זכויות הגבר בישראל

סאטירה בקומיקס שהכנתי לאור ההיסטריה סביב הטרדות מיניות וקמפיין MeToo

למה להתחיל?!
כיום כל ניסיון חיזור הפך למלכודת מוות מסוכנת לגברים ועלולה להתפרש בקלות כעבירה פלילית, אז למה בכלל להתחיל עם זה? אם הגבר תמיד מפסיד ויפסיד לאישה אז למה לעזאזל להיכנס לכל התסבוכת הזאת מלכתחילה???

יעקב

עוד בנושא:

עשרת הדיברות לאישה הפמיניסטית

מי שולט בכסף?

נשים מתפעלות גברים אלימים

פמיניסטאן זה כאן

ברוך הבא למאצ'ו בלוף ישראל

האישי הוא הפוליטי

דיון בחזקת הגיל הרך

"סם האונס" זה בלוף ובעיקר בשימוש הדמגוגי שעושים בו באמצעי התקשורת ובחומרי התעמולה של ארגונים פמיניסטיים. בפועל מדובר בתערובת של אלכוהול בכמות בלתי מבוטלת ביחד עם חומרים נוספים - סמי מועדונים, חומר ניקוי לרכב, תרופות הרגעה או הרדמה, שיוצרת את האפקט של מה שמכונה "סם האונס". אפילו אלכוהול בפני עצמו הוא סוג של "סם אונס". כלומר במילים אחרות - ברגע שגבר מזמין וקונה לאישה משקה אלכוהול ("משקה אותה"), ולאחר מכן מקיים איתה יחסי מין - טכנית לפי הטרמינולוגיה המשפטית-פמיניסטית הוא בעצם "סימם ואנס אותה" ואת המסר הזה הפמיניסטיות משתדלות לטשטש, תרתי משמע, באמצעות מושגים ערטילאיים.

כפי שמסבירה מומחית בנושא:

בניגוד מסוים לשמו, המונח "סם האונס" אינו מתייחס לסם ספציפי. "אין דבר כזה 'סם אונס' שמשויך למוצר אחד, זה מונח כללי, שפת רחוב", אומרת ד"ר מיכל רוטנברג, מנהלת המעבדה הטוקסיקולוגית בבית החולים שיבא, אליה מגיעות דגימות של חומר החשוד ככזה, במסגרת חקירות תיקי אונס. "הרבה אנשים שמשתמשים במונח מתכוונים לסם בשם GHB שבמינון גבוה או בשילוב עם אלכוהול מנטרל יכולת להתנגד ומביא לאיבוד זיכרון. אבל מבחינה מדעית – גם תרופות הרגעה והרדמה שונות יכולות לשמש כסם אונס. קטאמין למשל, סם ההרדמה הווטרינרי (הנקרא בשפת הרחוב K), משמש כ'סם אונס', וגם סמים אחרים, כמו אקסטזי, שגורמים לך להיות פתוחה ואוהבת יותר. אפילו אלכוהול הוא, מבחינה מסוימת, סם אונס". 

לרוב כששומעים את צמד המילים סם אונס חושבים כאילו מדובר בשיקוי קסמים מעולם האגדות שכל תפקידו וייעודו להפנט ולנטרל בחורה צעירה כדי שיהיה קל יותר לאנוס אותה. הנושא הוא הרבה יותר מורכב והסכנות האורבות לצעירים וצעירות כיום הרבה יותר גדולות. התעמולה סביב נושא "סם האונס" היא כה אגרסיבית וסוחפת שהיא גרמה ללא מעט אנשים להתנפל עליי אישית באלימות מילולית כאשר כתבתי על הנושא בעיקר בקבוצה של חבר'ה צעירים בשם "המשחק של ג'נדר", על עצם זה שפקפקתי בעולם המונחים השחור-לבן שמכתיבות הפמיניסטיות. נטען בין היתר "זכויות הגבר בישראל הם חבורה של אנסים", שאני תומך ומגן על אנסים ומה לא?! עצבנה והכעיסה אותם במיוחד הצעתי להגביל או לאסור לחלוטין מכירת אלכוהול, מה שמעיד לדעתי על השורש האמיתי של הבעיה, "אין שום בעיה עם אלכוהול!", "אתה סכנה לדמוקרטיה!", הטיחו בי.

המסר שלי מאוד חשוב וחיוני לכן אחזור עליו ואחדד אותו: יש בעיה כללית ומאוד חמורה ומסוכנת של סמים ואלכוהול ביחד ולחוד בקרב צעירים, כולל בקרב בני נוער בגילאים צעירים יותר ויותר. אנחנו חיים בתרבות מאוד אלימה, מופרעת, פרוצה ומתירנית שהורים לא שמים וכנראה גם לא ממש יכולים להציב גבולות בפני ילדיהם - בנים ובנות כאחד. ייתכן שזהו שילוב של לחץ חברתי, טרנד אופנתי, חיקוי של תרבות הפופ והסלב (קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה וכו') כמו גם גורמים מסחריים שונים שעושים ים כסף ממכירת אלכוהול לצעירים ולכן נוח להם שידברו על "סם האונס" בה' הידיעה אבל לא על בעיית האלכוהול שהיא בעיה בפני עצמה. העובדה היא שלמעשה "סם אונס" לא יכול להתקיים ללא אלכוהול:

מתוך ויקיפדיה:

Researchers agree that the most common form of DFSA is alcohol-related,[2] with the victim in most cases consuming the alcohol voluntarily. In most jurisdictions, alcohol is legal and readily available and is used in the majority of sexual assaults.[10] Many perpetrators use alcohol because their victims often willingly drink it, and can be encouraged to drink enough to lose inhibitions or consciousness. Sex with an unconscious victim is considered rape in most jurisdictions and some assailants have committed "rapes of convenience" whereby they assaulted a victim after he or she had become unconscious from drinking too much.

חוץ מאונס ופגיעה מינית, יש אלף ואחד נזקים שאלכוהול עם או בלי סמים גורם בקרב צעירים ובני נוער, כולל ובעיקר תגרות אלימות ודקירות. חשוב לזכור שאדם בשם גדי ויכמן נרצח בדם קר ע"י חבורת נערים שיכורים שדקרו אותו לאחר שבסה"כ ביקש מהם לא להרעיש כי בתו הפעוטה ניסתה להירדם וזה לא מקרה יחיד או יוצא דופן - בהרבה מאוד מקרי אלימות קשים ורצח מעורב הרבה מאוד אלכוהול. גם הרצח הנוראי שביצעו נער ושתי נערות בנער אסף שטיירמן ז"ל בוצע תחת השפעת סמים. לא רק אני - גם השופט בדימוס שלי טימן סבור שהפמיניסטיות מצליחות לדחוק הצידה בעיות אחרות כשהן מתמקדות אך ורק באונס ופגיעה מינית:

"יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים.

בנות - קחו אחריות על עצמכן!!

עובדה שעד היום לא הוכח שום מקרה של "שימוש בסם אונס" מה שמראה שהתופעה היא לא רחבה ובסדר גודל מפלצתי כפי שמתארים אותה כאילו בכל פינה ובכל בר/מועדון אורבים בחורים מלאי זימה שרק מחכים להזדמנות להכניס למישהי משהו למשקה.

ישנם גם מקרים שבחורה אכן בהשפעה מעורבת של סמים ואלכוהול (או תרופות הרגעה) מרצונה החופשי ובידיעתה המלאה - זה לא שדחפו לה משהו למשקה אלא היא לקחה בעצמה את אחד מסמי המועדונים הנפוצים. האם גם במקרה כזה "הבחור" שבעצמו תחת השפעת אלכוהול ומטושטש ובקושי מסוגל לעמוד על הרגליים - האם זה נחשב שהוא "אונס" את אותה הבחורה? לפי הפמיניסטיות כן וזאת בדיוק הבעיה - אפס לקיחת אחריות אישית או התנהגות מניעתית כלשהי מצד הנשים הצעירות. ממש "יופי" של חינוך: אתן משתכרות, שותות כמו בהמות ודוחפות לעצמכן כאלה כמויות מטורפות של אלכוהול לגוף - מישהו בכלל צריך להתאמץ כדי "לנטרל" אתכן????

הפתרון להיסטריה סביב "סם האונס" הוא מאוד פשוט: אל תקבלו משקה מאדם זר. הגבילו למינימום שבמינימום את כמות האלכוהול שאתם צורכים (מה רע במים???) והכי חשוב: אל תסתובבו במקומות שבהם מגישים ו/או צורכים סמים כמו סוכריות!!!

ג'ק

לפני מס' שנים התארחה מגישת "עובדה" וכוכבת ערוץ 2 אילנה דיין בפורום בYNET וענתה לשאלות גולשים. לשאלתו של גולש מדוע היא לא מביאה למסך את מצוקת הגברים הגרושים, היא הסבירה חד וחלק שבעצם אתם הגברים חזקים מדיי ולכן לא נתייחס אליכם: 

"אני מאמינה לך. יש גברים במצוקה, יש בעלים גרושים שרע להם. אבל נדמה לי שמעבר לסיפור כזה או אחר, התפקיד שלנו הוא לתת קול למי שהושתקו, הוחלשו והודחקו לשוליים במשך השנים. 

זה ההסבר להתמקדות במצוקה הנשית (כמו למצוקתם של שחורים, של ערבים, של עובדים זרים, של הומוסקסואלים). חברה בריאה מנסה בכל כוחה לשבור את החומות שמפרידות בין המעמדות. ואתה,  מה לעשות, שייך לצד החזק, המואר של הירח. זה אולי לא נכון אישית, אבל זה נכון חברתית. מעבר לזה, כל סיפור אמין חשוב, חדש ומעניין נשמח לטפל."

יעקב קנדלקר, מפעיל בלוג "זכויות הגבר בישראל":

אני אדם נכה במחלת ניוון שרירים קשה ונדירה בשם SMA ומנהל מאבק משפטי מאוד קשה כבר 20 שנה. עברתי בילדותי 10 שנות התעללות והתאכזרות מאוד קשה במערכת החינוך שכללה כל סוג התעללות כולל אלימות פיזית קשה, השפלות, הזנחה, תקיפה מינית במסגרת כותלי ביה"ס ואף כליאת שווא ועינויים במשך תקופה ארוכה.

מתוך חוות דעתו של מומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר אנדריי לוסטיג:

צוות עובדה היו היחידים בתקשורת שעמדו לעשות עליי כתבה בסוף 1996. לאחר חודשיים של תחקיר מעמיק, התקשרה אליי התחקירנית אפרת מיכאלי ואמרה לי: "תשמע יקירי, החלטנו שאנחנו לא יכולים לעזור לך". הייתי בשוק ושאלתי מדוע. היא אמרה: "המקרה שלך הוא מאוד גבולי, אנחנו בתקשורת מחפשים רק מקרים שהם שחור ולבן, לכאן או לכאן". היא גם הסבירה לי שפנה אליהם מומחה בכיר ממשרד החינוך:"הוא אמר שהם מכירים היטב את המקרה שלך, שהמערכת עשתה מעל ומעבר לעזור לך אבל לצערם הם לא הצליחו להציל אותך בזמן מהמשפחה שלך".

בדיעבד התשובה של אפרת שפכה המון אור על ההתנהלות הרשלנית של המערכת כולל גורמי הרווחה שעוד בילדותי ניסו לנתק אותי מהוריי היקרים ללא שום סיבה, עם עלילות וסיפורים שקריים על "פגיעה מינית" שכאילו עברתי בילדות! בפועל בגלל ההתעלמות והאדישות של התקשורת במשך 20 שנה, הצליחו גורמי המדינה שאני תובע לשקר נגדי ונגד הוריי בלי שום גבול בביהמ"ש ולהוציא נגדי פסק דין שכולו שקרים, סילוף, טעויות, הכפשות ונזיפות קשות בי מצב השופטת ג'ני טנוס "על עצם הגשת התביעה"!!!

זה המקום להסביר מעט על כללי המשחק במדינה דמוקרטית אפילו חצי דמוקרטית:

כשהאזרח הקטן תובע את המדינה, הוא מראש בעמדת נחיתות כמו נמלה מול הר געש. הגורם היחיד שאמור מעט לשפר את מאזן הכוחות טיפה ולהעניק מעט סיוע לצד החלש זה התקשורת... אבל בישראל, מתברר שהתקשורת היא כלי שרת בידי הצד החזק, המושחת, הרשע והאכזר ביותר.

לצערי אני שומע יותר מדי אנשים אומרים לאחרונה לגבי פרשת אופק בוכריס:"הנה, הוא הודה ביחסים בהסכמה, אחרי שהכחיש הכל ואמר בהתחלה שלא היה כלום" ומוסיפים גם קללה עסיסית או שתיים. מה שעצוב שאנשים לא באמת מודעים למה מתרחש מאחורי הקלעים וללחץ המטורף המופעל על כל גבר שמוגשת נגדו תלונה או אפילו רק נזרקת לחלל האוויר שמועה ש"הטריד מינית", לקבל עסקת טיעון מתוך ברירת הרע במיעוטו - להודות במשהו שהוא לא עשה ולהיות מורשע בסעיף מופחת או להתעקש על חפותו המוחלטת ולהסתכן בהרשעה בסעיף החמור ביותר של אונס, בלי שום ראיות או הוכחות, אך ורק על סמך מילתה של המתלוננת הקדושה ובמערכת שבה 99 אחוז מכתבי האישום מסתיימים בהרשעה, מה בכלל הסיכויים של תת-אלוף בוכריס להוכיח את חפותו?!??

אני משוכנע שמדובר כאן בתפירת תיק מתוכננת היטב בתיאום מספר גורמי אינטרס ששמו לעצמם מטרה להפיל עוד אדם חשוב בצמרת הצבא - גיבור מלחמה נערץ ואהוב שמסמל עבור השמאל הקיצוני "אויב" ו"פושע מלחמה" שיש לעשות הכל כדי לחסל וכל האמצעים כשרים ו"מקדשים את המטרה". אם מישהו חושב שאני מביא תיאורית קונספירציה אני ממליץ להמשיך לקרוא את הנתונים ולראות שאינני ממציא כאן את הגלגל - אלא מצטט אנשים חכמים, חשובים ומנוסים הרבה יותר ממני:

העובדות בשטח:

הבא נראה מה יש לאנשי מקצוע בכירים לומר בנושא משפטי עבירות מין באופן כללי. הראשונה היא הסניגורית הציבורית, ענבל רובינשטיין:

"רוב הנאשמים הם אנשים מהיישוב, ללא רקע או עבר פלילי, וב-99 אחוזים בית המשפט מאמין למתלוננת. בשנים האחרונות ישנה החמרה אסטרונומית בעונשים שמגיעים ל-15 ואף 28 שנות מאסר, יותר חמור מתיקים של הריגה. ואז הנאשמים חושבים שאולי כדאי להם להסכים לעסקת טיעון בה יקבלו עבודות שירות או שנתיים ושלוש שנות מאסר במקום עונש של עשרים שנה". 

היא הוסיפה, "לשופטים קשה לזכות נאשם בעבירות מין, למרות גרסאות חלשות של המתלוננות וראיות מאוד חלשות, והפרקליטות מעדיפה שלא לחזור מכתב האישום ובוחרת שבית המשפט יחליט. הפרקליטות לוקחת פחות אחריות ומציעה עבודות שירות כשהיא יודעת שהגרסה של המתלוננת חלשה, ואז היא מציעה משהו שאפשר לחיות אתו. יש גם מתלוננות שלא מספרות את האמת".

השני הוא השופט בדימוס שלי טימן, מי שהיה שופט בכיר במשך 27 שנה והוא הראשון שיצא וחשף את מה שמתרחש מאחורי הקלעים של בתי המשפט:

השופט טימן: בשפיטה בעבירות מין - אין צדק

השופט (בדימ.) שלי טימן: מרבית האישומים בעבירות מין מסתיימים בהרשעה  התיקונים בחוק פוגעים בנאשמים ומקלים על התביעה  שדולות הנשים "נושפות בעורפה של התביעה"

. . .

מצד שני, "אין חוק שעבר כל כך הרבה תיקונים", כמו חוק עבירות מין. תיקונים אלו "נועדו לפגוע בנאשם ככל שניתן, ולאפשר לתביעה להוכיח ביתר קלות את האישום". כך נותר לדבריו בית המשפט בלי כלים "שבעניינם יוכל להכריע בעניין שבינו לבינה". על כך נוספת פעילותן של שדולות הנשים ה"נושפות בעורפה של התביעה".

הוא גם סיפר בראיון אחר ששופטים מפחדים וחוששים מהפמיניסטיות, ארגוני הנשים והלחץ שהן מפעילות בתקשורת:

"יש שופטים שלא יודעים מה זה זיכוי"

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלי טימן, פרש השבוע מתפקידו עם בטן מלאה: מערכת המשפט מזניחה את זכויות הנאשם, השופטים ממהרים להרשיע והקולגות לא תומכים ברגע האמת. בתחום הרגיש של עבירות מין, אומר טימן בראיון מיוחד ל"הארץ", יש השפעה חזקה מדי של שדולות הנשים

. . .

"יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים. במצב כזה, לבית המשפט יש פחות ופחות כלים לקבוע מי דובר אמת. הוא נותן לנאשם פחות סיכוי להתגונן. זה יוצר מורא אצל כל הרשויות שעוסקות באכיפת החוק".

הוא אפילו סיפר כשהופיע ביומן הערוץ 1 שהפרקליטות והמשטרה ניסו לתפור לו תיק!!!

גם פרופסור יפה זילברשץ חטפה התנפלות מכל עבר על-ידי הפמיניסטיות על שחשפה את דעתה על מסעות הלינץ' סביב "הטרדות מיניות":

זילברשץ, אז דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, התייחסה לפרשת הטרדות מיניות מצד עובד של האוניברסיטה ואמרה "לטנגו מעין זה דרושים שניים. עובדה שזה לא קרה לו עם נשים אחרות שהוא עובד איתן, זה קרה לו איתה. אני אומרת שתמיד מדובר במערכת יחסים כלשהי, שבנקודה מסוימת אחד מהשותפים לה חצה קו".

זילברשץ טענה באומץ רב כי לנשים יש חלק במה שקורה כמעט תמיד. "למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי. אני מצטערת אם אני מזעזעת אותך, ואם אני נשמעת לך לא פוליטקלי קורקט. אבל אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים. אני צופה בכך שנים. אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינמיקה אנושית מובנת.

פמיניזם משפטי

חשוב גם שתדעו מה האידיאולוגיה הרדיקאלית שעומדת מאחורי החקיקה הדרקונית בנושא אונס ועבירות מין: פרופ' קתרין מקינון היא המוח מאחורי החוק למניעת הטרדה מינית ועבירות מין - תלמידתה אורית קמיר, משפטנית פמיניסטית, היא זאת שיישמה ומיישמת בפועל במדינת ישראל את התיאוריות של מקינון לפיהם:

"בחברה פטריארכלית, כל יחסי מין הטרוסקסואליים הינם אונס מפני שנשים, בתור קבוצה, לא חזקות מספיק לבטא הסכמה".

לכן אני תמיד אומר שהמושג "יחסי מרות" הוא סוג של זריעת חול בעיניים כי למעשה לפי התיאוריה הפמיניסטית לגבי "הפטריארכיה" (בדומה ל"פרוטוקולים של זקני ציון") כל גבר הוא למעשה מראש בעמדת כוח ובמעמד גבוה יותר מכל אישה מעצם העובדה שנולד זכר!!

ואם מדברים על הטעיה וזריעת חול בעיניים, גם "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" הוא תרגום מטעה ומניפולטיבי של המושג האמיתי באנגלית "מרכזי משבר האונס" (RCC). משבר האונס הוא מושג פמיניסטי מגדרי מרקסיסטי שהומצא בשנות ה70 כדי לתאר מצב של מלחמה בה הגברים קולקטיבית שולטים בנשים וכופים עליהן מין ב"כוח הפטריארכיה". RCC זה בעצם גוף וזרם פוליטי בינלאומי עם תקציבי עתק ודוקטרינה פמיניסטית מגדרית אקדמית מאוד מיליטנטית ששמה מטרה למחוק כליל את הגברים ואת המיניות הגברית ההטרוסקסואלית - הנה לפניכם מאמר בנושא:

שיח זה, שהפך עד מהרה למגמה השלטת בהגות הפמיניסטית, נטה לטוטליות הן בהתעקשותו על הרסנותה של המיניות הגברית והן בהתכחשותו ליכולתן של הנשים לקבוע את גורלן. יותר מכל ניכר הדבר בטענותיהן של הפמיניסטיות בנוגע למה שמכונה "משבר האונס" (rape crisis). באמצעות שילוב של נתונים שנויים במחלוקת ורטוריקה חוצבת להבות, הפיצו חוגים פמיניסטיים את התפיסה שהאונס - כפי שניסחה זאת סוזן בראונמילר בספרה הקלאסי משנת 1975, בניגוד לרצוננו - "הוא תהליך מודע של הטלת אימה, שבאמצעותו מחזיקים כל הגברים את כל הנשים במצב של פחד".

בנוסף לכל, תוסיפו לפסטיבל הלינץ', לחגיגות ולריקודים על דמו של בוכריס את חלקה המרכזי של התקשורת. אנו שומעים רבות על שחיתות פוליטית, קומבינות וניצול קשרים אישיים להשגת מטרות שונות, אבל מי יעז לבדוק או לחשוף מה קורה מאחורי הקלעים של אמצעי התקשורת המובילים במדינה...?

הנה לפניכם ראיון יוצא דופן ונדיר בחשיבותו בו אנחנו נחשפים למריבה גועלית בין כתב הפלילים של ערוץ 2 גיא פלג ועורכת דינה של המתלוננת המרכזית נגד תת-אלוף אופק בוכריס, אביטל בן נון, לאחר שסירבה להעניק למר פלג ראיון אקסקלוסיבי עם המתלוננת "כוכבת הפרשה":

בן נון חשפה כי "ספגתי קללות ממספר אנשי תקשורת ואישומים בכך ששיקרתי. איש תקשורת פנה לאביה של המתלוננת בווטסאפ והכפיש את שמי בפניו".

מיד לאחר מכן חשפה בן נון כי מדובר בעיתונאי חדשות 2, גיא פלג וטענה כי "הוא שלח לי הודעות SMS שבהן הוא כתב לי שאני שקרנית קטנה ועלובה, משום שהם החליטו ששיקרתי אותם כשהודעתי בשלב מסוים שלא ניתן ראיונות והמשפחה שינתה את דעתה לאחר מכן ויצאתי לראיון והעזתי לא להודיע להם – אז אני שקרנית קטנה ועלובה".

לאחר דבריה של בן נון עלה גיא פלג עצמו לשידור ותקף בחריפות את בן נון: "אני ואת באותו תחום", אמר ליעל דן, "אני לא מבין ממה את כל כך נסערת. אביטל בן-נון מדייקת לגמרי במה שהיא אמרה. אכן קראתי לה שקרנית ואני חוזר וקורא לה שקרנית".

פלג הוסיף כי "לי ולמערכת הייתה תחושה שלאורך כל היום היתלו בנו, כאילו שמדובר באיזה הישג עיתונאי – להביא תגובה מעורכת דין".

אומרים שרק כשמישהו באמת כועס, האמת נשפכת החוצה ואם אתם מקשיבים לראיון, גיא פלג בעצמו ובקולו מודה ומתוודה שא' הסיקור שלהם בתקשורת היה מוטה מראש לטובת המתלוננת וב' - "אביטל בן נון היא חברת ילדות שלי מחיפה" - נו מישהו עדיין חושב שאין באמת קומבינות וקשרי "יד לוחצת יד" מאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית?!??!??

אם נבחר להאמין לטענתו של גיא פלג שעו"ד בן נון היא שקרנית - ישנה אמרה דתית ישנה (ואני אינני אדם דתי) לפיה אם מישהו מסוגל לשקר על דברים קטנים (במקרה הזה "הקליינטית שלי לא מתראיינת לתקשורת") מסוגל גם מסוגל לשקר על דברים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים!!! חומר למחשבה.

פרופ' קתרין מקינון היא המוח מאחורי החוק למניעת הטרדה מינית ועבירות מין: תלמידתה אורית קמיר, מיישמת בישראל את התיאוריה שלה לפיה:

"בחברה פטריארכלית, כל יחסי מין הטרוסקסואליים הינם אונס מפני שנשים, בתור קבוצה, לא חזקות מספיק כדי לבטא הסכמה"

אי לכך, במציאות ובפלטפורמה משפטית שכזאת, שנשלטת ברובה הגדול על-ידי נשים פמיניסטיות, לגבר שאישה מגישה נגדו תלונה אין היום שום סיכוי בעולם להוכיח את חפותו ולא משנה עד כמה תלונתה של האישה הזויה ומנותקת מהמציאות!!

בואו קבלו שיעור מעמיק בצנזורה פמיניסטית, בדיוק לאור הסיפור על המורה שקיימה יחסי מין עם תלמיד (מה שהתקשורת הפמיניסטית מכנה "רומן"):

בפברואר 2005, ד"ר גדי טאוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים פרסם בNRG מעריב מאמר בנושא נשים בוגרות שכופות יחסי מין על קטינים והצביעות התהומית של הפמיניסטיות והחוק המפלה שפוטר מראש נשים מהעמדה לדין על עבירת אינוס. הוא הביא מקרה של מורה שאנסה תלמיד, שהיה באותה תקופה בכותרות וכמובן שלא הועמדה לדין!!

בתגובה פרסמה בNRG הפמיניסטית הפנאטית פרופ' אסתר הרצוג מאמר תגובה מאוד נזעם וכועס בכותרת "פופוליזם אנטי-פמיניסטי":

"לפי איזה היגיון מצליח טאוב לקשור בין פרשת המורה והקטינים ל"שיח הפמיניסטי?"?? לפי היגיון מעוות של שנאת נשים, הקושר את השיח הפמיניסטי ללא פחות מאשר ה"תפיסה הוויקטוריאנית והפוריטנית?."? שהרי מיותר לומר, כל מה שהוא ויקטוריאני ופוריטני הוא כמובן דחוי ומאוס. לא מקרי, לפיכך, שטאוב מצטרף לבית מדרשו של ריצ'ארד גארדנר.

טאוב קורא בצדק לראות אונס ותקיפה מינית ואחרת כפגיעה המצריכה התייחסות מוסרית ומעשית עקבית של החברה, בין אם מדובר בנערות ובנשים או בנערים ובגברים, בין אם בצד התוקף/ת ובין בצד הקורבן. אך אותו גארדנר, שעליו הוא מבסס במידה רבה את טענותיו, גורס שאין נזק ב"חינוך מיני" מעשי לקטינים; אדרבא,יש להכשירם (על-ידי מבוגרים) לחייהם הבוגרים כיצורים מיניים."

אחר כך פרופ' הרצוג בכבודה ובעצמה פרסמה מאמר בכותרת "כשטעות הופכת לתזה" בו הודתה שטעתה וביססה את טענותיה במאמר התגובה שכתבה, על טעות מאוד קריטית שהיא עשתה (לדעתי 2 אפשרויות: או שטעתה מתוך זעם וכעס בלתי נשלט או אולי עשתה זאת במכוון כדי לדחוף את האג'נדה המוכנה מראש שלה *נגד* נושא אחר, תופעת הניכור ההורי - נשים שמסיתות ילדים נגד האבא).

כך היא פתחה:
"בתגובה שפרסמתי טעיתי, לצערי, כשההחלפתי בין ריצ'רד גארטנר (שאליו התייחס טאוב) לריצ'רד גארדנר, פסיכואנליטיקן ידוע לשמצה, שהתאבד לאחרונה על רקע תביעות של ילדים שבגרו ונפגעו מהתיאוריה שהמציא, הנקראת "תסמונת הניכור ההורי?."? הטעות פגעה בטיעונים הביקורתיים שהעליתי במאמרי לגבי ההסתה של טאוב נגד ה"שיח הפמיניסטי?,"? כשהוא משתמש בפרשת המורה שקיימה יחסי מין עם נערים להאשמת ה"שיח הפמיניסטי בן זמננו" כ"תפיסות ויקטוריאניות ופוריטניות?."?
"

עכשיו שימו לב: חיפשתי בזהירות במשך שעות גם דרך גוגל, גם באתר NRG מעריב אבל המאמר של ד"ר גדי טאוב פשוט "נעלם"!!! פניתי ישירות לד"ר טאוב והוא בעצמו לא ידע שNRG הסירו את המאמר שלו. פניתי אליהם בשאלה איך ייתכן שאין את המאמר שלו אך יש שני מאמרי תגובה נזעמים שנכתבו בתגובה??? אני בספק רב אם אי פעם חיילות וקצינות הפמיניזם ששולטות בתקשורת ישיבו לי.

המסקנה מאוד פשוטה: הפמיניסטיות יעשו הכל כדי להשתיק ולצנזר את הנושא של נשים שתוקפות מינית, בין אם מדובר בצנזורה דרך התקשורת או בלימה אלימה ואגרסיבית של כל ניסיון לתקן את החוק כי בסופו של דבר הפחד האמיתי שלהן הוא מחשיפת היקפי התופעה שהם פשוט מפלצתיים!!!!!

חשוב להדגיש: כשציינתי שפרופ' אסתר הרצוג נגד נושא הניכור ההורי הכוונה *לא* שהיא נגד אימהות שמסיתות את הילדים נגד האבא - היא מלכתחילה טוענת שאין בכלל דבר כזה ומי שהמציא את ה"תיאוריה" הזאת (תיאוריה, לא מציאות!!) הוא "נוכל ושרלטן" ש"התאבד מייסורי מצפון". קראתי בזהירות את דו"ח חקירת המוות של אותו מומחה (ריצ'רד גארדנר) והתיאורים בפירוש מצביעים על רצח ולא התאבדות: הרבה דקירות סכין עמוקות מאוד בכל חלקי גופו ו"מכתב התאבדות" שלא נכתב בכתב ידו אלא הודעת דואר אלקטרוני שכאילו הוא שלח לבנו!!

מאמר מעולה של יואב לוין, מנהל "אנטי פמיניזם ישראל - קבוצת דיון ועבודה"

https://www.facebook.com/groups/antifeminismandmisandry

הדת היא האמא והאבא של שנאת הגברים, של הגינוסנטריזם והמיזאנדריה ולכן גם הבסיס של הפמיניזם המודרני ב - k.k.k האמריקאי ושורשיו הדתיים:

סטריאוטיפים מונותיאיסטיים דתיים כבסיס למיזאנדריה מסורתית והחפיפה שלהם לרעיונות פמיניסטיים

1. ראיית הגבר כבנק מהלך:

הרעיון שכל האחריות הפיננסית ולא רק במובן של פרנסה אלא גם בזמן פירוק התא המשפחתי נופל על הגבר נובע מכאן. זהו הרעיון שכל פרנסת המשפחה נופלת על הגבר ולאישה אין שום אחריות, כלומר הגבר הוא המפרנס היחיד. למעשה, אפילו כיום גם כאשר האישה עובדת, מבחינת האחריות הכל נופל על הגבר; גם כיום כאשר יוצאים לדייט הצפייה לתשלום היא על הגבר; גם כיום מחקרים מוכיחים, שכל משכורתה של האישה וכמעט כל משכורתו של בעלה הולכת על הבית ועליה וגם כאשר התא המשפחתי מתפרק אין לאישה שום אחריות ובחסות החוק היא יכולה להמשיך לנצל ולעשוק את הגבר. כל העוולות האלה, שהם מהליבה של השנאה הפמיניסטית, לא רק מיושמים על ידי המדינה, אלא שואבים ומופנמים בפמיניזם דרך המורשת הדתית התיאיסטית הספציפית מנו בא הפמיניזם.

2. הרעיון שכל מה שיש לגבר בראש זה מין:

כאן מדובר לא רק על דמוניזציה של המיניות הגברית אלא למעשה גם על דמוניזציה של המיינד והפסיכולוגיה הגברית. למעשה ברמה מטאפיזית לדמוניזציה זו של הגבר נגזרות רבות, שאותם אסביר בהמשך וכל הרעיות הפמיניסטיים כגון נחיתות הגבר מול האישה, הרעיון שהגבר הוא סוטה וכל הגברים אנסים, הרעיון של החפצת האישה ועוד, נובעים משנאת גברים דתית מסורתית זו.

3. הגבר הוא בוגדני מיסודו והאישה נאמנה:

מחקרים עדכניים הוכיחו כי זהו שקר חסר בסיס. נשים בוגדות באותה המידה כמו הגברים ואפילו יותר, הם רק מתוחכמות מהם ביכולת לשקר ולהסתיר את הבגידה וחוסר הנאמנות שלהן. לפי שיטה זו, המיזאנדריה מטעה גם נשים וממליצה להם, כפי שאסביר בפרגרף הבא לא לקיים יחסי מין עם בעליהן כחלק מחיבור רגשי עמוק יותר, מאהבה ונתינה וקבלה משותפת אלא אך ורק כדי שהסוטה לא ייברח ממסגרת הנישואים לזרועותיה של אישה אחרת.

וכך, בורות מיזאנדרית זו במקום המטרה המוצהרת למנוע בגידה, גורמת לניכור רגשי בין הבעל לאישתו ובכך רק מאיצה את תהליך הבגידה. מחקרים אחרונים מראים ומוכיחים מעבר לכל ספק, שבגידה אינה אף פעם המין עצמו אלא תמיד קשורה לסיפוק הריק, חוסר החיבור והעומק הרגשי. כל הרעיון של הניצול המיני והשקר של החפצת האישה נובע מכאן וכפי שנראה מייד הרעיון שכל היחסים ההטרוסקסואליים הם אונס נובעים ממטפיזיקה מונותיאיסטית דתית זו וממספר נגזרות נוספות שלה

4. דמוניזציה של הגבר כבהמה חסרת רגשות (האישה רגשית, הגבר הגיוני).

כאן מדובר לא רק על השקר שהגבר אינו מפותח רגשית ומחזיק רק ביכולת אנליטית קרה אלא גם ברעיון השקרי, שהאישה היא הרחומה האמפטית והגבר הוא תמיד הבריון והאלים. תיאורית המגדר, שאת השלכותיה המעשיות אנחנו פוגשים אצל העובדות הסוציאליות, בבתי המשפט לענייני משפחה, משטרה ועוד היא הבסיס ממנו יונקת תיאוריית המגדר הפשיסטית הפמיניסטית בתחום האלימות במשפחה. היינו שהגבר תמיד אלים והאישה היא תמיד מלאך. הסתרת האמת על האלימות הנשית כלפי גברים, נשים, ילדים ובכלל, ניכור הורי, החוקים הסקסיסטיים שמפלים גברים, היא תוצאה ישירה של מיזאנדריה דתית זו, שהשתלשה בתהליך של הטמעה טרנספורמטיבית מרעיונות דתיים אל לב ליבה של האידיאולוגיה המיזאנדרית הפמיניסטית

5. הגבר כרובוט שלא מסוגל להיפתח ולהסביר את עצמו.

הסטריאוטיפ הזה קשור לדמוניזציה הרגשית של הגבר. באופן יותר ספציפי הדבר משמש את שונאי הגברים הפמיניסטיים לניגוח ולהשתקת כל ביקורת לגיטימית של הגברים על הפמיניזם ואף נשים בכלל. הרי גבר ממילא לא מבין כלום ואין לו שום זכות דיבור. באופן יותר רחב זה המקור להצדקת חוקים מפלים כנגד הגברים כגון חזקת הגיל הרך ועוד

6. הדמוניזציה של המיניות הגברית.

זהו הרעיון הפרוורטי והכל כך מוכר מן התרבות העממית והסיטקומים. בעוד הגבר רק חושב איך לספק את צרכיו המיניים הפרוורטיים והבלתי נגמרים, האישה תמיד כואב לה הראש. מכאן, גם השקר הנפוץ, שהופרח במחקרים מדעיים, שהגבר תמיד רוצה, והאישה רק נותנת לו בעל כורחה. זהו הבסיס המטפיסי ממנו יונק הרעיון הפמיניסטי שכל היחסים ההטרוסקסואלים הם אונס. במילים אחרות, ראיית הגבר כבוגד מטבעו בתפיסה הדתית הורחבה במסגרת הפמיניזם לראייתו כאנס פשוט בהיותו גבר. לפי תיאוריית השנאה הזו, גבר אינו מקיים יחסי מין עם אשתו כמימד לחיבור רגשי עמוק יותר, לא כחלק מנתינה לאישתו כדי לתת לה ולחלוק איתה רגעים אינטימיים של עונג ואושר הדדי בעולם מוקף סבל, אלא כל מה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו והפורקן הגופני שלו. זוהי מיזאנדריה במלוא הדרה ושנאת גברים טהורה פר אקסלנס.

7. הרעיון של כליאת הגבר בכלא מזהב (נישואים), כי הוא דפוק מיסודו ולא יכול לשלוט בעצמו.

מכאן, גם החובה על הגבר להתחתן במסורות דתיות שונות. כאן, העניין מורכב יותר ודורש הסבר מפורט, שכן השאלה שעלולה לעלות כאן היא מדוע למרות הכל הנשים מתחתנות עם הגברים. אם זאת, דיון יותר מעמיק על מוסד הנישואים כמסגרת של הפנמה פנימית של מיזאנדריה אצל גברים תחרוג ממסגרת הדיון כאן ולכן לא אדון בזה במסגרת פוסט זה. אם זאת, אציין שזהו נושא אותו הסברתי באחד ממאמרי באנגלית. בכל אופן, מה שראוי לציין זה, שהסיבה בגללן נשים מיזאנדריות או פמיניסטיות מתחתנות עם גברים דומה לסיבה בגללה גברים ששונאים נשים מתחתנים עימן. כשזה המצב, מוסד הנישואים הופך מצד אחד למסגרת בה מופנמת המיזאנדריה בגברים בתהליך של הנדסה חברתית ומצד שני זהו המקום לאילוף הגבר מבחינת אותם הסטריאוטופים השקריים אותם ציינתי למעלה.

בשורה התחתונה מסגרת הנישואים משמשת כמעין מחנה לחינוך מחדש של הגבר, כמוסד לנערים בסיכון ועוד כהנה וכהנה מסגרות שהמהות האמיתית שלהן היא מיזאנדריה ושנאת גברים. דבר זה אינו חדש אך אומץ ושוכלל במסגרת הפמיניזם. למרות שבמסגרות דתיות תיאיסטיות האישה מואשמת בפיתוי הגבר, שזה אינה אלא תוצאת לוואי שלילית של הרעיון של קיום יחסי מין עם הגבר בראיית צרכיו המיניים כפרוורטיים או קבלתם כרע במיעוטו, עדיין ברמה הכללית והיותר עמוקה המטרה במסגרת הנישואים אינה אלא לחנך את הגבר, גם מבחינה מינית כמובן, לקבל כביכול את המיניות והמוסריות הנשית, שהן יותר נעלות על זו של הגברים.

8. פטרונות ונקמנות.

דבר זה קשור ברעיון שכאשר מסגרת הנישואין מתפרקת, לא רק שהגבר תמיד אשם, כי הוא לא הבין את אישתו ועשה מספיק אלא אז מתחיל מסע הצלב והנקמה שנועד להשפיל אותו ולהעצים את סבלו. כל חוקי בתי המשפט לענייני משפחה, חזקת הגיל הרך, המזונות והטלתם על הגבר בלבד תוך אי התחשבות במצבו הכלכלי מטרתם אחת; השפלתו, ביזויו וההתנקמות בסירובו של הגבר לקבל את שיטת הקסטות הפמיניסטית והדתית. פטרונות זו מתבטאת בעוד הרבה דברים וקצרה היריעה מלתארם כאן. בשיטת הקסטות הזו מצופה כאמור מן הגבר לקבל את סבלו וההתעמרות בו בשתיקה סטואית ולמלא את תפקידו כעבד של האצולה הפמיניסטית והמיזאנדרית הדתית.

במסגרת זו מצופה מן הגבר לקבל כל סוג של אלימות מילולית מצד אשתו ולהיות שמח, עליו לקבל ממנה את העלבון הצורב ביותר ולהיות גבר בהצדקתו אותה וכך הלאה. ואם הוא רוצה לדבר על זה, אזי הוא יצטרך בהיותו רובוט חסר רגשות ללמוד מן הפמיניסטיות מה היא גבריות ואיך היא מתבטאת מבחינה רגשית. בדיקטטורה קפקאית מסוג זה, הפמיניסטיות אינן מאפשרות לו לבטא את רגשותיו אלא בביטולן המיזאנדרי של רגשותיו הן רוצות להכתיב לו איך להרגיש כדי לשלוט עליו עוד יותר. ואם הוא לא יסכים אזי בתי המשפט העמוסים לעייפה בשופטים דתיים ידאגו לעשות את עבודתן של הפמיניסטיות נאמנה.

עוד בנושא:

אף אחד לא מקפח את הנשים

הרב פנגר בשירות הפמיניזם

ברית מילה - סירוס חלקי של הגברים

אני מנסה להיזכר במקרה אחד בו ארגוני המגדר דרשו להחמיר עם אנס ערבי או למנוע חנינה ממחבל שרצח נשים וילדים. לא קרה ולא יקרה. 

גיל רונן, כ"ג בניסן תשע"ו 01/05/16 18:34

מדינת ישראל אחוזת טירוף, כבר עשרות שנים. אמנם לא נהוג בזמננו לדבר על רוחות רעות וכישופים, אבל נוכח החדווה המרושעת שבה "ארגוני נשים" מטעם קרן מאוד מסוימת מהתלים בחברה הישראלית, רומסים את כל כללי הדמוקרטיה והצדק, ומתעללים בקורבנותיהם, פסוקי התורה שצצים לראש הם אלה שמתייחסים למכשפות, ואל הלשון מתגלגלות המילים: "צא דיבוק, צא דיבוק, צא דיבוק צא".

"זעם בעקבות הדיווח על האפשרות לחנינה לקצב", זעקה הכותרת הבוקר. "במערכת הפוליטית וגם בארגונים חברתיים" מחו על הפרסום לפיו נשיא המדינה ישקול לחון את נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בשל ההידרדרות במצבו הנפשי ותחושותיו הדיכאוניות.

"איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית" אמר כי "אם מצבו של קצב מידרדר, שרשויות הכלא יספקו טיפול הולם – בכל מקרה אין לחון אותו".

אני מנסה להיזכר במקרה אחד בו ארגוני המגדר דרשו להחמיר עם אנס ערבי או למנוע חנינה ממחבל שרצח נשים וילדים. לא קרה מעולם ולא יקרה. מנסה להיזכר בהודעה נזעמת של ח"כיות "פמיניסטיות" לגבי העובדה שנשים שמתגוררות בדרום תל אביב או בגבעה הצרפתית חוששות לצאת מהבית בגלל מכת עבריינות המין של המסתננים והערבים בסביבה – גם זה לא קרה ולא יקרה.

מה עם איזו הבעת סולידריות מטעם מרצ עם הנשים היזידיות שנמכרות כשפחות מין ע"י דאע"ש ומוצאות להורג? הצחקתם את מרצ. אותם מעניין רק הנשיא לשעבר של מדינת ישראל, שהשפלתו היא השפלת המדינה כולה.

"קמפיין המסכנות של קצב לא עוצר לרגע", לעגו בארסיות חברות הכנסת גלאון, רוזין וזנדברג ממרצ, ואילו ח"כ עאידה תומא-סלימאן הפעילה את כובד משקלה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה נגד אפשרות חנינה.

מעניין לציין שח"כ רוזין שימשה בעצמה במשך שנים מנכ"לית "איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה", לפני שהגיעה לכנסת, ושלפני כן שימשה כעוזרת פרלמנטרית לח"כיות יעל דיין ונעמי חזן. אותה יעל דיין היא שהובילה את החקיקה ששינתה את הגדרת האונס בישראל כך שלא נדרשת עוד הוכחה לשימוש בכוח או באיומים בכדי להרשיע – ודי בכך שהאישה מעידה בדיעבד כי לא נענתה "מהסכמתה החופשית".

כל זה מקרה, יגידו הנאיבים. לא מקרה בכלל, יגיד מי שיודע שממלכת המגדר נבנתה כל-כולה ע"י השמאל הקיצוני, ולכן "הנתונים" והטענות של עסקניותיה יהיו תמיד נגועים בפוליטיזציה.

מי שעקב אחרי הטוקבקים כאשר התנהל משפטו של קצב, יודע שרבים מהם "הציעו" לקצב להתאבד. ברור שגם היום, זה מה שהרבה מהמגדריסטיות רוצות לראות. הן לא יסתפקו בכך שיהפוך לשבר כלי רזה ועגמומי, כמו איציק מרדכי, אותו רדפו עשרות שנים לאחר נפילתו מגדולה. הן רוצות תמונת ניצחון. וידוא הריגה. עדיף שימות משברון לב, אבל התאבדות היא בהחלט אופציה. למה? ככה. כי הן יכולות.

משפט קצב היה מזוהם מהרגע הראשון. זכור לי איך ראיתי במו עיני כיצד דנה וייס מערוץ 2 ראיינה את מני מזוז, אז יועץ משפטי לממשלה, והוציאה ממנו אמירה לפיה קצב הוא "עבריין מין סדרתי", עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום.

זכורה לי עדות גסה ומכפישה של א' מלשכת הנשיא שניתנה בטשטוש פנים ובשידור חי בכל הרשתות – מעשה עתונאי מחפיר ללא אח ורע בתולדות העתונות האלקטרונית. זכורים לי תופי הטם-טם של ארגוני המגדר שהדהדו מחוץ לבתי המשפט ממש בזמן מתן פסק הדין.

את הזיהום אי אפשר כבר לנקות, אבל בואו ניזכר בא' ממשרד התיירות, שעדותה היא היחידה שהפלילה את קצב באונס. האזינו בבקשה לשיחה הטלפונית הזו עם א', שהתקיימה שנתיים אחרי ש"נאנסה" כביכול.

א' נשמעת כועסת, אבל לא על כך שהותקפה, אלא על כך שקצב לא מסייע לה להתקבל לעבודה. "הוא לא יכול להביא מזכירה?", היא שואלת. "שיכניס אותי סתם כמזכירה שם עכשיו... אני השארתי לפחות חמש הודעות", אמרה לבן שיחה. "הוא לא יכל לצלצל אליי?"

האם זו התנהגות של קורבן אונס? או שזהו דיבור של מי שדורשת אתנן? תחליטו אתם.

אחרית דבר: אני מאמין שהדיבוק ייצא, בסופו של דבר. כחברה, נשוב לשפיות. כמו שמדינות קומוניסטיות לשעבר שבו לשפיות. אחרי שזה יקרה, כל אחד מאיתנו יצטרך לשאול את עצמו, איפה הייתי ומה עשיתי בתקופת שלטון הטרור הזה? האם עמדתי מנגד? שחיתי עם הזרם? צרחתי בגרון ניחר את מה שארגוני המגדר רצו שאצרח? שתקתי כי חששתי? או שהבעתי דעה אמיצה? גם בדברים האלה נמדדים בני אדם.

אילנה דיין תשדר תחקיר מבזה על אדם שנרצח ואינו יכול להגיב. האם תשדר תחקיר דומה על קרוב משפחתה. פרשנות.
גיל רונן, א' בניסן תשע"ו 09/04/16 21:13




אילנה דיין היא ביריונית, וגברים במדים, או גנרלים לשעבר, הם המטרות האהובות עליה.

פעם הקורבן שלה הוא אהוד ברק, אותו השפילה בשידור שהיכה גלים לפני שנים רבות, פעם סרן בצה"ל שהגן על המוצב שלו באופן שלא נראה לה, פעם זהו מח"ט הצנחנים אל"מ אליעזר טולדנו, כיום מזכיר ראש הממשלה, בו נזפה על כך שזרע הרס בעזה במבצע "צוק איתן", והקורבן האחרון הוא השר לשעבר רחבעם "גנדי" זאבי, שיחטוף השבוע תחקיר שיבזה את זכרו.

יועז הנדל כתב לפני שנתיים ב"גלובס" כי "דפוס הפעולה של 'תא העיתונאיות' מזכיר יחידת חיסול מקצועית... קשה לראות כיצד עיתונאיות מכלי תקשורת מתחרים מספקות זו לזו מידע ופועלות בשיתוף פעולה הנוגד כללים בסיסיים של תחרות ומאבק על בלעדיות". אל תחפשו את המאמר ברשת: הוא הוסר על פי דרישת תא העיתונאיות. מה שרק מוכיח שכל מילה אמת.

מה שנכון לגבי תא העיתונאיות – שנוסד רק לפני ארבע שנים – נכון לגבי אילנה דיין כבר עשרות שנים. דיין היא פמיניסטית מוצהרת ובכירה ובתור שכזו היא יודעת שבעולמנו מותר לה מה שלאחרים אסור. היא לועגת ל"מועדון הגברים הוותיקים" ("אולד בויז קלאב") של פעם, של הקצינים הקרביים במיל' שנעזרים אלה באלה לצורך קידום פוליטי ועסקי, אך עושה כל שביכולתה לחקות אותם בגירסה נשית.

לדוגמה, כאשר דורית בייניש היתה נשיאת בית המשפט העליון, אילנה דיין קיבלה איתה ראיון בלעדי, בניגוד מוחלט למסורת יחסי בית המשפט והעיתונות בישראל. למה? כי אילנה ודורית חברות ב"מועדון הנשים הוותיקות" ולהן מותר לכתוב מחדש את החוקים.

אחרי ששכתבו את החוקים לגבי עבירות מין באופן שמאפשר לכל אישה להפליל כל גבר שאי פעם שהה במחיצתה במגוון של עבירות חמורות, רק משום שהיא רוצה לעשות זאת, המגדריסטיות נהנות ממנעמיו של שלטון טרור. מי שהן רוצות להפיל ייפול, והוא ייפול בגדול. ואם הוא לובש מדים, דתי ו/או ימני, הוא ייפול חזק יותר.

כי חלק מהעניין אצל כת המגדר הוא פציפיזם קיצוני, וחתירה תחת כל דמויות הסמכות בחברה, החל מגברים באופן כללי, שמעמדם בזוגיות ובמשפחה נרמס עד עפר, ועד לרמטכ"לים, שרים ונשיאים. מהגבר שיושב בראש שולחן השבת של משפחתו ועד הרב הראשי, קצין המשטרה והצבא הבכיר – כולם מבחינתן שייכים ל"פטריארכיה" השנואה שמצווה להפילה.

התכונה החתרנית הנלוזה הזו של תנועת המגדר הפכה את מפלגת העבודה, בתוך כמה שנים, ממפלגה ביטחוניסטית שבנויה על שדרה מפוארת של קצינים בכירים לשעבר, למפלגה של סתיו שפיריות ומרב מיכאליות. כיו"ר המפלגה בבחירות לכנסת ה-19, שלי יחימוביץ' היתה צריכה להתאמץ בשביל להשחיל לשורותיה ביטחוניסט בודד בדמותו של אורי שגיא, אבל אז גם הוא עף בבושת פנים, כי מישהי עלומת שם נזכרה פתאום שהוא עשה לה משהו לא יפה לפני 40 שנה.

ככה זה עובד בעולמן של המגדריסטיות. אין התיישנות על שום עבירה, אין לך שום דרך לטעון לחפותך, וגם אם ברור לחלוטין שמדובר בחיסול פוליטי, אתה תחוסל ואיש לא ייחלץ לעזרתך. וגם אם יתברר בסוף שהכל עלילה – המעלילה לא תיענש.

את הדברים הרעים שאפשר לומר על רחבעם זאבי הי"ד כבר תגיד מן הסתם אילנה דיין. אני אומר עליו, למען האיזון, שהוא היה חבר הכנסת היחיד שהרגיש, בחושיו המחודדים, שחבורת המגדריסטיות מסתתרת מאחורי טיעונים מוסריים של קורבנות נשית, אך בעצם באה לעשות משהו הרבה יותר רע מהקלקול שהיא באה כביכול לתקן. הוא היה הח"כ היחידי שהצביע נגד חוקי המגדר שאפשרו לקבוצה המסוכנת הזו להקים את שלטון הבריונות שלה. כיום, כאשר הקלקולים בחברה הישראלית עמוקים והכל רקוב, הן עושות כרצונן.

דיין תשדר תחקיר מבזה על אדם שנרצח ואינו יכול להגיב. האם תשדר תחקיר דומה על קרוב משפחתה, משה דיין, שמעלליו בתחום המיני אינם נופלים מאלה של זאבי? אתם יודעים את התשובה. אבל אילנה דיין לא חייבת הסברים לאף אחד. לביריון מותר הכל, לכן הוא הביריון.

ב2003 התנהל משפטה של אישה בשם חן אלקובי (22) שקיימה יחסי מין עם מספר קטינות בנות 16, תוך כדי שהתחזתה לגבר והשתמשה באיבר מין מלאכותי. הסיקור מלכתחילה היה אוהד כלפיה והציג דווקא אותה כ"קורבן", כאילו "נאלצה להסתיר את מיניותה" (במיוחד העיתונאית הפמיניסטית גל גבאי שעשתה עליה כתבת דיוקן) ודווקא הנערות הקורבנות הותקפו כאילו היו "לסביות בהכחשה".

חן אלקובי קיבלה בקושי 6 חודשי עבודות שירות. החוק בישראל כלל לא מכיר בעבירת אינוס שהתבצע על-ידי אישה. במשך עשור היה ניסיון של המחוקק לתקן את החוק כך שיאפשר לפחות להעמיד לדין נשים שאנסו ילדים או קטינים (כפי שמקובל כיום במדינות מתוקנות) אבל מי חסמו וקברו אותו סופית? ארגוני הנשים ובייחוד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" שטענו טיעון הזוי כאילו התיקון עלול לאפשר לאנסים להאשים את הקורבן ש"גרמה להם לחדור לגופה".

הסיבה האמיתית זה החשש של אותן עסקניות מגדר מחשיפת ההיקפים האמיתיים של התופעה כפי שיודעים היום בחו"ל שהם מפלצתיים ממש!!!

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודלה המלא)

ג'ק

הודעתו של שר הביטחון לא נקבה בשמו של תא"ל בוכריס אך כל כלי התקשורת פירשו אותה כתמיכה עיוורת במתלוננת. דעה.

גיל רונן, כ"ח באדר תשע"ו, 08/03/16 12:56

שר הביטחון פרסם הודעה לכבוד יום האישה הבינלאומי, וכלל בה פיסקה אשר הוצגה בכלי התקשורת והתפרשה בקרב חלק גדול מהציבור כהתייחסות לפרשת תא"ל אופק בוכריס.

"עלינו להוסיף ולהיאבק באופן חסר פשרות ובכל דרך – גם חוקית וגם חינוכית – באלימות נגד נשים על סוגיה השונים, בהטרדות ובפגיעות המיניות כלפיהן, ובניסיונות להפוך מתלוננת לנאשמת באמצעות השחרתה", אמר. "אף לא אחד מאיתנו מבין באמת מה מתחולל בנפשה של מי שחוותה אלימות, הטרדה או פגיעה מינית. דרך ארוכה עוד לפנינו, ועלינו להמשיך ולהתמיד בה".

השר לא ציין אמנם במפורש את בוכריס אך בימים בהם פרשת בוכריס נמצאת בראש המדורות, ברור שאמירה שכזו תתפרש כהתייחסות אליה. השר אפילו לא הזכיר את הצורך להקפיד גם על זכויות החשוד – דבר שהיה מתבקש במצב העניינים הנוכחי.

נראה כי השר אימץ באופן מוחלט את השקפת העולם של תנועת המגדר הקיצונית אשר גורסת כי נשים הן תמיד קורבנות של הגברים, ואשר אינה מאמינה בתהליכים של משפט צדק לגברים המואשמים בעבירות נגד נשים. הסימן הטוב ביותר לכך שיעלון הפנים לחלוטין את מושגי תנועת המגדר היא שימוש היתר במילים "אלים" ו"אלימות" לגבי גברים שיש נגדם האשמה כלשהי של אישה. בניגוד לעולם "התקינות" השמאלית, בעולם המוסר, אנשים מבדילים בין "רע" ו"טוב", "שקר" ו"אמת". הם לא מקטלגים את החברה ל"אלימים" ו"קורבנות" על פי מין.

מן המילים עולה בבירור כי השר אינו מאמין כי עדות שקר של אישה נגד גבר היא בכלל אפשרות מציאותית. האפשרות היחידה, מבחינתו, היא שכל מתלוננת היא אכן קורבן, וכל גבר נילון הוא אכן עבריין. לחלופין, אולי הוא סבור שגם לגבר חף מפשע הנענש על עבירה שלא ביצע, מגיע משום מה לסבול.

בהיעדר הבהרה מאת השר כי דבריו לא התייחסו לבוכריס, למרות שהפרשה מצויה כיום בראש סדר העניינים, הרי שבוכריס יוכל, לכאורה, לתבוע ביום מן הימים את השר ואת המדינה, בגין התערבות בלתי נסבלת בזכותו לקבל הליך חקירה נטול פניות בעניינו. בימים שבהם האיש נאלץ לעבור בדיקות פוליגרף בכדי להוכיח את חפותו, אין הבדל גדול בין התבטאות כזו של שר הביטחון, המהדהדת בכל התקשורת בעוצמה גדולה, לבין החלטה של השר להיכנס לחדר הפוליגרף ולדחוף את מחט המכשיר במו אצבעותיו, תוך כדי בדיקה.

גם אם יצא בוכריס זכאי ודובר אמת, נראה שיעלון כבר החליט שאינו רוצה לקדמו כפי שאמור היה להיות מקודם, וכי המערכת סימנה אותו כ"אלים". ייתכן גם שבוכריס עצמו כבר לא ירצה להתקדם במערכת כל כך עקומה, גם אם הדבר יוצע לו.

  

זעקת הקוזאק הנגזל מתייחסת לעם אכזר במיוחד ברוסיה לפני מאות שנים, שנהג לפגוע ביהודים ואח"כ לטעון שבעצם היהודים הם אלה שגנבו מהם ושדדו אותם. במציאות כיום, אין תיאור טוב יותר מלתאר את תגובתן השיטתית של פמיניסטיות בכל פעם שמישהו מעז לטעון שהן בעצם פוגעות אנושות בגברים ומתנהגות בבריונות נוראית.

הדוגמא האחרונה עם ח"כ לשעבר יינון מגל, ממחישה יותר מכל את הנטייה הסדיסטית של פמיניסטיות גם להתעלל בגברים וגם להאשים אותם כאילו הם "תקפו ראשונים". הפרשה הזאת מפריעה לי אישית, בתור מישהו שלא ממש סובל פוליטיקאים ואת המערכת הפוליטית, והנה ראיתי בכנסת אדם ישר, הגון והוגן, חבר כנסת טוב ומוערך לכל הדעות, שאני יכול להזדהות איתו, והכי חשוב - נאמן למטרותיו ומשקף את מה שבאמת חשוב, כמו למשל לגבי המלחמה בטרור, נושא עליו כתבתי לאחרונה.

עם תחילת "הפרשה" לפני כשבועיים, הכינו מראש הפמיניסטיות קמפיין הסחת דעת מתוחכם ו"הפוך על הפוך", כדי ללמד את החיילות שלהן איך "להתמודד" עם "גלי השוביניסטים שונאי הנשים ברשת" שיתקוממו בצדק על שימוש היתר הציני שעושות נשים בישראל בנשק הכאילו-הטרדה-מינית כדי לבצע חיסולים פוליטיים. אני קורא לתרגיל הזה שלהן:"הקדימי מכה לתרופה".

התחילה מגישת הטלוויזיה הפמיניסטית לינוי בר-גפן (שהיא גם פעילה קבועה בכנסים של ארגוני הנשים), ופרסמה בקבוצת הפייסבוק "אחת מתוך אחת", את רשימת "המדריך למתלוננת הטובה", לפי תיאוריה "לא משנה מה קרה, תמיד יאשימו את המתלוננת ולא את התוקף". כך לדוגמא, היא מתחילה בסעיף הראשון:

"התלוננת מיד? הזויה; התלוננת אחרי שנה? - עכשיו באים?"

הרי זה קשקוש לטעון כאילו "שנה זה יותר מדי זמן" כי אנחנו שומעים סיפורים על מתלוננות הזויות שצצות להן "לפתע" כאילו בספונטאניות לאחר 10, 15 ואפילו 20 שנה! ליתר דברי ההבל שכתבה אין טעם להתייחס כי זה נראה שהיא לוקחת את המציאות, הופכת ומעוותת אותה כדי שתתאים לנוחיותה. מדוע שתתן לעובדות לבלבל אותה?

כיום ידוע לכל עו"ד מתחיל שבביהמ"ש מתלוננת על עבירות מין מקבלת יחס מלכותי ומעמד מיוחס. מראש היא נחשבת צודקת אלא אם ה"נאשם מראש" יצליח להוכיח אחרת. בניגוד לתיאוריה של בר-גפן, אם המתלוננת שוכחת משהו, זה "בגלל הטראומה הנוראית", אם זוכרת פרטי פרטים, "זה בגלל שזה היה מאוד טראומתי", אם היא מתבלבלת ומחליפה גרסאות "זה בגלל הטראומה", אם היא מתחילה לבכות ולא יכולה לענות על שאלה מסויימת, מוותרים לה כי היא הרי "בטראומה"!!

נחזור ל"טראומה" של גב' רוטנר:

אייטם אחר אייטם בכל מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה השונות טחנו שוב ושוב, 24 שעות ביום, את אותם מסרים מוכתבים-מראש כאילו רחלי רוטנר היא אישה מסכנה, חלשה, תמימה וחסרת ישע, שקהל הגולשים "שופכים את דמה". כל אמצעי תקשורת המיין סטרים בישראל העבירו שיטתית את המסרים נגד יינון מגל, תוך כדי טענה מניפולטיבית ושקרית כאילו הוא "הודה במעשים החמורים שיוחסו לו". התוצאות, למרבה הצער, גם של הדחתו ממפלגת "הבית היהודי" וגם החלטתו להתפטר מהכנסת, מראות מי באמת היה הצד החזק והשולט, ולא בלשון זכר.

הרי ברור וידוע שמי שעמד מאחורי הקלעים הוא בעלה השמאלן של רוטנר, אחד הכותבים של תוכנית השמאל הקיצונית "גב האומה", שבעצמו הכריז על כך בפייסבוק. גם לי היה ה"עונג" להתעמת עם אחד הכותבים שלהם כשטען בפניי בלי בושה שצה"ל רוצח להנאתו בדם קר נערות פלסטיניות תמימות וחפות מפשע.

לאלה שתוהים "למה הוא התפטר? אולי הבין שעשה משהו לא תקין?", אני מאמין שהיות ויינון מגל הוא איש תקשורת וותיק ומנוסה, הוא מודע היטב לכוח המוחלט של נציגי התקשורת, "תא העיתונאיות" ובכלל נציגות הפמיניזם הרדיקלי שחולשות על כל דקת אוויר פנויה ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט ובכל מקום בעיתונות הכתובה. לכן הוא ידע שאין לו שום סיכוי והחליט:"עדיף להיות חכם ולא צודק".

כיום אין בכלל ספק ותשאלו כל מי שנמצא במערכת הפוליטית והמשפטית: מי שבאמת שולט במדינת ישראל אלא הם בריוני ובריוניות התקשורת יחד עם אלילי הבג"צ שלהם. התקשורת היא זאת שחיפתה בין היתר על הגיבורה שלהם, שופטת העליון עדנה ארבל (זאת שהוציאה ב1998 תקנה שמעניקה פטור אוטומטי למעלילות בנושא עבירות מין ואלימות במשפחה), כשהתגלו שקרים בקורות החיים שלה.

הפוליטיקאים הגברים למעשה מסורסים, חלשים, כנועים, חסרי עמוד שידרה - בובות על-חוט שנשלטים ע"י לחץ עצום משדולות וגורמים חיצוניים שונים, כשברור ושקוף שארגוני הנשים הם אלה שקובעים את סדר היום. זו עובדה - חברי כנסת מכל רחבי הקשת הפוליטית, גם בתפקידים הבכירים, אמרו לידידי העיתונאי גיל רונן ב4 עיניים:"מצטער, אין לי ביצים להתעמת עם ארגוני הנשים".

אני ממליץ לכם לחתום על העצומה הזאת להחזרתו של ינון מגל, מתוך אקט מחאתי כדי שהפמיניסטיות ימשיכו לחשוש ולהבין שהציבור כבר לא בולע את תעמולת השקרים שלהן.

ולקינוח, בדיחה ששמעתי פעם, ומציירת היטב את הרדיפה וההתנכלות כלפי יינון מגל ואורן חזן לאחרונה: אתה שוחה בלב האוקיינוס. פתאום יוצא לך ממעמקי הים תמנון ענק והוא צועק עליך:"היי תפסיק! אתה מרטיב הכל!".

והמבין יבין...

בתגובה לפוסט האחרון, בו פרסמתי את הנתונים של עו"ד נגה ויזל בנוגע למגיפת תלונות כזב מצד נערות שמשקרות על אונס מצד בני נוער, הגיבה פמיניסטית בכינוי bosmat.ma באופן מכוער ולגופו של אדם במקום גופו של עניין, מה שמכונה טקטיקת "הד הומינם" וניסתה לייחס לי סטיות עד כדי "פדופיליה", רק כי אני בן 37 ומעז בכלל לגעת בנושא.

התחלתי את הלימוד והמחקר העצמאי והבלתי תלוי שלי בגיל 14 וצברתי מאז הרבה מאוד ידע, תובנות וסיפורי חיים מעניינים מהם ניתן ללמוד הרבה, מעבר לערפל תעמולת השקרים ותעשיית הקורבנות-הנשית שבשמה מגלגלים מיליונים על גבי מיליונים, תוך כדי הרס חייהם של אלפי גברים ונערים חפים מפשע, במסע צלב חסר מעצורים להשמדת המין הגברי כולו!

אין זה מפתיע כלל שפמיניסטיות ותומכיהן השונים משתמשים בשיטה הנבזית לפיה מי שלא מסכים איתן הוא "אדם חולה, סוטה ומסוכן לסביבה" שיש לשלוח לטיפול/חינוך מחדש כי זוהי טקטיקה שלקוחה ישירות ממשטרי הסוציאליזם האפלים והאכזריים שעל קדושתם נרצחו ו"הועלמו" בעולם למעלה מ100 מיליון בני אדם - הרבה יותר גרוע מהנאציזם!!

מאחר והמסר אותו רציתי להעביר מאוד חשוב, אדגיש אותו כאן:

קיימת גישה מאוד מיושנת, פרימיטיבית ולא מציאותית לתקופתנו במאה ה21 לפיה ההבדל בין נערים ונערות בגיל ההתבגרות הוא שהבנות עדיין תמימות, טהורות, חמודות, עדינות, טהורות וטובות לב ואילו הבנים הם "זאבים טורפים" שרק מחפשים בנות תמימות כדי לנצל או לסחוט מינית בכל הזדמנות.

שיא האבסורד מתבטא בעובדה המצערת שאם נער ונערה בני 15 מקיימים יחסי מין, מטילים את מלוא האחריות אך ורק על הנער בגלל היותו זכר, גישה פרימיטיבית שמתעלמת לחלוטין מהשינויים שחלו בעשורים האחרונים, כשהבנות הן מיניות, משדרות מין ויוזמות מגע מיני לעיתים יותר מהבנים, כמו שאמר לי פעם חבר בתקופת התיכון: "הבנים מפתחים שרירים ומשוויצים בהם, הבנות חושפות גוף סקסי", וזה בא לידי ביטוי גם בהתנהגות שלהן, גם באופן בו הן מדברות, מתלבשות, חושבות ומדברות.

הרי ידוע, כפי שיאמר כל חוקר התפתחות ילדים ונוער, שהבנות מתבגרות מהר יותר מהבנים, במיוחד מבחינה פיזיולוגית (למשל בגיל 12 הבנות גבוהות יותר מהבנים) אבל כשזה נוגע לאחריות להתנהגות מינית בלתי הולמת, פתאום הנערה אוטומטית הופכת לתינוקת חסרת ישע והנער לבוגר, תחמן ונצלן מתוחכם! מדהים אם כי לא מפתיע בעידן העריצות הפמיניסטית בה מסמלים כל גבר כאנס מלידה - פשוטו כמשמעו!

הגישה הזאת, שמאשימה אוטומטית את הנער באונס, למרות שטכנית שניהם קטינים והם בעצם "אונסים אחד את השנייה", זוהי גישה שמתבססת על שילוב של שמרנות דתית, גם פמיניזם וגם אבירות גברית ונטייה טבעית ואוטומטית של בני האדם כולם להגן ולגונן על נשים בכל מצב ובכל תרחיש אפשרי בלי כל הבדל של גיל, מוצא, הבדלי תרבות, דת או חינוך.

הבנות תמיד נחשבות הנכס הכי יקר, שברירי ופגיע במשפחה ובקהילה שאין למעשה גבול לאמצעים שניתן להשתמש בהם כדי לשמור על קודש קודשים זה, כולל תעמולת הפחדה, שקרים עד כדי עלילות אונס שקריות. לדוגמא: הורי נערה מגלים שהיא קיימה יחסי מין עם נער בן גילה, הנערה נבהלת ובוכה כי היא יודעת שהוריה עומדים להעניש אותה ולרתק אותה לחדרה ו/או לשלול ממנה את דמי הכיס, אז היא ממלמלת:"לא התכוונתי... לא רציתי" והולכת עם הוריה לתחנת המשטרה להתלונן על אונס. על מנת "להציל את עורה", הילדה תשתף פעולה עם הוריה ותחזור מילה במילה אחר מה שאמרו לה להגיד, שהילד לחץ עליה, לימד אותה דברים לא יפים, איים עליה וכו' למרות שבמציאות מה שקורה במקרים האלה שהנער והנערה אשמים במידה שווה.

כמובן שיש מקרים יוצאי דופן אבל מעדויות רבות ששמעתי מבני נוער, הבנות כיום יוזמות מגע מיני וכל מה שקשר סביב מיניות, הרבה יותר מבנים. למשל חבר סיפר לי פעם בתור תלמיד תיכון בן 17 שנערה דחפה אותו לשירותים והתחילה למשש את איבר המין שלו כדי לבדוק "אם יש לו מספיק גדול".

"לדור שלנו אין גבולות, אנחנו עושים הכל" אמרה לי נערה בת 17 לפני כשנתיים.

לדור הצעיר של היום יותר מאי פעם אין שום גבולות, אין קווים אדומים ואין מי שיחנך כראוי דווקא בגלל עליית הפמיניזם והעובדה שבאחוז מאוד גבוה מהמשפחות אין דמות אב יציבה בגלל מגיפת גירושין וניתוק שיטתי של אבות מילדיהם, כאשר ידוע היטב שבמשפחות האלה יש הכי הרבה נטייה לפשע ועבריינות נוער, נערות שנכנסות להריון, נערים ונערות שנושרים מבית הספר וכו'. כל זה קורה כי לילדים אין דמות גברית חיובית ויציבה ממנה הם יכולים ללמוד (ויש הרבה מחקר בנושא שבפירוש מראה זאת).

במקביל גם אחוז המורים הגברים בשפל כמותו מעולם לא היה, בגלל חוקי פמיניזם דרקוניים שמנפחים באופן מלאכותי ומפלצתי את נתוני עבירות המין כדי שבתי ספר יחליטו ש"זה יקר מדי" עבורם לבטח מורים גברים מפני תביעות נזיקין על עבירות מין והטרדות מינית פוטנציאליות, ועובדה גם שקיים חוק, לפיו רק גברים צריכים להביא תעודת יושר מהמשטרה ולהוכיח שאין להם עבר פלילי בנוגע לעבירות מין, אם הם מעוניינים לעבוד עם ילדים.

במקום לקיים "סדנאות למניעת חיזור אלים" כפי שעושים כבר יותר מעשור בבתי הספר בארץ, הייתי ממליץ להורים להתחיל להציב גבולות יותר ברורים לבנות שלהם, להתערב ולהעניש יותר, להיות מודעים איך הבנות שלהם מתנהגות, איך הן מתלבשות, לאן הן הולכות ועם מי הן יוצאות, כי מה שקורה בסדנאות האינדוקטרינציה הפמיניסטית האלה, שהבנות רק מקבלות מגיל צעיר את המסר שהן מראש בעמדת כוח שהן יכולות תמיד לנצל ולתמרן לטובתן ולשלוף מתי שבא להן את הקלף ש"אם לא תעשה מה שאני רוצה, אני אגיד שאנסת אותי!".

בשיא חוצפתה bosmat גם כותבת לי שרק גברים הם אלימים ו"רק גברים אונסים" כי (כלשונה) "יש להם פין", אבל המציאות מוכיחה שיש יותר מדרך אחת ויחידה להתעלל ולנצל מינית ונשים בפועל מנצלות מינית ואונסות קטינים לא פחות מאשר ההיפך, כפי שהוכח בחו"ל. ההבדל היחיד הוא שהחוק בישראל כלל לא מכיר בעבירת אינוס שבוצע ע"י אישה, בגלל ארגוני הנשים ובייחוד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" שחסמו וטרפדו כל ניסיון לתקן את החוק, בטענה מטומטמת ובלתי מציאותית כאילו התיקון עלול "לאפשר לאנסים להאשים את הקורבן שגרמה להם לחדור לגופם". זכרו שהתיקון בכלל התייחס לעבירות מין שנשים ביצעו בקטינים!!

במציאות כיום הבנות אלימות לא פחות מהבנים, רק שנוטים לוותר להן בגלל דוקטרינה פמיניסטית גורפת שגורסת אוטומטית שכל אישה/נערה שמבצעת פשע מגניבה, וונדליזם, פריצה ועד תקיפה, ניסיון רצח ורצח, היא בעצם "קורבן של נסיבות חיים קשות" ולכן מוותרים להן מראש - מכאן הפער העצום בכמות האסירים הגברים לעומת האסירות הנשים, וזה בעצם ההבדל היחיד בין עבריינות נשית לעבריינות גברית!

בתחילת השנה למשל היה קמפיין לעידוד צעירים להתגייס למשטרת ישראל ובו כיכבה שוטרת שסיפרה שבנעוריה הסתבכה עם החוק ו"עשתה שטויות". שאלתי את עצמי מה הכוונה ב"שטויות"?? גניבות? פריצות? וונדליזם או אולי בעצם אלימות פיזית??? המקרה שלה רק מוכיח שבישראל מוותרים לנשים על ימין ועל שמאל ומאפשרים להן להתקדם בכל מחיר, בזמן שלנערים שהסתבכו עם החוק עושים את המוות עם ענישה הרבה יותר מחמירה שמשאירה להם כתם לכל החיים!

נסו לדמיין לעצמכם שוטר מספר בגאווה: "בנעוריי עשיתי שטויות ונחשדתי באונס נערה... אבל הקצין במשטרה האמין בי ונתן לי הזדמנות שנייה והנה גם אני היום שוטר"...

כריסטינה הוף סאמרס, מרצה לפילוסופיה וסופרת מבריקה מארה"ב, מתארת בספריה באופן יסודי ומעמיק כיצד הפמיניסטיות מתארות נערות כ"בעלות מעלות מוסר נעלות משל הבנים", וכיצד עושה זאת במיוחד קרול גיליגאן, אותה היא מתארת ממש כשרלטנית ומאחזת עיניים שיש עליה המון ביקורת בקרב המומחים האמיתיים בתחום פסיכולוגיית ילדים ונוער, כמו למשל כריסטופר לאש שכותב לגבי "מחקריה" של גיליגאן וחברותיה הפמיניסטיות:

They would have done better to remind themselves, on the strength of their own evidence, that women are just as likely as men to misuse power, to
relish cruelty, and to indulge the taste for cruelty in enforcing conformity

ייתכן שתיאוריה של bosmat לגבי "נערות הן תמימות ומתוקות" מתאימים לתקופתה לפני כ100 שנה, ואיני חלילה אומר זאת בציניות כי מבחינות רבות אני מקנא באנשים שחיו חיים פשוטים יותר לפני 100 שנה, אך כיום המציאות היא זוועתית ומחרידה ומפחידה יותר מכל סרט בסגנון "התפוז המכני" יכול לתאר, ואשמות בכך בעיקר הפמיניסטיות: הן אלה שהשחיתו ומשחיתות את החברה על כל גווניה ומגזריה!

ג'ק

קישורים בנושא:

תלונות כזב על אונס - מכת מדינה

חפש את האישה גם מאחורי בני הנוער

ספר חדש חושף את תופעת עלילות האונס

  

משפטנים: תופעת הנערות המגישות תלונות שווא על אונס בגלל חשש לשמן הטוב – מכת מדינה

לעיתים קרובות, עולים לכותרות סיפורים מזעזעים על נערות שנאנסו בידי בני גילן וחבריהן לבית-הספר. לדברי עו"ד נגה ויזל, חלק גדול מפרשיות האונס הללו מסתיים ללא אישום, לאחר שמתגלה כי מדובר בעלילות-שווא הנובעות מנסיונות של נערות לשקם את שמן החברתי. לדברי עו"ד ויזל, להתגברות התופעה אחראיות בין השאר, הווטסאפ והרשתות החברתיות, המגבירות בצורה משמעותית את הלחץ החברתי על בני נוער.

כך למשל ארע לאחרונה, כשתיכוניסט שהחליט להיפרד מחברתו -  נערה בת גילו - ומצא את עצמו, לתדהמתו, בחדר החקירות במשטרה. הסתבר שהנערה הגישה נגדו תלונה על אונס כנקמה על הצורה המזלזלת בה נפרד ממנה. למזלו של הנער, המשטרה גילתה שמדובר בתלונת שווא, והתיק נסגר.

"ישנן נערות שמתקשות להתמודד עם תחושות ההשפלה והאכזבה, כתוצאה מפרידה מכוערת, או כזו שנעשית כלאחר יד. כדי להשיב את כבודן האבוד, חלק מהן נוקמות באמצעות תלונת שווא על אונס", אומרת עו"ד ויזל.

לדברי עו"ד ויזל, היא נתקלה גם במקרים בהם הוגשו תלונות אונס על ידי נערות שחשו שמעמדן החברתי ייפגע, אם יוודע ששכבו מרצונן עם נערים מסויימים, וכדי להגן על שמן הטוב, התלוננו כאילו נאנסו.

לדברי עו"ד ויזל, הגיעו למשרדה גם תלונות אונס שנולדו כתוצאה מחיזור גורלי. כך ארע כשנערה בת 16 פיתחה יחס אובססיבי כלפי חייל בן 19, אשר סירב לחיזוריה. הנערה המתוסכלת הגישה נגדו תלונה על אונס, והחייל נזרק לשלושה ימי מעצר, עד אשר הצליח לשכנע את חוקריו כי מדובר בתלונת שווא.

על לחצים נפשיים וחברתיים המולידים תלונות שווא על אונס במסדרונות בית הספר – בכתבה הבאה:

בשנים האחרונות גוברת המודעות לתופעה חמורה בקרב בני נוער: אונס של נערות בידי בני גילן.. לעיתים קרובות, מדובר בחשדות לאונס קבוצתי בידי מספר נערים, כאשר הנערות המתלוננות מספרות על לחצים חברתיים כבדים, ואפילו  אלימות שהופעלה עליהן והובילה אותן לקיים יחסי מין בניגוד לרצונן. לדברי עו"ד נגה ויזל, המתמחה בייצוג חשודים בעבירות מין, מקרי אונס של נערות על ידי בני נוער וצעירים היא תופעה קשה ומגונה, שיש להיאבק בה, אך לצד זאת, התפתחה תופעה מדאיגה אחרת, שחייבים לתת עליה את הדעת: ריבוי של תלונות שווא על אונס אותן מגישות נערות נגד בני גילן.

"דעת הקהל כיום נוטה אינסטינקטיבית לראות את הנערות המתלוננות כקורבנות, אך ישנם מקרים רבים בהם דווקא הנערים הנחשדים באונס הם קורבן לעלילת שווא, כפי שמסתבר בהמשך בעקבות חקירת המשטרה", אומרת עו"ד ויזל. כך למשל, מספרת עו"ד ויזל על תלמידת תיכון בת 15 מאשקלון שהגישה פעמיים תלונת שווא על אונס נגד נער שלמד איתה בבית-הספר. בעקבות כל אחת מהתלונות נחקר הנער במשטרה, ובשתי הפעמים גם יחד הבינו החוקרים שמדובר בעלילה מופרכת. תדפיסי שיחות בתוכנות מסרים מיידיים  אותן הציג הנער במשטרה סייעו לו רבות להוכיח את חפותו. התכתובת בין השניים הראתה שהנער סירב לחיזורי הנערה, ובתגובה היא איימה עליו שתגיש נגדו תלונה במשטרה על אונס.  

מה מניע נערה לנקוט אמצעי כה קיצוני כמו תלונת שווא על אונס?

לדברי עו"ד ויזל, הסיבה לתלונות שווא כאלה נעוצה, על פי רוב, בקושי המיוחד של נערות – נוכח גילן הצעיר - להתמודד עם אהבה נכזבת ועם פרידות, בעיקר אם הפרידה נעשתה בצורה חסרת רגישות ומכוערת. כאשר נער עימו הייתה הנערה ביחסים רומנטיים נפרד ממנה או כאשר חיזוריה נענים בסירוב, ובייחוד, כאשר הנער מסיים את היחסים באופן חד צדדי, ובצורה בוטה ולא מתחשבת - עלולה הנערה לחוות פגיעה קשה והשפלה, וזאת מבלי שהיא צברה ניסיון חיים מספיק כדי להתמודד עם תחושות שכאלה. נערה שחשה מיואשת ומושפלת במיוחד עלולה לפעול בצורה פזיזה, ולהגיש כנקמה תלונה על אונס – ובכך היא למעשה מפילה אותו למציאות קשה ומסוייטת.

"אני לא אומרת שלנערים עצמם אין דרך להפחית מקרים כאלה, ולעתים התנהגותם מכוערת ומעליבה, ומולידה נסיונות נקמה. נערים  מפגינים פעמים רבות חוסר-בגרות ונפרדים מחברותיהן או דוחים נערות שמחזרות אחריהן בצורה מכוערת. במקרים רבים, הסירוב או הפרידה נעשים באופן קר ולאקוני במסרון בסלולרי או בווטסאפ או ע"י שינוי סטטוס היחסים בפייסבוק, באופן חד-צדדי. נערה שסופגת יחס משפיל ומכאיב כל-כך, עלולה לנסות להשיב את כבודה האבוד, באמצעות הגשת תלונת שווא על אונס", אומרת עו"ד ויזל "צעד הרסני כלפי הנער ומשפחתו".

חוששות משיימינג ברשתות החברתיות בגלל פעילותן המינית

לדברי עו"ד ויזל, האמצעים הדיגיטליים הרווחים בימינו משחקים תפקיד מכריע בחייהם של בני נוער, והם בהחלט רלוונטיים לצורך הבנת המניעים שמאחורי הגאות בהגשת תלונות השווא של נערות על אונס.  "גם בחברה המתירנית יחסית של ימינו נערות רבות חוששות מכך שייודע ברבים שהן פעילות מינית, ומכך שהפרטנר שלהן ליחסי המין 'ירוץ לספר לחבר'ה'. בעידן הרשתות החברתיות, החשש הזה חזק עוד יותר, כי  אצבעם של בני נוער קלה על הדק הווטסאפ. כבר היו נערות שנדהמו לגלות סרטוני וידאו שמתעדים אותן בעירום או בשעת אקט מיני, שחברן לשעבר או אדם אחר הפיץ בווטסאפ או בפייסבוק, ללא ידיעתן", אומרת עו"ד ויזל.

לדברי עו"ד ויזל,  בנסיבות אלו, נערות חשות שתדמיתן החברתית פגיעה במיוחד. לעיתים חרדתן של נערות לשמן הטוב כה רבה, עד שהיא מובילה אותן לספר שנכפה עליהן לקיים יחסי מין עם נער או נערים מסוימים, בעוד שבפועל, היחסים המיניים נעשו מתוך רצון והסכמה מלאה  של הנערה.

לדוגמה, מספרת עו"ד ויזל, על מקרה בו נערה הגישה תלונת שווא נגד קבוצת נערים מבית ספרה, בטענה כי אנסו אותה. עם זאת, תוך כדי חקירת המשטרה הודתה הנערה כי מדובר בתלונת שווא והתיק נסגר. הסתבר שהנערה היתה מאוהבת באחד הנערים בקבוצה, ולבקשתו הסכימה לקיים יחסי מין גם עם כמה מחבריו. בעקבות זאת, הופצו עליה בבית-הספר שמועות על כך ששכבה עם מספר נערים. הנערה, שחשה מושפלת, ביקשה לשקם את תדמיתה, והגישה את התלונה על-מנת להציג את היחסים המיניים מרצון כאונס.

במקרה נוסף, שאירע לאחרונה, צעיר בן העדה האתיופית נפל קורבן לתלונת שווא על אונס מצד נערה בת 16, אף היא בת העדה, מכיוון שזו חששה להודות בפני משפחתה שבילתה עימו בלילה מרצונה. השניים הכירו במסגרת קבוצת ווטסאפ שנועדה לשדך בין צעירים מהעדה. בעקבות ההתכתבות הם נפגשו, והנערה הציעה לבחור ללון עימה בבית מלון, בטענה שלא מתחשק לה לחזור הביתה. הצעיר הסכים והשניים אכן בילו לילה במלון, שבמהלכו התגפפו ביניהם, אך לא קיימו יחסי מין. ימים ספורים אחר-כך, זומן הצעיר, לתדהמתו, לחקירה ונעצר. הסתבר לו שהנערה העלילה עליו שבליל פגישתם, הוא סימם ואנס אותה. למזלו של הצעיר, בחקירת המשטרה הסתבר כי לגרסת הנערה אין כל שחר. בין השאר, התגלה בבדיקה פיזית שנערכה לה, שלא התקיים מגע מיני בינה לבין הצעיר. בהמשך, התברר שמשפחתה של הנערה זעמה על כך שהיא לנה מחוץ לבית, ובתגובה לכך, בדתה הנערה את סיפור האונס. 

המשטרה סוגרת תיקים, אבל הכתם נשאר

"תלונות רבות של נערות על אונס, אכן מסתברות כעורבא פרח, והמשטרה סוגרת את התיק נגד הנער. עם זאת,  לתלונות שווא כאלה עלולות להיות תוצאות הרסניות, גם כשהמשטרה מנקה את מושא התלונה מכל חשד. בדרך-כלל חרושת השמועות סביבו לא מפסיקה, וזה כתם שעלול ללוותו כל חייו. כמובן, תמיד קיים גם החשש, שנער או אדם צעיר יורשע בטעות באונס על סמך תלונת שווא ואפילו יישלח לכלא על לא עוול בכפו", אומרת עו"ד ויזל.  סגירת התיק נגד הצעיר האתיופי לא סתמה את הגולל על הפרשה. לפני מספר חודשים הגיש הנער תביעה אזרחית נגד הנערה שהתלוננה עליו, בדרישה כי תפצה אותו על כך שהרסה את חייו. לטענת הצעיר, חרף סגירת התיק נגדו, סטיגמת ה"אנס" ממשיכה ללוותו בסביבתו החברתית ואפילו בקרב משפחתו.

מעבר לפגיעה הקשה בנערים, הנערות עצמן עלולות להיפגע קשות מחשיפת העלילה, הן בעיני הסביבה, והן להבא – כאשר אמינותן תעמוד למבחן. על-מנת למנוע מראש מנערות להידרדר במדרון החלקלק של הגשת תלונת שווא על אונס, ממליצה עו"ד ויזל להורים להקפיד להעביר לילדיהם מסרים בדבר החשיבות של כבוד וסובלנות לבני ובנות המין השני. "הנערים צריכים להבין, כי גם במקרה של סיום קשר, יש לעשות זאת בנועם, תוך שמירה על כבודה של הנערה", אומרת עו"ד ויזל.

עו"ד נגה ויזל מומחית לייצוג נאשמים בעבירות מין .  

עוד בנושא:

ספר חדש חושף את תופעת עלילות האונס

אני ממליץ לכם בחום להוריד ולקרוא את הספר "הצד שלו" שכתב העיתונאי וכתב ערוץ 2 יואב אבן שחושף את תופעת תלונות הכזב בנושא עבירות מין והיקף התופעה העצום. יואב אבן מדבר על 30 אחוז תלונות כזב בנושא עבירות מין (בניגוד לשקר הגס והאלים של הארגונים הפמיניסטיים כאילו מדובר ב"אחוז או 2") אך חשוב לציין ולהדגיש שהתופעה חמורה הרבה יותר בעיקר בגלל אותה הנחיה 2.5 של עדנה ארבל שנותנת מראש פטור אוטומטי מאחריות פלילית לנשים שמגישות תלונות כזב!!

ג'ק

קישורים בנושא:

• עו"ד טלי גוטליב על תלונות שווא נגד גברים
• חפים מפשע נכלאים על עבירות מין
• מחקר בארה"ב על עלילות אונס משנת 1994 - 40 אחוז תלונות כזב!!

כשמדברים על "הגנה עצמית לנשים ונערות" מצטיירות בדמיוננו עלמות חן עדינות, תמימות ומנומסות שזוכות להיכרות ראשונה עם עולם האלימות, איך להגיב באלימות כדי כביכול להגן על עצמן ועל גופן, ובעצם ללמד אותן באופן "נשלט ומבוקר" לפתח תוקפנות ותמיד להיות דרוכה ומוכנה "לבעוט בביצים", תמיד בטענה כאילו אלימות ותוקפנות אינן תכונות שבאות לנשים באופן טבעי - תיאורים שמצאתי בהרבה אתרים, ספרים וסרטי הדרכה בנושא הגנה עצמית לנשים ונערות.

הסרט הזה מארה"ב למשל הוא כמעט מלפני 50 שנה אבל הגישה כיום נשארה זהה לחלוטין בהתעלמות מוחלטת מהעובדה שנשים כיום אלימות יותר מאי פעם בכל התחומים מגילאים צעירים, כולל ובמיוחד אלימות בין בני זוג.

בעיקרון חשוב ללמד אנשים מגיל צעיר (גם בנים וגם בנות) להגן על עצמם בעידן בו האלימות מגיעה לשיאים שלא נראו כמותה בעבר ובגילאים צעירים יותר ויותר של התוקפים, כפי שחוויתי בעצמי. הבעיה, כפי שאפרט כאן, מתחילה עם מרכיב התעמולה, ההפחדה וההסתה הרצחנית שבה מלמדים נשים מגיל צעיר לראות כל גבר כתוקף, אלים, אנס ומטריד מינית פוטנציאלית, ולפיכך מראש כל אלימות של אישה כלפי גבר מוגדרת כ"הגנה עצמית" עד כדי ששוטרים, שעוברים שטיפות מוח ע"י פמיניסטיות וארגוני נשים כמו נעמ"ת, בכל מקרה של אלימות בין בני זוג שבו האישה תקפה את הגבר, למרות שהגבר פצוע ומדמם והאישה אוחזת בידה שברי בקבוק נוטפי דם ומקללת, רוב הסיכויים שהם יאזקו את הגבר מאחורי גבו ויכניסו אותו למעצר.

מדוע? כי לפי הגישה הפמיניסטית שהיא זאת ששולטת בהכשרה שעוברים שוטרים, אלימות של אישה כלפי גבר זוהי "אינדיקציה לכך שהוא תקף אותה ראשון". לפי הנוהל אם גבר מזמין את המשטרה כי אשתו תקפה אותו, השוטרים שואלים את התוקפת אם היא רוצה להגיש תלונה נגדית, וכולנו הרי יודעים כמה נשים חזקות מטבען במילים, בכי, הצגות ושפת גוף עשירה.

הכירו את המדריך

מאוד לא הופתעתי כשנתקלתי בתגובות אלימות ומעליבות כלפיי מצד גבר בשם ניר שמספר שהוא מלמד נשים הגנה עצמית, כשכתבתי בתגובה לסרט הדגמה שפרסם בYOUTUBE:

אני: די נמאס כבר מקפמיין ההסתה הזה שהתחיל בשנות ה70 עם עלייתה של התנועה הפמיניסטית ונועד אך ורק להשניא גברים ולגרום לנשים לשנאה רצחנית כלפי גברים - רוב הסיכוי שאישה במיוחד בגילאים צעירים (תיכון/מכללה) תותקף פיזית ע"י בחורה אחרת ולא ע"י גבר אז די עם החגיגות האלה בנוסח "תכניסי לו בביצים"

nir ainbinder
"אתה אידיוט. זה סרטון מלפני בערך עשר שנים. מה גם זה היה לשיעור הגנה עצמית. ודבר אחרון אתה אידיוט כי זה מוכח עובדתית שיש יותר סבירות שאשה בכל גיל שהוא תותקף על ידי גבר. והשיעור היה בזמנו לכל היגלאים."

אני בתגובה:
אני מודה לך מאוד ניר על השימוש בשפה המתאימה לאנשים כמוך המלמדים, מסיתים ומעודדים אלימות. אתה כנראה לא מעודכן ולא מודע בכלל על מה אני מדבר בזמן שהנתונים מדברים בפני עצמם שנשים בפועל אלימות לא פחות מגברים (נתון שפמיניסטיות מסתירות בבריונות עשרות שנים) והיום כבר מתחילים לראות זאת בבתי הספר. אני ממליץ לך להתחלה לראות את הקליפ "ענבל גבריאלי אפס בהתנהגות" ואולי תלמד משהו על המציאות האמיתית שהיא רחוקה מתעמולת השקרים והבלופים שאתה ושכמותך מפיצים ברבים.

nir ainbinder
"להגיד על מישהו שמאמן או אימן אומנויות לחימה שהוא מפיץ אלימות זה דיבור של אדם ניאנדרטלי שאין לו מושג כלל בתחום. למעשה אחוז של הנוקטים באלימות ביום יום בקרב מתאמנים באומנויות לחימה הינו כמעט אפסי. רוב אמני לחימה כלל לא משתמשים בידע שלהם ביום יום. מעבר לזה, רק לי מהסרטון. זה כל כך ישן ולא רלוונטי...לא מבין בכלל מאיפה הגעת לזה פתאום. נראה לי אתה סתם מחפש לעשות טרולינג...אז זו תגובתי האחרונה"

אני בתגובה:

nir ainbinder התגובות שלך הן אלימות ומוכיחות היטב את דבריי. אתה תוקף אישית ללא כל התייחסות לגופו של עניין.

לאחר מכן הוא הפסיק להגיב לי. שימו לב לאלימות המילולית שהוא אינסטינקטיבית הפעיל נגדי: "אידיוט", "ניאנדרטל", "טרול" ואני (כפי שראיתם) התנסחתי בנימוס ורק לגופו של עניין, מה שסותר את הטענות האינפנטיליות ששמעתי הרבה פעמים כאילו אנשים שעוסקים באמנות לחימה הם "עדינים", "צנועים" ו"לא אלימים".

קרוב משפחה שלי, שבצעירותו היה אלוף בקרטה והשתתף בתחרויות, סיפר שהתחום מאוד מעלה לאנשים כאלה את הגאווה, את תחושת העליונות ו"מעלה את השתן לראש", ש"אני מעל כולם". אין לי ספק לרגע שאם המפגש שלי עם ניר היה פנים מול פנים (והוא, חשוב להזכיר, מדריך נשים להיות אלימות), הוא מצידו היה עלול לתקוף אותי פיזית למרות העובדה שאני נכה פיזית, כי כפי שתיארתי במאמר אחר שלי, האלימות הכי מסוכנת של גבר היא אלימות שבאה "להגן על המין הנשי".

זכור לי היטב שכאשר ידידי העיתונאי גיל רונן פרסם תגובה עניינית ורהוטה בכתבה כלשהי לגבי פמיניזם, כתב לו גבר שטען שהוא מומחה לאמנות לחימה ואיים שאם היה פוגש אותו היה "גומר איתו חשבון".

עידוד נשים לאלימות

בתקופה שהיה לי בלוג באתר תפוז, התכתבתי עם פמיניסטית לשעבר שסיפרה שלמדה אמנות לחימה ברמה מאוד מקצועית וזה הפך אותה לכל-כך אלימה שכמעט הרגה גבר במכות (בגלל שחשדה שהוא בוגד בה). אלה היו מילותיה:

"...אהבתי לראות את הפחד בעיניים שלהם. לא ידעתי שאני עושה דבר רע.

אני לא מצפה שתיתן לי מחילה או שתבין אותי. להתנהגות כזו אסור שיהיו סיבות מקילות. אבל אני מרגישה שאתה היחיד שיכול להבין או לדעת שזה קרב ומה קרה שם.

אם הייתי יודעת כבר אז שגם לגברים יש רגשות והם יכולים לסבול ולהתייסר, בדיוק כמו אישה. בחיים לא הייתי מעיזה לעשות את מה שעשיתי, אבל חשבתי שהם מפלצות. הייתי בטוחה. כשאת ילדה קטנה תפיסת העולם שלך היא מאוד פשטנית."

לפני כעשור כשישבתי בחדר המתנה של רופא, מצאתי במקרה בעיתון מעריב ידיעה קצרה ושולית בעמוד האחרון לגבי מומחית לאמנות לחימה שהכתה את בעלה כשבמרכז העמוד תמונה גדולה וידיעה על מירוץ נשים (לא יכולתי לסרוק את העיתון אבל העתקתי את תוכן הידיעה מילה במילה):

מעריב, 30/11/04

"המתאגרפת כיוונה מתחת לחגורה "בגדת בי" האשים הבעל את מדריכת הקארטה בתגובה האישה שלחה אותו לאשפוז
מאת מאיר סוויסה

מורה לחינוך גופני ומדריכת אומניות לחימה הורחקה מביתה בצו של בית הדין הרבני בתל-אביב לאחר שבעלה המוכה הביע חשש לחייו.
בידי הבעל, איש עסקים מצליח, היו עדויות כי אשתו היפיפיה מנהלת רומן סוער עם חברו לעבודה. הגבר תכנן לחשוף את העדויות בפני אם ילדיו ולנהל עמה שיחה בוגרת ושקולה.  זו הייתה טעות אסטרטגית.

האישה, מומחית לקארטה ולקיק-בוקסינג, נדהמה מהאשמות והכחישה אותן נמרצות. ע"פ החשד, כשנגמרו לה המילים, היא עברה למעשים: המתאגרפת החלה להפליא בבעלה את מכותיה, וכיוונה אותן נמוך במיוחד. 

בן הזוג נזקק לאשפוז ולבדיקות אצל אורולוג, אשר אבחן דימומים קשים באשכיו. באמצעות משרד עורכי הדין אהרון טירר, פנה הגבר המוכה לבית הדין הרבני ודרש להוציא נגד אשתו צו הגנה והרחקה עד לתום הדיונים. שני הילדים של הזוג, בני שבע וארבע, הועברו למשמורת הבעל. "

בקולנוע ובטלוויזיה (במיוחד תוצרת ארה"ב) מבצעים כל הזמן שטיפת מוח בלתי פוסקת שמלמדת כאילו אישה לא תכה גבר אם אין לה סיבה מספיק מוצדקת. במציאות שמעתי על מקרים שגברים חטפו סטירות ו/או בעיטות באשכים מבת הזוג שלהם לשעבר רק על עצם זה שהודיעו לה שהם מעוניינים להיפרד ממנה.

בגלל המדיה גברים, במיוחד צעירים, נוטים לחשוב כאילו אלימות של אישה כלפי גבר היא "מצחיקה" ו/או "סקסית" אבל במציאות כשזה קורה, הגבר מגלה עד כמה הוא בודד, עד כמה החוויה משפילה ומכאיבה הרבה יותר ברמה הרגשית, פסיכולוגית וחברתית כי הרי גבר תמיד יפסיד לאישה: אישה הרביצה לך? "אתה אפס". הרבצת לה בחזרה? "אתה גבר חסר כבוד" (ותמיד קיים סיכוי שמקהלה של בחורים יקפצו להגן על התוקפת ו"ינטרלו" אותך כאילו היית מחבל).

זהות התוקף

בשיעורי הגנה עצמית לנשים מדברים כל הזמן על תוקף בלשון זכר ומספרים כאילו רוב סיכוייה של אישה להיות מותקפת פיזית ע"י גבר. במציאות, רוב סיכוייה של אישה במיוחד בגילאים צעירים (תיכון ומכללה) להיות מותקפת על-ידי נשים אחרות ולא גברים (ואני אפילו לא נוגע כעת באלימות מילולית ורגשית).

המקרה הזה בו מתגאה חברת הכנסת לשעבר, ענבל גבריאלי, איך בצעירותה "פוצצה" במכות רצח בחורה אחרת בגלל שקיללה אותה עד כדי שאותה בחורה שכבה על הרצפה "חשופת ציצים" (ענבל מחייכת חיוך רחב במיוחד), הוא דוגמא מצויינת לתופעה שכולם יודעים על קיומה אבל אף אחד לא באמת מדבר עליה כי מצד אחד אכן קיימת גישה גברית-שוביניסטית מסויימת שמתייחסת לאלימות של אישה כלפי אישה אחרת כאל "מחזה אירוטי וסקסי" ו-"משעשע" ובו-זמנית הפמיניסטיות מנצלות לרעה את הבורות של הגברים כדי להמשיך להסתיר ולצנזר נתוני אלימות מצד נשים (וכמובן להכניס לכלא גברים על כל שטות).

גם המקרה המחריד הזה בו ראפרית ישראלית מפורסמת בכינוי "שורטי" נדקרה בבטנה ע"י בחורה בשם נטלי בן בניסטי, מדבר בעד עצמו.

בפועל הטכניקות שנשים ונערות לומדות באותם שיעורי "הגנה עצמית" (אינני מתייחס כרגע לאמנות לחימה) הם בדיחה ולא באמת יעילים בפני תוקף אלים באמת, כפי שהבנתי מהתכתבות שהייתה לי עם אישה מבריטניה שלמדה המון שנים אמנות לחימה וגם היא מאוד הסכימה איתי שאכן שיעורי ההגנה העצמית האלה לנשים זה בלוף שבו רק צוחקים על הגברים על "איזה כיף, קל ומשעשע זה להכניס לגבר בביצים", אבל שום דבר לא יעיל באמת (זה כן "יעיל" עבור נשים ונערות סדיסטיות שנהנות להתעלל בגברים חלשים).

האינטרס של פמיניסטיות לעודד נשים לעבור קורס הגנה עצמית הוא אפקט ההפחדה והעצמת הפחד שיש לנשים מגברים בגלל נתונים שקריים וניפוח מוגזם ומגמתי של כל ידיעה על כל גבר שרק הביט או התעטש לכיוון אישה. עורכת ראשית של עיתוני נשים בארה"ב, מירנה בלית, סיפרה לאחר 30 שנות ניסיון איך בעצם עיתוני הנשים תמיד "ניגנו" על הפחדים של ציבור הנשים במטרה למכור כמה שיותר עיתונים.

זכור לי היטב פוסט יוצא מהכלל שנתקלתי בו באתר ישראבלוג, שמשום מה נמחק (צנזורה פמיניסטית כנראה), בו סטודנט מספר איך כל יום בדרכו ללימודים בחורה שבמקרה גם הולכת באותה הדרך תמיד הסתכלה עליו מוזר ובחשדנות כאילו הוא עומד לתקוף אותה, "רק בגלל שאני גבר".

מגמת ההפחדה הזאת נמשכת גם כיום בעידן האינטרנט יותר מאי פעם, בדמות כל מיני אתרים וקבוצות פייסבוק דוגמת "אחת מתוך אחת" שמתארים כל אישה בלי יוצא מהכלל כקורבן אונס וכל גבר שעובר ברחוב כפצצת זמן מתקתקת.

הפתרון שלי הוא בעצם פשוט מאוד: להפסיק לדבר על אלימות במונחים מיגדריים של גבר נגד אישה אלא אדם נגד אדם ולהדגיש שגם התוקף וגם הקורבן עשויים להיות גם גברים וגם נשים או שילוב של השניים. זכור לי היטב שכאשר פמיניסטית בשם חן שהתכתבתי איתה וסיפרה שהיא פעילה בהתארגנות שמחפשת דרכים להיאבק באלימות בחברה הישראלית, ואף ביוזמתה ביקשה ממני רעיונות, זה בדיוק מה שהצעתי לה וראו איזה פלא: מאז היא ניתקה עימי את הקשר!

ג'ק

הראיון עם השחקן חנן גולדבלט ששודר ביום שישי שעבר בערוץ 2 העציב אותי מאוד, בעיקר כי היה ניתן לשמוע ולראות איך לוקחים אדם חף מפשע, מנהלים נגדו לינץ' אינטנסיבי ורצח אופי מרושע בכל אמצעי התקשורת, כולאים אותו שנים רבות בלי שום הצדקה ומכניסים לו בכוח לראש מיליון פעם:"אתה אנס! אתה אנס! אתה אנס!!".

מבחינתי גם חנן גולדבלט בעצמו לא ישכנע אותי שהוא אשם במשהו, אם כבר שהוא אדם עייף, סחוט ומותש נפשית שרוצה בסה"כ שיעזבו אותו לנפשו ולכן מוכן להודות ולומר שהוא מתחרט, רק שייתנו לו לפתוח דף חדש בחייו. לצערי אני מבין לליבו אך שוב, לדעתי חנן גולדבלט היה ונשאר חף מפשע.

בעבר כשהיה לי בלוג מצליח באתר תפוז (שנסגר כמובן בלחץ הפמיניסטיות) כתבתי על חנן גולדבלט, הוא יצר עימי קשר להודות לי אישית. אדם פשוט מקסים. אני לא משפטן ולא יודע לצערי מה מותר לחשוף אך הבנתי ממנו דברים שבתקשורת עשו הכל אבל ממש ה-כ-ל כדי שלא נדע עליהם ושהסיפור הוא הרבה יותר מורכב מ"ילדה קטנה ותמימה שנאנסה על ידי זאב גדול ורשע".

לא היה פה שום אונס לדעתי, מקסימום ניצול מיני מכוער ולא-מוסרי באופן סימטרי משני הצדדים. חשוב מאוד לזכור שבתקופה שבה מתואר ה"אונס" חנן היה במעמד של סופר סטאר, מושא להערצה של אלפי ורבבות נשים ונערות. אפילו בסט הצילומים של מתיחה שנעשתה לחנן גולדבלט בסרט "ניפגש בסיבוב" (1986) ניתן היה לראות בחורה צעירה ויפה עוברת במקרה ואומרת לו:"אתה חנן נכון? אני מעריצה אותך!". זאת בעצם תעשיית כוכבים שלכל מפורסם כזה יש תגית "תאריך תפוגה" שאותם גורמי אינטרס אכזריים מחכים שתפוג כדי שיוכלו לנצל לרעתו. בעיקר אלה הם ארגוני הנשים הפמיניסטיים הקיצוניים כמו "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית".

הפמיניסטיות ריסקו טוטאלית והובילו למותם של בדרנים מצליחים וידועים כמו דודו טופז הישראלי ובני היל הבריטי, תוך כדי מסע הצלב הבלתי מתפשר שלהן לסרס, לחנך-מחדש, לשנות ובעיקר למחוק ולבטל לחלוטין את המיניות הגברית הנורמאלית והטבעית שאפילו נשים כיום מתחילות להרגיש ולהודות שהיא חסרה להן מאוד.

אם חנן גולדבלט הוא אנס אז בעצם כל אחד ואחד מאיתנו הגברים הוא אנס גם כן. יש להכיר היטב את האידיאולוגיה הפמיניסטית כדי להבין עובדה בסיסית זו: הפמיניסטיות בישראל הן אלה שמעבירות את החוקים הקיצוניים ביותר המאפשרים בפועל לכל אישה להכניס לכלא כל גבר בכל עת שמתחשק לה והחקיקה בנושא "עבירות מין" נחשבת מהקיצוניות בעולם בעיקר בגלל מי שעומדת מאחורי ניסוח החוקים - ד"ר אורית קמיר, תלמידתה של פרופסור קטרין מקינון מארה"ב שטוענת שבעצם כל יחסי מין הטרוסקסואלים בין גבר לאישה הם אונס של האישה.

למעשה זה מה שסטודנטיות למגדר לומדות כיום באוניברסיטאות - שאישה היא לסבית מטבעה והיא כלל לא אמורה להימשך לגבר:

"החוקרת והמשוררת האמריקאית אדריאן ריץ', שמאמרה על הזהות הלסבית מופיע בקובץ המאמרים 'מעבר למיניות', טוענת שההטרוסקסואליות נכפית על נשים משחר ילדותן • לדעתה, הגברים הם מאוד משניים בחיי האישה, אבל חלק לא מגלות את זה"

"נושא היחסים הלסביים זוכה למיקוד בקובץ המאמרים 'מעבר למיניות', שעוסקים בתיאוריה ההומו-לסבית, שיצא לאור לאחרונה בעריכת יאיר קדר, עמליה זיו ואורן קנר (הוצאת מגדרים, הקיבוץ המאוחד). אם לפני 10 שנים התחום הזה היה נחלת מעטים, הספר החדש הזה מגיע אל קהילה מאורגנת, שמאפשרת לימודים ומחקר הומו-לסבי גם באוניברסיטאות בישראל, בעיקר בחוגים למגדר. נימוק פוליטי לזהות הלסבית מביאה בספר זה החוקרת והמשוררת האמריקאית אדריאן ריץ' ('ילוד אשה', עם עובד), שמציגה זווית שתוקפת את השלטון הפטריארכלי הגברי. לדבריה, הקונצנזוס הגברי ששולט בעולם כופה על נשים הטרוסקסואליות, למרות שלא תמיד זוהי העדפתן האמיתית, ובאמצעות חוקים חברתיים דכאניים מאלץה אותן להדחיק את הזהות המינית האמיתית שלהן. ריץ' סבורה שנשים צריכות להפגין עצמאות ולאזור אומץ, לשבור את קשר השתיקה ולא לקבל בכניעה את אורח החיים המיני שנכפה עליהן."

החטא הכי נורא שהפמיניסטיות עשו הוא טשטוש מכוון של מושג ה"אונס": בשפה העברית 'אונס' פירושו כפייה, להכריח אדם לעשות משהו בניגוד מוחלט לרצונו. בדיוק את זה הפמיניסטיות מחקו מספר החוקים ושינו את הגדרת ה"אונס" כך שגם אם אישה יוזמת בעצמה יחסי מין והיא זאת שמתנפלת על הגבר בנשיקות וחיבוקים, גם אז היא יכולה שנים רבות לאחר מכן לטעון שזה בעצם היה "אונס בדיעבד", שהיו ביניהם "יחסי מרות" שהגבר ניצל לרעה וכו'.

אבל גם המושג "יחסי מרות" הוא סוג של הטעיה וזריעת חול בעיניים כי לפי התיאוריה הפמיניסטית (שכאמור היא זאת שעומדת מאחורי החקיקה בנושא עבירות מין) בכל יחסים הטרוסקסואליים בין גבר לאישה ישנם למעשה "יחסי מרות", שהאישה בעצם תלויה בגבר "כלכלית", "חברתית", "רגשית", תחת "משטר דיכוי פטריארכאלי" ושאר מונחים הזויים שהופכים גברים ונשים לאויבים בדם ובנפש ממש כמו שני עמים זרים שנמצאים במלחמה.

עובדה: המתלוננת הראשית נגד חנן גולדבלט אמרה במפורש שהוא לא הפעיל עליה כוח כלל אלא "הוא שיעבד לי את הנשמה" (מתוך 'עושים צהריים' עם יעל דן, 31.07.2005):

"חשבתי שאני, ילדה בת 16, אוהבת גבר בן 50", העידה על עצמה.

כשהתגייסה יעל לצה"ל ניתק הקשר בינה לבין גולדבלט. עם זאת, בגיל 19 חזרה אליו "לאירוע חד פעמי", כהגדרתה, ובגיל 23 יצרה עימו שוב קשר. "אחרי שנים של טיפול פסיכולוגי הבנתי שיש סינדרום שנקרא 'סינדרום הקורבן'. עד אז לא הבנתי מה גרם לי לחזור לשם", הסבירה יעל והוסיפה כי "חזרתי להיות איתו בקשר כי חשבתי שאוכל לשמוע אותו מתנצל, שהוא באמת אהב אותי".

כלומר, לסיכום ישנם גורמים אינטרסנטיים שמלמדים ומאמנים נשים איך "לזהות" את היותן "קורבן" בדיעבד! במציאות כזו אישה לא צריכה להוכיח שום דבר כדי להאשים גבר חף מפשע באונס, הטרדה מינית, תקיפה מינית וכדומה, והגבר הוא אשם מראש כל עוד יוכיח אחרת (ואין סיכוי שיוכיח). לראות בחנן גולדבלט "אנס" זוהי טעות קטלנית המעודדת דיכוי, רדיפה, התנכלות וחיסול עד כדי רצח של ממש של אלפי גברים חפים מפשע וכל גבר עלול להיות הבא בתור בתעשיית הנקם הפמיניסטית.

ג'ק

בתחילת שנות ה90 פרצה הזמרת אתי אנקרי לתודעה הציבורית כששיריה הפכו ללהיטים מושמעים ביותר בטלוויזיה ובכל תחנות הרדיו. מבחינה מוזיקלית היא עשתה עבודה טובה אך בבדיקה מעמיקה וניתוח מילות שיריה (שהציקו לי עוד בתור נער) מתגלה אג'נדה פמיניסטית מאוד קיצונית עד כדי שנאת גברים של ממש.

עבורי אתי אנקרי מסמלת תחילתו של עידן השתלטות התנועה הפמיניסטית והכתבת מסרים של שנאה ועויינות מיליטנטית כלפי המין הגברי כולו שמתואר כאשם בכל תחלואי העולם: נשים תמיד טובות, תמימות ומסכנות וגברים תמיד רעים ורשעים. היא ממש הפכה לזמרת המנונות של הפמיניזם הקיצוני, כפי שתראו:

גם שיר בנאלי ומצחיק כמו "לך תתרגל איתה" הוא למעשה שיר עוקצני נגד גבר שבוגד בבת הזוג שלו. בתור נער בן 13 לא ממש הבנתי את כותרת השיר אבל ברור ושקוף שהמילה "תתרגל" מחליפה קללה גסה ידועה מאוד שאין צורך אפילו להזכיר.

הוא אמר לי:"איתך אני משתגע, איתה אני רגיל"

תרגום: הוא מצא מישהי שיותר מתאימה לו ממני

השיר "אני רואה לך בעיניים" הוא שיר על גבר מכה שכולא את בת הזוג שלו "בין קירות", כפי שהסבירה לי מורה לספרות. מילות השיר אפילו לא מתארות אלימות או פגיעה פיזית, מילולית או רגשית אלא תחושה סובייקטיבית של כותבת השיר, "אני רואה לך בעיניים", סוג של משטרת מחשבות. עובדה, כיום אחרי 20 שנה אנחנו חיים במציאות בה כל אישה יכולה להתקשר למשטרה, למלמל "אני מרגישה מאויימת" (בייחוד אם היא רוצה להשיג יתרונות במאבק גירושין מכוער) המשטרה אוטומטית תעצור את הגבר!!

השיר "לוליטה" מדבר על מפיק נצלן ומנוול שמנצל מינית נערה צעירה שרוצה להצליח ולהתפרסם (ניתוח מלא), תוך כדי שהוא גם מרעיב אותה, אחד המרכיבים המרכזיים של התעמולה הפמיניסטית באותה תקופה כשבארה"ב פמינסטית בשם נעמי וולף פרסמה בספרה "מיתוס היופי" את הטענה ש"150 אלף נשים מתות באמריקה כל שנה בגלל אנורקסיה" כשבפועל התברר שהמספר הוא 150 בלבד. מותו של כל אדם הוא טרגדיה נוראית בפני עצמה אך לניפוח המפלצתי של המספר פי אלף הייתה מטרה פוליטית ברורה והיא להחדיר את המסר כאילו גברים מרעיבים את הנשים ורוצים אותן רזות, טענה שאין לה שום בסיס במציאות כי כל גבר ממוצע (כולל אותי) יאמר שאישה רזה מדי שעצמותיה בולטות רחוקה מאוד מלהיות סקסית או מושכת.

אבל הנה, עובדה שעד היום שטיפת המוח הזאת הצליחה, ולמרות הסטטיסטיקה השקרית עדיין מדברים על כך שאנורקסיה "היא בגלל החוקים שגברים מכתיבים". (מעניין מאוד מדוע הפמיניסטיות לא באות בטענות לכל אותם מעצבי ומעצבות אופנה שרובם הומוסקסואלים או נשים...?)

מסקרן אותי האם לדעת גב' אנקרי גם מדונה, הזמרת הכי מפורסמת בעולם, הייתה קורבן כשקיימה יחסים עם המפיק שלה בתחילת דרכה...? האם גם מדונה שהצהירה בתחילת דרכה שהיא "הולכת לכבוש את העולם" הייתה תמימה, מסכנה, חלשה וחסרת אונים כמו הנערה שהיא מתארת בשיר שלה?

לא נעים להזכיר אבל נשים רבות משתמשות בכלי המגעיל והמפלצתי הזה של טענות על "ניצול מיני" ו/או "הטרדה מינית" אם הן לא מצליחות להשיג משהו. לדוגמא, קראתי מאמר או סיפור שכתבה שחקנית שמתארת איך במאי "הטריד אותה מינית": היא מספרת שהוא הציע ללהק אותה לתפקיד ראשי בסרט שהוא מתכנן לעשות ותוך כדי ניסה להתחיל איתה. בסוף הוא אמר לה:"כרגע אין לי כסף כדי לעשות את הסרט", והשחקנית סיכמה את הסיפור ב:"אם אין לך כסף, אז ביי!". אני שואל את עצמי אם כן היה לו כסף, גם אז הייתה טוענת להטרדה מינית???

השיר "מיכאל" שממבט ראשון נראה תמים למדי, מלא בתוקפנות פמיניסטית של ילדה שהיא טום-בוי וכאילו נאבקת ב"עולם של גברים" לשמור לעצמה את שמה הפרטי למרות שהוא נשמע כמו שם של בן. דרך עדינה לומר "אני שונאת אותו":

"אנ'לא אוהבת שמשנים לי את השם
לא אוהבת גם את בנו של השכן. "

אותי עדיין מאוד מבלבלים שמות של בנות כמו "יובל", "רוני", "שחר", "אופיר", "דניאל" וכד' שהיו בעבר שמות של בנים. כותבת השיר מכריזה עליי אישית מלחמה, מצביעה עליי ואומרת לי "אני שונאת אותך!". למה? כי היא רוצה שבנים ובנות יהיו שווים ולא יהיה שום הבדל ביניהם.

סבבה! נשמע לי רעיון מצויין אבל אני לא מאמין שנשים באמת רוצות שוויון במיוחד כשזה נוגע לדברים השליליים והלא נעימים. עובדה: היום יותר מאי פעם הפמיניסטיות דורשות התייחסות מילולית שמדגישה את המין שלהן (ואני בכוונה לא אומר "מיגדר" כי אני לא מאמין בבולשיט הזה) כמו לומר:"אני אישה, מגיע לי הרבה יותר!!!" ואין ספק שאין יותר מעצבן ופוגע עבור אישה שפונים אליה בלשון זכר כי נשים מתחילות להבין שמעמדו של הזכר נחות יותר מכל חיה, חרק וכל יצור על פני האדמה.

אגב מה שהכי בלתי נסבל לדעתי אצל בנות שהן טום-בוי (בנות ש"מתנהגות כמו בנים") זה שמצד אחד הן עושות כל מה שהן רוצות ואם מתחשק להן, מפוצצות בנים במכות. בכיף. אבל אם אותם בנים מעזים להגן על עצמם, אותן בנות "טום בוי" מתחילות לצרוח "איך אתה לא מתבייש להרים יד על בנות!?!?" וכולם, ילדים ומבוגרים, הורים ומורים כאחד יתנפלו על אותו ילד אומלל שבסה"כ הגן על עצמו. קראתי אפילו על מקרה בקנדה שנערה הזמינה משטרה נגד נער רק על זה שצעק לה:"תעזבי אותי לנפשי!" אחרי שהציקה לו כל הזמן (רמז: היא טענה שהיא הרגישה מאויימת...)

ילדה "טומבוי" בפעולה

לסיכומו של דבר, אתי אנקרי תרמה רבות למלחמת המינים הנוראית בישראל ולקביעת טרמינולוגיה פמיניסטית - עולם מונחים מיגדרי מיליטנטי שנכפה על כולנו בכל מקום ובכל הזדמנות. אני לא מכיר אותה אישית כדי לדעת מה השפיע עליה ומה נתן לה את ההשראה לכתיבת שיריה אבל אני יכול לנחש שכפי שעושים אמנים רבים היא הושפעה מכותרות העיתונים ומאמרים פמיניסטיים שפורסמו באותה תקופה עם כל מיני תיאוריות פמיניסטיות הזויות שמתארות גבר כיצור רשע, אלים, סוטה מין, נצלן ואכזרי שמטבעו רק פגע תמיד בנשים ופועל לדכא אותן ולשלוט בהן.

יעקב

קישורים בנושא:

• הג'יהאד הפמיניסטי של נסיכות הפופ - דבי שלוסל
• איך נעשיתי אנטי-פמיניסט

אחרי ההסתערות על דעת הציבור עם הקמפיין הבלתי-פוסק נגד ההפרדה בקווי המהדרין, הפמיניסטיות ממשיכות לחפש דרכים נוספות לחדור בצורה אגרסיבית לתוך העולם הדתי בשאיפה לכבוש קהל נשים גדול יותר ולשכנען שהן קורבנות דיכוי גברי אכזרי, שהגברים החרדים שונאים אותן ומנהלים נגדן מלחמה: עובדה שהחרדים (דגש על לשון זכר) מוצגים לעיתים קרובות כ"איום גדול יותר על החברה הישראלית מאשר ארגוני הטרור"!

אני אינני אדם דתי למרות שבהחלט יש לי אמונה עמוקה ואמיתית בבורא עולם. יש הרבה דברים בדת שמפריעים לי, מקוממים ומרחיקים אותי מהדת (כמו למשל טקס ברית המילה) אך עם זאת יש לזכור שזכותו הפרטית של כל אדם לחיות על פי אמונתו הדתית, זוהי זכות אדם בסיסית ביותר שאסור לנסות לשלול בטח לא באמצעות כפייה, פרובוקציות וענישה מפלצתית, כפי שעושות הפמיניסטיות לגברים דתיים כמו אותם צוערים אומללים שהודחו מקורס קצינים רק כי יצאו מהאולם בעת שירת חיילות.

המקרה הזה בצה"ל הוא שיא הצביעות, הציניות והשקר בו עושים שימוש מניפולטיבי וניצול בידי גורמים אינטרסנטיים 'טרמפיסטיים' כמו רבניות רפורמיות, עיתונאיות פמיניסטיות ונציגות ארגונים פמיניסטיים המתחזים לדתיים, הכל כאמור כדי להגיע לקהל יעד גדול יותר. עובדה: לפי חוקי צה"ל, זוהי זכותו של כל חייל וחיילת דתיים לדרוש להפרדה מגדרית - מתוך אתר יוהל"ן הרשמי (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים) :

"...על פי פקודות צה"ל רשאי/ת חייל/ת אשר מקיימים אורח חיים דתי לבקש לעבור הכשרה במסגרת חד מגדרית, פקודה זו מתקיימת הלכה למעשה בקורסי היסוד וכן בקורסי פיקוד."

במילים אחרות, אפשר לראות שבפועל רק לחיילות יש את הזכות לדרוש שלא לפגוע ברגשותיהן הדתיים ולא לכפות עליהן לעשות משהו המנוגד לאמונתן. הגברים כמו תמיד נשארים חסרי כל זכויות ואפשרויות בחירה.

זכויות מול חובות

אחת המניפולציות המרכזיות שמפעילות הפמיניסטיות בנושא יהדות ודת היא הטשטוש המכוון של העובדה שעבור גברים יהודים מילוי מצוות ע"פ תורה (כמו לקום ב6 ולעיתים ב4 בבוקר כדי ללכת להתפלל כל יום בבית הכנסת) זה לא עניין של בחירה או זכות חופשית אלא חובה אבסולוטית, מוחלטת לחלוטין, שהעונש עליה הוא במקרה הטוב נידוי חברתי ועד עונש מוות בסקילה כפי שהיה מקובל לפני אלפי שנים כשנחקקו חוקי התורה, אך בעיקר עונשים משמיים, בבית דין של בורא עולם - מטען פסיכולוגי ופחד אימים שהגברים הדתיים חיים בצילו מאז שנולדו.

האם אותן פמיניסטיות "דתיות" שמבלבלות את השכל יומם ולילה על זכותן של הנשים להיאבק כדי להתפלל ולעסוק בתורה בדיוק כמו הגברים היו מוכנות לקחת על עצמן גם את העונשים האיומים על אי-מילוי של מצוות התורה? האם הן היו מוכנות לחשוף את ציבור הנשים הדתיות מגילאים רכים בילדותן לדברים המחרידים, האיומים, המפחידים והמרתיעים פסיכולוגית שיכולים לקרות להן אם לא ימלאו את כל מצוות התורה בדיוק כמו הגברים?? כמובן שלא!

אני מכיר גברים חרדים רבים, עיניהם בדרך כלל אדומות ונפוחות מעייפות וחוסר שינה, כל הזמן חיים בלחץ זמן ופחד שחלילה לא יספיקו להגיע לתפילה בזמן. אני בשום פנים ואופן לא מקנא בהם ולא חושב שיש למישהו זכות לטעון כאילו הם "מלקקי דבש" אם פסיכולוגית 24 שעות הם מחוייבים רק למלא מצוות, לשרת, להתפלל ולבצע כל מיני טקסים וריטואלים שונים (חלקם נראים לי מוזרים). זוהי עבדות פסיכולוגית משתקת ששום אישה לא מסוגלת בכלל לדמיין לעצמה, בטח לא בתקופתנו.

רבנים מסבירים שהסיבה בגללה לנשים יש פטור מרוב מצוות התורה הוא בגלל שחייהן הם בלאו הכי קשים ויש להן מספיק נטל אם זה להוליד ילדים ולגדל אותם, לעשות את עבודות הבית, לבשל, לנקות וכו', לכן התורה מתחשבת בהן. אבל הרי בתקופתנו זה אבסורד כי הנשים כיום לא מחוייבות לכלום, אפילו לא ע"פ תורה: אישה לא חייבת להתחתן, אישה לא חייבת להוליד ילדים, אישה לא חייבת לעבוד ואישה לא חייבת לפרנס אף אחד. אף אחד לא על הארץ ולא בשמיים יחשוב אפילו להעניש אישה על אי מילוי חובות כאלה או אחרות ובטח לא יכריח אותה לעשות משהו שהיא לא רוצה בלב שלם. עובדה זו יוצרת מציאות בה לנשים יש זכויות יתר וחופש מוחלט שגברים לא יעזו אפילו לחלום עליו אז עדיין לטעון ש"הנשים מקופחות" זה פשוט חוצפה שאין כדוגמתה.

אפרטהייד מגדרי

הטענה שההפרדה בין גברים ונשים בקהילות דתיות וחרדיות "מפלה ומקפחת את הנשים" היא אבסורד עד כי טמטום כי ראשית כל, ההפרדה היא מאוד סימטרית ומאוד שוויונית. אין שום דבר שהגברים מקבלים יותר מהנשים, כלום!! מעבר לכך, כמות הנשים העצומה שמגיעות לאירועי דת, לדוגמא 40,000 הנשים שהגיעו לטקס הגדול באצטדיון רמת גן לפני כחודש, מוכיחה שלא מדובר בדיכוי, החלשה או השפלה אלא להיפך - הנשים חשות מחוזקות, מוערכות ומחוזרות מעל ומעבר מכל קבוצה אחרת. יש אפילו רבנים ורבניות שטוענים ומלמדים כיום ש"האישה היא במעמד רוחני הרבה יותר גבוה מהגבר".

שנית, כפי שהסברתי בעבר, מי שמעודד בדלנות וקנאות מיגדרית ודורש ופועל כדי שתהיה הפרדה לא-שוויונית ולא סימטרית אלה הן הפמיניסטיות והן בלבד: בדומה למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה כיום יש יותר ויותר מקומות ציבוריים, שירותים שונים ומועדונים למיניהם תחת הכותרת "לנשים בלבד" בזמן שאין שום דבר מקביל עבור גברים (אולי חוץ מגברים הומוסקסואליים). אפשר למצוא זאת בכל מדינה מודרנית (כולל ישראל) שבה שולטות הפמיניסטיות ומכתיבות כל דבר באמצעות החוק.

אין גבולות לדמיון היצירתי של הפמיניסטיות כמו למשל החוק המוזר הזה (כן, אנחנו מדברים על מדינת ישראל!): לפי סעיף 211 בעבירת התחזות (עבירה פלילית לכל דבר) -

"גבר הנכנס בבגדי אישה למקום המיוחד לנשים דינו מאסר שנה אחת"

נתחיל בחלק השני של המשפט: מטריד אותי בעיקר ה"מקום המיוחד לנשים" - נוסח מאוד כללי ומעורפל שלמעשה יכול להיות כל מקום ציבורי, אפילו מרכז קניות שלם כמו קניון גבעתיים שנמצא תחת הקונספט "לנשים בלבד" ועלול להפוך כל עובר אורח ממין זכר ל"עבריין" ו"מסיג גבול"!

ניתן לראות שגם בחלק הראשון של הנוסח ישנה בעיה: הרי לפני 100 שנה אישה לא יכלה ללבוש מכנסיים כי זה נחשב "לבוש גברי". יש תרבויות, כמו הסקוטים, אצלם הלבוש המסורתי של גברים הוא חצאית (ולא ניכנס כרגע לכמות הבדיחות, ה"ירידות" והזלזול שיש נגד הסקוטים בגלל לבוש זה) מכאן ניתן ללמוד שהפמיניסטיות, שהן עובדתית השולטות והדומיננטיות ביותר בכל מה שקשור לחקיקה מיגדרית, מסוגלות ויהיו מסוגלות לבצע הפרדה שרירותית בין גברים ונשים באמצעות כוח החוק, המשטרה ומערכת המשפט, הפרדה שהיא גדולה, חזקה וחשוכה בהרבה אפילו מהמשטרים האפלים ביותר של מדינות כמו איראן ואפגניסטן.

הטיעון הכי מקומם וגזעני כדי להצדיק את רעיון ה"לנשים בלבד" הוא "כדי להגן על נשים מפני הטרדות מיניות" כי הוא בעצם הופך אוטומטית כל גבר לעבריין מין פוטנציאלי בהתבסס על נתונים ומחקרים מפוברקים, מנופחים שאין להם שום נגיעה במציאות, בזמן שבפועל נשים מטרידות מינית גברים לא פחות מאשר ההיפך אם זה בנגיעות גופניות, לבוש חושפני ביותר (עבירות 'התערטלות בציבור' ו-'חשיפה בלתי מהוגנת של הגוף'), אמירות ורמיזות מיניות עד כדי סחטנות.

לפי הפמיניסטיות זכותה של אישה להתהלך חצי עירומה בשכונה חרדית אבל לטעון שהיא מטרידה אותם מינית זה בעצם "בלתי לגיטימי" ו"חשוך"!!

בסופו של דבר האמת היא שיש כאן "מאבק" על שליטה פמיניסטית דיקטטורית וטוטאליטרית, אם הפמיניסטיות במדינות אירופה כמו שוודיה וגרמניה מסוגלות להכריח גברים להשתין בישיבה, אין למעשה שום גבול לכוח השליטה של הפמיניסטיות והבריונות שלהן.

יעקב

קישורים בנושא:

• הרב יצחק פנגר בשירות הפמיניסטיות
• כל ישראל חברות - חגי סגל
• בלוף "מסורבות הגט"
• די לכוחניות של קולך - גיל רונן
• גברים, היזהרו - חגי סרי-לוי