואללה הייתה כל-כך קיצונית שבמשך יום שלם לא אפשרו לי להגיב וצנזרו את תגובותיי (בסופו של דבר רק בחצות הלילה פורסמה תגובתי). הייתה שם בפירוש יד מכוונת והנשים האחראיות על אישור או פסילת תגובות (טוקבקים) דאגו לשמור על אחידות התמיכה במעשה האלים והברברי, לכן מופיעות שם עשרות תגובות בנוסח "מגיע לו... כל הכבוד... הלוואי שיעשו את זה גם בארץ".
לארגוני הנשים בישראל יש תוכנית מיוחדת הקרויה "שגרירות תקשורת" שמפעילה נשים ונערות שבין היתר מפציצות ידיעות אינטרנט בתגובות פמיניסטיות-מתלהמות ומתנפלות ותוקפות כל מי שמעז לבקר את הגישה הפמיניסטית או "לשאול יותר מדי שאלות". לציבור הנשים אין בעיה להציף פורומים ולדשן את השכל יומם וליל בדקלום טיעונים פמיניסטיים ממוחזרים בגלל עודפי הזמן העצום שיש להן (שום דבר מבחינתן לא נחשב חובה שבגין הפרתה הן יכולות להיענש. לימודים, צבא, עבודה, ילדים וחיי משפחה - הכל נעשה מרצונן החופשי והן יכולות לעזוב מתי שמתחשק להן).
תעמולת ההסתה הפמיניסטית באמצעי התקשורת היא כל-כך חזקה ודומיננטית שכאשר התפרסם מקרה מאוד קשה שגבר התלונן שאישתו התעללה מינית בבנם התינוק, הוא תיעד את מעשיה ומסר צילומי וידאו, ורק משום שהמתעללת טענה ש"הוא הכריח אותה להתעלל בילד", הוא מיד הפך לחשוד המרכזי בפרשה והוא הפך ממתלונן ל"חשוד/נאשם". כך הפמיניסטיות ביצעו עוד אחד מטקטיקות הפעולה שלהן שנקראת "העבירי את היריב ממצב של מתקפה למגננה" (במקרה הזה 'יריב' = 'אויב' שכלפיו נשים חשות שנאה רצחנית) וכך אונס והתעללות מינית קשה בתינוק היא שולית ו"שום דבר" לעומת טענות על "התעללות באישה ע"י גבר", מופרכות ככל שיהיו.
הטרור הפמיניסטי בהודו
בתור מי שגדל על אלפי סרטים הודים אני חושב שיש בעיה רצינית וחמורה מאוד בתרבות ההודית והיא המרכזיות של תעשיית הסרטים ההודית - ההודים מכורים לסרטים ולטלוויזיה והם ממש נשלטים ע"י מסרי התעמולה שמועברים דרכם, במיוחד אידיאולוגיית הפמיניזם שמציגה לרוב את האישה כקורבן של הגבר ו"החברה הגברית" שפוגעים בה וזה נכון לא רק לגבי סרטים: היה סיפור שרץ לפני מספר שנים בחדשות בהודו על שחקנית הודית צעירה שהתגרשה והיא נלחמת נגד בעלה לשעבר בביהמ"ש כדי לאפשר לה לעבור עם הילדה למדינה אחרת (כלומר לקרוע את הילדה מאביה). הסיקור היה כל-כך חד-סיטרי ומגמתי שהציבור השתכנע וצידד אוטומטית באישה וראה בה "מסכנה, תמימה וחסרת אונים".
כך הגישה הקולנועית משפיעה באופן ישיר על הציבור ומתמרנת אותו. לדעתי היו בעבר סרטים טובים בעלי תוכן איכותי ועומק אבל כיום הם מושפעים באופן מאוד מוגזם מארה"ב ומשדרים רק אלימות, סקס (נשים צעירות מתלבשות, מתנהגות ומדברות בפריצות) ופמיניזם (סיפורים בנוסח "הגבר רע, האישה טובה").
תעשיית הסרטים ההודית ("בוליווד") שהייתה בעבר מאוד עשירה בתכנים אומנותיים מגוונים, הפכה כיום לתעשייה הקפיטליסטית המושחתת, הרקובה וההרסנית ביותר בהודו שגורמת גם שטיפות מוח והפצת מסרים אנטי-גבריים וגם נזק תדמיתי בינלאומי. אותי זה מעליב באופן אישי.
זאת בדיוק הסיבה בגללה אני חושב שצריך לקחת בעירבון מאוד מוגבל את הטענות לגבי "האנס שמשך 10 שנים חמק מעונש" כי מראש מדובר בכנופיות פשע אלימות ומסוכנות של נשים שעברו הסתה ושטיפות מוח, בדומה למחבלים מתאבדים בחמא"ס או כל אירגון טרור אחר.
גם המונח אונס הוא מאוד בעייתי כיום וההגדרה שלו נעשית עוד יותר מסובכת, מעורפלת ומסורבלת כשיש התנגשות בין תרבויות שונות ולפיכך נוצרים כל מיני "מוטציות" מסוכנות. לדוגמא בתרבויות שמרניות מסויימות, לקיים יחסי מין לפני החתונה זה בפירוש אונס של האישה ע"י הגבר. כך גם ניאוף - כשגבר מקיים יחסי מין עם אישה שאינו אשתו. יש מקומות בעולם שבהם מספיק שגבר זר (תייר למשל) ינסה להתחיל עם אישה והיא תערוף את ראשו ומבחינת הקוד התרבותי, זה נחשב לגיטימי ומוצדק וזה כבר קרה בהודו (כדי למנוע הכללות חשוב מאוד להבהיר שהודו היא אחת הארצות עם מגוון התרבויות הגדול ביותר בעולם).
תפישות כאלה מתמזגות כיום ביחד עם התפיסות ה"חדשניות" שהמציאו הפמיניסטיות לפיהן למעשה כל יחסי מין הטרוסקסואליים בין גבר לאישה הם "אונס של האישה" ולמעשה כל יחסי מין ניתן להגדיר כ"אונס", כולל כשהם נעשו בהסכמתה ואפילו ביוזמתה של האישה, אם לאחר מכן האישה מפרשת זאת בדיעבד כ"אונס" (לדוגמא, בפרשת חנן גולדבלט אחת המתלוננות המרכזיות טענה ש"הוא שיעבד לה את הנשמה". במילים אחרות, היא האשימה אותו במעשי כישוף).
בדיוק כמו שמסביר פרופ' מרטין ואן קרפלד בספרו "המין המיוחס" - לנשים בכל תרבות על כל קיפוח ואפליה תמיד היו וישנן פריווילגיות מיוחדות השמורות רק להן. כך למשל בסינגפור (אותה "מדינה מושלמת" שהציג חיים הכט בערוץ 2) יש חוק מפורש לפיו מותר לאישה שבעלה בוגד בה, להרוג אותו ואת המאהבת שלו. נשים גם רגילות להשתמש בגברים כדי "לסגור חשבונות" וזה אינסטינקט כה בסיסי שמופיע גם באינטרנט: שימו לב לאחד מאלפי המתקפות שספגתי באינטרנט.
אם מחברים את כל החלקים יחדיו ומסתכלים על ההתלהמות וההתלהטות שבה פמיניסטיות וציבור הנשים מתנפלים על גברים שרק חשודים באונס ופשעי מין, אפילו כאלה שלאחר מכן מתבררים לחלוטין כחפים מפשע, מגלים שהתנועה הפמיניסטית הפכה לתנועה מאוד אלימה, מיליטנטית, כוחנית ומסוכנת, בדומה מאוד לארגוני טרור רצחניים שמורכבים מאנשים שמאמינים באופן אבסולוטי אך ורק לצדק הפרטי שלהם, לפי חוקים שהם בעצמם המציאו והם מנסים להכתיב לכולם בכוח ובאלימות.
ג'ק
קישורים בנושא:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
