זכויות הגבר בישראל

אני מנסה להיזכר במקרה אחד בו ארגוני המגדר דרשו להחמיר עם אנס ערבי או למנוע חנינה ממחבל שרצח נשים וילדים. לא קרה ולא יקרה. 

גיל רונן, כ"ג בניסן תשע"ו 01/05/16 18:34

מדינת ישראל אחוזת טירוף, כבר עשרות שנים. אמנם לא נהוג בזמננו לדבר על רוחות רעות וכישופים, אבל נוכח החדווה המרושעת שבה "ארגוני נשים" מטעם קרן מאוד מסוימת מהתלים בחברה הישראלית, רומסים את כל כללי הדמוקרטיה והצדק, ומתעללים בקורבנותיהם, פסוקי התורה שצצים לראש הם אלה שמתייחסים למכשפות, ואל הלשון מתגלגלות המילים: "צא דיבוק, צא דיבוק, צא דיבוק צא".

"זעם בעקבות הדיווח על האפשרות לחנינה לקצב", זעקה הכותרת הבוקר. "במערכת הפוליטית וגם בארגונים חברתיים" מחו על הפרסום לפיו נשיא המדינה ישקול לחון את נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בשל ההידרדרות במצבו הנפשי ותחושותיו הדיכאוניות.

"איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית" אמר כי "אם מצבו של קצב מידרדר, שרשויות הכלא יספקו טיפול הולם – בכל מקרה אין לחון אותו".

אני מנסה להיזכר במקרה אחד בו ארגוני המגדר דרשו להחמיר עם אנס ערבי או למנוע חנינה ממחבל שרצח נשים וילדים. לא קרה מעולם ולא יקרה. מנסה להיזכר בהודעה נזעמת של ח"כיות "פמיניסטיות" לגבי העובדה שנשים שמתגוררות בדרום תל אביב או בגבעה הצרפתית חוששות לצאת מהבית בגלל מכת עבריינות המין של המסתננים והערבים בסביבה – גם זה לא קרה ולא יקרה.

מה עם איזו הבעת סולידריות מטעם מרצ עם הנשים היזידיות שנמכרות כשפחות מין ע"י דאע"ש ומוצאות להורג? הצחקתם את מרצ. אותם מעניין רק הנשיא לשעבר של מדינת ישראל, שהשפלתו היא השפלת המדינה כולה.

"קמפיין המסכנות של קצב לא עוצר לרגע", לעגו בארסיות חברות הכנסת גלאון, רוזין וזנדברג ממרצ, ואילו ח"כ עאידה תומא-סלימאן הפעילה את כובד משקלה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה נגד אפשרות חנינה.

מעניין לציין שח"כ רוזין שימשה בעצמה במשך שנים מנכ"לית "איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה", לפני שהגיעה לכנסת, ושלפני כן שימשה כעוזרת פרלמנטרית לח"כיות יעל דיין ונעמי חזן. אותה יעל דיין היא שהובילה את החקיקה ששינתה את הגדרת האונס בישראל כך שלא נדרשת עוד הוכחה לשימוש בכוח או באיומים בכדי להרשיע – ודי בכך שהאישה מעידה בדיעבד כי לא נענתה "מהסכמתה החופשית".

כל זה מקרה, יגידו הנאיבים. לא מקרה בכלל, יגיד מי שיודע שממלכת המגדר נבנתה כל-כולה ע"י השמאל הקיצוני, ולכן "הנתונים" והטענות של עסקניותיה יהיו תמיד נגועים בפוליטיזציה.

מי שעקב אחרי הטוקבקים כאשר התנהל משפטו של קצב, יודע שרבים מהם "הציעו" לקצב להתאבד. ברור שגם היום, זה מה שהרבה מהמגדריסטיות רוצות לראות. הן לא יסתפקו בכך שיהפוך לשבר כלי רזה ועגמומי, כמו איציק מרדכי, אותו רדפו עשרות שנים לאחר נפילתו מגדולה. הן רוצות תמונת ניצחון. וידוא הריגה. עדיף שימות משברון לב, אבל התאבדות היא בהחלט אופציה. למה? ככה. כי הן יכולות.

משפט קצב היה מזוהם מהרגע הראשון. זכור לי איך ראיתי במו עיני כיצד דנה וייס מערוץ 2 ראיינה את מני מזוז, אז יועץ משפטי לממשלה, והוציאה ממנו אמירה לפיה קצב הוא "עבריין מין סדרתי", עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום.

זכורה לי עדות גסה ומכפישה של א' מלשכת הנשיא שניתנה בטשטוש פנים ובשידור חי בכל הרשתות – מעשה עתונאי מחפיר ללא אח ורע בתולדות העתונות האלקטרונית. זכורים לי תופי הטם-טם של ארגוני המגדר שהדהדו מחוץ לבתי המשפט ממש בזמן מתן פסק הדין.

את הזיהום אי אפשר כבר לנקות, אבל בואו ניזכר בא' ממשרד התיירות, שעדותה היא היחידה שהפלילה את קצב באונס. האזינו בבקשה לשיחה הטלפונית הזו עם א', שהתקיימה שנתיים אחרי ש"נאנסה" כביכול.

א' נשמעת כועסת, אבל לא על כך שהותקפה, אלא על כך שקצב לא מסייע לה להתקבל לעבודה. "הוא לא יכול להביא מזכירה?", היא שואלת. "שיכניס אותי סתם כמזכירה שם עכשיו... אני השארתי לפחות חמש הודעות", אמרה לבן שיחה. "הוא לא יכל לצלצל אליי?"

האם זו התנהגות של קורבן אונס? או שזהו דיבור של מי שדורשת אתנן? תחליטו אתם.

אחרית דבר: אני מאמין שהדיבוק ייצא, בסופו של דבר. כחברה, נשוב לשפיות. כמו שמדינות קומוניסטיות לשעבר שבו לשפיות. אחרי שזה יקרה, כל אחד מאיתנו יצטרך לשאול את עצמו, איפה הייתי ומה עשיתי בתקופת שלטון הטרור הזה? האם עמדתי מנגד? שחיתי עם הזרם? צרחתי בגרון ניחר את מה שארגוני המגדר רצו שאצרח? שתקתי כי חששתי? או שהבעתי דעה אמיצה? גם בדברים האלה נמדדים בני אדם.

לאחרונה התפתח דיון או וויכוח מעצבן למדי בקבוצת "שני הורים" בפייסבוק. אני מעריך ומכבד את חברי "שני הורים" ופעילותם למען שוויון בהורות, אני לא חושב לצערי שדרישתם לא להגיד "חלילה" משהו רע על הפמיניסטיות היא מדיניות הוגנת כלפי גברים הנאבקים על קשר עם ילדיהם ובטח לא כלפי המטרה הצודקת והחשובה שלהם.

לומר "אנחנו רק למען הקשר עם הילדים" זה לנסות לטפל בסימפטום או ליתר דיוק אחד הסימפטומים של המחלה היותר קשה, מסוכנת ומזיקה שהיא התנועה הפמיניסטית שדואגת לדכא, לקפח, להפלות, לרדוף ולהתנכל לכל גבר רק בגלל היותו גבר. הפמיניזם הוא שורש הבעיה האמיתי ומיותר לציין מה יהיו סיכויי ההחלמה אם מתעלמים מגידול סרטני.

לא האמנתי ואני לא מאמין לרגע שהנשיא לשעבר משה קצב באמת אנס. אני לא היחיד, יש הרבה אנשים שראו בעצמם כמה הפרשה הזאת מוזרה ואיך נבנתה באופן מלאכותי בעיקר ע"י התקשורת שהתגייסה מלכתחילה לטובת המתלוננות וגופים בעלי אינטרס שדחפו את הפרשה בכל הכוח. לפניכם מסמך מעניין שקיבלתי במייל, אני ממליץ לכם בחום לקרוא אותו בסבלנות:

מסמך זה בא לענות למספר נושאים עיקריים הנזכרים בפסק הדין של שופט בית המשפט המחוזי, ג'ורג' קרא בעניינו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, אגב התייחסויות לתהליך כולו.

צפו במערכון הזה של האחים טרוס שממחיש בצורה יוצאת מהכלל את הקלות הבלתי נסבלת שכל אישה כיום יכולה לקום ולהגיד שהבוס שלה או למעשה כל גבר חף מפשע (אפילו סתם מישהו שעבר לידה ברחוב) "הטריד אותה מינית" :

כידוע, כמו אלפי גברים חפים מפשע, גם השחקן רמי הויברגר חטף תלונה שקרית על הטרדה מינית והיה כצפוי בהלם טוטאלי. מאוד הייתי רוצה להזכיר למר הויברגר את השתתפותו בפאנל פוליטיקה פלוס בערוץ 10 ביולי 2004, שם הוא לעג, צחק וצעק על גיל רונן שדיבר על ריבוי תלונות הכזב של הנשים, על השתלטות הפמיניזם הרדיקאלי בישראל והעובדה שתלונה של אישה נגד גבר זו אוטומטית הרשעה:

האופן הברוטאלי, לא אובייקטיבי ולא מקצועי שבו גזרו מראש את דינו של הנשיא לשעבר משה קצב, זאת הסיבה בגללה אני משוכנע שהוא הקורבן בסיפור

פרשת הנשיא קצב מוכיחה מעבר לכל ספק שבישראל שולטים ארגוני נשים וגורמי פמיניזם קיצוני שחדרו לכל עמדות השליטה במערכת המשפט, בפרקליטות ובמיוחד באמצעי התקשורת, דרכה נעשית שטיפת מוח מאסיבית שמתמרנת את דעת הציבור ומנסה להדביק למשה קצב אישומים בסעיפים שאין ראיות מינימאליות להוכיחן בביהמ"ש - חוץ מהמילה של המתלוננת.