זכויות הגבר בישראל

נו, אז מה יהיה עם הרציחות האלה?

גיל רונן, יו"ר עמותת הפמיליסטים 27.2.2011

ראשית, חבל על כל נפש שאובדת לעולם. חבל על הנרצחים, חבל על הילדים היתומים, ולפעמים חבל גם על הרוצחים-מתאבדים.

ברם, מניפולציה מתוחכמת של המגדריסטיות בכלי התקשורת מצליחה להפוך את מקרי הרצח במשפחה שמבוצעים ע"י גברים לכתב אישום מתמשך, מתגלגל ואינסופי נגד המין הגברי המצדיק כביכול אמצעים דרקוניים נגד הגבר בכל מערכת יחסים זוגית.

האמת היא זו:

גברים הם מין יותר אקטיבי. נשים הן מין יותר פסיבי.

גברים מובילים על פני נשים במיליון ואחת סטטיסטיקות, מסיפור בדיחות והמצאת פטנטים, דרך כתיבת מוזיקה ועד הישגים ספורטיביים. גברים הרפתקנים יותר, ונחשבים יצירתיים יותר ונועזים יותר.

גברים מפרנסים נשים יותר מכפי שנשים מפרנסות גברים ובכלל מוציאים על נשים יותר כסף מכפי שנשים מוציאות על גברים. גברים קונים לנשים יותר ארוחות, בגדים, בתים ומכוניות מכפי שנשים קונות לגברים.

גברים עושים יותר עבודות מסוכנות מנשים ונפגעים יותר בתאונות עבודה.

המיניות של גברים פעילה יותר, משלב החיזור ועד למגע עצמו. המיניות של נשים פסיבית יותר.

גברים נוטים יותר לפעולות חזיתיות וישירות. נשים, ככלל, ישירות פחות ומעדיפות לנסות דרכים עוקפות בדרך אל המטרה.

גברים מסכנים את עצמם ומגינים בגופם על בנות המין השני יותר מכפי שנשים מסכנות את עצמן ומגינות על גברים. גברים נפצעים ונהרגים בהגנה על נשים יותר משנשים נפצעות ונהרגות בהגנה על גברים. גברים נדרשים להסתכן למען כלל החברה בעת מלחמה. נשים לא. גברים מתנדבים בהמוניהם לשירות ביחידות שבהן הם יודעים שחייהם יהיו בסכנה, בכדי להגן על המולדת – ובמיוחד על מרכיבי האוכלוסיה שנתפסים כחלשים, נשים וילדים. הנשים המעטות שמתנדבות לשירות קרבי עושות זאת מתוך מודעות פמיניסטית יותר מאשר פטריוטיזם.

גברים מקימים יותר מפעלים, בונים יותר בניינים, סוללים יותר כבישים ונוהגים יותר.

גברים מובילים על פני נשים גם בתחום "העשייה" השלילית, וזה כולל את התחום הפלילי.

גברים פורצים ליותר בתים ושודדים יותר בנקים מכפי שנשים עושות זאת. גברים רוצחים יותר גברים מכפי שנשים רוצחות נשים. גברים מתאבדים יותר מכפי שנשים מתאבדות. גברים רוצחים יותר בנות זוג מכפי שנשים רוצחות בני זוג.

כאשר לוקחים רק את הסטטיסטיקה האחרונה, מנפחים אותה ומציגים אותה באופן מניפולטיבי (תמיד תיאורים מלאי פאתוס של זירת הרצח, תמיד האשה מצויירת כאדם זך ותמים, אף פעם אין מילה על התעללות בגבר מצד האשה או עורך דינה), ומעלימים או מטשטשים את אותם המקרים בהם נשים כן רוצחות גברים, זה נראה כאילו מתקיימת מעין מלחמה בין המינים, וכי גוף מרושע הקרוי "הגברים" עוסק ברצח נשים, בזמן שנשים הן קורבנות של "טרור גברי". אבל זוהי אשליה בלבד.

האשליה משמשת כהצדקה לנטילת חירויות וזכויות יסוד ממחצית העם – הגברים – והפקרתם של כלל הגברים בידיהן של בנות הזוג שלהם, שחלקן תמימות, רחומות וטובות, אך יש ביניהן גם נשים רעות, כזבניות, חמדניות ונקמניות.

שימוש בנשק תלונות הכזב מפתה במיוחד עבור נשים כשבני זוג מסתכסכים. למרבה הצער אין ענישה על תלונות כזב, ויש מגמה מכוונת וברורה לאפשר לנשים להתלונן תלונות שקריות כאוות נפשותיהן – דבר המוכיח כי הדרישה לצעדים מחמירים וענישה קולקטיבית של הגברים לא נעשית בתום לב או מתוך שאיפה לצדק.

נטילת הזכויות מהגברים לא הפחיתה את שיעור רציחות בנות הזוג. שיעור הרציחות האלה בישראל הוא מהנמוכים בעולם, והוא קטן במיוחד אצל יהודים ילידי הארץ. כיום אין גם ספק שחלק מהרציחות נגרם ע"י האמצעים הננקטים נגד גברים, ולא נמנע על ידם. נוכח חלקם הגדול במיוחד של המקרים בהם הרוצח גם מתאבד, הטיעון כי צווי הרחקה ימנעו את הרציחות נחשף כמניפולציה.

כמה גברים התאבדו, לקו בליבם, ירדו מנכסיהם, איבדו את פרנסתם וכבודם, נמקו בבית הסוהר, נאנסו בכלא, ו/או נותקו מילדיהם למשך שבועות, חודשים או שנים בשל תלונות שווא של נשים במסגרת גירושין? את הנתונים האלה העתונות המגדריסטית לא תספק לכם. היא תשתיק את זעקותיכם ותחכה בסבלנות עד לרצח הבא. אם אשה תרצח גבר או ילד – היא תצדיק זאת באלף תירוצים. אם גבר ירצח גבר – זה יקבל שלוש שורות בתחתית עמוד ארבע של העיתון. אם גבר ירצח אשה – היא תתנפל על הכותרות הראשיות ותרצח את האופי של כולכם, כל מיליוני האזרחים ממין זכר, ותיתן במה לעוד עסקנית מגדריסטית, שתדרוש עוד החמרה ביחס לכלל הגברים.

נ.ב.: מעבר לכך שגברים הם יותר אקטיביים ונוטים יותר לפעולות בעלות אופי חזיתי וישיר, יש עוד תכונה גברית, שבהקשר הספציפי של הרציחות היא חולשה. כוונתנו לכבוד, ולמקום המרכזי שהוא תופס בנפש הגברית. אמנם כן, רמיסת כבודו של גבר עלולה לדחוף אותו לייאוש ולמעשים קיצוניים. בנפש הנשית, הכבוד (לפחות במובן הזה שאנו מדברים עליו) תופס ככל הנראה פחות נפח ומיקומו פחות מרכזי – לפיכך פגיעה בכבוד אינה כה אנושה כפי שהיא אצל הגבר והיא לא מובילה לתגובה כל כך מיידית וקיצונית. ברם, יש גם צדדים חיוביים למרכזיותו של הכבוד אצל הגבר, וצדדים שליליים לאי-מרכזיותו אצל האשה. למשל – זנות על כל גווניה ודרגותיה היא עיסוק הנפוץ הרבה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. הסיבה לאי-נכונותם של גברים לעסוק בזנות לא נובעת רק מהעדר ביקוש – אלא מכך שהזנייה-עצמית נתפסת אצל מרבית גברים כהשפלה בלתי נסבלת. אצל נשים – הרבה פחות כנראה.

קישורים בנושא:

• אשתך דקרה אותך? אתה אשם!
• גברים נעצרים גם כשהם קורבנות אלימות
• נשים רוצחות ועוד איך!!