לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

זכויות הגבר בישראל


מדינת ישראל נשלטת ע"י דיקטטורה פמיניסטית. ארגוני הנשים שולטים במדינה באופן מוחלט בכל תחומי החיים ומכתיבים כל דבר בכוח, בצנזורה כבדה, סתימת פיות ושטיפות מוח המוניות דרך אמצעי התקשורת.

כינוי: 

בן: 47



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2017    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מנפלאות הקונספירציה הנשית


אם יש תכונה או נטייה שאני ממש לא סובל אצל נשים מורעלות פמיניזם, זה חוסר הסובלנות שלהן לדעה אחרת השונה משלהן. עצם המחשבה שגבר הוא יצור עצמאי וחושב עם דעה משלו שעשוי להביא בפניהן דעה נוספת ולהאיר צדדים אחרים בדיון, זה משהו שהוא בלתי נסבל ובלתי נתפש מבחינתן, ממש כמו חילול קודש אצל הדתיים.

 

כך היה לי לאחרונה ויכוח עם גב' בשם רות שהיינו בקשר טוב וידידותי דרך הפייסבוק. היא פשוט החליטה "להיכנס" בידידי גיל רונן - יו"ר תנועת המשפחה, אינני יודע אם במקרה או צעד טקטי מחושב, מה שבטוח, בלט המון אגו בכתיבתה, כל הזמן נוסח כמו "אני אלופה בקרטה שמסוגלת לכסח כל גבר במכות", "אתה היית רק כתב בגלי צהל, אני הייתי מדריכת קרב מגע" וכו'.

 

לאחר תכתובת שהייתה לנו, די הסכמתי איתה על חלק מהדברים, בעיקר שאינני חושב שנשים באמת חלשות פיזית באופן כה-משמעותי מגברים אבל נעשה ניצול לרעה על-ידי הנשים עצמן ב"אני חזקה/חלשה" לפי מה שמשרת את האינטרסים שלהן ועל זה דווקא הסכמנו.

 

בשלב הבא היא כתבה לי בהתלהבות (עם סמלים של חיוך) על גברת פמיניסטית שהיא מעריצה - יד ימינו של מארק צוקרברג, גב' שריל סנדברג. קראתי, בדקתי ולא הסכמתי לטענתה שהיא אינה פמיניסטית שונאת גברים. הוכחתי והראיתי לה שחור על גבי לבן שסנדברג היא פמיניסטית צינית-אופורטוניסטית מהסוג הגרוע ביותר בעצם טענתה שעשתה שינוי פנימי בעסק ו"ניקתה" ממנו את כל הגברים המטרידים, עם תיאורים על סביבה גברית עויינת כלפי נשים, ציטוט: "אחוות קולג' של בנים חרמנים ומשפילי-נשים"

 

הוספתי שדעתי על פייסבוק, בדומה לדעתי על מיקרוסופט, היא שאלה ארגונים מרושעים עם כוונות שליטה זדוניות לעתיד האנושות. היא לעגה לי ואמרה שאיננה מאמינה בתיאוריות קונספירציה אבל ראו בעצמכם את הידיעה מהחודש שעבר שבמקרה וקלינטון תיבחר - שריל סנדברג תמונה לשרת האוצר של ארצות הברית!!! (בפועל קיימת ברית חמה ולבבית בין השתיים)

 

רות התחכמה ואמרה כאילו גב' סנדברג טיפלה רק במקרי ההטרדה המינית ה"אמיתיים", וכששאלתי איך בדיוק היא ידעה להבדיל מה אמת ומה שקר, התחילה להתחמק, כינתה אותי "שונא נשים" ולבקש להפסיק את הדיון. היום הופתעתי לגלות שרות בחרה להשמיץ את ידידי גיל רונן ורמזה גם לגביי בקבוצת פייסבוק אחרת:

 

"בדיוק ראיתי לפני כמה ימים פוסט אצל גיל רונן בו שנאת נשים קולקטיבית שוברת את כל השיאים, והבנתי למה מאבק האבות הגרושים נכשל במשך כל כך הרבה שנים. הגישה אכן חייבת להיות שונה - תקיפה ובלתי מתפשרת, אבל עניינית ובלי כל דברי ההבל שמסביב."

 

כתבתי לה:

אינני יכול לדבר בשם האחרים אבל אני חושב שהטיעונים שאני הבאתי בפנייך היו טובים, זו לא אשמתי שבחרת להפסיק את הדיון בנקודה הכי קריטית, מה שהיה נראה כאילו הרמת ידיים מסיבה כזאת או אחרת, אשמח מאוד לשמוע מה היה בטיעוניי שכל-כך נראה לך הזוי ומגוכך? לא הפסקת לשבח ולהלל את יד ימינו של מארק צוקרברג, אישה פמיניסטית בשם שריל סנדברג ש"נלחמה באומץ בהטרדות המיניות בחברה" ואני כתבתי ואמשיך לטעון שפייסבוק זו ממלכת הרשע - אני אינני היחיד שחושב כך - קחי למשל את היד החופשית שהם נותנים להסתה לפעולות טירור

 

בתגובתה לעגה לי רות ותקפה אותי אישית:"...גם את הדיון הזה אני עכשיו מפסיקה, לא בגלל טיעוניך המדהימים אלא פשוט בגלל שבניגוד אליך יש לי חיים - בית וילדים לטפל בהם, וגם קריירה למרות שאני אישה ואתה "גבר". אני יודעת שאתה מצידך יכול להמשיך את הויכוח מעכשיו ועד לפנות בוקר כי אין לך משהו אחר לעשות חוץ מלכתוב בפייסבוק, אבל לי יש. סורי. בהצלחה."

 

גם בהתכתבות אישית קצרה שהייתה לנו כינתה אותי "שונא נשים" וחשוב לציין שלאורך כל הדרך, אפילו לא פעם אחת לא תקפתי אותה באופן אישי, כתבתי בצורה הכי רהוטה ומכובדת שאפשר ואך ורק לגופו של עניין ורק היא זאת שירדה לפסים אישיים. אם מישהו צריך עוד דוגמא לשיכרון כוח נשי מהו.

 

מסקנתי המצערת והעצובה (והייתי מאוד מאוד שמח אם אפילו פעם אחת בחיי הייתי מגלה שטעיתי!) שנשים בעידן הפמיניסטי לא רק שלא מסוגלות לנהל איתך כגבר דיון הוגן והגיוני לגופו של עניין, הכל בסופו של דבר חייב לאשר את השליטה המחשבתית שלהן - דפוס שראיתי הרבה מאוד פעמים אצל נשים שונות שהכרתי. הן גם מאוד חוששות מהמושג "תיאוריות קונספירציה" ונלחמות בכל כוחן נגד מי שמעז להאמין בהן (ואולי אפילו זו קונספירציה בפני עצמה?) אבל זה קורה כי נוח לנשים מהמצב הקיים, שהמערכת, שהממסד, שהמדינה תמיד מגינה עליהן, מגבה אותן ומהווה למעשה תחליף הכי חזק ורב-עוצמתי שיכול להיות לבעל, שתמיד ידפוק מכות רצח לכל גבר עלוב שרק יעז לא לצייט לאישה. מצידן אתה יכול להיות מיליארדר - מילה לא במקום לאישה ובשניות הפכת להומלס שנזרק לרחוב או גוויה בבית קברות.

 



 

ג'ק

 

 

נכתב על ידי , 28/10/2016 11:43   בקטגוריות איומים, אפליה, אפליה מתקנת, בנות, גזענות, דיון, הטרדה מינית, הפמיליסטים, זוגיות, חברה, חוק, יוקרה, כסף, מגדר, מדיה, מיגדר, מין, מניפולציות, מעמד, משטר, נשים, עיתונות, פגיעה, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, צנזורה, שחיתות, שטיפות מוח, שיוויון, שטיפת מוח, שיח, שלטון, שליטה, שמאל, שנאה, שקרים, תקשורת, תרבות, אינטרנט, אקטואליה, ביקורת, עבודה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הזמנה לכנס בנושא "פמיניזם דתי - פריצת דרך או פריצת גדר?"


מי שמעוניין לצפות בשעתיים של פמיליזם מול פמיניזם... הנה ההזדמנות שלכם. כנס ירושלים הקרוב, יום שני, 3 בפברואר, בעוד כ-10 ימים... מלון קראון פלזה (הצמוד לבנייני האומה), ירושלים.




מנחה: סיון רהב-מאיר. הנושא: "פמיניזם דתי - פריצת דרך או פריצת גדר?" בפאנל עם עבדכם הנאמן: הרב ברוך אפרתי, הרב נריה גוטל, שרון מייבסקי, ליאורה מינקה, ד"ר חנה קהת, ד"ר חנה קטן. מתחיל בשעה 4:30 אחר הצהריים. אשמח לראותכם שם...


גיל רונן, עמותת הפמיליסטים
Gil Ronen
Tel. 052-5227714
[email protected]

 

 

נכתב על ידי , 23/1/2014 19:22   בקטגוריות גזענות, גירושין, דיון, דת, הפמיליסטים, הורות, זוגיות, חברה, חיים, חינוך, יהדות, ילדים, כסף, מגדר, מדיה, מחקרים, מיגדר, מניפולציות, משפחה, נשים, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיוויון, שיח, שליטה, שקרים, תקשורת, תרבות, אהבה ויחסים, אקטואליה, אפליה, אקדמיה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הודעה לעתונות: זהירות – נתונים כוזבים!


בימים אלה, ובמיוחד לקראת 25.11, יום המאבק באלימות נגד נשים, מופצים בציבור נתונים שקריים ומניפולטיביים במסווה של סטטיסטיקת-אמת, לפיהם יש בישראל "200 אלף נשים מוכות".


זהו מספר שאין לו כל ביסוס מחקרי. המחקר היחידי עליו נסמכים ארגוני הנשים בעניין זה נערך ע"י מכון חיפאי ב-2002 עבור משרד הרווחה אולם מחקר זה הוכח כמופרך ובלתי מדעי בכנס אקדמי בינלאומי שנערך ע"י המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל ב-29 ו-30 באפריל השנה [ http://tinyurl.com/kp3tex9 ].

הכנס אירח את פרופ' מורי שטראוס (Murray Straus) מאוני' ניו המפשייר, המוכר בעולם כולו כמומחה המוביל והבולט בתחום חקר האלימות במשפחה. אחד מממצאיו של פרופ' שטראוס אף הוזכר בדברי הפתיחה למחקר של המכון החיפאי, ולפיו כביכול הגיעו למספר של 200,000 נשים מוכות בישראל, באמצעות פעולת כפל.

שטראוס עצמו קבע באופן חד משמעי כי מחקר זה היה לקוי, בין היתר בכך שבדק אך ורק אלימות נגד נשים ולא אלימות של נשים, ובכך שנשען באופן כמעט בלעדי על עדויותיהן של הנשים ולא הצליב מידע כנדרש במחקרים מסוג זה. לדבריו, "אם יש בישראל 200,000 נשים מוכות אז יש בה גם 200,000 גברים מוכים.”

בנוסף, גם חוקר מהמכון החיפאי התראיין בעיתונות זמן קצר אחרי פירסום המחקר, ו"הוריד" במחי יד את מספר הנשים המוכות מ-200,000 ל-50,000, [ http://tinyurl.com/q4md5r3 ] דבר המצביע מן הסתם על המבוכה בה היו נתונים עורכי המחקר לאחר שנחשף קלונם.

מחקרי האמת לגבי אלימות במשפחה מגלים תמונה מורכבת, בה יש מגוון של קורבנות – ילדים, נשים, גברים וזקנים – ומגוון של מבצעי אלימות, כולל נשים בשיעור לא קטן (למען הדיוק: שיעור האלימות בין בני זוג המבוצעת ע”י נשים פחות או יותר שווה לשיעור האלימות המובצעת ע”י גברים, אך נשים נפצעות בשיעור הגבוה פי 2 מגברים וגם חומרת פציעותיהן גבוהה פי 2 בממוצע). יתרה מזאת, האלימות בין בני זוג מאופיינת בדרך כלל ע"י הדדיות, כלומר – אין צד אחד שהוא הקורבן המובהק וצד אחר שהוא האלים המובהק, אלא ישנו דפוס של הסלמה. לפיכך הצגת נושא האלימות במשפחה כ"נשים מוכות" היא מניפולטיבית ושקרית.

אגב – המחקרים מראים כי מרבית האלימות כלפי ילדים מבוצעת ע"י אמהות דווקא.

היה לי הכבוד להיות שותף לארגון הכנס באוני' אריאל, ביחד עם פרופ' שרה בן דוד, ד"ר יואב מזא"ה, ד"ר חגית בוני-נוח, ד"ר אינה לוי וד"ר יעל אביעד. אשמח לענות על כל שאלה בנושא. אנא מכם – אל תשמשו כשופר עבור תעמולה שנועדה למטרות פוליטיות, לקידום שכבת 'עסקונה' מסויימת וליצירת אווירת מלחמה בין המינים שקורבנותיה העיקרים הם ילדים שלא חטאו.

גיל רונן – 052-5227714
[email protected]

אתר שדולת המשפחה

נכתב על ידי , 20/11/2013 13:59   בקטגוריות אלימות, אפליה, גזענות, דיון, הסתה, הפמיליסטים, זוגיות, חברה, חוק, חינוך, ילדים, כסף, מגדר, מדיה, מחקרים, מיגדר, מין, מלחמה, מניפולציות, משפחה, משפט, משפטים, נשים, עיתונות, עלילה, פגיעה, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, פשע, צנזורה, רווחה, רצח, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיוויון, שיח, שליטה, שנאה, שקרים, תלונות, תקשורת, תקיפה, אהבה ויחסים, אקטואליה, אקדמיה, גירושין, הורות, כנסת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הזמנה לכנס השדולה לחיזוק המשפחה ב1.5.13





הנכם מוזמנים לכנס היסוד של השדולה לחיזוק מבנה המשפחה והקהילה בראשות חה"כ משה פייגלין, בשיתוף עם העמותות "מנהיגות יהודית" ו"הפמיליסטים".


הכנס יתקיים בעז"ה ביום ד' כ"א אייר תשע"ג (1/5/13) באולם ירושלים בכנסת.


לפרטים: מיכאל פואה 052-4202884, [email protected]

לרישום ואישור כניסה: גיל רונן 052-5227714, [email protected]


"המשפחה היא מסגרת התמיכה הטבעית של כל אדם ואבן היסוד בבניין האומה"

נכתב על ידי , 19/4/2013 10:52   בקטגוריות אבא, אבות, אלימות, אמא, אפליה, גירושין, דיון, הורות, הפמיליסטים, זוגיות, חברה, חינוך, יהדות, ילדים, כנסת, מגדר, מחקרים, מיגדר, משפחה, נשים, פוליטיקה, פמיניסטיות, פמיניזם, רווחה, שיח, שיוויון, אהבה ויחסים, אקטואליה, אקדמיה, תלונות, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גברים, צאו מהבית - גיל רונן


פורסם ב: 11/03/13, 10:23, גיל רונן, ערוץ7

הגברים צריכים להתמרד נגד התפיסה לפיה הם האחראיים לעבודות הקשורות לאוכל, סדר וניקיון. ופייגלין קשור, גם.

לדעתי יש ביזוי ואפליה מגדרית בכך שהגברים צריכים לעשות את מרבית העבודות הקשורות בהכנת אוכל, סדר, וניקיון, כולל עבודות לא נעימות הקשורות לבתי שימוש, במדינה שלנו. בכלל, צריך להשתחרר מהתפיסה לפיה גברים אחראיים על כל מה שקשור לבית.

אוכל: מי מגדל את הפרות שהופכות לשניצל הקפוא, שהנשים המסכנות שמרב מיכאלי מדברת עליהן מכניסות למיקרו? בעיקר גברים. כנ"ל לגבי גידול כל שאר בעלי החיים והירקות המשמשים אותנו כאוכל. החקלאים נלחמים כמו אריות על השדות שלהם מול תקיפות בלתי פוסקות של בדואים. תשאלו את אנשי השומר החדש. למה רק הגברים צריכים לדאוג לאוכל?

סדר: מי אחראי על העבודות הבלתי פוסקות בכבישים שמאפשרות סדר תחבורתי במקום אנדרלמוסיה? מי צובע את הפסים הכתומים והלבנים האינסופיים בכביש באמצע הלילה, מי בונה את הגשרים והמחלפים? מי בולעים אבק ועשן אגזוזים בזמן שהנשים שלהם מורחות לק על ציפורניהן ומתבשמות? כמעט אך ורק הגברים.

ניקיון: מי מנקה את צידי הכבישים ואת הרחובות בערים, כשהוא חשוף לסכנת דריסה, עבור שכר מינימום? מי אוסף את הזבל בקור של שעות הבוקר המוקדמות ביותר? מי פותח את הסתימות בבתי השימוש בבתים? מי נכנסים לתוך צינורות הביוב ותעלות הניקוז בכדי לאפשר חיים טובים ונקיים לכולנו? גברים. גברים שזה תפקידם בבית, וגברים שזו עבודתם.

בית: מי בונה את הבתים? מי מניח את הצינורות, את הבטון, את הרצפות את והחרסינות? מי מבין שני בני הזוג הוא זה שסטטיסטית, יש סיכוי רב יותר שהוא יהיה אחראי על בניית הבית, אם במימון ואם בליווי ו/או השתתפות פיזית בתהליך הבנייה עצמו? מי הם הפועלים שבונים את הבתים, ומי המפקחים על הפועלים? מי נופל מהפיגומים ונהרג, מדי כמה זמן, וזוכה במקרה הטוב לאזכור של משפט אחד בעמוד אחורי בעיתון?

הגברים האלה שקופים, כנראה. איש לא רואה אותם ואיש לא סופר אותם.

מרב מיכאלי (עבודה), יעל גרמן (יש עתיד), מיכל רוזין (מרצ) ואורלי לוי-אבקסיס (הליכוד / ישראל ביתנו) הקימו בשבוע שעבר את "שדולת חברות הכנסת" בכנסת החדשה. זהו מעין איגוד של כל חברות הכנסת ממין נקבה, ויש מי שיטען כי היקף ההשפעה של הקבוצה הזו הופך אותה, למעשה, למפלגה השנייה בגודלה בכנסת. בכל הדיונים והרעש העיתונאי שהשדולה החדשה הזו תיזום, אפשר להיות בטוחים שההקרבה היומיומית של הגברים לא תוכר ולא תוזכר.

יש לקוות ששדולת כנסת אחרת שהוקמה בימים האחרונים – השדולה לחיזוק מבנה המשפחה והקהילה, בראשות ח"כ משה פייגלין – תיתן את המענה לחוסר הזה בחיינו הציבוריים ובתודעה שלנו. מול מלחמת המגדרים בת 40 השנה המתחוללת במחוזותינו, ובניגוד מוחלט לתדמיתו הציבורית, ח"כ פייגלין מתגלה כאיש של שלום, וכממשיכו של אהרון הכהן, אשר היה משכין שלום בין גברים ונשים.

בכדי לעשות שלום בין גברים ונשים, כמו בכל תהליך שלום אחר, יש להכיר תחילה בכך שלשני הצדדים מגיע כבוד. לשני המינים מגיעה הוקרה, על ההקרבה שלהם למען הכלל. הדמוניזציה צריכה להיפסק, והשד המגדרי צריך לחזור לבקבוק שלו.

כשאבא ואמא ילמדו לחיות יחד בשלום, נוכל לגשת למלאכתנו העיקרית כבוגרים – גידול הדור הבא במדינה הזו. מנהיגות יהודית אמיתית היא זו שדואגת לבית היהודי. ומי שמחזק את הבית היהודי הקטן, בעיר ובכפר, מכין את הקרקע עבור הבית הגדול על ההר.

נכתב על ידי , 12/3/2013 11:56   בקטגוריות אבות, אפליה, גירושין, הפמיליסטים, זוגיות, חברה, מגדר, מדיה, מיגדר, מין, משפחה, נשים, עיתונות, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, רווחה, שטיפות מוח, שיוויון, שיח, שטיפת מוח, שקרים, תקשורת, אהבה ויחסים, אקטואליה, עבודה, חיים, יהדות, כנסת, מעמד, פגיעה, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 







מדוע לא תלו גם את זרש, אשתו של המן???

תגובתו של ידידי גיל רונן בעיתון 'בשבע' לשאלת השבוע לרגל חג הפורים:


לאור העובדה שזרש הגתה את רעיון התלייה והמן רק ניסה להוציאו לפועל, מה ההסבר לכך שרק המן נתלה? איפה השוויון?


שתיקת הפמיניסטיות / גיל רונן, מייסד ארגון 'הפמיליסטים'


לא הופתענו משתיקת ארגוני הנשים נוכח אי-העמדתה של זרש לדין בגין קשירת הקשר להריגתו של מרדכי היהודי. הארגונים הללו חזקים בדיבורים על שוויון, בתנאי שמי שנדרש לשלם את המחיר בעבור השוויון הוא גבר. אבל כאשר אישה צריכה לוותר על משהו במאבק מול גבר, או חלילה לתת את הדין בגין עבירה שביצעה, לפתע חדלים הארגונים לראות בשוויון ערך מקודש, ונדמה שאישה אף אינה כשירה בעיניהם לעמוד לדין.


כל זמן שהיה מדובר בפרשת ושתי ובדרישותיו המחפיצות של אחשוורוש, שידרו אמצעי התקשורת בהתלהבות כל פתשגן עלוב ששחררו לעיתונות הפמיניסטיות ובעלי בריתן הפוליטיים, ארגוני הסריסים. אבל את הדרישה לחקור גם את זרש לא תשמעו באף כלי תקשורת מרכזי בשושן, ובמגילה הנושא מושתק כליל, כאילו בלעה האדמה את אשתו של המן ואם בניו.


שדולת המשפחה אינה מאושרת מהיחס המזלזל של אחשוורוש לנשים, אבל ברגע שהתברר כי הקרן לשושן חדשה והעיתונאיות המגויסות שלה עומדות מאחורי המסע הפרסומי של התמיכה בושתי, כל שושנאי פטריוטי הבין שמשהו השתבש.


השתקת הדרישה להעמיד לדין את זרש היא עוד ביטוי לשיבוש הזה, והיא גם מוכיחה שהפמיניזם פוגע בסופו של דבר בנשים הטובות. מדוע ארגוני הנשים לא נחלצים למען אסתר? היא צריכה להמשיך לחיות בחשש מנקמתה של זרש! האם היא פחות אישה מזרש או מושתי? ואולי מפריע להם שחוץ מלהיות אישה, אסתר היא גם בן אדם?

נכתב על ידי , 25/2/2013 11:52   בקטגוריות אויב, אנטישמיות, אפליה, הפמיליסטים, חוק, חברה, יהדות, מגדר, מיגדר, מין, משפט, משפטים, נשים, פגיעה, פמיניזם, פמיניסטיות, צדק, שיוויון, שיח, אקטואליה, גזענות, תקשורת, תרבות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



נמשך הבלוף הגדול של צה"ל - גיל רונן


פורסם ב: 02/02/13, 19:52, גיל רונן, אתר ערוץ7

נשים בקורס טיס – בכל פעם שיש קורס חדש, העיתונות מפמפמת את המרכיב הנשי. מדוע, ומה בעצם תרומתן של הטייסות?


מזה 18 שנה, מאז בג"צ אליס מילר, הנושא של נשים ביחידות קרביות, ובמיוחד במטוסי חיל האוויר, אינו יורד מהכותרות בישראל.

הקורס האחרון אינו יוצא דופן מהבחינה הזו: שוב העיתונים מלאים בסיפורים על הבנות הלוחמות המהוללות, שלפי הנפח העיתונאי המוקדש להן, אפשר לחשוב שהן לוחמות העילית שבלעדיהן צה"ל לא יוכל לתפקד.

האמת לגבי הטייסות היא שתרומתן לחיל מזערית. ככל הידוע לנו, רק אישה אחת – רוני המפורסמת – משרתת כטייסת קרב במטוס, ואישה אחת משרתת כטייסת מסוק קרב. כל האחרות הן על תקן של טייסות תובלה, נווטות או מכוננות.

תשאלו – נו, אז מה? האם עינך צרה בכך שנשים משרתות כטייסות? האם הגבריות שלך מאוימת? האם אתה שונא נשים ולא מוכן לפרגן להן את יכולותיהן?

ובכן, לא! אף אחת מהתשובות האלה אינה נכונה.

האמת הפשוטה היא שקורס טיס אמור להיות אחד הקורסים הקשים ביותר בצבא, אם לא הקשה שבהם. אחד המרכיבים שלו, שכל מתנדב לטיס מודע לו היטב, הוא סדרת השבי האימתנית. מרכיב אחר הוא אימון מיוחד המכשיר את הלוחם לשרוד בשטח אוייב עויין, הכולל יכולת לחימה פנים-אל-פנים.


באופן ממוצע, בנות חלשות יותר פיזית מבנים באופן משמעותי ביותר. ההבדלים ניכרים במיוחד בכוח בפלג הגוף העליון, וגם בחוסנן של העצמות וביכולת של הגוף לפתח מאסת שריר כתוצאה מאימונים. ההבדלים אינם הבדלים קטנים אלא הבדלים גדולים ומכריעים. לא חסרים מחקרים שמפרטים את שיעורי ההבדלים בכוח הפיזי של המינים, אבל האמת היא שלא צריך מחקרים בשביל זה: אלה דברים שכל ילד יודע.

יוצא איפוא שבשביל להכניס בנות ליחידות קרביות, ובמיוחד ליחידות מובחרות, יש צורך בהורדת סרגל המאמצים עבורן. הן נושאות פחות ציוד. פחות מחסניות בחגור, למשל. כאשר צריך לקפוץ מעל קיר באימון, שמים להם דרגש ליד הקיר בכדי שיוכלו לעבור אותו (זה לא צחוק, זה נכון וזה בדוק ואפילו הראו את זה פעם בכתבה בטלוויזיה). בכדי שלא ישימו לב, בזמן האימונים, שהבנות רצות לאט יותר מהבנים, פיתחו בצה"ל "אימון מטשטש הבדלים". כלומר, במקום לרוץ בקו ישר, החיילים והחיילות רצים במסלול מעגלי. ככה אי אפשר לדעת מי נמצא בהקפה השלישית, ומי עדיין לא סיים את הראשונה.

הגששים קראו לזה ישראבלוף.

טייסת שתיפול חלילה בשבי האוייב תיאנס – אין בכך ספק בכלל. שום תרגולת בסדרת השבי לא תמנע את זה ולא תעזור לה לשרוד את זה. לא רק שהיא תיאנס, השובים ידאגו ליידע אותנו בכך. המדינה לא תעמוד בזה, והעיתונות התבוסתנית תייצר כזו פאניקה, שהממשלה תסכים למסור עבור הטייסת השבויה גם את הכותל המערבי.

טייסת שלא מסוגלת לעבור את קורס הטייס בלי הנחות גם לא תוכל להתמודד בקרב פנים אל פנים עם אזרחים או חיילים עוינים בשטח אוייב. לחיילים הקשוחים ביותר זה קשה – קל וחומר שזה יהיה קשה עבור מי שעברה את קורס הטייס רק בכדי למלא מיכסה של ארגוני הנשים.

עוד בעייה קשה היא שיעור הפציעות הגבוה של בנות ביחידות הקרביות, וחומרתן של הפציעות (ראו וידיאו). זהו אחד הסודות השמורים ביותר בצה"ל. ח"כ יעקב כץ התייחס אליו מעל במת הכנסת בשנה שעברה – אבל זה רק בגלל שהוא איש אמיץ. אף אחד אחר לא מוכן לגעת בנושא, כולל חברי כנסת מהימין, כולל (ובמיוחד) העיתונות, מהחשש שיצויירו כ"שוביניסטים" רחמנא ליצלן ו"ייפלו לפה" של קרן נויבך, שלי יחימוביץ', אילנה דיין ודומותיהן.


יש עוד הרבה סיבות מדוע הכנסתן של נשים ליחידות קרביות, ובמיוחד לטיס, היא מעשה טפשי. אחת מהן היא שעצם העובדה שאתה מקדם חייל אחד – במקרה הזה חיילת – על סמך דרישות נמוכות יותר מאלה שאתה דורש מהאחרים, יוצרת דמורליזציה. שכן, העדפת החיילות לא מסתיימת בעצם כניסתן ליחידות אלא נמשכת גם בקידום שלאחר מכן. מכיוון שממילא פחות מ-3% מהבנות מתנדבות לשירות קרבי, ועוד הרבה פחות שורדות את המסלול כולו – העיסקה הזו לא משתלמת לצבא.

חמורה מכל, אולי, היא העובדה שמי שמקדמות נשים באופן מאוד אגרסיבי בתוך הצבא הם ארגוני "הקרן החדשה לישראל", שהיא קרן עויינת לישראל, ובראשם עמותת "שדולת הנשים."

בווידיאו הבא אתם יכולים לראות את מי ששימשה עד הזמן האחרון כיו"ר שדולת הנשים, רינה בר-טל, משתוללת מזעם בישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת מהשנה שעברה, בנוכחות אלוף אורנה ברביבאי ויועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן), תא"ל רחל טבת-ויזל. מה שבר-טל אומרת שם באופן ברור מאוד זה: אתן חייבות את קידומכן לנו. אני קידמתי אתכן. הסיבה לכעס שלה, אגב, היא ככל הנראה העובדה שהרמטכ"ל מינה ליוהל"ן את טבת-ויזל, שהיא אישה דתייה ולא טופחה על ידי הקרן החדשה, ולא את אחת המועמדות ששדולת הנשים רצתה שתמונה.


ועכשיו תצפו בבקשה בווידיאו הזה, שצולם באותה הישיבה. האיש שמדבר ברקע זה עבדכם הנאמן. משום מה המצלמה לא הראתה אותי אלא את מי שישבו מולי: חבורה של נשות שמאל קיצוני שבמרכזן ד"ר אורנה ששון-לוי, גם היא מ"צוות המגדר" של צה"ל. ששון לוי כתבה ספר, "זהויות במדים," בו קראה להחלשת הצבא ומרכזיותו בחברה הישראלית.


כך כתבה ששון לוי בספרה: "המשך הסכסוך והצמדות לפתרונות צבאיים כוחניים משרתים את מעמדם של חלק מהגברים בישראל.... מכאן שהתפתחותם של דגמים אחרים של גבריות... יכולה לסדוק את כוחה של הגבריות הקרבית ולפגוע ביציבותו של המיליטריזם הישראלי".

למרות זאת היא קיבלה כבוד מלכות בישיבה – שנוהלה על ידי ח"כ ציפי חוטובלי הפמיניסטית – וכפי שאתם רואים, היא וחברותיה גם לועגות לי בגלוי בזמן שאני מדבר.

כך בדיוק מקבל השמאל הקיצוני והבוגדני דריסת רגל בדרגים הגבוהים ביותר של צה"ל ושל המדינה. תאמינו או לא, אבל בתוך צה"ל פעל במשך שנות ה-2000 "צוות מגדר" בראשותה של הפרופ' נעמי חזן. זו אותה נעמי חזן שחתמה על עצומה שקראה לצה"ל להפסיק את "הטבח" בעזה, כבר ביום הראשון של מבצע עופרת יצוקה. אותה חזן שעמדה בראש הקרן החדשה שארגוניה סיפקו 92% מהחומרים הישראליים של דו"ח גולדסטון. הצוות הזה – המורכב כולו מנשות שמאל קיצוניות ביותר, המתנגדות לצה"ל – קיבל גישה למאגרי הנתונים השמורים ביותר והעביר הרצאות למאות או אלפי חיילים וחיילות, קצינים וקצינות.

זה לא צחוק, רבותי. זה רציני מאוד. מדובר במחדל ברמה הגבוהה ביותר, והוא מתרחש מתחת לאף של כולנו. הגיע הזמן לשים סוף למצב הזה ולהתחיל לומר את האמת על הקמפיין למען נשים קרביות.

לפרטים נוספים – הקליקו בבקשה על הקישור הזה בכדי לצפות בחוברת של "הפורום לחוסן צה"ל"

בנוסף, צפו בבקשה במצגת הזו

נכתב על ידי , 6/2/2013 11:29   בקטגוריות אפליה מתקנת, ביטחון, בנות, דיון, הפמיליסטים, ועדה, חברה, חינוך, מגדר, מדיה, מחקרים, מיגדר, מין, מלחמה, מניפולציות, נשים, עיתונות, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, צה"ל, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיוויון, שיח, שליטה, שמאל, שקרים, תקשורת, אקטואליה, צבא, יוקרה, כסף, פגיעה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שלי יחימוביץ' מסוכנת לישראל!


שלי יחימוביץ', יו"ר מפלגת העבודה היא אישה מאוד קיצונית ופנאטית שיכולה ממש לסכן את מדינת ישראל, אם תיבחר בבחירות הקרובות. מי שחושב שהיא באמת דואגת לעניים, לחלשים ולמעמד הפועלים פשוט לא מכיר אותה, לא מכיר את השקרים שלה, גישתה העויינת ואת כישרון המניפולציה היוצא מהכלל שניצלה לרעה בהיותה עיתונאית, מגישה ודמות תקשורתית מובילה שהשפיעה והכתיבה את סדר היום בנושאי ביטחון, כלכלה וחברה - ותמיד לרעתנו.


שלי - לטובת החזקים


נחמיה שטרסלר, פרשן הכלכלה של ערוץ 2: "שלי יחימוביץ' היא בעד הוועדים הגדולים, ואנחנו משלמים על זה את המחיר":

 

"סיפרתי על כך שהיא תמכה בכנסת בבקשה של נוחי דנקנר לחזק את מונופול המלט שלו, נשר, על ידי צירוף חברת הנסון-בטון. ח"כ חיים אורון, אז יו"ר מרצ, סוציאליסט אמיתי, התנגד לעסקה. הוא הבין שחיזוק המונופול יעלה את מחירי המלט ומחירי הדירות. אבל יחימוביץ' תמכה בדנקנר. היא רצתה רק דבר אחד: לתמוך בוועד החזק של נשר. באותו דיון בכנסת אמרה: "מונופול זה לא תמיד רע". איזה חוסר הבנה.


המשכתי וסיפרתי על התנגדותה למחאת הקוטג'. מבחינתה, שכולנו נשלם 7.3 שקלים עבור קוטג' ואף יותר, העיקר שהיא תקבל את תמיכת הוועד של תנובה. לא אכפת לה אפילו שקרן איפקס, ששולטת בתנובה, תמשיך להרוויח מיליונים רבים על חשבון האזרחים.


אחר כך סיפרתי על התנגדותה למבצע "עוף בשקל" של רמי לוי, כי מבחינתה גם אין בעיה שכולנו נשלם 20 שקל לק"ג עוף.


המשכתי ואמרתי שהיא משרתת את הוועדים הגדולים במשק, ולא את האזרחים. אנחנו משלמים בעצם "מס חשמל", "מס רשות הנמלים", "מס רשות שדות התעופה" ו"מס בנקים". צריך להבין שברגע שיש 2,000 עובדים מיותרים בחברת החשמל, אז האזרחים כולם, כולל הכי חלשים, משלמים את זה דרך החוב האדיר של חברת החשמל - 63 מיליארד שקל, שהמדינה תיאלץ יום אחד להחזיר מהתקציב או דרך העלאת תעריפים דרמטית.


צריך גם להבין שאנחנו משלמים יותר עבור כל המוצרים במשק עקב העיצומים האינסופיים בנמלי ישראל, ומשלמים יותר ריבית ועמלות, עקב עודף כוח האדם בבנקים. ההגנה על הוועדים הגדולים ועל הקביעות הטוטאלית במגזר הציבורי והמונופוליסטי, היא מהות הסוציאליזם המיושן של יחימוביץ'. היא תומכת בהכי חזקים, בהכי מקושרים, בהכי מונופוליסטים ובבעלי המשכורות הגבוהות, על חשבון כל האזרחים שמקבלים שירות גרוע ונאלצים לשלם מסים אדירים כדי לממן את הוועדים האלה.


במלים אקטואליות: יחימוביץ' בעד המודל היווני שקרס והתמוטט, לעומת המודל השוודי שמקדש את התחרותיות ואת הגמישות בשוק העבודה, תוך כדי מתן הכשרה מקצועית לכל מפוטר.


שלי - פמיניסטית קיצונית


בהיותה מגישת טלוויזיה בערוץ 2 שלי יחימוביץ' ראיינה ב2002 את ד"ר אורלי לחם קפלן בהתרגשות והתלהבות, בחיוך רחב ובעיניים בורקות רק מעצם הרעיון שניתן יהיה תיאורטית להביא ילדים לעולם בלי צורך בתאי זרע גבריים. "את מבינה שהשיטה שפיתחת מבטלת את הצורך במחצית אוכלוסיית העולם?", היא שאלה בקול נרגש את המדענית.


כל מי שעקב אחר שלי יחימוביץ' בקריירה התקשורתית שלה מכיר את שנאתה לגברים. כשביבי נתניהו עלה לשלטון ב96' היא הכריזה בקול כמעט בוכה כשכיכבה בפאנל תוכנית הטלוויזיה "פופולטיקה" (ערוץ 1), מול חברי כנסת ממפלגות דתיות:"מעכשיו יסתמו לנשים את הפה". והקהל מחא לה כפיים. המרירות בה דיברה תמיד בחוסר אונים במסכנות תהומית הייתה משכנע, אני מודה, אפילו מעט מבחינתי אבל איך שהשנים עברו, רק הבנתי עד כמה אבסולוטי הוא כוחן של נשים פמיניסטיות כמו שלי יחימוביץ' בתקשורת. זוהי למעשה בריונות שאין חמורה יותר ממנה בעולם בו אנו חיים היום.


למעשה המעבר החד שלה לפוליטיקה לא הפתיע כלל כי אין זה סוד שלנציגי התקשורת כיום יש הרבה יותר כוח השפעה, שליטה והכרעה על דעת הציבור, הרבה מעבר לפוליטיקאים שהפכו לבובות-על-חוט, והם אלה שמכתיבים באמת את סדר היום.


שלי יחימוביץ' אחראית אישית לתעמולה ושטיפות מוח שהובילו לחקיקה דרקונית נגד כל גבר שרק חשוד בעבירות אלימות במשפחה, חוקים המפתים ומאפשרים לכל אישה שנמצאת בסכסוך גירושין להגיש תלונות כזב נגד בעלה על-מנת להשיג יתרונות ופריבילגיות שונות, ובסופו של דבר האישה מקבלת פטור אוטומטי מהעמדה לדין על תלונתה השקרית והזדונית, בזמן שחייו של הגבר נהרסים לחלוטין.


ד"ר חנן נווה סיפר ב"כנס הרדיו הראשון" ב2007 :
"אני רוצה לרגע לספר על שני מקרים שבהם היתה לנו אג'נדה, לעיתונאים. אולי לא בצורה קוספירטיבית מתוכננת. בשני המקרים מעורבות העיתונאיות הלוחמניות של 'קול ישראל' – אחת לשעבר, שלי יחימוביץ', היום חברת כנסת, וכרמלה מנשה. עניין אחד הוא האלימות במשפחה, אין לי ספק שאנחנו לקחנו את זה כאג'נדה, לא קונספירטיבית, של 'קול ישראל' – אבל דחפנו, יחד עם יתר העיתונות... (פונה לדליה יאירי) ואת גם... והדבר השני שהיית שותפה לו ביחד עם כרמלה ושלי ... הוא הנושא של הנסיגה מלבנון לקראת שנת 2000."

(עוד בנושא במאמרו של גיל רונן "אלימות וגבריות: שטיפת המוח הגדולה")


לא מפתיע גם האופן האוטומטי בו העיפה שלי יחימוביץ' את אלוף במיל' אורי שגיא שהתמודד ברשימת מפלגת העבודה, רק בגלל תלונה מעורפלת של אישה שטענה שהטריד אותה מינית לפני כמעט 40 שנה: שלי הייתה הראשונה שהתגייסה באופן אישי לטובת א', המתלוננת הראשונה נגד הנשיא משה קצב שבסופו של תהליך אפילו מני מזוז בכבודו בעצמו (האיש שמלכתחילה התחיל ודחף את הפרשה) הודיע:"אני לא מאמין לא', היא משקרת".


עוינות כלפי אבות גרושים


נציגי זכויות אבות שנאבקים על זכות האדם הבסיסית ביותר שלהם לקשר בריא ותקין עם ילדיהם בשר מבשרם, זוכים בהתעלמות מוחלטת משלי יחימוביץ', ואף ליחס עויין של ממש: כשפנה אליה נציג מטעם הפמיליסטים (קבוצה שאני משתייך אליה) וניסה לדבר איתה, היא אמרה לו בצורה בוטה:"אתם פוסט נאצים!".


אלי בוסקילה, פעיל למען נכים גרושים בארגון שהצליח בין היתר לבלום העלאת תעריפי המים, ניסה לפנות אל שלי יחימוביץ' לגבי מקרה קשה מאוד של נכה גרוש חולה סרטן שהוצאה לפועל עיקלה את קצבת הנכות שלו בגלל חוב מזונות והשאירה אותו מחוסר כל, אך זכה מחברת הכנסת להתעלמות מוחלטת, בניגוד לח"כים אחרים אליהם פנה ונענו בחיוב ועזרו. פשוט לא איכפת לשלי מאף אחד!


אל תאמינו גם לכל הטרמפיסטים האלה של "מחאת האוהלים 2011" שמצטרפים ליחימוביץ' (סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים): הם כבר שיקרו לעם בלי בושה כאילו המאבק שלהם ל"צדק חברתי" הוא מאבק לא-פוליטי למען טובת "כל" העם בלי קשר לדעות פוליטיות לימין או לשמאל, אך הצביעות, היהירות, רדיפת הכוח והשררה שלהם מראה לנו בסופו של דבר את פניהם האמיתיות, לאחר שניצלו באופן ציני, מחושב וקר את המסכנים האמיתיים המתגוררים עד היום בגן תחנת הרכבת ארלוזורוב באוהלים קיץ - חורף 2012, בעוד הם ישנים בביתם החמים והנעים.


טרמפיסטים לא-ראויים נוספים המתמודדים ברשימת מפלגת העבודה הם יריב אופנהיימר מתנועת "שלום עכשיו" שיודע רק לסכסך ולהטיף לשנאת חינם בתוך עמנו, ומר נועם שליט, המתמודד תוך כדי ניצול ציני ו"רכיבה" על האהדה הציבורית הרחבה שניתנה לו לשחרור בנו.


הגיע הזמן שעם ישראל יתפקח ויתעורר ויכיר באמת את פרצופה האמיתי: שלי יחימוביץ' מסוכנת לישראל, היא מסוכנת לכולנו ואסור לנו לתת לה עוד כוח!

 

נכתב על ידי , 11/11/2012 11:08   בקטגוריות אבא, אבות, אפליה, גזענות, גירושין, הטרדה מינית, הפמיליסטים, חברה, חוק, ילדים, כנסת, כסף, מגדר, מדיה, מיגדר, מלחמה, מניפולציות, משטר, משפחה, נשים, עיתונות, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, צדק, רווחה, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיוויון, שלטון, שליטה, שמאל, שנאה, שקרים, תקשורת, אקטואליה, ביקורת, עבודה, מעמד, פגיעה, שיח  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גל מעצרים של פעילי זכויות אבות


מי שק החבטות?/פורסם בNRG מעריב, ע"י גיל רונן | 20/9/2012 2:57

בעקבות תלונות של שופטי משפחה החל גל מעצרים של גברים ונשים גרושים שנלחמים על הזכות לראות את ילדיהם. כך נראית מערכת שלא רגילה לקבל ביקורת

קבוצה של שופטי בתי המשפט למשפחה החליטה באחרונה לנקוט מדיניות של יד ברזל נגד תנועת האבות, לאחר שזו החלה לחשוף את קלונה של המערכת באמצעות תביעות נזיקין בארה"ב, פניות לגופי הרווחה של האו"ם ועתירות לבג"צ. 

הקבוצה הכריזה על המדיניות החדשה בכתבה ב"הארץ" (29.8) שבה התלוננו שופטי משפחה אלמוניים כי הפכו "לשקי חבטות" והודיעו שפנו אל מנהל בתי המשפט "באופן יוצא דופן, בבקשה כי יפעל נגד גל ההסתה". גל המעצרים כבר היה אז בעיצומו. 

 

ראשון העצורים היה אמיר שיפרמן, קבלן בנייה פתח תקוואי בן 30, אב לילדה מתוקה בת שנתיים וחצי שאותה אינו זוכה לראות ולחבק כבר ארבעה חודשים. שיפרמן נחקר במשטרת פתח תקווה ב-31.7 בגין משמרת מחאה שערך יומיים קודם לכן, באישור ובליווי המשטרה, מחוץ לביתה של השופטת אסתר שטיין. לדבריו, החוקרים האשימו אותו בהוצאת דיבה, הטרדה, העלבת עובד ציבור ושיבוש הליכי משפט, והחרימו את מחשבו האישי בחיפוש שעשו בביתו. 

ב-10.8 נעצר גם גיא שמיר, בן 41, אב שנאבק על זכותו לגדל את בתו בת ה-8 ובנו בן ה-5. ארבעה ימים לפני כן, התקשרה אליו מזכירתה של השופטת אספרנצה אלון. לטענתה, אמר לה בטלפון "השופטת מזמן לא מעניינת אותי" והוסיף "תמסרי לה שתשמור על ילדיה". המזכירה אומרת שבשלב זה ניתקה את השיחה. שמיר אומר כי אינו זוכר מה אמר. האם אמר את הדברים? האם המזכירה ניתקה לו את הטלפון באמצע משפט בנוסח "תמסרי לה שתדאג לילדים שלה ושתעזוב את הילדים שלי בשקט"? קשה לדעת. ככל הידוע, השיחה לא הוקלטה. 

שמיר ישב במעצר במשך 32 ימים עד ששוחרר ביום שישי האחרון למעצר בית בתנאים מגבילים. 
במקרה או שלגמרי לא במקרה, מעצריהם של שיפרמן ושמיר נערכו כמה שבועות לאחר שהשניים חתמו על תצהירים לבית המשפט בניו ג'רזי בתביעה נזיקית על מיליוני דולר המתנהלת שם נגד שר המשפטים יעקב נאמן ושר הרווחה משה כחלון. התובעים טוענים כי מדינת ישראל מבצעת פשעים נגד האנושות ומתעלמת מאמנות בינלאומיות בכל הקשור לניתוק ילדים מהוריהם. 

 

שבע שנות עיכוב

בכלל, שמיר היה פעיל מאוד מבחינה משפטית בחצי השנה האחרונה בנושא זכויות אבות. בין היתר, הגיש בג"צ נגד משרד המשפטים לזירוז הגשת מסקנותיה הסופיות של ועדת שיפמן אשר אמורה להודיע על רפורמה שוויונית בתחום המזונות אך מתמהמהת כבר שבע שנים (!) מול לחץ עסקניות הנשים. בנוסף, פנה לבג"צ נגד השר כחלון בדרישה למנות נציגי אבות ואמהות למועצה לעבודה סוציאלית, כנדרש על פי חוק. 

בבג"צים הללו מעורב גם המשפטן צ.ז., בן 40, ממרכז הארץ, שקשור אף לתביעות שהוגשו בחו"ל ולפניות לאו"ם. ביום שבו פורסמה הכתבה ב"הארץ" על השופטים שהפכו "לשקי חבטות," נעצר צ.ז. בביתו בגין איומים כביכול נגד השופטת אלון. הוא נלקח למשטרת חיפה, שם הוצג בפניו איור ובו הופיעה תמונתה של אלון על כרזת מבוקשים בנוסח המערב הפרוע, עם הכיתוב "מבוקשת בשל פגיעה בזכרים" והצעת פרס היתולית בסך 2,500 דולר. האיור הופיע, לטענת המשטרה, באתר שהוא נוהג לכתוב בו, לצד מספר הטלפון שלו. 

המשטרה ביקשה להאריך את מעצרו של צ.ז., אך השופט שמעון שר נאות לאשר רק שלושה ימי מעצר בית. "אני הייתי משחרר אותו מיד", העיר. את האיור כינה "צורם" אך ציין שבשם חופש הביטוי יש לאפשר פרסומים שכאלה. "עלי כבר הייתה ביקורת הרבה יותר חמורה מזה," הוסיף. 

החוקרים לא מצאו סיבה למעצר

בסך הכל נעצרו ונחקרו בחודשיים האחרונים כעשרה פעילי זכויות הורים שונים. לא כולם גברים: לורי שם-טוב מגבעתיים, בת 43, היא אם לשני בנים, בני 8 ו-10, שנלקחו ממנה. עקב הטרגדיה שלה, שם-טוב הפכה לבלוגרית עם תעודת עיתונאי אשר פעילה למען שוויון הורי בגירושים. לדבריה, היא נעצרה בגלל ביקורת שכתבה על השופט נפתלי שילה, שהגיש נגדה תלונה ב-30.8 על פרסום לשון הרע וזילות בית המשפט. היא סבורה שהשופט שילה זועם משום שהפוסט על אודותיו הוא כיום הדבר הראשון שמוצאים כשמחפשים את שמו בגוגל. 

שם-טוב נחקרה ביחידה הארצית לחקירות הונאה ושוחררה לאחר שהחוקרים לא מצאו עילה למעצר. נראה כי שופטי המשפחה הזועמים מקבלים גיבוי חלקי מאוד מעמיתיהם במערכת האכיפה. 

גל המעצרים מעיד על לחץ. מדובר במערכת שרגילה לפעול בידיעה שגם החלטותיה המקוממות ביותר מוגנות מביקורת בשל החיסיון על דיוני בתי המשפט למשפחה. אולם תנועת האבות (והאמהות) מצליחה באחרונה בכל זאת לשפוך אור על המתרחש בין הכתלים, וידועה קביעתו של השופט העליון האמריקאי לואיס ברנדס כי "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר". 
האם מישהו מנסה לחסום את האור הזה בעזרת אזיקים? 

קישורים בנושא:

נכתב על ידי , 23/9/2012 10:10   בקטגוריות אבא, אבות, אמא, אפליה, גירושין, הורות, הפמיליסטים, חברה, חוק, ילדים, מגדר, מיגדר, מניפולציות, משטר, משמורת, משפחה, משפט, משפטים, פגיעה, פמיניזם, פמיניסטיות, צדק, אקטואליה, איומים, מזונות, רווחה, שיח, שלטון, ביקורת  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אבות מושחרים - לא, לא כולנו פדופילים ורוצחי ילדים


באתר "גלובס" התפרסמו לאחרונה שני מאמרי דעה, של שתי עורכות דין, שהציגו אבות כמפלצות מסוכנות, או מפלצות מסוכנות בפוטנציה, מעצם היותם גברים

פורסם ע"י גיל רונן, אתר 'גלובס', 01/08/2012


כגבר ואב לשני ילדים, בן ובת, חשתי מועקה כשקראתי את מאמריהן של עו"ד רות דיין וולפנר ושל עו"ד ורדית אבידן, שפורסמו באתר "גלובס". המאמרים דנו בשאלה: האם ניתן להאשים עובדות סוציאליות בכך שלא צפו מראש רצח שלילדים בידי אבותיהם? עו"ד דיין טענה שלא, עו"ד אבידן טענה שכן. אבל מה שגרם אצלי למועקה משותף לשני המאמרים: התחושה שקיבלתי מקריאתם היא שאבות הם מפלצות מסוכנות, או מפלצות מסוכנות בפוטנציה, מעצם היותם גברים.

הכותבות הביאו דוגמאות להורים שרצחו את ילדיהם - פשע שלדעת רובנו אין נורא ממנו. הן התייחסו ל-3 רוצחים: איתי בן-דרור, אסף גולדרינג ואלי פימשטיין. מדוע נבחרו דווקא המקרים הללו, ומדוע מצאו לנכון שתי הכותבות להתייחס רק למקרים שבהם אב רצח את ילדיו?

הרי היו לנו בשנים האחרונות לא פחות מקרים שבהם אימהות רצחו את ילדיהן. עורכות הדין יכלו להזכיר במאמריהן גם את מיכל אלוני, רגינה קרוצ'קוב, אולגה בוריסוב ומארי פיזם. ובכל זאת, בחרו להביא אך ורק דוגמאות גבריות.

אילו היתה זו הפעם הראשונה שנתקלתי בתופעה כזו, הייתי זוקף אותה ליד המקרה. אולם ההטייה הזו מוכרת מאוד לכל מי שעוקב אחרי הפרסומים בנושא. התחושה העולה מקריאת רבים מהמאמרים שנכתבים על נושא הגירושים ועל סכסוכים במשפחה היא שאיזשהו כוח נעלם, איזשהו מניע שאיננו יכולים לדמיין אותו, גורם לבעלי טור - ובמיוחד כאלה הקשורים לתעשיית הגירושים - להתייחס לתופעות שליליות שונות כאילו הן אפשריות רק אצל גברים.

לא רק על רציחות ילדים מזוויעות מדובר, אלא על אלימות לכל סוגיה. הנטייה המובהקת של כותבות וכותבים רבים היא לייחס את תכונת האלימות - שהגדרתה הורחבה בשנים האחרונות, והיא כוללת עתה גם אלימות רגשית, מילולית ואפילו "אלימות כלכלית" - אך ורק למין הגברי.

מכיוון שהטורים של עוה"ד דיין ואבידן עסקו בפגיעה בילדים, אציין כי הסטטיסטיקות הרשמיות בארה"ב, כמו גם סטטיסטיקות של אל"י והמועצה לשלום הילד בישראל, מראות דווקא כי אימהות מעורבות פי שניים מאבות באלימות כלפי ילדים, כולל התעללות פיזית קשה.

יש משהו לא רציונלי, לא מובן - אפילו מפחיד - בנטייה של כותבים שונים להתעלם לחלוטין מהמציאות הזו ולהתייחס לרוע כאילו הוא תכונה גברית במהותה. רוע, רבותיי, הוא תכונה שוויונית לחלוטין. ישנם אינספור סוגי התעללות, אך גם התעללות באמצעות אלימות - פיזית ואחרת - אינה נחלתם הבלעדית של גברים. וזה על אף שגברים יותר חזקים פיזית. ההשוואה הזו בין גבריות לאלימות פשטנית, ומי שבודק אותה לעומק רואה שהיא מופרכת.

חשוב לזכור כי גברים, לפחות בתרבות היהודית והמערבית, מחונכים מגיל צעיר שאסור להרים יד על בנות. בגיל בית-הספר, בן שמכה בת הוא מושא ללעג. בעל שמכה את אשתו בזוי בעיני רוב החברה, ואם הוא בכל זאת שוקל להרים עליה יד, הוא יודע שהוא עלול להסתבך בפלילים ולאבד את עולמו. לפיכך, גם אם הוא חזק יותר פיזית וגם אם לא חונך כראוי לכבד נשים, הרי שיש גם כוחות חזקים, תרבותיים וחוקיים, הפועלים להרתיע אותו.

סטטיסטיקה היא תחום מתעתע, שקל מאוד לעשות בו שימוש לרעה. הסטטיסטיקה על רציחות בנות זוג, במיוחד כאשר היא מנופחת בעיתונות, תורמת לדימוי שלילי ורצחני של הגברים כולם. זאת, למרות שמדובר, בשנה ממוצעת, ב-10 עד 20 מקרים, כלומר, באוכלוסיית רוצחים שמהווה פחות מאלפית אחוז מכלל הגברים (פחות מ-1 ל-100,000).

יש גם, בשנה ממוצעת, לפחות מקרה אחד או שניים שבהם אישה רוצחת את בעלה. האם ההפרש מראה שגברים הם קילרים ונשים אינן כאלה? לא בהכרח. בארצות-הברית, לדוגמה, הסטטיסטיקה הרשמית מראה כי נשים מבצעות כ-41% מרציחות בני הזוג. מאוד ייתכן שהסיבה לפרופורציה השונה בישראל היא, פשוט מאוד, שבארה"ב יש לנשים גישה קלה מאוד לנשק חם, מה שמנטרל את הנחיתות הפיזית שלהן מול הגברים.

אבל בואו נשים בצד לרגע את הסטטיסטיקות השלילות הללט ונביט בתופעה אחרת, הפוכה כמעט: כאשר אזרחים - גברים, נשים וילדים - נקלעים למצבי סכנת חיים, ועובר אורח מזנק להציל אותם, האם אותו עובר אורח הוא בדרך-כלל גבר או אישה?

רובנו נסכים שבדרך-כלל זהו גבר.

כאשר נערה טובעת בים או בירקון, כאשר משפחה זועקת לעזרה מתוך בניין בוער - ומישהו נכנס פנימה, מסכן את עצמו ולפעמים אף מוסר את נפשו בכדי להצילם - האם גם בסטטיסטיקה הזו הגברים לא מככבים?

אם מוסיפים לסטטיסטיקה את שיעור ההתנדבות לתפקידים מסוכנים - במשטרה, בצבא, במכבי האש ובכלל - הרי ששיעור ההתנדבות של הגברים ונכונותם לסכן את עצמם להצלת האחר הוא גבוה במיוחד, ושיעור הגברים שנפצעים ונהרגים במסגרת ההתנדבות הזו אף הוא גבוה מאוד לצערנו.

אתם רואים, אם כך, שאפשר להשתמש בסטטיסטיקות גם בשביל להשחיר וגם בשביל ההיפך מזה. גם בכדי לצייר גברים כרוצחים וגם בכדי לציירם כגיבורים.

אם כוונותיי היו רעות, אולי הייתי מנסה להשתמש בסטטיסטיקה הזו בכדי לטעון כי נשים הן פחדניות, או אנוכיות, או משהו מהסוג הזה. אבל אני אוהב נשים, ואני גם לא חושב שיש לי זכות לעשות הכללות שכאלה לגבי אוכלוסייה כה גדולה.

אני כן חושב צריך להיזהר מאוד מסטטיסטיקות, ושיש להקפיד לא לעשות בהן שימוש חלקי ומעוות באופן שישחיר מין שלם; מין שרובו הגדול מורכב מאזרחים טובים, שהם גם האבות, האחים, בני הזוג והבנים של כולנו.

 

■ הכותב הוא עיתונאי ומייסד שדולת המשפחה ("הפמיליסטים") –www.abaveima.org.ilהעמותה פועלת לחיזוק והטמעה של ערכי המשפחה, הכוללים גם את זכויותיהם של אבות ואת הזכות של ילדים לקשר טוב עם אבותיהם.

נכתב על ידי , 14/8/2012 11:19   בקטגוריות אבא, אבות, אלימות, איומים, אפליה, גזענות, גירושין, הורות, הסתה, הפמיליסטים, זוגיות, חברה, חיים, ילדים, כסף, מגדר, מיגדר, מין, מלחמה, מניפולציות, משמורת, משפחה, משפט, משפטים, נשים, עיתונות, פגיעה, פמיניזם, פמיניסטיות, פשע, צנזורה, רווחה, רצח, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיח, שקרים, תקשורת, אהבה ויחסים, אקטואליה, מדיה, מזונות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אתן לא שפחות, אנחנו לא חזירים - גיל רונן


מי שטורחת לבדוק את נכונות הטענות הפמיניסטיות לגבי פערי שכר, מגלה שמדובר בתעמולה מתוחכמת. הוא נובע מזה שגברים פשוט עובדים יותר שעות ולא משום סיבה אחרת


פורסם באתר NRG מעריב, גיל רונן | 5/7/2012 16:23


עליתן עלינו, פמיניסטיות. אנחנו, הגברים הרשעים של מדינת ישראל, חברנו יחד בקנוניה אפלה, לפרנס את נשותינו ואת ילדינו. בחוצפתנו הרבה אנו עובדים מחוץ לבית במשך שעות ארוכות יותר מהנשים (בממוצע), בעבודות קשות ומסוכנות יותר (בממוצע), כדי להביא אוכל לשולחן ולשלם את החשבונות.

לפעמים, בהתקף של נבזיות פטריארכאלית טהורה, אנחנו מתעקשים אפילו לשלם את שכר הדירה. ויש מתעללים של ממש, שבמסגרת האלימות הכלכלית שהם נוקטים נגד נשותיהם וילדיהם, אף לוקחים אותן לבילויים, חופשות וטיולים.

אומרים שהחזירים הגדולים ביותר קונים לנשים ולילדים שלהם מכוניות ובתים. ויש שמועה עיקשת שחלקם ממש חיים יחדיו בכיף במסגרת משהו שנקרא "משפחה", בלי חשבונאות ופנקסנות. כולם למען אחד ואחד למען כולם. כמו המוסקיטרים.

הזוועה הזו מתרחשת ממש מתחת לאף של כולנו. כלפי חוץ, הנשים שסובלות מבעל המשמש כמפרנס עיקרי יכולות להיראות שלוות, מטופחות ומאושרות. אבל אנחנו יודעים שבתוך כל אישה כזו מסתתרת שפחה מודרת ומושתקת, שבעלה לא נותן לה לשבת במקומו מאחורי ההגה של המונית או של הסמיטריילר, או להיתלות לצדו מאחורי משאית הזבל, או לבלות איתו באתרי בנייה וחקלאות מבוקר עד ערב, לצד עובדיו המיוזעים.

האם קיים דיכוי יותר נורא מזה? ממש ברגע זה קוראות את המאמר הזה אלפי נשים מהמעמד הבינוני-גבוה – האוכלוסייה המוחלשת והמודרת מכולן – שכוססות ציפורניים מטופחות וחושבות את אותה המחשבה: למה אני לא מרוויחה יותר? זה חייב להיות בגלל הפטריארכיה הקפיטליסטית-חזירית.


אם הייתה קומבינה הפקיד המפלה היה מפוטר


עד כאן הציניות המרירה, ועכשיו ברצינות וברוגע: מי שטורחת לבדוק את נכונות הטענות הפמיניסטיות לגבי פערי שכר, מגלה חיש מהר שמדובר בתעמולה מתוחכמת ותו לא. כלומר, לפחות במגזר הציבורי, אין שום פער בין מה שמרוויחים שני אנשים באותה משרה, כי לא יכול להיות פער, כי התשלום הוא לפי תפקיד, שעות, דרגה, סיכון וותק, נקודה.

ואם הייתה קומבינה שמיטיבה עם גברים, המקרה היה מגיע מיידית לטיפולן של פקידות, עסקניות ועיתונאיות פמיניסטיות, שהיו דואגות לפטר את הפקיד המפלה ולחשוף את קלונו ברבים, ובצדק.

באשר למגזר הפרטי, שם קשה מאוד לקבוע מה מהווה אפליה ומה נובע מכושר המיקוח של העובד או העובדת, ומהעדפות לגיטימיות של מעסיק, או מעסיקה.

חשוב לזכור שהפער בין גברים לנשים הוא פער בשכר הממוצע ברמה הכלל-מגדרית. לא מדובר באפליה של אחד על אחד בשתי משרות זהות, כפי שהתועמלניות הפמיניסטיות אוהבות לטעון. הפער נובע, רובו ככולו, מזה שגברים פשוט עובדים (בממוצע) יותר שעות, יותר לילות ויותר שבתות, ועושים יותר עבודות מסוכנות – בין היתר משום שחונכו לראות בעצמם מפרנסים אחראים.

נשים עושות יותר הפסקות בקריירה לטובת השקעת זמן בילדים, וזה משפיע על שכרן הממוצע (ברמה הכלל-מגדרית). לא מדובר באפליה אלא בחלוקת תפקידים במסגרת המשפחה, ובהחלטות של אנשים בוגרים שקובעים לעצמם סדרי עדיפויות בחיים לטובת ילדיהם, כמו שצריך.


האפליה דווקא הפוכה


אפליה רשמית וגלויה קיימת דווקא בכיוון ההפוך, בגלל שלנשים יש יותר נקודות זיכוי במס הכנסה (בגין עצם היותן נשים ובגין כל אחד מילדיהן), כך שגבר שמקבל את אותו הסכום כמו אישה בברוטו עשוי לשלם יותר מאלף ש"ח במס הכנסה חודשי שהיא לא משלמת.

נשים יקרות: לפעמים יש תחושה שהפמיניסטיות המקצועיות אומרות לכן מה לחשוב, ואתן מצייתות להן בכניעות. הכי קל הרי לכעוס על הגברים ולפרוק עליהם באלימות חקיקתית-עיתונאית-משטרתית את כל התסכולים. אנחנו לא נחזיר לכן באותו מטבע, כי האינסטינקט הגברי שלנו אומר לנו שאתן זקוקות להגנה שלנו ושאסור לנו לתקוף אתכן.

אבל האמת היא שבשביל שאישה ממוצעת תרוויח כמו גבר ממוצע, אתן צריכות להיות מוכנות לכך שהחברה תטיל על כתפיכן את האחריות המוסרית לפרנסת בעליכן וילדיכן, וגם את חובת תשלום המזונות הנגזרת ממנה, כפי שאלה מוטלות על הגברים.

האם אתן מסכימות לכך? אנא מכן, נסו לתת תשובה כנה ולא מתלהמת. אל תענו לי, בבקשה; תחשבו שאני לא קיים, אוקיי? תנו את התשובה הזו לעצמכן, ולעצמכן בלבד. תודה. 

נכתב על ידי , 26/7/2012 11:47   בקטגוריות אפליה, גזענות, הפמיליסטים, חברה, חוק, כסף, מגדר, מיגדר, מין, מחקרים, מעמד, נשים, עיתונות, פוליטיקה, פמיניזם, פגיעה, פמיניסטיות, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיח, שיוויון, שקרים, תקשורת, אקטואליה, עבודה, מזונות, מניפולציות, משפחה, שליטה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שירות נשים בקרבי - גיל רונן


רמת הכשירות של נשים בצבא נמוכה משמעותית לעומת גברים, הן מועדות פי עשר לשברי מאמץ, 100% פגועות ופצועות יותר מלוחמים מהמין הגברי, זאת למרות הורדת הרף משמעותית עבור הבנות המיועדות לתפקידי לוחמה.

מאת: גיל רונן | יום שישי 22 יוני 2012 (פורסם באתר 'דוסים')

השמאל הפמיניסטי-מיליטנטי מפמפם "מכתב קצינות" שדורשות מוועדת פלסנר דווקא לא להכניס לצבא יותר מדי חרדים, או להכניס אותם אבל לדאוג שלא יקבלו את תנאי השירות שהם דורשים, כלומר – לכפות עליהם נוכחות של נשים.

לא ברור כמה קצינות חתמו על המכתב הזה, אבל הוא עוד ביטוי לכך שהשמאל הקיצוני ניכס לעצמו את נושא "קידום מעמד הנשים" ומשתמש בנשים כרצונו, במקרה זה בכדי להתנגח בדתיים ולהצר את צעדיהם בצבא. זאת, מבלי לשאול את הנשים אם הן אכן מסכימות למהלך. הנשים, עבור השמאל, הן עדר צייתני של שפחות פוליטיות, שניתן לעשות בהן שימוש ולזרוק אחר כך.

מה שהעיתונות לא מספרת לציבור זה שקיימות בעיות קשות מאוד עם מסלול השירות הקרבי לנשים. יש ראיות לכך שהוא מהווה סכנה פיזית מיותרת לבנות שמשרתות בו – פחות מ-3% מהמתגייסות – ושהוא מחליש את הצבא, ולכן מסכן את כולנו.

ניסיונותי להכניס מאמרים בנושא הזה לעיתונות החילונית נכשלו. אפילו הכתבים הצבאיים המהוללים ביותר מודעים לעובדות אבל פוחדים לנסות אפילו לפרסם אותן.
אז קבלו בכל זאת כמה עוּבדות.

קיימים מספר הבדלים פיזיולוגים מרכזיים בין נשים וגברים, חוץ מהבדלי המשקל והגובה.
אחוזי השומן אצל הנשים נעים בסביבות ה-25%-30%. אצל גברים בסביבות ה-10%-15%.

אצל גברים קיים יתרון מהותי במאסת השריר המתבטאת בכוח שריר. בנוסף, פעולת ההורמונים הגבריים מקנה להם יתרון בפיתוח מאסת השריר. כלומר, הפער בין הגברים לנשים הולך וגדל ככול שהם מתאמנים יותר. דו"ח של משרד ההגנה הבריטי קבע שבמה שקשור להתפתחות שרירים וכושר אירובי, רק אחוז אחד מהנשים מגיע לתפקוד של גבר ממוצע. בצבא האמריקאי, רק 2.5% מהנשים הגיעו לציון הממוצע של הגברים בריצת שלושה קילומטר.

סקר של צה"ל מצא שנשים מועדות לשברי מאמץ ופגיעות אורתופדיות אחרות בשיעורים הגבוהים עד פי 10 ויותר (!!!) ביחס לגברים מקבוצת גיל דומה הנחשפים לאותם העומסים הגופניים.

הרעיון שנשים צריכות לשרת ביחידות קרביות לא הגיע מהצבא, אלא מעסקניות הפמיניזם המיליטנטי, שהפעילו לחץ אינטנסיבי בעיתונות, בבג"צ ובכנסת. אבל בהתחשב בנתונים שהבאנו, זה דומה למצב בו שדולת יצרני הברזל תתעקש שהצבא ייצר גם סדרת טנקים מברזל רגיל ולא רק מפלדה. ברור שזה יוביל לבעיות קשות. ואכן, זה מה שקרה.

בשנים האחרונות יצא לי לעבוד מול גוף קטן וממזרי הקרוי הפורום לחוסן צה"ל, המורכב ממספר קצינים בכירים במיל., וחוקרות מקצועיות. הפורום ערך לאורך שנים מחקר מקיף על מה שבאמת קורה ביחידות בהן שובצו נשים בתפקידים קרביים. כצפוי, מסתבר ששיעורי הפציעות בקרב הבנות אכן גבוהים בהרבה משיעורי הפציעות של הבנים.

בדיקה פנים-צה"לית השוותה בין אחוזי פציעות של נשים וגברים במספר יחידות מעורבות. בקרב המשנים הטכניים בסוללת תותחנים שנבדקה, שליש מהבנות הוגדרו כפגועות. ביחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף, מחצית הבנות הוגדרו כפגועות. בגדוד המעורב 'קרקל' – 22%, ובקרב מטהרות אב"כ בבית הספר להנדסה צבאית – 20%. שיעור הבנים הפגועים בכל אחת מהיחידות האלה היה 10% בלבד.

בסיכום שערך מפקד גדוד אב"כ 76 נקבע: "בפלוגה ג', מתוך סד"כ של 18 לוחמות – 11 לא כשירות. בפלוגה א' מתוך סד"כ של 11 לוחמות (כולל סגל) – 9 אינן כשירות".
עוד התברר שלא רק שיעור הפציעות גבוה יותר אלא גם חומרתן. שבר הליכה נחשב חמור יותר ככל שהוא נמצא גבוה יותר מעל כף הרגל. אצל בנים, מרבית שברי ההליכה הם בעצם השוק. אצל בנות – באגן.

החוקרים אף מצאו כי בנות ביחידות הקרביות סובלות מצניחות רחם בשיעור מדאיג.

חיילות קרביות שרואיינו על ידי חוקרת של הפורום סיפרו: "יש הרבה מאוד בנות עם בעיות רפואיות... כשהגענו לכאן הכל התנפץ. תוך חודשיים שלושה – מתוך 30 בנות נשארו אולי 7. לי יש צניחת רחם, לחברה שלי גם, עוד בנות עם שברי הליכה באגן". השיחות מוקלטות.

חוקרי הפורום, האמינים עלי לחלוטין, טוענים גם שלתיקים הרפואיים של בנות שנפגעו יש נטייה משונה להיעלם – מה שלא מאפשר להן לתבוע את הצבא.
בכדי לחפות על ההבדלים הפיזיולוגיים, צה"ל הוריד את דרישות הקבלה עבור בנות המבקשות להתקבל ליחידות הקרביות. במסגרת אימון, כשצריך לטפס על קיר, מצמידים אליו ספסל עבור הבנות (וכעת כבר מתכננים להנמיך את הקירות). בגדוד קרקל, קצב ההליכה הואט עבור הבנות והפק"לים הוקטנו.

יש גם משהו שנקרא "אימון מטשטש הבדלים". אם נותנים לבנות ולבנים לרוץ מנקודה א' לנקודה ב', הבנים משיגים את הבנות וזה לא נעים. לכן מעדיפים ביחידות המעורבות לרוץ במעגלים. ככה, גם אם הבנים כבר בהקפה העשירית והבנות רק בשביעית (נניח), עדיין יש תחושה של ביחד...

ברור שיש פה חשש כבד לפגיעה בכושר הקרבי של הגדודים, או לכל הפחות הסחת דעת וביזבוז משאבים. ועוד לא דיברנו על הפגיעה במה שהמומחים מכנים "לכידוּת היחידה", ועל מה שקורה כשצלף וצלפית בני 20 שוכבים יחדיו במארב במשך 72 שעות.

אם גם החיזבאללה והחמאס היו מוכנים לפגוע בכושר הקרבי שלהם בשם הניסויים הפמיניסטיים, אזי לא היתה בעיה. אבל ככל הידוע, הם לא בעניין.

אז למה אין על כל זה תחקירים בעיתונים? למה לא דנים בזה בטלוויזיה ובכנסת? מסיבה אחת. העסקניות הפמיניסטיות לא מאפשרות את הדיון הזה. נראה כי עבורן, החיילות הן בסך הכל בשר תותחים, במלוא מובן המילה, במלחמתן הפוליטית בגברים, במסורת היהודית ובעצם הרעיון שאיש הוא איש ואישה היא אישה, ושניהם נועדו לחיות יחדיו בהרמוניה ולגדל ילדים.

אבל המדינה קטנה, והאינטרנט חופשי, והיום אי אפשר להשתיק נושא אם מספיק אנשים רוצים לדבר עליו. אז קדימה, בואו נדבר על זה.

נכתב על ידי , 27/6/2012 11:10   בקטגוריות ביטחון, בנות, הפמיליסטים, חברה, חינוך, מגדר, מדיה, מדע, מחקרים, מיגדר, מין, מלחמה, מניפולציות, משטר, נשים, עיתונות, פגיעה, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, צה"ל, שיוויון, שיח, שליטה, שמאל, שקרים, תאונות, תקשורת, אקטואליה, צבא, שטיפות מוח, שטיפת מוח  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סרט שכל גבר בישראל חייב לראות!


אני ממליץ לכם בחום לצפות בסרטו החשוב של הבמאי ישרי הלפרין "זכות אבות" שעוקב אחר מאבקם של אבות גרושם לקשר עם ילדיהם, מול ממסד שלם של פמיניסטיות שונאות גברים ששולטות בכל המערכות ומאפשרות לגרושותיהם לנתק מהם את ילדיהם בשר מבשרם. הסרט שודר מספר פעמים בטלוויזיה וזכה בפרס חביב הגולשים במסגרת פסטיבל דוק אביב גליל 2011.


כל גבר בישראל שחושב אי פעם להתחתן, להקים משפחה ולהביא ילדים חייב לראות את הסרט הזה ולהבין באיזו מציאות בלתי נסבלת אנחנו חיים, איך הפכו נישואין למלכודת מוות לגברים ובאיזו קלות ניתן לנתק אב נורמטיבי מילדיו האהובים והיקרים לו מכל, הכל בשם הדיקטטורה הפמיניסטית שפועלת להפוך את האב במשפחה ל"מיותר, בלתי רלבנטי ולא רצוי".


זאת עובדה: 90 אחוז ממקרי הגירושין כיום הם ביוזמת הנשים, בגלל לחץ עצום ואינספור פיתויים שמציעים אלפי ארגוני הנשים שחולשים על המדינה וכל מטרתם לעודד נשים להתגרש ולפרק כמה שיותר משפחות.


אני גאה לקחת חלק במאבק החשוב והצודק הזה. אני לומד וחוקר את הנושא באופן עצמאי כבר 20 שנה ושמח שישנה התעוררות והתקדמות משמעותית בשנים האחרונות במודעות של גברים בישראל -

הישגי שנת 2011 - תמיכתה האמיצה של ח"כ יוליה שמאלוב ברקוביץ' במאבק האבות


 

 

יעקב

נכתב על ידי , 15/6/2012 11:39   בקטגוריות אבא, אבות, אלימות, אפליה, גזענות, גירושין, הורות, הסתה, הפמיליסטים, זוגיות, חברה, חוק, ילדים, כנסת, כסף, מגדר, מזונות, מיגדר, מין, מלחמה, מניפולציות, משטר, משמורת, משפחה, נשים, פמיניזם, פמיניסטיות, רווחה, שיוויון, שליטה, תקשורת, אהבה ויחסים, אקטואליה, משפט, משפטים, פגיעה, פוליטיקה, שיח, שנאה, שקרים, תלונות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גברים בממשלה, פמיניסטיות באופוזיציה - גיל רונן


פורסם באתר NRG מעריב בתאריך 16/5/2012


צריך ממש להתאמץ בכדי לא לשים לב שבראש כל מפלגות הקואליציה עומדים כיום גברים, כולל מפקד סיירת מטכ"ל בדימוס ושניים מפקודיו לשעבר, ואילו בראש מפלגות האופוזיציה היהודיות-חילוניות עומדות שתיים מהמנהיגות הבולטות ביותר של הפמיניזם המיליטנטי בישראל – שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון.


צירוף מקרים? לאו דווקא. לחלוקה המסורתית בין שמאל לימין נוסף בעשורים האחרונים פן אידיאולוגי-מגדרי מובהק. סקרים בישראל ובארה"ב מראים שיותר גברים מצביעים לימין, ויותר נשים מצביעות לשמאל. האם זה אומר שנשים הן יותר שמאלניות או פציפיסטיות באופן טבעי? לא בהכרח. דומה שהרבה נשים פשוט התרגלו לציית לעיתונאיות ולעסקניות הפמיניסטיות בכל עניין ודבר. העסקניות – רובן ככולן נשות שמאל מובהקות – קראו לנשים להצביע לציפי לבני בבחירות הקודמות, ובבאות הן יקראו להן, מן הסתם, להצביע ליחימוביץ' וגלאון.


כאשר שלי יחימוביץ' וכרמלה מנשה ניהלו מתוך אולפני "קול ישראל" קמפיין ליציאה מיידית של צה"ל מלבנון בשנים 1997-2000, רעיון הנסיגה הוצג כמשהו שמייצג "חשיבה נשית". אין הצדקה אמיתית לאמירה הזו: אישה הרי יכולה להעדיף שצה"ל יחזיק רצועת ביטחון בלבנון בדיוק כמו שגבר יכול להעדיף את ההיפך. השאלה אם לסגת או לא היא אסטרטגית וצבאית, לא מגדרית. בהצגת רעיון הנסיגה כביטוי ל"חוכמה נשית" יש חנופה לנשים, אבל יש גם הונאה.


יש פה גם חוסר כבוד לציבור הנשים הישראליות. האם לא היה ראוי לשאול את הנשים לדעתן במקום לכפות עליהן אותה? לא זכור לי שיחימוביץ' ומנשה ערכו משאל בכדי לבדוק אם נשים באמת מעדיפות שצה"ל יצא מלבנון באופן החפוז שבו עשה זאת. בהחלט ייתכן שאם היו שואלים אותן, רבות מהנשים היו מעדיפות שצה"ל ישהה בדרום לבנון, מאשר שנסראללה ישב שם עם הטילים שלו. ייתכן מאוד שרובן גם היו מעדיפות שצה"ל יישאר בעזה, במקום שיירו משם גראדים על באר שבע, אשדוד ואשקלון. ואף על פי כן, גם ההתנתקות קיבלה רוח גבית חזקה מפוליטיקאיות ועיתונאיות פמיניסטיות, שתמיד מתנגדות לכל פיתרון צבאי ו"מאצ'ואיסטי".


נראה כי ההטייה השמאלית חזקה יותר אצל עסקניות הפמיניזם המיליטנטי אפילו מהצורך להגן על נשים. קשה לא לשים לב, למשל, שנציגות התנועה בעיתונות ובפוליטיקה רואות חשיבות עצומה בכל מקרה שבו יהודים – ובמיוחד אנשי ציבור וקצינים בכירים – חשודים בעבירות מיניות. כבר 15 שנה לפחות שאנו חווים שוב ושוב את הפרשיות האלה, ותמיד הן משאירות טעם מוזר: תמיד משתמשים במילים "אונס" ו"תקיפה מינית" בצורה שנראית לא-מתאימה. תמיד המתלוננת נקראת "הקורבן" מהרגע הראשון. כמעט תמיד, התנהגות הנשים המעורבות לא מתאימה למה שהיית מצפה מנשים שנאנסו. תמיד הפוליטיקאיות והעיתונאיות מעורבות עד הצוואר בהליכים הפליליים ומנהלות את המשפט מעל דוכן הכנסת ובעיתונים.


מצד שני, כאשר מתרחשים מקרים שבהם החשוד אינו יהודי, אבל ברור הרבה יותר שאכן היה אונס ברוטאלי – דווקא אז, העסקניות ממלאות פיהן מים. אני מדבר על מקרים כמו שתי התקיפות האחרונות בתל אביב. ביום שלישי אחר הצהריים, יחימוביץ' פירסמה סטטוס פייסבוק זועם – לא לגבי שני מקרי אונס צעירות שאירעו במהלך 72 שעות, אלא לגבי נתן אשל. בכך שנתניהו ממשיך להיעזר באשל, היא כתבה, הוא "מגביר את תחושת הייאוש של נפגעות ומוטרדות." ומה לגבי נשות תל אביב אחרי מעשי האונס הנוראים? הן לא מיואשות?


זה לא מקרה, לדעתי, שציפי לבני – שעברה פמיניזציה רצינית בשנים האחרונות – לא הסכימה לשבת בממשלה של נתניהו, ומופז כן. הגברים מזהים את הסכנה החיצונית ומבינים שצריך להתאחד מולה. אבל מבחינת הפמיניסטיות המיליטנטיות – הסכנה האמיתית היא הגברים עצמם.

נכתב על ידי , 23/5/2012 10:43   בקטגוריות ביטחון, הפמיליסטים, חברה, חוק, כנסת, מגדר, מיגדר, מלחמה, מניפולציות, מעמד, משטר, נשים, עיתונות, פגיעה, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, צה"ל, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיוויון, שיח, שלטון, שליטה, שמאל, שקרים, תקשורת, אקטואליה, צבא, אויב, יוקרה, כסף  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כולן היו בנותיה של נעמי - גיל רונן


בשנתיים האחרונות פירסמו עיתונאי 'מעריב', בן כספיתבן-דרור ימיניוקלמן ליבסקינד, שורה של תחקירים חשובים על מעללי "הקרן החדשה לישראל" ונשיאת הקרן, פרופ' נעמי חזן, לשעבר חברת כנסת מטעם מרצ. התמונה העולה מהתחקירים היא של גוף המממן ומכוון מערך של ארגוני "זכויות" שמחליש את המדינה ואת צה"ל.


למרבה הצער, התמונה המבהילה הזו היא רק קצהו של קרחון ענק מימדים. בכדי לראות את הקרחון לעומקו, עלינו להרכיב על חוטמינו משקפי תלת-מימד מיוחדים, שיחשפו לעינינו את מימד הפוליטיקה המגדרית. אלה אותם המשקפיים דרכן צופות נשים פמיניסטיות בעולם הסובב אותן, רק שאנחנו נביט דרכם מבלי לוותר על הביקורתיות שלנו. כעת נגלה כי הרבה לפני  שנתמנתה לנשיאת "הקרן החדשה", הניחה חזן, ביחד עם חברותיה לממסד הפמיניסטי-מיליטנטי, את התשתית המגדרית למנגנון אותו היא מפעילה כיום באמצעות "הקרן החדשה".

 

מצויידים במשקפינו החדשים, בואו נצלול 20 שנה אחורה במימי הזמן הקפואים, לשנת 1992. באותה שנה הקימה ח"כ-דאז חזן את הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, בשיתוף עם ח"כ יעל דיין (עבודה). חה"כ לימור לבנת ונעמי בלומנטל (ליכוד) צורפו אף הן, לאחר שעברו "הכשרה" אידיאולוגית בידי עמותת "שדולת הנשים", והפכו בכך מרצונן החופשי לעלי תאנה עבור מפעל של שמאל קיצוני. "שדולת הנשים", שחזן נמנית עם המייסדות שלה, היתה באותן שנים ארגון דגל של "הקרן החדשה". חזן, מצידה, היתה חברת הנהלת "הקרן החדשה" לפני שנבחרה לכנסת.

559 הצעות חוק

הסוציולוג-היסטוריון ד"ר עוז אלמוג קובע במאמר "ממצ'ואיזם לפמיניזם" כי רק בכנסת ה-13 וה-14 הוגשו 559 (חמש מאות חמישים ותשע) הצעות חוק פמיניסטיות על ידי שמונה חברות כנסת. היום אנו כבר בכנסת ה-18. חלק ניכר מהצעות החוק הללו הן פרי עבודתה של "שדולת הנשים", והן מוגשות לחברי הכנסת כאשר הן כבר מוכנות לחתימה והגשה.

 

בשנת 1995 הוקמה בכנסת הוועדה לזכויות הילד, ביוזמת חברת הכנסת הקומוניסטית תמר גוז'נסקי. זוהי ועדה משלימה לוועדה לקידום מעמד האישה, וכפי שהסברנו בעבר – והוכחש על ידי הדוברת המשותפת לשתי הוועדות – מדובר בכלים שלובים. יחדיו, מקדמות הוועדות גירסה מערבית של תפיסה קומוניסטית ישנה אשר מסכסכת בין אבות ואמהות ומחלישה את שניהם מול ילדיהם. פועלן המצטבר של הוועדות תרם לערעור יציבות התא המשפחתי במדינת ישראל והעניק כוח רב לעסקניות המגדר בכל הרמות.


בשנת 1998 הקימה חזן את הרשות לקידום מעמד האישה במשרד רוה"מ. זו זרוע ביצועית של המנגנון המגדרי, שנהנית מגישה ממסדית שוטפת לתקציבים, למשרדי הממשלה על כל יחידותיהם, לרשויות מקומיות, למפעלים ולארגונים בכל הרמות והגדלים. חזן עומדת עד עצם היום הזה בראש הוועדה המייעצת של הרשות, וגם אם ראש הרשות – ורד סוויד – באה כיום מהמרכז-ימין הפוליטי, הרי שעולם המושגים שהיא פועלת במסגרתו מוכתב על ידי חזן וארגוני הקרן. אותה הדינמיקה פועלת במקרה של הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, שבראשה עומדת לכאורה אשת ימין דתית, ח"כ ציפי חוטובלי.

מהפכה בצבא

ב-2001 הוקם גוף הקרוי "יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים" (יוהל"ן) במקום חיל הנשים של צה"ל, במסגרת מהפכה פנים-צבאית שהובילה חזן, ביחד עם נבחרת "חוקרות" אולטרא-שמאליות. חזן וחברותיה הוכרו כ"צוות מגדר" והתוו את קו הפעולה של יוהל"ן, תוך שהן מקבלות גישה בלתי-אמצעית לבסיסי צה"ל, למאגרי המידע שלו ולמפקדיו הבכירים ביותר.

 

המנגנון הפמיניסטי-מיליטנטי בישראל פועל בסימביוזה עם ממסד בינלאומי בעל קשר איתן לאו"ם והטיה אנטי-ישראלית מובהקת. חזן היא יו"ר ועדת ההיגוי הישראלית של גוף ששמו "נציבות הנשים הבינלאומית" (IWC), אשר פירסם עצומה ביום הראשון של מבצע "עופרת יצוקה" בו גינה את "הטבח" שמבצעים חיילי צה"ל בעזה. גוף זה מקדם מאז אמצע שנות ה-2000, ביחד עם עמותת "איתך-מעכּי" של "הקרן החדשה" והוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, חקיקה שנועדה לאפשר החדרת נשות שמאל ונשים ערביות לגופים ממשלתיים בעלי רגישות לאומית וביטחונית.


כל אחד מהסעיפים שהעלינו כאן ראוי, כמובן, לטיפול עיתונאי מעמיק ולבדיקה על ידי גורמים רשמיים כמו הכנסת. אם איננו רוצים לטבוע במצולות, עלינו לראות סוף-סוף את הקרחון, ולהיות מסוגלים להבחין בין מאבקים אמיתיים על טובתם של נשים וילדים לבין חתרנות חמורה המסכנת את כולנו – גברים, נשים וטף.

 

קישור בנושא:

אתר עמותת הפמיליסטים

נכתב על ידי , 25/4/2012 11:31   בקטגוריות אבות, אפליה, ביטחון, גזענות, גירושין, הפמיליסטים, זוגיות, חברה, חוק, ועדה, ילדים, כנסת, כסף, מגדר, מיגדר, מלחמה, מניפולציות, מעמד, משטר, משמורת, משפחה, נשים, פגיעה, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, צה"ל, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיוויון, שלטון, שנאה, שקרים, תקשורת, אקטואליה, צבא, אהבה ויחסים, אויב, שמאל, ביקורת  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זכות אבות - גיל רונן


פורסם בבלוג Velvet Underground של העיתונאית דבורית שרגל ב16 בפברואר 2012.

 

בעידן הפמיניזם המיליטנטי, העתונות הישראלית כבר לא ראויה בעיני לשם "עתונות", משום שהיא משתיקה את הפגיעה המאסיבית והשיטתית ביותר בזכויות אדם שמתרחשת במדינה. כוונתי לפגיעה בילדים ובאבות – ובנשים שאוהבות אותם – שמתבצעת תחת דגל הפמיניזם המיליטנטי. מכיוון שגם העתונות לוקה באותה מחלה שהשלטון לוקה בה, לקורבנות השיטה אין לאן לפנות במצוקתם. הממסד כולו נגדם ואילו "כלב השמירה" שומר על הממסד מפני הזכרים, להם הוא מותיר לכל היותר את זירת הטוקבקים (וגם זה לא, כפי שיראה מי שישרוד עד סוף הפוסט הזה).

 

הערה: אני משתמש במונח "פמיניזם מיליטנטי" בכדי לתאר זרם שאני רואה אותו ככת שלטונית לא-נבחרת הפועלת במקביל לשלטון הרגיל, בתחרות עמו ואף בחתירה תחתיו. אני מבין שרוב הנשים שרואות עצמן כפמיניסטיות לא יגדירו את עצמן כפמיניסטיות מיליטנטיות. מצד שני, גם רוב המוסלמים הפונדמנטליסטיים לא יגדירו עצמם ככאלה, וגם אנשי הימין הקיצוני לא יגדירו עצמם ככאלה. מי שמביט מבחוץ על תנועה, בעין ביקורתית, לא תמיד ישתמש באותם המונחים שבהם משתמשים חברי התנועה לגבי עצמם.

 

הנושא יכול למלא עשרה ספרים שמנים (רק שאף אחד לא ידפיס אותם בעידן הנוכחי), אבל זהו רק פוסט אורח בוולווט אנדרגראונד, לכן אסתפק בנגיעה קלה בשני נושאים: סיקור מקרי רצח במשפחה ודו"ח ועדת שניט. אפשר להרחיב בטוקבקים, שהם כנראה ממילא זירת הביטוי הטבעית שלי, כגבר שמסרב להיות "חדש".

 

הבית כשדה קרב

 

הדוגמה הבולטת לפמיניזציה של העתונות היא התייחסותה המוטה למקרי אלימות במשפחה – התייחסות התואמת את תיאוריית הפטריארכיה. לפי תיאוריה זו, הדומיננטיות הגברית בעולמנו נובעת מכך שגברים שולטים בנשים ובילדים בכוח הזרוע ובאיומים. שלטון אימים זה נסמך על ייצורה של תודעה כוזבת ("מיסתורין נשי") המשכנעת את האשה להיות "נשית" באופן שמתאים לאינטרס של הגברים, ועל מערכות קשרים בין החבר'ה הוותיקים (old boys) מבית הכנסת ומהצבא שמעניקות לגברים יתרון מתמיד בכל תחומי הכוח. לפי תפיסה זו, מתנהלת מלחמה של ממש בין המינים, ובמלחמה כמו במלחמה.

 

אם גבר רוצח אשה ו/או ילד/ים, יש לכך משמעות עמוקה בהרבה מאשר ל"סתם" רצח, בעיני הפמיניסטית המיליטנטית. לא מדובר באירוע פלילי, שמעצם הגדרתו הוא חריג המוקע על ידי החברה, אלא באקט של מלחמה. לפיכך, בעשור האחרון התקבע נוהג לפיו ידיעות מעין אלה הן כותרת ראשית ואייטם פותח במהדורה, בניגוד לרובן המכריע של הרציחות הפליליות האחרות. במקום להיות יבש ועובדתי, הסיקור שייך לסוג האמוציונאלי: הסצינה מתוארת כ"מחזה מחריד", והרצח הוא "מזעזע".

 

מראים לנו את כתמי הדם על הריצפה, את הגופה על האלונקה, ומתארים את בכיים של היתומים. הכתב יודע כבר שמצפים ממנו לציין אם קדמו לרצח תלונות במשטרה או לא. הרעיון היסודי שעובר לציבור – ולשוטרים – הוא שאילו פעלה המשטרה כראוי, היא היתה מונעת את הרצח.

 

הסיקור הזה תואם את התפיסה לפיה משפחה שיש בה אבא, אמא וילדים היא "רעה חולה" , כפי שכתבה פעם קמפיינרית ארגוני הנשים, דורית אברמוביץ'. אברמוביץ' מתארת בראיון של "הטלוויזיה החברתית" סוג של שליטה של הארגונים הללו על העתונות, ולדעתי היא עוד מצטנעת.

 

לעומת הסיקור מקרי הרצח ע"י גברים, שתואמים את תאוריית הפטריארכיה, כאשר אשה רוצחת גבר או ילד, הסיקור נוטה להיות מינורי – ואף אוהד. אולי הדוגמה הבוטה ביותר לכך בשנים האחרונות היתה כתבתה של בילי מוסקונה-לרמן על רגינה קרוצ'קוב, שהטביעה למוות את בנה בן הארבע, מיכאל, בגיגית. הכתבה נפתחה במילים "הלב שלי עם רגינה." פמיניזם או לא, כל קוראת עם לב המחובר לחוט שידרה מוסרי אמורה לחוש קבס כבר מהמשפט הזה.

 

כאשר מזל אוחנה מיבנה שחטה את בעלה יחיאל עם סכין מטבח, הכותרת ב-Ynet נתלתה בגירסתו הבלתי-סבירה של סניגורה, כאילו הסכין "עפה" לה מהידיים  – גירסה שנדחתה בהמשך בבית המשפט. כעבור שנה וחצי, כאשר בית המשפט שלח את אוחנה למאסר עולם, כמו כל רוצח – Ynet הבהיר שגזר הדין אינו מקובל עליו: "מדובר בגזר דין חריג בחומרתו לגבי עבירות של אלימות במשפחה," קבעה כותרת המשנה. זוהי כמובן הטעייה. בית משפט הרי חייב לשלוח רוצחים למאסר עולם. הכוונה של העורכ/ת היתה, כמובן, שהעונש "חריג" כשאשה היא הרוצחת. מי שמכיר את האופן שבו בתי המשפט מושפעים מכותרות בעתונות יכול לנחש שהיתה מטרה באמירה הזו. ואכן, סעיף הרצח הומתק בעליון. גם עונשה של אוחנה הופחת לתשע שנים, והיא מסתובבת מן הסתם בינינו.

 

אני מבין שעבור נשים שרואות את העולם דרך משקפיים פמיניסטיים-מיליטנטיים, גם נשים שרוצחות גברים וילדים הן קורבנות. אולי יש פה חשש מסויים מהתעוררותה של חמלה: אם הרוצחות אינן בהכרח קורבנות, ייתכן שדווקא הגברים הם לפעמים קורבנות, ואם הגברים הם לפעמים קורבנות, השקפת העולם הדיכוטומית והקרה של הפמיניזם המיליטנטי מאויימת. בכל מקרה, ראוי לזכור שלא כל צרכני העתונות הישראלית הם נשים פמיניסטיות. כשאני, למשל, קורא ידיעות כאלה, אני חש בחילה פיזית – כי אני יודע שדמי מותר, וכמו שהסכין עפה "בטעות" וחדרה 13 ס"מ לתוך צווארו של יחיאל, סכין אחרת יכולה לעוף בטעות ביום מן הימים לתוך הצוואר שלי, והרוצחת תקבל יחס סלחני.

 

היתה ועדה? אז מה!

 

אם במערכות העתונות פועל זרם שמסוגל להצדיק שפיכת דם של ילדים והפיכתם ליתומים, ברור שגם לגבי הפרדת אבות מילדיהם בגירושין, והקזת דמים מסוג אחר – מזונות, למשל – אין לצפות לסיקור הוגן.

 

ועדת שניט מונתה ב-2005 בכדי לדון בביטול חזקת הגיל הרך האנכרוניסטית, המעניקה לנשים משמורת אוטומטית על ילדי גירושין מתחת לגיל 6 – ובפועל, גם על ילדים גדולים יותר. היא ישבה 6.5 שנים – פרק זמן בלתי נסבל באורכו. מסקנות הביניים שקראו לביטול החזקה פורסמו ב-2008, אך המסקנות הסופיות בוששו לבוא. חלפה שנה, ועוד שנה, ועוד אחת. על פי עדות של אחד מחברי הוועדה, בזמן זה הפעילו ארגוני הנשים "לחץ חסר תקדים בתולדות ועדות ממשלתיות על חברי ועדת שניט, במטרה להכניס סעיף שמבטיח את שליטת האם בילדים."

 

פעילי האבות הסיקו בשלב מסויים שנציגות הפמיניזם המיליטנטי בוועדה תוקעות את הדיונים בכוונה תחילה, וכי אם לא יפעילו לחץ נגדי על חברי הוועדה, היא תשב גם שבעים שנה ולעולם לא תשחרר את מסקנותיה. לכן הוסרו הכפפות בשנה וחצי האחרונה והתחילו משמרות מחאה, והזהרות כי של האבות כי לא יהססו לפנות לבית המשפט ולדרוש את הגשת המסקנות. למותר לציין שאיש לא נקט פעולה לא חוקית ואם מישהו היה נוקט פעולה שכזו, הוא היה נעצר מייד, מן הסתם. וזה לא קרה.

 

הלחץ עבד והוועדה שחררה נוסח סופי של המלצותיה, שהיו ידועות מכבר, לבטל את חזקת הגיל הרך לטובת מודל מעט יותר שוויוני. ארגוני הנשים יצאו לקרב. כמו בקרב הקודם שלהן, נגד השוואת גיל הפנסיה, מדובר במאבק אנטי-שוויוני בעליל בו דורשים הארגונים זכות-יתר משמעותית ביותר, בסתירה למסקנותיה של ועדת מומחים שמונתה במיוחד בכדי לבדוק את הנושא. אבל הארגונים האלה כל כך בטוחים בעצמם כיום, שהם אפילו לא מתנצלים על עמדות צבועות שכאלה.

 

כצפוי, גייסו הארגונים את גיסותיהם התקשורתיים למערכה. ב"לונדון וקירשנבאום" ראיינו את ד"ר רות הלפרין-קדרי – אולי הדמות הבולטת בהנהגה הפמיניסטית-מיליטנטית באקדמיה – אבל שכחו להציב מולה מישהו שיציג את הצד הנגדי. ראיון דומה עם הלפרין-קדרי נערך בתוכנית המשפטית של משה נגבי ב"קול ישראל". ענת דולב ראיינה באותה תחנה את בילי מוסקונה-לרמן – עמה היתה בהסכמה מלאה, כמה מפתיע – ואילו בן כספית ראיין ב"עושים סדר" של ערוץ 2 והחינוכית את עו"ד ענבר שנהב, שהתנגדה למסקנות ועדת שניט, ללא מרואיין מאזן כלשהו.

 

היו גם אייטמים מאוזנים יותר, בגלי צה"ל, בערוץ 10 ובערוץ 1.

 

לאחר שהשר יעקב נאמן אימץ את המלצות הוועדה, פנתה אל פעילי האבות כתבת "סופשבוע" של מעריב, ליאת שלזינגר, עם סדרת שאלות ממנה היה ברור שהיא מתכננת כתבה שתציג אותנו באור נלעג ושלילי. ואכן, הכתבה שהוצגה כתחקיר – ניסתה לצייר את הפעילים כחבורה אלימה ומרושעת, ולבטל את הלגיטימיות של ועדת שניט, משום שכביכול הושפעה על ידי איומי האבות.

 

בצעד נדיר של פרגון בין-עיתוני, חיזקה צפי סער את המסר ב"הארץ". "חברי הוועדה בוודאי פעלו מתוך כוונות טובות ובצורה מקצועית ושקולה מבחינתם," כתבה, "אבל גם הם בני אדם ולא יכלו שלא להיות מושפעים מהלחצים המאיימים והברוטליים שהופעלו עליהם. האם ייתכן שגורלם של מאות אלפי ילדים במדינת ישראל יוכרע בנסיבות כאלה?"

 

ח"כיות פמיניסטיות-מיליטנטיות העלו טענות דומות כמה ימים קודם לכן בדיון שנערך בכנסת. הדיווח על הדיון ב-Ynet היה די מאוזן, אבל מישהו לא התאפק והכניס תמונה משונה של ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ', ממנה קשה בכלל לזהות אותה. התמונה הזו הוכנסה גם בעבר לכתבה שתקפה את הח"כית על רקע תמיכתה בזכויות ילדים ואבות.

 

מילה אחת לא נכתבה ב"תחקיר" הפטרוני של מעריב על הטענות בדבר לחצים בלתי-לגיטימיים שהופעילו ארגוני נשים על ועדת שניט, או על הסחבת בדיוניה. אולי החלק החזק ביותר בכתבה היה האיור המאוס, שהציג נשות-בית קטנות וחסודות (האם אחת מהן מחזיקה שואב אבק לרהיטים או שנדמה לי?) וגברים רעים וחסונים שגונבים מהן את ילדיהן. מבלי לתת לחוק גודווין להיכנס לפעולה, אני מנסה לדמיין עיתון ישראלי מיינסטרימי שמזמין איור דומה לגבי כל מאבק אחר בין קבוצות באוכלוסייה – ולא מצליח. האם מישהו היה מעז לצייר כך ערבים, למשל?

 



 

"סופשבוע" אפילו לא מחדש הרבה. איור דומה, של  אב מרושע הגונב את כספיהם של אשתו ובנו, הופיע ב"הארץ" לפני 3.5 שנים, בעוד כתבה מוטה-להפליא של הגב' סער.

 

לאחר הודעתו של השר נאמן הרהיב מישהו ב-Ynet עוז ופירסם מאמר דעה של עו"ד יעל גיל, המהלל את מסקנות ועדת שניט. המאמר קיבל כ-200 תגובות, רובן אוהדות. זה לא מפתיע: סקר שערכה מינה צמח בערך כאשר מונתה ועדת שניט הראה כי רוב מוחלט של הציבור – כולל נשים! – מצדד ברעיון המשמורת המשותפת. מה שאומר הרבה על המידה שבה ארגוני הנשים אכן מייצגים את ציבור הנשים.

 

ארגוני הנשים גייסו מילואים ועברו משלב הבלימה לשלב ההבקעה. כעבור שבועיים, ב-13.2.12, התפרסם מאמר נגדי של עו"ד צבי טריגר. גם כאן, רוב התגובות היו בעד ביטול חזקת הגיל הרך – ונגד עמדת הכותב. כנראה שמישהו לא יכול היה להתמודד עם התוצאה הזו והטוקבקים הפסיקו להופיע, בהמשך היום שבו המאמר עלה לאתר. מאז ועד רגע הגשת הפוסט הזה (חמש בערב, יום רביעי, 15.2.12) לא מופיעים טוקבקים שנכתבו ביומיים האחרונים, למרות שידוע לי בוודאות מעדויות של פעילי אבות שהם כתבו טוקבקים רבים.

 

כשהייתי ילד, בשנות ה-70, טענו הפמיניסטיות (בצדק) שהגברים חשים מאויימים מיכולתן של נשים להצליח גם בתחומים שנחשבו גבריים. האם ייתכן שכיום, הפחד מהאמת עבר לצד השני?

נכתב על ידי , 9/3/2012 12:10   בקטגוריות אבות, אבא, אויב, איומים, אלימות, אפליה, גזענות, גירושין, הורות, הפמיליסטים, זוגיות, ועדה, חברה, חוק, מגדר, מדיה, מזונות, מיגדר, מין, מלחמה, מניפולציות, משמורת, משפחה, נשים, עיתונות, פגיעה, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, צנזורה, רצח, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיוויון, שיח, תקשורת, אהבה ויחסים, אקטואליה, ביקורת, ילדים, כסף, כנסת, משטר, שליטה, שקרים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בשם האבות המעוכים - גיל רונן


 

בשם האבות המעוכים - גיל רונן, פורסם בNRG ב16.1.2012

 

משמיצים אותנו, מתעלמים מזכויותינו, משסים בנו את השוטרים ומציגים אותנו כאלימים - אבל בסוף האמת תנצח. תגובה לבילי מוסקונה-לרמן

 

בילי מוסקונה-לרמן הקדישה טור ארוך, רצוף באי-דיוקים ובהרבה רצון רע, לכנס הפמיניסטי-מיליטנטי שהתקיים באוניברסיטת בר-אילן לפני כשבועיים, ולמערך האבטחה הכבד-יחסית שליווה את קיומו. המערך הזה נדרש – כך טענה – בשל פעולת מחאה של "לובי גברי חזק" שהתרחשה בעת האירוע. מוסקונה-לרמן אף מצטטת אמירה מתלהמת שהופיעה, לדבריה, בדף הפייסבוק הפרטי של אחד הפעילים, כהוכחה לכך שהאבטחה היתה חיונית.

 

בואו נעמיד דברים על דיוקם. איני יודע מה באמת כתב או לא כתב אותו פעיל אלמוני שמוסקונה-לרמן מצטטת, אבל מי שרוצה לראות גם אמירות אנטי-גבריות קיצוניות של נשים לא צריך להיכנס לדף פייסבוק פרטי של אף אחת. הוא יכול להיכנס לפורום פמיניזם בפורטל האינטרנט הקרוב אליו, או סתם לקרוא טוקבקים למאמרים על חשודים בהטרדה מינית. אם לנשים מותר לדבר שטויות, גם לגברים מותר לדבר שטויות. מכל מקום, ברור שמארגני המחאה לא תכננו שום אלימות, ואכן לא היה שם שום דבר שאפילו מזכיר אלימות.

 

המחאה התמצתה בהענקת פרחים לעובדות סוציאליות, חלוקת סטיקרים בנוסח "אשה שווה לא פחות ולא יותר מגבר" ו"גבר שווה לא יותר ולא פחות מאשה", והנפה של כמה שלטים שבהם שונה הלוגו של בר אילן ל"בת אילן". היו גם כמה אבות ששמו איזולירבנד על הפה, כמחאה על השתקתם.

 

אין ארגוני אבות חזקים

 

היו שם פחות מ-30 אבות. הלוואי שהמחאה היתה גדולה יותר – אבל לצערי, בניגוד לדבריה של מוסקונה-לרמן, אין ארגוני אבות חזקים. יש עשרות אלפי אבות גרושים שהמדינה הזו מחקה אותם וחיסלה אותם באכזריות שלא תתואר, למרות שלא עשו שום דבר שמצדיק ענישה. מדובר בבני אדם רגילים לחלוטין, אזרחים טובים ואפילו טובים מאוד, שמצאו עצמם יום אחד נרדפים על ידי רשויות החוק בשל עבירות פליליות חמורות שלא ביצעו. במקביל ניטלה מהם הזכות לשהות במחיצת ילדיהם, בשל "מסוכנות" ערטילאית שלא צריך להוכיח ואי אפשר להפריך. הם הורחקו מבתיהם ורכושם נלקח מהם. הם הושמצו בקרב חבריהם ומכריהם. הם אולצו לשלם לנשותיהם-לשעבר סכומי עתק שלא היו ברשותם, ובצר להם עברו לגור אצל ההורים הזקנים, בקרוואנים או במחסנים. חלקם נעצרו לתקופות ארוכות בשל עלילות זדוניות או בשל חובות כספיים, והפכו לשכניהם של אנסים ורוצחים בתאי בתי סוהר צואים.

 

יש מאות אלפי גברים שמודעים למה שקרה לאותם עשרות אלפים וחיים בפחד שזה יקרה גם להם. יש כמה אלפי גרושים ש"מסתובבים" בכמה עמודי פייסבוק המוקדשים לנושא, ויש 150 או 200 פעילים, שמאוגדים ב-4 או 5 קבוצות עם דגשים רעיוניים שונים, וטרם נמצאה הנהגה שתצליח לגבש ולהוביל אותם במחאה אפקטיבית. מדובר בתנועה זעירה ללא שום תקציב, של אנשים שבורים, הורים שכולים לילדים חיים. זו התנועה שמוסקונה-לרמן רוצה שתפחדו ממנה.

 

כל רצח של אישה הוא סיבה להתגולל על כלל הגברים

 

בעת האחרונה הצליחה התנועה, בקטנה, לעקוף את מסך ההשתקה של מנגנון הדיכוי הפמיניסטי-מיליטנטי, שהשפעתו בעיתונות גדולה. כאבם של הקורבנות נחשף באחרונה מדי פעם בתוכנית "העולם הבוקר" בערוץ 2, ובתוכנית "המילה האחרונה" בגל"צ. סיפורם של מרכזי הקשר האיומים אליהם נשלחים ילדים להיפגש עם אבותיהם לשעה בשבוע, תחת פיקוח משפיל של עובדת סוציאלית, סופר השנה בתוכנית הלילית של דנה ספקטור ורן שריג בערוץ 24, ובפוסט אחד בבלוג של מנחם בן, כאן ב"מעריב".

 

הפריצה הגדולה ביותר בשנה באחרונה באה בזכות ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ', שהרימה לפני כשנה את דגל המאבק נגד מה שהיא מכנה "הג'יהאד הפמיניסטי" באומץ רב ולא נרתעה, למרות קיתונות של בוז וארס ששפכו עליה הפמיניסטיות המיליטנטיות.

 

עדיין, מרבית הפוליטיקאים והעיתונאים חוששים למתוח ביקורת על ההתאכזרות הפמיניסטית-מיליטנטית לאבות ולילדים, שמא יבולע להם. מכונת התעמולה וההמרדה של ארגוני הנשים עובדת היטב. ציון "יום האשה הבינלאומי" (חג סובייטי, אגב) ו"יום המאבק באלימות נגד נשים" מדי שנה מבטיח שהתעמולה אף פעם לא תרד מסדר היום למשך זמן רב מדי. בין לבין, כל רצח של אשה הוא סיבה טובה להתגולל על כלל הגברים בישראל, ותמיד אפשר גם לדבר על הדרת נשים, פערי שכר, ושאר נושאים שמתאימים לאג'נדה האנטי-גברית. כל מחאה של אבות מוגדרת מראש כ"אלימוּת" והסיכוי שטענותיהם יקבלו סיקור הוגן ב"עושים צהריים", או תחקיר ב"עובדה" אפסי.

 

התרגיל האכזרי שהוציא אותנו למחות

 

מרבית התקוות של פעילי תנועת האבות הקטנה והמיוסרת התנקזו בשנים האחרונות לדיוניה של ועדה בראשות פרופ' דן שניט, אשר נועדה לתת אלטרנטיבה ל"חזקת הגיל הרך" המיושנת והפטריארכאלית, שמעניקה לנשים את הילדים באופן אוטומטי בגירושין. הוועדה ישבה שש וחצי שנים ארוכות, וכיום ברור שאם הדבר היה תלוי בנציגות הפמיניזם המיליטנטי בוועדה, היא היתה יושבת עוד 60 שנה בלי לפרסם מסקנות סופיות. ח"כ זהבה גלאון קראה בגלוי לקבור את מסקנות הוועדה "קבורת חמור". לחץ של פעילי אבות גרם לוועדה לפרסם בכל זאת את מסקנותיה, המבטלות את החזקה המפלה ומאמצות גישה יותר שוויונית לשאלת ההורות אחרי גירושין.

 

במקביל יושבת עוד ועדה – בראשות פרופ' פנחס שיפמן – שאמורה להמליץ לגבי נוסחה לחישוב תשלומי מזונות בגירושין. גם כאן צפויה הוועדה להמליץ על נוסחה שוויונית והגיונית, שתתחשב בהכנסות של שני בני הזוג ולא תאפשר, לדוגמה, לאשה שמרוויחה 12,000 ₪ לקחת 5,000 ₪ לחודש מגבר שמרוויח חצי ממנה, לטובת שני ילדים שהוא ממילא מכלכל במחצית מימות השבוע. עיוותים מעין זה נפוצים מאוד תחת השיטה הקיימת, וארגוני הנשים חושבים שזה בסדר גמור.

 

הכנס בבר-אילן עורר כעס ותסכול אצל האבות משום שהוא המחיש שגם סיום דיוני ועדת שניט לא יביא את הגאולה בעתיד הנראה לעין. הכנס נערך תחת הכותרת המעליבה והמזלזלת "הקימותי ועדה" ונוהל על ידי פמיניסטית לוחמנית במיוחד בשם ד"ר רות הלפרין-קדרי, ראש מכון רקמן לקידום מעמד האשה, בשיתוף עם ד"ר דפנה הקר מהחוג למגדר באוניברסיטת ת"א, מייסדת ומנהלת ארגון "איתך-מעכי" הקיצוני של הקרן החדשה לישראל. שניט ושיפמן השתתפו בכנס, אבל הלפרין-קדרי והקר בעצם עשו מהם צחוק: בחלקו הראשון והסגור של הכנס השתתפו מאות עובדות סוציאליות ששמעו הרצאות מפיהן של שלוש דוברות, שכולן מתנגדות לביטול חזקת הגיל הרך.

 

הרעיון של המארגנות ברור למדי, למי שמכירים את המניפולטיביות הפמיניסטית-מיליטנטית: תנו לשניט להרגיש חשוב ולשאת נאומים. אנחנו נדאג, באמצעות נציגותינו בכנסת, שהמלצותיו לא יגיעו לכדי חקיקה וייבלמו בוועדה לקידום מעמד האישה. במקביל, נתדרך את העובדות הסוציאליות להתעלם מהמלצות ועדת שניט וניתן להן כלים להילחם בכל אבא שיבקש מבית המשפט לפסוק לו משמורת שוויונית ברוח המלצות הוועדה.

התרגיל האכזרי הזה הוליד את המחאה. לא הופתענו מהפעלת המשטרה נגדנו. אנו, פעילי האבות, רגילים לכך שנוטלים את זכויות היסוד שלנו, משסים בנו את השוטרים ומציגים אותנו כאלימים. הטור של מוסקונה-לרמן לא מעלה ולא מוריד, והאמת תנצח.

נכתב על ידי , 20/1/2012 10:56   בקטגוריות אבא, אבות, אלימות, אמא, אפליה, גזענות, גירושין, דיון, הורות, הסתה, הפמיליסטים, ועדה, זוגיות, חברה, חוק, חינוך, ילדים, כנסת, כסף, מגדר, מדיה, מיגדר, מלחמה, מניפולציות, משמורת, משפחה, משפט, משפטים, נשים, סחיטה, עיתונות, עלילה, פגיעה, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, פסיכולוגיה, צנזורה, רווחה, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שיוויון, שליטה, שקרים, תקשורת, אהבה ויחסים, אקטואליה, מזונות, משטר, שיח, שנאה, תלונות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הזמנה לכנס ראשון מסוגו בנושא אלימות במשפחה


 

המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, המחלקה לקרימינולוגיה מזמינה אתכם להשתתף ביום עיון בנושא:

"פנים שונות לאלימות במשפחה": מבט מפוכח על קורבנות של אלימות במשפחה: נשים וגברים, ילדים וקשישים בהנחיית: ד"ר חגית בוני-נח

יום העיון יתקיים ביום ב', 21.11.2011, 9:00 - 15:00 באודיטוריום ראאב, בניין 52, קמפוס תחתון, במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

למידע נוסף אנא פנו אל: גב' איילין אשרף, מזכירת החוג לקרימינולוגיה, טלפון:03-9765744
[email protected]

 

9:30 - 9:00 התכנסות וכיבוד

10:00 - 9:30 ברכות:

* פרופ' ישראל נבנצאל, דיקן הפקולטה למדעי החברה, המרכז האוניברסיטאי אריאל
* פרופ' שרה בן דוד, ראש המחלקה לקרימינולוגיה, המרכז האוניברסיטאי אריאל
* ח"כ אלכס מילר, יו"ר ועדת החינוך בכנסת וסגן יו"ר הכנסת

חלק א'
10:20 - 10:00 - "מדדים של בעיית האלימות במשפחה כלפי נשים, ילדים, קשישים וגברים: הטיה או מציאות אובייקטיבית?",
ד"ר חגית בוני-נח, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון והמכללה האקדמית בית-ברל.

10:40 - 10:20 - "אלימות כלפי ילדים במשפחה", ד"ר (נצ"מ בדימ.) סוזי בן ברוך, לשעבר ראש מחלקת נוער במשטרה.

11:00 - 10:40 - "אלימות כלפי נשים במשפחה: איך מתגרשים ונשארים בחיים", גב' רונית לב ארי, קרימינולוגית ומומחית למניעת אלימות, לשעבר יו"ר הרשות לקידום מעמד האישה.

11:30 - 11:00 - הפסקה

חלק ב'

11:50 - 11:30 - "המורכבות בטיפול האכיפתי בעבירות של אלימות בין בני זוג", סגן ניצב אורנה נחמני ארזי עו"ד, ראש מדור נפגעי עבירות משטרת ישראל.

12:10 - 11:50 - "הסלחנות של מערכת המשפט כלפי אלימות נשית במשפחה", ד"ר יואב מזא"ה, עו"ד, הקריה האקדמית אונו, מכון ון ליר.

12:30 - 12:10 - "עמדות כלפי קורבנות של גברים בקרב שוטרים", ד"ר אינה לוי, המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון והמכללה האקדמית צפת.

13:00 - 12:30 הפסקה

חלק ג'

13:20 - 13:00 - "תלונות שווא על אלימות בתהליך הגירושין", חגית לב, עו"ד לענייני גירושין.

13:40 - 13:20 - "הקורבנות המושתקת של גברים", מר גיל רונן, עיתונאי

14:00 - 13:40 - "המאבק באלימות נגד זקנים - הורינו אינם שקי איגרוף!", ד"ר אבי ביצור, אוני' בר-אילן, המכללה האקדמית בית-ברל, מנכ"ל המשרד לענייני גימלאים לשעבר.

14:30 - 14:00 דיון בנושא "עתיד ההתמודדות והמניעה של קורבנות על רקע אלימות במשפחה" בהשתתפותם של: פרופ' שרה בן
דוד, מר גיל רונן, ד"ר חגית בוני-נח, ד"ר יואב מזא"ה, וד"ר אינה לוי.

מארגני יום העיון:
פרופ' שרה בן דוד, ד"ר חגית בוני-נח, ד"ר יואב מזא"ה, ד"ר אינה לוי, מר גיל רונן, ד"ר יעל אביעד-וילצ'יק

נכתב על ידי , 15/11/2011 13:14   בקטגוריות אלימות, אקדמיה, גירושין, דיון, הפמיליסטים, זוגיות, חברה, חוק, ילדים, מגדר, מדע, מחקרים, מיגדר, מניפולציות, משפחה, משפט, משפטים, נשים, פגיעה, פמיניזם, פמיניסטיות, פשע, שיח, תקיפה, תלונות, תקשורת, אהבה ויחסים, אקטואליה, בית ספר, פוליטיקה, רווחה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד עיתונאית פמיניסטית



עוד עיתונאית פמיניסטית עומדת להגיש סדרה של כתבות בערוץ 10 בנושא גירושין וכרגיל להאשים אך ורק את הגברים.

 

טליה פלד-קינן היא עיתונאית פמיניסטית ידועה בדעותיה החד-סטריות שכמיטב מסורת הסילוף, העיוות והעריכה המגמתית, מחפשת בצורה סלקטיבית רק את מקרי הגירושין הנדירים בהם הגבר הוא אגואיסט, רשע ולא איכפת לו מהילדים, כדי לנפנף במקרים האלה להראות שוב כמה כל הנשים הגרושות הן "קורבנות, מסכנות, טהורות וטובות לב" וכל האבות הגרושים הם "חלאות" ו-"Deadbeat Fathers" כמו שהפמיניסטיות בארה"ב אוהבות להציג בתקשורת.

לקטע המלא...
נכתב על ידי , 3/4/2011 12:29   בקטגוריות אבא, אבות, אמא, אפליה, גירושין, הורות, הפמיליסטים, זוגיות, חברה, ילדים, כסף, מגדר, מדיה, מזונות, מיגדר, מלחמה, מניפולציות, משמורת, משפחה, נשים, סחיטה, עיתונות, פמיניזם, פמיניסטיות, רווחה, שטיפות מוח, שטיפת מוח, שליטה, שקרים, תקשורת, אהבה ויחסים, אקטואליה, ביקורת, צנזורה, הסתה, פגיעה, תלונות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כנס שוויון בין המינים למען הילדים



לפניכם התיעוד המצולם המלא של כנס "שוויון בין המינים למען הילדים" שארגנה ויזמה חברת הכנסת האמיצה יוליה שמאלוב-ברקוביץ' ב15.2.2011:

 

חלק ראשון - דברי פתיחה מאת ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

לקטע המלא...
נכתב על ידי , 16/3/2011 13:17   בקטגוריות אבא, אבות, אמא, אפליה, אקדמיה, ביטחון, גירושין, דיון, הורות, הפמיליסטים, ועדה, זוגיות, חברה, חינוך, ילדים, יהדות, כנסת, מגדר, מחקרים, מיגדר, מין, מלחמה, מניפולציות, מעמד, משטר, משמורת, משפחה, נשים, פוליטיקה, פמיניזם, פמיניסטיות, פסיכולוגיה, רווחה, שיוויון, שיח, שליטה, תקשורת, אהבה ויחסים, אקטואליה, צבא, אלימות, פגיעה, צה"ל, צנזורה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
20,737
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לjack_nukem אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על jack_nukem ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)