זכויות הגבר בישראל

סאטירה בקומיקס שהכנתי לאור ההיסטריה סביב הטרדות מיניות וקמפיין MeToo

למה להתחיל?!
כיום כל ניסיון חיזור הפך למלכודת מוות מסוכנת לגברים ועלולה להתפרש בקלות כעבירה פלילית, אז למה בכלל להתחיל עם זה? אם הגבר תמיד מפסיד ויפסיד לאישה אז למה לעזאזל להיכנס לכל התסבוכת הזאת מלכתחילה???

יעקב

עוד בנושא:

עשרת הדיברות לאישה הפמיניסטית

מי שולט בכסף?

נשים מתפעלות גברים אלימים

פמיניסטאן זה כאן

ברוך הבא למאצ'ו בלוף ישראל

האישי הוא הפוליטי

דיון בחזקת הגיל הרך

"סם האונס" זה בלוף ובעיקר בשימוש הדמגוגי שעושים בו באמצעי התקשורת ובחומרי התעמולה של ארגונים פמיניסטיים. בפועל מדובר בתערובת של אלכוהול בכמות בלתי מבוטלת ביחד עם חומרים נוספים - סמי מועדונים, חומר ניקוי לרכב, תרופות הרגעה או הרדמה, שיוצרת את האפקט של מה שמכונה "סם האונס". אפילו אלכוהול בפני עצמו הוא סוג של "סם אונס". כלומר במילים אחרות - ברגע שגבר מזמין וקונה לאישה משקה אלכוהול ("משקה אותה"), ולאחר מכן מקיים איתה יחסי מין - טכנית לפי הטרמינולוגיה המשפטית-פמיניסטית הוא בעצם "סימם ואנס אותה" ואת המסר הזה הפמיניסטיות משתדלות לטשטש, תרתי משמע, באמצעות מושגים ערטילאיים.

כפי שמסבירה מומחית בנושא:

בניגוד מסוים לשמו, המונח "סם האונס" אינו מתייחס לסם ספציפי. "אין דבר כזה 'סם אונס' שמשויך למוצר אחד, זה מונח כללי, שפת רחוב", אומרת ד"ר מיכל רוטנברג, מנהלת המעבדה הטוקסיקולוגית בבית החולים שיבא, אליה מגיעות דגימות של חומר החשוד ככזה, במסגרת חקירות תיקי אונס. "הרבה אנשים שמשתמשים במונח מתכוונים לסם בשם GHB שבמינון גבוה או בשילוב עם אלכוהול מנטרל יכולת להתנגד ומביא לאיבוד זיכרון. אבל מבחינה מדעית – גם תרופות הרגעה והרדמה שונות יכולות לשמש כסם אונס. קטאמין למשל, סם ההרדמה הווטרינרי (הנקרא בשפת הרחוב K), משמש כ'סם אונס', וגם סמים אחרים, כמו אקסטזי, שגורמים לך להיות פתוחה ואוהבת יותר. אפילו אלכוהול הוא, מבחינה מסוימת, סם אונס". 

לרוב כששומעים את צמד המילים סם אונס חושבים כאילו מדובר בשיקוי קסמים מעולם האגדות שכל תפקידו וייעודו להפנט ולנטרל בחורה צעירה כדי שיהיה קל יותר לאנוס אותה. הנושא הוא הרבה יותר מורכב והסכנות האורבות לצעירים וצעירות כיום הרבה יותר גדולות. התעמולה סביב נושא "סם האונס" היא כה אגרסיבית וסוחפת שהיא גרמה ללא מעט אנשים להתנפל עליי אישית באלימות מילולית כאשר כתבתי על הנושא בעיקר בקבוצה של חבר'ה צעירים בשם "המשחק של ג'נדר", על עצם זה שפקפקתי בעולם המונחים השחור-לבן שמכתיבות הפמיניסטיות. נטען בין היתר "זכויות הגבר בישראל הם חבורה של אנסים", שאני תומך ומגן על אנסים ומה לא?! עצבנה והכעיסה אותם במיוחד הצעתי להגביל או לאסור לחלוטין מכירת אלכוהול, מה שמעיד לדעתי על השורש האמיתי של הבעיה, "אין שום בעיה עם אלכוהול!", "אתה סכנה לדמוקרטיה!", הטיחו בי.

המסר שלי מאוד חשוב וחיוני לכן אחזור עליו ואחדד אותו: יש בעיה כללית ומאוד חמורה ומסוכנת של סמים ואלכוהול ביחד ולחוד בקרב צעירים, כולל בקרב בני נוער בגילאים צעירים יותר ויותר. אנחנו חיים בתרבות מאוד אלימה, מופרעת, פרוצה ומתירנית שהורים לא שמים וכנראה גם לא ממש יכולים להציב גבולות בפני ילדיהם - בנים ובנות כאחד. ייתכן שזהו שילוב של לחץ חברתי, טרנד אופנתי, חיקוי של תרבות הפופ והסלב (קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה וכו') כמו גם גורמים מסחריים שונים שעושים ים כסף ממכירת אלכוהול לצעירים ולכן נוח להם שידברו על "סם האונס" בה' הידיעה אבל לא על בעיית האלכוהול שהיא בעיה בפני עצמה. העובדה היא שלמעשה "סם אונס" לא יכול להתקיים ללא אלכוהול:

מתוך ויקיפדיה:

Researchers agree that the most common form of DFSA is alcohol-related,[2] with the victim in most cases consuming the alcohol voluntarily. In most jurisdictions, alcohol is legal and readily available and is used in the majority of sexual assaults.[10] Many perpetrators use alcohol because their victims often willingly drink it, and can be encouraged to drink enough to lose inhibitions or consciousness. Sex with an unconscious victim is considered rape in most jurisdictions and some assailants have committed "rapes of convenience" whereby they assaulted a victim after he or she had become unconscious from drinking too much.

חוץ מאונס ופגיעה מינית, יש אלף ואחד נזקים שאלכוהול עם או בלי סמים גורם בקרב צעירים ובני נוער, כולל ובעיקר תגרות אלימות ודקירות. חשוב לזכור שאדם בשם גדי ויכמן נרצח בדם קר ע"י חבורת נערים שיכורים שדקרו אותו לאחר שבסה"כ ביקש מהם לא להרעיש כי בתו הפעוטה ניסתה להירדם וזה לא מקרה יחיד או יוצא דופן - בהרבה מאוד מקרי אלימות קשים ורצח מעורב הרבה מאוד אלכוהול. גם הרצח הנוראי שביצעו נער ושתי נערות בנער אסף שטיירמן ז"ל בוצע תחת השפעת סמים. לא רק אני - גם השופט בדימוס שלי טימן סבור שהפמיניסטיות מצליחות לדחוק הצידה בעיות אחרות כשהן מתמקדות אך ורק באונס ופגיעה מינית:

"יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים.

בנות - קחו אחריות על עצמכן!!

עובדה שעד היום לא הוכח שום מקרה של "שימוש בסם אונס" מה שמראה שהתופעה היא לא רחבה ובסדר גודל מפלצתי כפי שמתארים אותה כאילו בכל פינה ובכל בר/מועדון אורבים בחורים מלאי זימה שרק מחכים להזדמנות להכניס למישהי משהו למשקה.

ישנם גם מקרים שבחורה אכן בהשפעה מעורבת של סמים ואלכוהול (או תרופות הרגעה) מרצונה החופשי ובידיעתה המלאה - זה לא שדחפו לה משהו למשקה אלא היא לקחה בעצמה את אחד מסמי המועדונים הנפוצים. האם גם במקרה כזה "הבחור" שבעצמו תחת השפעת אלכוהול ומטושטש ובקושי מסוגל לעמוד על הרגליים - האם זה נחשב שהוא "אונס" את אותה הבחורה? לפי הפמיניסטיות כן וזאת בדיוק הבעיה - אפס לקיחת אחריות אישית או התנהגות מניעתית כלשהי מצד הנשים הצעירות. ממש "יופי" של חינוך: אתן משתכרות, שותות כמו בהמות ודוחפות לעצמכן כאלה כמויות מטורפות של אלכוהול לגוף - מישהו בכלל צריך להתאמץ כדי "לנטרל" אתכן????

הפתרון להיסטריה סביב "סם האונס" הוא מאוד פשוט: אל תקבלו משקה מאדם זר. הגבילו למינימום שבמינימום את כמות האלכוהול שאתם צורכים (מה רע במים???) והכי חשוב: אל תסתובבו במקומות שבהם מגישים ו/או צורכים סמים כמו סוכריות!!!

ג'ק

מאז התמסדות והתמסחרות התנועה הפמיניסטית, יש להן נוסחה קבועה שעובדת בכל פעם מחדש ממש כמו קסם:

1. להמציא או לקחת תופעה חברתית שולית וזניחה - "גברים שעושים לנשים עין הרע"
2. לנפח את המספרים: "60 מיליון נשים מתות בישראל כל שנה כתוצאה משבירת רגל לאחר שגברים עשו להן עין הרע"
3. להוציא נשים להפגין ולמחות:"גברים מביאים לנו את הנאחס!!!"
4. לגייס ל"מאבק" פוליטיקאים, כוכבי תקשורת, בידור, טלוויזיה, מוזיקה (כל מי שמחפש יחסי ציבור וקידום מכירות) שיצטלמו וידרשו להגן על הנשים

מזל טוב!! הוקם עוד מנגנון בסיבסוד ממשלתי על חשבון משלם המיסים שיעניק לכל אישה קמעות, ברכות והגנות מעינם הרעה של גברים.

בסופו של דבר העיקרון המנחה הכי מרכזי הוא תורת המדע הפתולוגי: שקר שחוזרים עליו מספיק פעמים - כולם מתחילים להאמין בו.
עוד על מושגים מעולם ה"מגדר":
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=649134&blogcode=14883583

האלימות הכי מסוכנת של גברים מגיעה מגבר שאישה מפעילה אותו. ברגע שנבין, נידע ונכיר בעובדה בסיסית זו - רק אז ***באמת*** נוכל לחנך את הצעירים נגד אלימות ולמנוע מקרי אלימות קשים, כולל דקירות ורציחות!!!

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=649134&blogcode=14034070

http://cafe.themarker.com/post/3054330/

ב17 בינואר 2017 ניסתה לראיין אותי כתבת של אתר מאקו בשם ויטה. אני משתמש במילה "ניסתה" משלוש סיבות: ראשית לא יכולתי לדבר איתה בטלפון בגלל בעייתי הרפואית (אני מתעייף וסובל מקשיי נשימה וסחרחורת אם אני מדבר קצת יותר מדי), שנית, אפשר לראות שהיא מכוונת נמוך וכנראה מנסה להציג אותי כ"מפגר". שלישית, ציפיתי לאמבוש רציני בתקשורת ואכן היה בתאריך 18 בינואר (באתר און לייף) אבל אותי ואת העמוד והבלוג "זכויות הגבר בישראל" לא הזכירו כי ככה זה כשהממסד הפמיניסטי שאוחז וחולש על כל אמצעי התקשורת מפחד, רועד ומשקשק כשהוא מגלה אדם שכנראה "יודע יותר מדי"...

ויטה: היי זכויות הגבר, שמי ויטה ואני כותבת באתר מאקו. הייתי שמחה להציג למנהל העמוד כמה שאלות, תוכל לדבר?

תודה.

אני: היי ויטה. שמי יעקב. בבקשה, אשמח לענות.

ויטה: אפשר לשוחח בטלפון?

אני: לצערי לא. זה גורם לי לקשיי נשימה בגלל מחלת ניוון שרירים ממנה אני סובל

ויטה:

מצטערת לשמוע... אשלח לך שאלות לכאן

בתור התחלה, תוכל לספר קצת עליך?

רבים חושבים שהעמוד פארודי, אני מבינה שלא. אז איך בעצם הגעת למסקנות שהגעת?

אני:

אני מוזיקאי במקצועי, מלחין ומפיק בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית ועוסק לאחרונה גם בעיצוב גרפי - אמנות היא חיי והעיסוק בזכויות הגבר זה משהו שאני עושה בתור שליחות. עברתי תהליך מאוד ארוך החל מגיל 14 כלומר לפני 24 שנה שמאז התחלתי להרגיש בתקשורת ובסרטים וטלוויזיה בעויינות מטורפת כלפי גברים, המון שקרים, תעמולה ודיסאינפורמציה מטורפת. בהתחלה חשבתי שאני אולי טועה ואולי לא הבנתי משהו נכון אבל עם הזמן ולימוד מאוד מעמיק וזהיר של הנושא כולל קריאת ספרים מחו"ל ומחקרים הבנתי עד כמה הפמיניזם המגדרי משחית כל חלקה טובה בחברה הישראלית ואין לו שום קשר לשוויון - רק שנאת גברים תהומית ורדיפת בצע, שלטון ושררה. גיליתי בזכות האינטרנט שהנושא של התנגדות לפמיניזם רדיקלי מאוד מפותח בחו"ל וכולל גם פמיניסטיות לשעבר ונשים מאוד משכילות, מצליחות ואינטלגנטיות שיוצאות נגד הפנאטיות ושנאת הגברים של הפמיניזם מהגל ה3. למשל מרצה לפילוסופיה מארה"ב בשם כריסטינה הוף סומרס. היא מגדירה את עצמה פמיניסטית שוויונית שמאמינה בשוויון אמיתי בין גברים ונשים ואני אישית מעריץ אותה.

ויטה:

עברתי קצת על הבלוג שלך, קראתי ששוייכת לכיתה טיפולית מבלי שהיית צריך, ההתעלמות מהמערכת, אני מניחה שלעבר שלך יש קשר רב לגישה שאימצת?

אני:

לא שוייכתי, מה שהתחיל עם קשיי שפה בגלל שהוריי לא דיברו עברית בבית (הם מהודו), עבר להתאכזרות, רשלנות והזנחה טוטאלית ופושעת של מערכת החינוך במשך 10 שנים, לכן אני מנהל מאבק משפטי כבר 20 שנה, יש לי עו"ד מקסים שמייצג אותי כבר 20 שנה בלי שכר טירחה מתוך שליחות. יש לנו את כל ההוכחות שנעשו נגדי עוולות ועברתי כל סוג אפשרי של התעללות (כולל אלימות פיזית קשה מצד מורה בשם מרים בכיתות ב' וג') וגם דעתם של שני מומחים בכירים, אחד מהם הגיש חוות דעת לביהמ"ש בה הוא מציין שמעולם לא הייתה סיבה להחזיק אותי מלכתחילה בחינוך מיוחד. בכל המקצועות הצטיינתי וקיבלתי 100 בכל המבחנים אבל בספורט לא הצלחתי להשתלב אז המורה שלי סופי, בתקופת חטיבת הביניים,  החליטה שכל עוד אני לא משלב בספורט "אתה לא מתאים לכיתה רגילה" (זה היה לפני שאבחנו את מחלת ניוון השרירים). היה לנו דיון מאוד מוצלח בביהמ"ש במאי 2015. יש לי גם בלוג שבו אני מפרט את מסלול ההתעללות. לגבי שאלתך אם יש קשר - כן יש - העובדה שבמדינת ישראל נשים יכולות להתעלל בכל אחד, כולל ילדים חסרי ישע, ותמיד יחפו על מעשיהן ויסתירו את פשעיהן, במיוחד בתקשורת. ראינו את זה לאחרונה עם רצח 5 הילדים ע"י אימהות בתחילת השנה והזעם והתרעומת של עיתונאיות פמיניסטיות כמו שירית אביטן כהן אבל היא לא היחידה.

http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/abuse

ועוד משהו שחשוב מאוד לציין: גם בביהמ"ש הצדדים שאני תובע מודים ולא מסתירים את העובדה שתמיד הייתי ילד מחונן בעל רמת אינטלגנציה גבוהה מהרגיל - זאת עובדה.

ויטה:

מה הקשר שלך לתנועה לזכויות הגבר?

אני:

הרבה מאוד ידע, שליטה בחומר ומידע שצברתי והיכרות ידידותית עם אנשים חשובים ומובילים בתנועת הגברים. למשל גיל רונן שהוא חבר טוב שלי ואנחנו חולקים את דרכנו במאבק כבר 14 שנה.

עוד משהו שחשוב לי לציין, מאוד מפריעה לי אלימות של נשים כלפי גברים ובייחוד כלפי ילדים - זה משהו שנשים מובילות בו בלמעלה מ2 שליש ממקרי ההתעללות והנושא מושתק באופן שיטתי בתקשורת. היות ואני חוויתי זאת אישית בביה"ס ממורות - גם אלימות פיזית, גם השפלות וצעקות ועלבונות בלי סוף, כולל האשמתי בתור הקורבן כאילו אני "מושך אש" כשעברתי וחוויתי אלימות במשך קרוב ל9 שנים - אז כן, אני חש שנשים

במדינה הזאת מנצלות לרעה עמדות כוח שלהן כדי לפגוע בחלשים וכל המשחק הזה של "נשים נגד אלימות... הנשים יצילו את החברה הישראלית" הכל צביעות ואחיזת עיניים מרושעת. נשים מסוגלות להיות גרועות ומושחתות בדיוק ולעיתים אף הרבה יותר מהגברים המושחתים.

אם יש תכונה או נטייה שאני ממש לא סובל אצל נשים מורעלות פמיניזם, זה חוסר הסובלנות שלהן לדעה אחרת השונה משלהן. עצם המחשבה שגבר הוא יצור עצמאי וחושב עם דעה משלו שעשוי להביא בפניהן דעה נוספת ולהאיר צדדים אחרים בדיון, זה משהו שהוא בלתי נסבל ובלתי נתפש מבחינתן, ממש כמו חילול קודש אצל הדתיים.

כך היה לי לאחרונה ויכוח עם גב' בשם רות שהיינו בקשר טוב וידידותי דרך הפייסבוק. היא פשוט החליטה "להיכנס" בידידי גיל רונן - יו"ר תנועת המשפחה, אינני יודע אם במקרה או צעד טקטי מחושב, מה שבטוח, בלט המון אגו בכתיבתה, כל הזמן נוסח כמו "אני אלופה בקרטה שמסוגלת לכסח כל גבר במכות", "אתה היית רק כתב בגלי צהל, אני הייתי מדריכת קרב מגע" וכו'.

לאחר תכתובת שהייתה לנו, די הסכמתי איתה על חלק מהדברים, בעיקר שאינני חושב שנשים באמת חלשות פיזית באופן כה-משמעותי מגברים אבל נעשה ניצול לרעה על-ידי הנשים עצמן ב"אני חזקה/חלשה" לפי מה שמשרת את האינטרסים שלהן ועל זה דווקא הסכמנו.

בשלב הבא היא כתבה לי בהתלהבות (עם סמלים של חיוך) על גברת פמיניסטית שהיא מעריצה - יד ימינו של מארק צוקרברג, גב' שריל סנדברג. קראתי, בדקתי ולא הסכמתי לטענתה שהיא אינה פמיניסטית שונאת גברים. הוכחתי והראיתי לה שחור על גבי לבן שסנדברג היא פמיניסטית צינית-אופורטוניסטית מהסוג הגרוע ביותר בעצם טענתה שעשתה שינוי פנימי בעסק ו"ניקתה" ממנו את כל הגברים המטרידים, עם תיאורים על סביבה גברית עויינת כלפי נשים, ציטוט: "אחוות קולג' של בנים חרמנים ומשפילי-נשים"

הוספתי שדעתי על פייסבוק, בדומה לדעתי על מיקרוסופט, היא שאלה ארגונים מרושעים עם כוונות שליטה זדוניות לעתיד האנושות. היא לעגה לי ואמרה שאיננה מאמינה בתיאוריות קונספירציה אבל ראו בעצמכם את הידיעה מהחודש שעבר שבמקרה וקלינטון תיבחר - שריל סנדברג תמונה לשרת האוצר של ארצות הברית!!! (בפועל קיימת ברית חמה ולבבית בין השתיים)

רות התחכמה ואמרה כאילו גב' סנדברג טיפלה רק במקרי ההטרדה המינית ה"אמיתיים", וכששאלתי איך בדיוק היא ידעה להבדיל מה אמת ומה שקר, התחילה להתחמק, כינתה אותי "שונא נשים" ולבקש להפסיק את הדיון. היום הופתעתי לגלות שרות בחרה להשמיץ את ידידי גיל רונן ורמזה גם לגביי בקבוצת פייסבוק אחרת:

"בדיוק ראיתי לפני כמה ימים פוסט אצל גיל רונן בו שנאת נשים קולקטיבית שוברת את כל השיאים, והבנתי למה מאבק האבות הגרושים נכשל במשך כל כך הרבה שנים. הגישה אכן חייבת להיות שונה - תקיפה ובלתי מתפשרת, אבל עניינית ובלי כל דברי ההבל שמסביב."

כתבתי לה:

אינני יכול לדבר בשם האחרים אבל אני חושב שהטיעונים שאני הבאתי בפנייך היו טובים, זו לא אשמתי שבחרת להפסיק את הדיון בנקודה הכי קריטית, מה שהיה נראה כאילו הרמת ידיים מסיבה כזאת או אחרת, אשמח מאוד לשמוע מה היה בטיעוניי שכל-כך נראה לך הזוי ומגוכך? לא הפסקת לשבח ולהלל את יד ימינו של מארק צוקרברג, אישה פמיניסטית בשם שריל סנדברג ש"נלחמה באומץ בהטרדות המיניות בחברה" ואני כתבתי ואמשיך לטעון שפייסבוק זו ממלכת הרשע - אני אינני היחיד שחושב כך - קחי למשל את היד החופשית שהם נותנים להסתה לפעולות טירור

בתגובתה לעגה לי רות ותקפה אותי אישית:"...גם את הדיון הזה אני עכשיו מפסיקה, לא בגלל טיעוניך המדהימים אלא פשוט בגלל שבניגוד אליך יש לי חיים - בית וילדים לטפל בהם, וגם קריירה למרות שאני אישה ואתה "גבר". אני יודעת שאתה מצידך יכול להמשיך את הויכוח מעכשיו ועד לפנות בוקר כי אין לך משהו אחר לעשות חוץ מלכתוב בפייסבוק, אבל לי יש. סורי. בהצלחה."

גם בהתכתבות אישית קצרה שהייתה לנו כינתה אותי "שונא נשים" וחשוב לציין שלאורך כל הדרך, אפילו לא פעם אחת לא תקפתי אותה באופן אישי, כתבתי בצורה הכי רהוטה ומכובדת שאפשר ואך ורק לגופו של עניין ורק היא זאת שירדה לפסים אישיים. אם מישהו צריך עוד דוגמא לשיכרון כוח נשי מהו.

מסקנתי המצערת והעצובה (והייתי מאוד מאוד שמח אם אפילו פעם אחת בחיי הייתי מגלה שטעיתי!) שנשים בעידן הפמיניסטי לא רק שלא מסוגלות לנהל איתך כגבר דיון הוגן והגיוני לגופו של עניין, הכל בסופו של דבר חייב לאשר את השליטה המחשבתית שלהן - דפוס שראיתי הרבה מאוד פעמים אצל נשים שונות שהכרתי. הן גם מאוד חוששות מהמושג "תיאוריות קונספירציה" ונלחמות בכל כוחן נגד מי שמעז להאמין בהן (ואולי אפילו זו קונספירציה בפני עצמה?) אבל זה קורה כי נוח לנשים מהמצב הקיים, שהמערכת, שהממסד, שהמדינה תמיד מגינה עליהן, מגבה אותן ומהווה למעשה תחליף הכי חזק ורב-עוצמתי שיכול להיות לבעל, שתמיד ידפוק מכות רצח לכל גבר עלוב שרק יעז לא לצייט לאישה. מצידן אתה יכול להיות מיליארדר - מילה לא במקום לאישה ובשניות הפכת להומלס שנזרק לרחוב או גוויה בבית קברות.

ג'ק

מסעות השיימינג בפייסבוק הישראלי הפכו לאחרונה לספורט הלאומי של נשים מורעלות פמיניזם ושנאת גברים, המנצלות מקסימלית את כוחה של הרשת החברתית כדי לעקוף מוסדות מדינה רשמיים שאמורים לחקור לעומק טענות בכל הנוגע לעבירות מין כאלה או אחרות, ובוחרות לנהל משפטי שדה בצורה הכי ברברית ופרימיטיבית שאפשר בנוסח ימי הביניים, תוך כדי שילהוב ההמונים.

כך עשתה לאחרונה גברת שעבדה במסעדת ימונדוס וטוענת בפוסט אישי "קורע לב" שטבח השפיל והטריד אותה מינית כשעבדה שם. היא גררה כצפוי אלפי תגובות תמיכה והזדהות וגינוי סוחף ונחרץ לאותו "עבריין מין מרושע, מנוול ומסוכן". אבל מה מתברר - מקריאת התגובה הרשמית באתר המסעדה, ניתן ללמוד שהגברת בעצמה נהגה להטריד מינית:

"שני עובדים דיברו באופן מיני ובוטה אחד לשני. היא יזמה את הבוטות והמיניות אבל הוא היה הבכיר. הוא פוטר והיא קיבלה הזדמנות שנייה.לאחר האירוע עובדים שכפופים לה התלוננו שהיא משתמשת בשפה מינית ובוטה כנגדם, האם זה הפך אותה למטרידה מינית? אנחנו חשבנו שלא. אולי טעינו, אבל החלטנו להעניק לה עוד הזדמנות. והיו עוד הזדמנויות שנתנו בעקבות תקלות וחריגות שונות, עד שהחלטנו לומר די, אבל היא הייתה זו שלקחה את היוזמה והתפטרה."

מקריאת תגובה של אחת המגיבות, ניתן ללמוד שמאוד יתכן שהגברת המתלוננה בחרה לבצע שיימינג בפייסבוק כצעד טקטי לצד התייעצות בפורום משפטי לענייני עבודה:

"לא מכירה את הסיפור ולא תופסת שום צד רק יכולה להגיד שקצת מוזר שאותה מתלוננת ב13 באוקטובר בשעה 6 שואלת לגבי עזרה לעו"ד לדיני עבודה שאפשר להתייעץ 
שעתיים אחרי זה היא צולבת את אותו בחור ועושה לו שיימינג . "

 
(הייתכן אולי שהיא מתכננת לתבוע את המסעדה...?)

זה המקום לפרט מעט על הדינמיקה המטורפת מאחורי הקלעים: בזמן שמתלוננות, בין אם הן אומרות אמת או לא, עושות שימוש חופשי ופרוץ לגמרי באמצעי התקשורת וזה כולל פייסבוק (כי מהדורות חדשות בפריים טיים של ערוץ 2 נפתחות בציטוטים מ"עדויות" שפרסמו נשים בפייסבוק - ואינני נכנס כרגע לתוכניות טלוויזיה, עיתונות, רדיו ופלטפורמות נוספות), בו-זמנית הסנגורים מייעצים לחשוד - אדם שמוצא עצמו ביום בהיר בלב הסערה התקשורתית, שלטובתו ולטובת חקר האמת, עדיף שייתרחק מהתקשורת כמו מאש וישמור על "דממת אלחוט" וישתוק כי לא משנה מה יגיד ויביא גם אלף הוכחות לגרסתו, הסוכנות הפמיניסטיות שיושבות בכל אמצעי תקשורת יעשו ה-כ-ל כדי להפוך, לסלף ולנצל כל מילה שלו לרעתו.

בקיצור: אם אתה שותק, "סימן שאתה אשם". דיברת? "אתה מנסה לשבש את החקירה/בדיקה/בחינה של המקרה" . . . 

קיימת שאיפה להשמיד את המין הגברי כולו. לא, זאת לא בדיחה וזה כלל לא מצחיק. זו שאיפה אמיתית אך לפני שארחיב ואביא דוגמאות, ברצוני לבקר דווקא גברים כי לגברים יש 3 תכונות דפוקות שאינני אוהב והרבה פעמים בגללן הם מכניסים לעצמם "גול עצמי" ומכשילים את כל הגברים בעולם (כולל את עבדכם הנאמן):

1.  גברים צוחקים וממציאים בדיחות בעיתוי הכי לא מתאים ודווקא במצבים שגברים נפגעים הכי הרבה: אתה יכול לדבר עם גבר על נושא הכי כאוב בעולם והוא כבר ימציא בדיחה קורעת (כלומר יעשה צחוק בעיתוי לא מתאים). יש לנטייה הזאת מספר סיבות והסברים, כפי שגברים אומרים בגלוי - לפעמים עדיף לצחוק על משהו מאשר לבכות בגללו, וברמה העקרונית הם צודקים. הבעיה שכיום במיוחד בעידן טכנולוגיית המידע, קל לפתוח מסעות לינץ' ושיימינג דרך הפייסבוק, עוד יותר קל במיוחד לנשים פמיניסטיות מניפולטיביות, להוציא דברים מהקשרם, ולנצל לרעה כל שטות שתכתוב אם בסערת רגשות, תיסכול או שיעמום.

כפי שמסביר ד"ר וורן פארל בספרו THE MYTH OF MALE POWER, זו מסורת שהתפתחה במשך מאות שנות מלחמה שגברים ששרדו זוועות מחרידות בשדה הקרב, היו מתאספים, משתכרים ומספרים בדיחות. גברים מעדיפים לצחוק כפי שנשים מעדיפות לבכות אבל זה לא אומר שהם חסרי רגישות, אטומים או בלתי פגיעים - זו פשוט דרך ההתמודדות שלהם ולמעשה היחידה בה החברה שלנו מרשה ומאפשרת לגברים להתבטא. בעיית הבעיות כפי שציינתי, שפמיניסטיות יודעות נהדר לנצל באופן הכי ציני והכי בוטה את הנטייה הזאת של גברים כדי לטעון פעמים רבות כאילו "לא מפריע לגברים שנשים מעליבות ופוגעות בהם, להיפך, זה מצחיק ומשעשע אותם", "את עושה להן טובה, זה דווקא מדליק אותם" וכו'. אני מנסה להסביר לגברים (ולא בהצלחה, אם להודות באמת) שיש הבדל עצום בהומור הגברי לעומת הנשי - גברים משתמשים בהומור מתוך מצוקה ועמדת נחיתות, נשים משתמשות בהומור כדי לעקוץ, להעליב, לפגוע ולהכאיב מתוך גאוותנות.

2. גברים הם אובייקטיבים, פאסיבים ו"ניטראליים" מתי שלא צריך. יש להם קושי בסיסי מובנה להתווכח עם אישה, לא משנה עד כמה היא שונאת אותם וכמה טיעוניה הזויים ובלתי מבוססים ושקריים - ככל שהיא תוקפנית וצועקת חזק יותר - כך הגבר נסוג לאחור מהר יותר. לעומת זאת לגבר אין שום בעיה להתווכח בקולי קולות על סף אלימות מילולית בוטה עם גבר שדווקא מסכים לדעתו ב100 אחוז!!!! במילים אחרות אין בכלל דבר כזה סולידאריות-גברית כפי שהיא קיימת אוטומטית אצל נשים (לכן הביטוי השקרי "שוביניזם" הוא כלל לא רלבנטי ולא קיים במציאות!!!!).

3. גברים ובייחוד הישראלים, הם פחדנים, מוגי לב וחסרי עמוד שידרה. הרבה גברים אמרו ואומרים לי ב4 עיניים: "אתה צודק לגמרי אבל עזוב, אל תגלה לאף אחד שדיברנו על זה". גברים מפחדים פחד מוות מהכוח החברתי הבלתי מעורער ובלתי מוגבל שיש לנשים - הם חוששים מחרם, כפי שהם אומרים לי בגלוי:"אני לא רוצה שמישהי שקרובה אליי תתפוס אותי מתעסק עם זה". גילוי נאות: גם אליי פנו ופונות עד היום נשים ומבקשות בנימוס (כאילו שהן פונות לילד) :"עזוב יעקב, אל תתעסק בנושא". מיותר לציין שבמקרה שלי זה משפיע הפוך כי חוקר אמיתי בנשמתו לא מפחד להיכנס ל"אזורי הסכנה".

ובחזרה לנושא השמדת הגברי (ולא במרכאות):

השאיפה של "עולם ללא גברים" או כפי שפמיניסטיות כמו פרופסור מארי דלי מארה"ב אמרו ואומרות בגלוי "נפעל שיהיו רק 10 אחוז גברים בעולם" זו לא בדיחה, פליטת פה או אמירה קיצונית ספונטאנית של מטורפת כזאת או אחרת אלא מדיניות ממוסדת היטב - תהליך שלם בתחום שנקרא הנדסה חברתית, שנועד להבטיח שאפילו לא יהיה צורך להרוג או להשמיד את הגברים - הם כבר יעשו זאת בעצמם.

דן מרגלית הוא דוגמא אחת לחזיר פמיניסט שסוגד למין הנשי. פעמים רבות כשהנחה את תוכניתו "פוליטיקה" ו"פופוליטיקה" הוא העלה את הדיון בשאלה "האם עולם ללא גברים אפשרי?" תמיד בחיוך רחב, ממחזר את אותן טענות שוב ושוב:"עולם ללא גברים יהיה עולם ללא אלימות, ללא שנאה, ללא מלחמות, ללא תחרות, ללא שחיתות וללא פערי שכר" וכו', מביא תמיד פמיניסטיות וחוקרים שונים שמאשרים את תיאורית "העולם האידיאלי ללא גברים". בתו שירה היא כיום אחת הפמיניסטיות הכי חזקות ומשפיעות בתקשורת ובאינטרנט בישראל (ניהלה את ערוץ 2 וכיום מנהלת את אתר האינטרנט הפמיניסטי סלונה). עודד שוחר אומנם היה מאוזן יותר יחסית ממנו אך עדיין, עצם העלאת השאלה היא בלתי לגיטימית לחלוטין - החליפו את המילה 'גברים' ב'כושים', 'יהודים', 'ערבים', 'צוענים', 'הומוסקסואלים', 'אינדיאנים' או כל קבוצה אתנית אחרת ותבינו.

טענתי פשוטה: מדובר כאן בתעמולה ושטיפת מוח, מלחמה פסיכולוגית (שאגב עובדת פרפקט על ילדים בגיל הרך) לא "איך טכנית נשמיד את הגברים" אלא יותר איך לגרום לגברים להרגיש כמו אפסים והנה עובדה שזה בדיוק מה שקורה - רק במדינת ישראל הקטנטונת מתוך 400 מתאבדים בשנה, 200 אלה גברים בהליכי גירושין וזה כמובן לא מזיז לאף אחד. גם שהמספר יעלה ל4,000 או 40,000 גברים, אני מתערב אתכם על מה שתרצו - זה לא יזיז לאף אחד במדינה המסריחה שלנו !!! איך אני יודע? זה משהו שקורה בכל העולם - בכל המדינות שבהן השתלטו הפמיניסטיות, אחוז הגברים המתאבדים הולך וגדל במהירות שיא ולא רק שזה לא מזיז לפמיניסטיות - הן אף דורשות לצנזר ולהשתיק לגמרי את הנושא כפי שמסבירה האישה המקסימה הזאת מקנדה!!

לא. זה לא מצחיק.

הרבה פעמים אנשים, כולל חברים טובים וקרובים אומרים לי:"אתה צודק אבל אתה מאוד מגזים ונסחף", "אתה קיצוני". זה לא מזיז לי כי אני יודע שככל שההתנגדות גדולה ושורשית יותר, במיוחד כשהיא מגיעה מגברים, כך זה מוכיח שקשר השתיקה סביב הנושא גדול יותר, אז תמשיכו להגיד שאני היסטרי, שאני פרנואיד או משוגע. זכותכם. רק תעברו על הקישורים שאני מביא כי זאת חוכמה מאוד קטנה לבטל את דבריי מבלי לקרוא, ללמוד לעומק ולהיחשף לממצאים שאני מביא!!! יש כמובן את הבדיחה שאני שומע המון מגברים (ראו בתחילת דבריי על 3 נקודות התורפה של הגבר):"עולם בלי גברים? הלוואי! אני בתור גבר בודד איחשב נסיך ויהיו לי אלף נשים!", אז אבקש שתחסכו אותה ממני!!

מתוך אתר YNET ידיעות אחרונות: 

"מי בכלל צריך גברים?

כמעט בכל קטגוריה נמצא שנשים מוצלחות יותר מגברים. ובכל זאת, בעולם גברי כשלנו, זה לא מספיק להן כדי להשיג ג'ובים טובים יותר, ושכר גבוה או לפחות זהה לשכר הגברים בתפקידים זהים. האם יש סיכוי שאפליית הנשים תיעלם? אולי בעתיד הרחוק כשאפשר יהיה לשבט ילודים ואז יתברר שהגברים הם בכלל גזע מיותר"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2898553,00.html

מניפסט החלאה - חומר לימוד חובה בחוג לימודי המגדר באוניברסיטאות:

"בינו לבין עצמו יודע כל גבר שהוא חתיכת חרא חסרת ערך. תחושת החייתיות גוברת עליו וגורמת לו בושה עמוקה. כיוון שאינו רוצה דווקא לבטא את עצמו, אלא להסתיר מהזולת את גופניותו המוחלטת, את האגוצנטריות המוחלטת שלו, את השנאה והבוז שהוא חש כלפי גברים אחרים, כמו גם להסתיר מפני עצמו את השנאה והבוז שהוא חושד שגברים אחרים חשים כלפיו, וכיוון שמערכת העצבים שלו אינה משוכללת, והיא מתערערת בקלות עקב כל הפגנה פעוטה של רגש או של תחושה – הגבר מנסה לאכוף קוד "חברתי" המבטיח תפלות מושלמת, שאין בה אף שמץ של רגש או של דעה מקוממת. הוא משתמש במונחים דוגמת "להזדווג", "מגע מיני", "לקיים יחסים עם" (בשביל גברים קיימת יתירות במונח "יחסי מין"), אשר מצופים שכבה עבה של נימוסים פלצניים – חליפה לשימפנזה."

סטודנטית לגנטיקה בשם מיכל דקל שנשלחה לייצג את ישראל בתחרות מדעית בינלאומית כשהיא טוענת שההישג המדעי החשוב ביותר הוא להוכיח שניתן להביא לעולם תינוקות ללא צורך בגברים (ולא חס חלילה אולי להציל אנשים ממחלות סופניות??)

https://www.youtube.com/watch?v=I4Op5ddCNRo

דיון שלם שפמיניסטיות טוענות ש"זהו, הגברים הם גמורים": (שולח חיבוק ע-נ-ק לכריסטינה הוף סומרס שיוצאת להגן על הגברים באומץ יוצא מהכלל!!)

https://www.youtube.com/watch?v=QNINB0tyGI0

http://bananot.co.il/articles/334

"ולסיום, תפילה קצרה

כגבר, בן אחד הדורות האחרונים של מיני, אינני כועס או מצר על הכחדתי, נהפוך הוא, אני מברך על התהליך האבולוציוני שעתיד להתרחש. אני מקבל בהכנעה את היעלמותי הקרבה ומשתדל למלא את זמני בסגידה מתמדת לאדון המתחזק והגודל. אני זועק ,בצורה אווילית משהו, על היותי רלוונטי, על היותי מין אך בשום פנים אינני נאבק. המאבק בנשיות הוא המאבק באנושיות כפי שהיא אמורה להראות וכפי שהיא אכן תראה. הנשיות היא הצורה הראויה היחידה לחיים אנושיים על פני כדור הארץ ומחוצה לו. ועל כן לא נותר לי אלא ללחוש תפילה קצרה: "מי ייתן ותבוא גם נשיות עלי."

"

משהו שכותב רב בישראל בשם מניס פרידמן:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3800419,00.html

"אם תפשיט מהגבר את כל הגינונים החיצוניים, אם תיקח ממנו את המכונית, את הכסף, את הנעליים האופנתיות – אז הוא חש שאין כלום, רק עפר. כל גבר נבהל מכך שבסוף הוא יסתכם בכלום "

מתוך אתר וואלה:

"כל הגברים אותו הדבר

מחקר חדש מוכיח שנשים מסובכות יותר גנטית מגברים. הן לא רק שונות יותר מגברים מכפי ששיערו, הן גם שונות יותר זו מזו"

http://news.walla.co.il/item/706732

עיתונאית פמיניסטית מאנגליה:"כל הגברים הם אנסים, להכניס את כולם לכלא ולירות בכולם"

http://www.dailywire.com/news/8386/feminist-journalist-all-men-are-rapists-and-should-amanda-prestigiacomo

בלוגרית פמיניסטית מארה"ב אומרת שיש להשמיד את כל הגברים בעולם ומציגה תוכנית פעולה הדרגתית:

https://www.youtube.com/watch?v=uSCPPkI-Ywo

עוד דוגמאות ופירוט נוסף בפוסט שכתבתי בנושא בבלוג:

http://cafe.themarker.com/post/1182285/

פרופ' קתרין מקינון היא המוח מאחורי החוק למניעת הטרדה מינית ועבירות מין: תלמידתה אורית קמיר, מיישמת בישראל את התיאוריה שלה לפיה:

"בחברה פטריארכלית, כל יחסי מין הטרוסקסואליים הינם אונס מפני שנשים, בתור קבוצה, לא חזקות מספיק כדי לבטא הסכמה"

אי לכך, במציאות ובפלטפורמה משפטית שכזאת, שנשלטת ברובה הגדול על-ידי נשים פמיניסטיות, לגבר שאישה מגישה נגדו תלונה אין היום שום סיכוי בעולם להוכיח את חפותו ולא משנה עד כמה תלונתה של האישה הזויה ומנותקת מהמציאות!!

מעט רקע: "חזקת הגיל הרך" הוא חוק שערורייתי, מפלה, אפל, ברברי, מיושן ופרימיטיבי מאין כמותו שמעניק לנשים חזקה אוטומטית על הילדים במקרי גירושין.

קיימת התנגדות מאוד אגרסיבית ובוטה של פמיניסטיות, נציגות ארגוני נשים, פוליטיקאיות ועסקניות מגדר שונות אפילו לנסות לגעת בחוק הזה כי זוהי למעשה מחלבת הכספים הכי גדולה שלהן שמפרנסת אלפי אנשי מקצוע למיניהם - עורכי דין, יועצות זוגיות, מגשרות, עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות וכו', כולם מגלגלים מיליונים סביב תעשייה שמטרתה להרוס משפחות, לפתות ולעודד נשים להתגרש (נשים יוזמות 90 אחוז מהגירושין כיום) והכי חשוב - לקרוע אבות מילדיהם.

ביום חמישי האחרון, הפמיניסטיות של חדשות ערוץ 2 פרסמו בהתלהבות דברי הסתה שלטענתן פורסמו בקבוצת האבות "א' זה אבא" אבל מי שמכיר מעט את התקשורת יודע עד כמה צביעות ומניפולטיביות יש בהתנהלות שלהן עצמן, שהן מחפשות בנרות איך להפיל את מאבק זכויות הגבר ממש כמו למצוא גרגיר זהב בחול של שפת הים (ובקבוצה עם יותר מ14 אלף איש, זוהי בפירוש לא הגזמה).

בתמונות שלפניכם:

1. הפרסום הנלהב של חדשות ערוץ 2

2. איום מפורש ברצח שחברי הקבוצה קיבלו מפמיניסטית

3. צוות צבא הפמיניסטיות ששולט בחדשות ערוץ שתיים (וידוע לי ממידע פנימי שיחס הגברים-נשים במערכת הוא גבר אחד על כל עשר נשים!!!).

שיהיה ברור ושקוף: גם אני לגמרי נגד הסתה, איומים ואלימות מילולית וחושב שזה אינטרס מרכזי שלנו הגברים לשמור על שפה כמה שיותר נקייה, רהוטה, עניינית ולגופו של עניין דווקא בגלל שאנחנו הצד החלש, הצד השנוא, הצד שכל המערכת נהנית ואוהבת כ"כ לרדוף ולהתנכל ולדכא ולהשפיל ולהכניס לכלא על כל שטות ופיפס (בזמן שאישה שרוצחת בדם קר את אימא שלה, מקבלת שנתיים גג 3 שנים בכלא).

לכן חשוב מאוד שכל התבטאות שלנו תהיה חכמה, עם מידה מסויימת של תחכום והכי חשוב - מחושבת מראש!!!

ג'ק

מאמר מעולה של יואב לוין, מנהל "אנטי פמיניזם ישראל - קבוצת דיון ועבודה"

https://www.facebook.com/groups/antifeminismandmisandry

הדת היא האמא והאבא של שנאת הגברים, של הגינוסנטריזם והמיזאנדריה ולכן גם הבסיס של הפמיניזם המודרני ב - k.k.k האמריקאי ושורשיו הדתיים:

סטריאוטיפים מונותיאיסטיים דתיים כבסיס למיזאנדריה מסורתית והחפיפה שלהם לרעיונות פמיניסטיים

1. ראיית הגבר כבנק מהלך:

הרעיון שכל האחריות הפיננסית ולא רק במובן של פרנסה אלא גם בזמן פירוק התא המשפחתי נופל על הגבר נובע מכאן. זהו הרעיון שכל פרנסת המשפחה נופלת על הגבר ולאישה אין שום אחריות, כלומר הגבר הוא המפרנס היחיד. למעשה, אפילו כיום גם כאשר האישה עובדת, מבחינת האחריות הכל נופל על הגבר; גם כיום כאשר יוצאים לדייט הצפייה לתשלום היא על הגבר; גם כיום מחקרים מוכיחים, שכל משכורתה של האישה וכמעט כל משכורתו של בעלה הולכת על הבית ועליה וגם כאשר התא המשפחתי מתפרק אין לאישה שום אחריות ובחסות החוק היא יכולה להמשיך לנצל ולעשוק את הגבר. כל העוולות האלה, שהם מהליבה של השנאה הפמיניסטית, לא רק מיושמים על ידי המדינה, אלא שואבים ומופנמים בפמיניזם דרך המורשת הדתית התיאיסטית הספציפית מנו בא הפמיניזם.

2. הרעיון שכל מה שיש לגבר בראש זה מין:

כאן מדובר לא רק על דמוניזציה של המיניות הגברית אלא למעשה גם על דמוניזציה של המיינד והפסיכולוגיה הגברית. למעשה ברמה מטאפיזית לדמוניזציה זו של הגבר נגזרות רבות, שאותם אסביר בהמשך וכל הרעיות הפמיניסטיים כגון נחיתות הגבר מול האישה, הרעיון שהגבר הוא סוטה וכל הגברים אנסים, הרעיון של החפצת האישה ועוד, נובעים משנאת גברים דתית מסורתית זו.

3. הגבר הוא בוגדני מיסודו והאישה נאמנה:

מחקרים עדכניים הוכיחו כי זהו שקר חסר בסיס. נשים בוגדות באותה המידה כמו הגברים ואפילו יותר, הם רק מתוחכמות מהם ביכולת לשקר ולהסתיר את הבגידה וחוסר הנאמנות שלהן. לפי שיטה זו, המיזאנדריה מטעה גם נשים וממליצה להם, כפי שאסביר בפרגרף הבא לא לקיים יחסי מין עם בעליהן כחלק מחיבור רגשי עמוק יותר, מאהבה ונתינה וקבלה משותפת אלא אך ורק כדי שהסוטה לא ייברח ממסגרת הנישואים לזרועותיה של אישה אחרת.

וכך, בורות מיזאנדרית זו במקום המטרה המוצהרת למנוע בגידה, גורמת לניכור רגשי בין הבעל לאישתו ובכך רק מאיצה את תהליך הבגידה. מחקרים אחרונים מראים ומוכיחים מעבר לכל ספק, שבגידה אינה אף פעם המין עצמו אלא תמיד קשורה לסיפוק הריק, חוסר החיבור והעומק הרגשי. כל הרעיון של הניצול המיני והשקר של החפצת האישה נובע מכאן וכפי שנראה מייד הרעיון שכל היחסים ההטרוסקסואליים הם אונס נובעים ממטפיזיקה מונותיאיסטית דתית זו וממספר נגזרות נוספות שלה

4. דמוניזציה של הגבר כבהמה חסרת רגשות (האישה רגשית, הגבר הגיוני).

כאן מדובר לא רק על השקר שהגבר אינו מפותח רגשית ומחזיק רק ביכולת אנליטית קרה אלא גם ברעיון השקרי, שהאישה היא הרחומה האמפטית והגבר הוא תמיד הבריון והאלים. תיאורית המגדר, שאת השלכותיה המעשיות אנחנו פוגשים אצל העובדות הסוציאליות, בבתי המשפט לענייני משפחה, משטרה ועוד היא הבסיס ממנו יונקת תיאוריית המגדר הפשיסטית הפמיניסטית בתחום האלימות במשפחה. היינו שהגבר תמיד אלים והאישה היא תמיד מלאך. הסתרת האמת על האלימות הנשית כלפי גברים, נשים, ילדים ובכלל, ניכור הורי, החוקים הסקסיסטיים שמפלים גברים, היא תוצאה ישירה של מיזאנדריה דתית זו, שהשתלשה בתהליך של הטמעה טרנספורמטיבית מרעיונות דתיים אל לב ליבה של האידיאולוגיה המיזאנדרית הפמיניסטית

5. הגבר כרובוט שלא מסוגל להיפתח ולהסביר את עצמו.

הסטריאוטיפ הזה קשור לדמוניזציה הרגשית של הגבר. באופן יותר ספציפי הדבר משמש את שונאי הגברים הפמיניסטיים לניגוח ולהשתקת כל ביקורת לגיטימית של הגברים על הפמיניזם ואף נשים בכלל. הרי גבר ממילא לא מבין כלום ואין לו שום זכות דיבור. באופן יותר רחב זה המקור להצדקת חוקים מפלים כנגד הגברים כגון חזקת הגיל הרך ועוד

6. הדמוניזציה של המיניות הגברית.

זהו הרעיון הפרוורטי והכל כך מוכר מן התרבות העממית והסיטקומים. בעוד הגבר רק חושב איך לספק את צרכיו המיניים הפרוורטיים והבלתי נגמרים, האישה תמיד כואב לה הראש. מכאן, גם השקר הנפוץ, שהופרח במחקרים מדעיים, שהגבר תמיד רוצה, והאישה רק נותנת לו בעל כורחה. זהו הבסיס המטפיסי ממנו יונק הרעיון הפמיניסטי שכל היחסים ההטרוסקסואלים הם אונס. במילים אחרות, ראיית הגבר כבוגד מטבעו בתפיסה הדתית הורחבה במסגרת הפמיניזם לראייתו כאנס פשוט בהיותו גבר. לפי תיאוריית השנאה הזו, גבר אינו מקיים יחסי מין עם אשתו כמימד לחיבור רגשי עמוק יותר, לא כחלק מנתינה לאישתו כדי לתת לה ולחלוק איתה רגעים אינטימיים של עונג ואושר הדדי בעולם מוקף סבל, אלא כל מה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו והפורקן הגופני שלו. זוהי מיזאנדריה במלוא הדרה ושנאת גברים טהורה פר אקסלנס.

7. הרעיון של כליאת הגבר בכלא מזהב (נישואים), כי הוא דפוק מיסודו ולא יכול לשלוט בעצמו.

מכאן, גם החובה על הגבר להתחתן במסורות דתיות שונות. כאן, העניין מורכב יותר ודורש הסבר מפורט, שכן השאלה שעלולה לעלות כאן היא מדוע למרות הכל הנשים מתחתנות עם הגברים. אם זאת, דיון יותר מעמיק על מוסד הנישואים כמסגרת של הפנמה פנימית של מיזאנדריה אצל גברים תחרוג ממסגרת הדיון כאן ולכן לא אדון בזה במסגרת פוסט זה. אם זאת, אציין שזהו נושא אותו הסברתי באחד ממאמרי באנגלית. בכל אופן, מה שראוי לציין זה, שהסיבה בגללן נשים מיזאנדריות או פמיניסטיות מתחתנות עם גברים דומה לסיבה בגללה גברים ששונאים נשים מתחתנים עימן. כשזה המצב, מוסד הנישואים הופך מצד אחד למסגרת בה מופנמת המיזאנדריה בגברים בתהליך של הנדסה חברתית ומצד שני זהו המקום לאילוף הגבר מבחינת אותם הסטריאוטופים השקריים אותם ציינתי למעלה.

בשורה התחתונה מסגרת הנישואים משמשת כמעין מחנה לחינוך מחדש של הגבר, כמוסד לנערים בסיכון ועוד כהנה וכהנה מסגרות שהמהות האמיתית שלהן היא מיזאנדריה ושנאת גברים. דבר זה אינו חדש אך אומץ ושוכלל במסגרת הפמיניזם. למרות שבמסגרות דתיות תיאיסטיות האישה מואשמת בפיתוי הגבר, שזה אינה אלא תוצאת לוואי שלילית של הרעיון של קיום יחסי מין עם הגבר בראיית צרכיו המיניים כפרוורטיים או קבלתם כרע במיעוטו, עדיין ברמה הכללית והיותר עמוקה המטרה במסגרת הנישואים אינה אלא לחנך את הגבר, גם מבחינה מינית כמובן, לקבל כביכול את המיניות והמוסריות הנשית, שהן יותר נעלות על זו של הגברים.

8. פטרונות ונקמנות.

דבר זה קשור ברעיון שכאשר מסגרת הנישואין מתפרקת, לא רק שהגבר תמיד אשם, כי הוא לא הבין את אישתו ועשה מספיק אלא אז מתחיל מסע הצלב והנקמה שנועד להשפיל אותו ולהעצים את סבלו. כל חוקי בתי המשפט לענייני משפחה, חזקת הגיל הרך, המזונות והטלתם על הגבר בלבד תוך אי התחשבות במצבו הכלכלי מטרתם אחת; השפלתו, ביזויו וההתנקמות בסירובו של הגבר לקבל את שיטת הקסטות הפמיניסטית והדתית. פטרונות זו מתבטאת בעוד הרבה דברים וקצרה היריעה מלתארם כאן. בשיטת הקסטות הזו מצופה כאמור מן הגבר לקבל את סבלו וההתעמרות בו בשתיקה סטואית ולמלא את תפקידו כעבד של האצולה הפמיניסטית והמיזאנדרית הדתית.

במסגרת זו מצופה מן הגבר לקבל כל סוג של אלימות מילולית מצד אשתו ולהיות שמח, עליו לקבל ממנה את העלבון הצורב ביותר ולהיות גבר בהצדקתו אותה וכך הלאה. ואם הוא רוצה לדבר על זה, אזי הוא יצטרך בהיותו רובוט חסר רגשות ללמוד מן הפמיניסטיות מה היא גבריות ואיך היא מתבטאת מבחינה רגשית. בדיקטטורה קפקאית מסוג זה, הפמיניסטיות אינן מאפשרות לו לבטא את רגשותיו אלא בביטולן המיזאנדרי של רגשותיו הן רוצות להכתיב לו איך להרגיש כדי לשלוט עליו עוד יותר. ואם הוא לא יסכים אזי בתי המשפט העמוסים לעייפה בשופטים דתיים ידאגו לעשות את עבודתן של הפמיניסטיות נאמנה.

עוד בנושא:

אף אחד לא מקפח את הנשים

הרב פנגר בשירות הפמיניזם

ברית מילה - סירוס חלקי של הגברים

לפניכם תיאור כללי ומתומצת של השינויים בדרישותיהן של הפמיניסטיות עם השנים. מבחינה היסטורית, הפמיניזם התפתח ולמעשה נסוג לאחור בשלושה גלים עיקריים

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודל מלא)

הגל הראשון:

לפני למעלה מ100 שנה - דרישה לשוויון זכויות בפני החוק, זכות הצבעה והזכות שיתייחסו לנשים כאל בני אדם שווים לכל דבר

הגל השני:

שנות ה60 עד סוף שנות ה80 של המאה הקודמת - גברים ונשים הם שווים, אין שום סיבה למנוע מאישה או מגבר למלא תפקיד שנחשב גברי או נשי מדי. ניתן לכנות זאת גם מלכודת הדבש כי גברים פותו באשלייה ובאחיזת העיניים כאילו בעידן של שוויון בין המינים, גם גברים כמו הנשים יהיו משוחררים וחופשיים מהגבלות ומגבלות חברתיות נוקשות. לא היה להם מושג מה הגיע בשלב הבא...

הגל השלישי:

תחילת שנות ה90 ועד היום - גברים ונשים הם שני מגדרים שנמצאים במאבק כוחות היסטורי נצחי. הגברים תמיד נמצאים בעמדת עליונות מול הנשים (מה שמכונה Male Privilege) ולכן כדי להגיע לשוויון אמיתי יש להעצים ולחזק את הנשים תוך כדי אפלייה מתקנת ורמיסה טוטאלית של הגברים, כל סמלי השלטון הגברי "הפטריארכיה", החלפת גברים בנשים בכל מוקדי הכוח וההשפעה בכל תחומי החברה: תרבות, אקדמיה, אמנות, קולנוע, תקשורת, משפטים, פילוסופיה, ממשל ופוליטיקה, חיי המשפחה ואפילו במדע!!!

כפי שהסברתי בפוסט נפרד, הפמיניזם כפי שאנחנו רואים אותו היום הוא בעצם מרקסיזם (ידוע גם כסוציאליזם וקומוניזם):

בשבוע שעבר ראיינו אותי לתוכנית הרדיו של דנה ספקטור ביחד עם רון קופמן שהחליף את רן שריג. למעשה זה הראיון הראשון שלי בתקשורת וממה שחברים וקרובי משפחה התרשמו - אמרו לי שהראיון היה מוצלח למדי (אני מודה שמאוד התרגשתי). הופתעתי שהראיון הגיע כמעט ל10 דקות, כי ידעתי שיגבילו אותי בזמן (חשבתי 5 דקות) וכפי שניתן לשמוע, כמה פעמים נאבקתי להשלים את המשפט במיוחד מול רון קופמן שכל שנייה התפרץ עליי. דנה ספקטור, לעומתו, הייתה הוגנת ופתוחה איתי.

כפי שציינתי בראיון, אני לומד וחוקר את נושא השתלטות הפמיניזם יותר מ20 שנה, אפילו עוד מהיותי נער בן 14 (כתבתי על כך בהרחבה בפוסט ישן יותר שלי) לגבי השאלה מדוע אני רווק מבחירה, כפי שציינתי אני עוסק באמנות, לכך אני מקדיש את חיי ואני מודה כל בוקר לבורא עולם שנתן לי את המתנה הזאת ואני לא מתכוון רק לתחום המוזיקה אלא גם לנושא של גרפיקה ואנימציה תלת מימדית (החלום שלי תמיד היה לעשות סרטים). אתם מוזמנים לבקר בבלוג האמנות שלי ולגלות בין היתר שאני דווקא מאוד אוהב לצייר נשים. אני אף פעם לא טורק את הדלת ואם יהיה לי המזל להכיר אישה טובה שהיא גם כמוני אובססיבית וחולת אמנות ויצירה (ותדבר איתי באותה שפה), אני מאוד אשמח אבל אני באמת משאיר זאת בידי האל.

לא ציינתי את העובדה שאני סובל מנכות פיזית קשה (מחלת ניוון שרירים נדירה וחסוכת מרפא) כי היה לי חשוב יותר לשים דגש על עובדות כמו האופן בו אני נלחם שנים רבות להביא מידע לציבור, תוך כדי התמודדות עם בריונות אינסופית, איומים, סתימת פיות, צנזורה, מחיקת חומרים וסגירת הבלוג המצליח שלי.

רון קופמן שאל אותי בפליאה "מה בארץ אין אנשים רציניים?" ומאחר ולא הספקתי להשלים את תשובתי, ארחיב מעט:

יש 3 סיבות עיקריות לשליטה הכל-כך מוחלטת של הפמיניסטיות במדינת ישראל:

1. ריבוי ארגוני נשים, אלפי ארגוני נשים שחולשים על המדינה בכל תחומי החיים ומגיעים לכל קבוצת נשים ללא הבדל גיל, לאום, עדה, שפה או מעמד סוציו-אקונומי וכו', תחת כינויים כמו "העצמת נשים" או "מעגל נשים", כאשר המכנה המשותף תמיד לגייס נשים למלחמת השנאה הקולקטיבית נגד הגברים וה"פטריארכיה" הדמיונית (תמיד עם תקציב בלתי מוגבל מהמדינה, משלם המיסים, תרומות ותזרים מזומנים מארגוני שמאל קיצוניים בעולם כמו הקרן החדשה לישראל)

2. התמכרות של הציבור לאמצעי התקשורת - כנראה משום שישראל נמצאת בסכנה ביטחונית מאז הקמתה, כולם כאן דבוקים לתקשורת באובססיביות חולנית כמעט. אנשים כל הזמן מקשיבים לחדשות ו"בולעים" כל פיפס שמגיע לכותרות הראשיות והופך בשניות לשיחת היום בכל פינה בכל בית (רוב הציבור לא מבין שהם רואים בתקשורת אולי רק אחוז אחד מהמציאות במקרה הטוב. לדוגמא לפני שבועיים היה פיגוע פלילי ו100 מטר מהבית שלי עבריינים פוצצו משאית אבל שום אמצעי תקשורת לא דיווח על כך!!!)

3. האופי של הישראלי וה"ראש הקטן", כלומר במילים אחרות "אם אני לא מרוויח מזה, למה שזה יעסיק אותי?", כפי שתיאר היטב חבר שלי שגדל ברוסיה - הישראלי הממוצע יודע לשחק עצמו תמים ו"לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי" אבל כשהוא רוצה להשיג משהו פתאום הוא הופך לפרופסור לפילוסופיה ולוגיקה!!

שילוב שלושת גורמים אלה ביחד עם העובדה שישראל יחסית מדינה קטנה שקל לשלוט באנשים ולמנוע ולהסתיר מידע מקבוצה גדולה מאוד של אנשים, רוב הציבור למעשה, הפכה את ישראל לגן עדן של פמיניסטיות פנאטיות ומלכודת מוות לגברים (תרתי משמע).

הרבה פעמים שאלו ושואלים אותי:"למה אתה בכלל עוסק בנושא? מה יוצא לך מזה? מה אתה מרוויח? אתה הרי רווק וחופשי!" אז התשובה נורא פשוטה - עניין של יושר אינטלקטואלי ויכולת לראות ולהראות את מה שרוב האנשים במדינה מעדיפים לא לראות או להתעלם לגמרי. במשך שנים קראתי ולמדתי את הנושא לעומק מאתרים ופורומים מחו"ל מאנשים כמוני שאיכפת להם, הם מבינים את החשיבות האסטרטגית של הנושאים עליהם אני מדבר וברגע שיש להם מידע, הם לא שומרים אותו לעצמם אלא מעבירים אותו הלאה. (ייתכן שאני מושפע מגיבור ילדותי טינטין שהוא גיבור סופר חסר-אגו שמניח תמיד את טובת הכלל לפניו)

זה משהו שלצערי אין במנטליות הישראלית בנוסף לעובדה שהגבר הישראלי, בניגוד לתעמולת השקר הפמיניסטית, הוא דווקא הכי חלש, כנוע, צייטן, נרמס, מפוחד ופאסיבי יותר מכל גבר אחר בעולם.

הרבה מאוד פעמים גברים אמרו ואומרים לי עד היום:"אין מה לעשות, הן יותר חזקות מאיתנו", משהו שמעולם לא שמעתי מגברים מחו"ל. הם גם מבקשים ומתחננים בפניי ב4 עיניים "אל תגלה לאף אחד שדיברתי איתך על זה!".

יעקב

ב2003 התנהל משפטה של אישה בשם חן אלקובי (22) שקיימה יחסי מין עם מספר קטינות בנות 16, תוך כדי שהתחזתה לגבר והשתמשה באיבר מין מלאכותי. הסיקור מלכתחילה היה אוהד כלפיה והציג דווקא אותה כ"קורבן", כאילו "נאלצה להסתיר את מיניותה" (במיוחד העיתונאית הפמיניסטית גל גבאי שעשתה עליה כתבת דיוקן) ודווקא הנערות הקורבנות הותקפו כאילו היו "לסביות בהכחשה".

חן אלקובי קיבלה בקושי 6 חודשי עבודות שירות. החוק בישראל כלל לא מכיר בעבירת אינוס שהתבצע על-ידי אישה. במשך עשור היה ניסיון של המחוקק לתקן את החוק כך שיאפשר לפחות להעמיד לדין נשים שאנסו ילדים או קטינים (כפי שמקובל כיום במדינות מתוקנות) אבל מי חסמו וקברו אותו סופית? ארגוני הנשים ובייחוד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" שטענו טיעון הזוי כאילו התיקון עלול לאפשר לאנסים להאשים את הקורבן ש"גרמה להם לחדור לגופה".

הסיבה האמיתית זה החשש של אותן עסקניות מגדר מחשיפת ההיקפים האמיתיים של התופעה כפי שיודעים היום בחו"ל שהם מפלצתיים ממש!!!

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודלה המלא)

ג'ק

אחת ההטעיות המובילות בכל הנוגע לאלימות נשים כלפי גברים זו המניפולציה שמנסה לקשור בין הבדלי הגוף ולהציג בכך אלימות של גברים כמסוכנת יותר, כאילו העובדה שבממוצע גוף הגבר גדול מגופה של האישה, היא ה"הוכחה" שרק גברים אלימים או גברים אלימים ומסוכנים יותר לנשים מאשר ההיפך, בזמן שבמציאות כפי שהוכח ע"י מיטב המומחים המובילים בעולם בנושא אלימות, במיוחד אלימות בין בני זוג, העובדה הבסיסית היא שנשים אלימות לא פחות מגברים!

האמת פשוטה יותר ממה שניתן לחשוב: אדם אלים שעלול לתקוף אותך ולגרום לך נזק פיזי משמעותי, לא חייב להיות בהכרח גדול או גבוה ממך, אלא פשוט להיות בעל או בעלת אישיות אלימה ותוקפנית יותר משלך. אדם שיש לו יותר ניסיון או היסטוריה של אלימות כלפי הזולת, לאדם כזה הרבה יותר קל להכות אדם אחר מבלי לחשוב על השלכות מעשיו. כל זה נכון במידה שווה לגבי גברים ונשים כאחד, עובדה שמאוד לא נוחה לפמיניסטיות ולארגוני הנשים שכבר 4 עשורים מגלגלים מיליונים סביב תעשיית הקורבנות הנשית, תעמולת ההפחדה האנטי גברית והחקיקה המגדרית הדרקונית שבאה כביכול להילחם ולמנוע כל תופעה של אלימות "פוטנציאלית" של גברים כלפי נשים, כולל מעצר אוטומטי של גברים, רק על סמך מילתה של אישה שאומרת ש"היא חשה מאויימת"!

פמיניסט כתב לי באחד הפורומים:"אישה שמכה גבר זה כמו ילד בן ארבע שמכה מבוגר, אתה הרי לא תחזיר לילד בן 4!". מעבר לזלזול הפרימיטיבי שבאנאלוגיה האינפנטילית שלו, יש פה גישה מסוכנת ומזיקה לחברה כולה, של העלמת עין, סלחנות וויתור אוטומטי לנשים שמגיבות באלימות, גישה שאפשר למצוא במערכת כולה, כולל ובייחוד במשטרה, במערכת בתי המשפט, בפרקליטות וכו'. לפי הפמיניזם אישה לא יכולה להיות אלימה, אישה לא יכולה להיות מסוכנת ומזיקה לאנשים ולסביבה, וגם במקרה שאישה ביצעה פשע מהתנהגות אלימה ועד ניסיון רצח ורצח - בפועל היא נתפשת כ"קורבן" שיעשו כל דבר אפשרי כדי לנקות ולהוציא אותה על סעיף כמה שיותר מופחת!

מסיבה זו הפער העצום בין כמות האסירים הגברים - עשרות אלפים, לעומת מאות בודדות של נשים שגם אותן הפמיניסטיות ששולטות במערכת (המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, המחוקק וכד') מגדירות כ"קורבנות" ו"נשים במצוקה" ופועלות להעבירן להוסטלים.

חינוך לאלימות נשית

מעולם לא הבנתי את התיאור ש-"בנות עדינות יותר, שקטות יותר, נמרצות ואגרסיביות פחות מהבנים ורגועות יותר" כי בילדותי בשנות ה80 ותחילת ה90 לא ראיתי דבר כזה ילדה שהיא לא "טומבוי"!

אינני יודע אם זה בגלל השכונה בה גדלתי, אם זה משהו שמאפיין את מדינת ישראל (אימא שלי סיפרה שבשנות ה60 כשעלתה לארץ, הופתעה לגלות שהבנות מתנהגות כמו הבנים במובנים השליליים), או תקופת הזמן, או שאני הייתי עדין מדי ומטרה קלה. ייתכן מאוד שזה עניין של פרספקטיבה, כלומר בנות בפועל מתנהגות בדיוק כמו הבנים במובן השלילי אך מעדיפים להעלים עין כי כך נוח לכולם. אותי אישית מעצבן ומקומם לשמוע בכל פעם:"לא, בנות נולדות עדינות, הן לא כמו בנים, הן שונות" ואני אומר - בטח שהן שונות - הן הרבה יותר אלימות מאי פעם!! זה לפחות מה שאני חוויתי בילדותי מבנות המין ה"עדין"! ניסיתי להסביר זאת לאישה שהייתה ידידה קרובה שלי במשך 3 שנים והיא "התפוצצה" עליי ברמות מפחידות באלימות מילולית וצעקות!! (היא אמרה "בנות הן עדינות ושקטות, בנים מתפרעים כל הזמן!")

אני זוכר בכיתה ה', גיל 11, ראיתי איך לנגד עיניי ילדה חבטה בילד כ"כ חזק שהוא ממש עף לרצפה, אני זוכר זאת היטב כי אני לקחתי אותו לקופ"ח. החלק המשמעותי ביותר והוא מאוד אופייני לאלימות של נשים, זו המהירות בה אותה ילדה פשוט ברחה ונעלמה שבריר שנייה אחרי שחבטה בו.  כל מי שחווה או היה עד לאלימות של נשים יודע ומבין עד כמה אלימות זו חמורה ומסוכנת ולא שונה כלל בחומרתה ובעוצמתה, לעיתים אף הרבה יותר מסוכנת ומזיקה, בגלל הנטייה הטבעית לסלוח לנשים.

תמיד מחנכים בנים מגיל 0 ש"אסור להרים יד על בנות" בזמן שאת הבנות מלמדים בדיוק ההיפך, ילדה שמכה ילד היא גיבורה ואמיצה. אי לכך - לא רק שלבנות קל יותר להכות ולהתעלל בזולת - מראש הן לא מפתחות את אותו מצפון שעשוי לגרום להן לחוש חרטה ורגשי אשמה על מה שעשו, במקום זאת תמיד יש להן את התירוץ המוכן מראש: הוא הזמין את זה, הוא הטריד אותי, הוא הציק לי, הוא איים עליי, הוא צחק עליי וכו'. תמיד יש מישהו שאפשר להעביר אליו את האשמה ורצוי שיהיה ממין זכר.

אלימות של נשים כלפי גברים נחשבת מצחיקה, משעשעת, מבדרת ו/או תמיד מוצדקת. המסר הזה מועבר בעידן הפמיניסטי ב4 העשורים האחרונים יותר מאי פעם, באמצעות השתלטות על תעשיית הטלוויזיה, הפרסום, הקולנוע והמוזיקה. אני למשל מעולם לא הבנתי מה כל-כך מצחיק בלראות אישה שבועטת לגבר באשכים. האם אנשים יצחקו למשל אם גבר ישלוף עט וינקר לאישה את העיניים???

אחת מהטענות המניפולטיביות היא ההסבר כאילו גברים פוחדים שאישה תכה אותם כי הם ייצאו "שפנים", פחדנים, "נמושות" וחלשים, בגלל כאילו גישה "שוביניסטית גברית" ש"אתה הגבר, אתה צריך להוכיח שאתה החזק". הן מכנות זאת "האגו הגברי" אבל לתיאוריה הזאת אין שום אחיזה במציאות: הרי לא משנה מה קרה, הגבר תמיד אשם והגבר תמיד מפסיד! אם אישה למשל תכניס לגבר סטירה, ברמה החברתית יצחקו עליו:"איזה אפס, בחורה כיסחה אותך!". אם יחזיר לה, התגובה החברתית תהיה הרבה יותר מתלהמת:"איך אתה לא מתבייש להרים יד על בחורה??? זה לא בסדר, אתה חזק יותר!" וזה בנוסף לאלימות פיזית שאותו גבר או נער עלול לספוג מהסובבים וגם לאחר מכן יועמד לדין על עבירה פלילית של תקיפה!!

כשאישה מכה גבר זה בעצם כמו להכות אדם שקשור לכיסא ורגליו וידיו קשורות בחבלים עבים במיוחד - המוסכמות החברתית שלגבר אסור אף פעם להחזיר לאישה, אפילו לא בתור הגנה עצמית, מה שהופך את אלימות האישה לאכזרית, מרושעת ומזיקה יותר בנוסף למדיניות מאוד כוחנית של המשטרה, שבמקרה שבו אישה תוקפת גבר, והוא זה שמתקשר להזמין שוטרים, רוב הסיכויים שהם יציעו מראש לאישה להגיש תלונה נגדית והם יעצרו את הגבר, למרות שהוא שוכב על הרצפה חבול ומדמם.

כל זה מתרחש בגלל שטיפת מוח של ארגוני הנשים ונציגות ארגונים כמו נעמ"ת שמעבירים "הכשרה" לשוטרים בה הן מספרות את אותם שקרים ש"אלימות של נשים היא נדירה" וגרוע מכל, ש"גם במעט המקרים שאישה תוקפת גבר - זאת בעצם אינדיקציה שהגבר תקף אותה ראשון".

ממצב כזה גבר לא יוכל להיחלץ כי הוא לא רק מוצא עצמו קורבן של אישה אלימה, סדיסטית ומסוכנת, אלא גם מצד כל רשויות המדינה, הגופים החזקים ביותר של מדינת ישראל - הבריון הכי גדול, עוצמתי וחזק, ואתה יכול להיות הגבר הכי מצליח, עשיר, לוחם בכיר בצבא, אלוף באמנות לחימה שאימן לוחמים בצבא (ושמעתי על מקרה כזה) וכדומה - בעיני החוק, בגלל החקיקה הפמיניסטית הגורפת - עצם העובדה שנולדת גבר הופכת אותך לאשם ו"אלים" אלא אם תצליח להוכיח אחרת.

הפמיניסטיות מספרות ומדקלמות בע"פ את אותו מסר שקרי ומניפולטיבי ש"נשים לא רוצחות" או "נדיר שנשים רוצחות", אבל הלקט הצנוע הזה מוכיח אחרת, וכשאני אומר 'צנוע', אינני מגזים: בלמעלה ממחצית מקרי הרצח שמצאתי (בעיקר מהעשור האחרון) לא פורסם לא שמה ולא תמונתה של הרוצחת!!!!

חשוב לזכור שברוב המוחץ של המקרים שאתם רואים בתמונה, אפילו נשים שהורשעו ברצח, משנים את סעיף האישום ל"הריגה" מה שאומר מספר שנים בודדות בכלא בלבד. לכן מרבית הרוצחות שלפניכם כבר חופשיות ממזמן!!! כל זאת בגלל תפישה פמיניסטית שרואה אוטומטית בכל פושעת אלימה ורוצחת סאדיסטית כ"קורבן תמים וחסר אונים של עולם גברי פטריארכלי", כפי שתוכלו לקרוא בכתבה הזאת:

"כל הנשים שיושבות בבית הסוהר הן קורבנות. קורבנות של משפחה, של זוגיות, של חברה, של הזנחה. קורבנות של עצמן" אומרת גונדר משנה בדימוס רונית מצליח, 47 , יועצת מערכות כליאה, מפקדת כלא נווה תרצה לשעבר

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודלה המלא)
 

כשהייתי תינוק בן מספר חודשים, גרנו בכרמיאל ושכנה שלנו, נערה כבת 14, ניסתה לשבור לי את היד (למזלי אימא שלי תפסה אותה). עשר שנים לאחר מכן אותה אחת שחטה את אבא שלה בסכין מטבח ענקית וטענה ש"הוא אנס אותה", טענה שכמובן פורסמה בעיתונות. היא אושפזה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה אך רק לאחר שניסתה לרצוח מטופלת אחרת, הועברה למחלקה של המסוכנים.

ג'ק

קישורים בנושא:

נשים שרוצחות יותר מדי

נשים רוצחות ועוד איך

שנאת הגברים באתרי החדשות המובילים: לפניכם לקט שמוכיח את תרבות שנאת הגברים הרצחנית והשוביניזם הנשי באתרי החדשות המרכזיים. עדיין מה שאתם רואים זה רק על קצה המחט!! התופעה ידועה ומוכרת בכל העולם כ"MALE BASHING", היכן שפמיניסטיות שונאות גברים מורעלות מגדר משתלטות על כל מוקדי תקשורת המיין סטרים ואין להן שום גבולות. כל הגברים בוגדים, כל הגברים חראות, כל הגברים תינוקות, לשבור לגברים את הביצים, לגברים יש זין קטן, אין להן שום גבול!!! (ליחצו על התמונה כדי להגדילה)

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת וזה לא סתם פתגם. השבוע נחצה גבול מסוכן בקבוצת פייסבוק שאני כותב בה זמן רב - "הקבוצה האנטי-פמיניסטית הגלויה", ונשללה ממני בסופו של דבר זכות חופש הביטוי. יש בקבוצה למעלה מאלף איש שאוהבים לקרוא את מה שיש לי לומר ולהביא וב99 אחוז מהמקרים אני מקבל אך ורק פידבקים חיובים ודברי חיזוק ותמיכה. נעשה נגדי סיכול ממוקד, ממש ניסיון רצח (הייתי על סף התקף לב ובמצבי הבריאותי זה תיאור די מדויק) - בחורה פמיניסטית (ד') כינתה אותי אוטיסט וכשהגבתי לה - אחד ממנהלי הקבוצה - תמיר ניצן, התנפל עליי והחל לאיים שיחסום אותי מהקבוצה. בסופו של דבר הוא מימש את האיום וחסם אותי.

הסיפור החל כשידידי גיל רונן שיתף ווידאו מצמרר מתוכנית ריאליטי מארה"ב בה עשו בדיקת פוליגרף לבני זוג שהאישה מעלילה שהבעל אנס את בתם בת ה3. הפוליגרף הוכיח חד משמעית שהגבר חף מפשע והאישה שקרנית ומעלילנית, מה שגרם לה לחייך חיוך רחב ולהשפיל ראשה לפני שהחלה לצרוח כמו מטורפת על ההפקה.

כתבתי שאני בשוק והבעתי את דעתי לגבי שפת הגוף המאוד עשירה של אותה אישה, שניסתה גם לאחר תוצאות הפוליגרף שניקו את בעלה, לשכנע אותו כאילו היא תמימה ולא התכוונה ו"זה מה שהילדה סיפרה לי". בתגובה לתגובתי - הגיבה גב' שנכנה ד'. היא החלה ללעוג ולכתוב שזה הכל מבויים, מזוייף, לא אמיתי, לא יכול להיות, בלתי אפשרי וכו'. כתבתי לה ששפת הגוף של הגבר נראית לי אמינה אך היא הגיבה לי בשיא הזלזול.

למעשה הדבר הכי "מעליב" שכתבתי לאותה ד' "מסכנה-תמימה" היה "אני לא מאמין לך" כשכתבה שהיא לא פמיניסטית ואני משוכנע מעל ומעבר לכל ספק שהיא פמיניסטית מקצוענית. כעת הגברת חוגגת את ניצחונה כשהיא מכנה את חברי הקבוצה "מטורללים" בקבוצת "פמיניזם ליברלי". ה"תוקפנות" היחידה שלי הייתה חוסר אמון ושכתבתי לה:"יש לי תחושה שאת מגיעה מהחוג למגדר של אוניברסיטת תל אביב - גילוי נאות לא יזיק לך", היא כינתה אותי אוטיסט בצורה מתוחכמת, בנוסח כמו "אני רואה שיש לי עסק כאן עם אספרגר". טקטיקת פאסיב אגרסיב ידועה ומוכרת.

בתגובה מנהל הקבוצה תמיר ניצן התנפל עליי בשיא הבריונות והאלימות כשהוא מכחיש מראש את העובדה שהיא כינתה אותי אוטיסט בצורה מתוחכמת (והיה לי עד שאישר עובדה זו ותמך בי בהודעות פרטיות וגם על בשרשור עצמו).

כתבתי לתמיר בשפתו, באנגלית, וביקשתי ממנו לבדוק מה ההגדרה של "אספרגר" והוא הגיב בתוקפנות יתר וטען שהוא מאבד את הסבלנות, שאני מתייחס בזלזול להנהלה, שאסור לי להתווכח איתו בתור מקור סמכות והוא עומד להעיף אותי מהקבוצה לאלתר.

עדות:

אני (יעקב) : "שמת לב שהיא כתבה בצורה מתוחכמת שאני אוטיסט???"

העד (נ'): "כן היא השתמשה במילה אספרגר. אני חושש שהיא מאוד מתוחכמת."

לאחר שמספר חברים התרעמו על יחסו העוין אוטומטית של תמיר ניצן כלפיי, ופנו בדרישה להבהרות מצידו, הוא כתב לי הודעה פרטית שבה המשיך לאיים עליי:

Jacob.. I wanted to tell you privately that you stepped over the line in the feminist group, and I was very close to removing you from it. I am not an admin in the group to be a dictator - the purpose of the group is to have productive discussions. You took what that chick said personally and were disturbed, I get it, but you need to control yourself better. And, it is not okay for you to argue with me over the rules of the group (or accuse me of being under the spell of some girl), and I won't tolerate that again. The proper response, if I found it necessary to comment on your posts, is "okay, I'll change it" and move on. If you don't like those rules, you can remove yourself, or I will do it for you next time.

חשפתי את המקרה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלי, קיבלתי המון תמיכה ואפילו תמיר ניצן בכבודו ובעצמו נדחף והעמיד פני תמים כאילו הוא בכלל לא מכיר את אותה ד', והכחיש שכתב שהוא מכיר ואוהב אותה באופן אישי!!! השרשור כולו נמחק ע"י משתף הווידאו - גיל רונן, שטען וממשיך לטעון: "אין לי כוח למלחמות מיותרות".

לאחר מכן היה נדמה והייתה אשליה כזאת כאילו אני יכול להמשיך לכתוב ולשתף חומרים שלי בקבוצה.

הבוקר רק במקרה ניסיתי להיכנס לקבוצה וראיתי שהיא לא קיימת עבורי. נעלמה.

ההסבר היחיד לחסימה הוא אפילו יותר הזוי ומגוחך מהמקרה הקודם:

אחד החברים העלה פוסט בו סיפר על מחאת פמיניסטיות (מוצלחת) לגבי שימוש לא מוצלח ומגעיל בביטוי פוגעני שנעשה בתוך תשבץ היגיון בעיתון הארץ - אפילו לא נכנסתי לזה וזה לא עניין ולא מעניין אותי. מה שכן היה חשוב לי לבטא את תמיכתי במחאתו של משתף הפוסט שתיאר זאת כדיקטטורה פמיניסטית - מונח שאני נלחם שנים רבות להביא לתודעת הציבור.

תקפה אותו פמיניסטית בשם אופירה, הוא כתב לה:

"וכל יתר ההגדרות בתשבצים הן כן במקומן? את לא מרגישה כי מדובר בטרור? אנחנו בדרך להקמת משטרת מחשבות פמיניסטית"

אופירה בתחכום נשי טיפוסי רמזה שהוא "פאראנויד" וכלשונה:

"יש גבול לחויית הרדיפה הפמניסטית. תחשוב על זה"

לכן הוא כינה אותה פמיניסטית, היא "נעלבה" במיטב מסורת הפאסיב-אגרסיב:

"זה שהחלטת שאני פמניסטית אומר לי הכל על מצבך. יומטוה חביבי!"

הגבתי לה וגם כתבתי לה ואף ציינתי בפירוש:

"גם אני חושב שאת פמיניסטית סוג 3 וזכותנו במדינה דמוקרטית להאמין במה שאנחנו רואים ולא מה שדורשים מאיתנו לחשוב!". פירטתי בפניה את 3 סוגי הפמיניסטיות שקיימות במדינת ישראל כשסוג 3 לדעתי הוא הסוג של אלה שאומרות "אני לא פמיניסטית אבל..." - הסוג הכי גרוע לדעתי שאני מכנה "הראש הקטן" בנוסח "אם הפמיניסטיות אומרות כך וכך - זה חייב להיות נכון".

אופירה אף לא הכחישה את דבריי ורק חיזקה אותם בתגובתה:"... כמו גם הפמניזם לא כזה גרוע באופן גורף!" ולאחר מכן החלה תוקפת אותי באופן אישי - ביקשתי ממנה לא לרדת לפסים אישיים ולכתוב לגופו של עניין - חזרתי על בקשתי זו לפחות 3 פעמים ולבסוף היא הפסיקה להגיב.

התגובה האחרונה שכתבתי שם, בשרשור הספציפי, הייתה לידידיי גיל ותמר, שכתבו "במקרה הזה הפמיניסטיות צודקות" וכתבתי שאני מסכים איתם אבל חושב עדיין שהשימוש הפוגעני והמניפולטיבי שפמיניסטיות עושות במילים ובמילות-קוד הוא פי מיליון חמור יותר, כמו למשל לגבי פרשת משה קצב.

הבוקר גיליתי שהקבוצה פשוט לא קיימת עבורי יותר ואני חש שכנראה היה זה ה"קש" שאיתו שברו את גבי.

עוד סיבה לחשד שלי הוא ויכוח מאוד צורם שהיה לי לפני כן עם פמיניסטית בשם ויקי (בהתכתבות פרטית) מאותה הקבוצה שמגיעה אותה גברת ד' הנ"ל ("פמיניזם ליברלי") וקיים לפיכך חשד סביר שתיאמו כוחו וטמנו לי מלכודת במטרה לחסל אותי.

אם אנחנו רואים את הטקטיקות האלה בפוליטיקה הישראלית - באיזה קלות בהבל פה בחורה אחת בודדה וכלומניקית מצליחה להפיל חבר כנסת מצליח, מוערך ואהוב, איש תקשורת בכיר, לוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל - אז מי אני בכלל...?

כן (ועוד איך) מפקירים פצוע בשטח

אומרים שרק במצבים קשים אתה מגלה מי באמת החברים שלך - ביטוי שמאוד צרם לי ומאוד רציתי לא לחוות על בשרי. אדם שלמרות הכל, אני עדיין מעריך ומעריץ בתור אדם - במקום לכתוב אפילו פעם אחת:"אני מבין אותך, עשו לך עוול" רק התפוצץ עליי מספר פעמים, האשים אותי שאני היסטרי, שאני לוקח דברים באופן יותר מדי אישי, שאני מגזים ומזיק למאבק של זכויות הגבר.

כל ניסיון להסביר לו שיש לי סיבה טקטית מודעת מראש למדוע אני כן מתייחס לכל מילה וכל תו וכל פיפס וכל סמיילי וקריצה שנשים מפרסמות, נתקל בכעס כלפיי ורמיזות שאני מפריע לו ומתיש אותו או במילים אחרות שאני קרצייה ואחד שחופר בראש (וכל מי שמכיר אותי יודע שאני רחוק מלהיות טיפוס כזה).

דוגמא: אותה גברת ד' גם עקצה אותי במיומנות נשית רבה: מי שמכיר את הפייסבוק יודע שאחרי שמגיבים מספר פעמים בשרשור, התגובות שאתה מעלה מתייגות אוטומטית את האדם שאתה מגיב לו - אז היא התחילה לשאול ולעקוץ: "...למה אתה חייב לתייג אותי כל הזמן, אני פה איתך, הכל בסדר..."! וזה בהמשך לעובדה שרמזה שאני אוטיסט!!!

אני לא אדם בריא פיזית, אני סובל ממחלת ניוון שרירים קשה, נדירה וחסוכת מרפא בשם SMA שהולכת ומחמירה ולכן הזמן והאנרגיה שלי מאוד יקרים יותר מכל הזהב והיהלומים שבעולם, ולפיכך כשאני משקיע מזמני כדי לחקור, ללמוד, לנתח, לחשוף ולכתוב על הנושאים שאני כותב עליהם - מדובר במשאב האנושי הכי יקר עבורי (ועבור כל מי שמכיר ואוהב אותי). לפני כשנה וחצי אושפזתי בבית חולים למשך 3 וחצי חודש והייתי על סף מוות. נלחמתי על חיי והרופאים לא האמינו שיש לי סיכוי. חיי קשים בלאו הכי, לא מספיק שאני נכה ומסתייע בכיסא גלגלים, גם הוריי חולים ונכים ואני משתדל לשמור עליהם כמה שאני יכול.

לא אתן לאף אחד לשלול ממני את זכות חופש הביטוי, חופש המחאה והזכות לבטא את כל מה שחשוב לי לבטא. אלחם בחורמה עד טיפת דמי האחרונה אפילו אם זה אומר להיכנס באנשים שעד כה ראיתי כחבריי הטובים !!!!!!!!!!!!!!!!!!

בעלבון רב,

יעקב קנדלקר

עוד בנושא:

רצח חופש הביטוי באינטרנט

בריונות ברשת? לנשים מותר הכל!!!

גברים סמרטוטים - נמאסתם !!!!!!!!!!!

אישה שירתה למוות בבעלה הורשעה בהריגה בלבד. ככה זה כשמערכת המשפט מפלה רוצחות לטובה ומטפלת בהן בכפפות של משי

גיל רונן | 31/1/2012 18:11

ושוב אותה תחושת בחילה קלה אוחזת בגרון. מבזק קטן, לא יותר מזה, מבשר: “עשר שנות מאסר נגזרו על תושבת אילת שהרגה את בעלה”.

ליליאנה מנדוזה מאילת, שעבדה כמאבטחת, הורשעה בהריגת בעלה, ארנסטו, לפני כשנה וחצי. הם חזרו מבילוי, הם רבו, היא היתה שיכורה, היא נטלה את אקדחה מהארון וירתה כדור אחד שחדר לחזהו של ארנסטו והרג אותו. בידיעות שפורסמו מיד לאחר הרצח צוטטו נציגי משטרה שאמרו שלא היו בידיהם כל תלונות קודמות על אלימות בין בני הזוג.

בהמשך, כמו בכל מקרה שבו אישה רוצחת גבר, הסנגוריה טענה כי הרוצחת סבלה מהתעללות. השופטת המחוזית רויטל יפה-כ”ץ קבעה כי הירי אמנם לא בוצע בהגנה עצמית אך סיכמה כי “לאור חרטתה הכנה של הנאשמת, ניסיונה להציל את המנוח לאחר הירי והעובדה שמדובר בירייה אחת בודדת, לצד התוצאה הקשה של המעשים והכלל בדבר כיבוד קדושת החיים, אנו גוזרים על הנאשמת מאסר בפועל למשך 10 שנים”. מסקנה – אם לרצוח, אז בירייה אחת בלבד.

ארנסטו ז”ל כבר לא יכול להעיד ולטהר את שמו, ואילו התביעה שטופה ברוח פמיניסטית מיליטנטית, שאינה מכירה כלל בקיומה של המילה “רוצחת”. הילדים העידו לטובת אמם, ממנה הם פוחדים מן הסתם. העיתונות הישראלית, מצדה, יודעת לדווח רק על דפוס אחד של התעללות בין גבר ואישה. עבורה, אין נשים חולות ומסוכנות, אין נשים רעות ומניפולטיביות. זה רק באגדות.

שיטות שונות

גם כאשר שופטי המחוזי מרשיעים אישה ברצח, שופטי העליון תמיד ימירו את האישום להריגה, בערעור. למה? ככה. יש במחוזותינו כלל בלתי כתוב שנשמר בקפידה, לפיו אישה לא תורשע לעולם ברצח בן זוגה. בהרצאה מאלפת בכנס “פנים שונות לאלימות המשפחה” שנערך באחרונה במרכז האוניברסיטאי אריאל, סקר ד”ר יואב מזא”ה מהקריה האקדמית אונו שורה ארוכה של מקרים בהם נשים שרצחו את בני הזוג שלהן או התעללו קשות בילדיהן, קיבלו יחס מלטף ממערכת המשפט.

ד”ר מזא”ה אף ידע לספר על מייל שקיבל מדמות בכירה בפרקליטות שהודתה בפה מלא כי הפרקליטות מפלה לטובה נשים, והצדיקה זאת ב”שיקולים חברתיים והיסטוריים”.

לכאורה, מקרים שבהם אישה רוצחת גבר הם נדירים יותר ממקרים שבהם גבר רוצח אישה. אלא שיש כאן תעתוע סטטיסטי: מה שנכון הוא שיש יותר גברים מנשים שרוצחים בשיטות גבריות. אבל כשמדובר בשיטות רצח נשיות, הנתונים שונים לגמרי.

תגיד תודה ארנסטו

השיטה הפופולרית ביותר לחיסול גברים בידי נשים כיום היא השימוש בעלילות שווא. מגישים תלונות כוזבות נגד הבעל, מרחיקים אותו מילדיו, נוטלים את רכושו וכספו, ואז פשוט נותנים לו להתאבד, או למות משברון לב, או סתם להפוך למת-חי.

בנובמבר האחרון אישר נציג משרד החוץ, ארתור לנק, בפני ועדת האו”ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בז'נבה, כי מתוך כ-400 התאבדויות בשנה בישראל, 150 הן של גברים גרושים.

רבים מהאבות המתאבדים הללו ויתומיהם הם למעשה קורבנות של המדינה, אשר פיתחה מערכת שתפקידה לנתק אותם אלה מאלה. ח”כ עתניאל שנלר הפנה ב-.10.1.12 שאילתה במליאת הכנסת לשר הרווחה, משה כחלון, לגבי השימוש המופרז של עובדות סוציאליות בהפניית ילדי גירושין ל”מרכזי הקשר”, שם הם רואים את אבותיהם פעם בשבוע למשך כשעה, תחת פיקוח צמוד.

כחלון לא הכחיש את הנתון המדהים לפיו בישראל, שיעור ההפניה למרכזי הקשר גבוה פי ששה מהממוצע בעולם המפותח. תחשבו על זה: המדינה אישרה רשמית כי כשלושה גברים גרושים מתאבדים מדי שבוע. אבל בעיתונות לא תקראו עליהם מילה. תגיד תודה, ארנסטו, לפחות את שמך הזכירו.