לצערי אני שומע יותר מדי אנשים אומרים לאחרונה לגבי פרשת אופק בוכריס:"הנה, הוא הודה ביחסים בהסכמה, אחרי שהכחיש הכל ואמר בהתחלה שלא היה כלום" ומוסיפים גם קללה עסיסית או שתיים. מה שעצוב שאנשים לא באמת מודעים למה מתרחש מאחורי הקלעים וללחץ המטורף המופעל על כל גבר שמוגשת נגדו תלונה או אפילו רק נזרקת לחלל האוויר שמועה ש"הטריד מינית", לקבל עסקת טיעון מתוך ברירת הרע במיעוטו - להודות במשהו שהוא לא עשה ולהיות מורשע בסעיף מופחת או להתעקש על חפותו המוחלטת ולהסתכן בהרשעה בסעיף החמור ביותר של אונס, בלי שום ראיות או הוכחות, אך ורק על סמך מילתה של המתלוננת הקדושה ובמערכת שבה 99 אחוז מכתבי האישום מסתיימים בהרשעה, מה בכלל הסיכויים של תת-אלוף בוכריס להוכיח את חפותו?!??

אני משוכנע שמדובר כאן בתפירת תיק מתוכננת היטב בתיאום מספר גורמי אינטרס ששמו לעצמם מטרה להפיל עוד אדם חשוב בצמרת הצבא - גיבור מלחמה נערץ ואהוב שמסמל עבור השמאל הקיצוני "אויב" ו"פושע מלחמה" שיש לעשות הכל כדי לחסל וכל האמצעים כשרים ו"מקדשים את המטרה". אם מישהו חושב שאני מביא תיאורית קונספירציה אני ממליץ להמשיך לקרוא את הנתונים ולראות שאינני ממציא כאן את הגלגל - אלא מצטט אנשים חכמים, חשובים ומנוסים הרבה יותר ממני:

העובדות בשטח:

הבא נראה מה יש לאנשי מקצוע בכירים לומר בנושא משפטי עבירות מין באופן כללי. הראשונה היא הסניגורית הציבורית, ענבל רובינשטיין:

"רוב הנאשמים הם אנשים מהיישוב, ללא רקע או עבר פלילי, וב-99 אחוזים בית המשפט מאמין למתלוננת. בשנים האחרונות ישנה החמרה אסטרונומית בעונשים שמגיעים ל-15 ואף 28 שנות מאסר, יותר חמור מתיקים של הריגה. ואז הנאשמים חושבים שאולי כדאי להם להסכים לעסקת טיעון בה יקבלו עבודות שירות או שנתיים ושלוש שנות מאסר במקום עונש של עשרים שנה". 

היא הוסיפה, "לשופטים קשה לזכות נאשם בעבירות מין, למרות גרסאות חלשות של המתלוננות וראיות מאוד חלשות, והפרקליטות מעדיפה שלא לחזור מכתב האישום ובוחרת שבית המשפט יחליט. הפרקליטות לוקחת פחות אחריות ומציעה עבודות שירות כשהיא יודעת שהגרסה של המתלוננת חלשה, ואז היא מציעה משהו שאפשר לחיות אתו. יש גם מתלוננות שלא מספרות את האמת".

השני הוא השופט בדימוס שלי טימן, מי שהיה שופט בכיר במשך 27 שנה והוא הראשון שיצא וחשף את מה שמתרחש מאחורי הקלעים של בתי המשפט:

השופט טימן: בשפיטה בעבירות מין - אין צדק

השופט (בדימ.) שלי טימן: מרבית האישומים בעבירות מין מסתיימים בהרשעה  התיקונים בחוק פוגעים בנאשמים ומקלים על התביעה  שדולות הנשים "נושפות בעורפה של התביעה"

. . .

מצד שני, "אין חוק שעבר כל כך הרבה תיקונים", כמו חוק עבירות מין. תיקונים אלו "נועדו לפגוע בנאשם ככל שניתן, ולאפשר לתביעה להוכיח ביתר קלות את האישום". כך נותר לדבריו בית המשפט בלי כלים "שבעניינם יוכל להכריע בעניין שבינו לבינה". על כך נוספת פעילותן של שדולות הנשים ה"נושפות בעורפה של התביעה".

הוא גם סיפר בראיון אחר ששופטים מפחדים וחוששים מהפמיניסטיות, ארגוני הנשים והלחץ שהן מפעילות בתקשורת:

"יש שופטים שלא יודעים מה זה זיכוי"

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, שלי טימן, פרש השבוע מתפקידו עם בטן מלאה: מערכת המשפט מזניחה את זכויות הנאשם, השופטים ממהרים להרשיע והקולגות לא תומכים ברגע האמת. בתחום הרגיש של עבירות מין, אומר טימן בראיון מיוחד ל"הארץ", יש השפעה חזקה מדי של שדולות הנשים

. . .

"יש לנו מורא, והמורא הוא גם מדעת הקהל. אי אפשר להתעלם ממנו. כשיש גופים שעושים נפשות יותר מאחרים ומרימים את קולם, מסתבר שזה מצליח. התוצאה היא שהפמיניסטיות, שעושות עבודה מצוינת מבחינתן, משכנעות בלובי שלהן להחמיר בענישה. ואני אומר, מה עם הלובי למען המלחמה בסמים? נגד פגיעה בקשישים? אותם לא שומעים. במצב כזה, לבית המשפט יש פחות ופחות כלים לקבוע מי דובר אמת. הוא נותן לנאשם פחות סיכוי להתגונן. זה יוצר מורא אצל כל הרשויות שעוסקות באכיפת החוק".

הוא אפילו סיפר כשהופיע ביומן הערוץ 1 שהפרקליטות והמשטרה ניסו לתפור לו תיק!!!

גם פרופסור יפה זילברשץ חטפה התנפלות מכל עבר על-ידי הפמיניסטיות על שחשפה את דעתה על מסעות הלינץ' סביב "הטרדות מיניות":

זילברשץ, אז דיקנית הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, התייחסה לפרשת הטרדות מיניות מצד עובד של האוניברסיטה ואמרה "לטנגו מעין זה דרושים שניים. עובדה שזה לא קרה לו עם נשים אחרות שהוא עובד איתן, זה קרה לו איתה. אני אומרת שתמיד מדובר במערכת יחסים כלשהי, שבנקודה מסוימת אחד מהשותפים לה חצה קו".

זילברשץ טענה באומץ רב כי לנשים יש חלק במה שקורה כמעט תמיד. "למה לי זה לא קרה מעולם? אני אמנם לא גרייס קלי, אבל אני נראית לא רע לגילי. ועובדה, אף פעם זה לא קרה לי. אני מצטערת אם אני מזעזעת אותך, ואם אני נשמעת לך לא פוליטקלי קורקט. אבל אני מאמינה שכאשר גברים ונשים עובדים יחד נוצרות מערכות יחסים מסוגים שונים. אני צופה בכך שנים. אין מה להיתמם בעניין הזה, נוצר מתח מיני. זוהי דינמיקה אנושית מובנת.

פמיניזם משפטי

חשוב גם שתדעו מה האידיאולוגיה הרדיקאלית שעומדת מאחורי החקיקה הדרקונית בנושא אונס ועבירות מין: פרופ' קתרין מקינון היא המוח מאחורי החוק למניעת הטרדה מינית ועבירות מין - תלמידתה אורית קמיר, משפטנית פמיניסטית, היא זאת שיישמה ומיישמת בפועל במדינת ישראל את התיאוריות של מקינון לפיהם:

"בחברה פטריארכלית, כל יחסי מין הטרוסקסואליים הינם אונס מפני שנשים, בתור קבוצה, לא חזקות מספיק לבטא הסכמה".

לכן אני תמיד אומר שהמושג "יחסי מרות" הוא סוג של זריעת חול בעיניים כי למעשה לפי התיאוריה הפמיניסטית לגבי "הפטריארכיה" (בדומה ל"פרוטוקולים של זקני ציון") כל גבר הוא למעשה מראש בעמדת כוח ובמעמד גבוה יותר מכל אישה מעצם העובדה שנולד זכר!!

ואם מדברים על הטעיה וזריעת חול בעיניים, גם "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" הוא תרגום מטעה ומניפולטיבי של המושג האמיתי באנגלית "מרכזי משבר האונס" (RCC). משבר האונס הוא מושג פמיניסטי מגדרי מרקסיסטי שהומצא בשנות ה70 כדי לתאר מצב של מלחמה בה הגברים קולקטיבית שולטים בנשים וכופים עליהן מין ב"כוח הפטריארכיה". RCC זה בעצם גוף וזרם פוליטי בינלאומי עם תקציבי עתק ודוקטרינה פמיניסטית מגדרית אקדמית מאוד מיליטנטית ששמה מטרה למחוק כליל את הגברים ואת המיניות הגברית ההטרוסקסואלית - הנה לפניכם מאמר בנושא:

שיח זה, שהפך עד מהרה למגמה השלטת בהגות הפמיניסטית, נטה לטוטליות הן בהתעקשותו על הרסנותה של המיניות הגברית והן בהתכחשותו ליכולתן של הנשים לקבוע את גורלן. יותר מכל ניכר הדבר בטענותיהן של הפמיניסטיות בנוגע למה שמכונה "משבר האונס" (rape crisis). באמצעות שילוב של נתונים שנויים במחלוקת ורטוריקה חוצבת להבות, הפיצו חוגים פמיניסטיים את התפיסה שהאונס - כפי שניסחה זאת סוזן בראונמילר בספרה הקלאסי משנת 1975, בניגוד לרצוננו - "הוא תהליך מודע של הטלת אימה, שבאמצעותו מחזיקים כל הגברים את כל הנשים במצב של פחד".

בנוסף לכל, תוסיפו לפסטיבל הלינץ', לחגיגות ולריקודים על דמו של בוכריס את חלקה המרכזי של התקשורת. אנו שומעים רבות על שחיתות פוליטית, קומבינות וניצול קשרים אישיים להשגת מטרות שונות, אבל מי יעז לבדוק או לחשוף מה קורה מאחורי הקלעים של אמצעי התקשורת המובילים במדינה...?

הנה לפניכם ראיון יוצא דופן ונדיר בחשיבותו בו אנחנו נחשפים למריבה גועלית בין כתב הפלילים של ערוץ 2 גיא פלג ועורכת דינה של המתלוננת המרכזית נגד תת-אלוף אופק בוכריס, אביטל בן נון, לאחר שסירבה להעניק למר פלג ראיון אקסקלוסיבי עם המתלוננת "כוכבת הפרשה":

בן נון חשפה כי "ספגתי קללות ממספר אנשי תקשורת ואישומים בכך ששיקרתי. איש תקשורת פנה לאביה של המתלוננת בווטסאפ והכפיש את שמי בפניו".

מיד לאחר מכן חשפה בן נון כי מדובר בעיתונאי חדשות 2, גיא פלג וטענה כי "הוא שלח לי הודעות SMS שבהן הוא כתב לי שאני שקרנית קטנה ועלובה, משום שהם החליטו ששיקרתי אותם כשהודעתי בשלב מסוים שלא ניתן ראיונות והמשפחה שינתה את דעתה לאחר מכן ויצאתי לראיון והעזתי לא להודיע להם – אז אני שקרנית קטנה ועלובה".

לאחר דבריה של בן נון עלה גיא פלג עצמו לשידור ותקף בחריפות את בן נון: "אני ואת באותו תחום", אמר ליעל דן, "אני לא מבין ממה את כל כך נסערת. אביטל בן-נון מדייקת לגמרי במה שהיא אמרה. אכן קראתי לה שקרנית ואני חוזר וקורא לה שקרנית".

פלג הוסיף כי "לי ולמערכת הייתה תחושה שלאורך כל היום היתלו בנו, כאילו שמדובר באיזה הישג עיתונאי – להביא תגובה מעורכת דין".

אומרים שרק כשמישהו באמת כועס, האמת נשפכת החוצה ואם אתם מקשיבים לראיון, גיא פלג בעצמו ובקולו מודה ומתוודה שא' הסיקור שלהם בתקשורת היה מוטה מראש לטובת המתלוננת וב' - "אביטל בן נון היא חברת ילדות שלי מחיפה" - נו מישהו עדיין חושב שאין באמת קומבינות וקשרי "יד לוחצת יד" מאחורי הקלעים של התקשורת הישראלית?!??!??

אם נבחר להאמין לטענתו של גיא פלג שעו"ד בן נון היא שקרנית - ישנה אמרה דתית ישנה (ואני אינני אדם דתי) לפיה אם מישהו מסוגל לשקר על דברים קטנים (במקרה הזה "הקליינטית שלי לא מתראיינת לתקשורת") מסוגל גם מסוגל לשקר על דברים הרבה יותר גדולים ומשמעותיים!!! חומר למחשבה.

על אדוניות ומשרתים: יפעת ואמיר לומדים באותה הכיתה. בגיל 18 אמיר יתגייס לתפקיד קרבי בצבא וימות (לא - אף אחד לא יישאל אותו אם הוא רוצה או לא). במקביל, יפעת תקבל פטור משירות צבאי כי היא תכריז על עצמה "דתייה" ותלך ללמוד במכללה למנהל.

מסקנה: בישראל גברים ממלאים חובות ונשים מקבלות רק זכויות.

עוד על השוביניזם הנשי בצה"ל (צבא הקידום לנשים):

http://cafe.themarker.com/ post/1490944/

הודעתו של שר הביטחון לא נקבה בשמו של תא"ל בוכריס אך כל כלי התקשורת פירשו אותה כתמיכה עיוורת במתלוננת. דעה.

גיל רונן, כ"ח באדר תשע"ו, 08/03/16 12:56

שר הביטחון פרסם הודעה לכבוד יום האישה הבינלאומי, וכלל בה פיסקה אשר הוצגה בכלי התקשורת והתפרשה בקרב חלק גדול מהציבור כהתייחסות לפרשת תא"ל אופק בוכריס.

"עלינו להוסיף ולהיאבק באופן חסר פשרות ובכל דרך – גם חוקית וגם חינוכית – באלימות נגד נשים על סוגיה השונים, בהטרדות ובפגיעות המיניות כלפיהן, ובניסיונות להפוך מתלוננת לנאשמת באמצעות השחרתה", אמר. "אף לא אחד מאיתנו מבין באמת מה מתחולל בנפשה של מי שחוותה אלימות, הטרדה או פגיעה מינית. דרך ארוכה עוד לפנינו, ועלינו להמשיך ולהתמיד בה".

השר לא ציין אמנם במפורש את בוכריס אך בימים בהם פרשת בוכריס נמצאת בראש המדורות, ברור שאמירה שכזו תתפרש כהתייחסות אליה. השר אפילו לא הזכיר את הצורך להקפיד גם על זכויות החשוד – דבר שהיה מתבקש במצב העניינים הנוכחי.

נראה כי השר אימץ באופן מוחלט את השקפת העולם של תנועת המגדר הקיצונית אשר גורסת כי נשים הן תמיד קורבנות של הגברים, ואשר אינה מאמינה בתהליכים של משפט צדק לגברים המואשמים בעבירות נגד נשים. הסימן הטוב ביותר לכך שיעלון הפנים לחלוטין את מושגי תנועת המגדר היא שימוש היתר במילים "אלים" ו"אלימות" לגבי גברים שיש נגדם האשמה כלשהי של אישה. בניגוד לעולם "התקינות" השמאלית, בעולם המוסר, אנשים מבדילים בין "רע" ו"טוב", "שקר" ו"אמת". הם לא מקטלגים את החברה ל"אלימים" ו"קורבנות" על פי מין.

מן המילים עולה בבירור כי השר אינו מאמין כי עדות שקר של אישה נגד גבר היא בכלל אפשרות מציאותית. האפשרות היחידה, מבחינתו, היא שכל מתלוננת היא אכן קורבן, וכל גבר נילון הוא אכן עבריין. לחלופין, אולי הוא סבור שגם לגבר חף מפשע הנענש על עבירה שלא ביצע, מגיע משום מה לסבול.

בהיעדר הבהרה מאת השר כי דבריו לא התייחסו לבוכריס, למרות שהפרשה מצויה כיום בראש סדר העניינים, הרי שבוכריס יוכל, לכאורה, לתבוע ביום מן הימים את השר ואת המדינה, בגין התערבות בלתי נסבלת בזכותו לקבל הליך חקירה נטול פניות בעניינו. בימים שבהם האיש נאלץ לעבור בדיקות פוליגרף בכדי להוכיח את חפותו, אין הבדל גדול בין התבטאות כזו של שר הביטחון, המהדהדת בכל התקשורת בעוצמה גדולה, לבין החלטה של השר להיכנס לחדר הפוליגרף ולדחוף את מחט המכשיר במו אצבעותיו, תוך כדי בדיקה.

גם אם יצא בוכריס זכאי ודובר אמת, נראה שיעלון כבר החליט שאינו רוצה לקדמו כפי שאמור היה להיות מקודם, וכי המערכת סימנה אותו כ"אלים". ייתכן גם שבוכריס עצמו כבר לא ירצה להתקדם במערכת כל כך עקומה, גם אם הדבר יוצע לו.

  

אנחנו עדים לאחרונה לא רק לאירועי טרור קשים - ניסיונות רצח של חפים מפשע ובדם קר ע"י נשים פלסטיניות צמאות דם שמחפשות לפגוע בכמה שיותר יהודים ללא אבחנה (אזרחים, שוטרים, חיילים, ילדים, נשים, גברים, קשישים וכו'), אלא במיוחד מתקפת הגנה מאוד אגרסיבית, מרוכזת ומתואמת היטב שבאה מכל הכיוונים כדי להציג מחבלות כקורבנות תמימים, חפות מפשע ומסכנות שבעצם "הגברים דחפו והכריחו אותן לבצע את המעשה" ולכן עלינו לרחם עליהן ובשום פנים ואופן לא לפתוח עליהן באש.

אני מודה שאפילו אני, למרות שזיהיתי והתרעתי שנים רבות מאוד על הסכנה שבנשים מחבלות והסלחנות חסרת האחריות למעשיהן, הופתעתי מעוצמת התוקפנות, המאמץ והנחישות להגן על אותן מרצחות נאלחות ומנוולות חסרות כל מצפון אנושי בסיסי, הגנה שהגיעה מכל עבר בזמן אמת תוך כדי שאירועי הטרור נמשכים ומסלימים.

הדוגמא הטובה ביותר היא לגבי המקרה של סטודנטית לתואר שני ששלפה סכין ועמדה לתקוף אנשים בתחנה המרכזית בעפולה והשוטרים נאלצו לירות בה ולפצוע אותה ברגליה כי סירבה לקריאות הרבות שלהם להשליך את הסכין. העובדה הבסיסית היא שאם היה זה גבר ולא משנה מה נסיבות חייו - קבצן נדבות או דוקטור לפיזיקה גרעינית, הוא היה נרקב באדמה ונאכל ע"י תולעים ואיש לא היה מעז לפצות פה!!!

ה"אבירה" הראשונה שיצאה להגן על אותה מחבלת הייתה העיתונאית ומגישת הטלוויזיה אורלי וילנאי שהתנפלה על ח"כ יינון מגל, כשאמר שכל מחבל שמרים סכין במטרה לרצוח - צריך לירות ולהרוג, ושאלה בפליאה:"אישה עם סכין, זה האויב שלך?". (ח"כ יינון מגל הוא לוחם ומפקד לשעבר בסיירת מטכ"ל ולכן דעתו הרבה יותר חשובה ומבוססת על ידע וניסיון מקצועי!)

ה"אבירה" השנייה היא ח"כ ענת ברקו, קרימינולוגית פמיניסטית שטוענת ומסבירה שכל אישה פלסטינית שיוצאת לבצע פיגוע ולרצוח חפים מפשע, צריך בעצם לרחם עליה ולראות בה קורבן אומלל, מסכן, תמים וחסר אונים, שבעצם ה"גברים" דחפו אותה למעשה, שהיא לא התכוונה באמת לפגוע באף אחד והיא לא מסוגלת (כי, רמז: אישה לא מסוגלת לרצוח, לפגוע, להתעלל וכו', נשים הן הרי הגזע הטהור והעליון!)

כך מתארת ח"כ ענת ברקו את הפלסטיניות ה"מסכנות":

"נתקלתי, למשל, במקרים של גילוי עריות במשפחה או של נישואים כפויים. לעיתים נשים מגיעות למחסומים ואפילו לא טורחות לדקור, הן אומרות: 'קחו אותי, תצילו אותי'. לפעמים זה מהבית, לפעמים מהבעל".

ואז בעקבות הלחץ, ראו איזה פלא: גם המשטרה מצטרפת לחגיגה ומכריזה על המחבלת כעל "קורבן":

"גורמים בכירים מאשרים כי נבחנת האפשרות שלפיה האישה ששלפה סכין ונורתה ביום שישי שעבר בתחנה המרכזית בעפולה לא התכוונה לדקור, אלא פעלה מתוך מצוקה אישית."

למה זה מתרחש? כי לפי האידיאולוגיה הפמיניסטית-מגדרית שהיא הדומיננטית והמובילה בכל המערכות בישראל: תקשורת, אקדמיה, מערכת המשפט, משטרה ועוד - נשים הן תמיד קורבנות של גברים ובעצם המלחמה האמיתית אפילו בתוך גבולות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, היא מלחמה מגדרית-אוניברסאלית של כל הגברים בעולם נגד כל הנשים בלי הבדל דת, גזע, צבע עור, השקפה פוליטית, לאום או כל מאפיין אחר.

מקרה המחבלת הדיל השלמון

עוד לפני ההסלמה האחרונה, בתקופת יום כיפור נורתה למוות לראשונה מחבלת שהגיעה למחסום עם סכין ענקית בתיק שלה. גם לגביה נפתח קמפיין מאוד אגרסיבי שהציגה כילדה בת 18 מסכנה ומבוהלת ש"בטעות" נקלעה לסיטואציה שבה החיילים היהודים "צמאי הדם" רצו מראש לחסל אותה. שותפים לקמפיין גורמים פלסטינים, גורמי תקשורת שמאלניים כמו עיתון הארץ, ארגון אמנסטי ובמיוחד קבוצה שמאלנית קיצונית בשם "צעירים נגד התנחלויות" שליוו וצילמו את האירוע וייתכן והמתינו שם לפרובוקציה שיוכלו להשתמש בה בתעמולה נגד ישראל בארץ ובעולם. היו אפילו שהרחיקו לכת וטענו שלא הייתה לה סכין למרות שרואים בתמונות סכין שנפלה בדיוק במקום ממנו הגיעה המחבלת!

היה לי בפייסבוק ויכוח מאוד ארוך עם שמאלן ששיקר בלי בושה ועשה כל מניפולציה אפשרית תוך כדי שהוא טוען שחיילינו "רצחו בדם קר נערה פלסטינית תמימה" - לא פחות!! הוא טען כאילו צה"ל "מסתיר מידע" ודובר צה"ל ממלא פיו מים והציג גרסת עדים פלסטינים שכביכול סותרים את גרסת צה"ל כ"תורה מסיני" וקודש הקודשים אך לבסוף זיהיתי את האדם איתו התווכחתי כאחד הכותבים של תוכנית הטלוויזיה השמאלנית "גב האומה" וכששאלתי אותו האם זה נכון, הוא כתב לי: "למקום עבודתי אין קשר לכך ואודה לך אם לא תברח לאד הומינם כמנהגם של חסרי הטיעונים"

התפישה שלי מאוד פשוטה: כל אדם שמסכן חיים ושולפ/ת סכין על-מנת לרצוח בדם קר אנשים חפים מפשע - זוהי חובה בסיסית לירות ולהרוג אותו ע"מ להציל חפים מפשע בין אם מדובר בגבר, אישה, ילד או ילדה. מי שעושה את החשבונות הקטנוניים והפוליטי-מגדריים האלה בסופו של דבר רק מצדיק ומעודד רצח נוסף של עוד יהודים חפים מפשע, כאילו לא נרצחו מספיק!

אחד משיעוריי הראשונים בתחילת דרכי ב92' כשהתחלתי ללמוד על הפריווילגיות וזכויות-יתר לנשים זו העובדה שגם כשנשים מסכנות חיי אדם ומנסות לרצוח בדם קר על רקע לאומני וללא הבחנה - להבדיל מגברים, אסור לחיילים ושוטרים להשתמש באותו כוח שהיו משתמשים בו אם היה מדובר בגברים שביצעו את אותה עבירה או במילים אחרות: בישראל יש עונש מוות אבל הוא תקף רק לגברים!!

מאז ועד היום עקבתי אחר מאות אם לא אלפי מקרים בהם מחבל ניסה לדקור חייל/ים ו/או שוטרים ונורה למוות (ובצדק) לעומת מחבלת שניסתה לדקור חיילים ונלכדה ללא שריטה. זכור לי בבירור מקרה יוצא דופן ב93' כששוטר ירה ופצע בידה מחבלת שניסתה לדקור אותו וכולם גינו וחקרו אותו על איך העז לירות באישה (אני זוכר שהתווכחתי על המקרה עם מורה פמיניסטית שלי בשם סופי שאמרה לי בצורה בוטה:"אתה אנטי נשים!")

כפי שהמציאות הוכיחה, אפשר לירות ולהרוג גבר, לאו דווקא מחבל, גם אם אין לו נשק חם כמו שקרה במקרה של שודד בנק חמוש במברג או טכנאי מזגנים מסכן שנורה למוות ע"י מאבטח בי"ס בגלל שחשד בו שהוא מחבל, אבל במקרה ב97' כשמחבלת שלפה אקדח באוטובוס מלא אנשים שנסע בגשר אלנבי וירתה לכל עבר - גם אותה הצליחו לעצור ללא שריטה!!!

הגישה הזאת של אנשים חמושים שמסוגלים לירות ולהרוג רק אם התוקף הוא גבר באה היטב לידי ביטוי בשיחה מעניינת שהייתה לחבר שלי כשעבד כשומר בקניון: קצין אבטחה חמוש אמר לו:"נשבע לך, אם אני רואה גנב אני ישר יורה לו בראש!". חברי שאל אותו:"ומה אם תהיה זאת גנבת?", הוא הגיב בפליאה:"השתגעת? אני בחיים לא אירה באישה!". קרוב לוודאי אפשר למצוא את הסיבה גם בתהליך ההכשרה של אותם לוחמים/שוטרים/קציני אבטחה שתמיד מדברים איתם על תוקף ואויב בלשון זכר, מאוד בדומה לשיעורי הגנה לנשים (נושא שהרחבתי עליו בעבר).

במבחן המציאות מדיניות סקסיסטית, חולנית ומפלה זו רעה מאוד לדעתי ממספר היבטים:

1. סיכון חיים: מחבלת שמסתערת על חיילים או אזרחים באמוק רצחני עם בוסט מטורף של אדרנלין בדמה לא שונה או "חלשה" כלל ממחבל זכר ביכולתה לגרום לפציעות קשות ולמוות וזוהי הרי כל מטרתה!

2. מוטיבציה: כשרואים בצד השני כמה קל לאישה לבצע את אותו פיגוע ביתר יעילות עם מינימום סיכון, זה מעודד מחבלות נוספות לחזור על אותו דפוס פעולה

3. אין צדק: מחבלות נתפשות ע"י המערכת כקורבנות, תמימות ומסכנות ש"אולצו לבצע את המעשה" ואחת כזאת כמו כל אישה שמבצעת ניסיון רצח, יכולה להשתחרר לאחר זמן קצר יחסית כמו שנתיים ולחזור על המעשה בגלל דוקטרינה פמיניסטית שקרית, מניפולטיבית ומנותקת לחלוטין מהמציאות שגורסת כאילו "נשים פחות נוטות לחזור על אותן עבירות".

אפילו תוך כדי כתיבה אני שומע ורואה את התמונות של חייל צה"ל שמתנפלות עליו מכל עבר נשים ונערות פלסטיניות ואומר לעצמי:"הנה שוב התחזיות שלי מתגשמות אבל אף אחד לא שם לב!". לפני כחודש חיילת צה"ל נדקרה ע"י מחבלת והייתה במצב מאוד קשה ונשקפה סכנה לחייה וגם במקרה הזה, ראו איזה פלא, עצרו את המחבלת הדוקרת ללא שריטה!!

בנוסף קיימת כנראה גם איזושהי גישה שוביניסטית-גברית במובן הקלאסי שגברים חושבים או גורמים להם לחשוב שהרבה יותר קל לנטרל מחבלת אישה כי "היא חלשה" ולפיכך יש להפעיל עליה כוח מזערי. דוגמא מצויינת היא חטיפת מטוס סבנה בשנת 1972: במבצע החילוץ השתתפו רה"מ ביבי נתניהו ורה"מ לשעבר אהוד ברק והם סיפרו איך אחרי שחיסלו את המחבלים הגברים, נתנו למחבלת מכה על הראש עם הכת של האקדח. שימו לב שהשחקנית הערבייה-ישראלית שמגלמת את דמותה של המחבלת תרז מספרת בלי בושה איך היא מזהה עם אותה מחבלת ולא רואה בה כלל כטרוריסטית כי אם "לוחמת חופש"! אני שואל עצמי האם היא הייתה מרימה את הראש כ"כ גבוה ומתגאה אם היה עליה לשחזר את המחבלת מתפתלת, מפרפרת ומדממת למוות אחרי שירו בה - מה שלא קרה כמובן (מצטער על התיאור הגרפי אבל זה מה שקורה במציאות כשיורים בבן אדם).

לשוביניזם הגברי הזה מצטרפת גישה מאוד תוקפנית ומיליטנטית של ארגונים פמיניסטיים שפועלים לטובת המחבלות ורואים בהן קורבנות תמימים ש"נקלעות לסיטואציה שלא מרצונן החופשי" בכותרת שקרית כאילו הן "קורבנות גם של הדיכוי הגברי וגם של הכיבוש". בכתבה בה צפיתי בעבר בתוכנית "מבט שני" על מחבלות מתאבדות (שנכלאו לאחר שנכשלו בביצוע פיגוע התאבדות) היה מדהים לראות מצד אחד את הנחישות, הברק בעיניים וההתלהבות בה אותן נשים פלסטיניות מדברות בביטחון וגאווה על רצונן וחלומן להקריב את חייהן כדי "לשחרר את העם הפלסטיני", ותוך כדי הקריינית מספרת כמה שהנשים האלה הן מסכנות ולא באמת רוצות לעשות את מה שעשו ומספרת על אירועים טראגיים מחייהן האישיים.

הכתב חזר ושאל את המחבל שפיקד על אותן מחבלות מתאבדות האם יש לו ייסורי מצפון על כך ששלח נשים כה צעירות למותן והוא חזר ואמר שחובתו הראשונית הייתה לוודא שאכן הרצון לבצע את המעשה (פיגוע ההתאבדות) הגיע באמת מהנשים עצמן ולגמרי מרצונן החופשי. בסוף הכתבה שצולמה בבית הכלא, דיברה סופרת פמיניסטית שסיכמה:"כל הנשים האלה הן קורבנות שנדחפו לעשות את מעשיהן בעל כורחן" ושאר הסלט לגבי "חברה גברית שוביניסטית פטריארכלית" וסיסמאות "נגד הכיבוש".

מעציב ומדאיג אותי יותר שאני שומע גם אנשי ימין שמדברים באופן מאוד זהה לפמיניסטיות-שמאלניות לגבי סבלן של הנשים תחת משטר איסלם פונדמנטליסטי. אני כמובן לא אומר שהסבל הזה לא קיים, אלא שבדיוק כמו במקרים של נשים שהפכו לרוצחות פסיכופאטיות בגלל התעללות קשה ואונס אכזרי שעברו בילדותן, אפשר למצוא את אותן הסיבות בדיוק גם אצל הגברים שרוצחים והרי אנחנו רואים לאחרונה איך ארגון הטרור דעאש משתמש בילדים כדי לרצוח חטופים, הרי מגיל מאוד צעיר מרעילים את מוחם של הילדים - בנים ובנות כאחד!!

אסיים בציטוט נפלא של עו"ד דפנה נתניהו שמסכם היטב את התנגדותי לרחמנות הזאת כלפי נשות האויב:

"...אז לפני שבנות המין הפמיניסטי יצליחו לבלבל אותנו לגמרי ולשכנע אותנו שקל כל-כך לאהוב את האנושות או לפחות את מחציתה הנשית כדאי להזכיר לעצמנו שהגברים ככלל המוקאים על ידם כעבריינים בכוח, כאלימים, וכשוביניסטים, יכולים להיות האבא שלנו, או בנינו שאותו חינכנו אנו בעצמנו. כדאי גם לא לשכוח שאותם חיילים 'גזעניים' הם האבות, האחים, בני הזוג והבנים שלנו הלוחמים נגד אוייבנו כדי לאפשר לנו לחיות כאן וההזדהות עם אוייבנו גם עם הנשים שבהן אינה עומדת אצלנו כלל על הפרק".

הממצא הכי מזעזע למי שחוקר באמת לעומק את הפמיניזם ומנתח את המסרים שהאידיאולוגיה הזאת מעבירה באופן אגרסיבי, בשטיפת מוח בלתי פוסקת בכל אמצעי אפשרי, זאת העובדה שכל מה שהפמיניסטיות אומרות הוא בעצם שקר וכזב. אציג לפניכם 15 שקרים מרכזיים עליהם מתבססות הפמיניסטיות ואלפי ארגוני הנשים ישראל, כלפי ציבור שמכור לאמצעי התקשורת ומחובר אליהם כמו אינפוזיה לאדם חולה:

שקר: "יותר נשים נרצחות ע"י גברים מאשר ההיפך"

אמת: כשאישה רוצחת גבר, המעשה מראש לא נחשב רצח אלא 'הריגה' ומטה בסעיף ההרשעה, מה שאומר מספר שנים בודדות בכלא בלבד במקום 20-30 כפי שגבר יקבל על אותה עבירה באותן נסיבות. תמיד קיים גם סיכוי שאישה כלל לא תועמד לדין, כל שעליה לטעון ש"הגנה על עצמה" או הגיבה לאחר התעללות ממושכת, היא לא צריכה להביא שום הוכחות או חיזוקים לטענותיה, הנרצח הרי לא יכול להביא את גרסתו, מה שמאפשר לביהמ"ש לקבל את גרסתה של הרוצחת במלואה, תלוי בכישורי המשחק והבכי שלה המנופחים ע"י סיקור תקשורתי חד-סיטרי שמצדד בה ובגרסתה, כשעיתונאיות פמיניסטיות מנוסות ומקצועיות מוסיפות המון "תבלינים" לסיפור, לא משנה מה באמת התרחש.

לפיכך נשים שרצחו גברים כלל לא נחשבות רוצחות. חוקרים כמו ד"ר דברה שרמן קופלן מסבירים שנשים נוטות להשתמש בשיטות מגוונות יותר כדי להמית גבר כמו שימוש ברעל או הפעלת רוצח שכיר (לדוגמא המאהב שלה). לאחרונה התגלה שהאחוז הכי גבוה של מתאבדים הוא בקרב גברים בהליכי גירושין, בגלל התעללות קשה של המערכת שמגויסת כולה רק לטובת האישה. גם זה למעשה רצח שיטתי של גברים!

שקר: "נשים הן הקורבנות העיקריים של אלימות במשפחה"

אמת: כל המחקרים של מיטב המומחים המובילים בעולם בנושא מראים שנשים אלימות כלפי בני זוגן לא פחות מאשר ההיפך. מעבר לכך, נתון ידוע גם בארץ וגם בחו"ל הוא שנשים מובילות בלמעלה משני שליש בהתעללות בילדים. ככל שסוג ההתעללות קשה יותר, כך גדול יותר חלקן של נשים. הפמיניסטיות נוהגות לטשטש עובדה זו כשהן מרכזות תעמולה מאוד מאסיבית ואגרסיבית בנוגע להתעללות מינית בילדים שהיא למעשה רק 10 אחוז משאר סוגי ההתעללות, תוך הטענה שרוב המתעללים מינית הם גברים (טענה מניפולטיבית בפני עצמה).

שקר: "אנסים, פדופילים ועברייני מין הם תמיד גברים"

אמת: כמו בנוגע לאלימות, החוק בישראל לא מכיר כלל בעבירת אינוס שבוצעה ע"י אישה. במשך עשור היה ניסיון להעביר תיקון לחוק שיאפשר העמדה לדין של נשים שביצעו עבירות מין בקטינים (כפי שמקובל ברוב המדינות המתוקנות) אבל הוא טורפד סופית ע"י ארגוני הנשים ובמיוחד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" בטיעון הזוי ובלתי מבוסס כאילו "התיקון יאפשר לאנסים להאשים את קורבן האונס שגרמה להם לחדור לגופה".

שקר: "אחת משלוש נשים עוברת תקיפה מינית" ו"אין אישה שלא עוברת הטרדה מינית"

אמת: כיום, רוב התלונות לגבי אונס, הטרדות מיניות ושאר "עבירות מין" למיניהן מתבררות בסופו של דבר כתלונות כזב. אחראים למגיפה הזאת ארגוני נשים שבאופן שיטתי מקדמים ומעודדים נשים להתלונן על כל שטות, כל מילה, מבט או הודעה באינטרנט, תוך כדי שהן מחפות עליהן ומבטיחות להן בכוח החוק להעניק להן פטור מהעמדה לדין במקרה שיוכח שהן שיקרו.

החקיקה בישראל בנוגע לעבירות מין היא מהקיצוניות ביותר בעולם בעיקר בגלל מי שניסחה את החוקים, משפטנית פמיניסטית קיצונית בשם אורית קמיר, תלמידתה וממשיכת דרכה של פרופ' קתרין מקינון מארה"ב שטוענת שכל יחסי מין הטרוסקסואליים, כולל בין גבר ואישה נשואים, הם בעצם "אונס של האישה".

שקר: "רוב האסירים בבתי הכלא הם גברים ולכן גברים אלימים ומסוכנים יותר"

אמת: בכל תחומי העבירות, מגניבות, עבירות תנועה, מעילות בכספים ועד רצח, נשים זוכות ליחס סלחני, וותרני ומקל במיוחד בגלל לחץ בלתי פוסק של ארגוני הנשים ופמיניסטיות שהחדירו למערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות דוקטרינה מאוד שרירותית שקובעת שכל פשע שאישה מבצעת מעיד על היותה "קורבן התעללות ממושכת" ו/או "ילדות קשה", בדומה לסינדרום "האישה המוכה" הגורס שגם אם אישה תכננה מראש את רצח בן זוגה, רצחה אותו בשנתו או רצחה בן זוג נכה כשהיא בריאה וחזקה, עדיין היא שנחשבת מראש "הצד החלש וחסר הישע" שפעל מתוך "הגנה עצמית".

במילים אחרות, אישה לעולם לא יכולה להיות אשמה בפשע ותמיד יש גבר שאליו אפשר להעביר את האחריות. במציאות כזו, כשבתי משפט כלל לא מעמידים לדין נשים עברייניות גם במקרי אלימות קשים, הפמיניסטיות הן אלה שדואגות שנשים לא יגיעו לכלא ואם כן, במקרים קיצונים, סעיפי ההרשעה תמיד מופחתים ותקופת העונש נמוכה בהרבה מאוד - מכאן הפער העצום בכמות האסירות לעומת אסירים.

שקר: "נשים חיות יותר שנים כי הן זהירות יותר ומנהלות אורח חיים חכם ובריא יותר"

אמת: לפני 80 שנה הפער בתוחלת החיים היה שנה אחת בלבד לטובת הנשים בעולם המערבי ומאז הוא גדל ל7 שנים בגלל ההתקדמות של מדע רפואי שמצד אחד פתר את רוב גורמי התמותה המובילים של נשים כמו בעיקר סיבוכי לידה. מאז השתלטות הפמיניזם מדע הרפואה משקיע את רוב תקציבי מחקר הבריאות לנשים בלבד כשיתר התקציב הוא "שוויוני" כלפי שני המינים, מה שלא משאיר תקציב למחקר בנוגע לבעיות בריאות הפוגעות בעיקר בגברים, בעיקר סרטן הערמונית.

מעבר לכך, עד היום, למרות כל התעמולה והדיבורים האינסופיים על "שוויון" וטענות ש"נשים מסוגלות לעשות כל מה שגברים יכולים", עדיין גברים מובילים ב99 אחוז מהתפקידים והעבודות המסוכנות והמזיקות ביותר אם זה בצבא, עבודה עם חומרים מסוכנים, בניה, שיפוצים, תיקונים, סבלות, הובלת משאות כבדים, משימות חילוץ והצלה ועוד. ככל שהמקצוע מסוכן יותר ודורש יותר מאמץ פיזי וסיכון בריאותי פיזי ונפשי, כך חלקן של הנשים שואף לאפס.

שקר: "נשים מופלות בשכר ומרוויחות על אותה עבודה הרבה פחות מגברים"

אמת: גברים מבצעים את כל העבודות הכי קשות, מסוכנות, שוחקות ולא-נעימות שדורשות מאמץ והתמדה לאורך שנים רבות בזמן שנשים דורשות הקלות, זכויות יתר, חופשות ארוכות במיוחד ויצירת תנאי סביבת עבודה "נוחה לנשים" שלעיתים מפריעה לתפקוד של מקום עבודה.

ידוע היטב שגברים מבצעים באותם תפקידים הרבה יותר עבודה ומאמץ גם מבחינת שעות נוספות, משמרות לילה חובה ותפקידים "לגברים" כמו לסחוב ארגזים כבדים בסוף יום העבודה. למעשה הדרישה של הפמיניסטיות היא לא באמת לשכר שווה לעבודה שווה אלא שכר מלא ויותר לעבודה ששווה פחות מחצי מעבודתו של גבר, מה שבא לידי ביטוי בנקודות זיכוי והטבות כספיות שנשים מקבלות אוטומטית רק על היותן נשים.

שקר: "נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים מה שמוכיח שהן נוהגות טוב יותר מגברים"

אמת: ידוע שנשים נוהגות למרחקים קצרים יותר, רוב (99%) הנהגים של רכבים כבדים כמו אוטובוסים, משאיות ורכבי הסעה הם גברים (נוהגים בתנאי לחץ זמן) ובכלל יש יותר נהגים גברים על הכביש מאשר נהגות נשים, לכך הגיוני שגברים יהיו יותר מעורבים מספרית בתאונות.

ועדיין - גם במקרים של עבירות תנועה קשות, אפילו כאלה הגורמות או עלולות לגרום לתאונות ונפגעים, מערכת החוק נוהגת בנשים בכפפות משי ומלכתחילה לא מענישה אותן. לדוגמא: שופטת נזפה בשוטר שעצר נהגת על שדיברה בטלפון נייד תוך כדי נהיגה והיא זיכתה את הנהגת בטענה שהשוטר לא הקשיב לטענותיה ונימוקיה של הנהגת. עד היום לא שמעתי אפילו נהג מנוסה אחד שאמר לי:"איזה יופי הנשים נוהגות" - בדיוק ההיפך.

שקר: "למרות הישגי הפמיניזם, עדיין יש תקרת זכוכית שמונעת מנשים להגיע לעמדות בכירות בחברות גדולות, בפוליטיקה, באקדמיה, בצבא וכו'"

אמת: תקרת הזכוכית זוהי מניפולציה פמיניסטית מתוחכמת שמתעלמת במכוון מההבדלים בחלוקת הכוח בין עובדות נשים לעומת עובדים גברים. כך למשל, בדיקה מעמיקה של ארגון מודרני תעלה שלמרות שבראש פירמידת הארגון, בתפקיד המנכ"ל עומד גבר, עדיין בדרגה אחת או שתיים מתחתיו יש הרבה יותר נשים מאשר גברים (עבודות משרד למיניהן).

ככל שיורדים בדרגות ומגיעים לתפקידים כמו פועלים, טכנאים ואנשי תחזוקה שמבצעים את כל העבודה השחורה, הקשה והשוחקת ביותר, מגלים שאחוז הגברים הוא מוחץ - 90 אחוז ומעלה. האם בגלל גבר מנכ"ל אחד לעומת 1000 גברים פועלים פשוטים אפשר לומר ש"הגברים שולטים בארגון"???

שקר: "פרסומאים עושים שימוש בגוף האישה ומציגים נשים כאובייקט מיני כדי למכור מוצר"

אמת: מאז שנות ה90 המלחמה הבלתי פוסקת של ארגונים פמיניסטיים שהמציאו מונחים גורפים כמו "החפצה", ההופכים כל דוגמנית ושחקנית ללא פחות מ"קורבן ניצול מיני", למרות ההצלחה והרווחים העצומים שהן משיגות בארץ ובחו"ל, דווקא גברים הם אלה שהפכו לאובייקט מובהק של לעג, השפלה ואלימות קשה. פרסומות שמשפילות גברים ומציגות את דמות הגבר באופן נלעג ונחות הפכו לכ"כ מובנות מאליהם שיש פרסומאים ובעיקר פרסומאיות נשים ביותר מ80 אחוז, שמתגאות במעשיהן ורואות בכך גבורה ו"הישג פמיניסטי ראוי".

שקר: "נשים מגיעות להישגים לימודיים טובים יותר בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות מה שמוכיח שהן חכמות יותר"

אמת: בתחילת שנות ה90 פתחו הפמיניסטיות (ובמיוחד קרול גיליגאן) בקמפיין מאוד אגרסיבי וסוחף שטוען שבנות הן מקופחות, מופלות ומוחלשות בסביבת בתי הספר, תוך כדי שהן מתבססות על נתונים שקריים כשדווקא ההישג של הבנות בלימודים היה טוב יותר מאי פעם.

התוצאה והתגובה ל"משבר" הדמיוני הזה שהוצף בכל אמצעי התקשורת ובכנסים לאנשי הוראה היה אינספור תוכניות בתקציבים בלתי מוגבלים כדי לקדם אך ורק בנות בלימודים ולהעניק להן יחס מועדף, מה שבא לידי ביטוי בין היתר במלגות לנשים בלבד ובשינוי תכני הלימוד שיהיו נוחים יותר עבור בנות ויקשו על הבנים.

כיום המציאות היא שמצב הבנים בחינוך הוא בשפל כמותו לא היה מעולם והסופרת האמיצה כריסטינה הוף סאמרס מכנה זאת 'מלחמה נגד הבנים' בספרה המהפכני שחושף את כל הדרכים והשיטות המכוערות בה דואגות פמיניסטיות לקדם אך ורק את הבנות בלימודים.

שקר: "צה"ל הוא ארגון גברי שוביניסטי המונע מנשים להתקדם וחוסם אותן בתפקידי קצונה ופיקוד בכירים"

אמת: אין עוד צבא בעולם שמקדם נשים, נותן להן יחס מועדף ואינספור קיצורי דרך לתפקידי קצונה ופיקוד בכירים כמו צבא ההגנה לישראל. למרות שיחסית לגברים פחות נשים מתגייסות לצה"ל עדיין האחוז שלהן בתפקידי קצונה ופיקוד הוא גבוה ביותר.

בפועל בזמן שאת הגברים מכריחים לבצע את כל התפקידים הכי קשים, מסוכנים, שוחקים ומכריחים אותם ע"פ חוק להקריב את חייהם ובריאותם, צה"ל הפך למכללה היוקרתית ביותר לקידום נשים כשהוא מכשיר ומקדם אותן במגוון אינסופי של תפקידים ומקצועות בהם הן יכולות להשתמש גם בחיים האזרחיים.

גם הסיפור על ה"חיילות הלוחמות" הוא חלול כי דואגים מראש לא לשלוח את ה"לוחמות" למקומות ומצבים בהם נשקפת סכנת חיים של ממש וכל תקרית יוצאת דופן שבה חיילת נפצעת או נשרטת נחשבת 'מחדל חמור' שמוביל להעביר את החיילות למקום בטוח יותר. בפועל להבדיל מהחיילים שנחשבים כבשר תותחים זול, לכל חיילת "לוחמת" שמורות אינספור זכויות ופריוולגיות כמו לעזוב את התפקיד מתי שמתחשק להן.

עוד בנושא: 'השוביניזם הנשי בצה"ל'

שקר: "בגלל האגו הגברי, גבר לא מוכן שאישה תפרנס אותו, תשלם עליו בדייטים וכו'"

אמת: כל אישה, לא משנה עד כמה היא "פמיניסטית" ומטיפה ל"שוויון", תחפש גבר חזק ומצליח כלכלית ותבחן אותו לפי כמה הוא מוכן להשקיע בה, בעיקר מבחינת הוצאות כספיות (שלא ייחשב חלילה "קמצן"). היום יותר מאי פעם אין דבר יותר "מוריד מהכבוד" עבור אישה לנהל מערכת יחסים עם גבר שלא עובד או מרוויח פחות ממנה, מה שמסמן מראש את הגבר כפרזיט, אוכל חינם, נצלן וכו', אבל יותר מכל כ"לא מספיק טוב בשבילה".

המון זוגות צעירים נפרדים והקשר נקטע ביוזמת האישה כי הגבר לא מצא עבודה, לא התקדם מספיק בעבודתו או לא יכל מסיבה בריאותית לצאת לעבוד, לא משנה עד כמה טוב הוא מילא את עבודות הבית (בישול, ניקוי, טיפול בילדים וכו'), הנשים הן אלה ששומרות בקנאות נוקשה על התפקיד שלהן כ"מפורנסות" והגבר בתור הצד שמחוייב גם ע"פ החוק וגם לפי מוסכמות חברתית לספק את כל צרכי האישה. נשים רבות מאוד עושות תואר, שניים ואפילו דוקטורט לא כדי שתוכלנה לצאת לעבוד אלא רק כדי למצוא בן זוג ברמה ובמעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר.

במילים אחרות, הבעיה היא לא האגו הגברי כי אם האגו הנשי הדורסני בזמן שלא קיים גבר שבפנטזיה החבויה שלו לא היה רוצה שאישה תפרנס אותו, תפנק אותו, תקנה לו מתנות ותדאג לכל צרכיו.

שקר: "אם נשים היו מנהלות את העולם, לא היו יותר מלחמות"

אמת: ההיסטוריה דווקא מוכיחה שלמרות שהיו יחסית פחות נשים מנהיגות, הן הובילו ברובן הגדול להכי הרבה שפיכות דמים, מלחמות, עימותים וזוועות. הטענה כאילו "נשים יביאו שלום עולמי" גם מתבססת על הטענה הבלתי מציאותית כאילו נשים לא מסוגלות להיות אלימות, בזמן שבאופן מלאכותי דואגות פמיניסטיות להעניק הקלות ופטורים על נשים שביצעו עבירות אלימות קשות ויוצאות בגלוי להגנתה של כל אישה, גם היא רצחה באכזריות את בנה הפעוט בן ה4, או במקרה הזה מארה"ב שהארגון הלאומי לנשים בארה"ב NOW נלחם במשך שנים כדי לבטל את סעיף הרצח בה הורשעה רוצחת 5 ילדיה!

שקר: "הדת היהודית מקפחת, משפילה ומפלה לרעה את האישה"

אמת: לפי ההלכה היהודית הגבר ורק הוא מחוייב ונדרש להתחתן, להקים משפחה ולפרנס בזמן שכל מה שאישה תבחר לעשות או לא לעשות  - הכל מרצונה החופשי. למעשה לפי תיאורי הרבנים האישה ביהדות נחשבת כ"מושלמת" ו"במעמד רוחני גבוה יותר" משל הגבר, לכן נטל החובות והדרישות ממנה הרבה יותר קטן, היא לא צריכה להוכיח כלום, לא לעמוד בשום מבחנים ובטח לא להיות משועבדת למסגרת נוקשה של כללים, הגבלות ועונשים כבדים על אי-מילוי מצוות כאלה או אחרות.

גם הקמפיינים הבלתי פוסקים של ארגונים רפורמים, אנטי דתיים ושמאלניים-קיצוניים בנוגע לקיפוח נשים ברבנות, ההפרדה בקווי המהדרין, מסורבות הגט וכו', הכל תערובת של שקרים וחצאי אמיתות. נשים רבות מאוד היום יותר מאי פעם ביניהן נשים קרייריסטיות, אינטליגנטיות, משכילות מאוד, מצליחות ומבוססות כלכלית, בוחרות לחזור בתשובה, לא כי הן מרגישות "מושפלות" או שמטיפי הדת למיניהם מתנשאים כלפיהן אלא בדיוק ההיפך המוחלט. מדוע לדעתכם כוכבת הפופ המפורסמת ביותר בעולם, מדונה, החליטה ללמוד קבלה?? (עוד בנושא תוכלו לקרוא במאמרי "אף אחד לא מקפח את הנשים")

פורסם ב: 02/02/13, 19:52, גיל רונן, אתר ערוץ7

נשים בקורס טיס – בכל פעם שיש קורס חדש, העיתונות מפמפמת את המרכיב הנשי. מדוע, ומה בעצם תרומתן של הטייסות?

מזה 18 שנה, מאז בג"צ אליס מילר, הנושא של נשים ביחידות קרביות, ובמיוחד במטוסי חיל האוויר, אינו יורד מהכותרות בישראל.

הקורס האחרון אינו יוצא דופן מהבחינה הזו: שוב העיתונים מלאים בסיפורים על הבנות הלוחמות המהוללות, שלפי הנפח העיתונאי המוקדש להן, אפשר לחשוב שהן לוחמות העילית שבלעדיהן צה"ל לא יוכל לתפקד.

האמת לגבי הטייסות היא שתרומתן לחיל מזערית. ככל הידוע לנו, רק אישה אחת – רוני המפורסמת – משרתת כטייסת קרב במטוס, ואישה אחת משרתת כטייסת מסוק קרב. כל האחרות הן על תקן של טייסות תובלה, נווטות או מכוננות.

תשאלו – נו, אז מה? האם עינך צרה בכך שנשים משרתות כטייסות? האם הגבריות שלך מאוימת? האם אתה שונא נשים ולא מוכן לפרגן להן את יכולותיהן?

ובכן, לא! אף אחת מהתשובות האלה אינה נכונה.

האמת הפשוטה היא שקורס טיס אמור להיות אחד הקורסים הקשים ביותר בצבא, אם לא הקשה שבהם. אחד המרכיבים שלו, שכל מתנדב לטיס מודע לו היטב, הוא סדרת השבי האימתנית. מרכיב אחר הוא אימון מיוחד המכשיר את הלוחם לשרוד בשטח אוייב עויין, הכולל יכולת לחימה פנים-אל-פנים.

באופן ממוצע, בנות חלשות יותר פיזית מבנים באופן משמעותי ביותר. ההבדלים ניכרים במיוחד בכוח בפלג הגוף העליון, וגם בחוסנן של העצמות וביכולת של הגוף לפתח מאסת שריר כתוצאה מאימונים. ההבדלים אינם הבדלים קטנים אלא הבדלים גדולים ומכריעים. לא חסרים מחקרים שמפרטים את שיעורי ההבדלים בכוח הפיזי של המינים, אבל האמת היא שלא צריך מחקרים בשביל זה: אלה דברים שכל ילד יודע.

יוצא איפוא שבשביל להכניס בנות ליחידות קרביות, ובמיוחד ליחידות מובחרות, יש צורך בהורדת סרגל המאמצים עבורן. הן נושאות פחות ציוד. פחות מחסניות בחגור, למשל. כאשר צריך לקפוץ מעל קיר באימון, שמים להם דרגש ליד הקיר בכדי שיוכלו לעבור אותו (זה לא צחוק, זה נכון וזה בדוק ואפילו הראו את זה פעם בכתבה בטלוויזיה). בכדי שלא ישימו לב, בזמן האימונים, שהבנות רצות לאט יותר מהבנים, פיתחו בצה"ל "אימון מטשטש הבדלים". כלומר, במקום לרוץ בקו ישר, החיילים והחיילות רצים במסלול מעגלי. ככה אי אפשר לדעת מי נמצא בהקפה השלישית, ומי עדיין לא סיים את הראשונה.

הגששים קראו לזה ישראבלוף.

טייסת שתיפול חלילה בשבי האוייב תיאנס – אין בכך ספק בכלל. שום תרגולת בסדרת השבי לא תמנע את זה ולא תעזור לה לשרוד את זה. לא רק שהיא תיאנס, השובים ידאגו ליידע אותנו בכך. המדינה לא תעמוד בזה, והעיתונות התבוסתנית תייצר כזו פאניקה, שהממשלה תסכים למסור עבור הטייסת השבויה גם את הכותל המערבי.

טייסת שלא מסוגלת לעבור את קורס הטייס בלי הנחות גם לא תוכל להתמודד בקרב פנים אל פנים עם אזרחים או חיילים עוינים בשטח אוייב. לחיילים הקשוחים ביותר זה קשה – קל וחומר שזה יהיה קשה עבור מי שעברה את קורס הטייס רק בכדי למלא מיכסה של ארגוני הנשים.

עוד בעייה קשה היא שיעור הפציעות הגבוה של בנות ביחידות הקרביות, וחומרתן של הפציעות (ראו וידיאו). זהו אחד הסודות השמורים ביותר בצה"ל. ח"כ יעקב כץ התייחס אליו מעל במת הכנסת בשנה שעברה – אבל זה רק בגלל שהוא איש אמיץ. אף אחד אחר לא מוכן לגעת בנושא, כולל חברי כנסת מהימין, כולל (ובמיוחד) העיתונות, מהחשש שיצויירו כ"שוביניסטים" רחמנא ליצלן ו"ייפלו לפה" של קרן נויבך, שלי יחימוביץ', אילנה דיין ודומותיהן.

יש עוד הרבה סיבות מדוע הכנסתן של נשים ליחידות קרביות, ובמיוחד לטיס, היא מעשה טפשי. אחת מהן היא שעצם העובדה שאתה מקדם חייל אחד – במקרה הזה חיילת – על סמך דרישות נמוכות יותר מאלה שאתה דורש מהאחרים, יוצרת דמורליזציה. שכן, העדפת החיילות לא מסתיימת בעצם כניסתן ליחידות אלא נמשכת גם בקידום שלאחר מכן. מכיוון שממילא פחות מ-3% מהבנות מתנדבות לשירות קרבי, ועוד הרבה פחות שורדות את המסלול כולו – העיסקה הזו לא משתלמת לצבא.

חמורה מכל, אולי, היא העובדה שמי שמקדמות נשים באופן מאוד אגרסיבי בתוך הצבא הם ארגוני "הקרן החדשה לישראל", שהיא קרן עויינת לישראל, ובראשם עמותת "שדולת הנשים."

בווידיאו הבא אתם יכולים לראות את מי ששימשה עד הזמן האחרון כיו"ר שדולת הנשים, רינה בר-טל, משתוללת מזעם בישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת מהשנה שעברה, בנוכחות אלוף אורנה ברביבאי ויועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן), תא"ל רחל טבת-ויזל. מה שבר-טל אומרת שם באופן ברור מאוד זה: אתן חייבות את קידומכן לנו. אני קידמתי אתכן. הסיבה לכעס שלה, אגב, היא ככל הנראה העובדה שהרמטכ"ל מינה ליוהל"ן את טבת-ויזל, שהיא אישה דתייה ולא טופחה על ידי הקרן החדשה, ולא את אחת המועמדות ששדולת הנשים רצתה שתמונה.

ועכשיו תצפו בבקשה בווידיאו הזה, שצולם באותה הישיבה. האיש שמדבר ברקע זה עבדכם הנאמן. משום מה המצלמה לא הראתה אותי אלא את מי שישבו מולי: חבורה של נשות שמאל קיצוני שבמרכזן ד"ר אורנה ששון-לוי, גם היא מ"צוות המגדר" של צה"ל. ששון לוי כתבה ספר, "זהויות במדים," בו קראה להחלשת הצבא ומרכזיותו בחברה הישראלית.

כך כתבה ששון לוי בספרה: "המשך הסכסוך והצמדות לפתרונות צבאיים כוחניים משרתים את מעמדם של חלק מהגברים בישראל.... מכאן שהתפתחותם של דגמים אחרים של גבריות... יכולה לסדוק את כוחה של הגבריות הקרבית ולפגוע ביציבותו של המיליטריזם הישראלי".

למרות זאת היא קיבלה כבוד מלכות בישיבה – שנוהלה על ידי ח"כ ציפי חוטובלי הפמיניסטית – וכפי שאתם רואים, היא וחברותיה גם לועגות לי בגלוי בזמן שאני מדבר.

כך בדיוק מקבל השמאל הקיצוני והבוגדני דריסת רגל בדרגים הגבוהים ביותר של צה"ל ושל המדינה. תאמינו או לא, אבל בתוך צה"ל פעל במשך שנות ה-2000 "צוות מגדר" בראשותה של הפרופ' נעמי חזן. זו אותה נעמי חזן שחתמה על עצומה שקראה לצה"ל להפסיק את "הטבח" בעזה, כבר ביום הראשון של מבצע עופרת יצוקה. אותה חזן שעמדה בראש הקרן החדשה שארגוניה סיפקו 92% מהחומרים הישראליים של דו"ח גולדסטון. הצוות הזה – המורכב כולו מנשות שמאל קיצוניות ביותר, המתנגדות לצה"ל – קיבל גישה למאגרי הנתונים השמורים ביותר והעביר הרצאות למאות או אלפי חיילים וחיילות, קצינים וקצינות.

זה לא צחוק, רבותי. זה רציני מאוד. מדובר במחדל ברמה הגבוהה ביותר, והוא מתרחש מתחת לאף של כולנו. הגיע הזמן לשים סוף למצב הזה ולהתחיל לומר את האמת על הקמפיין למען נשים קרביות.

לפרטים נוספים – הקליקו בבקשה על הקישור הזה בכדי לצפות בחוברת של "הפורום לחוסן צה"ל"

בנוסף, צפו בבקשה במצגת הזו

רמת הכשירות של נשים בצבא נמוכה משמעותית לעומת גברים, הן מועדות פי עשר לשברי מאמץ, 100% פגועות ופצועות יותר מלוחמים מהמין הגברי, זאת למרות הורדת הרף משמעותית עבור הבנות המיועדות לתפקידי לוחמה.

מאת: גיל רונן | יום שישי 22 יוני 2012 (פורסם באתר 'דוסים')

השמאל הפמיניסטי-מיליטנטי מפמפם "מכתב קצינות" שדורשות מוועדת פלסנר דווקא לא להכניס לצבא יותר מדי חרדים, או להכניס אותם אבל לדאוג שלא יקבלו את תנאי השירות שהם דורשים, כלומר – לכפות עליהם נוכחות של נשים.

לא ברור כמה קצינות חתמו על המכתב הזה, אבל הוא עוד ביטוי לכך שהשמאל הקיצוני ניכס לעצמו את נושא "קידום מעמד הנשים" ומשתמש בנשים כרצונו, במקרה זה בכדי להתנגח בדתיים ולהצר את צעדיהם בצבא. זאת, מבלי לשאול את הנשים אם הן אכן מסכימות למהלך. הנשים, עבור השמאל, הן עדר צייתני של שפחות פוליטיות, שניתן לעשות בהן שימוש ולזרוק אחר כך.

מה שהעיתונות לא מספרת לציבור זה שקיימות בעיות קשות מאוד עם מסלול השירות הקרבי לנשים. יש ראיות לכך שהוא מהווה סכנה פיזית מיותרת לבנות שמשרתות בו – פחות מ-3% מהמתגייסות – ושהוא מחליש את הצבא, ולכן מסכן את כולנו.

ניסיונותי להכניס מאמרים בנושא הזה לעיתונות החילונית נכשלו. אפילו הכתבים הצבאיים המהוללים ביותר מודעים לעובדות אבל פוחדים לנסות אפילו לפרסם אותן.
אז קבלו בכל זאת כמה עוּבדות.

קיימים מספר הבדלים פיזיולוגים מרכזיים בין נשים וגברים, חוץ מהבדלי המשקל והגובה.
אחוזי השומן אצל הנשים נעים בסביבות ה-25%-30%. אצל גברים בסביבות ה-10%-15%.

אצל גברים קיים יתרון מהותי במאסת השריר המתבטאת בכוח שריר. בנוסף, פעולת ההורמונים הגבריים מקנה להם יתרון בפיתוח מאסת השריר. כלומר, הפער בין הגברים לנשים הולך וגדל ככול שהם מתאמנים יותר. דו"ח של משרד ההגנה הבריטי קבע שבמה שקשור להתפתחות שרירים וכושר אירובי, רק אחוז אחד מהנשים מגיע לתפקוד של גבר ממוצע. בצבא האמריקאי, רק 2.5% מהנשים הגיעו לציון הממוצע של הגברים בריצת שלושה קילומטר.

סקר של צה"ל מצא שנשים מועדות לשברי מאמץ ופגיעות אורתופדיות אחרות בשיעורים הגבוהים עד פי 10 ויותר (!!!) ביחס לגברים מקבוצת גיל דומה הנחשפים לאותם העומסים הגופניים.

הרעיון שנשים צריכות לשרת ביחידות קרביות לא הגיע מהצבא, אלא מעסקניות הפמיניזם המיליטנטי, שהפעילו לחץ אינטנסיבי בעיתונות, בבג"צ ובכנסת. אבל בהתחשב בנתונים שהבאנו, זה דומה למצב בו שדולת יצרני הברזל תתעקש שהצבא ייצר גם סדרת טנקים מברזל רגיל ולא רק מפלדה. ברור שזה יוביל לבעיות קשות. ואכן, זה מה שקרה.

בשנים האחרונות יצא לי לעבוד מול גוף קטן וממזרי הקרוי הפורום לחוסן צה"ל, המורכב ממספר קצינים בכירים במיל., וחוקרות מקצועיות. הפורום ערך לאורך שנים מחקר מקיף על מה שבאמת קורה ביחידות בהן שובצו נשים בתפקידים קרביים. כצפוי, מסתבר ששיעורי הפציעות בקרב הבנות אכן גבוהים בהרבה משיעורי הפציעות של הבנים.

בדיקה פנים-צה"לית השוותה בין אחוזי פציעות של נשים וגברים במספר יחידות מעורבות. בקרב המשנים הטכניים בסוללת תותחנים שנבדקה, שליש מהבנות הוגדרו כפגועות. ביחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף, מחצית הבנות הוגדרו כפגועות. בגדוד המעורב 'קרקל' – 22%, ובקרב מטהרות אב"כ בבית הספר להנדסה צבאית – 20%. שיעור הבנים הפגועים בכל אחת מהיחידות האלה היה 10% בלבד.

בסיכום שערך מפקד גדוד אב"כ 76 נקבע: "בפלוגה ג', מתוך סד"כ של 18 לוחמות – 11 לא כשירות. בפלוגה א' מתוך סד"כ של 11 לוחמות (כולל סגל) – 9 אינן כשירות".
עוד התברר שלא רק שיעור הפציעות גבוה יותר אלא גם חומרתן. שבר הליכה נחשב חמור יותר ככל שהוא נמצא גבוה יותר מעל כף הרגל. אצל בנים, מרבית שברי ההליכה הם בעצם השוק. אצל בנות – באגן.

החוקרים אף מצאו כי בנות ביחידות הקרביות סובלות מצניחות רחם בשיעור מדאיג.

חיילות קרביות שרואיינו על ידי חוקרת של הפורום סיפרו: "יש הרבה מאוד בנות עם בעיות רפואיות... כשהגענו לכאן הכל התנפץ. תוך חודשיים שלושה – מתוך 30 בנות נשארו אולי 7. לי יש צניחת רחם, לחברה שלי גם, עוד בנות עם שברי הליכה באגן". השיחות מוקלטות.

חוקרי הפורום, האמינים עלי לחלוטין, טוענים גם שלתיקים הרפואיים של בנות שנפגעו יש נטייה משונה להיעלם – מה שלא מאפשר להן לתבוע את הצבא.
בכדי לחפות על ההבדלים הפיזיולוגיים, צה"ל הוריד את דרישות הקבלה עבור בנות המבקשות להתקבל ליחידות הקרביות. במסגרת אימון, כשצריך לטפס על קיר, מצמידים אליו ספסל עבור הבנות (וכעת כבר מתכננים להנמיך את הקירות). בגדוד קרקל, קצב ההליכה הואט עבור הבנות והפק"לים הוקטנו.

יש גם משהו שנקרא "אימון מטשטש הבדלים". אם נותנים לבנות ולבנים לרוץ מנקודה א' לנקודה ב', הבנים משיגים את הבנות וזה לא נעים. לכן מעדיפים ביחידות המעורבות לרוץ במעגלים. ככה, גם אם הבנים כבר בהקפה העשירית והבנות רק בשביעית (נניח), עדיין יש תחושה של ביחד...

ברור שיש פה חשש כבד לפגיעה בכושר הקרבי של הגדודים, או לכל הפחות הסחת דעת וביזבוז משאבים. ועוד לא דיברנו על הפגיעה במה שהמומחים מכנים "לכידוּת היחידה", ועל מה שקורה כשצלף וצלפית בני 20 שוכבים יחדיו במארב במשך 72 שעות.

אם גם החיזבאללה והחמאס היו מוכנים לפגוע בכושר הקרבי שלהם בשם הניסויים הפמיניסטיים, אזי לא היתה בעיה. אבל ככל הידוע, הם לא בעניין.

אז למה אין על כל זה תחקירים בעיתונים? למה לא דנים בזה בטלוויזיה ובכנסת? מסיבה אחת. העסקניות הפמיניסטיות לא מאפשרות את הדיון הזה. נראה כי עבורן, החיילות הן בסך הכל בשר תותחים, במלוא מובן המילה, במלחמתן הפוליטית בגברים, במסורת היהודית ובעצם הרעיון שאיש הוא איש ואישה היא אישה, ושניהם נועדו לחיות יחדיו בהרמוניה ולגדל ילדים.

אבל המדינה קטנה, והאינטרנט חופשי, והיום אי אפשר להשתיק נושא אם מספיק אנשים רוצים לדבר עליו. אז קדימה, בואו נדבר על זה.

פורסם באתר NRG מעריב בתאריך 16/5/2012

צריך ממש להתאמץ בכדי לא לשים לב שבראש כל מפלגות הקואליציה עומדים כיום גברים, כולל מפקד סיירת מטכ"ל בדימוס ושניים מפקודיו לשעבר, ואילו בראש מפלגות האופוזיציה היהודיות-חילוניות עומדות שתיים מהמנהיגות הבולטות ביותר של הפמיניזם המיליטנטי בישראל – שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון.

צירוף מקרים? לאו דווקא. לחלוקה המסורתית בין שמאל לימין נוסף בעשורים האחרונים פן אידיאולוגי-מגדרי מובהק. סקרים בישראל ובארה"ב מראים שיותר גברים מצביעים לימין, ויותר נשים מצביעות לשמאל. האם זה אומר שנשים הן יותר שמאלניות או פציפיסטיות באופן טבעי? לא בהכרח. דומה שהרבה נשים פשוט התרגלו לציית לעיתונאיות ולעסקניות הפמיניסטיות בכל עניין ודבר. העסקניות – רובן ככולן נשות שמאל מובהקות – קראו לנשים להצביע לציפי לבני בבחירות הקודמות, ובבאות הן יקראו להן, מן הסתם, להצביע ליחימוביץ' וגלאון.

כאשר שלי יחימוביץ' וכרמלה מנשה ניהלו מתוך אולפני "קול ישראל" קמפיין ליציאה מיידית של צה"ל מלבנון בשנים 1997-2000, רעיון הנסיגה הוצג כמשהו שמייצג "חשיבה נשית". אין הצדקה אמיתית לאמירה הזו: אישה הרי יכולה להעדיף שצה"ל יחזיק רצועת ביטחון בלבנון בדיוק כמו שגבר יכול להעדיף את ההיפך. השאלה אם לסגת או לא היא אסטרטגית וצבאית, לא מגדרית. בהצגת רעיון הנסיגה כביטוי ל"חוכמה נשית" יש חנופה לנשים, אבל יש גם הונאה.

יש פה גם חוסר כבוד לציבור הנשים הישראליות. האם לא היה ראוי לשאול את הנשים לדעתן במקום לכפות עליהן אותה? לא זכור לי שיחימוביץ' ומנשה ערכו משאל בכדי לבדוק אם נשים באמת מעדיפות שצה"ל יצא מלבנון באופן החפוז שבו עשה זאת. בהחלט ייתכן שאם היו שואלים אותן, רבות מהנשים היו מעדיפות שצה"ל ישהה בדרום לבנון, מאשר שנסראללה ישב שם עם הטילים שלו. ייתכן מאוד שרובן גם היו מעדיפות שצה"ל יישאר בעזה, במקום שיירו משם גראדים על באר שבע, אשדוד ואשקלון. ואף על פי כן, גם ההתנתקות קיבלה רוח גבית חזקה מפוליטיקאיות ועיתונאיות פמיניסטיות, שתמיד מתנגדות לכל פיתרון צבאי ו"מאצ'ואיסטי".

נראה כי ההטייה השמאלית חזקה יותר אצל עסקניות הפמיניזם המיליטנטי אפילו מהצורך להגן על נשים. קשה לא לשים לב, למשל, שנציגות התנועה בעיתונות ובפוליטיקה רואות חשיבות עצומה בכל מקרה שבו יהודים – ובמיוחד אנשי ציבור וקצינים בכירים – חשודים בעבירות מיניות. כבר 15 שנה לפחות שאנו חווים שוב ושוב את הפרשיות האלה, ותמיד הן משאירות טעם מוזר: תמיד משתמשים במילים "אונס" ו"תקיפה מינית" בצורה שנראית לא-מתאימה. תמיד המתלוננת נקראת "הקורבן" מהרגע הראשון. כמעט תמיד, התנהגות הנשים המעורבות לא מתאימה למה שהיית מצפה מנשים שנאנסו. תמיד הפוליטיקאיות והעיתונאיות מעורבות עד הצוואר בהליכים הפליליים ומנהלות את המשפט מעל דוכן הכנסת ובעיתונים.

מצד שני, כאשר מתרחשים מקרים שבהם החשוד אינו יהודי, אבל ברור הרבה יותר שאכן היה אונס ברוטאלי – דווקא אז, העסקניות ממלאות פיהן מים. אני מדבר על מקרים כמו שתי התקיפות האחרונות בתל אביב. ביום שלישי אחר הצהריים, יחימוביץ' פירסמה סטטוס פייסבוק זועם – לא לגבי שני מקרי אונס צעירות שאירעו במהלך 72 שעות, אלא לגבי נתן אשל. בכך שנתניהו ממשיך להיעזר באשל, היא כתבה, הוא "מגביר את תחושת הייאוש של נפגעות ומוטרדות." ומה לגבי נשות תל אביב אחרי מעשי האונס הנוראים? הן לא מיואשות?

זה לא מקרה, לדעתי, שציפי לבני – שעברה פמיניזציה רצינית בשנים האחרונות – לא הסכימה לשבת בממשלה של נתניהו, ומופז כן. הגברים מזהים את הסכנה החיצונית ומבינים שצריך להתאחד מולה. אבל מבחינת הפמיניסטיות המיליטנטיות – הסכנה האמיתית היא הגברים עצמם.

בשנתיים האחרונות פירסמו עיתונאי 'מעריב', בן כספית, בן-דרור ימיניוקלמן ליבסקינד, שורה של תחקירים חשובים על מעללי "הקרן החדשה לישראל" ונשיאת הקרן, פרופ' נעמי חזן, לשעבר חברת כנסת מטעם מרצ. התמונה העולה מהתחקירים היא של גוף המממן ומכוון מערך של ארגוני "זכויות" שמחליש את המדינה ואת צה"ל.

למרבה הצער, התמונה המבהילה הזו היא רק קצהו של קרחון ענק מימדים. בכדי לראות את הקרחון לעומקו, עלינו להרכיב על חוטמינו משקפי תלת-מימד מיוחדים, שיחשפו לעינינו את מימד הפוליטיקה המגדרית. אלה אותם המשקפיים דרכן צופות נשים פמיניסטיות בעולם הסובב אותן, רק שאנחנו נביט דרכם מבלי לוותר על הביקורתיות שלנו. כעת נגלה כי הרבה לפני  שנתמנתה לנשיאת "הקרן החדשה", הניחה חזן, ביחד עם חברותיה לממסד הפמיניסטי-מיליטנטי, את התשתית המגדרית למנגנון אותו היא מפעילה כיום באמצעות "הקרן החדשה".

מצויידים במשקפינו החדשים, בואו נצלול 20 שנה אחורה במימי הזמן הקפואים, לשנת 1992. באותה שנה הקימה ח"כ-דאז חזן את הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, בשיתוף עם ח"כ יעל דיין (עבודה). חה"כ לימור לבנת ונעמי בלומנטל (ליכוד) צורפו אף הן, לאחר שעברו "הכשרה" אידיאולוגית בידי עמותת "שדולת הנשים", והפכו בכך מרצונן החופשי לעלי תאנה עבור מפעל של שמאל קיצוני. "שדולת הנשים", שחזן נמנית עם המייסדות שלה, היתה באותן שנים ארגון דגל של "הקרן החדשה". חזן, מצידה, היתה חברת הנהלת "הקרן החדשה" לפני שנבחרה לכנסת.

559 הצעות חוק

הסוציולוג-היסטוריון ד"ר עוז אלמוג קובע במאמר "ממצ'ואיזם לפמיניזם" כי רק בכנסת ה-13 וה-14 הוגשו 559 (חמש מאות חמישים ותשע) הצעות חוק פמיניסטיות על ידי שמונה חברות כנסת. היום אנו כבר בכנסת ה-18. חלק ניכר מהצעות החוק הללו הן פרי עבודתה של "שדולת הנשים", והן מוגשות לחברי הכנסת כאשר הן כבר מוכנות לחתימה והגשה.

בשנת 1995 הוקמה בכנסת הוועדה לזכויות הילד, ביוזמת חברת הכנסת הקומוניסטית תמר גוז'נסקי. זוהי ועדה משלימה לוועדה לקידום מעמד האישה, וכפי שהסברנו בעבר – והוכחש על ידי הדוברת המשותפת לשתי הוועדות – מדובר בכלים שלובים. יחדיו, מקדמות הוועדות גירסה מערבית של תפיסה קומוניסטית ישנה אשר מסכסכת בין אבות ואמהות ומחלישה את שניהם מול ילדיהם. פועלן המצטבר של הוועדות תרם לערעור יציבות התא המשפחתי במדינת ישראל והעניק כוח רב לעסקניות המגדר בכל הרמות.

בשנת 1998 הקימה חזן את הרשות לקידום מעמד האישה במשרד רוה"מ. זו זרוע ביצועית של המנגנון המגדרי, שנהנית מגישה ממסדית שוטפת לתקציבים, למשרדי הממשלה על כל יחידותיהם, לרשויות מקומיות, למפעלים ולארגונים בכל הרמות והגדלים. חזן עומדת עד עצם היום הזה בראש הוועדה המייעצת של הרשות, וגם אם ראש הרשות – ורד סוויד – באה כיום מהמרכז-ימין הפוליטי, הרי שעולם המושגים שהיא פועלת במסגרתו מוכתב על ידי חזן וארגוני הקרן. אותה הדינמיקה פועלת במקרה של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, שבראשה עומדת לכאורה אשת ימין דתית, ח"כ ציפי חוטובלי.

מהפכה בצבא

ב-2001 הוקם גוף הקרוי "יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים" (יוהל"ן) במקום חיל הנשים של צה"ל, במסגרת מהפכה פנים-צבאית שהובילה חזן, ביחד עם נבחרת "חוקרות" אולטרא-שמאליות. חזן וחברותיה הוכרו כ"צוות מגדר" והתוו את קו הפעולה של יוהל"ן, תוך שהן מקבלות גישה בלתי-אמצעית לבסיסי צה"ל, למאגרי המידע שלו ולמפקדיו הבכירים ביותר.

המנגנון הפמיניסטי-מיליטנטי בישראל פועל בסימביוזה עם ממסד בינלאומי בעל קשר איתן לאו"ם והטיה אנטי-ישראלית מובהקת. חזן היא יו"ר ועדת ההיגוי הישראלית של גוף ששמו "נציבות הנשים הבינלאומית" (IWC), אשר פירסם עצומה ביום הראשון של מבצע "עופרת יצוקה" בו גינה את "הטבח" שמבצעים חיילי צה"ל בעזה. גוף זה מקדם מאז אמצע שנות ה-2000, ביחד עם עמותת "איתך-מעכּי" של "הקרן החדשה" והוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, חקיקה שנועדה לאפשר החדרת נשות שמאל ונשים ערביות לגופים ממשלתיים בעלי רגישות לאומית וביטחונית.

כל אחד מהסעיפים שהעלינו כאן ראוי, כמובן, לטיפול עיתונאי מעמיק ולבדיקה על ידי גורמים רשמיים כמו הכנסת. אם איננו רוצים לטבוע במצולות, עלינו לראות סוף-סוף את הקרחון, ולהיות מסוגלים להבחין בין מאבקים אמיתיים על טובתם של נשים וילדים לבין חתרנות חמורה המסכנת את כולנו – גברים, נשים וטף.

קישור בנושא:

אתר עמותת הפמיליסטים

אחת הטעויות או ליתר דיוק ההטעיות המקוממות ביותר היא המחשבה כאילו בעידן של שוויון, גברים ונשים יוכלו להתחרות ביניהם כשווים מול שווים באופן שקול והוגן ורק מי שבאמת טוב יותר ינצח בין אם מדובר בתחרות כלשהי, התמודדות על מקום עבודה, תפקיד בכיר וכו'. בפועל המציאות מוכיחה אחרת לחלוטין - שלא משנה בכלל התחרות והתהליך שצריכים לעבור המתחרים/מתמודדים, בסופו של דבר הזכייה משוריינת מראש לטובת האישה ויעשו הכל כדי שהיא תנצח.

אני מעולם לא אשכח את פניו ההמומות ודמעות העלבון של נציג עולי אתיופיה במפלגת העבודה בראשות אהוד ברק שבזמנו פשוט נדחק החוצה מהרשימה עקב הקפצתה של אישה ממוצא רוסי למקומו. זה המחיש בצורה מחרידה איך האינטרס של קידום ושריון מקומות לנשים עולה בהרבה על קידום עניינם של עולי אתיופיה, האוכלוסייה הכי מוזנחת ומקופחת בחברה הישראלית. זה מוכיח עד כמה הכלי הזה המכונה אפליה/העדפה מתקנת הוא מכוער, גועלי, מפלה ופוגעני ולא רק ביחסי המינים - גברים ונשים אלא מזיק לחברה כולה לטווח הארוך.

הבעיה שניתן למצוא מדיניות אפלייתית זו לא רק בפוליטיקה אלא בכל תחומי החיים: לאחרונה חבר טוב שלי התמודד בתחרות שגריר להודו במסגרתה הזוכה היה נשלח להודו בתור יחצ"ן של החברה לתקופה של כמה חודשים טובים. התחרות נמשכה מספר חודשים ובסופו של דבר מתוך עשרות מועמדים, חבר שלי הגיע לגמר הסופי מול מתמודדת בודדה אחת. רק הוא והיא עמדו בכל התנאים, הדרישות והמשימות ונמצאו מתאימים ביותר לתפקיד. שופטי התחרות הודו שמאוד קשה להם להכריע כי שניהם נמצאו מתאימים ביותר ואם זה היה אפשרי, היו שולחים את שניהם. ההכרעה התעכבה אך בסופו של דבר הצוות בחר את האישה ואפילו לא הסתיר את העובדה שהם בחרו בה בגלל היותה אישה - הם אמרו זאת בגלוי.

ניסיתי להזהיר את החבר שכל תחרות בה גבר מתמודד מול אישה היא תחרות מכורה מראש ויעשו הכל כדי שהאישה תנצח ואם זה לא יעזור - בגמר - יעדיפו מראש את האישה. ייחלתי לו בהצלחה מכל הלב ובאמת רציתי שיזכה אך לא האמנתי לצערי שבחברה החולנית שבה אנחנו חיים, שבה יש שליטה מוחלטת לנשים, יש לו בכלל סיכוי מול אישה.

אני אישית הסתכסכתי קשות עם ידידה לשעבר, מעריצה "מורעלת" של תוכנית "כוכב נולד", כי טענתי ואני עדיין טוען שהתחרות כולה מכורה מראש ויעשו הכל כדי שתזכה אישה. "איך זה שזכו בעיקר גברים במהלך השנים??", היא שאלה בכעס. ההסבר שלי הגיוני ביותר: עקרונית התחרות אכן מאוד קשה, כל מתמודד שרוצה שיהיה לו בכלל סיכוי להשתתף צריך לעמוד מראש בתנאי קבלה נוקשים ביותר, לא רק מבחינת כישורי קול ושמיעה מוזיקלית אלא גם מבחינת מראה חיצוני, סגנון ומה הוא משדר כלפי חוץ.

בתור מוזיקאי מקצועי, הספיקה לי צפייה במספר עשרות אודישנים להבין שצוות השופטים מעניק מראש יחס מועדף למתמודדות-נשים ויחס עוין, חשדני ומזלזל כלפי כל מתמודד-גבר. ראיתי שהם נוהגים להתעלם מכל טעות אפילו משמעותית שמבצעת אישה, תוך כדי התייחסות רצינית לכל תירוץ שלה (אחת למשל אמרה שקר לה - אז הוציאו את כל ההפקה החוצה לשמש). לעומת זאת, הם מחפשים ממש בנרות כל טעות קטנה ביותר כדי להעיף מתמודדים זכרים ומספיקה אפילו פליטת פה קטנה כדי שישימו מתמודד זכר ללעג עד כדי דחייתו.

בתנאים כאלה, כשמראש הגברים שנכנסים לתחרות הם כאלה שעמדו בדרישות ובתנאים הכי נוקשים, הגיוני שבמהלך שלבי התחרות עצמה יהיו להם ביצועים טובים הרבה יותר מאשר לנשים המתמודדות שמראש וויתרו להם והורידו מהן את רמת הדרישות (כדי שיהיו יותר נשים מאשר גברים ע"מ להגדיל למקסימום את הסיכוי שבסוף תזכה אישה). בין היתר מי שמכריע זה גם אותם מעריצים ובעיקר מעריצות בנות טיפש עשרה שמחפשות כל דמוי "ג'סטין ביבר" שעבורו הן מוכנות "לסמס" ולהצביע.

אגב שימו לב שבכל שלבי הגמר של כל תוכניות "כוכב נולד" היו יותר נשים מאשר גברים. אינני חושב שזה מקרי. אבל גם זה לא מנע מהפמיניסטיות לבוא בדרישה לשריין לנשים את הזכיות, כפי שדרשה בגלוי הגברת הזאת. אנחנו אולי לא יודעים מה קרה מאחורי הקלעים אבל אני משוכנע שהלחץ השפיע כי בשתי העונות האחרונות זכו נשים.

מדיניות העדפת נשים קיימת למעשה בכל תחום, גם בעולם העבודה, בצבא, באקדמיה וכו'. בכל מקום נשים מקודמות ונבחרות לתפקידים רק בגלל היותן נשים תוך כדי שנציגות מאלפי ארגוני הנשים בישראל לא מפסיקות לקטר ולהתבכיין ש"הנשים מקופחות" ממש כמו מיליונר שצורח:"אין לי כסף!!" על קבצנים ברחוב (כנראה אנחנו הגברים, אנחנו הקבצנים).

מעבר לכך, ישנו אפילו חוק שקובע מפורשות שבכל מקרה שבו ישנו מועמד-גבר ומולו מועמדת-אישה עם אותם כישורים ונתונים זהים אחד לאחד - חובה להעדיף את האישה. החוק אומנם מתייחס לדירקטוריונים ממשלתיים ותפקידי ניהול אבל אין ספק שהוא משפיע ומקרין ישירות על כל התחומים וכל המעמדות.

לסיכום אני ממליץ בצער רב לכל גבר להימנע עד כמה שאפשר מלהיכנס לכל תחרות מול אישה כי זה משחק מכור מראש וגבר תמיד יפסיד. הרי אם לדוגמא גבר ינצח אישה במשחק טניס, כולם יגידו לו:"אתה לא הוגן, זאת לא חוכמה, אתה יותר חזק ממנה!" וכו'. אם האישה תנצח, כולם יצחקו לו, כולל ובעיקר נשים, "איך הפסדת לאישה, אתה כזה אפס". בכלל הקונספט הפמיניסטי של "האגו הגברי" זה בלוף חסר כל אחיזה במציאות כי אלה בעיקר הנשים שכל הזמן מודדות גברים ואת הגבריות שלהם במונחים של הצלחה, ניצחון והישגים כאלה או אחרים, בכל תחומי החיים.

כך בעצם יוצא, שהגבר תמיד מפסיד והאישה רק מנצחת.

ג'ק

לפניכם התיעוד המצולם המלא של כנס "שוויון בין המינים למען הילדים" שארגנה ויזמה חברת הכנסת האמיצה יוליה שמאלוב-ברקוביץ' ב15.2.2011:

חלק ראשון - דברי פתיחה מאת ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

להלן הפעילות של עמותת הפמיליסטים בתקשורת השבוע:

1. גיל רונן, יו"ר הפמיליסטים, התראיין וכתב באתר ערוץ 7 מאמר שמסביר איך השרה לימור ליבנת תומרנה ע"י ארגוני שמאל-פמיניזם קיצוני לצורך הדרישה לדחוף בכוח אישה (פמיניסטית) לועדת טירקל שבודקת את אירועי המשט לעזה:

"...העתירה מציינת כי בכוונת 'איתך-מעכי' להגיש לוועדת טירקל חוות דעת משפטית המפרטת את "זווית הראייה המגדרית" לגבי אירוע המשט. העתירה לא מוסרת פירוט לגבי תוכנה הצפוי של חוות הדעת, אך עו"ד ענת טהון-אשכנזי מאיתך-מעכי אמרה בראיון ל"עכבר העיר" (29 ביוני) כי היא נועדה "להביא את נקודת מבטן של נשים פעילות שלום המבקשות להביע את מחאתן באופן לא אלים וגם את המציאות של הנשים בעזה הנתונות במצור".

"

בסופו של דבר המטרה היא שתהיה בוועדה פמיניסטית-שמאלנית-קיצונית שתתן במה לדעות קיצוניות כמו של חברת הכנסת חנין זועבי שהשתתפה במשט הטרור לעזה, ותוכל לשפוך עוד רפש וארס על חיילי צה"ל.