זכויות הגבר בישראל

האלימות הכי מסוכנת של גברים מגיעה מגבר שאישה מפעילה אותו. ברגע שנבין, נידע ונכיר בעובדה בסיסית זו - רק אז ***באמת*** נוכל לחנך את הצעירים נגד אלימות ולמנוע מקרי אלימות קשים, כולל דקירות ורציחות!!!

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=649134&blogcode=14034070

http://cafe.themarker.com/post/3054330/

אני מאוד אוהב את שיריו של פיל קולינס. יש לו קול נעים ומיוחד, אני אוהב את המנגינות והעיבודים בבלדות שלו שתמיד מצליחות לרגש ולגעת בלב. עם זאת, יש לו שיר אחד שמשהו בו תמיד הפריע לי - השיר "עוד יום בגן עדן".

בשיר זה קולינס מתאר את המצוקה והאדישות למצוקתם של ההומלסים תוך כדי שהוא מספר במילות השיר את סיפורה של אישה הומלסית, למרות העובדה שבין 85 ל90 אחוז מההומלסים במדינות המערב הם גברים ולא נשים. זה משקף גישה ומסורת גינוצנטרית ארוכת שנים ונטייה של התעלמות שיטתית ממצוקותיהם של גברים (אפשר למצוא גם במחקריו של פרופ' מרטין ואן-קרפלד). גם בישראל מאוד קל לזרוק גבר מביתו ולהפוך אותו בין לילה להומלס שמשוטט ברחוב כמו כלב נטוש, בלי אף אחד במערכת שיעזור לו ויסייע, ברגע שגרושתו מגישה תלונות כזב ומוציאה נגדו צו הרחקה אוטומטי.

דוגמא נוספת אפשר למצוא במקרה של האיש העשיר ביותר בעולם - ביל גייטס, שהחליט לתרום ולהתגייס למלחמה באיידס כשהוא מתמקד אך ורק במחצית קורבנות המחלה שהן הנשים. כולנו הרי יודעים שמאחורי תדמית הנדבן האדיב וטוב הלב מסתתר דיקטאטור מגלומן ורודף בצע שהרי אין כמעט מחשב בכל פינה בעולם שלא מופעל ע"י מערכת ההפעלה שלו!!!

אני לצערי חוויתי באופן אישי את האטימות, האכזריות, האדישות וההתעלמות מצד גופים שהיו אמורים לעזור כולל המועצה הלאומית לשלום הילד וכל עיתונאי וגוף תקשורת שפניתי אליו במשך מאבק משפטי של לא פחות מ20 שנה.

עברתי התעללות והתאכזרות מאוד קשה בילדות בגילאים 6 עד 16 שכללו גם בין היתר אלימות פיזית קשה מצד מורה במשך שנתיים (כיתות ב' וג'). היא שיקרה בלי בושה בביהמ"ש כאילו "מעולם לא הרימה יד על תלמיד". פסק הדין של השופטת ג'ני טנוס בביהמ"ש השלום בעכו הוא מחריד ומלא סילוף, שקרים, רצח אופי ושפיכת דמי כשהיא מקבלת כמו תורה מסיני כל שקר שנכתב נגדי.

אותי לצערי ובכאב רב האדישות הזאת לא מפתיעה כי אני בטוח שאם הייתי אישה, היחס כלפיי, במיוחד בתקשורת ובמערכת המשפט, מזמן היה שונה. פרופסור אדם ג'ונס מקנדה ביצע מחקר יוצא דופן, פורץ דרך ואמיץ במיוחד שחושף את האדישות, ההתעלמות והעלמת העין המכוונת מפגיעה בגברים ובעיקר פשעי מלחמה שכוללים רצח המוני של גברים ונערים, בגלל השליטה המוחלט של הפמיניסטיות בתקשורת המערבית ובגופים כמו האו"ם שאמורים לדאוג ולהגן על זכויות אדם!!

יעקב

קיימת שאיפה להשמיד את המין הגברי כולו. לא, זאת לא בדיחה וזה כלל לא מצחיק. זו שאיפה אמיתית אך לפני שארחיב ואביא דוגמאות, ברצוני לבקר דווקא גברים כי לגברים יש 3 תכונות דפוקות שאינני אוהב והרבה פעמים בגללן הם מכניסים לעצמם "גול עצמי" ומכשילים את כל הגברים בעולם (כולל את עבדכם הנאמן):

1.  גברים צוחקים וממציאים בדיחות בעיתוי הכי לא מתאים ודווקא במצבים שגברים נפגעים הכי הרבה: אתה יכול לדבר עם גבר על נושא הכי כאוב בעולם והוא כבר ימציא בדיחה קורעת (כלומר יעשה צחוק בעיתוי לא מתאים). יש לנטייה הזאת מספר סיבות והסברים, כפי שגברים אומרים בגלוי - לפעמים עדיף לצחוק על משהו מאשר לבכות בגללו, וברמה העקרונית הם צודקים. הבעיה שכיום במיוחד בעידן טכנולוגיית המידע, קל לפתוח מסעות לינץ' ושיימינג דרך הפייסבוק, עוד יותר קל במיוחד לנשים פמיניסטיות מניפולטיביות, להוציא דברים מהקשרם, ולנצל לרעה כל שטות שתכתוב אם בסערת רגשות, תיסכול או שיעמום.

כפי שמסביר ד"ר וורן פארל בספרו THE MYTH OF MALE POWER, זו מסורת שהתפתחה במשך מאות שנות מלחמה שגברים ששרדו זוועות מחרידות בשדה הקרב, היו מתאספים, משתכרים ומספרים בדיחות. גברים מעדיפים לצחוק כפי שנשים מעדיפות לבכות אבל זה לא אומר שהם חסרי רגישות, אטומים או בלתי פגיעים - זו פשוט דרך ההתמודדות שלהם ולמעשה היחידה בה החברה שלנו מרשה ומאפשרת לגברים להתבטא. בעיית הבעיות כפי שציינתי, שפמיניסטיות יודעות נהדר לנצל באופן הכי ציני והכי בוטה את הנטייה הזאת של גברים כדי לטעון פעמים רבות כאילו "לא מפריע לגברים שנשים מעליבות ופוגעות בהם, להיפך, זה מצחיק ומשעשע אותם", "את עושה להן טובה, זה דווקא מדליק אותם" וכו'. אני מנסה להסביר לגברים (ולא בהצלחה, אם להודות באמת) שיש הבדל עצום בהומור הגברי לעומת הנשי - גברים משתמשים בהומור מתוך מצוקה ועמדת נחיתות, נשים משתמשות בהומור כדי לעקוץ, להעליב, לפגוע ולהכאיב מתוך גאוותנות.

2. גברים הם אובייקטיבים, פאסיבים ו"ניטראליים" מתי שלא צריך. יש להם קושי בסיסי מובנה להתווכח עם אישה, לא משנה עד כמה היא שונאת אותם וכמה טיעוניה הזויים ובלתי מבוססים ושקריים - ככל שהיא תוקפנית וצועקת חזק יותר - כך הגבר נסוג לאחור מהר יותר. לעומת זאת לגבר אין שום בעיה להתווכח בקולי קולות על סף אלימות מילולית בוטה עם גבר שדווקא מסכים לדעתו ב100 אחוז!!!! במילים אחרות אין בכלל דבר כזה סולידאריות-גברית כפי שהיא קיימת אוטומטית אצל נשים (לכן הביטוי השקרי "שוביניזם" הוא כלל לא רלבנטי ולא קיים במציאות!!!!).

3. גברים ובייחוד הישראלים, הם פחדנים, מוגי לב וחסרי עמוד שידרה. הרבה גברים אמרו ואומרים לי ב4 עיניים: "אתה צודק לגמרי אבל עזוב, אל תגלה לאף אחד שדיברנו על זה". גברים מפחדים פחד מוות מהכוח החברתי הבלתי מעורער ובלתי מוגבל שיש לנשים - הם חוששים מחרם, כפי שהם אומרים לי בגלוי:"אני לא רוצה שמישהי שקרובה אליי תתפוס אותי מתעסק עם זה". גילוי נאות: גם אליי פנו ופונות עד היום נשים ומבקשות בנימוס (כאילו שהן פונות לילד) :"עזוב יעקב, אל תתעסק בנושא". מיותר לציין שבמקרה שלי זה משפיע הפוך כי חוקר אמיתי בנשמתו לא מפחד להיכנס ל"אזורי הסכנה".

ובחזרה לנושא השמדת הגברי (ולא במרכאות):

השאיפה של "עולם ללא גברים" או כפי שפמיניסטיות כמו פרופסור מארי דלי מארה"ב אמרו ואומרות בגלוי "נפעל שיהיו רק 10 אחוז גברים בעולם" זו לא בדיחה, פליטת פה או אמירה קיצונית ספונטאנית של מטורפת כזאת או אחרת אלא מדיניות ממוסדת היטב - תהליך שלם בתחום שנקרא הנדסה חברתית, שנועד להבטיח שאפילו לא יהיה צורך להרוג או להשמיד את הגברים - הם כבר יעשו זאת בעצמם.

דן מרגלית הוא דוגמא אחת לחזיר פמיניסט שסוגד למין הנשי. פעמים רבות כשהנחה את תוכניתו "פוליטיקה" ו"פופוליטיקה" הוא העלה את הדיון בשאלה "האם עולם ללא גברים אפשרי?" תמיד בחיוך רחב, ממחזר את אותן טענות שוב ושוב:"עולם ללא גברים יהיה עולם ללא אלימות, ללא שנאה, ללא מלחמות, ללא תחרות, ללא שחיתות וללא פערי שכר" וכו', מביא תמיד פמיניסטיות וחוקרים שונים שמאשרים את תיאורית "העולם האידיאלי ללא גברים". בתו שירה היא כיום אחת הפמיניסטיות הכי חזקות ומשפיעות בתקשורת ובאינטרנט בישראל (ניהלה את ערוץ 2 וכיום מנהלת את אתר האינטרנט הפמיניסטי סלונה). עודד שוחר אומנם היה מאוזן יותר יחסית ממנו אך עדיין, עצם העלאת השאלה היא בלתי לגיטימית לחלוטין - החליפו את המילה 'גברים' ב'כושים', 'יהודים', 'ערבים', 'צוענים', 'הומוסקסואלים', 'אינדיאנים' או כל קבוצה אתנית אחרת ותבינו.

טענתי פשוטה: מדובר כאן בתעמולה ושטיפת מוח, מלחמה פסיכולוגית (שאגב עובדת פרפקט על ילדים בגיל הרך) לא "איך טכנית נשמיד את הגברים" אלא יותר איך לגרום לגברים להרגיש כמו אפסים והנה עובדה שזה בדיוק מה שקורה - רק במדינת ישראל הקטנטונת מתוך 400 מתאבדים בשנה, 200 אלה גברים בהליכי גירושין וזה כמובן לא מזיז לאף אחד. גם שהמספר יעלה ל4,000 או 40,000 גברים, אני מתערב אתכם על מה שתרצו - זה לא יזיז לאף אחד במדינה המסריחה שלנו !!! איך אני יודע? זה משהו שקורה בכל העולם - בכל המדינות שבהן השתלטו הפמיניסטיות, אחוז הגברים המתאבדים הולך וגדל במהירות שיא ולא רק שזה לא מזיז לפמיניסטיות - הן אף דורשות לצנזר ולהשתיק לגמרי את הנושא כפי שמסבירה האישה המקסימה הזאת מקנדה!!

לא. זה לא מצחיק.

הרבה פעמים אנשים, כולל חברים טובים וקרובים אומרים לי:"אתה צודק אבל אתה מאוד מגזים ונסחף", "אתה קיצוני". זה לא מזיז לי כי אני יודע שככל שההתנגדות גדולה ושורשית יותר, במיוחד כשהיא מגיעה מגברים, כך זה מוכיח שקשר השתיקה סביב הנושא גדול יותר, אז תמשיכו להגיד שאני היסטרי, שאני פרנואיד או משוגע. זכותכם. רק תעברו על הקישורים שאני מביא כי זאת חוכמה מאוד קטנה לבטל את דבריי מבלי לקרוא, ללמוד לעומק ולהיחשף לממצאים שאני מביא!!! יש כמובן את הבדיחה שאני שומע המון מגברים (ראו בתחילת דבריי על 3 נקודות התורפה של הגבר):"עולם בלי גברים? הלוואי! אני בתור גבר בודד איחשב נסיך ויהיו לי אלף נשים!", אז אבקש שתחסכו אותה ממני!!

מתוך אתר YNET ידיעות אחרונות: 

"מי בכלל צריך גברים?

כמעט בכל קטגוריה נמצא שנשים מוצלחות יותר מגברים. ובכל זאת, בעולם גברי כשלנו, זה לא מספיק להן כדי להשיג ג'ובים טובים יותר, ושכר גבוה או לפחות זהה לשכר הגברים בתפקידים זהים. האם יש סיכוי שאפליית הנשים תיעלם? אולי בעתיד הרחוק כשאפשר יהיה לשבט ילודים ואז יתברר שהגברים הם בכלל גזע מיותר"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2898553,00.html

מניפסט החלאה - חומר לימוד חובה בחוג לימודי המגדר באוניברסיטאות:

"בינו לבין עצמו יודע כל גבר שהוא חתיכת חרא חסרת ערך. תחושת החייתיות גוברת עליו וגורמת לו בושה עמוקה. כיוון שאינו רוצה דווקא לבטא את עצמו, אלא להסתיר מהזולת את גופניותו המוחלטת, את האגוצנטריות המוחלטת שלו, את השנאה והבוז שהוא חש כלפי גברים אחרים, כמו גם להסתיר מפני עצמו את השנאה והבוז שהוא חושד שגברים אחרים חשים כלפיו, וכיוון שמערכת העצבים שלו אינה משוכללת, והיא מתערערת בקלות עקב כל הפגנה פעוטה של רגש או של תחושה – הגבר מנסה לאכוף קוד "חברתי" המבטיח תפלות מושלמת, שאין בה אף שמץ של רגש או של דעה מקוממת. הוא משתמש במונחים דוגמת "להזדווג", "מגע מיני", "לקיים יחסים עם" (בשביל גברים קיימת יתירות במונח "יחסי מין"), אשר מצופים שכבה עבה של נימוסים פלצניים – חליפה לשימפנזה."

סטודנטית לגנטיקה בשם מיכל דקל שנשלחה לייצג את ישראל בתחרות מדעית בינלאומית כשהיא טוענת שההישג המדעי החשוב ביותר הוא להוכיח שניתן להביא לעולם תינוקות ללא צורך בגברים (ולא חס חלילה אולי להציל אנשים ממחלות סופניות??)

https://www.youtube.com/watch?v=I4Op5ddCNRo

דיון שלם שפמיניסטיות טוענות ש"זהו, הגברים הם גמורים": (שולח חיבוק ע-נ-ק לכריסטינה הוף סומרס שיוצאת להגן על הגברים באומץ יוצא מהכלל!!)

https://www.youtube.com/watch?v=QNINB0tyGI0

http://bananot.co.il/articles/334

"ולסיום, תפילה קצרה

כגבר, בן אחד הדורות האחרונים של מיני, אינני כועס או מצר על הכחדתי, נהפוך הוא, אני מברך על התהליך האבולוציוני שעתיד להתרחש. אני מקבל בהכנעה את היעלמותי הקרבה ומשתדל למלא את זמני בסגידה מתמדת לאדון המתחזק והגודל. אני זועק ,בצורה אווילית משהו, על היותי רלוונטי, על היותי מין אך בשום פנים אינני נאבק. המאבק בנשיות הוא המאבק באנושיות כפי שהיא אמורה להראות וכפי שהיא אכן תראה. הנשיות היא הצורה הראויה היחידה לחיים אנושיים על פני כדור הארץ ומחוצה לו. ועל כן לא נותר לי אלא ללחוש תפילה קצרה: "מי ייתן ותבוא גם נשיות עלי."

"

משהו שכותב רב בישראל בשם מניס פרידמן:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3800419,00.html

"אם תפשיט מהגבר את כל הגינונים החיצוניים, אם תיקח ממנו את המכונית, את הכסף, את הנעליים האופנתיות – אז הוא חש שאין כלום, רק עפר. כל גבר נבהל מכך שבסוף הוא יסתכם בכלום "

מתוך אתר וואלה:

"כל הגברים אותו הדבר

מחקר חדש מוכיח שנשים מסובכות יותר גנטית מגברים. הן לא רק שונות יותר מגברים מכפי ששיערו, הן גם שונות יותר זו מזו"

http://news.walla.co.il/item/706732

עיתונאית פמיניסטית מאנגליה:"כל הגברים הם אנסים, להכניס את כולם לכלא ולירות בכולם"

http://www.dailywire.com/news/8386/feminist-journalist-all-men-are-rapists-and-should-amanda-prestigiacomo

בלוגרית פמיניסטית מארה"ב אומרת שיש להשמיד את כל הגברים בעולם ומציגה תוכנית פעולה הדרגתית:

https://www.youtube.com/watch?v=uSCPPkI-Ywo

עוד דוגמאות ופירוט נוסף בפוסט שכתבתי בנושא בבלוג:

http://cafe.themarker.com/post/1182285/

אם למישהו היה איזשהו ספק הכי קטן לגבי העובדה שבישראל, נשים הן מעל החוק, הנה לפניכם שופט בית המשפט העליון יצחק עמית שמכריז:

'איני משוכנע שהגיעה העת לשוויון בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים'

כלומר, בשורה התחתונה נשים לא נענשות מלכתחילה על-ידי רשויות החוק וגם אם כן - במקרים הנדירים, עושים הכל כדי להוציאן כמה שיותר נקיות, כפי שמסביר ד"ר יואב מזא"ה, חוקר ומרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו:

"אנחנו רגילים לחשוב שמערכת המשפט מחויבת לשוויון. כלומר שאם אתה ואני נבצע את אותה פעולה אז יחילו עלינו את אותו דין. שזה לא לגיטימי שתהיה אפליה בין אדם אחד לאדם שני רק על בסיס ההשתייכות המגזרית שלהם, או המגדרית. הרי אם נגלה שמחילים באופן מובהק דין שונה על אשכנזים ועל ספרדים, או על יהודים וערבים, או על ילידי הארץ ועולים חדשים, וכן הלאה, אנחנו כולנו נתחלחל. בגלל שאם מערכת המשפט מחויבת למשהו, הרי שזה עקרון השוויון. ואומר שופט בית משפט עליון – 'לא, אני לא מחויב לשוויון. אני לא חושב שאני צריך להחיל את המשפט הפלילי בצורה שוויונית על גברים ועל נשים'.

ובנוסף, תקשיבו לעדות המקוממת, המרתיחה והאותנטית של אדם בשם איציק שאבו (שהרשה לי לשתף את תוכן הפוסט שלו מפייסבוק):

פשוט לא להאמין איך דברים מתחברים ....

יש לי עסק בתל אביב באחד הרחובות הסואנים בעיר .

הרחוב הוא לתחבורה ציבורית בלבד , ומידי בוקר עומדת ניידת ועוצרת נהגים שנוסעים בנתיב תחבורה ציבורית .

הבוקר ( כמעט כבכל בוקר ) עמדה הניידת עם צמד השוטרים החביבים , ואני לתומי הבטתי בהם מבצעים את עבודתם , ליבי נכמר על אותם נהגים אשר סומנו לעמוד בצד ונלקחו רישיונותיהם לבדיקה .

הבטתי בהם שוב ושמתי לב כי ישנם רכבים הממשיכים את נסיעתם יחסית בקצב מהיר יותר משאר הנהגים , ואילו אחרים נשארים ובאים בדין ודברים עם השוטרים אך דבר לא עזר להם .

אימצתי את עיניי ופתאום הבנתי מי אלו שמשוחררים עם אזהרה ומי אלו שנאלצים לשלם על טעותם בדוח כספי .

חשבתי אולי יד המקרה היא אך לא כך הם פני הדברים :

באופן מפתיע כל אבל כל הרכבים שהמשיכו את נסיעתם ללא דוח תנועה היו נשים .

אפילו לא גבר אחד , לגברים לא עזרו כל התירוצים ומייד נתפסו כפורעי חוק במזיד ואילו הנשים בעזרת חיוך התנצלות קלה שוחררו מתוך הבנה כי הן שגו , כי אך מקרה הוא שהן נסעו בנתיב תחבורה ציבורית .

נשבע לכם בהן צדק שלא האמנתי למראה עיניי .

ניגשתי לשוטר ושאלתי בתמימות כאזרח הגון האם אינו רואה טעם נפגם בכך שכל הנשים מקבלות פטור מעונש ואינן משלמות על "טעותם " ואילו כל הגברים אשמים ומייד ראויים לבוא על עונשם ?

אמרתי לו האם ייתכן שכל הנשים טעו וכל הגברים עשו זאת במזיד ?

שיחה שהתחילה כשיחה בין 2 גברים הפכה לאחר 2 דקות ( הפנמה של השוטר ) ל – " זה לא עניינך ואתה מפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו " מכיוון שבתוך עמי אני יושב זזתי הצידה , כדי לא למצוא את עצמי אחר כבוד מובל לחקירה בתחנת משטרה .

ואז זה הכה בי והפך להיות ברור כל כך :

מגיל ינקות מחנכים אותנו שנשים הן המין "החלש" , נשים הן נהגות גרועות על הכביש , נשים הן טועות , נשים הן המוחלשות ואם טעו אז אפשר לסלוח להן .

ואילו הגברים " החזקים " החכמים " נהגי המרוצים " הם לא טועים , הם התחכמו וניסו לעשות קיצור דרך ותוך כדי עברו על החוק .... אז שישלמו את המחיר !

הלכתי ובדקתי איפה זה בא עוד לידי ביטוי הנה מספר סיטואציות רלוונטיות מהתקופה האחרונה .

סיטואציה 1 :

אני מורה , נשוי / אה , התאהבתי בתלמיד שלי קטין , ניהלתי איתו רומן , הסיפור התפוצץ לי בפנים .

א. גבר – ארגוני נשים , זועקים אונס , פשע , אלימות , ניצול סמכות , אין שאלה , פיטורין משפט , הרשעה , כלא !

ב. אישה – כותרת קטנה בעיתון , האישה טעיתי עוויתי פשעתי , אישי סלח לי על הבגידה , דין משמעתי במסגרת משרד החינוך העברה לבית ספר אחר ,שששש שקט לא מדברים על זה .

ג. פמיניסטית רדיקלית - אני הקורבן , אני נאנסתי ע"י בעלי וזה היה המפלט שלי , יאללה בית דין לענייני משפחה , גירושין , משמורת , תיק פלילי , תיוג כאנס , מזונות , נגמרו החיים .

סיטואציה 2 :

התאהבתי בבחור / ה במקום העבודה ,במקרה הוא / יא הבוס / ית שלי , ניהלנו רומן סוער מלא באהבה במשך 6 חודשים , אחד הצדדים החליט / ה לסיים את הקשר .

א. גבר – באסה דווקא היה יכול להצליח אבל לא נורא זו דרכו של העולם , נשארו זכרונות מתוקים , נמשיך הלאה .

ב. אישה – באסה דווקא היה יכול להצליח אבל לא נורא זו דרכו של העולם , נשארו זכרונות מתוקים , נמשיך הלאה .

ג. פמיניסטית רדיקלית – הוטרדתי מינית , הוא ניצל את מעמדו ולכן הסכמתי להיות איתו , התוצאה : הכפשת השם , העמדה לדין , הרשעה .

סיטואציה 3 :

שתיתי אלכוהול והתעוררתי בבית של מישהו / י שאני זוכר / ת במעורפל מהלילה

א. גבר - אופס אי נעימות של בוקר ונראה מה יתפתח.

ב. אישה - אופס אי נעימות של בוקר ונראה מה יתפתח.

ג. פמיניסטית רדיקלית - נאנסתי בלילה וניצלו את זה שהייתי תחת השפעת אלכוהול .... התוצאה : הכפשת השם , ריסוק המוניטין , זימון לחקירה , משפט , הרשעה .

סיטואציה 4 :

חשד להטרדה מינית / אונס ( דגש על חשד ).

א. גבר – מתבייש יושב בבית שותק סופג אני גבר מקסימום יכול לבכות בלילה למשטרה אני בטח לא אלך כדי לא להיות בדיחת העיר ובכלל מי יאמין לי ....

ב. אישה – אני אעמוד מולו/ה ואתייצב באומץ כי לא עשיתי כל רע , ואדאג שישלם על מעשיו/ה !

ג. פמיניסטית רדיקלית - אגיש תלונה במשטרה , אנצל את החיסיון ולא איחשף , אפנה לעיתונות לכל קבוצות הנשים הקיימות , אגיע לראיון טלויזיה עם פנים מטושטשות וקול מעוות , אמוטט אותו ואת משפחתו הוא יועמד לדין , יבוצע לו משפט שדה ואם בבית משפט יוכח כי שיקרתי לא יקרה לי כלום כי יש לי את תקנה 2.5 של עדנה ארבל ( עיין ערך תקנה 2.5 עדנה ארבל ) .

סיטואציה 5 :

התחתנו , הבאנו ילדים , גידלנו אותם באהבה , שנינו בעלי מקצועות חופשיים , שנינו בנינו קריירות וניווטנו את חיינו בעומס החיים התובעני של היום , חלקנו ברוב הדברים בצורה שיוויונית והגונה , לצערנו דרכנו לא צלחה והחלטנו לפרק את החבילה .

א. גבר – מכיר ומעריך אותך כאם , אנו נמשיך לגדל את ילדינו באהבה ולהעניק להם את כל הטוב שאנו יכולים למרות שדרכינו הגיעו למבוי סתום , נחלוק את זמני הילדים שווה בשווה וכמובן את ההוצאות הכרוכות בגידולם , נשתדל לבוא האחד לקראת השני עד כמה שניתן כי יש לנו אוצרות משותפים ילדינו ואנו נעשה הכי טוב בשבילם.

ב. אישה – מכירה ומעריכה אותך כאב , אנו נמשיך לגדל את ילדינו באהבה ולהעניק להם את כל הטוב שאנו יכולים למרות שדרכינו הגיעו למבוי סתום , נחלוק את זמני הילדים שווה בשווה וכמובן את ההוצאות הכרוכות בגידולם , נשתדל לבוא האחד לקראת השני עד כמה שניתן כי יש לנו אוצרות משותפים ילדינו ואנו נעשה הכי טוב בשבילם.

ג. פמיניסטית רדיקלית - אתה תשלם לי מזונות , אתה תיקח את הילדים מתי שאחליט אם בכלל , אלו הילדים שלי , אני אגדל אותם איך שאני רוצה ואין לך שום זכות להתערב , אתה תשלם ולא יהיה לך מה לומר בנושא , הילדים הם קנייני וקלף מיקוח בידיי אותו אנצל עד תום !

אם שופט בית משפט עליון בישראל אומר את זה בפה מלא ..... מה יש לי לבוא בתלונות כלפי שוטר בקרן הרחוב ?

" העליון: נשים אינן שוות בפני החוק

השופט יצחק עמית: 'איני משוכנע שהגיעה העת לשוויון בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים'.

השופט יצחק עמית כתב בפסיקתו: "'למעלה מן הצורך אומר כי איני משוכנע כי הגיעה העת לשוויון מלא בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים".

ד"ר יואב מזא"ה: פסיקה מעוררת חלחלה ( ציטוט מהקישור המצ"ב ).

אני לא ביצעתי מחקר בנושא , אבל ד"ר יואב מזא"ה כן והוא הולך אפילו יותר רחוק עד כדי כך שנשים אינן מורשעות ברצח , התעללויות בילדים ועוד , ישנו עוות הדין בכל מערכת המשפט לטובת נשים , ישנה השתקה מכוונת מכיוון כל כלי התקשורת במקרים של אלימות נשים ופשעי נשים שהציבור כלל לא נחשף אליהם .

מה הפלא שהפמיניסטית המיזאנדרית מירב מיכאלי מרשה לעצמה להעלות הצעת חוק שנשים לא ירצו עונשים בגין פשעים , אלא יקבלו "חלופת מאסר " הדרך המכובסת לומר פטור מעונש על פשעים שביצעו .

ועוד הלכתי ובדקתי עשרות אושיות פמיניזם רדיקליות וראה איזה פלא כולן ללא יוצא מהכלל הן גם שמאל רדיקלי איני חובב קונספירציות מושבע ( ואני חייב לומר שעד שנתקלתי בסיאוב ובאפליה במערכת המשפט בישראל עוד האמנתי בתמימות שנעשה דין צדק בארץ וכולם שווים בפני בית המשפט ) אך אי אפשר להתעלם מהעובדות , שהשמאל הרדיקלי אימץ אל חיקו את הפמיניזם הרדיקלי והם מאכילים אחד את השני ממתן לגיטימציה לבגידות וריסוק התא המשפחתי המסורתי ועד להרס וחורבן של הגברים במדינת ישראל

ומן הסתם הם הרוב המכריע השולט בתקשורת הישראלית ומן הסתם הם קובעים את התכנים שיופיעו לנו בכל המדיות שאנו חשופים אליהם וכך הפשעים ממשיכים להיעשות , וכך חברה מתפוררת ושסועה צועדת אל האבדון !!!

לא מאמינים לי ? תבדקו בעצמכם .

הגיע הזמן לעצור את הטירוף !

בואו קבלו שיעור מעמיק בצנזורה פמיניסטית, בדיוק לאור הסיפור על המורה שקיימה יחסי מין עם תלמיד (מה שהתקשורת הפמיניסטית מכנה "רומן"):

בפברואר 2005, ד"ר גדי טאוב מהאוניברסיטה העברית בירושלים פרסם בNRG מעריב מאמר בנושא נשים בוגרות שכופות יחסי מין על קטינים והצביעות התהומית של הפמיניסטיות והחוק המפלה שפוטר מראש נשים מהעמדה לדין על עבירת אינוס. הוא הביא מקרה של מורה שאנסה תלמיד, שהיה באותה תקופה בכותרות וכמובן שלא הועמדה לדין!!

בתגובה פרסמה בNRG הפמיניסטית הפנאטית פרופ' אסתר הרצוג מאמר תגובה מאוד נזעם וכועס בכותרת "פופוליזם אנטי-פמיניסטי":

"לפי איזה היגיון מצליח טאוב לקשור בין פרשת המורה והקטינים ל"שיח הפמיניסטי?"?? לפי היגיון מעוות של שנאת נשים, הקושר את השיח הפמיניסטי ללא פחות מאשר ה"תפיסה הוויקטוריאנית והפוריטנית?."? שהרי מיותר לומר, כל מה שהוא ויקטוריאני ופוריטני הוא כמובן דחוי ומאוס. לא מקרי, לפיכך, שטאוב מצטרף לבית מדרשו של ריצ'ארד גארדנר.

טאוב קורא בצדק לראות אונס ותקיפה מינית ואחרת כפגיעה המצריכה התייחסות מוסרית ומעשית עקבית של החברה, בין אם מדובר בנערות ובנשים או בנערים ובגברים, בין אם בצד התוקף/ת ובין בצד הקורבן. אך אותו גארדנר, שעליו הוא מבסס במידה רבה את טענותיו, גורס שאין נזק ב"חינוך מיני" מעשי לקטינים; אדרבא,יש להכשירם (על-ידי מבוגרים) לחייהם הבוגרים כיצורים מיניים."

אחר כך פרופ' הרצוג בכבודה ובעצמה פרסמה מאמר בכותרת "כשטעות הופכת לתזה" בו הודתה שטעתה וביססה את טענותיה במאמר התגובה שכתבה, על טעות מאוד קריטית שהיא עשתה (לדעתי 2 אפשרויות: או שטעתה מתוך זעם וכעס בלתי נשלט או אולי עשתה זאת במכוון כדי לדחוף את האג'נדה המוכנה מראש שלה *נגד* נושא אחר, תופעת הניכור ההורי - נשים שמסיתות ילדים נגד האבא).

כך היא פתחה:
"בתגובה שפרסמתי טעיתי, לצערי, כשההחלפתי בין ריצ'רד גארטנר (שאליו התייחס טאוב) לריצ'רד גארדנר, פסיכואנליטיקן ידוע לשמצה, שהתאבד לאחרונה על רקע תביעות של ילדים שבגרו ונפגעו מהתיאוריה שהמציא, הנקראת "תסמונת הניכור ההורי?."? הטעות פגעה בטיעונים הביקורתיים שהעליתי במאמרי לגבי ההסתה של טאוב נגד ה"שיח הפמיניסטי?,"? כשהוא משתמש בפרשת המורה שקיימה יחסי מין עם נערים להאשמת ה"שיח הפמיניסטי בן זמננו" כ"תפיסות ויקטוריאניות ופוריטניות?."?
"

עכשיו שימו לב: חיפשתי בזהירות במשך שעות גם דרך גוגל, גם באתר NRG מעריב אבל המאמר של ד"ר גדי טאוב פשוט "נעלם"!!! פניתי ישירות לד"ר טאוב והוא בעצמו לא ידע שNRG הסירו את המאמר שלו. פניתי אליהם בשאלה איך ייתכן שאין את המאמר שלו אך יש שני מאמרי תגובה נזעמים שנכתבו בתגובה??? אני בספק רב אם אי פעם חיילות וקצינות הפמיניזם ששולטות בתקשורת ישיבו לי.

המסקנה מאוד פשוטה: הפמיניסטיות יעשו הכל כדי להשתיק ולצנזר את הנושא של נשים שתוקפות מינית, בין אם מדובר בצנזורה דרך התקשורת או בלימה אלימה ואגרסיבית של כל ניסיון לתקן את החוק כי בסופו של דבר הפחד האמיתי שלהן הוא מחשיפת היקפי התופעה שהם פשוט מפלצתיים!!!!!

חשוב להדגיש: כשציינתי שפרופ' אסתר הרצוג נגד נושא הניכור ההורי הכוונה *לא* שהיא נגד אימהות שמסיתות את הילדים נגד האבא - היא מלכתחילה טוענת שאין בכלל דבר כזה ומי שהמציא את ה"תיאוריה" הזאת (תיאוריה, לא מציאות!!) הוא "נוכל ושרלטן" ש"התאבד מייסורי מצפון". קראתי בזהירות את דו"ח חקירת המוות של אותו מומחה (ריצ'רד גארדנר) והתיאורים בפירוש מצביעים על רצח ולא התאבדות: הרבה דקירות סכין עמוקות מאוד בכל חלקי גופו ו"מכתב התאבדות" שלא נכתב בכתב ידו אלא הודעת דואר אלקטרוני שכאילו הוא שלח לבנו!!

הפמיניזם כפי שאנחנו רואים מאז שנות ה60 הוא בעצם מרקסיזם (ידוע גם כסוציאליזם וקומוניזם) - אידיאולוגיה ארסית ואלימה שמוסווית בתור דאגה לזכויות נשים אבל מה שמסתתר מאחורי התנועה הזאת רחוק מלהיות תמים וקשור ישירות לאידיאולוגיה שעל קדושתה נרצחו למעלה מ100 מיליון בני אדם !!!

ממליץ בחום לצפות בסרט הזה "ההיסטוריה של הפוליטיקלי קורקט".

המרקסיזם מסתתר תחת סיסמאות ושמות רבים: קומוניזם, סוציאליזם, נאציזם, שוויון וצדק חברתי, פמיניזם, פוליטיקלי קורקט, ליברליזם, "השמאל החדש" ועוד אבל בסופו של דבר האמצעים והכוונות הם תמיד אותו הדבר: לשקר, להוליך שולל מיליוני אנשים, להסית באופן רצחני נגד קבוצה מסויימת בחברה ובסופו של דבר להוביל רצח המוני של בני אדם ללא שום ייסורי מצפון.

גם לפמיניסטיות יש תורה שלמה שהן פיתחו ב4 העשורים האחרונים גם "מניפסט החלאה" וגם תורתה ה"מדעית" של פרופ' מארי דלי שלימדה במשך 30 שנה תיאוריה לפיה עולם אידיאלי ומושלם יהיה עולם עם 90 אחוז נשים (היא אפילו אמרה בראיון שאולי 10 אחוז גברים זה יותר מדי!)

ג'ק

ב1989 הצליחו הפמיניסטיות בבריטניה להביא לסגירת תוכניתו של הקומיקאי המצליח בני היל בטענה שהוא "מחפיץ" נשים. בני לקח זאת מאוד קשה, לאחר קרוב ל30 שנות הצלחה בהן היה מלך הרייטינג. 3 שנים לאחר מכן נמצא מת בדירתו, בודד וגלמוד.

מהלך זהה עשו הפמיניסטיות כאן בישראל כשחיסלו את מלך הרייטינג הישראלי דודו טופז. הוא והשחקנית הארגנטינאית נטליה אוריירו תיכננו מראש להתפרע בשידור חי. הכל היה משחק, הצגה למצלמות אבל זה לא מנע מארגוני הנשים לפתוח נגדו בקמפיין כאילו "הטריד מינית" את נטליה, והביאו לסגירת תוכניתו לאחר למעלה מ20 שנים שהיה "מלך הרייטינג". זה היה קמפיין מתוכנן ומאורגן היטב על ידי ארגוני הנשים. אני זוכר איך נכנסתי לכתבה באתר וואללה ותוך מספר דקות קיבלה יותר מ2000 תגובות נאצה, כולל "מוות לדודו" ו"צריך לסרס את דודו". היה לפמיניסטיות אפילו אתר מיוחד שפתחו כדי להפנות אנשים להתלונן עם טופס תלונה נגד דודו טופז לנציב תלונות הציבור!

כך זה התחיל, הרבה לפני שירד מהפסים ומישהו כנראה ניצל את מצוקתו הנפשית, המקצועית והאישית כדי לסבך אותו עוד יותר. כולנו יודעים מה קרה בהמשך.

אצל הפמיניסטיות כלום לא מקרי או ספונטני - הכל מתוכנן מראש: כפי שמספרת כריסטינה הוף סומרס בספרה 'מי גנב את הפמיניזם' ב1994, הפמיניסטיות בחוגי המגדר באקדמיה מצהירות בגלוי "כל מה שהגברים אי פעם עשו זה לא טוב. צריך לשנות, לשכתב, להרוס, למחוק ולהתחיל מחדש", במילים אחרות, להחליף גברים בנשים בכל מוקדי הכוח וההשפעה באקדמיה, אמנות, תרבות, קולנוע, תקשורת, פוליטיקה, פילוסופיה, ספרות וכו'.

עוד בנושא:

הפמיניזם רצח את דודו טופז

אחת ההטעיות המובילות בכל הנוגע לאלימות נשים כלפי גברים זו המניפולציה שמנסה לקשור בין הבדלי הגוף ולהציג בכך אלימות של גברים כמסוכנת יותר, כאילו העובדה שבממוצע גוף הגבר גדול מגופה של האישה, היא ה"הוכחה" שרק גברים אלימים או גברים אלימים ומסוכנים יותר לנשים מאשר ההיפך, בזמן שבמציאות כפי שהוכח ע"י מיטב המומחים המובילים בעולם בנושא אלימות, במיוחד אלימות בין בני זוג, העובדה הבסיסית היא שנשים אלימות לא פחות מגברים!

האמת פשוטה יותר ממה שניתן לחשוב: אדם אלים שעלול לתקוף אותך ולגרום לך נזק פיזי משמעותי, לא חייב להיות בהכרח גדול או גבוה ממך, אלא פשוט להיות בעל או בעלת אישיות אלימה ותוקפנית יותר משלך. אדם שיש לו יותר ניסיון או היסטוריה של אלימות כלפי הזולת, לאדם כזה הרבה יותר קל להכות אדם אחר מבלי לחשוב על השלכות מעשיו. כל זה נכון במידה שווה לגבי גברים ונשים כאחד, עובדה שמאוד לא נוחה לפמיניסטיות ולארגוני הנשים שכבר 4 עשורים מגלגלים מיליונים סביב תעשיית הקורבנות הנשית, תעמולת ההפחדה האנטי גברית והחקיקה המגדרית הדרקונית שבאה כביכול להילחם ולמנוע כל תופעה של אלימות "פוטנציאלית" של גברים כלפי נשים, כולל מעצר אוטומטי של גברים, רק על סמך מילתה של אישה שאומרת ש"היא חשה מאויימת"!

פמיניסט כתב לי באחד הפורומים:"אישה שמכה גבר זה כמו ילד בן ארבע שמכה מבוגר, אתה הרי לא תחזיר לילד בן 4!". מעבר לזלזול הפרימיטיבי שבאנאלוגיה האינפנטילית שלו, יש פה גישה מסוכנת ומזיקה לחברה כולה, של העלמת עין, סלחנות וויתור אוטומטי לנשים שמגיבות באלימות, גישה שאפשר למצוא במערכת כולה, כולל ובייחוד במשטרה, במערכת בתי המשפט, בפרקליטות וכו'. לפי הפמיניזם אישה לא יכולה להיות אלימה, אישה לא יכולה להיות מסוכנת ומזיקה לאנשים ולסביבה, וגם במקרה שאישה ביצעה פשע מהתנהגות אלימה ועד ניסיון רצח ורצח - בפועל היא נתפשת כ"קורבן" שיעשו כל דבר אפשרי כדי לנקות ולהוציא אותה על סעיף כמה שיותר מופחת!

מסיבה זו הפער העצום בין כמות האסירים הגברים - עשרות אלפים, לעומת מאות בודדות של נשים שגם אותן הפמיניסטיות ששולטות במערכת (המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, המחוקק וכד') מגדירות כ"קורבנות" ו"נשים במצוקה" ופועלות להעבירן להוסטלים.

חינוך לאלימות נשית

מעולם לא הבנתי את התיאור ש-"בנות עדינות יותר, שקטות יותר, נמרצות ואגרסיביות פחות מהבנים ורגועות יותר" כי בילדותי בשנות ה80 ותחילת ה90 לא ראיתי דבר כזה ילדה שהיא לא "טומבוי"!

אינני יודע אם זה בגלל השכונה בה גדלתי, אם זה משהו שמאפיין את מדינת ישראל (אימא שלי סיפרה שבשנות ה60 כשעלתה לארץ, הופתעה לגלות שהבנות מתנהגות כמו הבנים במובנים השליליים), או תקופת הזמן, או שאני הייתי עדין מדי ומטרה קלה. ייתכן מאוד שזה עניין של פרספקטיבה, כלומר בנות בפועל מתנהגות בדיוק כמו הבנים במובן השלילי אך מעדיפים להעלים עין כי כך נוח לכולם. אותי אישית מעצבן ומקומם לשמוע בכל פעם:"לא, בנות נולדות עדינות, הן לא כמו בנים, הן שונות" ואני אומר - בטח שהן שונות - הן הרבה יותר אלימות מאי פעם!! זה לפחות מה שאני חוויתי בילדותי מבנות המין ה"עדין"! ניסיתי להסביר זאת לאישה שהייתה ידידה קרובה שלי במשך 3 שנים והיא "התפוצצה" עליי ברמות מפחידות באלימות מילולית וצעקות!! (היא אמרה "בנות הן עדינות ושקטות, בנים מתפרעים כל הזמן!")

אני זוכר בכיתה ה', גיל 11, ראיתי איך לנגד עיניי ילדה חבטה בילד כ"כ חזק שהוא ממש עף לרצפה, אני זוכר זאת היטב כי אני לקחתי אותו לקופ"ח. החלק המשמעותי ביותר והוא מאוד אופייני לאלימות של נשים, זו המהירות בה אותה ילדה פשוט ברחה ונעלמה שבריר שנייה אחרי שחבטה בו.  כל מי שחווה או היה עד לאלימות של נשים יודע ומבין עד כמה אלימות זו חמורה ומסוכנת ולא שונה כלל בחומרתה ובעוצמתה, לעיתים אף הרבה יותר מסוכנת ומזיקה, בגלל הנטייה הטבעית לסלוח לנשים.

תמיד מחנכים בנים מגיל 0 ש"אסור להרים יד על בנות" בזמן שאת הבנות מלמדים בדיוק ההיפך, ילדה שמכה ילד היא גיבורה ואמיצה. אי לכך - לא רק שלבנות קל יותר להכות ולהתעלל בזולת - מראש הן לא מפתחות את אותו מצפון שעשוי לגרום להן לחוש חרטה ורגשי אשמה על מה שעשו, במקום זאת תמיד יש להן את התירוץ המוכן מראש: הוא הזמין את זה, הוא הטריד אותי, הוא הציק לי, הוא איים עליי, הוא צחק עליי וכו'. תמיד יש מישהו שאפשר להעביר אליו את האשמה ורצוי שיהיה ממין זכר.

אלימות של נשים כלפי גברים נחשבת מצחיקה, משעשעת, מבדרת ו/או תמיד מוצדקת. המסר הזה מועבר בעידן הפמיניסטי ב4 העשורים האחרונים יותר מאי פעם, באמצעות השתלטות על תעשיית הטלוויזיה, הפרסום, הקולנוע והמוזיקה. אני למשל מעולם לא הבנתי מה כל-כך מצחיק בלראות אישה שבועטת לגבר באשכים. האם אנשים יצחקו למשל אם גבר ישלוף עט וינקר לאישה את העיניים???

אחת מהטענות המניפולטיביות היא ההסבר כאילו גברים פוחדים שאישה תכה אותם כי הם ייצאו "שפנים", פחדנים, "נמושות" וחלשים, בגלל כאילו גישה "שוביניסטית גברית" ש"אתה הגבר, אתה צריך להוכיח שאתה החזק". הן מכנות זאת "האגו הגברי" אבל לתיאוריה הזאת אין שום אחיזה במציאות: הרי לא משנה מה קרה, הגבר תמיד אשם והגבר תמיד מפסיד! אם אישה למשל תכניס לגבר סטירה, ברמה החברתית יצחקו עליו:"איזה אפס, בחורה כיסחה אותך!". אם יחזיר לה, התגובה החברתית תהיה הרבה יותר מתלהמת:"איך אתה לא מתבייש להרים יד על בחורה??? זה לא בסדר, אתה חזק יותר!" וזה בנוסף לאלימות פיזית שאותו גבר או נער עלול לספוג מהסובבים וגם לאחר מכן יועמד לדין על עבירה פלילית של תקיפה!!

כשאישה מכה גבר זה בעצם כמו להכות אדם שקשור לכיסא ורגליו וידיו קשורות בחבלים עבים במיוחד - המוסכמות החברתית שלגבר אסור אף פעם להחזיר לאישה, אפילו לא בתור הגנה עצמית, מה שהופך את אלימות האישה לאכזרית, מרושעת ומזיקה יותר בנוסף למדיניות מאוד כוחנית של המשטרה, שבמקרה שבו אישה תוקפת גבר, והוא זה שמתקשר להזמין שוטרים, רוב הסיכויים שהם יציעו מראש לאישה להגיש תלונה נגדית והם יעצרו את הגבר, למרות שהוא שוכב על הרצפה חבול ומדמם.

כל זה מתרחש בגלל שטיפת מוח של ארגוני הנשים ונציגות ארגונים כמו נעמ"ת שמעבירים "הכשרה" לשוטרים בה הן מספרות את אותם שקרים ש"אלימות של נשים היא נדירה" וגרוע מכל, ש"גם במעט המקרים שאישה תוקפת גבר - זאת בעצם אינדיקציה שהגבר תקף אותה ראשון".

ממצב כזה גבר לא יוכל להיחלץ כי הוא לא רק מוצא עצמו קורבן של אישה אלימה, סדיסטית ומסוכנת, אלא גם מצד כל רשויות המדינה, הגופים החזקים ביותר של מדינת ישראל - הבריון הכי גדול, עוצמתי וחזק, ואתה יכול להיות הגבר הכי מצליח, עשיר, לוחם בכיר בצבא, אלוף באמנות לחימה שאימן לוחמים בצבא (ושמעתי על מקרה כזה) וכדומה - בעיני החוק, בגלל החקיקה הפמיניסטית הגורפת - עצם העובדה שנולדת גבר הופכת אותך לאשם ו"אלים" אלא אם תצליח להוכיח אחרת.

הפמיניסטיות מספרות ומדקלמות בע"פ את אותו מסר שקרי ומניפולטיבי ש"נשים לא רוצחות" או "נדיר שנשים רוצחות", אבל הלקט הצנוע הזה מוכיח אחרת, וכשאני אומר 'צנוע', אינני מגזים: בלמעלה ממחצית מקרי הרצח שמצאתי (בעיקר מהעשור האחרון) לא פורסם לא שמה ולא תמונתה של הרוצחת!!!!

חשוב לזכור שברוב המוחץ של המקרים שאתם רואים בתמונה, אפילו נשים שהורשעו ברצח, משנים את סעיף האישום ל"הריגה" מה שאומר מספר שנים בודדות בכלא בלבד. לכן מרבית הרוצחות שלפניכם כבר חופשיות ממזמן!!! כל זאת בגלל תפישה פמיניסטית שרואה אוטומטית בכל פושעת אלימה ורוצחת סאדיסטית כ"קורבן תמים וחסר אונים של עולם גברי פטריארכלי", כפי שתוכלו לקרוא בכתבה הזאת:

"כל הנשים שיושבות בבית הסוהר הן קורבנות. קורבנות של משפחה, של זוגיות, של חברה, של הזנחה. קורבנות של עצמן" אומרת גונדר משנה בדימוס רונית מצליח, 47 , יועצת מערכות כליאה, מפקדת כלא נווה תרצה לשעבר

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודלה המלא)
 

כשהייתי תינוק בן מספר חודשים, גרנו בכרמיאל ושכנה שלנו, נערה כבת 14, ניסתה לשבור לי את היד (למזלי אימא שלי תפסה אותה). עשר שנים לאחר מכן אותה אחת שחטה את אבא שלה בסכין מטבח ענקית וטענה ש"הוא אנס אותה", טענה שכמובן פורסמה בעיתונות. היא אושפזה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה אך רק לאחר שניסתה לרצוח מטופלת אחרת, הועברה למחלקה של המסוכנים.

ג'ק

קישורים בנושא:

נשים שרוצחות יותר מדי

נשים רוצחות ועוד איך

אישה שירתה למוות בבעלה הורשעה בהריגה בלבד. ככה זה כשמערכת המשפט מפלה רוצחות לטובה ומטפלת בהן בכפפות של משי

גיל רונן | 31/1/2012 18:11

ושוב אותה תחושת בחילה קלה אוחזת בגרון. מבזק קטן, לא יותר מזה, מבשר: “עשר שנות מאסר נגזרו על תושבת אילת שהרגה את בעלה”.

ליליאנה מנדוזה מאילת, שעבדה כמאבטחת, הורשעה בהריגת בעלה, ארנסטו, לפני כשנה וחצי. הם חזרו מבילוי, הם רבו, היא היתה שיכורה, היא נטלה את אקדחה מהארון וירתה כדור אחד שחדר לחזהו של ארנסטו והרג אותו. בידיעות שפורסמו מיד לאחר הרצח צוטטו נציגי משטרה שאמרו שלא היו בידיהם כל תלונות קודמות על אלימות בין בני הזוג.

בהמשך, כמו בכל מקרה שבו אישה רוצחת גבר, הסנגוריה טענה כי הרוצחת סבלה מהתעללות. השופטת המחוזית רויטל יפה-כ”ץ קבעה כי הירי אמנם לא בוצע בהגנה עצמית אך סיכמה כי “לאור חרטתה הכנה של הנאשמת, ניסיונה להציל את המנוח לאחר הירי והעובדה שמדובר בירייה אחת בודדת, לצד התוצאה הקשה של המעשים והכלל בדבר כיבוד קדושת החיים, אנו גוזרים על הנאשמת מאסר בפועל למשך 10 שנים”. מסקנה – אם לרצוח, אז בירייה אחת בלבד.

ארנסטו ז”ל כבר לא יכול להעיד ולטהר את שמו, ואילו התביעה שטופה ברוח פמיניסטית מיליטנטית, שאינה מכירה כלל בקיומה של המילה “רוצחת”. הילדים העידו לטובת אמם, ממנה הם פוחדים מן הסתם. העיתונות הישראלית, מצדה, יודעת לדווח רק על דפוס אחד של התעללות בין גבר ואישה. עבורה, אין נשים חולות ומסוכנות, אין נשים רעות ומניפולטיביות. זה רק באגדות.

שיטות שונות

גם כאשר שופטי המחוזי מרשיעים אישה ברצח, שופטי העליון תמיד ימירו את האישום להריגה, בערעור. למה? ככה. יש במחוזותינו כלל בלתי כתוב שנשמר בקפידה, לפיו אישה לא תורשע לעולם ברצח בן זוגה. בהרצאה מאלפת בכנס “פנים שונות לאלימות המשפחה” שנערך באחרונה במרכז האוניברסיטאי אריאל, סקר ד”ר יואב מזא”ה מהקריה האקדמית אונו שורה ארוכה של מקרים בהם נשים שרצחו את בני הזוג שלהן או התעללו קשות בילדיהן, קיבלו יחס מלטף ממערכת המשפט.

ד”ר מזא”ה אף ידע לספר על מייל שקיבל מדמות בכירה בפרקליטות שהודתה בפה מלא כי הפרקליטות מפלה לטובה נשים, והצדיקה זאת ב”שיקולים חברתיים והיסטוריים”.

לכאורה, מקרים שבהם אישה רוצחת גבר הם נדירים יותר ממקרים שבהם גבר רוצח אישה. אלא שיש כאן תעתוע סטטיסטי: מה שנכון הוא שיש יותר גברים מנשים שרוצחים בשיטות גבריות. אבל כשמדובר בשיטות רצח נשיות, הנתונים שונים לגמרי.

תגיד תודה ארנסטו

השיטה הפופולרית ביותר לחיסול גברים בידי נשים כיום היא השימוש בעלילות שווא. מגישים תלונות כוזבות נגד הבעל, מרחיקים אותו מילדיו, נוטלים את רכושו וכספו, ואז פשוט נותנים לו להתאבד, או למות משברון לב, או סתם להפוך למת-חי.

בנובמבר האחרון אישר נציג משרד החוץ, ארתור לנק, בפני ועדת האו”ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בז'נבה, כי מתוך כ-400 התאבדויות בשנה בישראל, 150 הן של גברים גרושים.

רבים מהאבות המתאבדים הללו ויתומיהם הם למעשה קורבנות של המדינה, אשר פיתחה מערכת שתפקידה לנתק אותם אלה מאלה. ח”כ עתניאל שנלר הפנה ב-.10.1.12 שאילתה במליאת הכנסת לשר הרווחה, משה כחלון, לגבי השימוש המופרז של עובדות סוציאליות בהפניית ילדי גירושין ל”מרכזי הקשר”, שם הם רואים את אבותיהם פעם בשבוע למשך כשעה, תחת פיקוח צמוד.

כחלון לא הכחיש את הנתון המדהים לפיו בישראל, שיעור ההפניה למרכזי הקשר גבוה פי ששה מהממוצע בעולם המפותח. תחשבו על זה: המדינה אישרה רשמית כי כשלושה גברים גרושים מתאבדים מדי שבוע. אבל בעיתונות לא תקראו עליהם מילה. תגיד תודה, ארנסטו, לפחות את שמך הזכירו.

אנחנו עדים לאחרונה לא רק לאירועי טרור קשים - ניסיונות רצח של חפים מפשע ובדם קר ע"י נשים פלסטיניות צמאות דם שמחפשות לפגוע בכמה שיותר יהודים ללא אבחנה (אזרחים, שוטרים, חיילים, ילדים, נשים, גברים, קשישים וכו'), אלא במיוחד מתקפת הגנה מאוד אגרסיבית, מרוכזת ומתואמת היטב שבאה מכל הכיוונים כדי להציג מחבלות כקורבנות תמימים, חפות מפשע ומסכנות שבעצם "הגברים דחפו והכריחו אותן לבצע את המעשה" ולכן עלינו לרחם עליהן ובשום פנים ואופן לא לפתוח עליהן באש.

אני מודה שאפילו אני, למרות שזיהיתי והתרעתי שנים רבות מאוד על הסכנה שבנשים מחבלות והסלחנות חסרת האחריות למעשיהן, הופתעתי מעוצמת התוקפנות, המאמץ והנחישות להגן על אותן מרצחות נאלחות ומנוולות חסרות כל מצפון אנושי בסיסי, הגנה שהגיעה מכל עבר בזמן אמת תוך כדי שאירועי הטרור נמשכים ומסלימים.

הדוגמא הטובה ביותר היא לגבי המקרה של סטודנטית לתואר שני ששלפה סכין ועמדה לתקוף אנשים בתחנה המרכזית בעפולה והשוטרים נאלצו לירות בה ולפצוע אותה ברגליה כי סירבה לקריאות הרבות שלהם להשליך את הסכין. העובדה הבסיסית היא שאם היה זה גבר ולא משנה מה נסיבות חייו - קבצן נדבות או דוקטור לפיזיקה גרעינית, הוא היה נרקב באדמה ונאכל ע"י תולעים ואיש לא היה מעז לפצות פה!!!

ה"אבירה" הראשונה שיצאה להגן על אותה מחבלת הייתה העיתונאית ומגישת הטלוויזיה אורלי וילנאי שהתנפלה על ח"כ יינון מגל, כשאמר שכל מחבל שמרים סכין במטרה לרצוח - צריך לירות ולהרוג, ושאלה בפליאה:"אישה עם סכין, זה האויב שלך?". (ח"כ יינון מגל הוא לוחם ומפקד לשעבר בסיירת מטכ"ל ולכן דעתו הרבה יותר חשובה ומבוססת על ידע וניסיון מקצועי!)

ה"אבירה" השנייה היא ח"כ ענת ברקו, קרימינולוגית פמיניסטית שטוענת ומסבירה שכל אישה פלסטינית שיוצאת לבצע פיגוע ולרצוח חפים מפשע, צריך בעצם לרחם עליה ולראות בה קורבן אומלל, מסכן, תמים וחסר אונים, שבעצם ה"גברים" דחפו אותה למעשה, שהיא לא התכוונה באמת לפגוע באף אחד והיא לא מסוגלת (כי, רמז: אישה לא מסוגלת לרצוח, לפגוע, להתעלל וכו', נשים הן הרי הגזע הטהור והעליון!)

כך מתארת ח"כ ענת ברקו את הפלסטיניות ה"מסכנות":

"נתקלתי, למשל, במקרים של גילוי עריות במשפחה או של נישואים כפויים. לעיתים נשים מגיעות למחסומים ואפילו לא טורחות לדקור, הן אומרות: 'קחו אותי, תצילו אותי'. לפעמים זה מהבית, לפעמים מהבעל".

ואז בעקבות הלחץ, ראו איזה פלא: גם המשטרה מצטרפת לחגיגה ומכריזה על המחבלת כעל "קורבן":

"גורמים בכירים מאשרים כי נבחנת האפשרות שלפיה האישה ששלפה סכין ונורתה ביום שישי שעבר בתחנה המרכזית בעפולה לא התכוונה לדקור, אלא פעלה מתוך מצוקה אישית."

למה זה מתרחש? כי לפי האידיאולוגיה הפמיניסטית-מגדרית שהיא הדומיננטית והמובילה בכל המערכות בישראל: תקשורת, אקדמיה, מערכת המשפט, משטרה ועוד - נשים הן תמיד קורבנות של גברים ובעצם המלחמה האמיתית אפילו בתוך גבולות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, היא מלחמה מגדרית-אוניברסאלית של כל הגברים בעולם נגד כל הנשים בלי הבדל דת, גזע, צבע עור, השקפה פוליטית, לאום או כל מאפיין אחר.

מקרה המחבלת הדיל השלמון

עוד לפני ההסלמה האחרונה, בתקופת יום כיפור נורתה למוות לראשונה מחבלת שהגיעה למחסום עם סכין ענקית בתיק שלה. גם לגביה נפתח קמפיין מאוד אגרסיבי שהציגה כילדה בת 18 מסכנה ומבוהלת ש"בטעות" נקלעה לסיטואציה שבה החיילים היהודים "צמאי הדם" רצו מראש לחסל אותה. שותפים לקמפיין גורמים פלסטינים, גורמי תקשורת שמאלניים כמו עיתון הארץ, ארגון אמנסטי ובמיוחד קבוצה שמאלנית קיצונית בשם "צעירים נגד התנחלויות" שליוו וצילמו את האירוע וייתכן והמתינו שם לפרובוקציה שיוכלו להשתמש בה בתעמולה נגד ישראל בארץ ובעולם. היו אפילו שהרחיקו לכת וטענו שלא הייתה לה סכין למרות שרואים בתמונות סכין שנפלה בדיוק במקום ממנו הגיעה המחבלת!

היה לי בפייסבוק ויכוח מאוד ארוך עם שמאלן ששיקר בלי בושה ועשה כל מניפולציה אפשרית תוך כדי שהוא טוען שחיילינו "רצחו בדם קר נערה פלסטינית תמימה" - לא פחות!! הוא טען כאילו צה"ל "מסתיר מידע" ודובר צה"ל ממלא פיו מים והציג גרסת עדים פלסטינים שכביכול סותרים את גרסת צה"ל כ"תורה מסיני" וקודש הקודשים אך לבסוף זיהיתי את האדם איתו התווכחתי כאחד הכותבים של תוכנית הטלוויזיה השמאלנית "גב האומה" וכששאלתי אותו האם זה נכון, הוא כתב לי: "למקום עבודתי אין קשר לכך ואודה לך אם לא תברח לאד הומינם כמנהגם של חסרי הטיעונים"

התפישה שלי מאוד פשוטה: כל אדם שמסכן חיים ושולפ/ת סכין על-מנת לרצוח בדם קר אנשים חפים מפשע - זוהי חובה בסיסית לירות ולהרוג אותו ע"מ להציל חפים מפשע בין אם מדובר בגבר, אישה, ילד או ילדה. מי שעושה את החשבונות הקטנוניים והפוליטי-מגדריים האלה בסופו של דבר רק מצדיק ומעודד רצח נוסף של עוד יהודים חפים מפשע, כאילו לא נרצחו מספיק!

אחד משיעוריי הראשונים בתחילת דרכי ב92' כשהתחלתי ללמוד על הפריווילגיות וזכויות-יתר לנשים זו העובדה שגם כשנשים מסכנות חיי אדם ומנסות לרצוח בדם קר על רקע לאומני וללא הבחנה - להבדיל מגברים, אסור לחיילים ושוטרים להשתמש באותו כוח שהיו משתמשים בו אם היה מדובר בגברים שביצעו את אותה עבירה או במילים אחרות: בישראל יש עונש מוות אבל הוא תקף רק לגברים!!

מאז ועד היום עקבתי אחר מאות אם לא אלפי מקרים בהם מחבל ניסה לדקור חייל/ים ו/או שוטרים ונורה למוות (ובצדק) לעומת מחבלת שניסתה לדקור חיילים ונלכדה ללא שריטה. זכור לי בבירור מקרה יוצא דופן ב93' כששוטר ירה ופצע בידה מחבלת שניסתה לדקור אותו וכולם גינו וחקרו אותו על איך העז לירות באישה (אני זוכר שהתווכחתי על המקרה עם מורה פמיניסטית שלי בשם סופי שאמרה לי בצורה בוטה:"אתה אנטי נשים!")

כפי שהמציאות הוכיחה, אפשר לירות ולהרוג גבר, לאו דווקא מחבל, גם אם אין לו נשק חם כמו שקרה במקרה של שודד בנק חמוש במברג או טכנאי מזגנים מסכן שנורה למוות ע"י מאבטח בי"ס בגלל שחשד בו שהוא מחבל, אבל במקרה ב97' כשמחבלת שלפה אקדח באוטובוס מלא אנשים שנסע בגשר אלנבי וירתה לכל עבר - גם אותה הצליחו לעצור ללא שריטה!!!

הגישה הזאת של אנשים חמושים שמסוגלים לירות ולהרוג רק אם התוקף הוא גבר באה היטב לידי ביטוי בשיחה מעניינת שהייתה לחבר שלי כשעבד כשומר בקניון: קצין אבטחה חמוש אמר לו:"נשבע לך, אם אני רואה גנב אני ישר יורה לו בראש!". חברי שאל אותו:"ומה אם תהיה זאת גנבת?", הוא הגיב בפליאה:"השתגעת? אני בחיים לא אירה באישה!". קרוב לוודאי אפשר למצוא את הסיבה גם בתהליך ההכשרה של אותם לוחמים/שוטרים/קציני אבטחה שתמיד מדברים איתם על תוקף ואויב בלשון זכר, מאוד בדומה לשיעורי הגנה לנשים (נושא שהרחבתי עליו בעבר).

במבחן המציאות מדיניות סקסיסטית, חולנית ומפלה זו רעה מאוד לדעתי ממספר היבטים:

1. סיכון חיים: מחבלת שמסתערת על חיילים או אזרחים באמוק רצחני עם בוסט מטורף של אדרנלין בדמה לא שונה או "חלשה" כלל ממחבל זכר ביכולתה לגרום לפציעות קשות ולמוות וזוהי הרי כל מטרתה!

2. מוטיבציה: כשרואים בצד השני כמה קל לאישה לבצע את אותו פיגוע ביתר יעילות עם מינימום סיכון, זה מעודד מחבלות נוספות לחזור על אותו דפוס פעולה

3. אין צדק: מחבלות נתפשות ע"י המערכת כקורבנות, תמימות ומסכנות ש"אולצו לבצע את המעשה" ואחת כזאת כמו כל אישה שמבצעת ניסיון רצח, יכולה להשתחרר לאחר זמן קצר יחסית כמו שנתיים ולחזור על המעשה בגלל דוקטרינה פמיניסטית שקרית, מניפולטיבית ומנותקת לחלוטין מהמציאות שגורסת כאילו "נשים פחות נוטות לחזור על אותן עבירות".

אפילו תוך כדי כתיבה אני שומע ורואה את התמונות של חייל צה"ל שמתנפלות עליו מכל עבר נשים ונערות פלסטיניות ואומר לעצמי:"הנה שוב התחזיות שלי מתגשמות אבל אף אחד לא שם לב!". לפני כחודש חיילת צה"ל נדקרה ע"י מחבלת והייתה במצב מאוד קשה ונשקפה סכנה לחייה וגם במקרה הזה, ראו איזה פלא, עצרו את המחבלת הדוקרת ללא שריטה!!

בנוסף קיימת כנראה גם איזושהי גישה שוביניסטית-גברית במובן הקלאסי שגברים חושבים או גורמים להם לחשוב שהרבה יותר קל לנטרל מחבלת אישה כי "היא חלשה" ולפיכך יש להפעיל עליה כוח מזערי. דוגמא מצויינת היא חטיפת מטוס סבנה בשנת 1972: במבצע החילוץ השתתפו רה"מ ביבי נתניהו ורה"מ לשעבר אהוד ברק והם סיפרו איך אחרי שחיסלו את המחבלים הגברים, נתנו למחבלת מכה על הראש עם הכת של האקדח. שימו לב שהשחקנית הערבייה-ישראלית שמגלמת את דמותה של המחבלת תרז מספרת בלי בושה איך היא מזהה עם אותה מחבלת ולא רואה בה כלל כטרוריסטית כי אם "לוחמת חופש"! אני שואל עצמי האם היא הייתה מרימה את הראש כ"כ גבוה ומתגאה אם היה עליה לשחזר את המחבלת מתפתלת, מפרפרת ומדממת למוות אחרי שירו בה - מה שלא קרה כמובן (מצטער על התיאור הגרפי אבל זה מה שקורה במציאות כשיורים בבן אדם).

לשוביניזם הגברי הזה מצטרפת גישה מאוד תוקפנית ומיליטנטית של ארגונים פמיניסטיים שפועלים לטובת המחבלות ורואים בהן קורבנות תמימים ש"נקלעות לסיטואציה שלא מרצונן החופשי" בכותרת שקרית כאילו הן "קורבנות גם של הדיכוי הגברי וגם של הכיבוש". בכתבה בה צפיתי בעבר בתוכנית "מבט שני" על מחבלות מתאבדות (שנכלאו לאחר שנכשלו בביצוע פיגוע התאבדות) היה מדהים לראות מצד אחד את הנחישות, הברק בעיניים וההתלהבות בה אותן נשים פלסטיניות מדברות בביטחון וגאווה על רצונן וחלומן להקריב את חייהן כדי "לשחרר את העם הפלסטיני", ותוך כדי הקריינית מספרת כמה שהנשים האלה הן מסכנות ולא באמת רוצות לעשות את מה שעשו ומספרת על אירועים טראגיים מחייהן האישיים.

הכתב חזר ושאל את המחבל שפיקד על אותן מחבלות מתאבדות האם יש לו ייסורי מצפון על כך ששלח נשים כה צעירות למותן והוא חזר ואמר שחובתו הראשונית הייתה לוודא שאכן הרצון לבצע את המעשה (פיגוע ההתאבדות) הגיע באמת מהנשים עצמן ולגמרי מרצונן החופשי. בסוף הכתבה שצולמה בבית הכלא, דיברה סופרת פמיניסטית שסיכמה:"כל הנשים האלה הן קורבנות שנדחפו לעשות את מעשיהן בעל כורחן" ושאר הסלט לגבי "חברה גברית שוביניסטית פטריארכלית" וסיסמאות "נגד הכיבוש".

מעציב ומדאיג אותי יותר שאני שומע גם אנשי ימין שמדברים באופן מאוד זהה לפמיניסטיות-שמאלניות לגבי סבלן של הנשים תחת משטר איסלם פונדמנטליסטי. אני כמובן לא אומר שהסבל הזה לא קיים, אלא שבדיוק כמו במקרים של נשים שהפכו לרוצחות פסיכופאטיות בגלל התעללות קשה ואונס אכזרי שעברו בילדותן, אפשר למצוא את אותן הסיבות בדיוק גם אצל הגברים שרוצחים והרי אנחנו רואים לאחרונה איך ארגון הטרור דעאש משתמש בילדים כדי לרצוח חטופים, הרי מגיל מאוד צעיר מרעילים את מוחם של הילדים - בנים ובנות כאחד!!

אסיים בציטוט נפלא של עו"ד דפנה נתניהו שמסכם היטב את התנגדותי לרחמנות הזאת כלפי נשות האויב:

"...אז לפני שבנות המין הפמיניסטי יצליחו לבלבל אותנו לגמרי ולשכנע אותנו שקל כל-כך לאהוב את האנושות או לפחות את מחציתה הנשית כדאי להזכיר לעצמנו שהגברים ככלל המוקאים על ידם כעבריינים בכוח, כאלימים, וכשוביניסטים, יכולים להיות האבא שלנו, או בנינו שאותו חינכנו אנו בעצמנו. כדאי גם לא לשכוח שאותם חיילים 'גזעניים' הם האבות, האחים, בני הזוג והבנים שלנו הלוחמים נגד אוייבנו כדי לאפשר לנו לחיות כאן וההזדהות עם אוייבנו גם עם הנשים שבהן אינה עומדת אצלנו כלל על הפרק".

הממצא הכי מזעזע למי שחוקר באמת לעומק את הפמיניזם ומנתח את המסרים שהאידיאולוגיה הזאת מעבירה באופן אגרסיבי, בשטיפת מוח בלתי פוסקת בכל אמצעי אפשרי, זאת העובדה שכל מה שהפמיניסטיות אומרות הוא בעצם שקר וכזב. אציג לפניכם 15 שקרים מרכזיים עליהם מתבססות הפמיניסטיות ואלפי ארגוני הנשים ישראל, כלפי ציבור שמכור לאמצעי התקשורת ומחובר אליהם כמו אינפוזיה לאדם חולה:

שקר: "יותר נשים נרצחות ע"י גברים מאשר ההיפך"

אמת: כשאישה רוצחת גבר, המעשה מראש לא נחשב רצח אלא 'הריגה' ומטה בסעיף ההרשעה, מה שאומר מספר שנים בודדות בכלא בלבד במקום 20-30 כפי שגבר יקבל על אותה עבירה באותן נסיבות. תמיד קיים גם סיכוי שאישה כלל לא תועמד לדין, כל שעליה לטעון ש"הגנה על עצמה" או הגיבה לאחר התעללות ממושכת, היא לא צריכה להביא שום הוכחות או חיזוקים לטענותיה, הנרצח הרי לא יכול להביא את גרסתו, מה שמאפשר לביהמ"ש לקבל את גרסתה של הרוצחת במלואה, תלוי בכישורי המשחק והבכי שלה המנופחים ע"י סיקור תקשורתי חד-סיטרי שמצדד בה ובגרסתה, כשעיתונאיות פמיניסטיות מנוסות ומקצועיות מוסיפות המון "תבלינים" לסיפור, לא משנה מה באמת התרחש.

לפיכך נשים שרצחו גברים כלל לא נחשבות רוצחות. חוקרים כמו ד"ר דברה שרמן קופלן מסבירים שנשים נוטות להשתמש בשיטות מגוונות יותר כדי להמית גבר כמו שימוש ברעל או הפעלת רוצח שכיר (לדוגמא המאהב שלה). לאחרונה התגלה שהאחוז הכי גבוה של מתאבדים הוא בקרב גברים בהליכי גירושין, בגלל התעללות קשה של המערכת שמגויסת כולה רק לטובת האישה. גם זה למעשה רצח שיטתי של גברים!

שקר: "נשים הן הקורבנות העיקריים של אלימות במשפחה"

אמת: כל המחקרים של מיטב המומחים המובילים בעולם בנושא מראים שנשים אלימות כלפי בני זוגן לא פחות מאשר ההיפך. מעבר לכך, נתון ידוע גם בארץ וגם בחו"ל הוא שנשים מובילות בלמעלה משני שליש בהתעללות בילדים. ככל שסוג ההתעללות קשה יותר, כך גדול יותר חלקן של נשים. הפמיניסטיות נוהגות לטשטש עובדה זו כשהן מרכזות תעמולה מאוד מאסיבית ואגרסיבית בנוגע להתעללות מינית בילדים שהיא למעשה רק 10 אחוז משאר סוגי ההתעללות, תוך הטענה שרוב המתעללים מינית הם גברים (טענה מניפולטיבית בפני עצמה).

שקר: "אנסים, פדופילים ועברייני מין הם תמיד גברים"

אמת: כמו בנוגע לאלימות, החוק בישראל לא מכיר כלל בעבירת אינוס שבוצעה ע"י אישה. במשך עשור היה ניסיון להעביר תיקון לחוק שיאפשר העמדה לדין של נשים שביצעו עבירות מין בקטינים (כפי שמקובל ברוב המדינות המתוקנות) אבל הוא טורפד סופית ע"י ארגוני הנשים ובמיוחד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" בטיעון הזוי ובלתי מבוסס כאילו "התיקון יאפשר לאנסים להאשים את קורבן האונס שגרמה להם לחדור לגופה".

שקר: "אחת משלוש נשים עוברת תקיפה מינית" ו"אין אישה שלא עוברת הטרדה מינית"

אמת: כיום, רוב התלונות לגבי אונס, הטרדות מיניות ושאר "עבירות מין" למיניהן מתבררות בסופו של דבר כתלונות כזב. אחראים למגיפה הזאת ארגוני נשים שבאופן שיטתי מקדמים ומעודדים נשים להתלונן על כל שטות, כל מילה, מבט או הודעה באינטרנט, תוך כדי שהן מחפות עליהן ומבטיחות להן בכוח החוק להעניק להן פטור מהעמדה לדין במקרה שיוכח שהן שיקרו.

החקיקה בישראל בנוגע לעבירות מין היא מהקיצוניות ביותר בעולם בעיקר בגלל מי שניסחה את החוקים, משפטנית פמיניסטית קיצונית בשם אורית קמיר, תלמידתה וממשיכת דרכה של פרופ' קתרין מקינון מארה"ב שטוענת שכל יחסי מין הטרוסקסואליים, כולל בין גבר ואישה נשואים, הם בעצם "אונס של האישה".

שקר: "רוב האסירים בבתי הכלא הם גברים ולכן גברים אלימים ומסוכנים יותר"

אמת: בכל תחומי העבירות, מגניבות, עבירות תנועה, מעילות בכספים ועד רצח, נשים זוכות ליחס סלחני, וותרני ומקל במיוחד בגלל לחץ בלתי פוסק של ארגוני הנשים ופמיניסטיות שהחדירו למערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות דוקטרינה מאוד שרירותית שקובעת שכל פשע שאישה מבצעת מעיד על היותה "קורבן התעללות ממושכת" ו/או "ילדות קשה", בדומה לסינדרום "האישה המוכה" הגורס שגם אם אישה תכננה מראש את רצח בן זוגה, רצחה אותו בשנתו או רצחה בן זוג נכה כשהיא בריאה וחזקה, עדיין היא שנחשבת מראש "הצד החלש וחסר הישע" שפעל מתוך "הגנה עצמית".

במילים אחרות, אישה לעולם לא יכולה להיות אשמה בפשע ותמיד יש גבר שאליו אפשר להעביר את האחריות. במציאות כזו, כשבתי משפט כלל לא מעמידים לדין נשים עברייניות גם במקרי אלימות קשים, הפמיניסטיות הן אלה שדואגות שנשים לא יגיעו לכלא ואם כן, במקרים קיצונים, סעיפי ההרשעה תמיד מופחתים ותקופת העונש נמוכה בהרבה מאוד - מכאן הפער העצום בכמות האסירות לעומת אסירים.

שקר: "נשים חיות יותר שנים כי הן זהירות יותר ומנהלות אורח חיים חכם ובריא יותר"

אמת: לפני 80 שנה הפער בתוחלת החיים היה שנה אחת בלבד לטובת הנשים בעולם המערבי ומאז הוא גדל ל7 שנים בגלל ההתקדמות של מדע רפואי שמצד אחד פתר את רוב גורמי התמותה המובילים של נשים כמו בעיקר סיבוכי לידה. מאז השתלטות הפמיניזם מדע הרפואה משקיע את רוב תקציבי מחקר הבריאות לנשים בלבד כשיתר התקציב הוא "שוויוני" כלפי שני המינים, מה שלא משאיר תקציב למחקר בנוגע לבעיות בריאות הפוגעות בעיקר בגברים, בעיקר סרטן הערמונית.

מעבר לכך, עד היום, למרות כל התעמולה והדיבורים האינסופיים על "שוויון" וטענות ש"נשים מסוגלות לעשות כל מה שגברים יכולים", עדיין גברים מובילים ב99 אחוז מהתפקידים והעבודות המסוכנות והמזיקות ביותר אם זה בצבא, עבודה עם חומרים מסוכנים, בניה, שיפוצים, תיקונים, סבלות, הובלת משאות כבדים, משימות חילוץ והצלה ועוד. ככל שהמקצוע מסוכן יותר ודורש יותר מאמץ פיזי וסיכון בריאותי פיזי ונפשי, כך חלקן של הנשים שואף לאפס.

שקר: "נשים מופלות בשכר ומרוויחות על אותה עבודה הרבה פחות מגברים"

אמת: גברים מבצעים את כל העבודות הכי קשות, מסוכנות, שוחקות ולא-נעימות שדורשות מאמץ והתמדה לאורך שנים רבות בזמן שנשים דורשות הקלות, זכויות יתר, חופשות ארוכות במיוחד ויצירת תנאי סביבת עבודה "נוחה לנשים" שלעיתים מפריעה לתפקוד של מקום עבודה.

ידוע היטב שגברים מבצעים באותם תפקידים הרבה יותר עבודה ומאמץ גם מבחינת שעות נוספות, משמרות לילה חובה ותפקידים "לגברים" כמו לסחוב ארגזים כבדים בסוף יום העבודה. למעשה הדרישה של הפמיניסטיות היא לא באמת לשכר שווה לעבודה שווה אלא שכר מלא ויותר לעבודה ששווה פחות מחצי מעבודתו של גבר, מה שבא לידי ביטוי בנקודות זיכוי והטבות כספיות שנשים מקבלות אוטומטית רק על היותן נשים.

שקר: "נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים מה שמוכיח שהן נוהגות טוב יותר מגברים"

אמת: ידוע שנשים נוהגות למרחקים קצרים יותר, רוב (99%) הנהגים של רכבים כבדים כמו אוטובוסים, משאיות ורכבי הסעה הם גברים (נוהגים בתנאי לחץ זמן) ובכלל יש יותר נהגים גברים על הכביש מאשר נהגות נשים, לכך הגיוני שגברים יהיו יותר מעורבים מספרית בתאונות.

ועדיין - גם במקרים של עבירות תנועה קשות, אפילו כאלה הגורמות או עלולות לגרום לתאונות ונפגעים, מערכת החוק נוהגת בנשים בכפפות משי ומלכתחילה לא מענישה אותן. לדוגמא: שופטת נזפה בשוטר שעצר נהגת על שדיברה בטלפון נייד תוך כדי נהיגה והיא זיכתה את הנהגת בטענה שהשוטר לא הקשיב לטענותיה ונימוקיה של הנהגת. עד היום לא שמעתי אפילו נהג מנוסה אחד שאמר לי:"איזה יופי הנשים נוהגות" - בדיוק ההיפך.

שקר: "למרות הישגי הפמיניזם, עדיין יש תקרת זכוכית שמונעת מנשים להגיע לעמדות בכירות בחברות גדולות, בפוליטיקה, באקדמיה, בצבא וכו'"

אמת: תקרת הזכוכית זוהי מניפולציה פמיניסטית מתוחכמת שמתעלמת במכוון מההבדלים בחלוקת הכוח בין עובדות נשים לעומת עובדים גברים. כך למשל, בדיקה מעמיקה של ארגון מודרני תעלה שלמרות שבראש פירמידת הארגון, בתפקיד המנכ"ל עומד גבר, עדיין בדרגה אחת או שתיים מתחתיו יש הרבה יותר נשים מאשר גברים (עבודות משרד למיניהן).

ככל שיורדים בדרגות ומגיעים לתפקידים כמו פועלים, טכנאים ואנשי תחזוקה שמבצעים את כל העבודה השחורה, הקשה והשוחקת ביותר, מגלים שאחוז הגברים הוא מוחץ - 90 אחוז ומעלה. האם בגלל גבר מנכ"ל אחד לעומת 1000 גברים פועלים פשוטים אפשר לומר ש"הגברים שולטים בארגון"???

שקר: "פרסומאים עושים שימוש בגוף האישה ומציגים נשים כאובייקט מיני כדי למכור מוצר"

אמת: מאז שנות ה90 המלחמה הבלתי פוסקת של ארגונים פמיניסטיים שהמציאו מונחים גורפים כמו "החפצה", ההופכים כל דוגמנית ושחקנית ללא פחות מ"קורבן ניצול מיני", למרות ההצלחה והרווחים העצומים שהן משיגות בארץ ובחו"ל, דווקא גברים הם אלה שהפכו לאובייקט מובהק של לעג, השפלה ואלימות קשה. פרסומות שמשפילות גברים ומציגות את דמות הגבר באופן נלעג ונחות הפכו לכ"כ מובנות מאליהם שיש פרסומאים ובעיקר פרסומאיות נשים ביותר מ80 אחוז, שמתגאות במעשיהן ורואות בכך גבורה ו"הישג פמיניסטי ראוי".

שקר: "נשים מגיעות להישגים לימודיים טובים יותר בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות מה שמוכיח שהן חכמות יותר"

אמת: בתחילת שנות ה90 פתחו הפמיניסטיות (ובמיוחד קרול גיליגאן) בקמפיין מאוד אגרסיבי וסוחף שטוען שבנות הן מקופחות, מופלות ומוחלשות בסביבת בתי הספר, תוך כדי שהן מתבססות על נתונים שקריים כשדווקא ההישג של הבנות בלימודים היה טוב יותר מאי פעם.

התוצאה והתגובה ל"משבר" הדמיוני הזה שהוצף בכל אמצעי התקשורת ובכנסים לאנשי הוראה היה אינספור תוכניות בתקציבים בלתי מוגבלים כדי לקדם אך ורק בנות בלימודים ולהעניק להן יחס מועדף, מה שבא לידי ביטוי בין היתר במלגות לנשים בלבד ובשינוי תכני הלימוד שיהיו נוחים יותר עבור בנות ויקשו על הבנים.

כיום המציאות היא שמצב הבנים בחינוך הוא בשפל כמותו לא היה מעולם והסופרת האמיצה כריסטינה הוף סאמרס מכנה זאת 'מלחמה נגד הבנים' בספרה המהפכני שחושף את כל הדרכים והשיטות המכוערות בה דואגות פמיניסטיות לקדם אך ורק את הבנות בלימודים.

שקר: "צה"ל הוא ארגון גברי שוביניסטי המונע מנשים להתקדם וחוסם אותן בתפקידי קצונה ופיקוד בכירים"

אמת: אין עוד צבא בעולם שמקדם נשים, נותן להן יחס מועדף ואינספור קיצורי דרך לתפקידי קצונה ופיקוד בכירים כמו צבא ההגנה לישראל. למרות שיחסית לגברים פחות נשים מתגייסות לצה"ל עדיין האחוז שלהן בתפקידי קצונה ופיקוד הוא גבוה ביותר.

בפועל בזמן שאת הגברים מכריחים לבצע את כל התפקידים הכי קשים, מסוכנים, שוחקים ומכריחים אותם ע"פ חוק להקריב את חייהם ובריאותם, צה"ל הפך למכללה היוקרתית ביותר לקידום נשים כשהוא מכשיר ומקדם אותן במגוון אינסופי של תפקידים ומקצועות בהם הן יכולות להשתמש גם בחיים האזרחיים.

גם הסיפור על ה"חיילות הלוחמות" הוא חלול כי דואגים מראש לא לשלוח את ה"לוחמות" למקומות ומצבים בהם נשקפת סכנת חיים של ממש וכל תקרית יוצאת דופן שבה חיילת נפצעת או נשרטת נחשבת 'מחדל חמור' שמוביל להעביר את החיילות למקום בטוח יותר. בפועל להבדיל מהחיילים שנחשבים כבשר תותחים זול, לכל חיילת "לוחמת" שמורות אינספור זכויות ופריוולגיות כמו לעזוב את התפקיד מתי שמתחשק להן.

עוד בנושא: 'השוביניזם הנשי בצה"ל'

שקר: "בגלל האגו הגברי, גבר לא מוכן שאישה תפרנס אותו, תשלם עליו בדייטים וכו'"

אמת: כל אישה, לא משנה עד כמה היא "פמיניסטית" ומטיפה ל"שוויון", תחפש גבר חזק ומצליח כלכלית ותבחן אותו לפי כמה הוא מוכן להשקיע בה, בעיקר מבחינת הוצאות כספיות (שלא ייחשב חלילה "קמצן"). היום יותר מאי פעם אין דבר יותר "מוריד מהכבוד" עבור אישה לנהל מערכת יחסים עם גבר שלא עובד או מרוויח פחות ממנה, מה שמסמן מראש את הגבר כפרזיט, אוכל חינם, נצלן וכו', אבל יותר מכל כ"לא מספיק טוב בשבילה".

המון זוגות צעירים נפרדים והקשר נקטע ביוזמת האישה כי הגבר לא מצא עבודה, לא התקדם מספיק בעבודתו או לא יכל מסיבה בריאותית לצאת לעבוד, לא משנה עד כמה טוב הוא מילא את עבודות הבית (בישול, ניקוי, טיפול בילדים וכו'), הנשים הן אלה ששומרות בקנאות נוקשה על התפקיד שלהן כ"מפורנסות" והגבר בתור הצד שמחוייב גם ע"פ החוק וגם לפי מוסכמות חברתית לספק את כל צרכי האישה. נשים רבות מאוד עושות תואר, שניים ואפילו דוקטורט לא כדי שתוכלנה לצאת לעבוד אלא רק כדי למצוא בן זוג ברמה ובמעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר.

במילים אחרות, הבעיה היא לא האגו הגברי כי אם האגו הנשי הדורסני בזמן שלא קיים גבר שבפנטזיה החבויה שלו לא היה רוצה שאישה תפרנס אותו, תפנק אותו, תקנה לו מתנות ותדאג לכל צרכיו.

שקר: "אם נשים היו מנהלות את העולם, לא היו יותר מלחמות"

אמת: ההיסטוריה דווקא מוכיחה שלמרות שהיו יחסית פחות נשים מנהיגות, הן הובילו ברובן הגדול להכי הרבה שפיכות דמים, מלחמות, עימותים וזוועות. הטענה כאילו "נשים יביאו שלום עולמי" גם מתבססת על הטענה הבלתי מציאותית כאילו נשים לא מסוגלות להיות אלימות, בזמן שבאופן מלאכותי דואגות פמיניסטיות להעניק הקלות ופטורים על נשים שביצעו עבירות אלימות קשות ויוצאות בגלוי להגנתה של כל אישה, גם היא רצחה באכזריות את בנה הפעוט בן ה4, או במקרה הזה מארה"ב שהארגון הלאומי לנשים בארה"ב NOW נלחם במשך שנים כדי לבטל את סעיף הרצח בה הורשעה רוצחת 5 ילדיה!

שקר: "הדת היהודית מקפחת, משפילה ומפלה לרעה את האישה"

אמת: לפי ההלכה היהודית הגבר ורק הוא מחוייב ונדרש להתחתן, להקים משפחה ולפרנס בזמן שכל מה שאישה תבחר לעשות או לא לעשות  - הכל מרצונה החופשי. למעשה לפי תיאורי הרבנים האישה ביהדות נחשבת כ"מושלמת" ו"במעמד רוחני גבוה יותר" משל הגבר, לכן נטל החובות והדרישות ממנה הרבה יותר קטן, היא לא צריכה להוכיח כלום, לא לעמוד בשום מבחנים ובטח לא להיות משועבדת למסגרת נוקשה של כללים, הגבלות ועונשים כבדים על אי-מילוי מצוות כאלה או אחרות.

גם הקמפיינים הבלתי פוסקים של ארגונים רפורמים, אנטי דתיים ושמאלניים-קיצוניים בנוגע לקיפוח נשים ברבנות, ההפרדה בקווי המהדרין, מסורבות הגט וכו', הכל תערובת של שקרים וחצאי אמיתות. נשים רבות מאוד היום יותר מאי פעם ביניהן נשים קרייריסטיות, אינטליגנטיות, משכילות מאוד, מצליחות ומבוססות כלכלית, בוחרות לחזור בתשובה, לא כי הן מרגישות "מושפלות" או שמטיפי הדת למיניהם מתנשאים כלפיהן אלא בדיוק ההיפך המוחלט. מדוע לדעתכם כוכבת הפופ המפורסמת ביותר בעולם, מדונה, החליטה ללמוד קבלה?? (עוד בנושא תוכלו לקרוא במאמרי "אף אחד לא מקפח את הנשים")

לא ברור אם גל רציחות הנשים שעליו הכריזה בטלוויזיה ח"כ לביא אכן התרחש. גיל רונן כותב בטור אישי כי יש סיבה למבוכה בוועדה. דעה.

גיל רונן, פרסום ראשון: כ' באלול תשע"ד, 15/09/14 08:44

ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) הכריזה באולפני טלוויזיה שונים בשבוע שעבר על כוונתה לכנס את הוועדה לישיבת חרום בזמן הפגרה בכדי לדון בגל רציחות נשים שהתרחש בחודשי הקיץ, לטענתה.

בעמוד הפייסבוק שלה אף נקבה בתאריך לכנס החירום, 22 בספטמבר, יום שני בשבוע הבא.

ח"כ לביא טענה בלהט כי מאז תחילת מבצע צוק איתן (8 ביולי), נרצחו תשע נשים. ואולם, ככל הידוע, מאז תחילת מבצע צוק איתן נרצחו שתי נשים – דפנה בר-ציון ואביטל רוקח – ולא תשע.

פניתי למשטרת ישראל וזו אישרה כי מ-1 בינואר 2014 ועד סוף אוגוסט נרצחו תשע נשים ע”י בני זוג או בני זוג לשעבר, וכי ביחד עם דפנה בר-ציון ז"ל המספר עלה לעשר. כאמור, מדובר בתקופה בת שמונה חודשים ולא בחודשיים כטענת לביא.

פניתי להנהלת הוועדה לקידום מעמד האישה, ושם אמרו לנו מייד כי הנתונים לא נמסרו לח"כ לביא מהוועדה, ומעולם לא עלו בדיוניה. ישיבת החרום מתוכננת ל-22.9 אך המועד עדיין אינו סופי, אמרו.

שוחחתי עם נורית קאופמן, האחראית על תחום האלימות במשפחה בויצ"ו, שאמרה שהיא "לא יודעת מאיפה [ח"כ לביא] הגיעה למידע הזה". היא איששה את הנתון המשטרתי, לפיו אירעו תשעה מקרי רצח נשים מתחילת השנה ועד סוף אוגוסט.

ח"כ לביא אמרה בטלוויזיה כי היא קיבלה את הנתונים מדניאלה קהת, יו"ר ארגון "לא לאלימות" – עמותה המנהלת שלושה מקלטים לנשים מוכות.

קהת גם התראיינה באחרונה ב"ידיעות אחרונות" וטענה כי מאז פרוץ הלחימה חלה עליה בתלונות על אלימות במשפחה.

אולם קאופמן מכחישה גם את הטענה הזו ואומרת שההיפך הוא נכון. "בזמן מלחמה יש מצב של קיפאון בתחום הזה", הסבירה. "פשוט, יש כל כך הרבה דברים לעשות מחוץ למסגרת המשפחתית, שהפניות אלינו פוחתות מאוד. למשל, ויצ"ו מפעילה מקלט באשדוד ונשים לא רצו להגיע לשם בגלל הטילים."

דניאלה קהת התעקשה, בשיחה איתי שהמספר בו נקבה מדוייק, וכי המשטרה היא זו שטועה. "אין הבדל מאוד גדול", אמרה, ספק בציניות, על ההפרש בין הספירה המשטרתית לבין זו של ארגונה. "הם טועים אולי בארבע נשים... הם לא טועים בהמון. הם סופרים אחרת מאיתנו: אנחנו סופרים כל אישה שנרצחת עי בן זוג או בן משפחה גם אם זה סבא, למשל. המשטרה סופרת רק מקרים עם יחסים יותר פורמליים.”

כאשר ביקשתי מקהת לספק לנו רשימה שמית של המקרים היא הסבירה שהדבר ייקח זמן, וכי העמותה מסתמכת רק על דיווחים בעיתונות בכדי לגבש את רשימות הנרצחים והנרצחות. "היתה לנו בעיה במהלך השנה הזו", אמרה. "החלפנו את מי שמטפל באתר שלנו ואנחנו צריכות לעשות ספירה לאחור. נשתדל לעשות את זה בהקדם".

גם העוזרת של ח"כ לביא הפנתה אותי לעמותת ל"א ואמרה שביקשה מהם את פירוט המקרים, וכי תעדכן אותנו ברגע שתקבל אותו. במשטרה אמרו שהם לא מנהלים מעקב שמי אחר המקרים.

השיחות האלה התקיימו ביום חמישי. בינתיים, לא קיבלתי עדכון כלשהו מקהת או מח"כ לביא.

נציין כי ארגוני המגדר הקיצוניים דוגלים בנראטיב לפיו הגבר היהודי מהווה סכנה לנשים, וכופרים בנראטיב הציוני והלאומי לפיו הגבר מספק הגנה. בעת מלחמה, הנראטיב הזה נקלע לקושי משום שהציבור רואה את חייליו הגברים נהרגים ונפצעים בכדי להגן עליו. מסיבה זו חשוב לחלק מהארגונים הללו, לאחר כל מלחמה, להחזיר את השיח הציבורי מהר ככל האפשר לפסים האנטי-הגבריים הרגילים. ייתכן בהחלט שזהו הרקע למבוכה אליו נקלעה הוועדה לקידום מעמד האישה.

שוב ושוב אנחנו שומעים בתקשורת על אלימות קשה בין בני נוער שמגיעה עד כדי שפיכות דמים, ניסיונות רצח ורצח. המכנה המשותף לכל או כמעט כל המקרים הוא שברקע תמיד מעורבת נערה צעירה שלגביה האזכור בתקשורת די מעורפל ולא ברור עד כדי הכחשות כאילו הנער או חבורת נערים ביצעו את המעשה על דעת עצמם בלבד.

נשאיל לרגע את תיאור התופעה כפי שהיא מוצגת בטלוויזיה ובקולנוע: בחור ובחורה מבלים במועדון או פאב. בחור זר מסתכל על הבחורה, נועץ מבטים ו"עושה לה עיניים" הבחורה נבוכה, החבר שלה, חמום המוח, מבחין בבחור הזר, הוא רותח מזעם ותוך כדי התקף קנאה חסר מעצורים הוא דוחף את אותו בחור ומאיים עליו שיתרחק מ"הבחורה שלו". היא מנסה להרגיע את החבר שלה "תעזוב אותו, תשכח מזה" אבל הוא מתעלם. מנקודה זו אין צורך להרחיב מה עלול לקרות בהמשך, כמה דם עלול להישפך וכמה צעירים ייפצעו או אף ייהרגו למשל תוך כדי ניסיון להפריד בין שני ה"זכרים הפרימיטיביים".

אינני אומר שמקרים כאלה לא קורים אבל לעומת הקולנוע במציאות הסיטואציות הן הרבה יותר מורכבות וחלקן של נערות ונשים צעירות הוא לא רק שהן לא מנסות להרגיע את האווירה אלא להיפך - לעיתים הן אלה שמלכתחילה מתסיסות, מסכסכות ומציתות את ה'אש' במכוון ושמעתי המון על נערות שמשתמשות באיומים בנוסח "תיזהר ממני, חבר שלי ידקור אותך!". גם אני אישית בילדותי ספגתי גם איומים וגם אלימות קשה ע"י ילדה שהפעילה נגדי את האח הגדול שלה שהיה גדול ממני פיזית פי שתיים.

"אסף נהרי, בן 17 וחצי מבית דגן, נרצח בקטטה בין צעירים באילת. הקטטה החלה מכך שצעירה מאילת נעלבה ממלת גנאי שהטיח כלפיה נער ממרכז הארץ. חבריה נרתמו למאבק על כבודה ושתי הקבוצות החליפו מהלומות. אחד הצעירים מאילת, בן 18, שלף סכין ודקר את נהרי בחזהו, דקירה שגרמה למותו"

אחד ממקרי הרצח הקשים ביותר בישראל של נער צעיר - אסף שטיירמן - נעשה על ידי תלמיד תיכון מצטיין שנחשב נורמטיבי, כשבעצם מי שהלהיטו אותו, גיבו ונתנו לו רעיונות לבצע את המעשה המחריד היו שתי נערות איתן בילה (אחת הורשעה ברצח והשנייה קיבלה פטור מהעמדה לדין והפכה לעדת מדינה). צפיתי בעבר בסרט התעודה "רצח ללא מניע" ושם צויין בפירוש שהרוצח בעצמו לא ידע להסביר לאורך כל החקירה מה גרם לו לבצע את הרצח ומה הייתה הסיבה.

(רמז: הנערה סיגלית חיימוביץ' היא שאמרה ראשונה "בואו נהרוג אותו!")

אינני אומר שהרוצח לא אחראי למעשיו אלא שחשוב לקחת בחשבון גם את מה שקורה מסביב: נער צעיר ביחד עם שתי נערות, תחת פרץ מטורף של הורמונים ביחד עם עישון סמים - מה שמעצים ומקצין את הנטייה הגברית הטבעית והאינסטינקטיבית לעשות כל דבר כדי לרצות את בנות המין הנשי - נטייה שכולנו מכירים במובן החיובי (כל גבר אפילו הכי עדין והכי 'חנון' יאמר לך שאם מישהו יעז לגעת בבת הזוג שלו, זה יוציא ממנו את את הצדדים הכי חייתים שקיימים באדם).

כעת הגיע העת שנתייחס גם להיבט השלילי כי יש המון נערות ונשים סדיסטיות שיודעות לתמרן ולנצל היטב נטייה זו אצל גברים לצורך השגת מטרותיהן, אפילו אם זה אומר לגרום לשפיכות דמים פשוטו כמשמעו.

הבעיה (ולדעתי זוהי אחת הסיבות העיקריות להחמרת המצב) שהמומחים למיניהם מתעלמים מהיבט זה ושותפים באופן עיוור לגישה כאילו "האישה/נערה היא תמיד הצד הפסיבי" בעיקר בגלל הפחד מהדיקטטורה הפמיניסטית - קיים אינטרס מובהק של פמיניסטיות להסתיר ולצנזר כל נתון שעלול לחשוף את האמת לגבי מעורבות נשים באלימות ומקרי רצח.

עובדה: הנערות בישראל הולכות ונעשות יותר ויותר אלימות בגילאים צעירים יותר.

בחו"ל ישנם מומחים כמו דברה שרמן קופלן שמוצאים שאחת הסיבות המרכזיות לתפישה המוטעית כאילו "נשים פחות מעורבות במעשי רצח מאשר גברים" היא משום שנשים נוטות יותר להפעיל רוצח שכיר בתשלום או "לבקש טובה" מאדם המקורב אליהן, כדי "לחסל חשבונות". באחד המקרים למשל שחקן אמריקני נורה למוות ע"י חבריה של צעירה שטענה שהוא אנס אותה. רק אחרי שרצחו אותו, היא התוודתה בפניהם שהיא בעצם שיקרה והמציאה את כל סיפור האונס שלא היה ולא נברא!!

בסופו של דבר הגישה לפיה "אסור לחשוד" בבנות, נערות ואף נשים בוגרות לגבי מידת מעורבותן במקרי אלימות קשים, כולל רצח, מתחילה מגיל צעיר מתוך חינוך בסגנון "לתת כבוד לבנות" כמו למשל (דוגמא ששמעתי ממספר נערים) בריונים "ערסים" בתיכון בקרית ביאליק שבסוף יום הלימודים עולים לאוטובוס ומוודאים שרק בנות יעלו. כך בעצם נוצרת בריונות גברית פמיניסטית אלימה בעידוד ישיר של פמיניסטיות וגם נשים שלא מגדירות עצמן פמיניסטיות אבל טוענות ש"חובתם הטבעית של גברים להגן על נשים" כמו בדיוק במקרים כאלה:

"קטין בן 16 מהשרון הותקף על ידי מספר צעירים לאחר ששרק לעבר חברה של אחד מהם. "הוא מפחד שיסגרו איתו חשבון", מספר אביו. המשטרה עצרה חשוד בתקיפה"

מה שמשותף לנערים 'ערסים' ול"חיילים" ו"מפקדים" במאפיה וגופי פשע מאורגן זו הנטייה מצד אחד להתנגד לאלימות כלפי נשים ובו-זמנית חוסר ערך מוחלט לחיי גברים. זו הסיבה האמיתית בגללה יש "רומנטיזציה" של המאפיה וארגוני פשע למיניהם בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה.

בשורה התחתונה מי שבאמת היה מעוניין למנוע ולפחות לצמצם אלימות בקרב בני נוער חייב להכיר גם בכוח ההשפעה העצום שיש לבנות על הבנים, ולהפסיק להתייחס לאלימות ולדבר עליה אך ורק בלשון זכר כאילו כל הבנות תמימות וטהורות מלידה והבנים הן חיות פרא שיש לחנך ולאלף מגיל 0. (אגב התכתבתי בעבר עם פמיניסטית שהייתה פעילה נגד אלימות וביקשה לשמוע את דעתי ומה אני מציע לעשות כדי לצמצם את האלימות בחברה, זה בדיוק מה שהצעתי לה ומאז היא ניתקה עימי את הקשר)

לצערי אני משוכנע כפי שהמצב לא השתנה ולא משתנה הוא גם לא ישתנה בעתיד כי יש יותר מדי גורמים שמעוניינים להשאיר אותו כפי שהוא:

1. נשים: הן מטבען אוהבות ונמשכות לגברים גדולים וחזקים. לנשים אין שום בעיה עם אלימות של גברים כלפי גברים אחרים כל עוד היא משרתת את מטרותיהן

2. גברים: הם מטבעם, ובמיוחד בגילאים צעירים, יעשו כל דבר כדי להרשים נשים/נערות אפילו אם זה אומר לסכן את החיים שלהם או של נערים/בחורים אחרים. הנטייה והאינסטינקט להגן על נשים קיים עמוק בכל גבר ואפילו בגברים הומוסקסואלים

3. משרד החינוך הוא זה שמעודד אלימות במדיניות ידועה היטב שאם לדוגמא 10 ילדים מרביצים לילד אחד - המערכת תעשה כל דבר להעיף החוצה ולנדות את הילד הקורבן, אין שום פיקוח ושום בקרה אמיתית וכל האמצעים כשרים. במילים אחרות: ילד מופרע הוא ילד נורמאלי.

לסיום, אמליץ על הפרק הזה בסיטקום האמריקני המוצלח "נישואין פלוס" בו אל בנדי מגיע בסופו של הפרק לאותה מסקנה בדיוק אליה הגעתי אני.

ג'ק

בימים אלה, ובמיוחד לקראת 25.11, יום המאבק באלימות נגד נשים, מופצים בציבור נתונים שקריים ומניפולטיביים במסווה של סטטיסטיקת-אמת, לפיהם יש בישראל "200 אלף נשים מוכות".

זהו מספר שאין לו כל ביסוס מחקרי. המחקר היחידי עליו נסמכים ארגוני הנשים בעניין זה נערך ע"י מכון חיפאי ב-2002 עבור משרד הרווחה אולם מחקר זה הוכח כמופרך ובלתי מדעי בכנס אקדמי בינלאומי שנערך ע"י המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל ב-29 ו-30 באפריל השנה [ http://tinyurl.com/kp3tex9 ].

הכנס אירח את פרופ' מורי שטראוס (Murray Straus) מאוני' ניו המפשייר, המוכר בעולם כולו כמומחה המוביל והבולט בתחום חקר האלימות במשפחה. אחד מממצאיו של פרופ' שטראוס אף הוזכר בדברי הפתיחה למחקר של המכון החיפאי, ולפיו כביכול הגיעו למספר של 200,000 נשים מוכות בישראל, באמצעות פעולת כפל.

שטראוס עצמו קבע באופן חד משמעי כי מחקר זה היה לקוי, בין היתר בכך שבדק אך ורק אלימות נגד נשים ולא אלימות של נשים, ובכך שנשען באופן כמעט בלעדי על עדויותיהן של הנשים ולא הצליב מידע כנדרש במחקרים מסוג זה. לדבריו, "אם יש בישראל 200,000 נשים מוכות אז יש בה גם 200,000 גברים מוכים.”

בנוסף, גם חוקר מהמכון החיפאי התראיין בעיתונות זמן קצר אחרי פירסום המחקר, ו"הוריד" במחי יד את מספר הנשים המוכות מ-200,000 ל-50,000, [ http://tinyurl.com/q4md5r3 ] דבר המצביע מן הסתם על המבוכה בה היו נתונים עורכי המחקר לאחר שנחשף קלונם.

מחקרי האמת לגבי אלימות במשפחה מגלים תמונה מורכבת, בה יש מגוון של קורבנות – ילדים, נשים, גברים וזקנים – ומגוון של מבצעי אלימות, כולל נשים בשיעור לא קטן (למען הדיוק: שיעור האלימות בין בני זוג המבוצעת ע”י נשים פחות או יותר שווה לשיעור האלימות המובצעת ע”י גברים, אך נשים נפצעות בשיעור הגבוה פי 2 מגברים וגם חומרת פציעותיהן גבוהה פי 2 בממוצע). יתרה מזאת, האלימות בין בני זוג מאופיינת בדרך כלל ע"י הדדיות, כלומר – אין צד אחד שהוא הקורבן המובהק וצד אחר שהוא האלים המובהק, אלא ישנו דפוס של הסלמה. לפיכך הצגת נושא האלימות במשפחה כ"נשים מוכות" היא מניפולטיבית ושקרית.

אגב – המחקרים מראים כי מרבית האלימות כלפי ילדים מבוצעת ע"י אמהות דווקא.

היה לי הכבוד להיות שותף לארגון הכנס באוני' אריאל, ביחד עם פרופ' שרה בן דוד, ד"ר יואב מזא"ה, ד"ר חגית בוני-נוח, ד"ר אינה לוי וד"ר יעל אביעד. אשמח לענות על כל שאלה בנושא. אנא מכם – אל תשמשו כשופר עבור תעמולה שנועדה למטרות פוליטיות, לקידום שכבת 'עסקונה' מסויימת וליצירת אווירת מלחמה בין המינים שקורבנותיה העיקרים הם ילדים שלא חטאו.

גיל רונן – 052-5227714
[email protected]

אתר שדולת המשפחה

מדוע אם שרצחה ילדיה זוכה לאהדתנו? - עו"ד תמר הר-פז

אימהות שנטלו את חיי ילדיהן מצטיירות בכלי התקשורת כסובלות ממחלות נפשיות, ואילו האבות הגרושים סומנו במשטרה כפושעים הבאים

תמר הר-פז | 30/9/2013 18:38, אתר NRG

אלי גור הוא רוצח מתועב שעשה מעשה שאין לו כפרה, ואם הוא היה נשאר בחיים, הוא היה צריך לשבת בכלא, עד שארית חייו. אבל בזה אין להצדיק את גל המעצרים של אבות גרושים שעורכת משטרת ישראל בימים האחרונים.

ארגוני האבות מדווחים שמאז הרצח ביום רביעי האחרון, נעצרו תשעה אבות עקב תלונות מצד גרושותיהם, בינהם אב נכה מקרית גת שנעצר ושוחרר בתנאים מגבילים בגלל סטטוס שהעלה בפייסבוק בו נאמר ששירותי הרווחה צריכים לבקש ממנו סליחה, ואב מאשדוד שנעצר, אחרי שגרושתו התלוננה שבעת שהילדים שהו בדירתו הוא לא אפשר להם לערוך עמה שיחה בסקייפ. אבות נוספים נעצרו בגלל שאיחרו להשיב את ילדיהם לגרושה. כל זאת, כששבוע לפני שאירע הרצח הנורא בתל-אביב, ארע רצח נורא אחר בירושלים של ילדים על ידי אימם, שעלתה עמם לארץ מאוקראינה - ולא שמענו על גל של מעצרי אמהות, או של עולות מאוקראינה.

גם סיקור פרשת הרצח בירושלים היה שונה מסיקור הרצח בתל אביב. בשעה שלגבי גור, שמענו שוב ושוב דיווחים לפיהם נהג באלימות כלפי הילדים וכלפי אשתו, שנסמכו אך ורק על עדותה של אשתו בנפרד, שהייתה נתונה עמו בסכסוך גירושים. הרי שבמקרה של האם הרוצחת, בחרו כל העת להדגיש שמדובר באם חד הורית, מובטלת, עולה חדשה שלא השתלבה בארץ, והתקשתה להתמודד עם החיים כגרושה.

זו לא הפעם הראשונה שכלי התקשורת מתייחסים בכפפות של משי לאמהות שרצחו את ילדיהן. רגינה קרוצ'קוב, שהטביעה את בנה בגיגית, זכתה לכתבה אוהדת שהציגה אותה כאם מסורה שרצתה לגאול את ילדה מחיי עוני, והאשימה במצבה את בעלה לשעבר שבחוסר רגישות על שהתגורר עם בת זוגו החדשה בקרבתה; אולגה בוריסוב, שהטביעה את בנה בים, תוארה כמי שסבלה מדכאון ומבדידות, מיחסים מתוחים עם בעלה והייתה מודאגת מהקשיים ההתפתחותיים של הבן שלה.

"איש לא ראה את המצוקה של אחי"

גם סביבתה של אם רוצחת מתגלה פעמים רבות כמי שבוחרת לתמוך בה, חרף מעשה הרצח. כך למשל, גיסה של האם הרוצחת מירושלים הבטיח כי תזכה לחיבוק מהמשפחה, ואמר כי היא אדם מאוד עדין ואחרי שתחלים תבין מה עשתה. כך היה גם במקרה של אחלאס אלערג'אן, האם הרוצחת מרהט, שהרגה שלושה מילדיה במהלומות אכזריות בסכין לשחיטת כבשים. מייד לאחר הרצח אמר בעלה: "כואב לה. היא נפלה קורבן, אבל אני אוהב אותה ואלחם בשבילה".

על הרקע הזה בולט היחס השונה שקבלה חגית כהן , אחותו של אלי גור, לאחר שהעלתה סטטוס בפייסבוק עם גרסתה לארועים שלפני הרצח. לדבריה, אחיה מעולם לא גילה אלימות כלפי ילדיו , וכל התלונות של אשתו בנפרד, היו חלק ממלחמת הגרושים שהתנהלה בינהם. לטענתה, המערכות כולן גילו העדפה מובנית למצג הקורבנות שהציגה אשתו. גם צו ההרחקה שהוצא נגדו , כך היא סבורה, נבע מרצונה של האישה להשאיר את ביתם המשותף רק לעצמה ובמילותיה. עוד היא טוענת, כי המערכת לחצה את אחיה בשורה של צעדים, כמו למשל אילוץ לעבור בדיקה פסיכיאטרית משפילה רק על סמך תלונות של אשתו בנפרד ומבלי שהיו הוכחות כלשהן להתנהגות חריגה מצדו.

"צריך לעשות פה בדק בית טוב ורציני כדי לבדוק מה קרה פה, ואיך הפכו את אלי לקרבן של הפרקטיקות הידועות של עורכי הדין: תלונות שווא על אלימות כדי ליצור 'רושם'; תלונות שווא על איומים ברצח כדי ליצור רושם ולהשיג רווח אסטרטגי במשפטי הגירושין; אי מתן זכות ביקור לאב בצורה אוטומטית והפיכתו לארנק, ואסיר פיננסי", טענה.

"הטירוף הרצחני והאלים שאלי נקלע אליו עד שוויתר על חייו ולקח איתו גם את חיי ילדיו שכל כך אהב, הטירוף הזה לא התחיל אתמול. משהו גרם לו להתרחש, ואותו משהו היה שאיש במערכת לא הקשיב לאלי, איש לא ראה את המצוקה הענקית שאלי נקלע אליה, כולם היו עסוקים (ועדיין) רק בלעטוף את רונית באהדה וחמלה".
הסטטוס הזה זכה לאינספור תגובות כעוסות במרחבי הרשת, עד שבסופו של דבר כהן הייתה צריכה להתראיין לערוץ 2 ולהבהיר כי לא התכוונה להגן על מה שאחיה עשה. קל לסווג את האחות כמי שצערה טשטש את כושר השיפוט שלה, או כמי שאינה מוכנה להכיר באחריות של אחיה למעשיו האיומים, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהביקורת שהיא נתונה לה לא הייתה מנת חלקם של אלה, שתמכו באמהות רוצחות.

אבל גם בלי ההשוואה הזו, כדאי לפחות להקשיב לדבריה. בעיקר כי נראה שהמערכת מגיבה על הרצח במחזור הפתרונות הישנים והמוכרים לה. ח"כ זהבה גלאון, הודיעה כבר שתנסה לקדם הצעת חוק שתחמיר עם גברים המפרים צווי הרחקה, ובכנסת יו"ר הועדה לזכויות הילד, אורלי לוי, בעלת האוריינטציה הפרו-ממסדית המובהקת, דורשת ישום מהיר של המלצות דו"ח משרד הרווחה לאיתור ילדים בסיכון (דו"ח וינטר), או במילים אחרות: עוד כוח למערכת הרווחה להתערב במרחב המשפחתי האישי.

היה קל אולי לקבל את הדרישה, אילו מערכות הרווחה היו אכן כל-כך מוכיחות את עצמן, אבל חמישה מקרי רצח ילדים מתחילת השנה, רובם ממשפחות המוכרות לשירותי הרווחה, מחייבות קודם לעשות בדק בית של מערכת הרווחה עצמה.

גור היה בן אדם לא יציב, על החלק הזה אין ויכוח, אבל הוא הצליח להגיע לנקודה הזו בחייו בלי להסתבך. אם יש אמת, אפילו חלקית, בדברים של אחותו, ומנגנוני הרווחה והאכיפה אכן מוטים תמיד לטובת האם (מה שמקבל חיזוק מגל מעצרי האבות האחרון) אנו עלולים למצוא עצמנו מייצרים רק עוד ועוד גברים שימצאו עצמם בתחושה שממילא אין להם מה להפסיד ומגבירים את מה שאנחנו מנסים למנוע.
  

ב1990 פרסם חוקר הודי בשם אמרטיה סן תיאוריה לפיה הסיבה לכך שבהודו וסין יש יותר גברים מנשים היא "רצח סלקטיבי של עוברים ממין נקבה". הוא דיבר על מספר מפלצתי של 100 מיליון נשים ש"חסרות" באסיה בגלל "רצח" - הפלה מכוונת של עוברים ממין נקבה.

חוקרת אמריקנית מאוניברסיטת הרווארד בשם אמלי אוסטר הפריכה את התיאוריה ההזויה של סן, ומצאה שהסיבה האמיתית לתמותת עוברים ממין נקבה בהודו וסין זוהי לא הפלה מכוונת אלא וירוס הפטיטיס B הנפוץ במדינות עולם שלישי, ופוגע במיוחד בעוברים ממין נקבה.

קישור למחקר שלה

ועדיין ממשיכות הפמיניסטיות להשתמש בתיאוריה השקרית והמטעה של סן כדי להפיץ בעולם רעל אנטי-גברי ושנאה רצחנית לכל אדם שנולד ממין זכר, עד כדי השוואת גברים ממוצא הודי (כמוני) כנאצים, לא פחות, בתוספת אמירות גזעניות (סוג התגובות בהן אני נתקל תמיד כשהנושא עולה בתקשורת הישראלית). אין שום בעיה לפברק כתבות וסרטי תעודה מרגשים וסוחטי דמעות באמצעות עריכה מגמתית, מוזיקת רקע דרמטית והבאת דוגמאות ומקרים בודדים מכפר נידח, מוכה עוני, רעב ומחלות, כדי לשכנע את הצופים בעולם המערבי שמדובר בתופעה ממנה נפגעות "מיליוני בנות". גם אני נפלתי למלכודת הזאת כשצפיתי בנעוריי ביחד עם אבא שלי בכתבה על "רצח בנות בהודו" בתוכנית "רואים עולם", רק שלא ידעתי אז על שיטות התעמולה של לוחמות המגדר צמאות הדם.

פמיניזם זוהי תעשייה בינלאומית של שקרים, שנאה, שטיפות מוח, הפצת דיס-אינפורמציה, מחקרי זבל ונתונים מפוברקים שבסופו של דבר מטרתם להשניא את המין הגברי כולו. מעולם לא הייתה בהיסטוריה תנועה שהצליחה להפיץ כ"כ הרבה שנאה וגזענות תהומית כלפי קבוצה מסויימת כפי שמצליחה התנועה הפמיניסטית כיום מסביב לגלובוס בשילוב שליטה מוחלטת באמצעי התקשורת המודרניים וצנזורה אגרסיבית כלפי כל מי שמביא דעה מנוגדת.

מעניין שהעובדה שבמדינות המערב מספר הנשים גדול ממספר הגברים, ותוחלת חייהן של הנשים גבוהה בממוצע ב7 עד 8 שנים פתאום לא נתפשת כאפליה אלא כעוד "הוכחה לעליונות הגנטית-ביולוגית של המין הנשי"!!!

למעשה בפועל כן ישנה אפליה שיטתית מובהקת כלפי גברים: הסיבה בגללה תוחלת חייהם של הגברים במדינות המערב נמוכה משל הנשים היא שילוב של העובדה שגברים מבצעים עדיין 99 אחוז מכל העבודות השחורות הכי קשות, מסוכנות ושוחקות (כולל ובנוסף למלחמות), העובדה שלמרות כל הדיבורים והקשקשת האינסופית על "שוויון" עדיין רק לגברים יש נטל חובות מקסימאלי ואבסולוטי (להקים משפחה, לעבוד, לפרנס, למות במלחמות וכו') ויש להוסיף את העובדה שבמדינות המערב 2 שליש מתקציבי מחקר בריאותי מושקעים אך ורק כדי לשפר את את בריאותן של הנשים בלבד כשרוב רובו של השליש הנוסף מושקע באופן שווה לגברים ונשים כאחד.

לפני 80 שנה הפער בתוחלת החיים היה שנה אחת בלבד לטובת הנשים והוא הלך וגדל בגלל ההשתלטות התנועה הפמיניסטית שדאגה שלנשים יהיו יותר ויותר זכויות, פריוולגיות וחופש על חשבון דיכוי והגדלת נטל החובות והעומס על כתפיהם של הגברים בלבד. כך בעצם הפמיניסטיות בעולם המערבי נוהגות להשתמש ולנצל באופן ציני דוגמאות וסיפורים ממדינות עולם שלישי וקבוצות שחיות במצוקה רק כדי לעשות רווחים תעמולתיים במדינה שלהן, רק כדי להתנשא ולומר לגברים "מגיע לכם! אתם אשמים בכל הצרות בעולם!". ציטוט של טוקבקיסטית פמיניסטית:"אם הנשים במערב יתחילו לתפוס עמדות שלטון הן יוכלו להשפיע על מעמדן של הנשים במדינות אחרות".

למעשה כל מה שהפמיניסטיות טוענות שגברים עושים לנשים, הן אלה שבפועל עושות לגברים, הכל בשיטת "הקדם תרופה למכה" ו"בתחבולות תעשי לך מלחמה".

ג'ק

באתר "גלובס" התפרסמו לאחרונה שני מאמרי דעה, של שתי עורכות דין, שהציגו אבות כמפלצות מסוכנות, או מפלצות מסוכנות בפוטנציה, מעצם היותם גברים

פורסם ע"י גיל רונן, אתר 'גלובס', 01/08/2012

כגבר ואב לשני ילדים, בן ובת, חשתי מועקה כשקראתי את מאמריהן של עו"ד רות דיין וולפנר ושל עו"ד ורדית אבידן, שפורסמו באתר "גלובס". המאמרים דנו בשאלה: האם ניתן להאשים עובדות סוציאליות בכך שלא צפו מראש רצח שלילדים בידי אבותיהם? עו"ד דיין טענה שלא, עו"ד אבידן טענה שכן. אבל מה שגרם אצלי למועקה משותף לשני המאמרים: התחושה שקיבלתי מקריאתם היא שאבות הם מפלצות מסוכנות, או מפלצות מסוכנות בפוטנציה, מעצם היותם גברים.

הכותבות הביאו דוגמאות להורים שרצחו את ילדיהם - פשע שלדעת רובנו אין נורא ממנו. הן התייחסו ל-3 רוצחים: איתי בן-דרור, אסף גולדרינג ואלי פימשטיין. מדוע נבחרו דווקא המקרים הללו, ומדוע מצאו לנכון שתי הכותבות להתייחס רק למקרים שבהם אב רצח את ילדיו?

הרי היו לנו בשנים האחרונות לא פחות מקרים שבהם אימהות רצחו את ילדיהן. עורכות הדין יכלו להזכיר במאמריהן גם את מיכל אלוני, רגינה קרוצ'קוב, אולגה בוריסוב ומארי פיזם. ובכל זאת, בחרו להביא אך ורק דוגמאות גבריות.

אילו היתה זו הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה כזו, הייתי זוקף אותה ליד המקרה. אולם ההטייה הזו מוכרת מאוד לכל מי שעוקב אחרי הפרסומים בנושא. התחושה העולה מקריאת רבים מהמאמרים שנכתבים על נושא הגירושים ועל סכסוכים במשפחה היא שאיזשהו כוח נעלם, איזשהו מניע שאיננו יכולים לדמיין אותו, גורם לבעלי טור - ובמיוחד כאלה הקשורים לתעשיית הגירושים - להתייחס לתופעות שליליות שונות כאילו הן אפשריות רק אצל גברים.

לא רק על רציחות ילדים מזוויעות מדובר, אלא על אלימות לכל סוגיה. הנטייה המובהקת של כותבות וכותבים רבים היא לייחס את תכונת האלימות - שהגדרתה הורחבה בשנים האחרונות, והיא כוללת עתה גם אלימות רגשית, מילולית ואפילו "אלימות כלכלית" - אך ורק למין הגברי.

מכיוון שהטורים של עוה"ד דיין ואבידן עסקו בפגיעה בילדים, אציין כי הסטטיסטיקות הרשמיות בארה"ב, כמו גם סטטיסטיקות של אל"י והמועצה לשלום הילד בישראל, מראות דווקא כי אימהות מעורבות פי שניים מאבות באלימות כלפי ילדים, כולל התעללות פיזית קשה.

יש משהו לא רציונלי, לא מובן - אפילו מפחיד - בנטייה של כותבים שונים להתעלם לחלוטין מהמציאות הזו ולהתייחס לרוע כאילו הוא תכונה גברית במהותה. רוע, רבותיי, הוא תכונה שוויונית לחלוטין. ישנם אינספור סוגי התעללות, אך גם התעללות באמצעות אלימות - פיזית ואחרת - אינה נחלתם הבלעדית של גברים. וזה על אף שגברים יותר חזקים פיזית. ההשוואה הזו בין גבריות לאלימות פשטנית, ומי שבודק אותה לעומק רואה שהיא מופרכת.

חשוב לזכור כי גברים, לפחות בתרבות היהודית והמערבית, מחונכים מגיל צעיר שאסור להרים יד על בנות. בגיל בית-הספר, בן שמכה בת הוא מושא ללעג. בעל שמכה את אשתו בזוי בעיני רוב החברה, ואם הוא בכל זאת שוקל להרים עליה יד, הוא יודע שהוא עלול להסתבך בפלילים ולאבד את עולמו. לפיכך, גם אם הוא חזק יותר פיזית וגם אם לא חונך כראוי לכבד נשים, הרי שיש גם כוחות חזקים, תרבותיים וחוקיים, הפועלים להרתיע אותו.

סטטיסטיקה היא תחום מתעתע, שקל מאוד לעשות בו שימוש לרעה. הסטטיסטיקה על רציחות בנות זוג, במיוחד כאשר היא מנופחת בעיתונות, תורמת לדימוי שלילי ורצחני של הגברים כולם. זאת, למרות שמדובר, בשנה ממוצעת, ב-10 עד 20 מקרים, כלומר, באוכלוסיית רוצחים שמהווה פחות מאלפית אחוז מכלל הגברים (פחות מ-1 ל-100,000).

יש גם, בשנה ממוצעת, לפחות מקרה אחד או שניים שבהם אישה רוצחת את בעלה. האם ההפרש מראה שגברים הם קילרים ונשים אינן כאלה? לא בהכרח. בארצות-הברית, לדוגמה, הסטטיסטיקה הרשמית מראה כי נשים מבצעות כ-41% מרציחות בני הזוג. מאוד ייתכן שהסיבה לפרופורציה השונה בישראל היא, פשוט מאוד, שבארה"ב יש לנשים גישה קלה מאוד לנשק חם, מה שמנטרל את הנחיתות הפיזית שלהן מול הגברים.

אבל בואו נשים בצד לרגע את הסטטיסטיקות השלילות הללט ונביט בתופעה אחרת, הפוכה כמעט: כאשר אזרחים - גברים, נשים וילדים - נקלעים למצבי סכנת חיים, ועובר אורח מזנק להציל אותם, האם אותו עובר אורח הוא בדרך-כלל גבר או אישה?

רובנו נסכים שבדרך-כלל זהו גבר.

כאשר נערה טובעת בים או בירקון, כאשר משפחה זועקת לעזרה מתוך בניין בוער - ומישהו נכנס פנימה, מסכן את עצמו ולפעמים אף מוסר את נפשו בכדי להצילם - האם גם בסטטיסטיקה הזו הגברים לא מככבים?

אם מוסיפים לסטטיסטיקה את שיעור ההתנדבות לתפקידים מסוכנים - במשטרה, בצבא, במכבי האש ובכלל - הרי ששיעור ההתנדבות של הגברים ונכונותם לסכן את עצמם להצלת האחר הוא גבוה במיוחד, ושיעור הגברים שנפצעים ונהרגים במסגרת ההתנדבות הזו אף הוא גבוה מאוד לצערנו.

אתם רואים, אם כך, שאפשר להשתמש בסטטיסטיקות גם בשביל להשחיר וגם בשביל ההיפך מזה. גם בכדי לצייר גברים כרוצחים וגם בכדי לציירם כגיבורים.

אם כוונותיי היו רעות, אולי הייתי מנסה להשתמש בסטטיסטיקה הזו בכדי לטעון כי נשים הן פחדניות, או אנוכיות, או משהו מהסוג הזה. אבל אני אוהב נשים, ואני גם לא חושב שיש לי זכות לעשות הכללות שכאלה לגבי אוכלוסייה כה גדולה.

אני כן חושב צריך להיזהר מאוד מסטטיסטיקות, ושיש להקפיד לא לעשות בהן שימוש חלקי ומעוות באופן שישחיר מין שלם; מין שרובו הגדול מורכב מאזרחים טובים, שהם גם האבות, האחים, בני הזוג והבנים של כולנו.

■ הכותב הוא עיתונאי ומייסד שדולת המשפחה ("הפמיליסטים") –www.abaveima.org.il. העמותה פועלת לחיזוק והטמעה של ערכי המשפחה, הכוללים גם את זכויותיהם של אבות ואת הזכות של ילדים לקשר טוב עם אבותיהם.