זכויות הגבר בישראל

מחאת הדיור, שבינתיים הפכה ל"מחאת כולם נגד הכל", ממשיכה ולא יורדת מהכותרת יותר מחודש אבל לאחרונה הצליחו הפמיניסטיות לרכב עליה בצורה די מתוחכמת כשהן לוקחות בעיה שהיא אמיתית במובן מסויים, תוך כדי שהן מסלפות, מעוותות ומתאימות את התיאור שלה לאג'נדה הפמיניסטית שבסופו של דבר היא תמיד להסית נגד גברים ולהציג גברים כאויב, ממש כמו בקומוניזם שם העשירים הם ה"חזירים הקפיטליסטים" ואצל הפמיניסטיות הגברים הם "החזירים השוביניסטים".

בשבוע שעבר עלה לכותרות בתקשורת ובאינטרנט קפמיין מאוד מיליטנטי נגד הביטוח הלאומי על מה שנשים מפורסמות ובעמדות השפעה טוענות "אפליית נשים שמוגדרות עקרות בית". הטענה או התלונה העיקרית היא על כך שאישה נשואה שלא עבדה ב4 השנים האחרונות מוגדרת אוטומטית כ"עקרת בית", מפסידה זכויות וזכאית לקבל קצבה מופחתת אפילו אם עבדה שנים רבות לפני כן. כמיטב מסורת השיסוי וההסתה האלימה של הפמיניסטיות, הן טוענות כאילו גברים מלקקים דבש ומקבלים קצבאות בקלי קלות "גם אם לא עבדו יום בודד בחייהם".

התקנות של ביטוח לאומי אומנם מיושנות ופרימיטיביות, אבל קיים בהן גם היגיון רלבנטי מסויים שהפמיניסטיות מרעילות התעמולה ושנאת הגברים מתעלמות ממנו בצורה בוטה: עד היום, עקרת בית נחשבת אישה שנשארת לבצע את עבודות הבית בזמן שיש לה בעל שעובד ומפרנס אותה ואת ילדיהם המשותפים. למרות כל הדיבורים המתיפייפים על שוויון וקידמה, גם היום הגבר ורק הגבר מחוייב גם ע"פ חוק, גם ע"פ דת, גם ע"פ כללי החברה, מודרנית ככל שתהיה, לפרנס ולכלכל את אשתו וילדיו. זה אף לא ההיפך, לכן הגיוני במובן מסויים לקחת בחשבון גם את הכנסותיו של הבעל כשמחשבים את גובה הקצבה שמגיעה לאישה עקרת הבית. הרי גם אם לגבר נכה יש הכנסות נוספות (לדוגמא ירושה משפחתית) יורידו לו בסכום הקצבה.

בפועל גם אם אישה מרוויחה יותר מבעלה (ויש הרבה מקרים כאלה) לפי החוק היא לא חייבת כלום לא לבעלה ולא לילדיה. אישה כזאת יכולה יום אחד לקום, לנטוש את משפחתה ולא יעשו לה כלום. אני לא צריך אפילו לפרט בפניכם מה יכול לקרות במקרה הפוך כי הרי הגבר מחוייב לפרנס את אשתו וילדיו והוא עלול למצוא עצמו נרדף במשך שנים על גבי שנים גם ע"י המדינה והרשויות, גם אם אינו מסוגל לעמוד בתשלומי המזונות שיכולים להגיע לעיתים אפילו פי 2 ואפילו 3 מהכנסתו החודשית. אפילו גבר נכה שלא מסוגל לעבוד ומתקיים על קצבה עלובה של 2,000 ש"ח, גם לו אין פטור מתשלום דמי המזונות.

האישה לעומת זאת מוגנת ע"י החוק כי במקרה שהגבר לא משלם מזונות, היא יכולה לקבל את הכסף דרך ביטוח לאומי שבינתיים מחייב את הגבר בחוב מצטבר כולל ריבית והצמדה, רודף אותו עם הוצאה לפועל החל מעיקולים ועד תקופות מעצר בבית הכלא. ומי צריך לשלם על התקופה בה הגבר יושב בכלא ולא מסוגל להשתכר? הוא בעצמו. נשמע אולי אבסורדי אבל זאת המציאות שנהנות ממנה הפמיניסטיות במדינת ישראל. מעגל סגור שאין שום יציאה ממנו.

ביטוח הלאומי מפלה את כולם

האמת הבסיסית היא שהביטוח הלאומי הוא אכן גוף מאוד גדול ומסורבל ביורוקרטית שבסופו של דבר פוגע בחלשים ביותר, בלי שום הבדל של מין, כשמטרתו היא לעשות רווחים לכן הם יעשו כל תרגיל ומהלך אפשרי כדי לא לתת כסף או להפחית בקצבה. מה שמקומם אותי יותר מכל בקמפיין הפמיניסטי הזה הוא הניסיון לתאר תמונת מצב שקרית כאילו גבר נכה (כמו עבדכם הנאמן) מלקק דבש וחי כמו מלך והרי זו הסתה וגזענות של ממש כי הרי גם אישה נכה שהיא לא נשואה זכאית לאותן זכויות כמו גבר ללא שום הבדל!!!

התעמולה הזאת מצטרפת לשלל השתלחויות פופוליסטיות בציבור הגברים הנכים שנאמרות מפי פמיניסטיות שונאות גברים שרק מחפשות עוד ועוד דרכים לפגוע ולהתעלל בגברים חלשים. בסופו של דבר המטרה היא אותה מטרה כמו בכל היבט של המלחמה הפמיניסטית והיא תמיד לשלול זכויות אדם בסיסיות מגברים ולתת הרבה יותר לנשים, בשם ה"אפלייה המתקנת". הן עושות זאת בהצלחה ובאין מפריע עם מערכת הבריאות שמקדישה תקציבי עתק למחקר ועזרה אך ורק לבעיות בריאותיות שמאפיינות נשים, ומזניחה את בריאותם של גברים.

קראתי פעם כתבה באחד מעיתוני הנשים שנציגה פמיניסטית בכירה טענה בצורה גלויה שמערכת הבריאות צריכה להפלות לטובה נשים ולהתמקד הרבה יותר בבריאותן כי "כל נטל הדאגה למשפחה נופלת רק על כתפיהן של הנשים" ו"הנשים נאלצות להזניח את בריאותם" (זאת למרות שכל המחקרים בעולם מראים בדיוק ההיפך).

חשבון נפש נשי

האם התקנה הזאת שהפמיניסטיות נזכרות לצאת נגדה עכשיו פתאום אחרי 50 שנה היא מוצדקת? התשובה נמצאת למעשה בידיהן של הנשים והן אלה שצריכות להחליט. אני אישית כן בעד תיקון החוק אבל גם חושב שצריך לשנות את החוקים שמחייבים רק את הגבר לפרנס את משפחתו כך שגם לאישה תהיה התחייבות לקחת חלק בנטל הפרנסה של משפחתה ובייחוד ילדיה. אם אישה עובדת ומכניסה כסף לא פחות מבעלה, אין סיבה שרק בעלה יהיה מחוייב ע"פ חוק לפרנס ואני לא מתכוון להתנדבות מרצון ובחירה (אם "בא לה") אלא חובה ע"פ חוק כך שלדוגמא במקרה גירושין גובה תשלום המזונות ייקח בחשבון גם את הכנסותיה של האישה באופן שוויוני וצודק.

באחד הדיונים שראיתי בטלוויזיה, שאלה הפמיניסטית "למה אין גברים עקרי בית?!" באופן רטורי בו היא מאשימה מראש את הגברים. התשובה האמיתית היא בגלל האגו הנשי ולא האגו הגברי כמו שהפמיניסטיות טוענות תמיד כאילו "גברים לא היו רוצים שאישה תפרנס אותם". האמת הפוכה לחלוטין - אחוז מאוד גבוה מהגברים היו פשוט "מתים" להישאר בבית, לעשות את עבודות הבית ולגדל את הילדים אם היו בטוחים שיש להם גב כלכלי יציב וחזק, אלה דווקא הנשים שמסרבות לחשוב בכלל על אפשרות כזאת, בעיקר בגלל קנאות מיגדרית נשית ותחושה כאילו אם אישה מפרנסת גבר זה "מוריד לה מהכבוד"!

בעידן הפמיניסטי לגברים אין שום בעיה להתחלק בצורה שוויונית בכל מה שקשור ליציאה לעבודה מחוץ לבית אך מסתבר שהנשים דווקא מפחדות לאבד את מקומן, את כוחן, מעמדן וגם השליטה שיש להן בתוך הבית.

אתן לא יכולות לאכול את כל העוגה ולהשאירה שלמה!!!

ג'ק