בתחילת שנות ה90 פרצה הזמרת אתי אנקרי לתודעה
הציבורית כששיריה הפכו ללהיטים מושמעים ביותר בטלוויזיה ובכל תחנות הרדיו. מבחינה מוזיקלית
היא עשתה עבודה טובה אך בבדיקה מעמיקה וניתוח מילות שיריה (שהציקו לי עוד
בתור נער) מתגלה אג'נדה פמיניסטית מאוד קיצונית עד כדי שנאת גברים של ממש.
עבורי אתי אנקרי מסמלת תחילתו של עידן השתלטות
התנועה הפמיניסטית והכתבת מסרים של שנאה ועויינות מיליטנטית כלפי המין הגברי כולו
שמתואר כאשם בכל תחלואי העולם: נשים תמיד טובות, תמימות ומסכנות וגברים תמיד
רעים ורשעים. היא ממש הפכה לזמרת המנונות של הפמיניזם הקיצוני, כפי שתראו:
גם שיר בנאלי ומצחיק כמו
"לך תתרגל איתה" הוא
למעשה שיר עוקצני נגד גבר שבוגד בבת הזוג שלו. בתור נער בן 13 לא ממש הבנתי את
כותרת השיר אבל ברור ושקוף שהמילה "תתרגל" מחליפה קללה גסה ידועה מאוד שאין צורך
אפילו להזכיר.
הוא אמר לי:"איתך אני משתגע, איתה אני רגיל"
תרגום: הוא מצא מישהי שיותר מתאימה לו ממני
השיר
"אני רואה לך בעיניים" הוא שיר על גבר מכה
שכולא את בת הזוג שלו "בין קירות", כפי שהסבירה לי מורה לספרות.
מילות השיר אפילו לא מתארות אלימות או פגיעה פיזית, מילולית או רגשית אלא תחושה
סובייקטיבית של כותבת השיר, "אני רואה לך בעיניים", סוג של משטרת
מחשבות. עובדה, כיום אחרי 20 שנה אנחנו חיים במציאות בה כל אישה יכולה להתקשר
למשטרה, למלמל "אני מרגישה מאויימת" (בייחוד אם היא רוצה להשיג יתרונות
במאבק גירושין מכוער) המשטרה אוטומטית תעצור את הגבר!!
השיר
"לוליטה" מדבר על מפיק נצלן ומנוול שמנצל
מינית נערה צעירה שרוצה להצליח ולהתפרסם (ניתוח
מלא), תוך כדי שהוא גם מרעיב אותה, אחד
המרכיבים המרכזיים של התעמולה הפמיניסטית באותה תקופה כשבארה"ב
פמינסטית בשם נעמי וולף פרסמה בספרה "מיתוס היופי" את הטענה ש"150 אלף נשים מתות
באמריקה כל שנה בגלל אנורקסיה" כשבפועל התברר שהמספר
הוא 150 בלבד. מותו של כל אדם הוא טרגדיה נוראית בפני עצמה אך לניפוח המפלצתי של
המספר פי אלף הייתה מטרה פוליטית ברורה והיא להחדיר את המסר כאילו גברים מרעיבים את הנשים
ורוצים אותן רזות, טענה שאין לה שום בסיס במציאות כי כל גבר ממוצע (כולל אותי) יאמר
שאישה רזה מדי שעצמותיה בולטות רחוקה מאוד מלהיות סקסית או מושכת.
אבל הנה, עובדה שעד היום שטיפת המוח הזאת הצליחה,
ולמרות הסטטיסטיקה השקרית עדיין מדברים על כך שאנורקסיה
"היא בגלל החוקים שגברים מכתיבים". (מעניין מאוד מדוע
הפמיניסטיות לא באות בטענות לכל אותם מעצבי ומעצבות אופנה שרובם הומוסקסואלים או נשים...?)
מסקרן אותי האם לדעת גב' אנקרי גם מדונה, הזמרת הכי
מפורסמת בעולם, הייתה קורבן כשקיימה יחסים עם המפיק שלה בתחילת דרכה...? האם גם
מדונה שהצהירה בתחילת דרכה שהיא "הולכת לכבוש את העולם" הייתה תמימה, מסכנה,
חלשה וחסרת אונים כמו הנערה שהיא מתארת בשיר שלה?
לא נעים להזכיר אבל נשים רבות משתמשות בכלי המגעיל
והמפלצתי הזה של טענות על "ניצול מיני" ו/או "הטרדה מינית" אם הן לא מצליחות להשיג
משהו. לדוגמא, קראתי מאמר או סיפור שכתבה שחקנית שמתארת איך במאי "הטריד אותה מינית": היא
מספרת שהוא הציע ללהק אותה לתפקיד ראשי בסרט שהוא מתכנן לעשות ותוך כדי ניסה להתחיל
איתה. בסוף הוא אמר לה:"כרגע אין לי כסף כדי לעשות את הסרט",
והשחקנית סיכמה את הסיפור ב:"אם אין לך כסף, אז ביי!". אני שואל את
עצמי אם כן היה לו כסף, גם אז הייתה טוענת להטרדה מינית???
השיר
"מיכאל" שממבט ראשון נראה תמים למדי, מלא בתוקפנות פמיניסטית של ילדה שהיא טום-בוי
וכאילו נאבקת ב"עולם של גברים" לשמור לעצמה את שמה הפרטי למרות שהוא נשמע כמו שם של
בן. דרך עדינה לומר "אני שונאת אותו":
"אנ'לא אוהבת שמשנים לי את השם
לא אוהבת גם את בנו של השכן. "
אותי עדיין מאוד מבלבלים שמות של בנות כמו "יובל",
"רוני", "שחר", "אופיר", "דניאל" וכד' שהיו בעבר שמות של בנים. כותבת השיר מכריזה עליי אישית
מלחמה, מצביעה עליי ואומרת לי "אני שונאת אותך!". למה? כי היא רוצה שבנים
ובנות יהיו שווים ולא יהיה שום הבדל ביניהם.
סבבה! נשמע לי רעיון מצויין אבל אני לא
מאמין שנשים באמת רוצות שוויון במיוחד כשזה נוגע לדברים השליליים והלא נעימים.
עובדה: היום יותר מאי פעם הפמיניסטיות דורשות התייחסות מילולית שמדגישה את המין
שלהן (ואני בכוונה לא אומר "מיגדר" כי אני לא מאמין בבולשיט הזה) כמו לומר:"אני
אישה, מגיע לי הרבה יותר!!!" ואין ספק שאין יותר מעצבן ופוגע עבור
אישה שפונים אליה בלשון זכר כי נשים מתחילות להבין שמעמדו של הזכר נחות יותר
מכל חיה, חרק וכל יצור על פני האדמה.
אגב מה שהכי בלתי נסבל לדעתי אצל בנות שהן טום-בוי
(בנות ש"מתנהגות כמו בנים") זה שמצד אחד הן עושות כל מה שהן רוצות ואם מתחשק להן,
מפוצצות בנים במכות. בכיף. אבל אם אותם בנים מעזים להגן על עצמם, אותן בנות "טום בוי"
מתחילות לצרוח "איך אתה לא מתבייש להרים יד על בנות!?!?" וכולם,
ילדים ומבוגרים, הורים ומורים כאחד יתנפלו על אותו ילד אומלל שבסה"כ הגן על עצמו.
קראתי אפילו על מקרה בקנדה שנערה הזמינה משטרה נגד נער רק על זה שצעק לה:"תעזבי
אותי לנפשי!" אחרי שהציקה לו כל הזמן (רמז: היא טענה שהיא הרגישה מאויימת...)
ילדה "טומבוי" בפעולה
לסיכומו של דבר, אתי אנקרי תרמה רבות למלחמת המינים
הנוראית בישראל ולקביעת טרמינולוגיה פמיניסטית - עולם מונחים מיגדרי מיליטנטי שנכפה על כולנו בכל
מקום ובכל הזדמנות. אני לא מכיר אותה אישית כדי לדעת מה השפיע
עליה ומה נתן לה את ההשראה לכתיבת שיריה אבל אני יכול לנחש שכפי שעושים אמנים רבים
היא הושפעה מכותרות העיתונים ומאמרים פמיניסטיים שפורסמו באותה תקופה עם כל מיני
תיאוריות פמיניסטיות הזויות שמתארות גבר כיצור רשע, אלים, סוטה מין, נצלן ואכזרי
שמטבעו רק פגע תמיד בנשים ופועל לדכא אותן ולשלוט בהן.
יעקב
קישורים בנושא:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
