זכויות הגבר בישראל

אחד משדה המוקשים או מסלול המכשולים שאנשים נכנסים אליו ברגע שאני מדבר ומתדיין איתם על נושא הפמיניזם ואנטי פמיניזם, זו נטייה אוטומטית לחשוב במובנים של אחד על אחד - "אתה מדבר על גברים שנפגעים... יש גם גברים חראות שפוגעים בנשים! יש גם נשים מסכנות שסובלות!" וזוהי מלכודת חשיבה שקצת קשה להוציא ממנה אנשים כי הם אינם מודעים עד כמה הם סוטים מהנושא העיקרי שנגדו אני מתקומם, שזה בעצם הפמיניזם הממוסד, המערכתי והממוסחר ולא מקרה פרטי של פלוני אלמוני כזה או אחר. האזרח הממוצע לא ממש מודע למימדים המפלצתיים של מנגנוני התעמולה, שטיפת מוח, יחסי ציבור, שיווק וים של כסף שמגלגלים הארגונים הפמיניסטיים. בראש ובראשונה זוהי תעשייה של כסף והרבה מאוד כסף שמגלגלות עסקניות המגדר סביב לשכנע כמה שיותר נשים שהן *כולן* קורבנות קולקטיביים של המין הגברי כולו והן זקוקות להגנתן.

מעולם לא הכחשתי ואינני מסוגל להכחיש את העובדה שיש גם גברים מרושעים ויש נשים מסכנות שנפגעות וסובלות כי מבחינתי זה מובן מאליו ומה שאני מדבר עליו ומתקומם נגדו הוא ברובד הרבה יותר עמוק, מורכב, סבוך ונוגע בפוליטיקה מאוד צינית, אופורטוניסטית ונצלנית שבה כל בעיה וכל פיפס של חיכוך שנוצר בין גברים ונשים מנוצל בראש חוצות כדי להעניק עוד כוח, פרסום וכסף לארגוני הנשים.

הדבר הראשון שחשוב להבין לגבי פמיניזם שזוהי קודם כל תנועה פוליטית ולא שום דבר אחר. לא זכויות אדם, לא הומניטאריות, לא "עזרה לחלשים", לא "חברתי" ולא שום דבר אחר - זו תנועה פוליטית על תשתית של כת שכל מטרתה לצבור כמה שיותר מאמינים, כוח, פרסום, כסף ושליטה מחשבתית - למנוע מאנשים לחשוב בצורה עצמאית ובוגרת. ממליץ לכם בחום להקשיב לפרופסור ג'אניס פיאמנגו שמסבירה זאת טוב ממני.

על מנת להבין לעומק את הפוליטיקה המגדרית, צריך להכיר מעט את השפה של הפמיניסטיות ובייחוד מושג שהמציאו בתחילת ההשתלטות שלהן - "האישי הוא הפוליטי". מה שהמושג הזה אומר שאם גבר מאוד מסויים פוגע באישה מסויימת - הוא בעצם מייצג את כל הגברים בעולם בלי יוצא מהכלל, כל הגברים שותפים לפשע של אותו אחד, ואשמים בעצם העובדה שנולדו זכרים. למה? כי גברים, לפי האידיאולוגיה הפמיניסטית הם כולם "קבוצה פריווילגית" בעלת כוח ושליטה קולקטיבית בעולם, מה שהן מכנות "הפטריארכיה". בין אם גבר הוא פוליטיקאי, מנקה רחוב או אפילו קבצן, כל הגברים שותפים לכוח ול"שליטה של הגברים בעולם".

מה שמעניין לגבי החוק הזה שאי אפשר להפעיל אותו הפוך. כלומר אם תביא בפני הפמיניסטיות אלף דוגמאות על נשים שפגעו בגברים, הן תמיד יענו לך אוטומטית שזה אף פעם לא מייצג, "אל תעשה הכללות!" ויסבירו לך אם תקשיב להן בסבלנות שזה שונה לגמרי במקרה שאפילו גבר אחד פוגע באישה אחת הוא כן מייצג את "הגברים" כי "לגברים יש שליטה, מעמד וכוח-על שאותו הם יכולים לנצל תמיד לטובתם". הן מגיעות מראש בהנחה שגברים תמיד יצדדו בגברים ויחפו אחד על השני - הנחה שהיא כמובן שקרית מהיסוד ואין לה שום אחיזה במציאות, אך כמיטב מסורת המדע הפתולוגי - שקר שחוזרים עליו מספיק פעמים, כולם מתחילים להאמין בו. מסיבה זו הן תמיד מצפות/דורשות מכל גבר להביע כמה שיותר דברי גינוי, מחאה, התנצלות והסתייגות מכל מעשה של גבר שפגע באישה, בדומה ליחסים דיפלומטיים בין ארצות ועמים שונים.

כלומר, במילים אחרות אנחנו רואים שבעצם הפמיניזם יצר סוג של לאמנות ונאמנות מגדרית של נשים - סולידאריות נשית בינלאומית (ע"ע יום האישה הבינלאומי) ופלגנות שמצד אחד הנשים ה"מסכנות" וה"מדוכאות" ומהצד השני הגברים ה"פריוולגים", "השולטים", "המתעללים" וכו'.

במציאות פוליטית כזאת, לפי תבנית שידועה ומוכרת כ"פוליטיקה של זהויות", שבה מראש אתה אשם ואתה לא בסדר רק בגלל שנולדת גבר, פתאום מצדיקים נגדך ענישה קולקטיבית, יחס עוין, חשדנות והגבלות מרחיקות לכת ואז בעצם הפגיעה בגברים נעשית פגיעה גורפת, כוללנית, מערכתית וממוסדת וזה לא שאישה שונאת-גברים מתוסבכת ספציפית שמה עליך תוויות אלא כל מוסדות המדינה והגופים הרשמיים הכי חזקים של מדינת ישראל!!!

פעמים רבות כשאני מדבר עם נשים על איך גברים נפגעים בגלל הפמיניזם, הן מתחילות לספר לי סיפורים על נשים שנפגעו מגברים, לעיתים אף בטון מתלהם. השאלה למה הן עושות את זה? אני (ואני בטוח שלא רק אני) לא צריך שיתאמצו להסביר ולשכנע אותי שיש גברים רעים שפוגעים בנשים, זה הרי כל-כך מובן מאליו וברור - אנחנו לא הרי איזה עם או גזע נפרד - לכל אחד מאיתנו יש נשים במשפחה שהוא אוהב והן יקרות לליבו ולא היה רוצה שייפגעו!

ההסבר שלי לדפוס הזה הוא סוג של עמדת התגוננות שנשים נכנסות אליו לרוב באופן לא מודע וזה בדיוק ההרעלה הפמיניסטית שאני מדבר עליה, סוג של נאמנות מוגזמת - שוביניזם נשי, שנשים מסגלות לעצמן, בגלל שטיפת המוח ולרוב בגלל גישת "ראש קטן": אם הפמיניסטיות אומרות כך וכך אז זה חייב להיות נכון. אח"כ הן גם מתרצות שאין להן זמן וכוח ואנרגיות לקרוא חומרים ולהתעמק בנושא כדי להבין בכלל על מה הן מדברות ומה הן מצטטות...

ב17 בינואר 2017 ניסתה לראיין אותי כתבת של אתר מאקו בשם ויטה. אני משתמש במילה "ניסתה" משלוש סיבות: ראשית לא יכולתי לדבר איתה בטלפון בגלל בעייתי הרפואית (אני מתעייף וסובל מקשיי נשימה וסחרחורת אם אני מדבר קצת יותר מדי), שנית, אפשר לראות שהיא מכוונת נמוך וכנראה מנסה להציג אותי כ"מפגר". שלישית, ציפיתי לאמבוש רציני בתקשורת ואכן היה בתאריך 18 בינואר (באתר און לייף) אבל אותי ואת העמוד והבלוג "זכויות הגבר בישראל" לא הזכירו כי ככה זה כשהממסד הפמיניסטי שאוחז וחולש על כל אמצעי התקשורת מפחד, רועד ומשקשק כשהוא מגלה אדם שכנראה "יודע יותר מדי"...

ויטה: היי זכויות הגבר, שמי ויטה ואני כותבת באתר מאקו. הייתי שמחה להציג למנהל העמוד כמה שאלות, תוכל לדבר?

תודה.

אני: היי ויטה. שמי יעקב. בבקשה, אשמח לענות.

ויטה: אפשר לשוחח בטלפון?

אני: לצערי לא. זה גורם לי לקשיי נשימה בגלל מחלת ניוון שרירים ממנה אני סובל

ויטה:

מצטערת לשמוע... אשלח לך שאלות לכאן

בתור התחלה, תוכל לספר קצת עליך?

רבים חושבים שהעמוד פארודי, אני מבינה שלא. אז איך בעצם הגעת למסקנות שהגעת?

אני:

אני מוזיקאי במקצועי, מלחין ומפיק בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית ועוסק לאחרונה גם בעיצוב גרפי - אמנות היא חיי והעיסוק בזכויות הגבר זה משהו שאני עושה בתור שליחות. עברתי תהליך מאוד ארוך החל מגיל 14 כלומר לפני 24 שנה שמאז התחלתי להרגיש בתקשורת ובסרטים וטלוויזיה בעויינות מטורפת כלפי גברים, המון שקרים, תעמולה ודיסאינפורמציה מטורפת. בהתחלה חשבתי שאני אולי טועה ואולי לא הבנתי משהו נכון אבל עם הזמן ולימוד מאוד מעמיק וזהיר של הנושא כולל קריאת ספרים מחו"ל ומחקרים הבנתי עד כמה הפמיניזם המגדרי משחית כל חלקה טובה בחברה הישראלית ואין לו שום קשר לשוויון - רק שנאת גברים תהומית ורדיפת בצע, שלטון ושררה. גיליתי בזכות האינטרנט שהנושא של התנגדות לפמיניזם רדיקלי מאוד מפותח בחו"ל וכולל גם פמיניסטיות לשעבר ונשים מאוד משכילות, מצליחות ואינטלגנטיות שיוצאות נגד הפנאטיות ושנאת הגברים של הפמיניזם מהגל ה3. למשל מרצה לפילוסופיה מארה"ב בשם כריסטינה הוף סומרס. היא מגדירה את עצמה פמיניסטית שוויונית שמאמינה בשוויון אמיתי בין גברים ונשים ואני אישית מעריץ אותה.

ויטה:

עברתי קצת על הבלוג שלך, קראתי ששוייכת לכיתה טיפולית מבלי שהיית צריך, ההתעלמות מהמערכת, אני מניחה שלעבר שלך יש קשר רב לגישה שאימצת?

אני:

לא שוייכתי, מה שהתחיל עם קשיי שפה בגלל שהוריי לא דיברו עברית בבית (הם מהודו), עבר להתאכזרות, רשלנות והזנחה טוטאלית ופושעת של מערכת החינוך במשך 10 שנים, לכן אני מנהל מאבק משפטי כבר 20 שנה, יש לי עו"ד מקסים שמייצג אותי כבר 20 שנה בלי שכר טירחה מתוך שליחות. יש לנו את כל ההוכחות שנעשו נגדי עוולות ועברתי כל סוג אפשרי של התעללות (כולל אלימות פיזית קשה מצד מורה בשם מרים בכיתות ב' וג') וגם דעתם של שני מומחים בכירים, אחד מהם הגיש חוות דעת לביהמ"ש בה הוא מציין שמעולם לא הייתה סיבה להחזיק אותי מלכתחילה בחינוך מיוחד. בכל המקצועות הצטיינתי וקיבלתי 100 בכל המבחנים אבל בספורט לא הצלחתי להשתלב אז המורה שלי סופי, בתקופת חטיבת הביניים,  החליטה שכל עוד אני לא משלב בספורט "אתה לא מתאים לכיתה רגילה" (זה היה לפני שאבחנו את מחלת ניוון השרירים). היה לנו דיון מאוד מוצלח בביהמ"ש במאי 2015. יש לי גם בלוג שבו אני מפרט את מסלול ההתעללות. לגבי שאלתך אם יש קשר - כן יש - העובדה שבמדינת ישראל נשים יכולות להתעלל בכל אחד, כולל ילדים חסרי ישע, ותמיד יחפו על מעשיהן ויסתירו את פשעיהן, במיוחד בתקשורת. ראינו את זה לאחרונה עם רצח 5 הילדים ע"י אימהות בתחילת השנה והזעם והתרעומת של עיתונאיות פמיניסטיות כמו שירית אביטן כהן אבל היא לא היחידה.

http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/abuse

ועוד משהו שחשוב מאוד לציין: גם בביהמ"ש הצדדים שאני תובע מודים ולא מסתירים את העובדה שתמיד הייתי ילד מחונן בעל רמת אינטלגנציה גבוהה מהרגיל - זאת עובדה.

ויטה:

מה הקשר שלך לתנועה לזכויות הגבר?

אני:

הרבה מאוד ידע, שליטה בחומר ומידע שצברתי והיכרות ידידותית עם אנשים חשובים ומובילים בתנועת הגברים. למשל גיל רונן שהוא חבר טוב שלי ואנחנו חולקים את דרכנו במאבק כבר 14 שנה.

עוד משהו שחשוב לי לציין, מאוד מפריעה לי אלימות של נשים כלפי גברים ובייחוד כלפי ילדים - זה משהו שנשים מובילות בו בלמעלה מ2 שליש ממקרי ההתעללות והנושא מושתק באופן שיטתי בתקשורת. היות ואני חוויתי זאת אישית בביה"ס ממורות - גם אלימות פיזית, גם השפלות וצעקות ועלבונות בלי סוף, כולל האשמתי בתור הקורבן כאילו אני "מושך אש" כשעברתי וחוויתי אלימות במשך קרוב ל9 שנים - אז כן, אני חש שנשים

במדינה הזאת מנצלות לרעה עמדות כוח שלהן כדי לפגוע בחלשים וכל המשחק הזה של "נשים נגד אלימות... הנשים יצילו את החברה הישראלית" הכל צביעות ואחיזת עיניים מרושעת. נשים מסוגלות להיות גרועות ומושחתות בדיוק ולעיתים אף הרבה יותר מהגברים המושחתים.

בג'ונגל המלל הסבוך שיצרו הפמיניסטיות במשטר הדיקטטורה הפמיניסטית שמכתיב לכולנו איך לחשוב, מה מותר ומה אסור לחשוב, לומר או להרגיש - חשוב להכיר את המושגים הבסיסיים כדי להתמצא ולא ללכת לאיבוד כי פמיניסטיות יודעות היטב להציף בשטף מילים, ציטוטים, סיסמאות וקלישאות בלי סוף, בעיקר כדי לבלבל, להוליך שולל, להסיט את נושא הדיון כדי למנוע ממך לקבל תשובות לגופו של עניין. אי לכך ולצורך זה הכנתי רשימה מתומצתת של מושגים ומונחים בתחום מגדר, פמיניזם וכל מה שמסביב:

מגדר: להבדיל מ"מין" שזה מושג ביולוגי, מגדר מתאר כביכול חלוקת תפקידים מלאכותית שנוצרה ונוצרת ע"י חוקים, כללים ומוסכמויות חברתיות שמעצבות את ה"מגדר" של האדם מילדותו ועד בגרותו. בפועל זהו בעצם מונח פוסט-מרקסיסטי שהומצא ע"י חבר אסכולת פרנקפורט אריך פרום (Erich Fromm) כשחיפשו דרכים להמיר מונחים מנושא מאבקי מעמד כלכליים לעבר נושאי מאבק חברתיים (לדוגמא "חזיר קפיטליסט" הפך ל"חזיר שוביניסט").

סקסיזם: כל יחס מזלזל, פוגעני או מבזה כלפי אדם בגלל מינו. הפמיניסטיות מגדירות כל יחס כזה כלפי אישה כסקסיסטי תוך כדי שהן מבטלות ומכחישות כל קיום סקסיזם כלפי גברים, בדומה ל'החפצה'. כשמביאים בפניהן אינספור הוכחות לקיומן של תופעות סקסיזם כלפי גברים, הן לרוב מצחקקות וטוענות "מגיע לכם - זאת אפליה מתקנת" או "לא נורא. נשים נפגעות הרבה יותר".

החפצה: התייחסות לאדם כאל אובייקט מיני שערכו נמדד בשטחיות אך ורק לפי האטרקטיביות החיצונית. בדומה ל'סקסיזם' - לפי הפמיניסטיות ההגדרה תקפה ורלבנטית כל עוד היא נוגעת ליחס מבזה ומזלזל כלפי נשים אך לא כלפי גברים.

הסגברה: מושג פמיניסטי מגדרי שמשלב שני מילים "הסברה" ו"גבר" ונועד לבטא כביכול התנשאות של גבר כלפי אישה תוך כדי שהוא מסביר לה משהו שהיא כאילו בתור אישה לא מבינה או לא יודעת. בפועל, הביטו היטב על פעולות ה"הסברה" של הפמיניסטיות וראו בעצמכם איך כל הרטוריקה הפמיניסטית בנויה על התנשאות, פטרנליזם, הפחדה של נשים ופנייה אליהן כמו לילדות קטנות ומסכנות - אינפנטיליזציה מוחלטת של המין הנשי. מי שלא מסכימה אפילו במעט מוגדרת כ"בוגדת באחיותיה", מנודה ומושפלת על ידן, לעיתים אף באלימות. מבחינות רבות אפשר לומר ש"הסגברה" זוהי הקרנה פסיכולוגית של תכונותיהן של הפמיניסטיות עצמן על מי שהן כה שונאות ומשניאות (הגברים)

הטרדה מינית: מושג משפטי פלילי מאוד מעורפל, לא חד משמעי ולא מוגדר בתחום מספיק ברור שמאפשר לכל אישה להאשים כל גבר ב"הטרדה" בין אם בטענות על מגע גופני, מילים, יחס ויש כאלה אף שמדברות על מבטים ו"נעיצות מבט" (ואין צורך בשום הוכחה או עדים). "יצירת סביבה עויינת לנשים" היא עוד וריאנט של הטרדה מינית ויכולה לכלול למעשה כל דבר שולי וטריויאלי כמו למשל בדיחות "גסות" או "שוביניסטיות" שנזרקות בין עובדים גברים שבמקרה נפשה הרכה של העובדת נחשפה אליהן.

שוביניזם: ההגדרה הקלאסית מדברת על לאומנות, פטריוטיזם ותחושת גאווה של קבוצה מסויימת תוך כדי עויינות וחוסר סובלנות מוחלטת לשונה ממנה. הסופרת כריסטינה הוף סומרס מגדירה בפועל את הפמיניזם המגדרי מהגל השלישי כ"שוביניזם נשי" וזוהי למעשה ההגדרה הטובה ביותר של פמיניזם כיום.

מרחב מוגן: מושג מיליטנטי מעולם המלחמה שמתאר מצב או מקום השמור לנשים בעלות דעות פמיניסטיות מאוד מסויימות ומרחיק כל אדם - גבר או אישה, שעלולים לעורר דו-שיח או להציב אתגר כלשהו כלפי דפוס החשיבה הפמיניסטי. במילים אחרות - תחומי שליטה דיקטטורית שבהם אסור לשאול שאלות, לפקפק בתורתן אומנותן של המנהיגות הפמיניסטיות ובטח שלא לאתגר את תפיסת העולם הפמיניסטית. דרישות בסיסיות כמו לתהות:"מה מהימנות הנתונים והמחקרים הפמיניסטיים?" זוכות ליחס אוטומטי של "את/ה בדיוק כמו מכחישי השואה!" (כפי שמתארת בספריה כריסטינה הוף סומרס)

פמיניזם: קיים פער עצום בהבדלים של שמיים וארץ בין ההגדרה המילונית הרשמית לבין ההגדרה האמיתית בפועל. בזמן שבמילון מוגדר הפמיניזם כאידיאולוגיה של שאיפה לפעול לטובת שוויון מלא לנשים מבחינה חברתית, כלכלית, פוליטית, חוקית ועוד - בפועל התנועה הזאת פועלת אך ורק להעניק לנשים אינספור פריווילגיות, זכויות יתר, יחס מועדף, "העדפה מתקנת" והגנה מיוחדת לנשים בלבד תוך כדי הענשה קולקטיבית, דמוניזציה ושנאה תהומית כלפי גברים כולל כלפי נשים שאוהבות גברים. בפועל פמיניזם זוהי תנועת אחות סוציאליסטית שמטרתה להעביר סמכויות, שליטה וכוח יתר למדינה ולמוסדות המדינה כדי לחטט ולשלוט בחייהם הפרטיים של כל אזרח ואזרחית.

תקינות פוליטית: מושג פוסט מרקסיסטי שהומצא ע"י חברי אסכולת פרנקפורט הגרמניים (ע"ע 'מגדר'). מקור המושג היה במשטר הקומוניזם החשוך והאפל בו נאסרה חשיבה עצמאית וחופש הביטוי והאזרחים חוייבו מהילדות לחשוב, להתבטא ולדבר אך ורק בדרכים מאוד מסויימות - אחרת נענשו בחומרה. אדם שנחשד שהיו לו דעות "לא תקינות" מבחינת המשטר היה מוכרז כ"חולה נפש", נלקח ל"טיפול" ורבים הועלמו בדרך זו.

מיזוגיניה: שנאה כלפי נשים. כמו במושג 'שוביניזם', פמיניסטיות משתמשות בביטוי זה כלפי כל מי שמעז לחלוק על דעתן, כל מי שחושב שנשים הן לא מושלמות ו/או טובות יותר מגברים, וכלפי נשים שאוהבות גברים ומתנגדות לפמיניזם רדיקלי והן טוענות שהן "קיבלו עליהן והפנימו את שנאת הנשים".

תרבות האונס: מושג מעורפל, כוללני וקיצוני שמתאר את כל החברה ההטרוסקסואלית בתור "אונס" של האישה, כלומר כל מגע מיני או בעל אופי מיני בין גבר לאישה הוא בעצם אונס או סוג של אונס/ניצול/פגיעה מינית. התרגום האמיתי של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית הוא למעשה "מרכזי משבר האונס" שמתארים מצב מלחמה וקונפליקט נוראי שתחתיו נמצאות כל הנשים וכל גבר הוא למעשה אנס או מטריד מינית בפוטנציה.

מיזאנדריה: שנאת גברים. מוכחשת בכל פעם מחדש על-ידי הפמיניסטיות לא משנה כמה הוכחות יביאו בפניהן. יש פמיניסטיות כמו רובין מורגן שאף מודות שלא רק שהן שונאות גברים אלא שרואות בכך זכות בסיסית ביותר של הנשים "לשנוא את מי ששולט בהן ומדכא אותן".

בולשביזם: הרעיון והזרם הפוליטי האלים ביותר בהיסטוריה של הקומוניזם לפיו כל מי שלא מסכים איתך - מות יומת. משטר בולשביקי, בדיוק כמו הפמיניזם, דורש נאמנות מוחלטת, עיוורת, חסרת כל ביקורת עצמית, קומון סנס בסיסי או יכולת שיפוט עצמאית.

הקוזאק הנגזל: הקוזאקים היו עם אכזר שנהג לשדוד ולהכות יהודים ואז להמציא סיפורים כאילו היהודים גנבו מהם, פגעו בהם, התעללו, שדדו וכו'. זו השיטה הקלאסית להאשים את הקורבן ולהפיל עליו את כל האשמה (מי שזוכר את סדרת הטלוויזיה המצויירת פינוקיו: באחד הפרקים שמשון ויובב בוכים בפני אדם מהם גנבו שעון זהב ומספרים לו שפינוקיו מכריח אותם לגנוב ולא נותן להם לנוח או לאכול).

התקרבנות: תהליך תודעתי אישי וקולקטיבי בו-זמנית בו נשים לומדות או נחשפות לדרכים שבהן החברה ה"פטריארכלית" מנצלת אותן, משתמשת בהן, מתמרנת אותן לחשוב, להתנהג, להתלבש ולהרגיש בדרכים מאוד מסויימות שע"פ הדוגמה ("האמת") הפמיניסטית היא נוחה לצרכיהם של הגברים בלבד. המושג "האישי הוא הפוליטי" מבטא רעיון והשקפת עולם לפיה אם גבר ספציפי פוגע באישה ספציפית, "הוא בעצם פגע בכל הנשים בעולם"! כלומר, במילים אחרות - נשים בתור מעמד וקבוצה פוליטית נפרדת הן קורבנות קולקטיביות של שלטון ה"פטריארכיה" בעולם.

פטריארכיה: בדומה לרעיון "זקני ציון" - האגדה כאילו ליהודים היה מועדון אקסקלוסיבי שבו הם התאספו וחיפשו דרכים להשתלט על העולם, ה"פטריארכיה" זהו מושג פמיניסטי שמתאר שלטון קולקטיבי של כל הגברים בעולם בלי כל יוצא מהכלל. אתה יכול להיות מנקה רחוב ועד ראש ממשלה - כל גבר הוא שותף לקנוניה הזאת שנובעת מ"יצר השליטה הטבוע עמוק בכל גבר" או כפי שהפמיניסט ד"ר חן נרדי מתאר:"בכל גבר יש טרזן קטן שרוצה לשלוט בנשים".

גינוצנטריזם: מסורת ארוכת שנים של צורת חשיבה, חינוך, קודים ודפוסים של התנהגות, ריטואלים ומעשים שנעשים כדי לרצות את הנשים, להגן עליהן, לשמור עליהן ולהעניק להן כמה שיותר זכויות יתר, יחס מועדף, הגנה ותנאים טובים יותר על חשבון הגברים. (מתארת זאת היטב פעילת זכויות הגבר הקנדית קרן שטרוהן).

תורת המדע הפתולוגי: הטקטיקה לפיה ברגע שמפיצים שקר וחוזרים עליו מיליוני פעמים, כולם מתחילים להאמין שזו אמת לא משנה כמה הוכחות יובאו להפריך אותו, זה כבר בלתי אפשרי לגרום לאנשים להקשיב כי עברו שטיפת מוח כ"כ חזקה וארוכת שנים שהרעיון הפך לאמונה ונורמה מקובלת.

אידיאל היופי: הפמיניסטית נעמי וולף כתבה בשנת 1990 ספר שהפך לתנ"ך פמיניסטי ומתאר כיצד העולם הגברי ה"פטריארכלי" מרעיב נשים וכופה עליהן מודל יופי מזיק, בלתי מציאותי, לא בריא, לא הוגן ומשפיל שנכפה עליהן משחר ילדותן וגורם לטענתה ל150,000 נשים בארה"ב למות בגלל אנורקסיה והרעבה עצמית, בזמן שהמספר האמיתי היה 100 בלבד. עד היום ממחזרות פמיניסטיות בכל הזדמנות את אותן טענות של נעמי וולף (ע"ע 'תורת המדע הפתולוגי'), למרות שהופרכו מזמן, ומאשימות את כל הגברים ההטרוסקסואלים ב"הרעבת הנשים" (תוך כדי שהן מתעלמות למשל מהעובדה שרבים ממעצבי האופנה המובילים הן נשים והומוסקסואלים).

פוליטיקה של זהויות: הפמיניזם המגדרי מתבסס בכולו על השקפת עולם זו לפיה יש לשפוט אנשים על-פי השיוך האתני או המגדרי שלהם ולפיכך להחליט למי לעזור וממי להתעלם (ולהשאיר מתבוסס בדמו). כך למשל יכול להיווצר מצב אבסורדי שגבר שמגיע ממשפחה ענייה לא יקבל שום עזרה וסיוע בלימודים מהמדינה (כי הוא גבר אז "שילך לעשות עבודת כפיים כמו סבלות") לעומת אישה ממשפחה עשירה ומבוססת שתקבל הכל על צלחת של כסף בתור מדיניות אפליה/העדפה מתקנת לנשים. לכן סטטיסטית בפריפריה ובאוכלוסיות "מוחלשות" הנשים מובילות בכל הקשור להישגים בלימודים, תעודות בגרות והשכלה אקדמאית. כוכבת הפריים טיים של ערוץ 2 אילנה דיין מתגאה בגלוי בסגידתה לפוליטיקה של זהויות וציינה בפירוש שהיא מתעלמת ממצוקות של גברים כי "הנשים זה הצד החלש".

לפני מס' שנים התארחה מגישת "עובדה" וכוכבת ערוץ 2 אילנה דיין בפורום בYNET וענתה לשאלות גולשים. לשאלתו של גולש מדוע היא לא מביאה למסך את מצוקת הגברים הגרושים, היא הסבירה חד וחלק שבעצם אתם הגברים חזקים מדיי ולכן לא נתייחס אליכם: 

"אני מאמינה לך. יש גברים במצוקה, יש בעלים גרושים שרע להם. אבל נדמה לי שמעבר לסיפור כזה או אחר, התפקיד שלנו הוא לתת קול למי שהושתקו, הוחלשו והודחקו לשוליים במשך השנים. 

זה ההסבר להתמקדות במצוקה הנשית (כמו למצוקתם של שחורים, של ערבים, של עובדים זרים, של הומוסקסואלים). חברה בריאה מנסה בכל כוחה לשבור את החומות שמפרידות בין המעמדות. ואתה,  מה לעשות, שייך לצד החזק, המואר של הירח. זה אולי לא נכון אישית, אבל זה נכון חברתית. מעבר לזה, כל סיפור אמין חשוב, חדש ומעניין נשמח לטפל."

יעקב קנדלקר, מפעיל בלוג "זכויות הגבר בישראל":

אני אדם נכה במחלת ניוון שרירים קשה ונדירה בשם SMA ומנהל מאבק משפטי מאוד קשה כבר 20 שנה. עברתי בילדותי 10 שנות התעללות והתאכזרות מאוד קשה במערכת החינוך שכללה כל סוג התעללות כולל אלימות פיזית קשה, השפלות, הזנחה, תקיפה מינית במסגרת כותלי ביה"ס ואף כליאת שווא ועינויים במשך תקופה ארוכה.

מתוך חוות דעתו של מומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר אנדריי לוסטיג:

צוות עובדה היו היחידים בתקשורת שעמדו לעשות עליי כתבה בסוף 1996. לאחר חודשיים של תחקיר מעמיק, התקשרה אליי התחקירנית אפרת מיכאלי ואמרה לי: "תשמע יקירי, החלטנו שאנחנו לא יכולים לעזור לך". הייתי בשוק ושאלתי מדוע. היא אמרה: "המקרה שלך הוא מאוד גבולי, אנחנו בתקשורת מחפשים רק מקרים שהם שחור ולבן, לכאן או לכאן". היא גם הסבירה לי שפנה אליהם מומחה בכיר ממשרד החינוך:"הוא אמר שהם מכירים היטב את המקרה שלך, שהמערכת עשתה מעל ומעבר לעזור לך אבל לצערם הם לא הצליחו להציל אותך בזמן מהמשפחה שלך".

בדיעבד התשובה של אפרת שפכה המון אור על ההתנהלות הרשלנית של המערכת כולל גורמי הרווחה שעוד בילדותי ניסו לנתק אותי מהוריי היקרים ללא שום סיבה, עם עלילות וסיפורים שקריים על "פגיעה מינית" שכאילו עברתי בילדות! בפועל בגלל ההתעלמות והאדישות של התקשורת במשך 20 שנה, הצליחו גורמי המדינה שאני תובע לשקר נגדי ונגד הוריי בלי שום גבול בביהמ"ש ולהוציא נגדי פסק דין שכולו שקרים, סילוף, טעויות, הכפשות ונזיפות קשות בי מצב השופטת ג'ני טנוס "על עצם הגשת התביעה"!!!

זה המקום להסביר מעט על כללי המשחק במדינה דמוקרטית אפילו חצי דמוקרטית:

כשהאזרח הקטן תובע את המדינה, הוא מראש בעמדת נחיתות כמו נמלה מול הר געש. הגורם היחיד שאמור מעט לשפר את מאזן הכוחות טיפה ולהעניק מעט סיוע לצד החלש זה התקשורת... אבל בישראל, מתברר שהתקשורת היא כלי שרת בידי הצד החזק, המושחת, הרשע והאכזר ביותר.

אני מאוד אוהב את שיריו של פיל קולינס. יש לו קול נעים ומיוחד, אני אוהב את המנגינות והעיבודים בבלדות שלו שתמיד מצליחות לרגש ולגעת בלב. עם זאת, יש לו שיר אחד שמשהו בו תמיד הפריע לי - השיר "עוד יום בגן עדן".

בשיר זה קולינס מתאר את המצוקה והאדישות למצוקתם של ההומלסים תוך כדי שהוא מספר במילות השיר את סיפורה של אישה הומלסית, למרות העובדה שבין 85 ל90 אחוז מההומלסים במדינות המערב הם גברים ולא נשים. זה משקף גישה ומסורת גינוצנטרית ארוכת שנים ונטייה של התעלמות שיטתית ממצוקותיהם של גברים (אפשר למצוא גם במחקריו של פרופ' מרטין ואן-קרפלד). גם בישראל מאוד קל לזרוק גבר מביתו ולהפוך אותו בין לילה להומלס שמשוטט ברחוב כמו כלב נטוש, בלי אף אחד במערכת שיעזור לו ויסייע, ברגע שגרושתו מגישה תלונות כזב ומוציאה נגדו צו הרחקה אוטומטי.

דוגמא נוספת אפשר למצוא במקרה של האיש העשיר ביותר בעולם - ביל גייטס, שהחליט לתרום ולהתגייס למלחמה באיידס כשהוא מתמקד אך ורק במחצית קורבנות המחלה שהן הנשים. כולנו הרי יודעים שמאחורי תדמית הנדבן האדיב וטוב הלב מסתתר דיקטאטור מגלומן ורודף בצע שהרי אין כמעט מחשב בכל פינה בעולם שלא מופעל ע"י מערכת ההפעלה שלו!!!

אני לצערי חוויתי באופן אישי את האטימות, האכזריות, האדישות וההתעלמות מצד גופים שהיו אמורים לעזור כולל המועצה הלאומית לשלום הילד וכל עיתונאי וגוף תקשורת שפניתי אליו במשך מאבק משפטי של לא פחות מ20 שנה.

עברתי התעללות והתאכזרות מאוד קשה בילדות בגילאים 6 עד 16 שכללו גם בין היתר אלימות פיזית קשה מצד מורה במשך שנתיים (כיתות ב' וג'). היא שיקרה בלי בושה בביהמ"ש כאילו "מעולם לא הרימה יד על תלמיד". פסק הדין של השופטת ג'ני טנוס בביהמ"ש השלום בעכו הוא מחריד ומלא סילוף, שקרים, רצח אופי ושפיכת דמי כשהיא מקבלת כמו תורה מסיני כל שקר שנכתב נגדי.

אותי לצערי ובכאב רב האדישות הזאת לא מפתיעה כי אני בטוח שאם הייתי אישה, היחס כלפיי, במיוחד בתקשורת ובמערכת המשפט, מזמן היה שונה. פרופסור אדם ג'ונס מקנדה ביצע מחקר יוצא דופן, פורץ דרך ואמיץ במיוחד שחושף את האדישות, ההתעלמות והעלמת העין המכוונת מפגיעה בגברים ובעיקר פשעי מלחמה שכוללים רצח המוני של גברים ונערים, בגלל השליטה המוחלט של הפמיניסטיות בתקשורת המערבית ובגופים כמו האו"ם שאמורים לדאוג ולהגן על זכויות אדם!!

יעקב

התעללות ושנאת גברים באקדמיה הישראלית: איך עובדת ההנדסה הפמיניסטית ומופנמת שנאה עצמית בגברים בחסות האקדמיה בישראל - יואב לוין, 1 פברואר 2017

אני מביא כאן את הסיפור הזה באופן בלעדי. בשלב זה החלטתי למחוק את שמות כל המעורבים בפרשה שכן עניינו של הסטודנט מטופל ובמידה והדבר ייפתר לשביעות רצונו נמנע מהליכים משפטיים ופרסום שמות המעורבים בפרשה. כל הפרטים הן של המרצים, של ראשי החוגים וגורמים אחרים כולל שמה של האוניברסיטה שמורים אצלי במערכת המאגר הישראלי לאלימות נשים שעובד ביחד עם הדף לזכויות הגבר. עם זאת, ברצוני בשלב זה להסב את תשומת ליבו של הציבור ולחשוף בפניכם את פניה האמתיים של המערכת האקדמית בישראל. כפי שנראה מיד מדובר על מוסד שהיושרה האקדמית, המקצועית והאישית של כל מי שנושא באחריות ובתפקיד חינוכי כזה או אחר בו הוא ממנו והלאה. החתירה והרצון לחקר האמת אינה נר לרגליהם. אז מה כן? מדובר על ממסד שתחת מסווה מחקרי וחינוכי פועל בשני ראשי חץ וכחוד החנית במלחמה הפמיניסטית נגד גברים. ראש חץ אחד מכוון להטעיית הציבור ולדיסאינפורמציה כחלק מהמאמץ התעמולתי של הממסדים הפמיניסטיים וכחלק ממלחמת המידע שהם מנהלים נגד ציבור הגברים ויש לציין גם הנשים שאוהבות והתומכות בהם. החץ השני הנו כפי שנראה הוא הפנמה של מיזאנדריה ושנאה עצמית בסטודנטים הגברים, תופעה שפרופסור ג'אניס פיאמנגו מקנדה חשפה והתריע עליה.

תחילתו של הסיפור בסטודנט באחד האוניברסיטאות בישראל שפנה אלי בבקשה לקבלת מידע לאחר שנחשף למאגר הישראלי לאלימות נשים נגד גברים שאותו אני מנהל. סיפורו היה מדהים. "כבר במהלך השיעור הראשון", סיפר לי הסטודנט בשיחה ביננו, "המרצה העז לומר בצורה הכי פוגענית ולא מתחשבת אמירה כגון "מה נעשה אנחנו הגברים מטרידים מינית". וכך לאחר שהסטודנט הואשם על ידי המרצה בהטרדה מינית בהיותו גבר ולמעשה לאחר שכל הגברים הואשמו באופן גורף כמטרידים מינית בהיותם גברים החל מסע קפקאי של הסטודנט שעשה את המעשה שלא יעשה והעז להסב את תשומת ליבו של המרצה לגבי אמירתו המכלילה והפוגענית.

לאחר דין ודברים עם המרצה ולאחר שפנה אלי לקבלת המידע והמחקרים הרלוונטיים ששוללים את התבטאויותיו המיזאנדריות והסקסיסטיות נגד גברים, סיפקתי לסטודנט מאות מחקרים וסטטיסטיקות ששוללים את דבריו משוללי היסוד של המרצה ובכל תחום רלוונטי שקשור בנושא החל ממחקרים על היקף תלונות השווא, על כך שהיקף הפגיעה המינית בנשים על ידי נשים גבוה מזה של נשים מידי גברים, שהיקף הפגיעה המינית בגברים על ידי נשים אף גבוה מזו של נשים מידי גברים, על כך שיש יותר גברים שנפגעים במסגרת אלמ"ב מנשים ועוד.

בכל אופן, לאחר שקיבל את המידע, הסטודנט העביר אותו לעיונו של המרצה בתקווה לקבל ממנו התייחסות לנתונים מחקריים אחרים שמבטלים את טענותיו ובתקווה לנהל דיון אקדמי ולהגיע לחקר האמת. אתם כבר יכולים לנחש שלתשובתו של המרצה הסטודנט לא זכה אלא זה פתח במסכת התחמקויות והתעללות בסטודנט שבסיומו החל לאיים עליו ואף הרחיקו לצמיתות מכיתתו. וכך כתב הסטודנט במכתב התלונה ששלח לוועדת האתיקה של האוניברסיטה: "כמובן שלאחר יום כבר שלחתי את המייל המתבקש והתשובות שקיבלתי היו פותרניות ולא עונות לגופו של עניין. נראה שלא הביט אפילו בקישורים והקבצים ששלחתי לו ורק ביטל את דעתי מלכתחילה". אכן יושרה ואינטגריטי אישי ומקצועי של המרצה, הייתי אומר. זאת ועוד, בנוסף טען המרצה בפני הסטודנט "שיש מחקר שמעיד על 3 אחוז תלונות שווא". טענה זו כמובן אינה מגובה בשום מחקר אלא זהו מיתוס פמיניסטי שקרי שמופץ ללא שום גיבוי ונתונים סטטיסטיים. לאחר שהציג בפני המרצה את המחקרים ששלחתי ושמעידים על כך שמדובר בשקר ואף הציג בפניו את מקור השקר תוך בקשה להצגת המחקר וההפניות עליהם דיבר המרצה, זכה הסטודנט בתשובה אקדמית מדהימה כפי שנראה מיד.

וכך מתאר הסטודנט במכתבו את התשובה שקיבל מהמרצה שלו: "לאחר שחזר על דבריו שקיים מחקר בנושא ביקשתי שישלח לי את המחקר. הוא אמר בצורה הכי בוטה ומתריסה שיש עם תנועת לגלוג בשפתיו "אני לא חייב!!" חזרתי וביקשתי שיפנה אותי למקור או למחקר ואני אחפש לבד. על זה ענה לי שוב באותה נימת בוז כלפיי "רק אם אני ארצה". הסיפור הזה מלמדת אותנו על האופן המפחיד שבו השקרים וההסתה הפמיניסטית חדרה על כותל האקדמיה בישראל. מהסיפור עולה שמדובר על מוסד מיזאנדרי שאמון בעיקר על הפצת שקרים והסתה פרועה כנגד גברים. לסיפורי הבדים שמופצים בו אין שום כיסוי ואלו האמונים עליהם מתחמקים ממתן תשובות. אנשיו הולכים ומצטיירים כשרלטנים שלא רק לוקים בהבנה ובידע אלא במקום להודות בטעותם כפי שנדרש מאיש מחקר ומדע אמתי, לזנוח את דעותיו ותפיסותיו השגויות ולשאוף ולהחליפם בנתוני אמת חדשים, הם מגיבים בהיסטריה, בהשמצות ובאלימות כלפי הסטודנט. זאת ועוד, במלחמתו זו המוסד הזה אינו בוחל בהפצת שקרים ופסיאדו מחקרים. כאשר אנשיו מעומתים עם האמת והנתונים שמפריכים את התיאוריות הפמיניסטיות הוא אינו בוחל בהתעלמות ובצר לו ואין הסטודנטים מרפים בדרישה לדיון אקדמי אמתי הם עוברים לטקטיקה הפמיניסטית הידועה של תלונות שווא, רצח אופי של הסטודנטים, רקיחת עלילות דם (הסטודנט כבר עובר את כל זה בפועל) והכל בשביל להסתיר את האמת, להמשיך את מלחמתם בגברים ולשמור בדרך על המשכורות הדשנות שלהם במגדלי השן של הפסיאדו אקדמיה הישראלית.

סיפור קפקאי או יותר נכון האקדמיה הישראלית הולכת ומצטיירת כאזור הדמדומים שבו תיקים באפילה הולכת ונחשפת כסדרת קומיקס מצחיקה לילדים חנונים. 

תמונות: צילומי מסך ממכתב התלונה ששלח הסטודנט לוועדת האתיקה.

לצערי אני שומע יותר מדי אנשים אומרים לאחרונה לגבי פרשת אופק בוכריס:"הנה, הוא הודה ביחסים בהסכמה, אחרי שהכחיש הכל ואמר בהתחלה שלא היה כלום" ומוסיפים גם קללה עסיסית או שתיים. מה שעצוב שאנשים לא באמת מודעים למה מתרחש מאחורי הקלעים וללחץ המטורף המופעל על כל גבר שמוגשת נגדו תלונה או אפילו רק נזרקת לחלל האוויר שמועה ש"הטריד מינית", לקבל עסקת טיעון מתוך ברירת הרע במיעוטו - להודות במשהו שהוא לא עשה ולהיות מורשע בסעיף מופחת או להתעקש על חפותו המוחלטת ולהסתכן בהרשעה בסעיף החמור ביותר של אונס, בלי שום ראיות או הוכחות, אך ורק על סמך מילתה של המתלוננת הקדושה ובמערכת שבה 99 אחוז מכתבי האישום מסתיימים בהרשעה, מה בכלל הסיכויים של תת-אלוף בוכריס להוכיח את חפותו?!??

אני משוכנע שמדובר כאן בתפירת תיק מתוכננת היטב בתיאום מספר גורמי אינטרס ששמו לעצמם מטרה להפיל עוד אדם חשוב בצמרת הצבא - גיבור מלחמה נערץ ואהוב שמסמל עבור השמאל הקיצוני "אויב" ו"פושע מלחמה" שיש לעשות הכל כדי לחסל וכל האמצעים כשרים ו"מקדשים את המטרה". אם מישהו חושב שאני מביא תיאורית קונספירציה אני ממליץ להמשיך לקרוא את הנתונים ולראות שאינני ממציא כאן את הגלגל - אלא מצטט אנשים חכמים, חשובים ומנוסים הרבה יותר ממני:

העובדות בשטח:

הבא נראה מה יש לאנשי מקצוע בכירים לומר בנושא משפטי עבירות מין באופן כללי. הראשונה היא הסניגורית הציבורית, ענבל רובינשטיין:

"רוב הנאשמים הם אנשים מהיישוב, ללא רקע או עבר פלילי, וב-99 אחוזים בית המשפט מאמין למתלוננת. בשנים האחרונות ישנה החמרה אסטרונומית בעונשים שמגיעים ל-15 ואף 28 שנות מאסר, יותר חמור מתיקים של הריגה. ואז הנאשמים חושבים שאולי כדאי להם להסכים לעסקת טיעון בה יקבלו עבודות שירות או שנתיים ושלוש שנות מאסר במקום עונש של עשרים שנה". 

היא הוסיפה, "לשופטים קשה לזכות נאשם בעבירות מין, למרות גרסאות חלשות של המתלוננות וראיות מאוד חלשות, והפרקליטות מעדיפה שלא לחזור מכתב האישום ובוחרת שבית המשפט יחליט. הפרקליטות לוקחת פחות אחריות ומציעה עבודות שירות כשהיא יודעת שהגרסה של המתלוננת חלשה, ואז היא מציעה משהו שאפשר לחיות אתו. יש גם מתלוננות שלא מספרות את האמת".

השני הוא השופט בדימוס שלי טימן, מי שהיה שופט בכיר במשך 27 שנה והוא הראשון שיצא וחשף את מה שמתרחש מאחורי הקלעים של בתי המשפט:

השופט טימן: בשפיטה בעבירות מין - אין צדק

השופט (בדימ.) שלי טימן: מרבית האישומים בעבירות מין מסתיימים בהרשעה  התיקונים בחוק פוגעים בנאשמים ומקלים על התביעה  שדולות הנשים "נושפות בעורפה של התביעה"

. . .

מצד שני, "אין חוק שעבר כל כך הרבה תיקונים", כמו חוק עבירות מין. תיקונים אלו "נועדו לפגוע בנאשם ככל שניתן, ולאפשר לתביעה להוכיח ביתר קלות את האישום". כך נותר לדבריו בית המשפט בלי כלים "שבעניינם יוכל להכריע בעניין שבינו לבינה". על כך נוספת פעילותן של שדולות הנשים ה"נושפות בעורפה של התביעה".

הוא גם סיפר בראיון אחר ששופטים מפחדים וחוששים מהפמיניסטיות, ארגוני הנשים והלחץ שהן מפעילות בתקשורת:

"יש שופטים שלא יודעים מה זה זיכוי"

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלי טימן, פרש השבוע מתפקידו עם בטן מלאה: מערכת המשפט מזניחה את זכויות הנאשם, השופטים ממהרים להרשיע והקולגות לא תומכים ברגע האמת. בתחום הרגיש של עבירות מין, אומר טימן בראיון מיוחד ל"הארץ", יש השפעה חזקה מדי של שדולות הנשים

. . .

"יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים. במצב כזה, לבית המשפט יש פחות ופחות כלים לקבוע מי דובר אמת. הוא נותן לנאשם פחות סיכוי להתגונן. זה יוצר מורא אצל כל הרשויות שעוסקות באכיפת החוק".

הוא אפילו סיפר כשהופיע ביומן הערוץ 1 שהפרקליטות והמשטרה ניסו לתפור לו תיק!!!

גם פרופסור יפה זילברשץ חטפה התנפלות מכל עבר על-ידי הפמיניסטיות על שחשפה את דעתה על מסעות הלינץ' סביב "הטרדות מיניות":

זילברשץ, אז דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, התייחסה לפרשת הטרדות מיניות מצד עובד של האוניברסיטה ואמרה "לטנגו מעין זה דרושים שניים. עובדה שזה לא קרה לו עם נשים אחרות שהוא עובד איתן, זה קרה לו איתה. אני אומרת שתמיד מדובר במערכת יחסים כלשהי, שבנקודה מסוימת אחד מהשותפים לה חצה קו".

זילברשץ טענה באומץ רב כי לנשים יש חלק במה שקורה כמעט תמיד. "למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי. אני מצטערת אם אני מזעזעת אותך, ואם אני נשמעת לך לא פוליטקלי קורקט. אבל אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים. אני צופה בכך שנים. אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינמיקה אנושית מובנת.

פמיניזם משפטי

חשוב גם שתדעו מה האידיאולוגיה הרדיקאלית שעומדת מאחורי החקיקה הדרקונית בנושא אונס ועבירות מין: פרופ' קתרין מקינון היא המוח מאחורי החוק למניעת הטרדה מינית ועבירות מין - תלמידתה אורית קמיר, משפטנית פמיניסטית, היא זאת שיישמה ומיישמת בפועל במדינת ישראל את התיאוריות של מקינון לפיהם:

"בחברה פטריארכלית, כל יחסי מין הטרוסקסואליים הינם אונס מפני שנשים, בתור קבוצה, לא חזקות מספיק לבטא הסכמה".

לכן אני תמיד אומר שהמושג "יחסי מרות" הוא סוג של זריעת חול בעיניים כי למעשה לפי התיאוריה הפמיניסטית לגבי "הפטריארכיה" (בדומה ל"פרוטוקולים של זקני ציון") כל גבר הוא למעשה מראש בעמדת כוח ובמעמד גבוה יותר מכל אישה מעצם העובדה שנולד זכר!!

ואם מדברים על הטעיה וזריעת חול בעיניים, גם "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" הוא תרגום מטעה ומניפולטיבי של המושג האמיתי באנגלית "מרכזי משבר האונס" (RCC). משבר האונס הוא מושג פמיניסטי מגדרי מרקסיסטי שהומצא בשנות ה70 כדי לתאר מצב של מלחמה בה הגברים קולקטיבית שולטים בנשים וכופים עליהן מין ב"כוח הפטריארכיה". RCC זה בעצם גוף וזרם פוליטי בינלאומי עם תקציבי עתק ודוקטרינה פמיניסטית מגדרית אקדמית מאוד מיליטנטית ששמה מטרה למחוק כליל את הגברים ואת המיניות הגברית ההטרוסקסואלית - הנה לפניכם מאמר בנושא:

שיח זה, שהפך עד מהרה למגמה השלטת בהגות הפמיניסטית, נטה לטוטליות הן בהתעקשותו על הרסנותה של המיניות הגברית והן בהתכחשותו ליכולתן של הנשים לקבוע את גורלן. יותר מכל ניכר הדבר בטענותיהן של הפמיניסטיות בנוגע למה שמכונה "משבר האונס" (rape crisis). באמצעות שילוב של נתונים שנויים במחלוקת ורטוריקה חוצבת להבות, הפיצו חוגים פמיניסטיים את התפיסה שהאונס - כפי שניסחה זאת סוזן בראונמילר בספרה הקלאסי משנת 1975, בניגוד לרצוננו - "הוא תהליך מודע של הטלת אימה, שבאמצעותו מחזיקים כל הגברים את כל הנשים במצב של פחד".

בנוסף לכל, תוסיפו לפסטיבל הלינץ', לחגיגות ולריקודים על דמו של בוכריס את חלקה המרכזי של התקשורת. אנו שומעים רבות על שחיתות פוליטית, קומבינות וניצול קשרים אישיים להשגת מטרות שונות, אבל מי יעז לבדוק או לחשוף מה קורה מאחורי הקלעים של אמצעי התקשורת המובילים במדינה...?

הנה לפניכם ראיון יוצא דופן ונדיר בחשיבותו בו אנחנו נחשפים למריבה גועלית בין כתב הפלילים של ערוץ 2 גיא פלג ועורכת דינה של המתלוננת המרכזית נגד תת-אלוף אופק בוכריס, אביטל בן נון, לאחר שסירבה להעניק למר פלג ראיון אקסקלוסיבי עם המתלוננת "כוכבת הפרשה":

בן נון חשפה כי "ספגתי קללות ממספר אנשי תקשורת ואישומים בכך ששיקרתי. איש תקשורת פנה לאביה של המתלוננת בווטסאפ והכפיש את שמי בפניו".

מיד לאחר מכן חשפה בן נון כי מדובר בעיתונאי חדשות 2, גיא פלג וטענה כי "הוא שלח לי הודעות SMS שבהן הוא כתב לי שאני שקרנית קטנה ועלובה, משום שהם החליטו ששיקרתי אותם כשהודעתי בשלב מסוים שלא ניתן ראיונות והמשפחה שינתה את דעתה לאחר מכן ויצאתי לראיון והעזתי לא להודיע להם – אז אני שקרנית קטנה ועלובה".

לאחר דבריה של בן נון עלה גיא פלג עצמו לשידור ותקף בחריפות את בן נון: "אני ואת באותו תחום", אמר ליעל דן, "אני לא מבין ממה את כל כך נסערת. אביטל בן-נון מדייקת לגמרי במה שהיא אמרה. אכן קראתי לה שקרנית ואני חוזר וקורא לה שקרנית".

פלג הוסיף כי "לי ולמערכת הייתה תחושה שלאורך כל היום היתלו בנו, כאילו שמדובר באיזה הישג עיתונאי – להביא תגובה מעורכת דין".

אומרים שרק כשמישהו באמת כועס, האמת נשפכת החוצה ואם אתם מקשיבים לראיון, גיא פלג בעצמו ובקולו מודה ומתוודה שא' הסיקור שלהם בתקשורת היה מוטה מראש לטובת המתלוננת וב' - "אביטל בן נון היא חברת ילדות שלי מחיפה" - נו מישהו עדיין חושב שאין באמת קומבינות וקשרי "יד לוחצת יד" מאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית?!??!??

אם נבחר להאמין לטענתו של גיא פלג שעו"ד בן נון היא שקרנית - ישנה אמרה דתית ישנה (ואני אינני אדם דתי) לפיה אם מישהו מסוגל לשקר על דברים קטנים (במקרה הזה "הקליינטית שלי לא מתראיינת לתקשורת") מסוגל גם מסוגל לשקר על דברים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים!!! חומר למחשבה.

בוויכוח מול פמיניסטית, ישנם מספר כללים שכדאי וחשוב לזכור: שים לב שפמיניסטית תימנע ככל האפשר מלהיכנס לויכוח אחד על אחד - זה תמיד הקולקטיב הנשי ו/או הממסד שעומד מאחוריה. לפיכך, הצעד הראשון שלה תמיד יהיה לדקלם בעל-פה סיסמאות, נתוני שקר וסלוגנים שהמציאו מנהיגות פמיניסטיות:

1. תמיד תלמד את הנתונים והעובדות בצורה זהירה ויסודית ככל האפשר (אם צריך אפילו תכין לעצמך פתק עם תזכורת - כפי שאני עושה). אם יש משהו שפמיניסטיות לא סובלות ומפחדות ממנו זה אדם ששולט בחומר, מודע לנתוני האמת ויודע להצביע על נקודות התורפה והפרצות שבמעטפת התעמולה של הפמיניזם. (פוסט בנושא: כל השקרים של הפמיניסטיות)

2. שמור על קור רוח וסגנון לגופו של עניין כמה שיותר טכני, והתעלמות מעלבונות אישיים (אד-הומינם) או כל ניסיון של הפמיניסטית להסיט את הדיון לכיוונים בלתי רלבנטיים. תמיד דרוש ממנה לדבר על הנושא המרכזי שעליו התחלתם את הדיון ותביע מחאה מול כל ניסיון שלה לקחת את הדיון לכיוונים אחרים או שונים לגמרי.

3. לא לשתוק, לא לוותר, לא להיות נחמד או מנומס מדי. כמובן שחשוב לשמור על שפה רהוטה ונקייה ככל האפשר אבל היזהר לא לכתוב או לומר משהו שעלול להתפרש כהתנצלות, מחמאה, בדיחה או הלצה כי לא רק שלפמיניסטיות אין חוש-הומור - הן יודעות לנצל כל מילה לרעתך. בחיים אל תאפשר לפמיניסטית לומר או לכתוב את המילה האחרונה ותמיד תדרוש ממנה דין וחשבון על כל מילה שלה.

4. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים וכך זה בדיוק בויכוח מול אישה, בייחוד אם היא פמיניסטית. שים לב לכל מילה שלה, כולל סמלי חיוך (סמיילי), צחוק או כל הבעה מצויירת אחרת. נשים מטבען משתמשות בשפת קודים מתוחכמת, סמויה וחמקמקה כדי להעביר מסרים. אותו הדבר נכון לגבי הבעות פנים ושפת הגוף שלה, אם הויכוח הוא פנים מול פנים. (פוסט בנושא: שפת הקודים הנשית)

5. היזהר ממלכודת הדבש של מחמאות או כינויי חיבה שלה כלפיך - לפעמים מילים כמו "חמוד שלי", או "יקירי" עלולות להיות יותר קטלניות מעלבונות אישיים כי הן נועדו בראש ובראשונה לרכך אותך ולמנוע ממך לנהל את הויכוח בצורה תקיפה ובלתי מתפשרת. לעולם אל תשכח שהגברת מולך מייצגת רעיון והשקפת עולם של שנאה תהומית כלפיך רק בגלל שנולדת גבר - גזענות לשמה!!!

6. היזהר לא להראות לה כל סימן של פחד או חוסר ביטחון: מילים כגון "אני מצטער מראש" או "אני מסכים איתך על הרבה דברים" עלולים להתפרש כסוג של כניעה מראש, כמו לומר לה:"את צודקת אבל אני סתם בא לעצבן אותך". חשוב להיות ישיר וכן ולהצהיר בצורה ברורה שאתה עומד לאתגר את השקפת עולמה ובשום פנים ואופן לא הולך לעשות לה הנחות וחיים קלים. שתתמודד!!

7. אל תתבייש לשאול שאלות אפילו אם אתה עלול להיראות "נודניק" או "חופר". לעיתים שאלה טובה בעיתוי הנכון יכולה מאוד לעזור לנטרל את רצף ושטף החשיבה האוטומטית של הפמיניסטית, ואולי אפילו לגרום לה באופן לא מודע להודות שהיא בעצמה לא בטוחה במה שהיא אומרת.

8. אל תתבייש להתלונן ולדרוש הגנה ממנהל פורום או קבוצה במקרים שבהם הפמיניסטית מתנפלת עליך באופן אישי, מקללת, משמיצה או מעליבה וגוררת את הדיון לפסים אישיים. העובדה שאתה גבר והיא אישה לא נותנת לה את הזכות להתייחס אליך באופן מלגלג, מעליב ומשפיל וזו לא רק זכותך אלא חובתך להתלונן ולדרוש שהגברת תינזף ותיענש על חציית הגבולות! אם הויכוח הוא פנים מול פנים, דרוש ממנה לא להרים את קולה ולא להתפרץ לדבריך כשאתה עונה.

9. בו בזמן, שים לב לכל ניסיון של הפמיניסטית להפעיל נגדך אנשים ובייחוד דמות סמכותית כמו מנהל הפורום/קבוצה, תוך כדי המצאת שקרים ועלילות כאילו אתה תוקף, מאיים או מכפיש אותה באופן אישי, כי אפילו כאשר יש הוכחות שחור על גבי לבן שטענתה שקרית, אדם בעמדת סמכות ובייחוד אם הוא גבר - באופן אינסטינקטיבי יעדיף להגן על האישה מכל פגיעה פוטנציאלית עם או בלי הוכחות.

10. כשאתה מתווכח עם פמיניסטית - העמד פנים שאתה מתמודד מול גבר כי א' הדרישה המוצהרת והרשמית של הפמיניסטיות הייתה במקור להתייחס אליהן כאל בני אדם שווים לגברים, וב' - בגישה הזאת תצליח להוכיח שלא רק שהגברת לא מעוניינת בשוויון באמת אלא מלכתחילה מצפה ממך כגבר שתעשה לה הנחות, תעניק לה את זכות הדיבור לפניך, תהיה מנומס ותשתוק אפילו אם היא מקללת, צועקת ומעליבה.

אם יש תכונה או נטייה שאני ממש לא סובל אצל נשים מורעלות פמיניזם, זה חוסר הסובלנות שלהן לדעה אחרת השונה משלהן. עצם המחשבה שגבר הוא יצור עצמאי וחושב עם דעה משלו שעשוי להביא בפניהן דעה נוספת ולהאיר צדדים אחרים בדיון, זה משהו שהוא בלתי נסבל ובלתי נתפש מבחינתן, ממש כמו חילול קודש אצל הדתיים.

כך היה לי לאחרונה ויכוח עם גב' בשם רות שהיינו בקשר טוב וידידותי דרך הפייסבוק. היא פשוט החליטה "להיכנס" בידידי גיל רונן - יו"ר תנועת המשפחה, אינני יודע אם במקרה או צעד טקטי מחושב, מה שבטוח, בלט המון אגו בכתיבתה, כל הזמן נוסח כמו "אני אלופה בקרטה שמסוגלת לכסח כל גבר במכות", "אתה היית רק כתב בגלי צהל, אני הייתי מדריכת קרב מגע" וכו'.

לאחר תכתובת שהייתה לנו, די הסכמתי איתה על חלק מהדברים, בעיקר שאינני חושב שנשים באמת חלשות פיזית באופן כה-משמעותי מגברים אבל נעשה ניצול לרעה על-ידי הנשים עצמן ב"אני חזקה/חלשה" לפי מה שמשרת את האינטרסים שלהן ועל זה דווקא הסכמנו.

בשלב הבא היא כתבה לי בהתלהבות (עם סמלים של חיוך) על גברת פמיניסטית שהיא מעריצה - יד ימינו של מארק צוקרברג, גב' שריל סנדברג. קראתי, בדקתי ולא הסכמתי לטענתה שהיא אינה פמיניסטית שונאת גברים. הוכחתי והראיתי לה שחור על גבי לבן שסנדברג היא פמיניסטית צינית-אופורטוניסטית מהסוג הגרוע ביותר בעצם טענתה שעשתה שינוי פנימי בעסק ו"ניקתה" ממנו את כל הגברים המטרידים, עם תיאורים על סביבה גברית עויינת כלפי נשים, ציטוט: "אחוות קולג' של בנים חרמנים ומשפילי-נשים"

הוספתי שדעתי על פייסבוק, בדומה לדעתי על מיקרוסופט, היא שאלה ארגונים מרושעים עם כוונות שליטה זדוניות לעתיד האנושות. היא לעגה לי ואמרה שאיננה מאמינה בתיאוריות קונספירציה אבל ראו בעצמכם את הידיעה מהחודש שעבר שבמקרה וקלינטון תיבחר - שריל סנדברג תמונה לשרת האוצר של ארצות הברית!!! (בפועל קיימת ברית חמה ולבבית בין השתיים)

רות התחכמה ואמרה כאילו גב' סנדברג טיפלה רק במקרי ההטרדה המינית ה"אמיתיים", וכששאלתי איך בדיוק היא ידעה להבדיל מה אמת ומה שקר, התחילה להתחמק, כינתה אותי "שונא נשים" ולבקש להפסיק את הדיון. היום הופתעתי לגלות שרות בחרה להשמיץ את ידידי גיל רונן ורמזה גם לגביי בקבוצת פייסבוק אחרת:

"בדיוק ראיתי לפני כמה ימים פוסט אצל גיל רונן בו שנאת נשים קולקטיבית שוברת את כל השיאים, והבנתי למה מאבק האבות הגרושים נכשל במשך כל כך הרבה שנים. הגישה אכן חייבת להיות שונה - תקיפה ובלתי מתפשרת, אבל עניינית ובלי כל דברי ההבל שמסביב."

כתבתי לה:

אינני יכול לדבר בשם האחרים אבל אני חושב שהטיעונים שאני הבאתי בפנייך היו טובים, זו לא אשמתי שבחרת להפסיק את הדיון בנקודה הכי קריטית, מה שהיה נראה כאילו הרמת ידיים מסיבה כזאת או אחרת, אשמח מאוד לשמוע מה היה בטיעוניי שכל-כך נראה לך הזוי ומגוכך? לא הפסקת לשבח ולהלל את יד ימינו של מארק צוקרברג, אישה פמיניסטית בשם שריל סנדברג ש"נלחמה באומץ בהטרדות המיניות בחברה" ואני כתבתי ואמשיך לטעון שפייסבוק זו ממלכת הרשע - אני אינני היחיד שחושב כך - קחי למשל את היד החופשית שהם נותנים להסתה לפעולות טירור

בתגובתה לעגה לי רות ותקפה אותי אישית:"...גם את הדיון הזה אני עכשיו מפסיקה, לא בגלל טיעוניך המדהימים אלא פשוט בגלל שבניגוד אליך יש לי חיים - בית וילדים לטפל בהם, וגם קריירה למרות שאני אישה ואתה "גבר". אני יודעת שאתה מצידך יכול להמשיך את הויכוח מעכשיו ועד לפנות בוקר כי אין לך משהו אחר לעשות חוץ מלכתוב בפייסבוק, אבל לי יש. סורי. בהצלחה."

גם בהתכתבות אישית קצרה שהייתה לנו כינתה אותי "שונא נשים" וחשוב לציין שלאורך כל הדרך, אפילו לא פעם אחת לא תקפתי אותה באופן אישי, כתבתי בצורה הכי רהוטה ומכובדת שאפשר ואך ורק לגופו של עניין ורק היא זאת שירדה לפסים אישיים. אם מישהו צריך עוד דוגמא לשיכרון כוח נשי מהו.

מסקנתי המצערת והעצובה (והייתי מאוד מאוד שמח אם אפילו פעם אחת בחיי הייתי מגלה שטעיתי!) שנשים בעידן הפמיניסטי לא רק שלא מסוגלות לנהל איתך כגבר דיון הוגן והגיוני לגופו של עניין, הכל בסופו של דבר חייב לאשר את השליטה המחשבתית שלהן - דפוס שראיתי הרבה מאוד פעמים אצל נשים שונות שהכרתי. הן גם מאוד חוששות מהמושג "תיאוריות קונספירציה" ונלחמות בכל כוחן נגד מי שמעז להאמין בהן (ואולי אפילו זו קונספירציה בפני עצמה?) אבל זה קורה כי נוח לנשים מהמצב הקיים, שהמערכת, שהממסד, שהמדינה תמיד מגינה עליהן, מגבה אותן ומהווה למעשה תחליף הכי חזק ורב-עוצמתי שיכול להיות לבעל, שתמיד ידפוק מכות רצח לכל גבר עלוב שרק יעז לא לצייט לאישה. מצידן אתה יכול להיות מיליארדר - מילה לא במקום לאישה ובשניות הפכת להומלס שנזרק לרחוב או גוויה בבית קברות.

ג'ק

פעמים רבות אני מוצא עצמי נשאל על ידי אנשים, גם כאלה שאני מכיר, חברים, קרובי משפחה ואנשים שאני פוגש בכל מיני אתרים (גם הרבה לפני הפייסבוק) את אותן שאלות שכבר התעייפתי מלחזור על עצמי ולענות עליהן שוב ושוב, לכן ריכזתי לפניכם 10 תשובות ל10 שאלות שאני שומע הכי הרבה:

1. מה זה "זכויות הגבר"?

אני לומד את הנושא למעלה מ20 שנה. פעם הנושא היה מוכר כ"זכויות הגבר" אבל הבנתי עם השנים, ככל שהתעמקתי, שזה הרבה מאוד מעבר לנושא זכויות גברים ואפילו זכויות נשים - הפמיניזם זו תנועה פוליטית כוחנית ומפלצתית ופשיסטית שמטרתה לפגוע כמה שיותר בגברים מתוך נקמה ו/או סגירת חשבונות היסטורית - מה שבסופו של דבר פוגע לטווח הארוך בחברה כולה, בילדים ואפילו בנשים עצמן. הפמיניזם זה בפירוש אויב האנושות ואחד המשטרים האפלים ביותר שקמו בהיסטוריה.

2. איך אתה מגדיר את עצמך? שוביניסט?

אנטי-פמיניסט שמאמין בשוויון אמיתי בין גברים ונשים ואינני מתכוון לשוויון במובן החברתי-כלכלי-פוליטי-מלאכותי-מזוייף. אני מאמין שלכל אדם מגיע יחס ניטרלי, הוגן ושווה לטוב ולרע, לא משנה מה מינו, צבע עורו, גזעו, מוצאו, דתו וכו'. פמיניסטיות משמיטות במכוון את שוויון החובות שחייב להגיע במקביל לשוויון זכויות והזדמנויות לנשים. לביטוי המעוות "שוביניסט" אין מקום לא במקרה שלי ולא במקרה של איש בעולם כי זה מושג מאוד כללי וגורף שמתייחס לגזענות, נאמנות מופרזת וגאוותנות (פטריוטיזם) של קבוצה מסויימת, לאו דווקא גברים!!

3. יש גם נשים שנפגעות על ידי גברים

נכון, יש, אבל מה שאין - אין אלפי ארגונים וגופים שונים עם תקציבי עתק שמוקדשים אך ורק להגן על זכויותיהם של גברים כמו שיש לנשים, ואני מדבר רק על מדינת ישראל הקטנה! גברים לא רק נפגעים על ידי נשים אלא נפגעים על-ידי כל רשויות המדינה - מערכת המשפט, המשטרה, הרווחה, ארגוני נשים במימון המדינה, הפרקליטות, התקשורת, האקדמיה וכו', כולם מגוייסים מראש להילחם בגברים לטובת הנשים, מלחמה חד-צדדית לא הוגנת ורחוקה מלהיות שקולה או מאוזנת!

4. מה צריכות להיות המטרות?

אחת המטרות המרכזיות היא לבטל לחלוטין כל אפלייה או העדפה מתקנת לנשים. בעולם שבו גברים ונשים שווים במובן של הזדמנויות ואפשרויות השכלה, תעסוקה, הכשרה, עבודה וקידום - אין שום סיבה שבעולם שלנשים יישאר יחס מועדף בכל תחום שהוא!!

מטרה נוספת וחשובה ביותר היא הפסקה של מלחמת המינים - כל תורת המגדר היא תורה מיליטנטית, גזענית ומיותרת שאך ורק גורמת לפילוג בחברה, מסכסכת, מציתה אש ושנאה עד כדי אלימות של ממש.

5. לא נמאס לך ממלחמות?

זה נחשב מלחמה כשיש שני צדדים עם כוחות שקולים שמצליחים פחות או יותר להילחם ולהתגבר על האיומים והפגיעות שהצד השני מסב להם. במקרה של גברים ונשים, אין מלחמה יותר לא צודקת, לא הוגנת, לא שקולה ו"מתחת לחגורה" כמו המלחמה של הפמיניסטיות נגד גברים. 40 שנה הן רגילות רק לדבר ולקשקש בלי סוף ולשטוף את מוחותיהם של אנשים באין מפריע כי הן מראש מגיעות בטרמינולוגיה בולשביקית שאם אינך פמיניסט אז אתה בוודאי "שוביניסט" שזו מילה נרדפת לגזען וחשוך ואין לך שום זכות קיום. לאחרונה תנועות הגברים זה נושא שמאוד התקדם והתפתח בעולם - מה שמכונה MRA ורק בארץ מתעקשים להשתיק בכל דרך שפלה אפשרית (בראש ובראשונה בגלל שארגוני הנשים מגלגלים מיליונים סביב תעשיית השנאה הזאת). אני למזלי מכיר את כל השיטות והטקטיקות, כולל הטחת איומים ועלבונות אישיים כמו "הומו", "קוקסינל", "דפוק", "חולה נפש" ועוד ולכן לא מתרגש כלל. במילים אחרות, זאת עדיין לא באמת מלחמה, הגברים רק מתחילים ללמוד להגן על עצמם וטוב שכך. גם מסע מאוד ארוך מתחיל בצעד בודד.

6. מה זה פמיניזם?

ההגדרה של פמיניזם מאוד בעייתית, מבלבלת ומטעה כי מצד אחד קיימת הטענה שזו אידיאולוגיה שפועלת למען שוויון זכויות מלא לנשים, אבל בפועל, כשרואים ומנתחים איך התנועה התנהלה, מתנהלת וקרוב לוודאי תמשיך להתנהל בעתיד (כפי שאני חוקר למעלה מ20 שנה), רואים בפירוש שאין שום קשר בין שוויון לגברים ונשים כי אם רק מלחמה חד סיטרית נגד המין הגברי כולו. לא רק שהפמיניזם לא פועל להשיג שוויון בין גברים ונשים - הוא עושה את ההיפך המוחלט - דואג לשמר ולהנציח מצב בלתי פוסק של מלחמה ותחושת קיפוח וקורבנות היסטרית של הנשים, שגורם להן מגיל צעיר לחשוב שהכל מגיע להן, שהגברים כולם רעים ומרושעים ואלימים והנשים כולן טובות, תמימות וטהורות. הפמיניזם אפילו לא בעד נשים באותה עוצמה שהוא נגד גברים ויעידו על כך נשים גיבורות ואמיצות שקמו ויצאו נגדו.

7. מה זה מגדר?

מושג שהומצא על-ידי פוסט מרקסיסטיים גרמניים מאסכולת פרנקפורט. על אותו בסיס של הסוציאליזם (האידיאולוגיה הרצחנית ביותר בהיסטוריה האנושית), מתבצעת חלוקה דיכוטומית שחור-לבן של שני מעמדות - אחד שולט בעולם והשני מדוכא ומסכן. בקומוניזם היו אלה הפועלים מול בעלי ההון, בפמיניזם אלה הנשים המסכנות מול הגברים החזקים ש"שולטים בעולם" באמצעות מה שהן מכנות "הפטריארכיה" - מושג שהוא לא שונה מהפרוטוקולים של זקני ציון, כאילו כל גבר מקבצן, מנקה רחוב, פועל ועד ראש ממשלה - כולם שותפים לקנוניה לשלוט בנשים ולדכא אותן. הפמיניסטיות לא טיפשות או תמימות, הן אלופות ומקצועניות בתעמולה ושטיפת מוח ולכן דוחפות את התורה המיגדרית בגילאים מאוד צעירים ורכים בבתי הספר ולאחרונה אפילו בגני חובה.

8. מה יוצא לך? מה האינטרס שלך?

אין לי למעשה שום אינטרס חוץ מחשיפת האמת. אני לומד את הנושא מגיל 14, כלומר מאז היותי ילד. אין לי שום כוונה נסתרת או משהו שאני רוצה להשיג או להרוויח עבור עצמי. למזלי אני שולט היטב בחומר, יש לי המון ידע שצברתי עם השנים ויכולת לשלוף מידע ממאגר מידע שאני בונה, זה משהו שאני עושה לא כי כיף או משעמם לי אלא כי אני מרגיש שחובתי האנושית לחשוף את מה שגיליתי.

9. מה, גברים טובים יותר? נשים נחותות מגברים?

אני מאוד לא אוהב את הגישה הילדותית והפרימיטיבית של "מי טוב יותר". תפישות לגבי נחיתות או עליונות של קבוצה כלשהי תמיד היו שורש הגזענות בעולם. אני בעד להתייחס בכבוד ובהגינות לכל אדם ולכל בעל חיים אחר. אני גם מאוד נגד הדת ולא אוהב גישות כמו "היהודים טובים יותר מהגויים", "הנשים רגישות ואנושיות יותר", "הנשים במעמד רוחני גבוה יותר" וכו'. זה מגעיל ומעצבן אותי.

גם הדתות וגם האנטי-דתות כמו הסוציאליזם פעלו בסופו של דבר על פי אותן שיטות אכזריות וגרמו אך ורק למלחמות, שנאה ושפיכות דמים. הפמיניזם לא שונה כלל ובכל הזדמנות אנחנו שומעים על כאילו מחקרים ש"מוכיחים" עליונות ביולוגית/גנטית/שכלית/אבולוציונית/רגשית והשד-יודע-מה - שיש לנשים על פני הגברים. בני אדם תמיד חיפשו סיבות ותירוצים לריב, להתקוטט ולרצוח, תמיד מתוך תחושת עליונות ורצון לשלוט, אז היום עושים לגברים את מה שעשו בעבר ליהודים, לעבדים ה"כושים", לצוענים, לאינדיאנים וכו'.

10. אתה באמת חושב שיש לך סיכוי נגד כל הממסד? אתה נלחם בתחנות רוח

אני בפירוש כן מרגיש בשינוי הדרגתי לטובה. נכון שזו טיפה בים ורק התחלה אבל זה תהליך מאוד חשוב, חיוני ובלתי-נמנע שאני מרגיש כבוד ענק שאני מצליח להניע ואנשי מקצוע אובייקטיבים, חשובים וחכמים ממני אישרו זאת בפניי. במהלך השנים פנו אליי אלפי אנשים, גברים ונשים, נערים ונערות, חיילים, סטודנטים וגם מרצים וחוקרים, עיתונאים ומעצבי דעת קהל ורבים מהם הודו לי מקרב לב וסיפרו עד כמה הצלחתי לפקוח ולהאיר את עיניהם.

ולסיכום, אנקדוטה נחמדה מלפני 16 שנה, לאיך קיבלתי דברי חיזוק ותמיכה מכיוון לא צפוי: כשעברנו לדירה בקומה ראשונה בגלל הנכות הפיזית שלי, ישבנו פעם במשרדו של מנהל במשרד עמיגור. דמיינו לעצמכם אדם גבוה, קשוח ומרוחק. אחד שמדבר מעט ואם הוא רואה שעובד לא ממלא את הוראותיו, הוא נוזף בו בקול מאוד רועם שאני מודה שאפילו אני שרגיל לאנשים קשוחים, אפילו אותי זה הרתיע.

הוא הביט על המסמכים, הסתכל עליי בחצי חיוך ואמר לי:"אז אתה יעקב קנדלקר?", אמרתי "כן" בחשש, הוא אמר:"אני רואה שאתה מפרסם המון מכתבים בעיתון חדשות הקריות. בדרך-כלל אנשים כותבים שם סתם שטויות אבל אתה כותב בצורה מאוד מעניינת ומקורית, כל הכבוד!" הוא סימן לי עם האצבע "מצויין".

מעט רקע: "חזקת הגיל הרך" הוא חוק שערורייתי, מפלה, אפל, ברברי, מיושן ופרימיטיבי מאין כמותו שמעניק לנשים חזקה אוטומטית על הילדים במקרי גירושין.

קיימת התנגדות מאוד אגרסיבית ובוטה של פמיניסטיות, נציגות ארגוני נשים, פוליטיקאיות ועסקניות מגדר שונות אפילו לנסות לגעת בחוק הזה כי זוהי למעשה מחלבת הכספים הכי גדולה שלהן שמפרנסת אלפי אנשי מקצוע למיניהם - עורכי דין, יועצות זוגיות, מגשרות, עובדות סוציאליות, פסיכולוגיות וכו', כולם מגלגלים מיליונים סביב תעשייה שמטרתה להרוס משפחות, לפתות ולעודד נשים להתגרש (נשים יוזמות 90 אחוז מהגירושין כיום) והכי חשוב - לקרוע אבות מילדיהם.

ביום חמישי האחרון, הפמיניסטיות של חדשות ערוץ 2 פרסמו בהתלהבות דברי הסתה שלטענתן פורסמו בקבוצת האבות "א' זה אבא" אבל מי שמכיר מעט את התקשורת יודע עד כמה צביעות ומניפולטיביות יש בהתנהלות שלהן עצמן, שהן מחפשות בנרות איך להפיל את מאבק זכויות הגבר ממש כמו למצוא גרגיר זהב בחול של שפת הים (ובקבוצה עם יותר מ14 אלף איש, זוהי בפירוש לא הגזמה).

בתמונות שלפניכם:

1. הפרסום הנלהב של חדשות ערוץ 2

2. איום מפורש ברצח שחברי הקבוצה קיבלו מפמיניסטית

3. צוות צבא הפמיניסטיות ששולט בחדשות ערוץ שתיים (וידוע לי ממידע פנימי שיחס הגברים-נשים במערכת הוא גבר אחד על כל עשר נשים!!!).

שיהיה ברור ושקוף: גם אני לגמרי נגד הסתה, איומים ואלימות מילולית וחושב שזה אינטרס מרכזי שלנו הגברים לשמור על שפה כמה שיותר נקייה, רהוטה, עניינית ולגופו של עניין דווקא בגלל שאנחנו הצד החלש, הצד השנוא, הצד שכל המערכת נהנית ואוהבת כ"כ לרדוף ולהתנכל ולדכא ולהשפיל ולהכניס לכלא על כל שטות ופיפס (בזמן שאישה שרוצחת בדם קר את אימא שלה, מקבלת שנתיים גג 3 שנים בכלא).

לכן חשוב מאוד שכל התבטאות שלנו תהיה חכמה, עם מידה מסויימת של תחכום והכי חשוב - מחושבת מראש!!!

ג'ק

הידעת? בתקופה שבה לנשים לא הייתה זכות הצבעה - גם ל99 אחוז מהגברים לא הייתה זכות הצבעה!!

למעשה עד היום בארצות הברית יש מערכת חוקים מפלה, סקסיסטית וארכאית בשם SELECTIVE SERVICE SYSTEM שמחייבת כל גבר אמריקני בהיגעו לגיל 18 לחתום במשרד הגיוס ולהתחייב להיות מגוייס לצבא במקרה שהמדינה תחליט שהיא צריכה אותו, אחרת ייאבד את כל זכויותיו, כולל זכות ההצבעה, זכות להשכלה גבוהה, ויחטוף קנס כספי של עד רבע מיליון דולר, כלא של עד 5 שנים או שילוב שלהם!! במילים אחרות: לנשים זכות ההצבעה היא אוטומטית בזמן שלגברים היא על תנאי והם מחוייבים לשפוך את דמם כדי לשמור עליה!!

בשבוע שעבר ראיינו אותי לתוכנית הרדיו של דנה ספקטור ביחד עם רון קופמן שהחליף את רן שריג. למעשה זה הראיון הראשון שלי בתקשורת וממה שחברים וקרובי משפחה התרשמו - אמרו לי שהראיון היה מוצלח למדי (אני מודה שמאוד התרגשתי). הופתעתי שהראיון הגיע כמעט ל10 דקות, כי ידעתי שיגבילו אותי בזמן (חשבתי 5 דקות) וכפי שניתן לשמוע, כמה פעמים נאבקתי להשלים את המשפט במיוחד מול רון קופמן שכל שנייה התפרץ עליי. דנה ספקטור, לעומתו, הייתה הוגנת ופתוחה איתי.

כפי שציינתי בראיון, אני לומד וחוקר את נושא השתלטות הפמיניזם יותר מ20 שנה, אפילו עוד מהיותי נער בן 14 (כתבתי על כך בהרחבה בפוסט ישן יותר שלי) לגבי השאלה מדוע אני רווק מבחירה, כפי שציינתי אני עוסק באמנות, לכך אני מקדיש את חיי ואני מודה כל בוקר לבורא עולם שנתן לי את המתנה הזאת ואני לא מתכוון רק לתחום המוזיקה אלא גם לנושא של גרפיקה ואנימציה תלת מימדית (החלום שלי תמיד היה לעשות סרטים). אתם מוזמנים לבקר בבלוג האמנות שלי ולגלות בין היתר שאני דווקא מאוד אוהב לצייר נשים. אני אף פעם לא טורק את הדלת ואם יהיה לי המזל להכיר אישה טובה שהיא גם כמוני אובססיבית וחולת אמנות ויצירה (ותדבר איתי באותה שפה), אני מאוד אשמח אבל אני באמת משאיר זאת בידי האל.

לא ציינתי את העובדה שאני סובל מנכות פיזית קשה (מחלת ניוון שרירים נדירה וחסוכת מרפא) כי היה לי חשוב יותר לשים דגש על עובדות כמו האופן בו אני נלחם שנים רבות להביא מידע לציבור, תוך כדי התמודדות עם בריונות אינסופית, איומים, סתימת פיות, צנזורה, מחיקת חומרים וסגירת הבלוג המצליח שלי.

רון קופמן שאל אותי בפליאה "מה בארץ אין אנשים רציניים?" ומאחר ולא הספקתי להשלים את תשובתי, ארחיב מעט:

יש 3 סיבות עיקריות לשליטה הכל-כך מוחלטת של הפמיניסטיות במדינת ישראל:

1. ריבוי ארגוני נשים, אלפי ארגוני נשים שחולשים על המדינה בכל תחומי החיים ומגיעים לכל קבוצת נשים ללא הבדל גיל, לאום, עדה, שפה או מעמד סוציו-אקונומי וכו', תחת כינויים כמו "העצמת נשים" או "מעגל נשים", כאשר המכנה המשותף תמיד לגייס נשים למלחמת השנאה הקולקטיבית נגד הגברים וה"פטריארכיה" הדמיונית (תמיד עם תקציב בלתי מוגבל מהמדינה, משלם המיסים, תרומות ותזרים מזומנים מארגוני שמאל קיצוניים בעולם כמו הקרן החדשה לישראל)

2. התמכרות של הציבור לאמצעי התקשורת - כנראה משום שישראל נמצאת בסכנה ביטחונית מאז הקמתה, כולם כאן דבוקים לתקשורת באובססיביות חולנית כמעט. אנשים כל הזמן מקשיבים לחדשות ו"בולעים" כל פיפס שמגיע לכותרות הראשיות והופך בשניות לשיחת היום בכל פינה בכל בית (רוב הציבור לא מבין שהם רואים בתקשורת אולי רק אחוז אחד מהמציאות במקרה הטוב. לדוגמא לפני שבועיים היה פיגוע פלילי ו100 מטר מהבית שלי עבריינים פוצצו משאית אבל שום אמצעי תקשורת לא דיווח על כך!!!)

3. האופי של הישראלי וה"ראש הקטן", כלומר במילים אחרות "אם אני לא מרוויח מזה, למה שזה יעסיק אותי?", כפי שתיאר היטב חבר שלי שגדל ברוסיה - הישראלי הממוצע יודע לשחק עצמו תמים ו"לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי" אבל כשהוא רוצה להשיג משהו פתאום הוא הופך לפרופסור לפילוסופיה ולוגיקה!!

שילוב שלושת גורמים אלה ביחד עם העובדה שישראל יחסית מדינה קטנה שקל לשלוט באנשים ולמנוע ולהסתיר מידע מקבוצה גדולה מאוד של אנשים, רוב הציבור למעשה, הפכה את ישראל לגן עדן של פמיניסטיות פנאטיות ומלכודת מוות לגברים (תרתי משמע).

הרבה פעמים שאלו ושואלים אותי:"למה אתה בכלל עוסק בנושא? מה יוצא לך מזה? מה אתה מרוויח? אתה הרי רווק וחופשי!" אז התשובה נורא פשוטה - עניין של יושר אינטלקטואלי ויכולת לראות ולהראות את מה שרוב האנשים במדינה מעדיפים לא לראות או להתעלם לגמרי. במשך שנים קראתי ולמדתי את הנושא לעומק מאתרים ופורומים מחו"ל מאנשים כמוני שאיכפת להם, הם מבינים את החשיבות האסטרטגית של הנושאים עליהם אני מדבר וברגע שיש להם מידע, הם לא שומרים אותו לעצמם אלא מעבירים אותו הלאה. (ייתכן שאני מושפע מגיבור ילדותי טינטין שהוא גיבור סופר חסר-אגו שמניח תמיד את טובת הכלל לפניו)

זה משהו שלצערי אין במנטליות הישראלית בנוסף לעובדה שהגבר הישראלי, בניגוד לתעמולת השקר הפמיניסטית, הוא דווקא הכי חלש, כנוע, צייטן, נרמס, מפוחד ופאסיבי יותר מכל גבר אחר בעולם.

הרבה מאוד פעמים גברים אמרו ואומרים לי עד היום:"אין מה לעשות, הן יותר חזקות מאיתנו", משהו שמעולם לא שמעתי מגברים מחו"ל. הם גם מבקשים ומתחננים בפניי ב4 עיניים "אל תגלה לאף אחד שדיברתי איתך על זה!".

יעקב

הפמיניזם כפי שאנחנו רואים מאז שנות ה60 הוא בעצם מרקסיזם (ידוע גם כסוציאליזם וקומוניזם) - אידיאולוגיה ארסית ואלימה שמוסווית בתור דאגה לזכויות נשים אבל מה שמסתתר מאחורי התנועה הזאת רחוק מלהיות תמים וקשור ישירות לאידיאולוגיה שעל קדושתה נרצחו למעלה מ100 מיליון בני אדם !!!

ממליץ בחום לצפות בסרט הזה "ההיסטוריה של הפוליטיקלי קורקט".

המרקסיזם מסתתר תחת סיסמאות ושמות רבים: קומוניזם, סוציאליזם, נאציזם, שוויון וצדק חברתי, פמיניזם, פוליטיקלי קורקט, ליברליזם, "השמאל החדש" ועוד אבל בסופו של דבר האמצעים והכוונות הם תמיד אותו הדבר: לשקר, להוליך שולל מיליוני אנשים, להסית באופן רצחני נגד קבוצה מסויימת בחברה ובסופו של דבר להוביל רצח המוני של בני אדם ללא שום ייסורי מצפון.

גם לפמיניסטיות יש תורה שלמה שהן פיתחו ב4 העשורים האחרונים גם "מניפסט החלאה" וגם תורתה ה"מדעית" של פרופ' מארי דלי שלימדה במשך 30 שנה תיאוריה לפיה עולם אידיאלי ומושלם יהיה עולם עם 90 אחוז נשים (היא אפילו אמרה בראיון שאולי 10 אחוז גברים זה יותר מדי!)

ג'ק

ב1989 הצליחו הפמיניסטיות בבריטניה להביא לסגירת תוכניתו של הקומיקאי המצליח בני היל בטענה שהוא "מחפיץ" נשים. בני לקח זאת מאוד קשה, לאחר קרוב ל30 שנות הצלחה בהן היה מלך הרייטינג. 3 שנים לאחר מכן נמצא מת בדירתו, בודד וגלמוד.

מהלך זהה עשו הפמיניסטיות כאן בישראל כשחיסלו את מלך הרייטינג הישראלי דודו טופז. הוא והשחקנית הארגנטינאית נטליה אוריירו תיכננו מראש להתפרע בשידור חי. הכל היה משחק, הצגה למצלמות אבל זה לא מנע מארגוני הנשים לפתוח נגדו בקמפיין כאילו "הטריד מינית" את נטליה, והביאו לסגירת תוכניתו לאחר למעלה מ20 שנים שהיה "מלך הרייטינג". זה היה קמפיין מתוכנן ומאורגן היטב על ידי ארגוני הנשים. אני זוכר איך נכנסתי לכתבה באתר וואללה ותוך מספר דקות קיבלה יותר מ2000 תגובות נאצה, כולל "מוות לדודו" ו"צריך לסרס את דודו". היה לפמיניסטיות אפילו אתר מיוחד שפתחו כדי להפנות אנשים להתלונן עם טופס תלונה נגד דודו טופז לנציב תלונות הציבור!

כך זה התחיל, הרבה לפני שירד מהפסים ומישהו כנראה ניצל את מצוקתו הנפשית, המקצועית והאישית כדי לסבך אותו עוד יותר. כולנו יודעים מה קרה בהמשך.

אצל הפמיניסטיות כלום לא מקרי או ספונטני - הכל מתוכנן מראש: כפי שמספרת כריסטינה הוף סומרס בספרה 'מי גנב את הפמיניזם' ב1994, הפמיניסטיות בחוגי המגדר באקדמיה מצהירות בגלוי "כל מה שהגברים אי פעם עשו זה לא טוב. צריך לשנות, לשכתב, להרוס, למחוק ולהתחיל מחדש", במילים אחרות, להחליף גברים בנשים בכל מוקדי הכוח וההשפעה באקדמיה, אמנות, תרבות, קולנוע, תקשורת, פוליטיקה, פילוסופיה, ספרות וכו'.

עוד בנושא:

הפמיניזם רצח את דודו טופז

אני מנסה להיזכר במקרה אחד בו ארגוני המגדר דרשו להחמיר עם אנס ערבי או למנוע חנינה ממחבל שרצח נשים וילדים. לא קרה ולא יקרה. 

גיל רונן, כ"ג בניסן תשע"ו 01/05/16 18:34

מדינת ישראל אחוזת טירוף, כבר עשרות שנים. אמנם לא נהוג בזמננו לדבר על רוחות רעות וכישופים, אבל נוכח החדווה המרושעת שבה "ארגוני נשים" מטעם קרן מאוד מסוימת מהתלים בחברה הישראלית, רומסים את כל כללי הדמוקרטיה והצדק, ומתעללים בקורבנותיהם, פסוקי התורה שצצים לראש הם אלה שמתייחסים למכשפות, ואל הלשון מתגלגלות המילים: "צא דיבוק, צא דיבוק, צא דיבוק צא".

"זעם בעקבות הדיווח על האפשרות לחנינה לקצב", זעקה הכותרת הבוקר. "במערכת הפוליטית וגם בארגונים חברתיים" מחו על הפרסום לפיו נשיא המדינה ישקול לחון את נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בשל ההידרדרות במצבו הנפשי ותחושותיו הדיכאוניות.

"איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית" אמר כי "אם מצבו של קצב מידרדר, שרשויות הכלא יספקו טיפול הולם – בכל מקרה אין לחון אותו".

אני מנסה להיזכר במקרה אחד בו ארגוני המגדר דרשו להחמיר עם אנס ערבי או למנוע חנינה ממחבל שרצח נשים וילדים. לא קרה מעולם ולא יקרה. מנסה להיזכר בהודעה נזעמת של ח"כיות "פמיניסטיות" לגבי העובדה שנשים שמתגוררות בדרום תל אביב או בגבעה הצרפתית חוששות לצאת מהבית בגלל מכת עבריינות המין של המסתננים והערבים בסביבה – גם זה לא קרה ולא יקרה.

מה עם איזו הבעת סולידריות מטעם מרצ עם הנשים היזידיות שנמכרות כשפחות מין ע"י דאע"ש ומוצאות להורג? הצחקתם את מרצ. אותם מעניין רק הנשיא לשעבר של מדינת ישראל, שהשפלתו היא השפלת המדינה כולה.

"קמפיין המסכנות של קצב לא עוצר לרגע", לעגו בארסיות חברות הכנסת גלאון, רוזין וזנדברג ממרצ, ואילו ח"כ עאידה תומא-סלימאן הפעילה את כובד משקלה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה נגד אפשרות חנינה.

מעניין לציין שח"כ רוזין שימשה בעצמה במשך שנים מנכ"לית "איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה", לפני שהגיעה לכנסת, ושלפני כן שימשה כעוזרת פרלמנטרית לח"כיות יעל דיין ונעמי חזן. אותה יעל דיין היא שהובילה את החקיקה ששינתה את הגדרת האונס בישראל כך שלא נדרשת עוד הוכחה לשימוש בכוח או באיומים בכדי להרשיע – ודי בכך שהאישה מעידה בדיעבד כי לא נענתה "מהסכמתה החופשית".

כל זה מקרה, יגידו הנאיבים. לא מקרה בכלל, יגיד מי שיודע שממלכת המגדר נבנתה כל-כולה ע"י השמאל הקיצוני, ולכן "הנתונים" והטענות של עסקניותיה יהיו תמיד נגועים בפוליטיזציה.

מי שעקב אחרי הטוקבקים כאשר התנהל משפטו של קצב, יודע שרבים מהם "הציעו" לקצב להתאבד. ברור שגם היום, זה מה שהרבה מהמגדריסטיות רוצות לראות. הן לא יסתפקו בכך שיהפוך לשבר כלי רזה ועגמומי, כמו איציק מרדכי, אותו רדפו עשרות שנים לאחר נפילתו מגדולה. הן רוצות תמונת ניצחון. וידוא הריגה. עדיף שימות משברון לב, אבל התאבדות היא בהחלט אופציה. למה? ככה. כי הן יכולות.

משפט קצב היה מזוהם מהרגע הראשון. זכור לי איך ראיתי במו עיני כיצד דנה וייס מערוץ 2 ראיינה את מני מזוז, אז יועץ משפטי לממשלה, והוציאה ממנו אמירה לפיה קצב הוא "עבריין מין סדרתי", עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום.

זכורה לי עדות גסה ומכפישה של א' מלשכת הנשיא שניתנה בטשטוש פנים ובשידור חי בכל הרשתות – מעשה עתונאי מחפיר ללא אח ורע בתולדות העתונות האלקטרונית. זכורים לי תופי הטם-טם של ארגוני המגדר שהדהדו מחוץ לבתי המשפט ממש בזמן מתן פסק הדין.

את הזיהום אי אפשר כבר לנקות, אבל בואו ניזכר בא' ממשרד התיירות, שעדותה היא היחידה שהפלילה את קצב באונס. האזינו בבקשה לשיחה הטלפונית הזו עם א', שהתקיימה שנתיים אחרי ש"נאנסה" כביכול.

א' נשמעת כועסת, אבל לא על כך שהותקפה, אלא על כך שקצב לא מסייע לה להתקבל לעבודה. "הוא לא יכול להביא מזכירה?", היא שואלת. "שיכניס אותי סתם כמזכירה שם עכשיו... אני השארתי לפחות חמש הודעות", אמרה לבן שיחה. "הוא לא יכל לצלצל אליי?"

האם זו התנהגות של קורבן אונס? או שזהו דיבור של מי שדורשת אתנן? תחליטו אתם.

אחרית דבר: אני מאמין שהדיבוק ייצא, בסופו של דבר. כחברה, נשוב לשפיות. כמו שמדינות קומוניסטיות לשעבר שבו לשפיות. אחרי שזה יקרה, כל אחד מאיתנו יצטרך לשאול את עצמו, איפה הייתי ומה עשיתי בתקופת שלטון הטרור הזה? האם עמדתי מנגד? שחיתי עם הזרם? צרחתי בגרון ניחר את מה שארגוני המגדר רצו שאצרח? שתקתי כי חששתי? או שהבעתי דעה אמיצה? גם בדברים האלה נמדדים בני אדם.

אחת ההטעיות המובילות בכל הנוגע לאלימות נשים כלפי גברים זו המניפולציה שמנסה לקשור בין הבדלי הגוף ולהציג בכך אלימות של גברים כמסוכנת יותר, כאילו העובדה שבממוצע גוף הגבר גדול מגופה של האישה, היא ה"הוכחה" שרק גברים אלימים או גברים אלימים ומסוכנים יותר לנשים מאשר ההיפך, בזמן שבמציאות כפי שהוכח ע"י מיטב המומחים המובילים בעולם בנושא אלימות, במיוחד אלימות בין בני זוג, העובדה הבסיסית היא שנשים אלימות לא פחות מגברים!

האמת פשוטה יותר ממה שניתן לחשוב: אדם אלים שעלול לתקוף אותך ולגרום לך נזק פיזי משמעותי, לא חייב להיות בהכרח גדול או גבוה ממך, אלא פשוט להיות בעל או בעלת אישיות אלימה ותוקפנית יותר משלך. אדם שיש לו יותר ניסיון או היסטוריה של אלימות כלפי הזולת, לאדם כזה הרבה יותר קל להכות אדם אחר מבלי לחשוב על השלכות מעשיו. כל זה נכון במידה שווה לגבי גברים ונשים כאחד, עובדה שמאוד לא נוחה לפמיניסטיות ולארגוני הנשים שכבר 4 עשורים מגלגלים מיליונים סביב תעשיית הקורבנות הנשית, תעמולת ההפחדה האנטי גברית והחקיקה המגדרית הדרקונית שבאה כביכול להילחם ולמנוע כל תופעה של אלימות "פוטנציאלית" של גברים כלפי נשים, כולל מעצר אוטומטי של גברים, רק על סמך מילתה של אישה שאומרת ש"היא חשה מאויימת"!

פמיניסט כתב לי באחד הפורומים:"אישה שמכה גבר זה כמו ילד בן ארבע שמכה מבוגר, אתה הרי לא תחזיר לילד בן 4!". מעבר לזלזול הפרימיטיבי שבאנאלוגיה האינפנטילית שלו, יש פה גישה מסוכנת ומזיקה לחברה כולה, של העלמת עין, סלחנות וויתור אוטומטי לנשים שמגיבות באלימות, גישה שאפשר למצוא במערכת כולה, כולל ובייחוד במשטרה, במערכת בתי המשפט, בפרקליטות וכו'. לפי הפמיניזם אישה לא יכולה להיות אלימה, אישה לא יכולה להיות מסוכנת ומזיקה לאנשים ולסביבה, וגם במקרה שאישה ביצעה פשע מהתנהגות אלימה ועד ניסיון רצח ורצח - בפועל היא נתפשת כ"קורבן" שיעשו כל דבר אפשרי כדי לנקות ולהוציא אותה על סעיף כמה שיותר מופחת!

מסיבה זו הפער העצום בין כמות האסירים הגברים - עשרות אלפים, לעומת מאות בודדות של נשים שגם אותן הפמיניסטיות ששולטות במערכת (המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, המחוקק וכד') מגדירות כ"קורבנות" ו"נשים במצוקה" ופועלות להעבירן להוסטלים.

חינוך לאלימות נשית

מעולם לא הבנתי את התיאור ש-"בנות עדינות יותר, שקטות יותר, נמרצות ואגרסיביות פחות מהבנים ורגועות יותר" כי בילדותי בשנות ה80 ותחילת ה90 לא ראיתי דבר כזה ילדה שהיא לא "טומבוי"!

אינני יודע אם זה בגלל השכונה בה גדלתי, אם זה משהו שמאפיין את מדינת ישראל (אימא שלי סיפרה שבשנות ה60 כשעלתה לארץ, הופתעה לגלות שהבנות מתנהגות כמו הבנים במובנים השליליים), או תקופת הזמן, או שאני הייתי עדין מדי ומטרה קלה. ייתכן מאוד שזה עניין של פרספקטיבה, כלומר בנות בפועל מתנהגות בדיוק כמו הבנים במובן השלילי אך מעדיפים להעלים עין כי כך נוח לכולם. אותי אישית מעצבן ומקומם לשמוע בכל פעם:"לא, בנות נולדות עדינות, הן לא כמו בנים, הן שונות" ואני אומר - בטח שהן שונות - הן הרבה יותר אלימות מאי פעם!! זה לפחות מה שאני חוויתי בילדותי מבנות המין ה"עדין"! ניסיתי להסביר זאת לאישה שהייתה ידידה קרובה שלי במשך 3 שנים והיא "התפוצצה" עליי ברמות מפחידות באלימות מילולית וצעקות!! (היא אמרה "בנות הן עדינות ושקטות, בנים מתפרעים כל הזמן!")

אני זוכר בכיתה ה', גיל 11, ראיתי איך לנגד עיניי ילדה חבטה בילד כ"כ חזק שהוא ממש עף לרצפה, אני זוכר זאת היטב כי אני לקחתי אותו לקופ"ח. החלק המשמעותי ביותר והוא מאוד אופייני לאלימות של נשים, זו המהירות בה אותה ילדה פשוט ברחה ונעלמה שבריר שנייה אחרי שחבטה בו.  כל מי שחווה או היה עד לאלימות של נשים יודע ומבין עד כמה אלימות זו חמורה ומסוכנת ולא שונה כלל בחומרתה ובעוצמתה, לעיתים אף הרבה יותר מסוכנת ומזיקה, בגלל הנטייה הטבעית לסלוח לנשים.

תמיד מחנכים בנים מגיל 0 ש"אסור להרים יד על בנות" בזמן שאת הבנות מלמדים בדיוק ההיפך, ילדה שמכה ילד היא גיבורה ואמיצה. אי לכך - לא רק שלבנות קל יותר להכות ולהתעלל בזולת - מראש הן לא מפתחות את אותו מצפון שעשוי לגרום להן לחוש חרטה ורגשי אשמה על מה שעשו, במקום זאת תמיד יש להן את התירוץ המוכן מראש: הוא הזמין את זה, הוא הטריד אותי, הוא הציק לי, הוא איים עליי, הוא צחק עליי וכו'. תמיד יש מישהו שאפשר להעביר אליו את האשמה ורצוי שיהיה ממין זכר.

אלימות של נשים כלפי גברים נחשבת מצחיקה, משעשעת, מבדרת ו/או תמיד מוצדקת. המסר הזה מועבר בעידן הפמיניסטי ב4 העשורים האחרונים יותר מאי פעם, באמצעות השתלטות על תעשיית הטלוויזיה, הפרסום, הקולנוע והמוזיקה. אני למשל מעולם לא הבנתי מה כל-כך מצחיק בלראות אישה שבועטת לגבר באשכים. האם אנשים יצחקו למשל אם גבר ישלוף עט וינקר לאישה את העיניים???

אחת מהטענות המניפולטיביות היא ההסבר כאילו גברים פוחדים שאישה תכה אותם כי הם ייצאו "שפנים", פחדנים, "נמושות" וחלשים, בגלל כאילו גישה "שוביניסטית גברית" ש"אתה הגבר, אתה צריך להוכיח שאתה החזק". הן מכנות זאת "האגו הגברי" אבל לתיאוריה הזאת אין שום אחיזה במציאות: הרי לא משנה מה קרה, הגבר תמיד אשם והגבר תמיד מפסיד! אם אישה למשל תכניס לגבר סטירה, ברמה החברתית יצחקו עליו:"איזה אפס, בחורה כיסחה אותך!". אם יחזיר לה, התגובה החברתית תהיה הרבה יותר מתלהמת:"איך אתה לא מתבייש להרים יד על בחורה??? זה לא בסדר, אתה חזק יותר!" וזה בנוסף לאלימות פיזית שאותו גבר או נער עלול לספוג מהסובבים וגם לאחר מכן יועמד לדין על עבירה פלילית של תקיפה!!

כשאישה מכה גבר זה בעצם כמו להכות אדם שקשור לכיסא ורגליו וידיו קשורות בחבלים עבים במיוחד - המוסכמות החברתית שלגבר אסור אף פעם להחזיר לאישה, אפילו לא בתור הגנה עצמית, מה שהופך את אלימות האישה לאכזרית, מרושעת ומזיקה יותר בנוסף למדיניות מאוד כוחנית של המשטרה, שבמקרה שבו אישה תוקפת גבר, והוא זה שמתקשר להזמין שוטרים, רוב הסיכויים שהם יציעו מראש לאישה להגיש תלונה נגדית והם יעצרו את הגבר, למרות שהוא שוכב על הרצפה חבול ומדמם.

כל זה מתרחש בגלל שטיפת מוח של ארגוני הנשים ונציגות ארגונים כמו נעמ"ת שמעבירים "הכשרה" לשוטרים בה הן מספרות את אותם שקרים ש"אלימות של נשים היא נדירה" וגרוע מכל, ש"גם במעט המקרים שאישה תוקפת גבר - זאת בעצם אינדיקציה שהגבר תקף אותה ראשון".

ממצב כזה גבר לא יוכל להיחלץ כי הוא לא רק מוצא עצמו קורבן של אישה אלימה, סדיסטית ומסוכנת, אלא גם מצד כל רשויות המדינה, הגופים החזקים ביותר של מדינת ישראל - הבריון הכי גדול, עוצמתי וחזק, ואתה יכול להיות הגבר הכי מצליח, עשיר, לוחם בכיר בצבא, אלוף באמנות לחימה שאימן לוחמים בצבא (ושמעתי על מקרה כזה) וכדומה - בעיני החוק, בגלל החקיקה הפמיניסטית הגורפת - עצם העובדה שנולדת גבר הופכת אותך לאשם ו"אלים" אלא אם תצליח להוכיח אחרת.

הפמיניסטיות מספרות ומדקלמות בע"פ את אותו מסר שקרי ומניפולטיבי ש"נשים לא רוצחות" או "נדיר שנשים רוצחות", אבל הלקט הצנוע הזה מוכיח אחרת, וכשאני אומר 'צנוע', אינני מגזים: בלמעלה ממחצית מקרי הרצח שמצאתי (בעיקר מהעשור האחרון) לא פורסם לא שמה ולא תמונתה של הרוצחת!!!!

חשוב לזכור שברוב המוחץ של המקרים שאתם רואים בתמונה, אפילו נשים שהורשעו ברצח, משנים את סעיף האישום ל"הריגה" מה שאומר מספר שנים בודדות בכלא בלבד. לכן מרבית הרוצחות שלפניכם כבר חופשיות ממזמן!!! כל זאת בגלל תפישה פמיניסטית שרואה אוטומטית בכל פושעת אלימה ורוצחת סאדיסטית כ"קורבן תמים וחסר אונים של עולם גברי פטריארכלי", כפי שתוכלו לקרוא בכתבה הזאת:

"כל הנשים שיושבות בבית הסוהר הן קורבנות. קורבנות של משפחה, של זוגיות, של חברה, של הזנחה. קורבנות של עצמן" אומרת גונדר משנה בדימוס רונית מצליח, 47 , יועצת מערכות כליאה, מפקדת כלא נווה תרצה לשעבר

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודלה המלא)
 

כשהייתי תינוק בן מספר חודשים, גרנו בכרמיאל ושכנה שלנו, נערה כבת 14, ניסתה לשבור לי את היד (למזלי אימא שלי תפסה אותה). עשר שנים לאחר מכן אותה אחת שחטה את אבא שלה בסכין מטבח ענקית וטענה ש"הוא אנס אותה", טענה שכמובן פורסמה בעיתונות. היא אושפזה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה אך רק לאחר שניסתה לרצוח מטופלת אחרת, הועברה למחלקה של המסוכנים.

ג'ק

קישורים בנושא:

נשים שרוצחות יותר מדי

נשים רוצחות ועוד איך

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת וזה לא סתם פתגם. השבוע נחצה גבול מסוכן בקבוצת פייסבוק שאני כותב בה זמן רב - "הקבוצה האנטי-פמיניסטית הגלויה", ונשללה ממני בסופו של דבר זכות חופש הביטוי. יש בקבוצה למעלה מאלף איש שאוהבים לקרוא את מה שיש לי לומר ולהביא וב99 אחוז מהמקרים אני מקבל אך ורק פידבקים חיובים ודברי חיזוק ותמיכה. נעשה נגדי סיכול ממוקד, ממש ניסיון רצח (הייתי על סף התקף לב ובמצבי הבריאותי זה תיאור די מדויק) - בחורה פמיניסטית (ד') כינתה אותי אוטיסט וכשהגבתי לה - אחד ממנהלי הקבוצה - תמיר ניצן, התנפל עליי והחל לאיים שיחסום אותי מהקבוצה. בסופו של דבר הוא מימש את האיום וחסם אותי.

הסיפור החל כשידידי גיל רונן שיתף ווידאו מצמרר מתוכנית ריאליטי מארה"ב בה עשו בדיקת פוליגרף לבני זוג שהאישה מעלילה שהבעל אנס את בתם בת ה3. הפוליגרף הוכיח חד משמעית שהגבר חף מפשע והאישה שקרנית ומעלילנית, מה שגרם לה לחייך חיוך רחב ולהשפיל ראשה לפני שהחלה לצרוח כמו מטורפת על ההפקה.

כתבתי שאני בשוק והבעתי את דעתי לגבי שפת הגוף המאוד עשירה של אותה אישה, שניסתה גם לאחר תוצאות הפוליגרף שניקו את בעלה, לשכנע אותו כאילו היא תמימה ולא התכוונה ו"זה מה שהילדה סיפרה לי". בתגובה לתגובתי - הגיבה גב' שנכנה ד'. היא החלה ללעוג ולכתוב שזה הכל מבויים, מזוייף, לא אמיתי, לא יכול להיות, בלתי אפשרי וכו'. כתבתי לה ששפת הגוף של הגבר נראית לי אמינה אך היא הגיבה לי בשיא הזלזול.

למעשה הדבר הכי "מעליב" שכתבתי לאותה ד' "מסכנה-תמימה" היה "אני לא מאמין לך" כשכתבה שהיא לא פמיניסטית ואני משוכנע מעל ומעבר לכל ספק שהיא פמיניסטית מקצוענית. כעת הגברת חוגגת את ניצחונה כשהיא מכנה את חברי הקבוצה "מטורללים" בקבוצת "פמיניזם ליברלי". ה"תוקפנות" היחידה שלי הייתה חוסר אמון ושכתבתי לה:"יש לי תחושה שאת מגיעה מהחוג למגדר של אוניברסיטת תל אביב - גילוי נאות לא יזיק לך", היא כינתה אותי אוטיסט בצורה מתוחכמת, בנוסח כמו "אני רואה שיש לי עסק כאן עם אספרגר". טקטיקת פאסיב אגרסיב ידועה ומוכרת.

בתגובה מנהל הקבוצה תמיר ניצן התנפל עליי בשיא הבריונות והאלימות כשהוא מכחיש מראש את העובדה שהיא כינתה אותי אוטיסט בצורה מתוחכמת (והיה לי עד שאישר עובדה זו ותמך בי בהודעות פרטיות וגם על בשרשור עצמו).

כתבתי לתמיר בשפתו, באנגלית, וביקשתי ממנו לבדוק מה ההגדרה של "אספרגר" והוא הגיב בתוקפנות יתר וטען שהוא מאבד את הסבלנות, שאני מתייחס בזלזול להנהלה, שאסור לי להתווכח איתו בתור מקור סמכות והוא עומד להעיף אותי מהקבוצה לאלתר.

עדות:

אני (יעקב) : "שמת לב שהיא כתבה בצורה מתוחכמת שאני אוטיסט???"

העד (נ'): "כן היא השתמשה במילה אספרגר. אני חושש שהיא מאוד מתוחכמת."

לאחר שמספר חברים התרעמו על יחסו העוין אוטומטית של תמיר ניצן כלפיי, ופנו בדרישה להבהרות מצידו, הוא כתב לי הודעה פרטית שבה המשיך לאיים עליי:

Jacob.. I wanted to tell you privately that you stepped over the line in the feminist group, and I was very close to removing you from it. I am not an admin in the group to be a dictator - the purpose of the group is to have productive discussions. You took what that chick said personally and were disturbed, I get it, but you need to control yourself better. And, it is not okay for you to argue with me over the rules of the group (or accuse me of being under the spell of some girl), and I won't tolerate that again. The proper response, if I found it necessary to comment on your posts, is "okay, I'll change it" and move on. If you don't like those rules, you can remove yourself, or I will do it for you next time.

חשפתי את המקרה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלי, קיבלתי המון תמיכה ואפילו תמיר ניצן בכבודו ובעצמו נדחף והעמיד פני תמים כאילו הוא בכלל לא מכיר את אותה ד', והכחיש שכתב שהוא מכיר ואוהב אותה באופן אישי!!! השרשור כולו נמחק ע"י משתף הווידאו - גיל רונן, שטען וממשיך לטעון: "אין לי כוח למלחמות מיותרות".

לאחר מכן היה נדמה והייתה אשליה כזאת כאילו אני יכול להמשיך לכתוב ולשתף חומרים שלי בקבוצה.

הבוקר רק במקרה ניסיתי להיכנס לקבוצה וראיתי שהיא לא קיימת עבורי. נעלמה.

ההסבר היחיד לחסימה הוא אפילו יותר הזוי ומגוחך מהמקרה הקודם:

אחד החברים העלה פוסט בו סיפר על מחאת פמיניסטיות (מוצלחת) לגבי שימוש לא מוצלח ומגעיל בביטוי פוגעני שנעשה בתוך תשבץ היגיון בעיתון הארץ - אפילו לא נכנסתי לזה וזה לא עניין ולא מעניין אותי. מה שכן היה חשוב לי לבטא את תמיכתי במחאתו של משתף הפוסט שתיאר זאת כדיקטטורה פמיניסטית - מונח שאני נלחם שנים רבות להביא לתודעת הציבור.

תקפה אותו פמיניסטית בשם אופירה, הוא כתב לה:

"וכל יתר ההגדרות בתשבצים הן כן במקומן? את לא מרגישה כי מדובר בטרור? אנחנו בדרך להקמת משטרת מחשבות פמיניסטית"

אופירה בתחכום נשי טיפוסי רמזה שהוא "פאראנויד" וכלשונה:

"יש גבול לחויית הרדיפה הפמניסטית. תחשוב על זה"

לכן הוא כינה אותה פמיניסטית, היא "נעלבה" במיטב מסורת הפאסיב-אגרסיב:

"זה שהחלטת שאני פמניסטית אומר לי הכל על מצבך. יומטוה חביבי!"

הגבתי לה וגם כתבתי לה ואף ציינתי בפירוש:

"גם אני חושב שאת פמיניסטית סוג 3 וזכותנו במדינה דמוקרטית להאמין במה שאנחנו רואים ולא מה שדורשים מאיתנו לחשוב!". פירטתי בפניה את 3 סוגי הפמיניסטיות שקיימות במדינת ישראל כשסוג 3 לדעתי הוא הסוג של אלה שאומרות "אני לא פמיניסטית אבל..." - הסוג הכי גרוע לדעתי שאני מכנה "הראש הקטן" בנוסח "אם הפמיניסטיות אומרות כך וכך - זה חייב להיות נכון".

אופירה אף לא הכחישה את דבריי ורק חיזקה אותם בתגובתה:"... כמו גם הפמניזם לא כזה גרוע באופן גורף!" ולאחר מכן החלה תוקפת אותי באופן אישי - ביקשתי ממנה לא לרדת לפסים אישיים ולכתוב לגופו של עניין - חזרתי על בקשתי זו לפחות 3 פעמים ולבסוף היא הפסיקה להגיב.

התגובה האחרונה שכתבתי שם, בשרשור הספציפי, הייתה לידידיי גיל ותמר, שכתבו "במקרה הזה הפמיניסטיות צודקות" וכתבתי שאני מסכים איתם אבל חושב עדיין שהשימוש הפוגעני והמניפולטיבי שפמיניסטיות עושות במילים ובמילות-קוד הוא פי מיליון חמור יותר, כמו למשל לגבי פרשת משה קצב.

הבוקר גיליתי שהקבוצה פשוט לא קיימת עבורי יותר ואני חש שכנראה היה זה ה"קש" שאיתו שברו את גבי.

עוד סיבה לחשד שלי הוא ויכוח מאוד צורם שהיה לי לפני כן עם פמיניסטית בשם ויקי (בהתכתבות פרטית) מאותה הקבוצה שמגיעה אותה גברת ד' הנ"ל ("פמיניזם ליברלי") וקיים לפיכך חשד סביר שתיאמו כוחו וטמנו לי מלכודת במטרה לחסל אותי.

אם אנחנו רואים את הטקטיקות האלה בפוליטיקה הישראלית - באיזה קלות בהבל פה בחורה אחת בודדה וכלומניקית מצליחה להפיל חבר כנסת מצליח, מוערך ואהוב, איש תקשורת בכיר, לוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל - אז מי אני בכלל...?

כן (ועוד איך) מפקירים פצוע בשטח

אומרים שרק במצבים קשים אתה מגלה מי באמת החברים שלך - ביטוי שמאוד צרם לי ומאוד רציתי לא לחוות על בשרי. אדם שלמרות הכל, אני עדיין מעריך ומעריץ בתור אדם - במקום לכתוב אפילו פעם אחת:"אני מבין אותך, עשו לך עוול" רק התפוצץ עליי מספר פעמים, האשים אותי שאני היסטרי, שאני לוקח דברים באופן יותר מדי אישי, שאני מגזים ומזיק למאבק של זכויות הגבר.

כל ניסיון להסביר לו שיש לי סיבה טקטית מודעת מראש למדוע אני כן מתייחס לכל מילה וכל תו וכל פיפס וכל סמיילי וקריצה שנשים מפרסמות, נתקל בכעס כלפיי ורמיזות שאני מפריע לו ומתיש אותו או במילים אחרות שאני קרצייה ואחד שחופר בראש (וכל מי שמכיר אותי יודע שאני רחוק מלהיות טיפוס כזה).

דוגמא: אותה גברת ד' גם עקצה אותי במיומנות נשית רבה: מי שמכיר את הפייסבוק יודע שאחרי שמגיבים מספר פעמים בשרשור, התגובות שאתה מעלה מתייגות אוטומטית את האדם שאתה מגיב לו - אז היא התחילה לשאול ולעקוץ: "...למה אתה חייב לתייג אותי כל הזמן, אני פה איתך, הכל בסדר..."! וזה בהמשך לעובדה שרמזה שאני אוטיסט!!!

אני לא אדם בריא פיזית, אני סובל ממחלת ניוון שרירים קשה, נדירה וחסוכת מרפא בשם SMA שהולכת ומחמירה ולכן הזמן והאנרגיה שלי מאוד יקרים יותר מכל הזהב והיהלומים שבעולם, ולפיכך כשאני משקיע מזמני כדי לחקור, ללמוד, לנתח, לחשוף ולכתוב על הנושאים שאני כותב עליהם - מדובר במשאב האנושי הכי יקר עבורי (ועבור כל מי שמכיר ואוהב אותי). לפני כשנה וחצי אושפזתי בבית חולים למשך 3 וחצי חודש והייתי על סף מוות. נלחמתי על חיי והרופאים לא האמינו שיש לי סיכוי. חיי קשים בלאו הכי, לא מספיק שאני נכה ומסתייע בכיסא גלגלים, גם הוריי חולים ונכים ואני משתדל לשמור עליהם כמה שאני יכול.

לא אתן לאף אחד לשלול ממני את זכות חופש הביטוי, חופש המחאה והזכות לבטא את כל מה שחשוב לי לבטא. אלחם בחורמה עד טיפת דמי האחרונה אפילו אם זה אומר להיכנס באנשים שעד כה ראיתי כחבריי הטובים !!!!!!!!!!!!!!!!!!

בעלבון רב,

יעקב קנדלקר

עוד בנושא:

רצח חופש הביטוי באינטרנט

בריונות ברשת? לנשים מותר הכל!!!

גברים סמרטוטים - נמאסתם !!!!!!!!!!!