זכויות הגבר בישראל

"יום האישה הבינלאומי" זה עוד אחד מקמפיין השקרים והבלופים המנופחים שמקדמות פמיניסטיות רודפות בצע ופרסום כדי לקדם ולהפיץ ברבים שקרים, דיס-אינפורמציה ובעיקר שנאה תהומית כלפי גברים. כפי שמסביר גיל רונן, "יום האישה" זה בכלל חג קומוניסטי - חג שהומצא תחת משטר דיכוי אפל במטרה "לשחרר" נשים מה"עבדות במטבח" ולעודד אותן לעבוד במפעלים, כלומר לשרת בנאמנות את המשטר. במילים אחרות:"אל תהיי העבד של בעלך וילדייך, בואי ותהיי תשרתי את המדינה, המשטר". הסיפור על "פועלות הטקסטיל האמיצות שיצאו למאבק על שעות העבודה" הוא שקר שלא היה ולא נברא מעולם.

הפמיניסטיות טוענות שהן חוגגות את יום האישה הבינלאומי כדי לבדוק בכל שנה "בכמה התקדם מעמדן של הנשים בעולם"
אבל כשבודקים את ההתנהלות של הפמיניסטית ב"יום חג" זה מגלים כיצד הן משקרות ומתמקדות באופן חד-סיטרי
רק ב"סבלן" המדומה של "כל הנשים" תוך כדי צנזורה בוטה והתעלמות נבזית מסבלם האמיתי של גברים ואוכלוסיות חלשות באמת ללא הבדל של מין.

כשמציינים למשל את 'יום הילד' או את 'יום זכויות האדם' השפה המיגדרית-ניטרלית יוצרת רושם שקרי כאילו זה נועד באופן שוויוני לשני המינים אבל אפילו באירועים כאלה הדגש על נשים הוא הרבה יותר בולט בגלל עודפי הייצוג שיש כיום לנשים מצד אירגוני נשים ואירגונים בינלאומיים שדואגים אך ורק לנשים.

שומעים למשל על "נערות במצוקה" כאילו אין נערים במצוקה! במציאות יש נערים ממשפחות מצוקה שנכלאים באכזריות במקומות איומים ומתייחסים אליהם כמו לפושעים ולאסירים. עובד סוציאלי אמר לי על פנימייה כזאת (לבנים בלבד) שיצא לי להכיר אישית:"מאוד אכזרי מה שעושים שם לנערים כי מצד אחד גם ההורים מתעללים בהם ומצד שני, גם המערכת מענישה אותם".

אפילו כשמדברים על זכויות נכים ועל מצוקתם של נכים פיזית (קבוצה שאני משתייך אליה), פעמים רבות נאמר מפורשות ש"נשים נכות סובלות יותר" וש"צריך לעזור יותר לנשים הנכות כי הן מקופחות ומופלות לרעה מול הגברים הנכים". המטרה ברורה: לשלול זכויות ותקציבים ומשאבים שונים מגברים במצוקה כדי לעזור יותר לנשים במצוקה - מה שמאפיין כל נושא חברתי שזוכה לנגיעה מיגדרית-פמיניסטית. קשה לי לתאר במילים את תחושותיי כששמעתי למשל בתקשורת טענה שלנשים נכות הרבה יותר קשה עם זוגיות - מבחינתי אישית זה כמו להחדיר לי סכין ולסובב אותה שוב ושוב.

הטענה כאילו הפמיניסטיות נלחמות על "שוויון זכויות למען נשים" היא שקרית לחלוטין: התנועה הפמיניסטית היא תנועה פוליטית, אינטרסנטית, כוחנית ודורסנית בעלת מאפיינים של כת שדואגת אך ורק לאינטרסים של חלק מהאוכלוסייה, תוך כדי דיכוי, פגיעה והתנכלות כלפי כל מי שהוא שונה או חושב בצורה שונה. הפמיניסטיות אפילו לא דואגות לציבור הנשים הרחב כמו שהן דואגות לקבוצה מצומצמת של נשים מהמעמד הגבוה להשיג עמדות מפתח טובות וחזקות יותר. בדומה למשטרי עריצות אפלים ביותר, מנהיגות הפמיניזם מטיפות לנשים ונערות צעירות לראות בכל גבר אויב ובכל יחסים ואינטראקציה בין גברים לנשים כיחסי "מדכא" ו"קורבן". תמיד.

גם הטענה כאילו הפמיניזם קם "בתגובה לשוביניזם הגברי" היא שקרית וחסרת בסיס כי מעולם לא הייתה בהיסטוריה האנושית תנועה או גוף ששם לעצמו מטרה "לדכא את הנשים" ו"למנוע את זכויותיהן". בעבר אכן בני אדם, גברים ונשים כאחד, סבלו ונפגעו מתופעות קשות כמו גזענות, רדיפה, דעות קדומות וכו' על בסיס הבדלי מעמד, גזע, צבע עור, דת וכו'. הבדל מין בפני עצמו מעולם לא היה סיבה או תירוץ להפלות לרעה נשים לטובת גברים עד שקמה התנועה הפמיניסטית והמציאה את הסקסיזם - אפלייה על בסיס הבדלי מין. הפמיניסטיות הן אלה שמפלות לרעה גברים ומצדיקות דיכוי גברים על רקע מיגדרי - מושג בדלני נוסף שהן עצמן המציאו.

גם השימוש המעוות במונח "שוביניסט" זה שקר נוסף שהפמיניסטיות דאגו להפיץ כי הגדרתו האמיתית של שוביניזם היא הגדרה כללית מאוד של לאומנות וגזענות. במילים אחרות, הפמיניסטיות באות מראש בגישה בולשביקית ואומרות שאם אינך מסכים איתן - אתה בצד של הרעים ואתה בעצם "גזען". הכל אצלן שחור ולבן, טוב ורע.

בפועל הפמיניזם שכל כולו בנוי מחומות של שקרים וסתירות פנימיות מהותיות מאפשר לנשים ליהנות במקביל מ3 עולמות:

1. העולם הפמיניסטי בו אישה שווה לגבר, "כל מה שגבר יכול לעשות, גם אישה יכולה" ואסור ע"פ חוק להפלות אותה. לדוגמא אסור בשום פנים להשתמש בלשון זכר במקצוע ותחום עבודה שיש בו בעיקר גברים, אבל מותר ומאוד מקובל כיום לפנות בלשון נקבה בתחום בו יש בעיקר נשים.
2. העולם הגברי-ג'נטלמני (אבירות) - גברים מטבעם מגינים על נשים, נותנים להן כבוד, יחס מועדף, "ליידיס פירסט" וכו'. במקרה חירום, עד היום יצילו את חיי הנשים לפני הגברים.
3. העולם הפוסט-פמיניסטי שמכיר בהבדלים בין גברים ונשים ודורש זכויות יתר לנשים גם בתור הגנה על "היותן חלשות" וגם "אפליה מתקנת" כדי לסגור חשבון עם הגברים.

על מה בדיוק הן חוגגות???

עוד בתור נער הדבר הראשון שקומם אותי ב"יום האישה" זה שלא הבנתי על מה בדיוק מגיע לנשים יום שלם שמוקדש רק להן - רק עצם זה שנולדו נקבות...? האם אתם יכולים לתאר לעצמכם יום בכותרת כמו "יום האתיופי" או "יום הרוסי" או כל קבוצה אחרת ועוד בתוספת מכובדת של "הבינלאומי", האין זה אבסורד?? עצבנה אותי גם הידיעה שכל אישה בעולם, אפילו כזאת שפגעה באחרים או רצחה או הכתה, גם לה מגיע "יום חג" בו אני אמור לכבד אותה ולסגוד לה רק בגלל היותה אישה!!

במשך שנים רבות נתקלתי בהמון פמיניסטיות וכלבי-שמירה שלהן (גברים כנועים ותבוסתנים שאומרים "אמן" על כל מה שפמיניסטיות אומרות) ושאלתי שאלה שעד היום אף אחת ואף אחד מהם לא טרח לענות לי עליה: איך זה שכשאישה בודדה אחת מגיעה להישג מכובד (לדוגמא, מנהלת של חברה גדולה או טייסת קרב) היא מייצגת ומביאה כבוד לכלל ציבור הנשים אבל אני יכול להביא אלפי דוגמאות על נשים שרצחו, אנסו, התעללו, פשעו, גנבו ופגעו בזולת ועדיין - אבל "זה אף פעם לא מייצג את הנשים"! מדוע???

ד"ר וורן פארל, פמיניסט מוביל לשעבר בארגון הפמיניסטי הגדול ביותר בארה"ב מסביר זאת היטב: הפמיניסטיות מכירות רק בצדדים החיוביים של נשים ולא מוכנות להודות שגם בנשים יש צדדים אפלים ומפלצתיים, כלשונו:"לפי הפמיניזם יכול להיות שאלוהים הוא אישה, אבל השטן לא יכול להיות אישה".

גם כך יום האישה הוא אינו היום היחיד בשנה שמוקדש לנשים בלבד. למעשה כל יום הוא "יום האישה" אם לוקחים בחשבון את ההתעסקות האובססיבית בזכויות האישה, ב"איך נשים נפגעות", מה מעניין אותן, מה חשוב להן, מה הן רוצות, מה הן לא רוצות וכו' וכו'. היכנסו פעם לאולפן הקלטות ותבדקו כמה שירים גברים כותבים ומלחינים ומקליטים כדי להביע את אהבתם לנשים. הפמיניסטיות גם טוענות בלי בושה בפני סטודנטים לתקשורת ש"נשים הן מיעוט בתקשורת". הדליקו בזמן אקראי את מכשיר הטלוויזיה והעבירו בין הערוצים המרכזיים ותראו בעצמכם כמה נשים מופיעות לעומת גברים וכמה זמן שידור יקר הן מקבלות! אנחנו חיים בתרבות של סגידה מתמדת לנשים. דת של ממש.

עולם של נשים

הפמיניסטיות כל הזמן עסוקות ורוצות להשיג עוד ועוד זכויות ופריוולגיות לנשים בלבד. לפי הפמיניזם אין דבר כזה "מספיק" - הן תמיד מתלוננות ומקטרות ומתבכיינות ש"אין להן מספיק", הן יכולות להמשיך כך גם אלף שנים והן עושות זאת אפילו במדינות כמו שוודיה ופינלנד שם יש רוב מוחץ של נשים בתפקידים פוליטיים וציבוריים. אביא לפניכם רשימה חלקית של זכויות יתר עליהן "נלחמות" הפמיניסטיות, מה שמסביר היטב את הקשקשת הזאת שנקראת 'יום האישה הבינלאומי' :

* זכות ההצבעה לנשים :

השקר העתיק ביותר שמתעלם מעובדה היסטורית בסיסית שבתקופות ובמקומות בעולם בהם לא הייתה לנשים זכות הצבעה, גם ל99 אחוז מהגברים לא הייתה זכות להצביע אלא רק למיוחסים בני המעמד העליון. נשים לא ממש הרוויחו ביושר את זכות ההצבעה מפני שהן לא מחוייבות לשמור על זכות זו באמצעות מילוי חובות כמו הגברים. במהלך ההיסטוריה נכפה על מיליונים על גבי מיליונים של גברים להיהרג במלחמות. גבר שהיה מסרב להילחם היה פשוט מוצא להורג. עד היום בארה"ב כל גבר שמגיע לגיל 18 מחוייב ע"פ חוק להירשם למאגר גיוס סלקטיבי שעשוי לכפות עליו ללכת להילחם ואף למות למען המדינה במצב מלחמה. גבר שמסרב מסתכן בסנקציות קשות, מישיבה בכלא, איבוד זכויות אדם בסיסיות ובין היתר גם איבוד זכות ההצבעה.

בישראל המצב הוא גרוע יותר כי ישראל היא מדינה שנמצאת במלחמה תמידית מאז הקמתה ונשים אחראיות למלחמות בדיוק כמו גברים ברגע שהן קיבלו ומימשו את זכות ההצבעה, מבלי שהן מחוייבות לשלם את מחיר המלחמות שלטובתן הן מצביעות. הן רק נהנות מהרווחים ומההישגים וכל תפקיד שהן עושות בצבא (אם בכלל) הוא תפקיד התנדבותי, בטוח ביותר (אפילו אם הוא נחשב "הכי קרבי") והן יכולות לנטוש אותו בכל שלב שמתחשק להן.

* זכות לאפליה מתקנת ("הזכות להיבחר") :
חוקי אפליה מתקנת שלפי מכבסת המילים של הפמיניסטיות מכונים כיום "העדפה מתקנת" נועדו אך ורק לנקום בגברים על מה שהן טוענות "היסטוריה ארוכה של דיכוי הנשים".

לפי ההגיון המעוות הזה, כפי שמסביר בציניות ד"ר וורן פראל, אפשר גם לטעון שלא צריך לשלוח גברים למלחמות לפחות עד שייהרגו לפחות כמה מיליוני נשים בהגנה על המדינה. כלומר, ההתחשבנות הזאת לא הגיונית, היא אינפנטילית, היא זדונית והיא בעיקר מאוד קטנונית ומחפשת צרות כמו כל ההתנהלות של התנועה הפמיניסטית. כיום יש חוקים שבמפורש כופים העדפה של נשים לתפקידי הנהלה ומנכ"ל, פיקוד וקצונה בצבא, תפקידים ציבוריים פוליטיים ועוד. לפי ראש ממשלת ישראל לשעבר, מר אריאל שרון, המטרה היא לא 50 אחוז נשים כי אם 75 אחוז נשים בתפקידים בכירים!!

* הזכות לא לשרת בצבא (זכויות בלי מילוי חובות) :

אי אפשר להכריח אישה להתגייס לצבא כי לפי הדת היהודית, אסור להכריח אישה לעשות משהו בניגוד לרצונה. חובות יש
רק לגברים. מסיבה זו בנות מקבלות פטור צבאי אוטומטי מטעמי דת ומצפון. לא רק הפטור משירות לנשים הוא פריווילגיה, אלא גם תנאי השירות: אסור להכריח חיילת דתיה לשרת עם גברים אבל הממשלה ובמיוחד חברי מפלגות אנטי-דתיות למיניהן פועלים נחרצות כדי להכריח חיילים (גברים) דתיים לשרת עם נשים ואם הם מעיזים למחות כמו במקרה הזה הם גם נענשים בחומרה ע"י מפקדיהם והתקשורת גם מנהלת נגדם קמפיין אגרסיבי ובוטה ביותר.

* הזכות לרכוש :

הטענה כאילו בעבר לנשים היה אסור להחזיק ברכוש ובכסף היא מניפולטיבית כי בעבר גברים הם אלה שעבדו קשה כדי לקנות, לבנות ולצבור רכוש שבאופן טבעי היה נרשם על שמם. הפמיניסטיות המציאו חוקים שמינימום 50 מהרכוש והכסף והנכסים של גבר אוטומטית מועברים לידי האישה ברגע החתונה מה שאומר שהגבר מחוייב להשאיר את האישה ברמת חיים ש"הרגיל אותה". כלומר, ככל שהגבר יותר עשיר ויש לו יותר רכוש ונכסים כך יש לו יותר מה להפסיד ברגע שמתגרשים, מה שמסביר מדוע גבר עשיר יותר כנוע לאישתו בדרך-כלל.

אני מכיר גבר מסורב-גט שאישתו לשעבר חיה בוילה שלוש קומות(!) שהוא עבד קשה לבנות והיא עוד מגישה נגדו תביעות על חוב מזונות אישה (לא מזונות לילדים, הילדים כבר גדולים) והוא נעצר כל שנה לתקופות ארוכות. הוא עבר שני התקפי לב בכלא. כלומר במילים אחרות, ברגע שאתה מתחתן, "כל מה ששלך זה שלה, וכל מה ששלה זה שלה".

* הזכות להכות ולרצוח :

זה לא סוד שמערכת החוק והמשפט סלחנית באופן חסר גבולות כאישה מבצעת רצח. אפילו באתר הפמיניסטי 'נש"ר - נשים ברשת' יש מאמר שמסביר שמשתלם להיות רוצחת בישראל:

"האם "כדאי " להיות אישה רוצחת?
מסתבר שכן.
במדינתנו הסלחנית והרחמנית, לאישה רוצחת יש זכויות ייתר."

אישה שרוצחת נתפשת בביהמ"ש (בהשפעה ישירה של התקשורת) אוטומטית כ"קורבן חסר-אונים". היא אף פעם לא אחראית למעשיה - זה תמיד או הגנה עצמית, או כתוצאה מ"חוסר שפיות זמנית", סיפורים הזויים על "התעללות ממושכת מצד הנרצח" (ללא כל הוכחות חוץ ממילתה של החשודה ועורך דינה), תופעה הורמונאלית נשית כמו תסמונת טרום ויסתית (PMS), תאונה וכו'. בפועל זה אומר שאישה שלקחה במו ידיה את חייו של בן אדם, תשב (אם בכלל תורשע) מספר שנים בודדות בכלא במקום 25-30 כמו גבר שביצע את אותה עבירה בדיוק. (עוד בנושא בקישור זה)

* הזכות להתעלל בילדים:

ידוע היטב שלמעלה משני שליש מההתעללות בילדים נעשית ע"י נשים אבל שום דבר לא נעשה נגד אימהות מתעללות. הפמיניסטיות עסוקות כל הזמן בניפוח ופירסום היסטרי של מקרים שבהם גברים רוצחים ואונסים ומתעללים ומטרידים וכו'. תמיד מדגישים את המילה "גבר" בכותרת הראשית כשמדובר בפשע.

כל הדגש והמאמץ וההתמקדות של המערכת היא לפעול כדי לעזור לנשים וכביכול "להיאבק באלימות כלפי נשים". לצורך כך הוקמו בלי סוף גופים וארגונים עם הרבה תקציב וכוח אדם ופעילות בכל עמדות המפתח (במשפט, בכנסת, בתיקשורת ובמערכת הרווחה) שמבזבזים את כספי הציבור על כל אישה שטוענת שהיא "חשה מאויימת". יש למשל ועדה לזיהוי ואיתור מסוכנות כלומר מעקב אחר גברים שהם "מכי נשים פוטנציאליים", כאשר אחד הקריטוריונים הוא "דיעות נגד נשים ונגד מעמד האישה ונגד פמיניזם". משטרת מחשבות לכל דבר.

לא רק שאין שום ועדה שבוחנת את הסיכון בו נמצאים ילדים לאימהות שמתעללות בהם ואפילו כשיש את כל ההוכחות, עדיין לנשים יש את כל היתרונות להחזיק בילדים אפילו כשידוע שהן מתעללות בהם ו/או מזניחות אותם. ההסבר לכך הוא עודפי הכוח והייצוג העצום שיש לנשים בגופים שכל תפקידם לעזור לקדם אך ורק אינטרסים של נשים, אפילו על חשבון סבלם של גברים וילדים - נשים הן תמיד מרכז העולם.

כאשר התפרסמו מקרים של מטפלות שצולמו מתעללות בתינוקות חסרי ישע מהר מאוד החלה מתקפת השתקה שאומרת שכאילו "הגזימו בסיקור של הפרשה" ו"עשו עוול למטפלות המתעללות" בתירוץ האומלל כאילו "גברים אלימים יותר ומבצעים פשעים חמורים יותר". באתר חדשות וואלה בזמנו פורסם אפילו מאמר שמסביר שצילום בסתר של מטפלת זאת עבירה על החוק כי בעצם פוגעים בזכויותיה. מעניין מה עם זכותיהם של תינוקות לא לעבור התעללות קשה שתשאיר אותם נכים פיזית ונפשית לכל החיים (ומה איתנו, האזרחים הפשוטים שמצלמים אותנו כל הזמן כשאנחנו נכנסים לבנקים ולחנויות?).

* הזכות ליחס מיוחד:

מתחילת "מאבק הפמיניסטיות" גינוני נימוס כמו "ליידיס פירסט", "נשים וילדים קודם" וכל מיני מנהגים כמו נשיקה בכף היד, פתיחת הדלת ועוד, כל אלה הוגדרו כ"התנשאות שוביניסטית-גברית" אבל הנשים במדינות מערביות הן אלו שתמיד התעקשו לשמר ולחנך וללמד תמיד את הבנים ש"אסור להרים יד על בנות" ולהיות "ג'נטלמנים" שזה למעשה, כפי שמגדיר ד"ר וורן פראל, גבר שהוא מנומס ועדין כלפי נשים אבל שומר ראש פרטי ורוצח שכיר שמוכן לשלוף את חרבו ולערוף את ראשו של כל גבר שיעז להעליב את האישה שעליה הוא מגן (וזה לא דימוי - אלא תיאור היסטורי אמיתי).

הפמיניזם המודרני הוא למעשה פיתוח ושל אותם קודים ומנהגים ישנים ועתיקים שכפו על הגברים לתת לנשים יחס מיוחד. מה שהיה פעם סמל למעמד וליוקרה חברתית הפך עם השנים לחוקי מדינה נוקשים, אלימים ואגרסיביים שכופים על גברים להתייחס לנשים בכבוד ולהענישם בחומרה רבה במידה אם הם טועים בדרכם וחס ושלום מעליבים את נפשה העדינה והרכה של האישה המודרנית שהייתה ונשארה ליידי שחושבת עצמה נסיכה או מלכה. האישה המודרנית יכולה להתלבש, לדבר ולהתנהג בגסות ובפריצות אבל הגבר מחוייב להתייחס אליה בכבוד וכל מבט או פליטת פה מיותרת יכולה להוביל לתביעה בגין "הטרדה מינית" ועונשים חמורים מאוד.

עיתונאית פמיניסטית ו"דוגלת שיוויון" ככל שתהיה, תמיד תעניק זכות דיבור קודמת לנשים ותמיד תשתמש בביטוי כמו "גבירותיי ורבותיי" ובמקרים של פגיעה באזרחים חפים מפשע תדגיש "...ביניהם גם נשים וילדים". במקרי חירום כמו למשל חטיפת בני ערובה, היום יותר מתמיד מקובל להציל את הנשים הרבה לפני הגברים, גם אם זה אומר שהגברים יצטרכו למות כדי שהנשים יחיו. איך שאומר פתגם בהקשר לאסון הטיטאניק: "כשמורידים את סירות ההצלה, אין יותר פמיניסטיות בשטח".

* הזכות לא להירצח ולא למות:

במלחמות כאשר נרצחים אזרחים חפים מפשע, כל הדגש הוא על נשים וילדים כאילו לגבר ממוצע, אזרח לא חמוש בלי שום הכשרה צבאית יש יתרון כלשהו על אישה בריאה מול לוחמים/מרצחים חמושים ששוחטים אותו באכזריות. התופעה ההיסטורית הזאת נקראת GENDERCIDE (רצח סלקטיבי של מיגדר אחד) וזה אחד הנושאים הכי קשים והכי מזעזעים בתחום קיפוח ואפליית הגברים לאורך ההיסטוריה האנושית. לא רק הפגיעה עצמה חמורה כמו ההתעלמות והטיוח השיטתי שעושות הפמיניסטיות במטרה לקדם את התעמולה השקרית שלהן כאילו "רק נשים סובלות".

סטלין רצח 50 מליון אנשים, 98 אחוז מהם גברים אבל עדיין היטלר, יימח שמו, יותר מפורסם מסטלין משום שרצח נשים באופן כמעט שווה לגברים. אפילו במדינתנו ה"נאורה" יש נציגים פוליטיים וארגונים וגופים שלמים שמבוססים על האידיאולוגיה הרצחנית והמפלצתית הזאת!

אותו הסיפור עם ג'ק המרטש המפורסם עד היום לעומת רוצחת סידרתית בתקופתו בשם מארי אן קוטון שרצחה פי 3 יותר ממנו (גברים וילדים).

לא פלא שתוחלת חייהם של הגברים נמוכה יותר משל הנשים ועם השנים רק הולכים ומתקצרת בזמן שהנשים חיות יותר ויותר ולא בגלל "עליונות גנטית/ביולוגית של האישה" אלא בגלל תהליך השמדה מכוון שכולל מלחמות, רצח סלקטיבי של גברים, התאבדויות, תאונות עבודה, חשיפה לתנאי לחץ קיצוניים והזנחה שיטתית של מערכת הבריאות שבאופן סלקטיבי משקיעה הרבה יותר (2 שליש מתקציב הבריאות) לעזור לנשים בלבד.

* הזכות להעליל :

לפי נתוני המשטרה מדי שנה בישראל מוגשות תלונות כזב נגד כ20,000 גברים חפים מפשע שנרדפים ע"י המערכת, עומדים למשפט פלילי, עוברים התנכלות, התעללות, השפלות עד כדי הרס חיים של ממש. עובדה: למעלה מ50 אחוז מתלונות של נשים נגד גברים הן תלונות כזב (ולא "אחוז או שניים" כפי שמשקרות הפמיניסטיות).

יש כיום יותר מדי פיתויים שנשים מקבלות מכיוונים שונים, כאלה שמעודדים ומלמדים אותן להעליל ולשקר:
1. הקלות הבלתי נסבלת שבה מאמינים לאישה שמחליטה להתנכל לגבר כדי לנקום (למשל כי נפרד ממנה, לא נתן לה כסף או כל תירוץ אחר).

2. אירגונים פמיניסטיים כמו 'מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית' שלפי הודעות שקראתי בתגובות לחדשות, מפעילות לחצים וממש דוחפות נערות ונשים להתלונן, אפילו כשברור ושקוף שהן משקרות. פעילות האירגון מלמדות אותן כיצד לדבר ולהתנהג, מה לומר, מה לא לומר, מתי לשתוק, מתי לבכות וכו'.

3. הנחיה מיוחדת בחוק שאומרת בפירוש שבמקרים של תלונות בנושא אלימות במשפחה ועבירות מין שמתבררות כתלונות כזב - אין להעמיד לדין את המתלוננות.

4. עורכי דין רודפי בצע שמעודדים נשים להגיש תלונות כזב כדי להשיג יתרונות במסגרת מלחמת גירושין.

5. לחץ עצום שהפעילו ומפעילות ישירות פמיניסטיות ונציגות ארגוני נשים על שוטרים וחוקרי משטרה לקבל כל תלונה של כל אישה, הזויה ומופרכת ככל שתהיה, מבלי לשאול אותה יותר מדי שאלות "קשות מדי" או "חודרניות". לפי הפמיניזם "אישה אף פעם לא משקרת", במיוחד לגבי עבירות מין ואונס, לכן מראש צריך להתייחס לתלונתה של אישה כצודקת והגבר אוטומטית הופך לאשם אלא אם יצליח להוכיח אחרת.

* הזכות להשמיץ :

אין יום שבו אמצעי התיקשורת לא מופצצים ומופגזים בשלל ידיעות שמכתימות את כל ציבור הגברים, מתארות כל גבר כאנס/מכה נשים/פדופיל/מטריד מינית פוטנציאלי. אין יום שבו התעמולה ושטיפות המוח שעושות הפמיניסטיות לא מפיצות שנאה תהומית כלפי גברים, מסיתות נגד גברים ומתארות גברים כ"אויב הגדול ביותר של הנשים" עם סטטיסטיקות מפורבקות, מנופחות ושקריות. אין יום שבו לא רואים סרטים, סדרות טלווזיה, תוכניות רדיו או מאמרים בעיתונות הכתובה והאלקטרונית שלא משמיצים גברים, מקללים אותם, לועגים להם ומכלילים נגדם. אין יום שבו אינני נתקל בעוד סרטים שבהם נשים תוקפות ומכות גברים אם זה בקומדיה שזה נחשב "מצחיק", אם זה בדרמה שזה נחשב מרגש (כי "הוא פגע ברגשותיה") ואם זה בפעולה שזה נחשב גבורה. "האישה תמיד צודקת" ולכן לאישה תמיד מותר לקלל ולהשמיץ ו"להיכנס" לגברים.

אני אישית מצאתי עצמי קורבן של מסע השמצות חסר גבולות של אישה חסרת מצפון ואתרי אינטרנט גדולים שמאפשרים לה לשפוך את דמי כבר קרוב לשנתיים.

* הזכות להשכלה :

מערכת החינוך המודרנית שמורכבת מרוב נשי מצליחה באופן שיטתי להכשיל תלמידים ממין זכר, להשפילם, למנוע מהם להתקדם בלימודים בזמן שכל תוכניות הלימוד, החשיבה והגישה החינוכית מתמקדת רק בבנות כמודל ל"ילד". תלמיד שמשתעמם למשל מסיפור משעמם להחריד על נשים בספרות נחשב ל"עצלן", הוא מקבל ציון נכשל והישגיו נפגעים. אני זוכר בילדותי הייתי צופה בטלווזיה החינוכית בתוכניות טלווזיה מגוונות ומרתקות בנושא מדע, טכנולוגיה, ביולוגיה ועוד. מה משדרים כיום בטלווזיה החינוכית? אופרות סבון וטלנובלות!

אם זה לא מספיק, אפילו במוסדות להשכלה גבוהה יש אפליה מתקנת לטובת סטודנטיות ממין נקבה כשברור מעבר לכל ספק שיש הרבה יותר נשים בהשכלה גבוהה מאשר גברים. נשים מראש מקבלות תוספת נקודות לבחינות הקבלה רק בגלל היותן נשים ושמורות להן אינספור מלגות יוקרתיות לנשים בלבד, מה ששוב ממחיש את האבסורד שב"אפליה מתקנת" כי למשל לסטודנטית אשכנזית יש יתרון אפילו אם היא באה ממשפחה עשירה מול סטודנט עני ונניח, ממוצא אתיופי או מזרחי.  

את שיא החוצפה אפשר למצוא בתחום לימודי הרפואה שם למרות שיש רוב מוחץ של סטודנטיות לרפואה - עדיין מדברים על "אפלייה נגד נשים בעולם הרפואה" תוך כדי שמצביעים על כך שיש יותר גברים שהם רופאים בכירים. הן כמובן שוכחות (כמה נוח) שאותם רופאים-גברים הם אנשים מאוד מבוגרים עם הרבה מאוד ניסיון שכאשר למדו רפואה לפני 40-50 שנה הם התמודדו מול דרישות נוקשות ביותר,לפני תקופת הפוליטיקלי קורקט בה מורידים סטנדרטים ודרישות כדי לעודד נשים להיכנס לתחום.

* הזכות לשליטה ודומיננטיות במערכות יחסים :
לאישה מותר לשלוט בגבר, להכריח אותו להשתנות, לפעול בניגוד לרצונו ולנהל לו את החיים אבל גבר שלמשל מבקש מאישתו לא להיפגש עם חברה פמיניסטית ושונאת גברים שמסיתה אותה נגדו - לפי אירגוני הנשים "הוא מתעלל בה" והאישה היא "אישה מוכה" לכל דבר! לפי הפמיניסטיות אישה שמפרידה את בן זוגה מחבריו, קרובי משפחה ואפילו מהוריו היא בעצם "נאבקת על זכויותיה"!

לפני כשנתיים פניתי במייל לפסיכולוגית קלינית שהציגה במאמר שכתבה את המוסר הכפול הפמיניסטי המכוער שלה:

"שלום גב' ענבל מילר היללי,

יש לי שאלה לגבי הכתבה "חולה שליטה": איך את מסבירה זאת שכאשר גבר מספר לך שחברה שלו היא שתלטנית, את כותבת לו: "אולי יש גם אפשרות שלישית, והיא לנסות לקבל את בת זוגתך כפי שהיא"

אבל לעומת זאת כשאישה כותבת לך שהחבר שלה לא מרשה לה להתלבש חשוף, את כותבת:
"קודם כל, טוב שזה מפריע לך. זה אומר שאת מכירה בכך שהאוטונומיה שלך בתוך הקשר חשובה, ושאינך צריכה לציית לבן זוגך"

אני באמת רוצה להבין מה ההיגיון מאחורי מה שנראה לי כמוסר כפול.

יעקב"

כמו שתוכלו לנחש, היא לא השיבה לי.

* זכות להחזיק בילדים כבני-ערובה :

לנשים יש זכות לקבל משמורת אוטומטית על ילדים במקרים של גירושין. אפילו אם הגבר הוא אדם טוב והאישה היא אלימה ומסוכנת, עדיין לאישה יש יתרון בגלל חוק מפלה ופרימיטיבי שנקרא "חזקת הרך". הפמיניסטיות נלחמות בשיא האגרסיביות כדי לשמור על החוק הזה. מדוע? כי נוח להן במצב הקיים: הילדים נשארים אצל האישה והגבר, מנותק ממשפחתו, מחוייב לפרנס ילדים שלא מכירים בו ושונאים אותו כי גם האישה וגם פקידות הסעד מסיתות אותם וגורמות להם לחשוב ש"אבא לא אוהב אותם" בזמן שבפועל הן אלה שפועלות להרחיק את האב מילדיו.

מאוד נוח לפמיניסטיות במצב זה כי מצד אחד, האישה לא ממש מחוייבת לטפל בילדים ולדאוג להם. אף אחד לא יכניס אותה לכלא על הזנחת הילדים והתעללות פיזית ופסיכולוגית נגדם כי אף אחד לא בודק איך האישה מתייחסת לילדים. הנשים במערכת מעלימות עין באופן שיטתי מאימהות מתעללות. לצורך הדוגמה, דיברתי עם גבר שמנהלת בי"ס הייתה כולאת את בנו במשך שעות בחדר נעול בביה"ס. כאשר התלונן בפני עובדת סוציאלית, היא צחקה ואמרה לו:"נו, אז מה? גם אני נועלת את הילדים שלי!". הכירו את האישה הישראלית. לפני מספר שנים ילד בן 5-6 נשרף למוות בגלל שאימו כלאה אותו בבית והכבאים וכוחות החילוץ לא יכלו להצילו.

מצד שני הגבר מחוייב ע"פ חוק לשלם מזונות כביכול למען "טובת הילדים" אפילו אם הוא מובטל או נכה ואין לו שקל בודד כדי להתקיים. במקרה כזה הוא ייכנס לכלא לתקופות ארוכות על "חוב מזונות" שרק ילכו ויצטברו ויתנפחו בזמן שהאישה תקבל את הכסף מביטוח לאומי שאח"כ יבוא בדרישות לגבר דרך הוצאה לפועל.

כאמור, הגבר מחוייב לפרנס ילדים שהוא לא רואה ושונאים אותו ומוסתים נגדו. פמיניסטיות מאוד אוהבות את המצב הקיים כי הוא משתלם להן מכל הבחינות:
1. יותר גברים נזרקים לרחוב ו/או נכנסים לכלא (הפמיניסטיות מאוד אוהבות לנפנף במספר הגברים שנמצאים בבתי הכלא לעומת הנשים).
2. הפרדה בין אבות לילדיהם משמרת את המיתוס הפמיניסטי בדבר ה"גבר המנוול ואוכל החינם שנוטש את ילדיו ומשליך
אותם על האישה המסכנה" ש"צריכה לטפל בהם לבדה" (באנגלית הפמיניסטיות קוראות לזה Deadbeat Dad).
3. מצב בלתי נסבל זה יוצר מתחים עצומים בין גברים לנשים ואפילו עשוי לגרום לעיתים מסויימות לאלימות קשה, אפילו עד כדי רצח כי מתוך 1000 גברים שנרדפים ע"י הגרושה בגיבוי הממסד כולו, יכול לצוץ גבר חלש אחד שירגיש חסר אונים ויידחף למעשה של ייאוש. הפמיניסטיות מכירות היטב את הכרוניקה הזאת ומרוצות ממנה כי כך הן תמיד יכולות לנפנף בנתונים על גברים רוצחים ואלימים.
4. הפמיניסטיות מרוויחות מהמצב כי נוצרת בעיה שהן תמיד יכולות לטעון ש"הן יודעות איך לפתור" בזמן שהן יוצרות
בעצמן את הבעיה ממש כמו מוכר צמיגים שמפזר מסמרים על הכביש.

5. קיימת תעשיה שלמה של עורכי דין ומומחים ומגשרים ומטפלים שמתפרנסים ועושים הון תועפות ממלחמות גירושין.

* זכות המונופול על עשיית ילדים :

אישה יכולה לפתות גבר, לקיים איתו יחסי מין כאשר היא משקרת שהיא עקרה או שהיא לקחה גלולות למניעת הריון או מתרחשת "תאונה" והקונדום נקרע. בסופו של דבר האישה נכנסת להריון מידיעה שזה מה שרצתה שיקרה מראש ואז היא יכולה להפוך את הגבר לאסיר המזונות שלה במשך 20 שנה. מצב זה קרוי "גניבת זרע". לפי הפמיניסטיות האישה היא אדון לגופה וברגע שתא הזרע מגיע אליה, היא ורק היא זאת שיכולה לקבוע את גורלו של הגבר. רק היא זאת שיכולה לכפות עליו אבהות ובכך לסדר לעצמה מקור פרנסה בטוח. (יש גם מקרים שהאישה שופכת לעצמה את תכולת הקונדום לאחר האקט המיני ואין למעשה גבולות ל"יצירתיות" של נשים כיום).

המוסר הכפול הוא שאישה יכולה יום אחת פשוט לקום ולנטוש את ילדיה עם האב ולברוח עם גבר אחר או לטוס לחו"ל, לה אין שום חובות לדאוג לילדים ולפרנס אותם אפילו אם היא מיליונרית אבל לעומתה הגבר מחוייב ע"פ חוק לפרנס את הילדים ולדאוג להם ויש אינספור דרכים בחוק לכפות זאת עליו ממעצר, צו איסור יציאה מהארץ וכו'.

* הזכות להתרשל במילוי תפקיד בעבודה :
הפמיניזם הופך נשים עובדות יותר לנטל כלכלי מאשר לנכס, כפי שד"ר וורן פראל מאשר. לאישה יש יותר מדי זכויות והגנה ותנאים וסביבת עבודה מיוחדת, מה שמוסיף נטל כספי עצום על חברות פרטיות ואף מסכן אותם בפשיטת רגל. נשים עובדות הן יותר הבוס של המעסיק שלהן כי כל מה שהוא יעשה או לא יעשה, הוא תמיד צריך לפחד ולחשוש ממנה ולהיכנע לתכתיב ולסחטנות שלה ושל אירגוני הנשים שמגינים עליה ממש כמו מאפיה שלמה.

ידוע למשל שאישה בהריון היא עצבנית במיוחד. אם לדוגמא פקידה בתחילת ההריון צועקת ומעליבה לקוח והוא מתלונן, המעסיק לא יכול לעשות נגדה כלום. אם הוא יפטר אותה הוא מסתכן בתביעות מצד אירגונים ענקיים שיאשימו אותו ב"אפליה של אישה הרה" וזה רק אחד התירוצים. תירוץ אפשרי נוסף הוא עלילות לגבי הטרדה מינית מצד המעסיק ו"יצירת סביבת עבודה עוינת לנשים". אישה שמפוטרת מעבודתה בצדק, בגלל התרשלותה, יכולה להעליל על הבוס שלה ומאפיה שלמה של פמיניסטיות מתגייסות להילחם למענה. יותר ויותר מעסיקים ומעסיקות כיום אומרים כבר בגלוי שהם לא מעוניינים להעסיק נשים כי למה מראש הם צריכים להכניס ראש בריא למיטה חולה...?

כאמור, זאת רק תחילת הרשימה...

ג'ק