זכויות הגבר בישראל

אחד משדה המוקשים או מסלול המכשולים שאנשים נכנסים אליו ברגע שאני מדבר ומתדיין איתם על נושא הפמיניזם ואנטי פמיניזם, זו נטייה אוטומטית לחשוב במובנים של אחד על אחד - "אתה מדבר על גברים שנפגעים... יש גם גברים חראות שפוגעים בנשים! יש גם נשים מסכנות שסובלות!" וזוהי מלכודת חשיבה שקצת קשה להוציא ממנה אנשים כי הם אינם מודעים עד כמה הם סוטים מהנושא העיקרי שנגדו אני מתקומם, שזה בעצם הפמיניזם הממוסד, המערכתי והממוסחר ולא מקרה פרטי של פלוני אלמוני כזה או אחר. האזרח הממוצע לא ממש מודע למימדים המפלצתיים של מנגנוני התעמולה, שטיפת מוח, יחסי ציבור, שיווק וים של כסף שמגלגלים הארגונים הפמיניסטיים. בראש ובראשונה זוהי תעשייה של כסף והרבה מאוד כסף שמגלגלות עסקניות המגדר סביב לשכנע כמה שיותר נשים שהן *כולן* קורבנות קולקטיביים של המין הגברי כולו והן זקוקות להגנתן.

מעולם לא הכחשתי ואינני מסוגל להכחיש את העובדה שיש גם גברים מרושעים ויש נשים מסכנות שנפגעות וסובלות כי מבחינתי זה מובן מאליו ומה שאני מדבר עליו ומתקומם נגדו הוא ברובד הרבה יותר עמוק, מורכב, סבוך ונוגע בפוליטיקה מאוד צינית, אופורטוניסטית ונצלנית שבה כל בעיה וכל פיפס של חיכוך שנוצר בין גברים ונשים מנוצל בראש חוצות כדי להעניק עוד כוח, פרסום וכסף לארגוני הנשים.

הדבר הראשון שחשוב להבין לגבי פמיניזם שזוהי קודם כל תנועה פוליטית ולא שום דבר אחר. לא זכויות אדם, לא הומניטאריות, לא "עזרה לחלשים", לא "חברתי" ולא שום דבר אחר - זו תנועה פוליטית על תשתית של כת שכל מטרתה לצבור כמה שיותר מאמינים, כוח, פרסום, כסף ושליטה מחשבתית - למנוע מאנשים לחשוב בצורה עצמאית ובוגרת. ממליץ לכם בחום להקשיב לפרופסור ג'אניס פיאמנגו שמסבירה זאת טוב ממני.

על מנת להבין לעומק את הפוליטיקה המגדרית, צריך להכיר מעט את השפה של הפמיניסטיות ובייחוד מושג שהמציאו בתחילת ההשתלטות שלהן - "האישי הוא הפוליטי". מה שהמושג הזה אומר שאם גבר מאוד מסויים פוגע באישה מסויימת - הוא בעצם מייצג את כל הגברים בעולם בלי יוצא מהכלל, כל הגברים שותפים לפשע של אותו אחד, ואשמים בעצם העובדה שנולדו זכרים. למה? כי גברים, לפי האידיאולוגיה הפמיניסטית הם כולם "קבוצה פריווילגית" בעלת כוח ושליטה קולקטיבית בעולם, מה שהן מכנות "הפטריארכיה". בין אם גבר הוא פוליטיקאי, מנקה רחוב או אפילו קבצן, כל הגברים שותפים לכוח ול"שליטה של הגברים בעולם".

מה שמעניין לגבי החוק הזה שאי אפשר להפעיל אותו הפוך. כלומר אם תביא בפני הפמיניסטיות אלף דוגמאות על נשים שפגעו בגברים, הן תמיד יענו לך אוטומטית שזה אף פעם לא מייצג, "אל תעשה הכללות!" ויסבירו לך אם תקשיב להן בסבלנות שזה שונה לגמרי במקרה שאפילו גבר אחד פוגע באישה אחת הוא כן מייצג את "הגברים" כי "לגברים יש שליטה, מעמד וכוח-על שאותו הם יכולים לנצל תמיד לטובתם". הן מגיעות מראש בהנחה שגברים תמיד יצדדו בגברים ויחפו אחד על השני - הנחה שהיא כמובן שקרית מהיסוד ואין לה שום אחיזה במציאות, אך כמיטב מסורת המדע הפתולוגי - שקר שחוזרים עליו מספיק פעמים, כולם מתחילים להאמין בו. מסיבה זו הן תמיד מצפות/דורשות מכל גבר להביע כמה שיותר דברי גינוי, מחאה, התנצלות והסתייגות מכל מעשה של גבר שפגע באישה, בדומה ליחסים דיפלומטיים בין ארצות ועמים שונים.

כלומר, במילים אחרות אנחנו רואים שבעצם הפמיניזם יצר סוג של לאמנות ונאמנות מגדרית של נשים - סולידאריות נשית בינלאומית (ע"ע יום האישה הבינלאומי) ופלגנות שמצד אחד הנשים ה"מסכנות" וה"מדוכאות" ומהצד השני הגברים ה"פריוולגים", "השולטים", "המתעללים" וכו'.

במציאות פוליטית כזאת, לפי תבנית שידועה ומוכרת כ"פוליטיקה של זהויות", שבה מראש אתה אשם ואתה לא בסדר רק בגלל שנולדת גבר, פתאום מצדיקים נגדך ענישה קולקטיבית, יחס עוין, חשדנות והגבלות מרחיקות לכת ואז בעצם הפגיעה בגברים נעשית פגיעה גורפת, כוללנית, מערכתית וממוסדת וזה לא שאישה שונאת-גברים מתוסבכת ספציפית שמה עליך תוויות אלא כל מוסדות המדינה והגופים הרשמיים הכי חזקים של מדינת ישראל!!!

פעמים רבות כשאני מדבר עם נשים על איך גברים נפגעים בגלל הפמיניזם, הן מתחילות לספר לי סיפורים על נשים שנפגעו מגברים, לעיתים אף בטון מתלהם. השאלה למה הן עושות את זה? אני (ואני בטוח שלא רק אני) לא צריך שיתאמצו להסביר ולשכנע אותי שיש גברים רעים שפוגעים בנשים, זה הרי כל-כך מובן מאליו וברור - אנחנו לא הרי איזה עם או גזע נפרד - לכל אחד מאיתנו יש נשים במשפחה שהוא אוהב והן יקרות לליבו ולא היה רוצה שייפגעו!

ההסבר שלי לדפוס הזה הוא סוג של עמדת התגוננות שנשים נכנסות אליו לרוב באופן לא מודע וזה בדיוק ההרעלה הפמיניסטית שאני מדבר עליה, סוג של נאמנות מוגזמת - שוביניזם נשי, שנשים מסגלות לעצמן, בגלל שטיפת המוח ולרוב בגלל גישת "ראש קטן": אם הפמיניסטיות אומרות כך וכך אז זה חייב להיות נכון. אח"כ הן גם מתרצות שאין להן זמן וכוח ואנרגיות לקרוא חומרים ולהתעמק בנושא כדי להבין בכלל על מה הן מדברות ומה הן מצטטות...

מאז התמסדות והתמסחרות התנועה הפמיניסטית, יש להן נוסחה קבועה שעובדת בכל פעם מחדש ממש כמו קסם:

1. להמציא או לקחת תופעה חברתית שולית וזניחה - "גברים שעושים לנשים עין הרע"
2. לנפח את המספרים: "60 מיליון נשים מתות בישראל כל שנה כתוצאה משבירת רגל לאחר שגברים עשו להן עין הרע"
3. להוציא נשים להפגין ולמחות:"גברים מביאים לנו את הנאחס!!!"
4. לגייס ל"מאבק" פוליטיקאים, כוכבי תקשורת, בידור, טלוויזיה, מוזיקה (כל מי שמחפש יחסי ציבור וקידום מכירות) שיצטלמו וידרשו להגן על הנשים

מזל טוב!! הוקם עוד מנגנון בסיבסוד ממשלתי על חשבון משלם המיסים שיעניק לכל אישה קמעות, ברכות והגנות מעינם הרעה של גברים.

בסופו של דבר העיקרון המנחה הכי מרכזי הוא תורת המדע הפתולוגי: שקר שחוזרים עליו מספיק פעמים - כולם מתחילים להאמין בו.
עוד על מושגים מעולם ה"מגדר":
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=649134&blogcode=14883583

בג'ונגל המלל הסבוך שיצרו הפמיניסטיות במשטר הדיקטטורה הפמיניסטית שמכתיב לכולנו איך לחשוב, מה מותר ומה אסור לחשוב, לומר או להרגיש - חשוב להכיר את המושגים הבסיסיים כדי להתמצא ולא ללכת לאיבוד כי פמיניסטיות יודעות היטב להציף בשטף מילים, ציטוטים, סיסמאות וקלישאות בלי סוף, בעיקר כדי לבלבל, להוליך שולל, להסיט את נושא הדיון כדי למנוע ממך לקבל תשובות לגופו של עניין. אי לכך ולצורך זה הכנתי רשימה מתומצתת של מושגים ומונחים בתחום מגדר, פמיניזם וכל מה שמסביב:

מגדר: להבדיל מ"מין" שזה מושג ביולוגי, מגדר מתאר כביכול חלוקת תפקידים מלאכותית שנוצרה ונוצרת ע"י חוקים, כללים ומוסכמויות חברתיות שמעצבות את ה"מגדר" של האדם מילדותו ועד בגרותו. בפועל זהו בעצם מונח פוסט-מרקסיסטי שהומצא ע"י חבר אסכולת פרנקפורט אריך פרום (Erich Fromm) כשחיפשו דרכים להמיר מונחים מנושא מאבקי מעמד כלכליים לעבר נושאי מאבק חברתיים (לדוגמא "חזיר קפיטליסט" הפך ל"חזיר שוביניסט").

סקסיזם: כל יחס מזלזל, פוגעני או מבזה כלפי אדם בגלל מינו. הפמיניסטיות מגדירות כל יחס כזה כלפי אישה כסקסיסטי תוך כדי שהן מבטלות ומכחישות כל קיום סקסיזם כלפי גברים, בדומה ל'החפצה'. כשמביאים בפניהן אינספור הוכחות לקיומן של תופעות סקסיזם כלפי גברים, הן לרוב מצחקקות וטוענות "מגיע לכם - זאת אפליה מתקנת" או "לא נורא. נשים נפגעות הרבה יותר".

החפצה: התייחסות לאדם כאל אובייקט מיני שערכו נמדד בשטחיות אך ורק לפי האטרקטיביות החיצונית. בדומה ל'סקסיזם' - לפי הפמיניסטיות ההגדרה תקפה ורלבנטית כל עוד היא נוגעת ליחס מבזה ומזלזל כלפי נשים אך לא כלפי גברים.

הסגברה: מושג פמיניסטי מגדרי שמשלב שני מילים "הסברה" ו"גבר" ונועד לבטא כביכול התנשאות של גבר כלפי אישה תוך כדי שהוא מסביר לה משהו שהיא כאילו בתור אישה לא מבינה או לא יודעת. בפועל, הביטו היטב על פעולות ה"הסברה" של הפמיניסטיות וראו בעצמכם איך כל הרטוריקה הפמיניסטית בנויה על התנשאות, פטרנליזם, הפחדה של נשים ופנייה אליהן כמו לילדות קטנות ומסכנות - אינפנטיליזציה מוחלטת של המין הנשי. מי שלא מסכימה אפילו במעט מוגדרת כ"בוגדת באחיותיה", מנודה ומושפלת על ידן, לעיתים אף באלימות. מבחינות רבות אפשר לומר ש"הסגברה" זוהי הקרנה פסיכולוגית של תכונותיהן של הפמיניסטיות עצמן על מי שהן כה שונאות ומשניאות (הגברים)

הטרדה מינית: מושג משפטי פלילי מאוד מעורפל, לא חד משמעי ולא מוגדר בתחום מספיק ברור שמאפשר לכל אישה להאשים כל גבר ב"הטרדה" בין אם בטענות על מגע גופני, מילים, יחס ויש כאלה אף שמדברות על מבטים ו"נעיצות מבט" (ואין צורך בשום הוכחה או עדים). "יצירת סביבה עויינת לנשים" היא עוד וריאנט של הטרדה מינית ויכולה לכלול למעשה כל דבר שולי וטריויאלי כמו למשל בדיחות "גסות" או "שוביניסטיות" שנזרקות בין עובדים גברים שבמקרה נפשה הרכה של העובדת נחשפה אליהן.

שוביניזם: ההגדרה הקלאסית מדברת על לאומנות, פטריוטיזם ותחושת גאווה של קבוצה מסויימת תוך כדי עויינות וחוסר סובלנות מוחלטת לשונה ממנה. הסופרת כריסטינה הוף סומרס מגדירה בפועל את הפמיניזם המגדרי מהגל השלישי כ"שוביניזם נשי" וזוהי למעשה ההגדרה הטובה ביותר של פמיניזם כיום.

מרחב מוגן: מושג מיליטנטי מעולם המלחמה שמתאר מצב או מקום השמור לנשים בעלות דעות פמיניסטיות מאוד מסויימות ומרחיק כל אדם - גבר או אישה, שעלולים לעורר דו-שיח או להציב אתגר כלשהו כלפי דפוס החשיבה הפמיניסטי. במילים אחרות - תחומי שליטה דיקטטורית שבהם אסור לשאול שאלות, לפקפק בתורתן אומנותן של המנהיגות הפמיניסטיות ובטח שלא לאתגר את תפיסת העולם הפמיניסטית. דרישות בסיסיות כמו לתהות:"מה מהימנות הנתונים והמחקרים הפמיניסטיים?" זוכות ליחס אוטומטי של "את/ה בדיוק כמו מכחישי השואה!" (כפי שמתארת בספריה כריסטינה הוף סומרס)

פמיניזם: קיים פער עצום בהבדלים של שמיים וארץ בין ההגדרה המילונית הרשמית לבין ההגדרה האמיתית בפועל. בזמן שבמילון מוגדר הפמיניזם כאידיאולוגיה של שאיפה לפעול לטובת שוויון מלא לנשים מבחינה חברתית, כלכלית, פוליטית, חוקית ועוד - בפועל התנועה הזאת פועלת אך ורק להעניק לנשים אינספור פריווילגיות, זכויות יתר, יחס מועדף, "העדפה מתקנת" והגנה מיוחדת לנשים בלבד תוך כדי הענשה קולקטיבית, דמוניזציה ושנאה תהומית כלפי גברים כולל כלפי נשים שאוהבות גברים. בפועל פמיניזם זוהי תנועת אחות סוציאליסטית שמטרתה להעביר סמכויות, שליטה וכוח יתר למדינה ולמוסדות המדינה כדי לחטט ולשלוט בחייהם הפרטיים של כל אזרח ואזרחית.

תקינות פוליטית: מושג פוסט מרקסיסטי שהומצא ע"י חברי אסכולת פרנקפורט הגרמניים (ע"ע 'מגדר'). מקור המושג היה במשטר הקומוניזם החשוך והאפל בו נאסרה חשיבה עצמאית וחופש הביטוי והאזרחים חוייבו מהילדות לחשוב, להתבטא ולדבר אך ורק בדרכים מאוד מסויימות - אחרת נענשו בחומרה. אדם שנחשד שהיו לו דעות "לא תקינות" מבחינת המשטר היה מוכרז כ"חולה נפש", נלקח ל"טיפול" ורבים הועלמו בדרך זו.

מיזוגיניה: שנאה כלפי נשים. כמו במושג 'שוביניזם', פמיניסטיות משתמשות בביטוי זה כלפי כל מי שמעז לחלוק על דעתן, כל מי שחושב שנשים הן לא מושלמות ו/או טובות יותר מגברים, וכלפי נשים שאוהבות גברים ומתנגדות לפמיניזם רדיקלי והן טוענות שהן "קיבלו עליהן והפנימו את שנאת הנשים".

תרבות האונס: מושג מעורפל, כוללני וקיצוני שמתאר את כל החברה ההטרוסקסואלית בתור "אונס" של האישה, כלומר כל מגע מיני או בעל אופי מיני בין גבר לאישה הוא בעצם אונס או סוג של אונס/ניצול/פגיעה מינית. התרגום האמיתי של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית הוא למעשה "מרכזי משבר האונס" שמתארים מצב מלחמה וקונפליקט נוראי שתחתיו נמצאות כל הנשים וכל גבר הוא למעשה אנס או מטריד מינית בפוטנציה.

מיזאנדריה: שנאת גברים. מוכחשת בכל פעם מחדש על-ידי הפמיניסטיות לא משנה כמה הוכחות יביאו בפניהן. יש פמיניסטיות כמו רובין מורגן שאף מודות שלא רק שהן שונאות גברים אלא שרואות בכך זכות בסיסית ביותר של הנשים "לשנוא את מי ששולט בהן ומדכא אותן".

בולשביזם: הרעיון והזרם הפוליטי האלים ביותר בהיסטוריה של הקומוניזם לפיו כל מי שלא מסכים איתך - מות יומת. משטר בולשביקי, בדיוק כמו הפמיניזם, דורש נאמנות מוחלטת, עיוורת, חסרת כל ביקורת עצמית, קומון סנס בסיסי או יכולת שיפוט עצמאית.

הקוזאק הנגזל: הקוזאקים היו עם אכזר שנהג לשדוד ולהכות יהודים ואז להמציא סיפורים כאילו היהודים גנבו מהם, פגעו בהם, התעללו, שדדו וכו'. זו השיטה הקלאסית להאשים את הקורבן ולהפיל עליו את כל האשמה (מי שזוכר את סדרת הטלוויזיה המצויירת פינוקיו: באחד הפרקים שמשון ויובב בוכים בפני אדם מהם גנבו שעון זהב ומספרים לו שפינוקיו מכריח אותם לגנוב ולא נותן להם לנוח או לאכול).

התקרבנות: תהליך תודעתי אישי וקולקטיבי בו-זמנית בו נשים לומדות או נחשפות לדרכים שבהן החברה ה"פטריארכלית" מנצלת אותן, משתמשת בהן, מתמרנת אותן לחשוב, להתנהג, להתלבש ולהרגיש בדרכים מאוד מסויימות שע"פ הדוגמה ("האמת") הפמיניסטית היא נוחה לצרכיהם של הגברים בלבד. המושג "האישי הוא הפוליטי" מבטא רעיון והשקפת עולם לפיה אם גבר ספציפי פוגע באישה ספציפית, "הוא בעצם פגע בכל הנשים בעולם"! כלומר, במילים אחרות - נשים בתור מעמד וקבוצה פוליטית נפרדת הן קורבנות קולקטיביות של שלטון ה"פטריארכיה" בעולם.

פטריארכיה: בדומה לרעיון "זקני ציון" - האגדה כאילו ליהודים היה מועדון אקסקלוסיבי שבו הם התאספו וחיפשו דרכים להשתלט על העולם, ה"פטריארכיה" זהו מושג פמיניסטי שמתאר שלטון קולקטיבי של כל הגברים בעולם בלי כל יוצא מהכלל. אתה יכול להיות מנקה רחוב ועד ראש ממשלה - כל גבר הוא שותף לקנוניה הזאת שנובעת מ"יצר השליטה הטבוע עמוק בכל גבר" או כפי שהפמיניסט ד"ר חן נרדי מתאר:"בכל גבר יש טרזן קטן שרוצה לשלוט בנשים".

גינוצנטריזם: מסורת ארוכת שנים של צורת חשיבה, חינוך, קודים ודפוסים של התנהגות, ריטואלים ומעשים שנעשים כדי לרצות את הנשים, להגן עליהן, לשמור עליהן ולהעניק להן כמה שיותר זכויות יתר, יחס מועדף, הגנה ותנאים טובים יותר על חשבון הגברים. (מתארת זאת היטב פעילת זכויות הגבר הקנדית קרן שטרוהן).

תורת המדע הפתולוגי: הטקטיקה לפיה ברגע שמפיצים שקר וחוזרים עליו מיליוני פעמים, כולם מתחילים להאמין שזו אמת לא משנה כמה הוכחות יובאו להפריך אותו, זה כבר בלתי אפשרי לגרום לאנשים להקשיב כי עברו שטיפת מוח כ"כ חזקה וארוכת שנים שהרעיון הפך לאמונה ונורמה מקובלת.

אידיאל היופי: הפמיניסטית נעמי וולף כתבה בשנת 1990 ספר שהפך לתנ"ך פמיניסטי ומתאר כיצד העולם הגברי ה"פטריארכלי" מרעיב נשים וכופה עליהן מודל יופי מזיק, בלתי מציאותי, לא בריא, לא הוגן ומשפיל שנכפה עליהן משחר ילדותן וגורם לטענתה ל150,000 נשים בארה"ב למות בגלל אנורקסיה והרעבה עצמית, בזמן שהמספר האמיתי היה 100 בלבד. עד היום ממחזרות פמיניסטיות בכל הזדמנות את אותן טענות של נעמי וולף (ע"ע 'תורת המדע הפתולוגי'), למרות שהופרכו מזמן, ומאשימות את כל הגברים ההטרוסקסואלים ב"הרעבת הנשים" (תוך כדי שהן מתעלמות למשל מהעובדה שרבים ממעצבי האופנה המובילים הן נשים והומוסקסואלים).

פוליטיקה של זהויות: הפמיניזם המגדרי מתבסס בכולו על השקפת עולם זו לפיה יש לשפוט אנשים על-פי השיוך האתני או המגדרי שלהם ולפיכך להחליט למי לעזור וממי להתעלם (ולהשאיר מתבוסס בדמו). כך למשל יכול להיווצר מצב אבסורדי שגבר שמגיע ממשפחה ענייה לא יקבל שום עזרה וסיוע בלימודים מהמדינה (כי הוא גבר אז "שילך לעשות עבודת כפיים כמו סבלות") לעומת אישה ממשפחה עשירה ומבוססת שתקבל הכל על צלחת של כסף בתור מדיניות אפליה/העדפה מתקנת לנשים. לכן סטטיסטית בפריפריה ובאוכלוסיות "מוחלשות" הנשים מובילות בכל הקשור להישגים בלימודים, תעודות בגרות והשכלה אקדמאית. כוכבת הפריים טיים של ערוץ 2 אילנה דיין מתגאה בגלוי בסגידתה לפוליטיקה של זהויות וציינה בפירוש שהיא מתעלמת ממצוקות של גברים כי "הנשים זה הצד החלש".

אני מאוד אוהב את שיריו של פיל קולינס. יש לו קול נעים ומיוחד, אני אוהב את המנגינות והעיבודים בבלדות שלו שתמיד מצליחות לרגש ולגעת בלב. עם זאת, יש לו שיר אחד שמשהו בו תמיד הפריע לי - השיר "עוד יום בגן עדן".

בשיר זה קולינס מתאר את המצוקה והאדישות למצוקתם של ההומלסים תוך כדי שהוא מספר במילות השיר את סיפורה של אישה הומלסית, למרות העובדה שבין 85 ל90 אחוז מההומלסים במדינות המערב הם גברים ולא נשים. זה משקף גישה ומסורת גינוצנטרית ארוכת שנים ונטייה של התעלמות שיטתית ממצוקותיהם של גברים (אפשר למצוא גם במחקריו של פרופ' מרטין ואן-קרפלד). גם בישראל מאוד קל לזרוק גבר מביתו ולהפוך אותו בין לילה להומלס שמשוטט ברחוב כמו כלב נטוש, בלי אף אחד במערכת שיעזור לו ויסייע, ברגע שגרושתו מגישה תלונות כזב ומוציאה נגדו צו הרחקה אוטומטי.

דוגמא נוספת אפשר למצוא במקרה של האיש העשיר ביותר בעולם - ביל גייטס, שהחליט לתרום ולהתגייס למלחמה באיידס כשהוא מתמקד אך ורק במחצית קורבנות המחלה שהן הנשים. כולנו הרי יודעים שמאחורי תדמית הנדבן האדיב וטוב הלב מסתתר דיקטאטור מגלומן ורודף בצע שהרי אין כמעט מחשב בכל פינה בעולם שלא מופעל ע"י מערכת ההפעלה שלו!!!

אני לצערי חוויתי באופן אישי את האטימות, האכזריות, האדישות וההתעלמות מצד גופים שהיו אמורים לעזור כולל המועצה הלאומית לשלום הילד וכל עיתונאי וגוף תקשורת שפניתי אליו במשך מאבק משפטי של לא פחות מ20 שנה.

עברתי התעללות והתאכזרות מאוד קשה בילדות בגילאים 6 עד 16 שכללו גם בין היתר אלימות פיזית קשה מצד מורה במשך שנתיים (כיתות ב' וג'). היא שיקרה בלי בושה בביהמ"ש כאילו "מעולם לא הרימה יד על תלמיד". פסק הדין של השופטת ג'ני טנוס בביהמ"ש השלום בעכו הוא מחריד ומלא סילוף, שקרים, רצח אופי ושפיכת דמי כשהיא מקבלת כמו תורה מסיני כל שקר שנכתב נגדי.

אותי לצערי ובכאב רב האדישות הזאת לא מפתיעה כי אני בטוח שאם הייתי אישה, היחס כלפיי, במיוחד בתקשורת ובמערכת המשפט, מזמן היה שונה. פרופסור אדם ג'ונס מקנדה ביצע מחקר יוצא דופן, פורץ דרך ואמיץ במיוחד שחושף את האדישות, ההתעלמות והעלמת העין המכוונת מפגיעה בגברים ובעיקר פשעי מלחמה שכוללים רצח המוני של גברים ונערים, בגלל השליטה המוחלט של הפמיניסטיות בתקשורת המערבית ובגופים כמו האו"ם שאמורים לדאוג ולהגן על זכויות אדם!!

יעקב

התעללות ושנאת גברים באקדמיה הישראלית: איך עובדת ההנדסה הפמיניסטית ומופנמת שנאה עצמית בגברים בחסות האקדמיה בישראל - יואב לוין, 1 פברואר 2017

אני מביא כאן את הסיפור הזה באופן בלעדי. בשלב זה החלטתי למחוק את שמות כל המעורבים בפרשה שכן עניינו של הסטודנט מטופל ובמידה והדבר ייפתר לשביעות רצונו נמנע מהליכים משפטיים ופרסום שמות המעורבים בפרשה. כל הפרטים הן של המרצים, של ראשי החוגים וגורמים אחרים כולל שמה של האוניברסיטה שמורים אצלי במערכת המאגר הישראלי לאלימות נשים שעובד ביחד עם הדף לזכויות הגבר. עם זאת, ברצוני בשלב זה להסב את תשומת ליבו של הציבור ולחשוף בפניכם את פניה האמתיים של המערכת האקדמית בישראל. כפי שנראה מיד מדובר על מוסד שהיושרה האקדמית, המקצועית והאישית של כל מי שנושא באחריות ובתפקיד חינוכי כזה או אחר בו הוא ממנו והלאה. החתירה והרצון לחקר האמת אינה נר לרגליהם. אז מה כן? מדובר על ממסד שתחת מסווה מחקרי וחינוכי פועל בשני ראשי חץ וכחוד החנית במלחמה הפמיניסטית נגד גברים. ראש חץ אחד מכוון להטעיית הציבור ולדיסאינפורמציה כחלק מהמאמץ התעמולתי של הממסדים הפמיניסטיים וכחלק ממלחמת המידע שהם מנהלים נגד ציבור הגברים ויש לציין גם הנשים שאוהבות והתומכות בהם. החץ השני הנו כפי שנראה הוא הפנמה של מיזאנדריה ושנאה עצמית בסטודנטים הגברים, תופעה שפרופסור ג'אניס פיאמנגו מקנדה חשפה והתריע עליה.

תחילתו של הסיפור בסטודנט באחד האוניברסיטאות בישראל שפנה אלי בבקשה לקבלת מידע לאחר שנחשף למאגר הישראלי לאלימות נשים נגד גברים שאותו אני מנהל. סיפורו היה מדהים. "כבר במהלך השיעור הראשון", סיפר לי הסטודנט בשיחה ביננו, "המרצה העז לומר בצורה הכי פוגענית ולא מתחשבת אמירה כגון "מה נעשה אנחנו הגברים מטרידים מינית". וכך לאחר שהסטודנט הואשם על ידי המרצה בהטרדה מינית בהיותו גבר ולמעשה לאחר שכל הגברים הואשמו באופן גורף כמטרידים מינית בהיותם גברים החל מסע קפקאי של הסטודנט שעשה את המעשה שלא יעשה והעז להסב את תשומת ליבו של המרצה לגבי אמירתו המכלילה והפוגענית.

לאחר דין ודברים עם המרצה ולאחר שפנה אלי לקבלת המידע והמחקרים הרלוונטיים ששוללים את התבטאויותיו המיזאנדריות והסקסיסטיות נגד גברים, סיפקתי לסטודנט מאות מחקרים וסטטיסטיקות ששוללים את דבריו משוללי היסוד של המרצה ובכל תחום רלוונטי שקשור בנושא החל ממחקרים על היקף תלונות השווא, על כך שהיקף הפגיעה המינית בנשים על ידי נשים גבוה מזה של נשים מידי גברים, שהיקף הפגיעה המינית בגברים על ידי נשים אף גבוה מזו של נשים מידי גברים, על כך שיש יותר גברים שנפגעים במסגרת אלמ"ב מנשים ועוד.

בכל אופן, לאחר שקיבל את המידע, הסטודנט העביר אותו לעיונו של המרצה בתקווה לקבל ממנו התייחסות לנתונים מחקריים אחרים שמבטלים את טענותיו ובתקווה לנהל דיון אקדמי ולהגיע לחקר האמת. אתם כבר יכולים לנחש שלתשובתו של המרצה הסטודנט לא זכה אלא זה פתח במסכת התחמקויות והתעללות בסטודנט שבסיומו החל לאיים עליו ואף הרחיקו לצמיתות מכיתתו. וכך כתב הסטודנט במכתב התלונה ששלח לוועדת האתיקה של האוניברסיטה: "כמובן שלאחר יום כבר שלחתי את המייל המתבקש והתשובות שקיבלתי היו פותרניות ולא עונות לגופו של עניין. נראה שלא הביט אפילו בקישורים והקבצים ששלחתי לו ורק ביטל את דעתי מלכתחילה". אכן יושרה ואינטגריטי אישי ומקצועי של המרצה, הייתי אומר. זאת ועוד, בנוסף טען המרצה בפני הסטודנט "שיש מחקר שמעיד על 3 אחוז תלונות שווא". טענה זו כמובן אינה מגובה בשום מחקר אלא זהו מיתוס פמיניסטי שקרי שמופץ ללא שום גיבוי ונתונים סטטיסטיים. לאחר שהציג בפני המרצה את המחקרים ששלחתי ושמעידים על כך שמדובר בשקר ואף הציג בפניו את מקור השקר תוך בקשה להצגת המחקר וההפניות עליהם דיבר המרצה, זכה הסטודנט בתשובה אקדמית מדהימה כפי שנראה מיד.

וכך מתאר הסטודנט במכתבו את התשובה שקיבל מהמרצה שלו: "לאחר שחזר על דבריו שקיים מחקר בנושא ביקשתי שישלח לי את המחקר. הוא אמר בצורה הכי בוטה ומתריסה שיש עם תנועת לגלוג בשפתיו "אני לא חייב!!" חזרתי וביקשתי שיפנה אותי למקור או למחקר ואני אחפש לבד. על זה ענה לי שוב באותה נימת בוז כלפיי "רק אם אני ארצה". הסיפור הזה מלמדת אותנו על האופן המפחיד שבו השקרים וההסתה הפמיניסטית חדרה על כותל האקדמיה בישראל. מהסיפור עולה שמדובר על מוסד מיזאנדרי שאמון בעיקר על הפצת שקרים והסתה פרועה כנגד גברים. לסיפורי הבדים שמופצים בו אין שום כיסוי ואלו האמונים עליהם מתחמקים ממתן תשובות. אנשיו הולכים ומצטיירים כשרלטנים שלא רק לוקים בהבנה ובידע אלא במקום להודות בטעותם כפי שנדרש מאיש מחקר ומדע אמתי, לזנוח את דעותיו ותפיסותיו השגויות ולשאוף ולהחליפם בנתוני אמת חדשים, הם מגיבים בהיסטריה, בהשמצות ובאלימות כלפי הסטודנט. זאת ועוד, במלחמתו זו המוסד הזה אינו בוחל בהפצת שקרים ופסיאדו מחקרים. כאשר אנשיו מעומתים עם האמת והנתונים שמפריכים את התיאוריות הפמיניסטיות הוא אינו בוחל בהתעלמות ובצר לו ואין הסטודנטים מרפים בדרישה לדיון אקדמי אמתי הם עוברים לטקטיקה הפמיניסטית הידועה של תלונות שווא, רצח אופי של הסטודנטים, רקיחת עלילות דם (הסטודנט כבר עובר את כל זה בפועל) והכל בשביל להסתיר את האמת, להמשיך את מלחמתם בגברים ולשמור בדרך על המשכורות הדשנות שלהם במגדלי השן של הפסיאדו אקדמיה הישראלית.

סיפור קפקאי או יותר נכון האקדמיה הישראלית הולכת ומצטיירת כאזור הדמדומים שבו תיקים באפילה הולכת ונחשפת כסדרת קומיקס מצחיקה לילדים חנונים. 

תמונות: צילומי מסך ממכתב התלונה ששלח הסטודנט לוועדת האתיקה.

על אדוניות ומשרתים: יפעת ואמיר לומדים באותה הכיתה. בגיל 18 אמיר יתגייס לתפקיד קרבי בצבא וימות (לא - אף אחד לא יישאל אותו אם הוא רוצה או לא). במקביל, יפעת תקבל פטור משירות צבאי כי היא תכריז על עצמה "דתייה" ותלך ללמוד במכללה למנהל.

מסקנה: בישראל גברים ממלאים חובות ונשים מקבלות רק זכויות.

עוד על השוביניזם הנשי בצה"ל (צבא הקידום לנשים):

http://cafe.themarker.com/ post/1490944/

הפמיניסטיות המציאו את השקר הזדוני והמרושע כאילו להבדיל מאישה, אם גבר אפילו טיפה מצונן, הוא נכנס למיטה ומתנהג כמו תינוק. בפועל הסטטיסטיקה מוכיחה אחרת לגמרי: הרבה מאוד פעמים דווקא גברים הם אלה שמזניחים את בריאותם ולא מגיעים לרופא עד שמשהו ממש רציני מתפתח אצלם, וזאת אחת הסיבות לפער בתוחלת החיים לרעת הגברים:

http://www.gmnews.com/2016/05/31/men-visit-doctor-less-frequently-women/

http://news.bbc.co.uk/2/hi/health/8588686.stm

כזה הוא הסיפור של ג'ים הנסון האגדי, יוצר החבובות. ב1990 במשך שבועיים סבל מכאב גרון נוראי והמשיך לעבוד ואף התארח בתוכנית טלוויזיה. הוא התמוטט והגיע לבית חולים עם חיידק אלים בגרון שהתפשט לריאות. זה היה כבר מאוחר ולא הצליחו להציל אותו.

הראיון האחרון של ג'ים הנסון:

https://www.youtube.com/watch?v=y1-PwZltH8E

אז בפעם הבאה כשאתם שומעים הכפשה שקרית גורפת כלשהי על "גברים הם..." - תיזהרו!!!!!!!!

אם יש תכונה או נטייה שאני ממש לא סובל אצל נשים מורעלות פמיניזם, זה חוסר הסובלנות שלהן לדעה אחרת השונה משלהן. עצם המחשבה שגבר הוא יצור עצמאי וחושב עם דעה משלו שעשוי להביא בפניהן דעה נוספת ולהאיר צדדים אחרים בדיון, זה משהו שהוא בלתי נסבל ובלתי נתפש מבחינתן, ממש כמו חילול קודש אצל הדתיים.

כך היה לי לאחרונה ויכוח עם גב' בשם רות שהיינו בקשר טוב וידידותי דרך הפייסבוק. היא פשוט החליטה "להיכנס" בידידי גיל רונן - יו"ר תנועת המשפחה, אינני יודע אם במקרה או צעד טקטי מחושב, מה שבטוח, בלט המון אגו בכתיבתה, כל הזמן נוסח כמו "אני אלופה בקרטה שמסוגלת לכסח כל גבר במכות", "אתה היית רק כתב בגלי צהל, אני הייתי מדריכת קרב מגע" וכו'.

לאחר תכתובת שהייתה לנו, די הסכמתי איתה על חלק מהדברים, בעיקר שאינני חושב שנשים באמת חלשות פיזית באופן כה-משמעותי מגברים אבל נעשה ניצול לרעה על-ידי הנשים עצמן ב"אני חזקה/חלשה" לפי מה שמשרת את האינטרסים שלהן ועל זה דווקא הסכמנו.

בשלב הבא היא כתבה לי בהתלהבות (עם סמלים של חיוך) על גברת פמיניסטית שהיא מעריצה - יד ימינו של מארק צוקרברג, גב' שריל סנדברג. קראתי, בדקתי ולא הסכמתי לטענתה שהיא אינה פמיניסטית שונאת גברים. הוכחתי והראיתי לה שחור על גבי לבן שסנדברג היא פמיניסטית צינית-אופורטוניסטית מהסוג הגרוע ביותר בעצם טענתה שעשתה שינוי פנימי בעסק ו"ניקתה" ממנו את כל הגברים המטרידים, עם תיאורים על סביבה גברית עויינת כלפי נשים, ציטוט: "אחוות קולג' של בנים חרמנים ומשפילי-נשים"

הוספתי שדעתי על פייסבוק, בדומה לדעתי על מיקרוסופט, היא שאלה ארגונים מרושעים עם כוונות שליטה זדוניות לעתיד האנושות. היא לעגה לי ואמרה שאיננה מאמינה בתיאוריות קונספירציה אבל ראו בעצמכם את הידיעה מהחודש שעבר שבמקרה וקלינטון תיבחר - שריל סנדברג תמונה לשרת האוצר של ארצות הברית!!! (בפועל קיימת ברית חמה ולבבית בין השתיים)

רות התחכמה ואמרה כאילו גב' סנדברג טיפלה רק במקרי ההטרדה המינית ה"אמיתיים", וכששאלתי איך בדיוק היא ידעה להבדיל מה אמת ומה שקר, התחילה להתחמק, כינתה אותי "שונא נשים" ולבקש להפסיק את הדיון. היום הופתעתי לגלות שרות בחרה להשמיץ את ידידי גיל רונן ורמזה גם לגביי בקבוצת פייסבוק אחרת:

"בדיוק ראיתי לפני כמה ימים פוסט אצל גיל רונן בו שנאת נשים קולקטיבית שוברת את כל השיאים, והבנתי למה מאבק האבות הגרושים נכשל במשך כל כך הרבה שנים. הגישה אכן חייבת להיות שונה - תקיפה ובלתי מתפשרת, אבל עניינית ובלי כל דברי ההבל שמסביב."

כתבתי לה:

אינני יכול לדבר בשם האחרים אבל אני חושב שהטיעונים שאני הבאתי בפנייך היו טובים, זו לא אשמתי שבחרת להפסיק את הדיון בנקודה הכי קריטית, מה שהיה נראה כאילו הרמת ידיים מסיבה כזאת או אחרת, אשמח מאוד לשמוע מה היה בטיעוניי שכל-כך נראה לך הזוי ומגוכך? לא הפסקת לשבח ולהלל את יד ימינו של מארק צוקרברג, אישה פמיניסטית בשם שריל סנדברג ש"נלחמה באומץ בהטרדות המיניות בחברה" ואני כתבתי ואמשיך לטעון שפייסבוק זו ממלכת הרשע - אני אינני היחיד שחושב כך - קחי למשל את היד החופשית שהם נותנים להסתה לפעולות טירור

בתגובתה לעגה לי רות ותקפה אותי אישית:"...גם את הדיון הזה אני עכשיו מפסיקה, לא בגלל טיעוניך המדהימים אלא פשוט בגלל שבניגוד אליך יש לי חיים - בית וילדים לטפל בהם, וגם קריירה למרות שאני אישה ואתה "גבר". אני יודעת שאתה מצידך יכול להמשיך את הויכוח מעכשיו ועד לפנות בוקר כי אין לך משהו אחר לעשות חוץ מלכתוב בפייסבוק, אבל לי יש. סורי. בהצלחה."

גם בהתכתבות אישית קצרה שהייתה לנו כינתה אותי "שונא נשים" וחשוב לציין שלאורך כל הדרך, אפילו לא פעם אחת לא תקפתי אותה באופן אישי, כתבתי בצורה הכי רהוטה ומכובדת שאפשר ואך ורק לגופו של עניין ורק היא זאת שירדה לפסים אישיים. אם מישהו צריך עוד דוגמא לשיכרון כוח נשי מהו.

מסקנתי המצערת והעצובה (והייתי מאוד מאוד שמח אם אפילו פעם אחת בחיי הייתי מגלה שטעיתי!) שנשים בעידן הפמיניסטי לא רק שלא מסוגלות לנהל איתך כגבר דיון הוגן והגיוני לגופו של עניין, הכל בסופו של דבר חייב לאשר את השליטה המחשבתית שלהן - דפוס שראיתי הרבה מאוד פעמים אצל נשים שונות שהכרתי. הן גם מאוד חוששות מהמושג "תיאוריות קונספירציה" ונלחמות בכל כוחן נגד מי שמעז להאמין בהן (ואולי אפילו זו קונספירציה בפני עצמה?) אבל זה קורה כי נוח לנשים מהמצב הקיים, שהמערכת, שהממסד, שהמדינה תמיד מגינה עליהן, מגבה אותן ומהווה למעשה תחליף הכי חזק ורב-עוצמתי שיכול להיות לבעל, שתמיד ידפוק מכות רצח לכל גבר עלוב שרק יעז לא לצייט לאישה. מצידן אתה יכול להיות מיליארדר - מילה לא במקום לאישה ובשניות הפכת להומלס שנזרק לרחוב או גוויה בבית קברות.

ג'ק

מסעות השיימינג בפייסבוק הישראלי הפכו לאחרונה לספורט הלאומי של נשים מורעלות פמיניזם ושנאת גברים, המנצלות מקסימלית את כוחה של הרשת החברתית כדי לעקוף מוסדות מדינה רשמיים שאמורים לחקור לעומק טענות בכל הנוגע לעבירות מין כאלה או אחרות, ובוחרות לנהל משפטי שדה בצורה הכי ברברית ופרימיטיבית שאפשר בנוסח ימי הביניים, תוך כדי שילהוב ההמונים.

כך עשתה לאחרונה גברת שעבדה במסעדת ימונדוס וטוענת בפוסט אישי "קורע לב" שטבח השפיל והטריד אותה מינית כשעבדה שם. היא גררה כצפוי אלפי תגובות תמיכה והזדהות וגינוי סוחף ונחרץ לאותו "עבריין מין מרושע, מנוול ומסוכן". אבל מה מתברר - מקריאת התגובה הרשמית באתר המסעדה, ניתן ללמוד שהגברת בעצמה נהגה להטריד מינית:

"שני עובדים דיברו באופן מיני ובוטה אחד לשני. היא יזמה את הבוטות והמיניות אבל הוא היה הבכיר. הוא פוטר והיא קיבלה הזדמנות שנייה.לאחר האירוע עובדים שכפופים לה התלוננו שהיא משתמשת בשפה מינית ובוטה כנגדם, האם זה הפך אותה למטרידה מינית? אנחנו חשבנו שלא. אולי טעינו, אבל החלטנו להעניק לה עוד הזדמנות. והיו עוד הזדמנויות שנתנו בעקבות תקלות וחריגות שונות, עד שהחלטנו לומר די, אבל היא הייתה זו שלקחה את היוזמה והתפטרה."

מקריאת תגובה של אחת המגיבות, ניתן ללמוד שמאוד יתכן שהגברת המתלוננה בחרה לבצע שיימינג בפייסבוק כצעד טקטי לצד התייעצות בפורום משפטי לענייני עבודה:

"לא מכירה את הסיפור ולא תופסת שום צד רק יכולה להגיד שקצת מוזר שאותה מתלוננת ב13 באוקטובר בשעה 6 שואלת לגבי עזרה לעו"ד לדיני עבודה שאפשר להתייעץ 
שעתיים אחרי זה היא צולבת את אותו בחור ועושה לו שיימינג . "

 
(הייתכן אולי שהיא מתכננת לתבוע את המסעדה...?)

זה המקום לפרט מעט על הדינמיקה המטורפת מאחורי הקלעים: בזמן שמתלוננות, בין אם הן אומרות אמת או לא, עושות שימוש חופשי ופרוץ לגמרי באמצעי התקשורת וזה כולל פייסבוק (כי מהדורות חדשות בפריים טיים של ערוץ 2 נפתחות בציטוטים מ"עדויות" שפרסמו נשים בפייסבוק - ואינני נכנס כרגע לתוכניות טלוויזיה, עיתונות, רדיו ופלטפורמות נוספות), בו-זמנית הסנגורים מייעצים לחשוד - אדם שמוצא עצמו ביום בהיר בלב הסערה התקשורתית, שלטובתו ולטובת חקר האמת, עדיף שייתרחק מהתקשורת כמו מאש וישמור על "דממת אלחוט" וישתוק כי לא משנה מה יגיד ויביא גם אלף הוכחות לגרסתו, הסוכנות הפמיניסטיות שיושבות בכל אמצעי תקשורת יעשו ה-כ-ל כדי להפוך, לסלף ולנצל כל מילה שלו לרעתו.

בקיצור: אם אתה שותק, "סימן שאתה אשם". דיברת? "אתה מנסה לשבש את החקירה/בדיקה/בחינה של המקרה" . . . 

מי כאן הגבר?

משנתו של ההיסטוריון מרטין ון- קרפלד על נשים: הן לא סובלות מדיכוי, אין להן צורך במימוש עצמי

ורד קלנר, 'סופשבוע' (מתוך אתר 'מעריב' הישן, 2001)

פרופ' מרטין ון-קרפלד היה יכול לפרסם עוד ספר על היסטוריה צבאית, התחום שבזכותו קנה לו שם עולמי. הוא היה יכול לבלות את ימיו ברגיעה אקדמית, בין הספרייה לשבתון. הוא גם היה יכול לארגן לעצמו איזו פנסיה מוקדמת, לנוח על הזרים שהשיג בעמל, אולי אפילו לטייל קצת בעולם עם אשתו. אבל ון-קרפלד,  מבכירי החוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית, לא רוצה. ון-קרפלד מבעבע כעסים וטרוניות, מעדיף לריב עם כל העולם, וגם להתעקש שהוא לא מבין על מה הרעש.

בחודש שעבר התפרסם בגרמניה ספרו החדש "המין המיוחס" (הוצאת גרלינג), שבו הוא שוטח על פני אות עמודים את תפישותיו הפרובוקטיביות על מקומן של הנשים בעולם.

כצפוי, הספר עורר עניין רב בגרמניה, וון- קרפלד זכה לכתבת שער בשבועון הפופולרי "פוקוס". הוא מודה שהיה שמח לו ראה הספר אור באנגלית ובעברית, אלא שהמו"לים לא קופצים על המציאה. זהו אמנם ספר מרתק, לעתים מצחיק, אבל אף אחד לא רוצה להסתבך עם מסמך כל כך ראקציונרי. גם האמן פרננדו בוטרו, שנודע בזכות פסלי הנשים המדושנות שלו, התלבט זמן רב לפני שנתן לוון- קרפלד אישור להשתמש באחד מציוריו לכריכת הספר.

"אני מקבל הרבה מכתבי סירוב מהוצאות", מאשר ון- קרפלד. "רובם אומרים אותו דבר: 'יופי של ספר, אבל לא בשבילנו'. בכתבה ב'פוקוס' הוזכר מישהו שכתב ספר דומה, שלא הכרתי, שעבר דרך 80 הוצאות לאור עד שמצא מישהו שהסכים לפרסם את ספרו. אז אני לא מתייאש".

בעיניו, הדחיות הרבות הן אישור נוסף לחדגוניות שהשתלטה על השיח המגדרי.  "הפמיניסטיות צריכות להגיד לי תודה", הוא אומר שוב ושוב. "אני הגבר היחיד שקרא את כל הספרים שלהן ושמתעניין בנושא".

תולדות הפרובוקטור

מוקף בתפאורה מהוגנת למשעי - ספרייה משמאל, קול המוזיקה ברקע ואוויר הרים ירושלמי מתגנב מהחלון - לוון- קרפלד יש כל הנתונים להפוך להיסטוריון שופע מכובדות. אבל משהו בתוכו מתעקש לבעוט, לשפוך את התה הרותח בפרצופם של קוראיו ושומעיו. שיחת נימוסים אדיבה נקטעת באבחה מפתיעה של כעס, שאחריה מגיע מפל של מחאות. "אני רוצה שנשים יפסיקו לקטר ולשפוך עלי ביוב, ושיפסיקו לראות בי פושע רק כי יש לי איבר מין זכרי", הוא יורה, ורגע אחר כך הוא חוזר לחייך כאילו כלום.

מצד אחד הוא היסטוריון צבאי מהחשובים והמחוזרים בעולם (חוץ מבעיני הממסד הצבאי הישראלי, שמחרים אותו בכעס ובעלבון), ומצד שני, הוא לא מהסס לכתוב על קשיי האורגזמה הנשית וחרדת הביצוע הגברית. מאמריו בנושא היסטוריה צבאית מתפרסמים בכתבי עת יוקרתיים, אבל כשהוא כותב על נשים הוא נדחה בקרירות. "מה אכפת לי", הוא מסנן, "אני במצב שאני יכול להרשות לעצמי שספר שלי לא ייצא לאור".

בשביל מה אתה צריך את זה? על פי קוד ההתנהגות האקדמי לא מקובל לדלג בין תחומים.

"קולגות שלי אמרו לי שזו התאבדות מקצועית, ואולי הם צדקו. אבל במובן מסוים לא אכפת לי. לא נעשיתי פרופסור בן 57 עם קביעות, ומהידועים בעולם, כדי לתת לאנשים להגיד לי על מה לחשוב. ואם יש לזה מחיר, אז יש לזה מחיר. התפקיד של האקדמאי זה לחפש את האמת, גם אם האמת לא מוצאת חן בעיני כמה אנשים. אני מכיר עוד כמה אנשים שהאמת שלהם לא מצאה חן בעיני אחרים, מגלילאו ומטה".

האם חיפוש האמת הוא ההסבר הבלעדי להתנהגותו של ון- קרפלד? מעיון במעטפת הארכיון הנושאת את שמו עולה תשובה אחרת. ממחצית שנות השבעים והלאה הקפיד ון- קרפלד לספק לציבור הישראלי מנה גדושה וקבועה של פרובוקציות נשכניות. ב- 76', בעצרת יום הזיכרון שנערכה בבית הלל בלונדון, נאם ון- קרפלד על "פולחן הצבא והפלאפלים" ששטף את ישראל. בראשית שנות השמונים הוא הקפיץ את שומעיו כשקבע שמלחמת לבנון דרדרה את כוחו של צה"ל. ב- 83' הוא דרש 10,000 שקל תמורת ראיון ל"מעריב", וב- 90' כינה את הרמטכ"ל דן שומרון "דרעק" שמפקיר את חייליו. הספק לא רע.

בשנות התשעים הוא החליף זירה. למה? אולי מפני שהתברר לו שאת מקומן של מורשות הקרב תפס נושא בוער יותר: מעמד האישה. ון- קרפלד החליט שהוא לא ישאיר את המטמון הסקסי הזה בידי כמה נשים פמיניסטיות. הוא לא יוותר על החתיכה שלו בעוגת המגדר עתירת הרייטינג. והוא הבין דבר נוסף: הצטרפות למהפכה הפמיניסטית תיתן לו כמה שורות בעיתון. כתישת המהפכה תביא לו כותרות. ון- קרפלד אוהב כותרות.

הוא לא מתלהב מהתזה שלי. "אני לא מכיר מישהו שלא רוצה תשומת לב. אני זוכה לתשומת לב כי אנשים רבים בעולם חושבים שמה שיש לי לומר הוא חשוב ומעניין וראוי להתייחסות".

כן, אבל אתה חייב להודות שאתה נהנה מפרובוקציות.

"הפרובוקציות לא באות לי בכוונה, עד כמה שזה יישמע מוזר. האמת היא שהפרובוקציות רוב הזמן נורא מפתיעות אותי. אני אומר משהו שנשמע לי לעניין, וכל העולם קופץ. הפרובוקציות רודפות אחרי, ופעמים רבות זה לא נוח לי. זה לא נעים כשכל הזמן צועקים עליך.

"בשנים 89'- 91' עבדתי על ספר, שהתפרסם מאז, בשם 'עתיד המלחמה', שבו ניסיתי לפתח תאוריה חדשה של מה זה מלחמה. לצורך כך קראתי שוב את כל התאורטיקנים הישנים, ושמתי לב שהם פשוט מתעלמים מנשים. חשבתי שזו עובדה משונה שכל האנשים החכמים האלה כותבים על מלחמה כאילו אין נשים בעולם. רציתי להחזיר את הנשים לתאוריה המלחמתית. ואני מתכוון לנשים כנשים, ולא נשים כגברים.

"יש היום ספרות אדירה על נשים במלחמה, אבל היא תמיד מתייחסת לנשים כגברים סוג ב'. היא מתארת מה נשים יכולות לעשות כמו גברים. מה שעניין אותי הוא מה נשים יכולות לעשות במלחמה בתור נשים. עסקתי בנשים כגורמות מלחמה, כקורבנות של מלחמה, כבני אדם שהמלחמה נועדה להגן עליהם. עסקתי במה שגורם לנשים לרצות גברים לוחמים. אני זוכר עוד מנעורי בישראל, שמי שבא למסיבה במדים היה סגן של אלוהים, וקצין היה אלוהים ממש. נשים תמיד נמשכו ללוחמים.

"אבל מעל לכל עניינה אותי שאלה אחת: איך ייתכן שאחרי אלפי שנים שבהן נשים לא השתתפו במלחמה, ב- 30 השנה האחרונות נשים החלו להיכנס לצבאות ולתבוע שוויון? רציתי להבין מה השתנה, ומה אומר הדבר הן לגבי המלחמה והן לגבי יחסי גברים ונשים. כשעבדתי על זה גיליתי שההיסטוריה של הנשים והפמיניזם היא תחום מרתק, והחלטתי לכתוב עוד ספר".

בהקדמה של "המין המיוחס" מתאר ון- קרפלד את הטלטלה הנפשית שליוותה את כתיבת הספר. לדבריו, כל מה שרצה זה לנסות למצוא תשובה לשאלתה של סימון דה בבואר, שהודתה שהעולם שייך לגברים אבל טענה שאף אחד לא יודע מדוע. ון- קרפלד החליט לפצח את החידה. אחרי מספר חודשים שבהם היה שקוע עד צווארבספרות פמיניסטית, הרגיש שהוא מאבד את שפיותו.

"הרגשתי שמשהו לא בסדר. משהו לא התיישב טוב. הסתובבתי כמו פורפרה, עד שיום אחד דבורה, אשתי, סילקה אותי מהבית, כי היא לא יכלה יותר. ירדתי למטה ופתאום באה לי הארה".

אשליית השוויון

ון- קרפלד הגיע למסקנה שהנחת היסוד שלו מוטעית. "נולדתי בשנת 46' ומסוף שנות השישים אני לא זוכר חמש דקות שבהן לא שמעתי עד כמה נשים הן מסכנות. אתה לא יכול לפתוח עיתון, ספר, רדיו או טלוויזיה מבלי לראות עד כמה נשים סובלות, עד כמה גברים מתעללים בהן ועד כמה שצריך לעזור להן.

הנה, לפני מספר שנים ראיתי מודעה במקומון ירושלמי עם תינוק בחיתולים שמתחתיו נכתב: 'אף פעם לא מוקדם להתחיל ללמד אותו שלא להכות נשים'.  חשבתי שזה דבר שפל ואכזרי. הגברים מסומנים אוטומטית כפושעים".

שטיפת המוח הזו, טוען ון- קרפלד, סנוורה אותו. "התזה המרכזית של הספר היא שבניגוד לטיעונים הפמיניסטיים שאנו שומעים קרוב ל- 40 שנה, נשים הן לא המין המדוכא, המקופח והמופלה לרעה. האמת היא שעל כל חיסרון שיש בלהיות אישה, ויש כאלה, יש לפחות גם יתרון אחד. ואם מסתכלים על המאזן, זה די ברור שנשים הן לא מקופחות. או בלשון קצת יותר בוטה, הן פשוט מיוחסות".

הפריבילגיות המרכזיות, לדבריו, הן הפטור של נשים מעבודה פיזית קשה ומהשתתפות במלחמות. אבל הייחוס לא נגמר בזה. לטענתו, נשים נהנות ממערכת משפטית סלחנית, ממענקים כספיים מיוחדים, מרמת ציפיות נמוכה, מתוחלת חיים ארוכה, משעות פנאי רבות יותר, וכמובן, מהחיזור הגברי. הוא ממהר לסייג ולהודות שהריון, לידה והנקה הם מטלות כבדות משקל, אבל מדבריו עולה הרושם שכבר נמאס לו לשמוע על זה. ון- קרפלד חושב שהגיע הזמן שיטו אוזן לדברים שמכבידים עליו.

ון- קרפלד יודע את העבודה. ספרו כתוב לפי כל הכללים האקדמיים. את עמודיו האחרונים מאכלסים מאות עמודי הערות והפניות ביבליוגרפיות. הוא מודה שהפעם נהג הקפדה יתרה כי ידע שיחפשו אותו. התוצאה, כאמור, היא מניפסט קונטרה רבולוציוני, שבא להחזיר את הסדר הישן על כנו. אם הפמיניסטיות גנבו לו את ההיסטוריה, ון- קרפלד טוען שהגונב מגנב פטור.

כבר בהקדמה לספר הוא מעלה כמה טענות מרעישות. לדבריו, ההתנערות של נשים רבות מהדגל הפמיניסטי מעידה בהכרח על כשלון המהפכה. "היחסים המהותיים בין גברים ובין נשים לא השתנו כלל, ובמובן זה המהפכה הפמיניסטית נכשלה".

בני ישראל נאלצו להסתובב במדבר 40 שנה כדי להיפטר ממנטליות העבדים שלהם. אם דור הנשים הנוכחי הוא דור המדבר של הפמיניזם, יכול להיות שאימוץ הפמיניזם הוא עניין של זמן?

"אני חושב שאלה דברים ביולוגיים שלא השתנו בעבר ולא ישתנו בעתיד. נראה לי שהעיסוק בתחום עשה אותי יותר שמרני. כהיסטוריון אתה חושב שהחברה מעצבת את האדם, ואילו העיסוק בנושא הזה הביא אותי למסקנה שהגזמתי בהערכת כוחה של החברה בעיצוב האדם, ושיש גורמים הנעוצים עמוק יותר בביולוגיה ובהורמונים והם אינם משתנים.

"הפמיניזם לא שינה את העובדה שנשים נכנסות להריון, יולדות ומניקות. הוא לא שינה את העובדה שבגלל זה הרוב המכריע של הנשים נתמכות על ידי גברים. היום, כמו לפני מאה שנה, ככל שאדם עולה למעלה בסולם הכוח, הכסף והפרסום, הוא ימצא שם פחות נשים. אז נכון שנשים נכנסו למקצועות גבריים,  אבל עצם חלוקת התפקידים בין נשים וגברים לא השתנתה. למעלה משני שלישים מהנשים שעובדות מחוץ לבית נמצאות בגטאות של נשים. לשון אחר,  יש מקצועות גבריים שהפכו נשיים, אבל אם המטרה היתה שוויון, היא לא הושגה.

"ככל שהעבודה כרוכה בפחות מאמץ פיזי, או שהיא כרוכה בטיפול באחרים, ככה תמצאי שם יותר נשים. וככל שהעבודה כרוכה ביותר סכנה, לכלוך ומאמץ פיזי,  ככה תמצאי יותר גברים".

אבל אנחנו חיים בעידן שבו רוב האנשים כבר לא עוסקים בעבודה פיזית קשה. אתה לא חושב שבתנאים החדשים גם יחסי הכוחות אמורים להשתנות?

"אני מודע לכך שהרוב הגדול של האנושות לא עוסק בעבודה פיזית, אבל אני גם מודע לכך שגם היום אין כמעט עבודה, בין יצירתית בין ניהולית, שאינה דורשת אנרגיה גופנית. זה נכון לקריירה ניהולית ופוליטית, ולדעתי זה נכון אפילו לעבודה כמו שלי. אין זה מקרה שאקדמאיות מפרסמות פחות מאקדמאים. הדבר אינו קשור לעבודה בבית, כי הסטטיסטיקה מראה שאקדמאיות רווקות מפרסמות פחות מכולם. אחת הסיבות שנשים אינן מגיעות לעמדות בכירות היא הפסקת המחזור, שאליה מתלווה נפילה גדולה באנרגיה הגופנית של נשים. אצל גברים מתרחשת נפילה כזו עשר שנים מאוחר יותר. והרי רוב האנשים מגיעים לעמדות בכירות בשנות החמישים לחייהם".

יותר מאוחר הודה ון- קרפלד שבעשור שבין גיל 50 ל- 60 אנשים בעיקר קוצרים את פירות ההשקעה של שני העשורים הקודמים (30- 50). אלו העשורים שרוב הנשים עסוקות בהם בתמרון זהיר בין קריירה ומשפחה. אבל לוון- קרפלד נמאס לשמוע על קשיי האישה המודרנית. קריירה ומשפחה? ביג דיל. הרי הוא עושה ספונג'ה כל יום שישי, וחוץ מזה הוא זוכר בגעגועים איך כתב את הדוקטורט כשבנו התינוק התרוצץ סביבו. אלו, הואאומר, היו השנים היפות בחייו.

תגידו תודה, בנות

ון- קרפלד ממליץ לנשים לחזור הביתה, אל החיק החמים של המשפחה. בשביל מה להן לסבול כל יום בעבודה, להיתקע בפקקים, להתווכח עם הבוס ולחזור תשושות הביתה, הוא שואל. במקום זה הן יכולות לעבוד בגינה (דוגמה שוון- קרפלד משום מה חוזר עליה שוב ושוב), להחליף חיתולים ולהכין קציצות. ומה עם המימוש העצמי? האם חדוות היצירה, שהוא עצמו מתקשה להסתיר אותה, היא זכות השמורה לגברים בלבד?

"כליברל ודמוקרט אני בעד שוויון זכויות מלא לנשים, אבל אני לא חושב שלנשים יש את אותו הצורך למימוש כמו לגברים. אני מכיר אישה בגילי, בלי שמות, שהולכת לקבוצת התעמלות שכל המשתתפות בה עובדות חוץ ממנה. את לא תאמיני מה עשו לה. אפשר לחשוב שהיא פושעת. כשאישה מטפלת בילדיה,  הפמיניסטיות רואות בה פרה, בעל חיים. המחקר הביא אותי למסקנה שייתכן שפרויד צדק, וקנאת פין אכן קיימת. אחרת איך תסבירי מדוע כל דבר שגברים עושים, גם אם זה לקפוץ מהגג, גם נשים רוצות לעשות?".

אולי זה מפני שנשים הבינו שהדרך היחידה לצבור כוח היא לשחק במגרש הגברי. הן יודעות שרק אם יהיו עשרות טייסות קרב הן יוכלו לצעוק מחלון המכונית: "אני אולי לא יודעת לנהוג במכונית, אבל תן לי אף- 16 ואני אראה לך מה זה".

"לי ברור שבכל חברה מה שגברים עושים זה מה שחשוב, ואם נשים יטוסו באף- 16 זה רק אומר שלטוס באף- 16 זה כבר לא חשוב. הדור הבא של המטוסים, אף- 22 ואף- 35, הם המטוסים הראשונים שתוכננו מראש כדי שיתאימו גם לגברים וגם לנשים, ולדעתי, שלא במקרה הם יהיו מטוסי הקרב המאוישים האחרונים בהיסטוריה, וספק אם גם הם ייכנסו לשירות מקצועי".

בפרק השני של "המין המיוחס" מתחיל ון- קרפלד את מסכת הקיטורים היסודית שלו. הוא מודה שעד היום גברים התוו את הסטנדרט האנושי המקובל, ולפיהם עוצבה ההתנהגות הנורמטיבית, אבל לדבריו, זה מה שמעניק לנשים נישה מיוחדת ומעוררת קנאה. הנה, תראו כמה ספרים יש על הפסיכולוגיה של האישה, תראו כמה ספרים מוקדשים לבריאות האישה. ון- קרפלד נעלב. גנבו לו את הצעצוע. פתאום נשים הן לא רק הטפט האפרפר שמודבק כרקע לגבריותו המתפרצת.

"באוניברסיטה שאני עובד בה יש תחנה לבדיקת סרטן השד, אבל על תחנה לבדיקת סרטן הערמונית לא שמעתי, למרות שבערך 80 אחוז מהסגל הבכיר הם גברים. לפני כמה ימים קראתי באינטרנט בז'ורנל לבריאות נשים ש- 25 אחוז מהנשים בהריון סובלות מדיכאון. גלשתי לספריית הקונגרס כדי לחפש ז'ורנל לבריאות גברים ולא מצאתי".

כי הז'ורנל הכללי לבריאות עוסק בגברים.

"זה לא נכון. בספרייה יש מדור חינוך ומדור חינוך נשים, אבל לא מדור חינוך גברים".

קוראים לזה העדפה מתקנת.

"אין מה לתקן. כבר במצרים העתיקה היו ספרים על בריאות נשים, כך גם ביוון ובימי הביניים ובסין. ולא רק בתחום הבריאות. תסתכלי היום בטלוויזיה, על כל תוכנית שיש על גברים, אם יש בכלל, יש עשר תוכניות על נשים".

ון- קרפלד חוזר עד לרחם כדי למנות את יתרונות האישה. כבר שם הזרע עומד לשירותה של הביצית, שלא לדבר על זה שהרבה יותר קשה להפיק זכר. העובדה שכל בני האדם יוצאים מרחם אישה, ממשיך ון- קרפלד, גורמת לכך שלבנות יותר קל, כי כל מה שהן צריכות זה פשוט ללכת בעקבות האמהות שלהן. זכרים, לעומתן, חייבים לבעוט בהזדהות הראשונית עם האם, לטפח תסביך אדיפוס ולנטוש את הקן. גרוע מזה, גברים הם למעשה מיותרים. כל מה שצריך מהם זה זרע.

על פי ון- קרפלד, הגברים חיים תחת צל כבד של חרדת ביצוע, חשש מפליטה מוקדמת וחובת החיזור אחרי האישה. "כמעט בכל התרבויות, כדי למשוך ולשמור אישה הגבר חייב להשקיע בה", כותב ון- קרפלד, "כדי למשוך ולשמור גבר, אישה חייבת להשקיע בעצמה". הגבר נבחן לפי כיסו. האישה מחפשת מי שישלם עבורה. התוצאה? "הגברים הם בהמות המשא של האנושות".

אבל ון- קרפלד מודה, שלמרות כל הקשיים, הגברים לא רוצים לשנות את המצב הקיים. הם מוכנים לעבוד קשה, לקרוס תחת המשא, לפרנס, להילחם ולמות צעירים, העיקר להגן על הנשים. "אם נפסיק לתמוך בנשים", הוא כותב, "אנו נאבד לא רק את הקיום שלנו, אלא גם את כבודנו העצמי". אז מה בכל זאת ון- קרפלד רוצה? בשורה האחרונה של הספר הוא מגלה: "זה יהיה נחמד אם מדי פעם מתוך מפלי השנאה שנשפכים עלינו, היינו שומעים קול נעים של אישה אומרת לנו: תודה, חבר".

לא חששת להישמע בכייני, שלא לומר נשי, עם כל הקיטורים האלו?

"בהחלט הייתי מודע לכך, ויכול להיות שהטון של הספר מסביר את קשיי הפרסום שלו. הייתי מודע לכך שלגברים יהיה קשה להזדהות עם הספר, ולכן לא יקנו אותו. אנחנו חיים בחברה שבה לנשים מותר לעשות דברים שלגברים אסור".

למה לגברים אסור?

"כי הטבע עשה אותנו בהמות משא, וגם כי אף אישה לא רוצה בעל מתבכיין. היה לי תלמיד שאמר פעם: נשים יהיו שוות ביום שהןיתחילו להתחתן עם פאשלונרים".

או שלגברים אסור להתלונן ולבכות כי הם לא מאפשרים לעצמם. אם אנחנו חיים תחת הגמוניה גברית, אז שהגברים ישנו את הכללים. רוצה לבכות?  קדימה.

"אני לא יכול להרשות לעצמי. כמו שאני לא יכול להרשות לעצמי להישאר בבית ולגדל ילדים. כי אני מכיר נשים מעטות מאוד שתסכמנה לצאת החוצה ולפרנס את בני ביתן בשעה שהבעלים שלהן יישבו בבית ויגדלו את הילדים".

הרייך השלישי ואני

גם אם ון- קרפלד אינו בא כוחם של כל הגברים עלי אדמות, הרי שספרו מספק הצצה חשובה אל פוטנציאל התסכול הגברי. ובמשא ומתן לשלום בין המינים,  כמו במשא ומתן לשלום, חשוב להבין מה מניע את הצד השני ומה כואב לו.

אם זה כל כך קשה להיות גבר, אתה צריך לברך על התנועה הפמיניסטית,  שהעבירה חלק מעול החיזור והפרנסה אל כתפי הנשים.

"תראי, בסופו של דבר לא באתי לא לברך ולא לקלל. באתי לברר את האמת. ואם תשאלי את דעתי, הפמיניזם הוא קטסטרופה לנשים. אם הפמיניזם היה מביא לכך שאוכל לבלות יותר עם ילדי או שתוחלת החיים שלי תשתווה לזו של אשתי, אז הייתי שמח. אבל זה לא קורה. הפמיניזם מביא למפל אדיר של ביוב שנשפך על ראשי 24 שעות ביממה".

אולי היה רצוי שבמקום לעבוד 15 שעות ביום, גברים ילמדו מנשים כיצד לנווט טוב יותר בין משפחה וקריירה?

"שני המינים נמצאים במלכוד של ביולוגיה וכללים חברתיים. ואני מאמין שהכללים נקבעים באותה מידה על ידי גברים ונשים. הטיעון הפמיניסטי כאילו לגברים יש מונופול על הכללים לא מקובל עלי. אני לא מקבל את זה שנשים חלשות והכל מוכתב להן".

או שגברים לא ששים להחליף תפקידים, כי הם יודעים שבשעה שהם גמרו את הארוחה העסקית האישה שלהם הספיקה לסיים יום עבודה, לאסוף את הילדים,  לשחק, להאכיל, לרחוץ, להשכיב, לכבס, לקפל ולסדר את הבית.

"אותו דבר אני יכול לטעון לגבי נשים. רובן לא רוצות להתחלף עם גברים שמשרתים במילואים, קורעים את התחת ומתמודדים בתחרות קשה בעבודה.  במקרה של גירושים הם אלה שלא יקבלו את הילדים אבל ימשיכו לשלם מזונות.  לרוב הגדול של הנשים נוח להיות נשים, וזו אחת הסיבות שהפמיניזם לא מוביל לשום מקום. מי רוצה להיות בהמת משא?".

ברשימת הפריבילגיות שנשים נהנות מהן, לשיטתך, אתה מונה את הפטור משירות בחבר מושבעים. אני הייתי מוסיפה את הפטור ממצוות עשה שהזמן גרמן. אלא שמה שאתה רואה כהקלה הוא בסך הכל אמצעי להרחיק נשים מעמדות השפעה.

"אני לא בטוח שזה כך. אני חושב שהמטרה הראשונה היא להגן על הנשים, כי נשים לא מוגנות פשוט ימותו. הן לא יעמדו בזה. המטרה הראשונה היא להגן על נשים כדי שיוכלו למלא את תפקידן הביולוגי".

בפרק המרתק ביותר בספר מתייחס ון- קרפלד למיתוסים היסטוריים שנוצרו על ידי המחקר הפמיניסטי. אחד מהם הוא היחס הבעייתי לנשים בזמן הרייך השלישי. המפלגה הנאצית ראתה את ייעודה העיקרי, שלא לומר הבלעדי, של האישה הארית בלידה ובטיפוח דור נוסף של טהורי גזע. ון- קרפלד לא מבין מה כל כך מקומם בזה.

המדיניות הנאצית ביחס לנשים, טוען ון- קרפלד, לוותה ברשימה ארוכה של הטבות מיוחדות: מענק חתונה, קצבאות ילדים, תמיכה בנשות לוחמים, הרחקת נשים מעבודה במפעלים כבדים. בעמוד 29 הוא מפרט את השקפתו האישית של אדולף היטלר בנושא: "היטלר ראה נשים כיצורים עדינים שאינם מתאימים לחספוס ולקשיים שבפוליטיקה". מסקנתו של היטלר היתה שיש להגן על נשים, בין השאר על ידי סגירת דלתות הכניסה לפוליטיקה, לאקדמיה או לעריכת דין.

סליחה, אבל הדמיון בין תפישתו של היטלר ובין תפישתך לא מדליק אצלך כמה נורות אדומות?

"ללא התייחסות להיטלר, כן, אני חושב שנשים זקוקות להגנה מיוחדת על מנת שיוכלו לחיות ולמלא את תפקידן הביולוגי".

ועם התייחסות להיטלר?

"בעניין הרייך השלישי יש להפריד בין אגדה למציאות. אני נותן השנה קורס עם ד"ר עודד היילברונר על 'הרייך השלישי בין שפיות לטירוף'. ברייך השלישי היו אספקטים שפויים לגמרי והיו אספקטים מטורפים. היחס לנשים הוא בין האספקטים היותר שפויים".

זה לא מוזר בעיניך שאדם משכיל ותרבותי מוצא את עצמו מסכים עם היטלר ביחס למעמד האישה?

"אני בן אדם כמו כל אחד אחר. הייתי רוצה הסכמה ופרסום, אבל כאקדמאי אני חושב כמו ניטשה: העובדה שרוב האנשים חושבים משהו, אינה אומרת דבר לגבי אמיתותו".

בסיכום הספר אתה לועג לפמיניזם וטוען שזו תורה של נשים שלא הצליחו למצוא חתן. לך יש חך שסוע. יכול להיות שגם תפישת עולמך קשורה לאיך שאתה נראה?

"השאלה היא לא מיהו פרופסור ון- קרפלד, אלא אם מה שאני כותב הוא נכון או לא. נניח שמחר נגלה שאיינשטיין כתב את תורת היחסות כי היה מטורף. זה לא אומר דבר על אמיתות התורה. לכל אחד מאיתנו יש יתרונות וקשיים, אבל צריך לשפוט אותנו לפי התוצר".

לפניכם פוסט נהדר של יואב לוין, מנהל "אנטי פמיניזם ישראל - קבוצת דיון ועבודה":

https://www.facebook.com/groups/antifeminismandmisandry

ואתר "הכרוניקה של תרבות המיזאנדריה"

http://yinfol.wixsite.com/antifeminismil-org

דפוסי שליטה נשיים ומיתוס ההגמוניה הגברית: מודל של אינטראקציה גברית/נשית בחברה החקלאית המסורתית

המאמר הבא מבוסס על מחקר פרי עטה של חוקרת בשם סוזן קרול רוג'רס. הוא נקרא "דפוסי שליטה נשיים ומיתוס ההגמוניה הגברית: מודל של אינטראקציה גברית/נשית בחברה החקלאית המסורתית". הנה הקישור:

http://www.faculty.fairfield.edu/dcrawford/rogers.pdf

זהו מאמר ארוך למדי אך מאיר עיניים. עשרים ותשע עמודים של קריאה משובחת, חשובה מעין כמוה. כל מי שמתעניין בהפרכת הטיעונים הפמיניסטיים, ובעיקר אלו שעומדים בבסיס התיאורית שלהן כגון מודל דולות הידוע לשמצה ושמשמש כבסיס לכל תכניות האלמ"ב נגד גברים, רעיון "הפטריארכיה" ולכל אלו המעוניינים לרכוש כלים איכותיים לדיון עמן, מומלץ לקרוא את כל המאמר. בכל אופן אני אסכם כאן את המחקר בקצרה ואוסיף עליו עוד כמה דברים כדי לבהיר ולחזק את הנקודות שעולות בו.

סוזן מתחילה את מחקרה בכך שהיא מציינת את אחת מנקודות התורפה היותר בעייתיות של המחקר האנתרופולוגי בהיותה דיסציפלינה הבנויה על כמה הנחות גורפות ולא מבוססות שמשפיעה באופן ישיר על איך שהחוקרים מבינים ורואים מונחים ומושגים ככוח, שליטה וסמכות. אנתרופולוגים מניחים בדרך כלל שצורות הכוח, השליטה והסמכות היחידות שלהן יש תוקף ומשמעות מעשית כלשהיא הם אלו שעוברות קודיפיקציה רשמית ופורמלית כמו כללים, חוקים, תקנות ועמדות במוסדות פוליטיים. היינו הן מתייחסים אך ורק לצורות כוח פורמליות וממוסדות ומתעלמים מכל השאר. כאמור אין בתצפיותיהם שום מקום לצורות של כוח לא פורמלי ולכן הם פשוט מתעלמים לחלוטין מגילויי וצורותיו השונים. לשיטתם לראש העיר יש כוח: לאשת ראש העיר אין. ואם כך העיוות הזה של המציאות וראייתה באופן מעוות וחלקי בלבד תוך התמקדות בהיבטים הפורמליים של כוח וסמכות גורמת לו (לכוח ולסמכות) להיראות כאילו ההגמוניה הגברית היא כמעט אוניברסלית ומתפרשת על פני כל ההיסטוריה והחברות השונות שעלו על בימתה מאז שחר ימיה של האנושות כולה. העיוות השקרי הזה של המציאות הוא הבסיס לרעיון הפטריארכיה. כדי להחמיר ולסבך עוד יותר את העניינים במהלך ההיסטוריה האנושית גברים ונשים כאחד התנהגו על בסיס המיתוס הזה כאילו הגברים הם הדומיננטיים כאשר בפועל ובמציאות למצב הזה היו יותר הרבה ניואנסים.

סוזן כותבת, "למרות שגברים בחברה החקלאית המסורתית תופסים עמדות של כוח וזוכים בתמורה לכבוד והערכה מצד הנשים ולכן באופן שטחי מצטיירים כדומיננטיים הם מחזיקים פועל מעט מאוד כוח אמתי" (עמוד 728). מתצפיותיה ובחינתה את החברה החקלאית המסורתית, נמצא שנשים ששלטו במרבית המקורות (המשפחתיים והאחרים) וגם היו אלו שקיבלו את ההחלטות לגבי השימוש בהן כך שמרבית הכוח המעשי היה נתון בידיהם ולא בידי הגברים. ואם זה המצב, אם הנשים החזיקו בידיהן ברוב הכוח, אז למה להתנהג כאילו המצב הפוך? למה להציג תמונה כאילו הכוח אינו נמצא בידי הנשים אלא דווקא בידי הגברים כאשר זה לא מה שקורה בפועל במציאות? זה למעשה הדבר המדהים ביותר והתשובה האולטימטיבית במחקרה של סוזן. היא מבינה את זה במאה אחוז ותשובתה לא משאירה מקום לספקות. קודם כל היא מתחילה על ידי הגדרת המיתוס כאמונה שניתן לראות שבבסיסה אינה תואמת או בנויה על נתונים אובייקטיביים או על עובדות אמתיות כפי שבאות לידי ביטוי במציאות. קחו כדוגמא אחרת את הנרטיב שגברים שחורים או מכל מוצא אתני שונה (ונחות) הם בעלי איבר מין יותר גדול מאשר בקבוצה האתנית השלטת. מדובר במיתוס כמובן. אולם למרות הכול אפילו גברים שחורים או מכל קבוצה אתנית נחותה אחרת בחברה, למרות שהם הכי חשופים בעצמם לאיבר מינם, מתחילה להאמין במיתוס זה למרות שהוא לא מוכח עובדתית ומעוגן בנתוני אמת. אבל בשורה התחתונה זה לא נכון. זה חלק מנרטיב גזעני שמכוון להוריד את השחורים או שוב כל קבוצה אתנית אחרת בחברה לרמה של חיות. וזה שורשיה אגב בתולדות העבדות של השחורים בארצות הברית. על התופעה הזו ניתן לקרוא בלינק הבא:

http://racehist.blogspot.ca/2010/01/oversized-penile-length-in-black-people.html

כאן חשוב לציין שמיתוסים יכולים להיות מזיקים אך גם טובים ולמעשה חלק מהן חשובים ובלתי נמנעים על מנת להחזיק את החברה ואת מרקם היחסים העדין בה בין האנשים. אז אנחנו הולכים לדבר כאן עכשיו ולחזור לא רק על הרעיון כיצד מיתוסים יכולים להיות פרודוקטיביים אך גם הרסניים כאשר החברה מפסיקה להבין אותם כמיתוס ולראותם כאמת מוחלטת. בקבוצות שסוזן בדקה וחקרה לא הגברים ולא הנשים האמינו שהגברים הם הכוח הדומיננטי השליט בחברה אך הן הנשים והגברים התנהגו כאילו זו האמת. למה? במערכת יחסים עדינה ומורכבת כזוגיות או נישואים שני הצדדים רוצים להרגיש שווים, רצויים, מוערכים ולכן גם כבעלי יתרונות ברורים האחד מול השני. והם מעוניינים בכך שתכונות אלו יחולקו ביניהם בצורה הוגנת, לאו דווקא שוויונית במובן האבסולוטי של הרעיון כך שאף אחד לא ירגיש מקופח, משני או כסטטיסט בלבד. הם רוצים להיראות כאילו האחד והשנייה "זכו" זה בזו. יתר על כן, גברים ונשים כאחד רואים עצמם תלויים הדדית זה בזה. הם אינם תלותיים האחד בשנייה אלא מבינים את התלות ההדדית לא רק בין גבר לאישה אלא בין כל פרטי החברה. הבנה זו מפתחת אצלם את סוג הענווה הרצוי שבו הם מבינים כי כדי להיות מאושרים אנו זקוקים באופן משלים האחד לשני ולא בראייה ובהליכה האגואיסטית  לבד האחד על חשבון ועל הגב של השני.

כאשר בוחנים מציאות זו דרך משקפי הילודה, הצאצאים והעובדה שלאישה יתרון ופריבילגיה מוחלטת על הגבר בתחום שהוא הכי משמעותי עבור הזוגיות, אמת זו מוכיחה את עצמה לא רק כנכונה והכרחית אלא אף מקבלת יותר משנה תוקף. סוזן מציינת כי בחברות החקלאיות המסורתיות הדבר אפשר להגשים ולהבין ששני חלקי המשוואה תלויים הדדית זה בזו ולכן אנו משתדלים גם כיום ליצור מבנה חברתי שגורם לגברים ולנשים כאחד להרגיש מוערכים וכי הם מטופלים בכבוד והגינות במערכת יחסים שכזו

אז מה היו אותם המשאבים וצורות הכוח הלא פורמלי שבהן שלטו הנשים? בחברות החקלאיות יחידת המפתח של הייצור הכלכלי והחברתי הייתה המשפחה הגרעינית. בעל, אישה, ילדים, ואולי חברים מורחבים של המשפחה בצורה של סבא וסבתא. ג'יל דוביש בניסיונה להעריך את הכוח שנשים החזיקו בחברות החקלאיות, גיבשה ארבעה קריטריונים כדי להגדיר עד כמה שווה הכוח המופץ בין בעלים ונשים: א) איך הזוג מתנהג האחד כלפי השנייה ובאיזה כבוד הם מתייחסים זה לזו, הן באופן פרטי ופומבי; ב) באיזו תדירות או כמה בני הזוג מתערבים ונכנסים האחד לתחומי האחריות של השני ?; ג) איך הוקצו משאבי המשפחה?; ד) כיצד התקבלו ההחלטות לגבי תכניות הנוגעות לילדי המשפחה? הנה דוגמא מעשית של איך זה עובד במציאות אפילו היום: בכפרים יווניים למשל, נשים שולטות בכל המשאבים הכספיים והפיננסיים של המשפחה, כי הם לוקחים אחריות עיקרית להפקת המזון/מוצרים שיימכרו בשוק המקומי. הנשים עושות את הלחם, מייצרות את החמאה, אורגות את הבד, אוספות את הביצים, חולבות  את העזים, מפיקות את הגבינה, וכך הלאה. הן הולכות לבסוף ומוכרות את מרכולתם בשווקים, קובעות את המחירים, וגובות את התשלום.

עד כה, אלו הם המניעים העיקריים של השגשוג והנוחות של המשפחה. גבר ללא אישה חרוצה, תומכת ונאמנה, כמו זו המתוארת למעלה, שחייה הם עבור המשפחה ולא עבור גחמותיה האגואיסטיות וההדוניסטיות שלה, חייו יהרסו ויהפכו לגיהינום עלי אדמות. למעלה הבאתי דוגמא מן התרבות היוונית, אולם מציאות זו קיימת כמובן בכל התרבויות ולמעשה אחד הביטויים היפים ביותר למציאות זו אפשר למצוא במקורותינו שלנו בספר משלי בשיר הלל לאישה מעין זו שנקראת אשת חייל. למי שאינו בקיא בספרות המקראית אציין רק שספר משלי הוא חלק ממה שנקרא מאגר החכמה בספרי התנ"ך ומדובר לאו דווקא בספרות מקראית גרידא אלא כפי שאמרתי קורפוס חכמה שחלקו אותו כל התרבויות והאנושות כולה. לכן, השיר מבטא אמת אוניברסלית. ברצוני לצטט את השיר:

י  אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא;    וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
יא  בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ;    וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
יב  גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע    כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
יג  דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים;    וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
יד  הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר;    מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
טו  וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָהוַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ;    וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
טז  זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ;    מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
יז  חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ;    וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
יח  טָעֲמָה, כִּי-טוֹב סַחְרָהּ;    לֹא-יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יט  יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר;    וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כ  כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי;    וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
כא  לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג:    כִּי כָל-בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
כב  מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ;    שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
כג  נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ;    בְּשִׁבְתּוֹ, עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ.
כד  סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר;    וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
כה  עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ;    וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
כו  פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה;    וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
כז  צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ;    וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
כח  קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ;    בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
כט  רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל;    וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
ל  שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי:    אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל.
לא  תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ;    וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.  {ש}

עכשיו, התגובה הפמיניסטית הטיפוסית לכך היא ואההה ... תראה איך קשה היא עובדת האישה המסכנה... ואההה ... בעלה פשוט יושב על התחת שלו ולא עשה דבר .... ואההה ... היא עברה התעללות ונוצלה ...דוגמא לכך ניתן לראות כאן:

https://www.marxists.org/subject/women/authors/dixon-marlene/super-exploitation.htm

תגובות אלו לשיר ההלל למעלה מתעלמות משתי מציאויות חשובות ביותר. קודם כל האישה המתוארת "באשת חייל"  באה ממשפחה מאוד עמידה, זה ברור מהתיאור בשיר. לא כולם זוכים להיות אמידים. אלה החיים ואין מה לעשות. הדבר היחיד שחשוב הוא אפילו לא ההזדמנות להיות אמיד אלא לחיות בכבוד. לכן, האישה "באשת חייל" יכולה לשקול איזה שדה לעבד, מה לשתול וכך הלאה, אבל היו סמוכים ובטוחים שהיא לא תעשה את העבודה הפיזית הקשה. תפקידה הוא בניהול העבודה ולא בעבודה הפיזית. את זו, אז כהיום, ביצעו הגברים, בעיקר מעוטי היכולת ביניהם שהיו צריכים לפרנס את משפחותיהם, את ילדיהם ואת נשותיהם. שנית וזו המציאות השנייה שממנה מתעלמים מעלי הטענות כגון אלו שלמעלה זה שהגברים העמידים אינם יושבים על התחת ולא עושים. הם יוצרים את המבנים הפוליטיים והחברתיים המאפשרים עבור הכלכלות שלהם לעבוד. הם קובעים את הבסיס עליו מתנהלת הכלכלה, הם מתווכים בסכסוכים, הם מחוקקים חוקים, אוכפים אותם וכו.

במילים אחרות, הם ממסדים את הכוח והסמכות, כותבים את הקודיפיקציה ויוצרים  את ההקשר הפוליטי שעל בסיסו עובדת ומתפקדת כל החברה. ולכן, רק כאשר נבחנים מוקדי הכוח הפורמלי והמבנים הממוסדים של הסמכות, הם נראים לגמרי דומיננטיים. אבל הם לא. אז בזמן שבעלה מנהל את בסיס הכוח הפורמלי, "אשת החיל" שלנו מבלה בניהול בסיס הכוח הלא פורמלי. היא עמלה ומבלה את יומה בניהול כוח העבודה הגברי שעומד לרשותה. היא מקבלת את הפשתן ומכינה אותו לשיווק בשווקים. היא מוודאת שילדיה טופלו כראוי. היא תורמת לעניי עירה. היא דבקה בתכונות של חכמה, אהבה, נאמנות, חמלה וחסד. ואז, מגיע "איש החיל", ובהתאם להסתה הפמיניסטית, מעיף לה סתירה, שודד את כספה, כופה עליה לשרתו ללא הפסק, מחליט שהוא לא אוהב את מה שהילדים עושים, איך הם לבושים, מה היא עשתה ואיך היא התלבשה ובסוף מצווה עליה ללכת למטבח ולהביא לו אוכל. אז איך אומרים באנגלית: בולשיט או my fucking ass he does this. אבל זה מה שהמיתוס הפמיניסטי של הפטריארכיה רוצה שנאמין, לא? כי גברים הם נצלנים ומעליבים ואלילי השליטה. והם מחזיקים את כל רסן השלטון ולא יהססו להשתמש בו ובכוח שניתן להם כדי לפגוע ולהגביל את חייהן של נשים: נשותיהם, אחיותיהם, בנותיהם, אמותיהם. ותוך כדי כך, להרוס את החברה כולה. והפתרון היחיד לבעיה הנוראה הזו של ההתעללות, הרוע והניצול הגברי הוא לקחת מהם את כל הכוח הציבורי, הרשמי, הפורמלי והממוסד תוך כדי שמירה של הנשים על מוקדי הכוח הלא פורמלי המסורתי שלהן, המשך השליטה הנשית על כל המשאבים המשפחתיים כולל אלו של הילדים והמקורות הפיננסיים. זהו הפמיניזם על קצה המזלג ולאור זה אפשר להבין את התנגדותם לשינוי בחזקת הגיל הרך, לשינוי בחוקי המזונות, חוקי הפלה, זכויות רבייה (לנשים בלבד), גירושין, חלוקת דיני קניין וכך הלאה. כל אלה הם הדרכים לעגן שליטה מוחלטת של נשים הן על המשאבים המשפחתיים כמו גם אלו הציבוריים. הפמיניזם אף פעם לא רצה וגם כיום לא רוצה שוויון. הפמיניזם זה אגו טריפ של כוח, רצוי את כל הכוח.

ואם כך, החברות החקלאיות המסורתיות ראו והבינו שהנשים שלטו בפועל ברוב המשאבים הסופיים של החברה כולל אלה של הגברים הפחות עמידים ובפועל גם אלו האמידים שביניהם. נשים בחברות אלו גם הבינו שכדי להחזיק מערכות יחסים זוגיות של נישואין שהן הבסיס לכל חברה תקינה עליהן לגרום לגבר להרגיש כמוערך, כפחות פגיע ופחות מתגונן. מי היה רוצה שיתייחסו אליו כמו עבד או משרת. לכן הנשים ויתרו מצד אחד והגברים הסכימו לקחת את מבני הכוח הפורמליים, שאינם יכולים להתקיים ללא הבסיס של הכוח הלא פורמלי ועבודתם של גברים פחות אמידים שנתונים למרות הנשית של אותו כוח לא פורמלי ובמילים אחרות כאשר הנשים ממשיכות להחזיק באותם מוקדי הכוח הלא פורמליים החשובים באמת. וכדי לוודא כי גברים ונשים כאחד ירגישו מוערכים באותה מידה, יצרו אבותינו הקדמונים מיתוס של הדומיננטיות הגבריות בידיעה כי יחסי הכוחות האמתיים אינם משקפים את המציאות ומיתוס זה ושבפועל הכף נוטה בכבדות לטובת הנשים. במילים אחרות, כולם הבינו את שרעיון הדומיננטיות הגברית או אם תרצו "הפטריארכיה" אינו אלא מיתוס. סיפור שנועד לעורר כבוד ושגשוג הדדי. ובמשך אלפי, עשרות, מאות ואף מיליוני שנים זה עבד בצורה מושלמת.

אז מה קרה עם המיתוס של הדומיננטיות הגברית !? בשלב מסוים בתרבות שלנו שכחנו שזה רק מיתוס, שכחנו שזה סיפור בלבד. סיפור עם מוסר השכל חשוב שבא לשבח ולהלל, סיפור שמבטיח כבוד והערכה הדדית בין גבר לאישה. מה שקרה זה שקבוצות של ארגוני נשים זועמות ונקמניות החליטה כי "הדרת" רגלי נשים ממבני כוח פורמליים הייתה בעיה וכי היא זקוקה לתיקון. ואתם יודעים מה, בואו נהייה מספיק הוגנים. בסדר. בואו ניתן יותר סמכות לנשים בתוך מבני הכוח הרשמיים, אפילו שהן מראות נטייה קטנה או רצון להיות שם. אבל, בתמורה לגישה זו, נשים תצטרכנה לוותר על גישתם הבלעדית למבני כוח לא פורמליים נשיים מסורתיים. וזה לא קורה. זה גם לא ייקרה, כי נשים לא יותרו ולא ניתן לוותר על מוקדי הכוח האלה. בהשפעת האינדוקטרינציה הפמיניסטית וההסתה שלהן, נשים כיום רוצות גם את מוקדי הכוח הגבריים המסורתיים אבל גם בהמשך השליטה על מוקדי הכוח והסמכויות הנשיות המסורתיות. רצוי את כל הסמכות וכל הכוח! הן רוצות את הזכות לשלוט בגברים על ידי שליטה על שני המשאבים היקרים ביותר בכל תרבות אנושית: הילדים כמו גם כל המשאבים הפיננסיים, הכלכליים והכספיים של המשפחה, ובנוסף לכך בזכות להחזיק ברסן השלטון הרשמי, הפורמלי, הממוסד, והשולט בכל חיינו. זה מפחית את הגברים, אנשים עניים בפרט, אפילו לא לכדי משרת או עבד אלה חפץ לשירות חד פעמי – ללא ערך, ללא כבוד וללא הערכה כלשהי.

וזה בדיוק מה שקורה היום במציאות הפמיניסטית של ימינו. גברים עוברים השפלה, ביזוי ושיסוי בתקשורת שמתנהגת ורואה בהם חיות, בבונים וקופים פרימיטיביים. הם עוברים הסתה יום יומית, אווילית ומרושעת, כשליחיו של השטן עלי אדמות על ידי הארגונים הפמיניסטיים ואלו המובילות אותם. בעיותיהם וקשייהם לא זוכים להתייחסות אלה ללגלוג כמו במאמר בביטאון הפמיניסטי הזה:

http://jezebel.com/5967923/fuck-you-mras

השיעורים שבהם גברים נוטלים את חייהם מייאוש מפחידה והם עומדים על ארבע גברים לאישה אחת. כל זה הוא תוצאה של הסתה מתמשכת נגד גברים, התעלמות מבעיותיהם וההתייחסות אליהם לא כבני אדם אלא כטינופת של המין האנושי. פמיניסטיות ממשיכות לטעון שכל גילוי של כוח פורמלי אצל גברים הוא עדות לפטריארכיה ולדיכוי נשים. כפי שאמרנו הפתרון שלהם לסיום שלטון הרשע הגברי הוא חילוץ כל הכוח הרשמי מידי הגברים, העברתו לשליטה נשית בלעדית תוך שימור השליטה במוקדי הכוח הנשיים גם באופן בלעדי בידי הנשים בלבד. יש לנו מילה אחת לתאר את החברה שבסופו של דבר תתפתח אם מאמץ כזה יישא פרי. זה לא הפטריארכיה. זה מטריארכיה. זה היפוך די מרשים, לא. כאשר הפמיניסטיות משתמשות במונח פטריארכיה ומזהות אותה כבעיה מה שהן מתנגדות לו זה ההערכה והכבוד ההדדי שרר בין המינים וחלוקת הכוח השוויונית בין גברים לנשים בהקשר של כוח פורמלי ולא פורמלי. המציאות כיום היא שהכוח זולג באופן לא פרופורציונלי לנשים. קל להתעלם ולהכחיש את זה כי הזליגה היא בתחום הכוח הפורמלי (אך כאשר אמורה להתבצע זליגת איזון של הכוח הלא פורמלי קמה מהומת עולם וזה לא מתבצע כמובן). זו הסיבה מדוע גברים נוטשים כיום מערכות יחסים ונשים בכלל ואף את החברה כולה. זו גם הסיבה לממדים הבלתי נתפסים של אובדנות גברים. הדרך לעצור את האסון החברתי הזה עוברת בהחזרת ויצירת איזון שפוי בין צורות הכוח השונות. דבר זה הוא תפקידם של גברים ונשים כאחד. למרות כמאה שנות פמיניזם עדיין מרבית הנשים אינן מעוניינות בכוח הפורמלי ורובו נמצא עדיין בשליטת הגברים. הפטריארכיה אף פעם לא הייתה קיימת באופן שבו הפמיניזם תיאר אותה והיא גם אף פעם לא הייתה הבעיה.

אם למישהו היה איזשהו ספק הכי קטן לגבי העובדה שבישראל, נשים הן מעל החוק, הנה לפניכם שופט בית המשפט העליון יצחק עמית שמכריז:

'איני משוכנע שהגיעה העת לשוויון בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים'

כלומר, בשורה התחתונה נשים לא נענשות מלכתחילה על-ידי רשויות החוק וגם אם כן - במקרים הנדירים, עושים הכל כדי להוציאן כמה שיותר נקיות, כפי שמסביר ד"ר יואב מזא"ה, חוקר ומרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו:

"אנחנו רגילים לחשוב שמערכת המשפט מחויבת לשוויון. כלומר שאם אתה ואני נבצע את אותה פעולה אז יחילו עלינו את אותו דין. שזה לא לגיטימי שתהיה אפליה בין אדם אחד לאדם שני רק על בסיס ההשתייכות המגזרית שלהם, או המגדרית. הרי אם נגלה שמחילים באופן מובהק דין שונה על אשכנזים ועל ספרדים, או על יהודים וערבים, או על ילידי הארץ ועולים חדשים, וכן הלאה, אנחנו כולנו נתחלחל. בגלל שאם מערכת המשפט מחויבת למשהו, הרי שזה עקרון השוויון. ואומר שופט בית משפט עליון – 'לא, אני לא מחויב לשוויון. אני לא חושב שאני צריך להחיל את המשפט הפלילי בצורה שוויונית על גברים ועל נשים'.

ובנוסף, תקשיבו לעדות המקוממת, המרתיחה והאותנטית של אדם בשם איציק שאבו (שהרשה לי לשתף את תוכן הפוסט שלו מפייסבוק):

פשוט לא להאמין איך דברים מתחברים ....

יש לי עסק בתל אביב באחד הרחובות הסואנים בעיר .

הרחוב הוא לתחבורה ציבורית בלבד , ומידי בוקר עומדת ניידת ועוצרת נהגים שנוסעים בנתיב תחבורה ציבורית .

הבוקר ( כמעט כבכל בוקר ) עמדה הניידת עם צמד השוטרים החביבים , ואני לתומי הבטתי בהם מבצעים את עבודתם , ליבי נכמר על אותם נהגים אשר סומנו לעמוד בצד ונלקחו רישיונותיהם לבדיקה .

הבטתי בהם שוב ושמתי לב כי ישנם רכבים הממשיכים את נסיעתם יחסית בקצב מהיר יותר משאר הנהגים , ואילו אחרים נשארים ובאים בדין ודברים עם השוטרים אך דבר לא עזר להם .

אימצתי את עיניי ופתאום הבנתי מי אלו שמשוחררים עם אזהרה ומי אלו שנאלצים לשלם על טעותם בדוח כספי .

חשבתי אולי יד המקרה היא אך לא כך הם פני הדברים :

באופן מפתיע כל אבל כל הרכבים שהמשיכו את נסיעתם ללא דוח תנועה היו נשים .

אפילו לא גבר אחד , לגברים לא עזרו כל התירוצים ומייד נתפסו כפורעי חוק במזיד ואילו הנשים בעזרת חיוך התנצלות קלה שוחררו מתוך הבנה כי הן שגו , כי אך מקרה הוא שהן נסעו בנתיב תחבורה ציבורית .

נשבע לכם בהן צדק שלא האמנתי למראה עיניי .

ניגשתי לשוטר ושאלתי בתמימות כאזרח הגון האם אינו רואה טעם נפגם בכך שכל הנשים מקבלות פטור מעונש ואינן משלמות על "טעותם " ואילו כל הגברים אשמים ומייד ראויים לבוא על עונשם ?

אמרתי לו האם ייתכן שכל הנשים טעו וכל הגברים עשו זאת במזיד ?

שיחה שהתחילה כשיחה בין 2 גברים הפכה לאחר 2 דקות ( הפנמה של השוטר ) ל – " זה לא עניינך ואתה מפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו " מכיוון שבתוך עמי אני יושב זזתי הצידה , כדי לא למצוא את עצמי אחר כבוד מובל לחקירה בתחנת משטרה .

ואז זה הכה בי והפך להיות ברור כל כך :

מגיל ינקות מחנכים אותנו שנשים הן המין "החלש" , נשים הן נהגות גרועות על הכביש , נשים הן טועות , נשים הן המוחלשות ואם טעו אז אפשר לסלוח להן .

ואילו הגברים " החזקים " החכמים " נהגי המרוצים " הם לא טועים , הם התחכמו וניסו לעשות קיצור דרך ותוך כדי עברו על החוק .... אז שישלמו את המחיר !

הלכתי ובדקתי איפה זה בא עוד לידי ביטוי הנה מספר סיטואציות רלוונטיות מהתקופה האחרונה .

סיטואציה 1 :

אני מורה , נשוי / אה , התאהבתי בתלמיד שלי קטין , ניהלתי איתו רומן , הסיפור התפוצץ לי בפנים .

א. גבר – ארגוני נשים , זועקים אונס , פשע , אלימות , ניצול סמכות , אין שאלה , פיטורין משפט , הרשעה , כלא !

ב. אישה – כותרת קטנה בעיתון , האישה טעיתי עוויתי פשעתי , אישי סלח לי על הבגידה , דין משמעתי במסגרת משרד החינוך העברה לבית ספר אחר ,שששש שקט לא מדברים על זה .

ג. פמיניסטית רדיקלית - אני הקורבן , אני נאנסתי ע"י בעלי וזה היה המפלט שלי , יאללה בית דין לענייני משפחה , גירושין , משמורת , תיק פלילי , תיוג כאנס , מזונות , נגמרו החיים .

סיטואציה 2 :

התאהבתי בבחור / ה במקום העבודה ,במקרה הוא / יא הבוס / ית שלי , ניהלנו רומן סוער מלא באהבה במשך 6 חודשים , אחד הצדדים החליט / ה לסיים את הקשר .

א. גבר – באסה דווקא היה יכול להצליח אבל לא נורא זו דרכו של העולם , נשארו זכרונות מתוקים , נמשיך הלאה .

ב. אישה – באסה דווקא היה יכול להצליח אבל לא נורא זו דרכו של העולם , נשארו זכרונות מתוקים , נמשיך הלאה .

ג. פמיניסטית רדיקלית – הוטרדתי מינית , הוא ניצל את מעמדו ולכן הסכמתי להיות איתו , התוצאה : הכפשת השם , העמדה לדין , הרשעה .

סיטואציה 3 :

שתיתי אלכוהול והתעוררתי בבית של מישהו / י שאני זוכר / ת במעורפל מהלילה

א. גבר - אופס אי נעימות של בוקר ונראה מה יתפתח.

ב. אישה - אופס אי נעימות של בוקר ונראה מה יתפתח.

ג. פמיניסטית רדיקלית - נאנסתי בלילה וניצלו את זה שהייתי תחת השפעת אלכוהול .... התוצאה : הכפשת השם , ריסוק המוניטין , זימון לחקירה , משפט , הרשעה .

סיטואציה 4 :

חשד להטרדה מינית / אונס ( דגש על חשד ).

א. גבר – מתבייש יושב בבית שותק סופג אני גבר מקסימום יכול לבכות בלילה למשטרה אני בטח לא אלך כדי לא להיות בדיחת העיר ובכלל מי יאמין לי ....

ב. אישה – אני אעמוד מולו/ה ואתייצב באומץ כי לא עשיתי כל רע , ואדאג שישלם על מעשיו/ה !

ג. פמיניסטית רדיקלית - אגיש תלונה במשטרה , אנצל את החיסיון ולא איחשף , אפנה לעיתונות לכל קבוצות הנשים הקיימות , אגיע לראיון טלויזיה עם פנים מטושטשות וקול מעוות , אמוטט אותו ואת משפחתו הוא יועמד לדין , יבוצע לו משפט שדה ואם בבית משפט יוכח כי שיקרתי לא יקרה לי כלום כי יש לי את תקנה 2.5 של עדנה ארבל ( עיין ערך תקנה 2.5 עדנה ארבל ) .

סיטואציה 5 :

התחתנו , הבאנו ילדים , גידלנו אותם באהבה , שנינו בעלי מקצועות חופשיים , שנינו בנינו קריירות וניווטנו את חיינו בעומס החיים התובעני של היום , חלקנו ברוב הדברים בצורה שיוויונית והגונה , לצערנו דרכנו לא צלחה והחלטנו לפרק את החבילה .

א. גבר – מכיר ומעריך אותך כאם , אנו נמשיך לגדל את ילדינו באהבה ולהעניק להם את כל הטוב שאנו יכולים למרות שדרכינו הגיעו למבוי סתום , נחלוק את זמני הילדים שווה בשווה וכמובן את ההוצאות הכרוכות בגידולם , נשתדל לבוא האחד לקראת השני עד כמה שניתן כי יש לנו אוצרות משותפים ילדינו ואנו נעשה הכי טוב בשבילם.

ב. אישה – מכירה ומעריכה אותך כאב , אנו נמשיך לגדל את ילדינו באהבה ולהעניק להם את כל הטוב שאנו יכולים למרות שדרכינו הגיעו למבוי סתום , נחלוק את זמני הילדים שווה בשווה וכמובן את ההוצאות הכרוכות בגידולם , נשתדל לבוא האחד לקראת השני עד כמה שניתן כי יש לנו אוצרות משותפים ילדינו ואנו נעשה הכי טוב בשבילם.

ג. פמיניסטית רדיקלית - אתה תשלם לי מזונות , אתה תיקח את הילדים מתי שאחליט אם בכלל , אלו הילדים שלי , אני אגדל אותם איך שאני רוצה ואין לך שום זכות להתערב , אתה תשלם ולא יהיה לך מה לומר בנושא , הילדים הם קנייני וקלף מיקוח בידיי אותו אנצל עד תום !

אם שופט בית משפט עליון בישראל אומר את זה בפה מלא ..... מה יש לי לבוא בתלונות כלפי שוטר בקרן הרחוב ?

" העליון: נשים אינן שוות בפני החוק

השופט יצחק עמית: 'איני משוכנע שהגיעה העת לשוויון בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים'.

השופט יצחק עמית כתב בפסיקתו: "'למעלה מן הצורך אומר כי איני משוכנע כי הגיעה העת לשוויון מלא בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים".

ד"ר יואב מזא"ה: פסיקה מעוררת חלחלה ( ציטוט מהקישור המצ"ב ).

אני לא ביצעתי מחקר בנושא , אבל ד"ר יואב מזא"ה כן והוא הולך אפילו יותר רחוק עד כדי כך שנשים אינן מורשעות ברצח , התעללויות בילדים ועוד , ישנו עוות הדין בכל מערכת המשפט לטובת נשים , ישנה השתקה מכוונת מכיוון כל כלי התקשורת במקרים של אלימות נשים ופשעי נשים שהציבור כלל לא נחשף אליהם .

מה הפלא שהפמיניסטית המיזאנדרית מירב מיכאלי מרשה לעצמה להעלות הצעת חוק שנשים לא ירצו עונשים בגין פשעים , אלא יקבלו "חלופת מאסר " הדרך המכובסת לומר פטור מעונש על פשעים שביצעו .

ועוד הלכתי ובדקתי עשרות אושיות פמיניזם רדיקליות וראה איזה פלא כולן ללא יוצא מהכלל הן גם שמאל רדיקלי איני חובב קונספירציות מושבע ( ואני חייב לומר שעד שנתקלתי בסיאוב ובאפליה במערכת המשפט בישראל עוד האמנתי בתמימות שנעשה דין צדק בארץ וכולם שווים בפני בית המשפט ) אך אי אפשר להתעלם מהעובדות , שהשמאל הרדיקלי אימץ אל חיקו את הפמיניזם הרדיקלי והם מאכילים אחד את השני ממתן לגיטימציה לבגידות וריסוק התא המשפחתי המסורתי ועד להרס וחורבן של הגברים במדינת ישראל

ומן הסתם הם הרוב המכריע השולט בתקשורת הישראלית ומן הסתם הם קובעים את התכנים שיופיעו לנו בכל המדיות שאנו חשופים אליהם וכך הפשעים ממשיכים להיעשות , וכך חברה מתפוררת ושסועה צועדת אל האבדון !!!

לא מאמינים לי ? תבדקו בעצמכם .

הגיע הזמן לעצור את הטירוף !

פעמים רבות אני מוצא עצמי נשאל על ידי אנשים, גם כאלה שאני מכיר, חברים, קרובי משפחה ואנשים שאני פוגש בכל מיני אתרים (גם הרבה לפני הפייסבוק) את אותן שאלות שכבר התעייפתי מלחזור על עצמי ולענות עליהן שוב ושוב, לכן ריכזתי לפניכם 10 תשובות ל10 שאלות שאני שומע הכי הרבה:

1. מה זה "זכויות הגבר"?

אני לומד את הנושא למעלה מ20 שנה. פעם הנושא היה מוכר כ"זכויות הגבר" אבל הבנתי עם השנים, ככל שהתעמקתי, שזה הרבה מאוד מעבר לנושא זכויות גברים ואפילו זכויות נשים - הפמיניזם זו תנועה פוליטית כוחנית ומפלצתית ופשיסטית שמטרתה לפגוע כמה שיותר בגברים מתוך נקמה ו/או סגירת חשבונות היסטורית - מה שבסופו של דבר פוגע לטווח הארוך בחברה כולה, בילדים ואפילו בנשים עצמן. הפמיניזם זה בפירוש אויב האנושות ואחד המשטרים האפלים ביותר שקמו בהיסטוריה.

2. איך אתה מגדיר את עצמך? שוביניסט?

אנטי-פמיניסט שמאמין בשוויון אמיתי בין גברים ונשים ואינני מתכוון לשוויון במובן החברתי-כלכלי-פוליטי-מלאכותי-מזוייף. אני מאמין שלכל אדם מגיע יחס ניטרלי, הוגן ושווה לטוב ולרע, לא משנה מה מינו, צבע עורו, גזעו, מוצאו, דתו וכו'. פמיניסטיות משמיטות במכוון את שוויון החובות שחייב להגיע במקביל לשוויון זכויות והזדמנויות לנשים. לביטוי המעוות "שוביניסט" אין מקום לא במקרה שלי ולא במקרה של איש בעולם כי זה מושג מאוד כללי וגורף שמתייחס לגזענות, נאמנות מופרזת וגאוותנות (פטריוטיזם) של קבוצה מסויימת, לאו דווקא גברים!!

3. יש גם נשים שנפגעות על ידי גברים

נכון, יש, אבל מה שאין - אין אלפי ארגונים וגופים שונים עם תקציבי עתק שמוקדשים אך ורק להגן על זכויותיהם של גברים כמו שיש לנשים, ואני מדבר רק על מדינת ישראל הקטנה! גברים לא רק נפגעים על ידי נשים אלא נפגעים על-ידי כל רשויות המדינה - מערכת המשפט, המשטרה, הרווחה, ארגוני נשים במימון המדינה, הפרקליטות, התקשורת, האקדמיה וכו', כולם מגוייסים מראש להילחם בגברים לטובת הנשים, מלחמה חד-צדדית לא הוגנת ורחוקה מלהיות שקולה או מאוזנת!

4. מה צריכות להיות המטרות?

אחת המטרות המרכזיות היא לבטל לחלוטין כל אפלייה או העדפה מתקנת לנשים. בעולם שבו גברים ונשים שווים במובן של הזדמנויות ואפשרויות השכלה, תעסוקה, הכשרה, עבודה וקידום - אין שום סיבה שבעולם שלנשים יישאר יחס מועדף בכל תחום שהוא!!

מטרה נוספת וחשובה ביותר היא הפסקה של מלחמת המינים - כל תורת המגדר היא תורה מיליטנטית, גזענית ומיותרת שאך ורק גורמת לפילוג בחברה, מסכסכת, מציתה אש ושנאה עד כדי אלימות של ממש.

5. לא נמאס לך ממלחמות?

זה נחשב מלחמה כשיש שני צדדים עם כוחות שקולים שמצליחים פחות או יותר להילחם ולהתגבר על האיומים והפגיעות שהצד השני מסב להם. במקרה של גברים ונשים, אין מלחמה יותר לא צודקת, לא הוגנת, לא שקולה ו"מתחת לחגורה" כמו המלחמה של הפמיניסטיות נגד גברים. 40 שנה הן רגילות רק לדבר ולקשקש בלי סוף ולשטוף את מוחותיהם של אנשים באין מפריע כי הן מראש מגיעות בטרמינולוגיה בולשביקית שאם אינך פמיניסט אז אתה בוודאי "שוביניסט" שזו מילה נרדפת לגזען וחשוך ואין לך שום זכות קיום. לאחרונה תנועות הגברים זה נושא שמאוד התקדם והתפתח בעולם - מה שמכונה MRA ורק בארץ מתעקשים להשתיק בכל דרך שפלה אפשרית (בראש ובראשונה בגלל שארגוני הנשים מגלגלים מיליונים סביב תעשיית השנאה הזאת). אני למזלי מכיר את כל השיטות והטקטיקות, כולל הטחת איומים ועלבונות אישיים כמו "הומו", "קוקסינל", "דפוק", "חולה נפש" ועוד ולכן לא מתרגש כלל. במילים אחרות, זאת עדיין לא באמת מלחמה, הגברים רק מתחילים ללמוד להגן על עצמם וטוב שכך. גם מסע מאוד ארוך מתחיל בצעד בודד.

6. מה זה פמיניזם?

ההגדרה של פמיניזם מאוד בעייתית, מבלבלת ומטעה כי מצד אחד קיימת הטענה שזו אידיאולוגיה שפועלת למען שוויון זכויות מלא לנשים, אבל בפועל, כשרואים ומנתחים איך התנועה התנהלה, מתנהלת וקרוב לוודאי תמשיך להתנהל בעתיד (כפי שאני חוקר למעלה מ20 שנה), רואים בפירוש שאין שום קשר בין שוויון לגברים ונשים כי אם רק מלחמה חד סיטרית נגד המין הגברי כולו. לא רק שהפמיניזם לא פועל להשיג שוויון בין גברים ונשים - הוא עושה את ההיפך המוחלט - דואג לשמר ולהנציח מצב בלתי פוסק של מלחמה ותחושת קיפוח וקורבנות היסטרית של הנשים, שגורם להן מגיל צעיר לחשוב שהכל מגיע להן, שהגברים כולם רעים ומרושעים ואלימים והנשים כולן טובות, תמימות וטהורות. הפמיניזם אפילו לא בעד נשים באותה עוצמה שהוא נגד גברים ויעידו על כך נשים גיבורות ואמיצות שקמו ויצאו נגדו.

7. מה זה מגדר?

מושג שהומצא על-ידי פוסט מרקסיסטיים גרמניים מאסכולת פרנקפורט. על אותו בסיס של הסוציאליזם (האידיאולוגיה הרצחנית ביותר בהיסטוריה האנושית), מתבצעת חלוקה דיכוטומית שחור-לבן של שני מעמדות - אחד שולט בעולם והשני מדוכא ומסכן. בקומוניזם היו אלה הפועלים מול בעלי ההון, בפמיניזם אלה הנשים המסכנות מול הגברים החזקים ש"שולטים בעולם" באמצעות מה שהן מכנות "הפטריארכיה" - מושג שהוא לא שונה מהפרוטוקולים של זקני ציון, כאילו כל גבר מקבצן, מנקה רחוב, פועל ועד ראש ממשלה - כולם שותפים לקנוניה לשלוט בנשים ולדכא אותן. הפמיניסטיות לא טיפשות או תמימות, הן אלופות ומקצועניות בתעמולה ושטיפת מוח ולכן דוחפות את התורה המיגדרית בגילאים מאוד צעירים ורכים בבתי הספר ולאחרונה אפילו בגני חובה.

8. מה יוצא לך? מה האינטרס שלך?

אין לי למעשה שום אינטרס חוץ מחשיפת האמת. אני לומד את הנושא מגיל 14, כלומר מאז היותי ילד. אין לי שום כוונה נסתרת או משהו שאני רוצה להשיג או להרוויח עבור עצמי. למזלי אני שולט היטב בחומר, יש לי המון ידע שצברתי עם השנים ויכולת לשלוף מידע ממאגר מידע שאני בונה, זה משהו שאני עושה לא כי כיף או משעמם לי אלא כי אני מרגיש שחובתי האנושית לחשוף את מה שגיליתי.

9. מה, גברים טובים יותר? נשים נחותות מגברים?

אני מאוד לא אוהב את הגישה הילדותית והפרימיטיבית של "מי טוב יותר". תפישות לגבי נחיתות או עליונות של קבוצה כלשהי תמיד היו שורש הגזענות בעולם. אני בעד להתייחס בכבוד ובהגינות לכל אדם ולכל בעל חיים אחר. אני גם מאוד נגד הדת ולא אוהב גישות כמו "היהודים טובים יותר מהגויים", "הנשים רגישות ואנושיות יותר", "הנשים במעמד רוחני גבוה יותר" וכו'. זה מגעיל ומעצבן אותי.

גם הדתות וגם האנטי-דתות כמו הסוציאליזם פעלו בסופו של דבר על פי אותן שיטות אכזריות וגרמו אך ורק למלחמות, שנאה ושפיכות דמים. הפמיניזם לא שונה כלל ובכל הזדמנות אנחנו שומעים על כאילו מחקרים ש"מוכיחים" עליונות ביולוגית/גנטית/שכלית/אבולוציונית/רגשית והשד-יודע-מה - שיש לנשים על פני הגברים. בני אדם תמיד חיפשו סיבות ותירוצים לריב, להתקוטט ולרצוח, תמיד מתוך תחושת עליונות ורצון לשלוט, אז היום עושים לגברים את מה שעשו בעבר ליהודים, לעבדים ה"כושים", לצוענים, לאינדיאנים וכו'.

10. אתה באמת חושב שיש לך סיכוי נגד כל הממסד? אתה נלחם בתחנות רוח

אני בפירוש כן מרגיש בשינוי הדרגתי לטובה. נכון שזו טיפה בים ורק התחלה אבל זה תהליך מאוד חשוב, חיוני ובלתי-נמנע שאני מרגיש כבוד ענק שאני מצליח להניע ואנשי מקצוע אובייקטיבים, חשובים וחכמים ממני אישרו זאת בפניי. במהלך השנים פנו אליי אלפי אנשים, גברים ונשים, נערים ונערות, חיילים, סטודנטים וגם מרצים וחוקרים, עיתונאים ומעצבי דעת קהל ורבים מהם הודו לי מקרב לב וסיפרו עד כמה הצלחתי לפקוח ולהאיר את עיניהם.

ולסיכום, אנקדוטה נחמדה מלפני 16 שנה, לאיך קיבלתי דברי חיזוק ותמיכה מכיוון לא צפוי: כשעברנו לדירה בקומה ראשונה בגלל הנכות הפיזית שלי, ישבנו פעם במשרדו של מנהל במשרד עמיגור. דמיינו לעצמכם אדם גבוה, קשוח ומרוחק. אחד שמדבר מעט ואם הוא רואה שעובד לא ממלא את הוראותיו, הוא נוזף בו בקול מאוד רועם שאני מודה שאפילו אני שרגיל לאנשים קשוחים, אפילו אותי זה הרתיע.

הוא הביט על המסמכים, הסתכל עליי בחצי חיוך ואמר לי:"אז אתה יעקב קנדלקר?", אמרתי "כן" בחשש, הוא אמר:"אני רואה שאתה מפרסם המון מכתבים בעיתון חדשות הקריות. בדרך-כלל אנשים כותבים שם סתם שטויות אבל אתה כותב בצורה מאוד מעניינת ומקורית, כל הכבוד!" הוא סימן לי עם האצבע "מצויין".

פרופ' קתרין מקינון היא המוח מאחורי החוק למניעת הטרדה מינית ועבירות מין: תלמידתה אורית קמיר, מיישמת בישראל את התיאוריה שלה לפיה:

"בחברה פטריארכלית, כל יחסי מין הטרוסקסואליים הינם אונס מפני שנשים, בתור קבוצה, לא חזקות מספיק כדי לבטא הסכמה"

אי לכך, במציאות ובפלטפורמה משפטית שכזאת, שנשלטת ברובה הגדול על-ידי נשים פמיניסטיות, לגבר שאישה מגישה נגדו תלונה אין היום שום סיכוי בעולם להוכיח את חפותו ולא משנה עד כמה תלונתה של האישה הזויה ומנותקת מהמציאות!!

מאמר מעולה של יואב לוין, מנהל "אנטי פמיניזם ישראל - קבוצת דיון ועבודה"

https://www.facebook.com/groups/antifeminismandmisandry

הדת היא האמא והאבא של שנאת הגברים, של הגינוסנטריזם והמיזאנדריה ולכן גם הבסיס של הפמיניזם המודרני ב - k.k.k האמריקאי ושורשיו הדתיים:

סטריאוטיפים מונותיאיסטיים דתיים כבסיס למיזאנדריה מסורתית והחפיפה שלהם לרעיונות פמיניסטיים

1. ראיית הגבר כבנק מהלך:

הרעיון שכל האחריות הפיננסית ולא רק במובן של פרנסה אלא גם בזמן פירוק התא המשפחתי נופל על הגבר נובע מכאן. זהו הרעיון שכל פרנסת המשפחה נופלת על הגבר ולאישה אין שום אחריות, כלומר הגבר הוא המפרנס היחיד. למעשה, אפילו כיום גם כאשר האישה עובדת, מבחינת האחריות הכל נופל על הגבר; גם כיום כאשר יוצאים לדייט הצפייה לתשלום היא על הגבר; גם כיום מחקרים מוכיחים, שכל משכורתה של האישה וכמעט כל משכורתו של בעלה הולכת על הבית ועליה וגם כאשר התא המשפחתי מתפרק אין לאישה שום אחריות ובחסות החוק היא יכולה להמשיך לנצל ולעשוק את הגבר. כל העוולות האלה, שהם מהליבה של השנאה הפמיניסטית, לא רק מיושמים על ידי המדינה, אלא שואבים ומופנמים בפמיניזם דרך המורשת הדתית התיאיסטית הספציפית מנו בא הפמיניזם.

2. הרעיון שכל מה שיש לגבר בראש זה מין:

כאן מדובר לא רק על דמוניזציה של המיניות הגברית אלא למעשה גם על דמוניזציה של המיינד והפסיכולוגיה הגברית. למעשה ברמה מטאפיזית לדמוניזציה זו של הגבר נגזרות רבות, שאותם אסביר בהמשך וכל הרעיות הפמיניסטיים כגון נחיתות הגבר מול האישה, הרעיון שהגבר הוא סוטה וכל הגברים אנסים, הרעיון של החפצת האישה ועוד, נובעים משנאת גברים דתית מסורתית זו.

3. הגבר הוא בוגדני מיסודו והאישה נאמנה:

מחקרים עדכניים הוכיחו כי זהו שקר חסר בסיס. נשים בוגדות באותה המידה כמו הגברים ואפילו יותר, הם רק מתוחכמות מהם ביכולת לשקר ולהסתיר את הבגידה וחוסר הנאמנות שלהן. לפי שיטה זו, המיזאנדריה מטעה גם נשים וממליצה להם, כפי שאסביר בפרגרף הבא לא לקיים יחסי מין עם בעליהן כחלק מחיבור רגשי עמוק יותר, מאהבה ונתינה וקבלה משותפת אלא אך ורק כדי שהסוטה לא ייברח ממסגרת הנישואים לזרועותיה של אישה אחרת.

וכך, בורות מיזאנדרית זו במקום המטרה המוצהרת למנוע בגידה, גורמת לניכור רגשי בין הבעל לאישתו ובכך רק מאיצה את תהליך הבגידה. מחקרים אחרונים מראים ומוכיחים מעבר לכל ספק, שבגידה אינה אף פעם המין עצמו אלא תמיד קשורה לסיפוק הריק, חוסר החיבור והעומק הרגשי. כל הרעיון של הניצול המיני והשקר של החפצת האישה נובע מכאן וכפי שנראה מייד הרעיון שכל היחסים ההטרוסקסואליים הם אונס נובעים ממטפיזיקה מונותיאיסטית דתית זו וממספר נגזרות נוספות שלה

4. דמוניזציה של הגבר כבהמה חסרת רגשות (האישה רגשית, הגבר הגיוני).

כאן מדובר לא רק על השקר שהגבר אינו מפותח רגשית ומחזיק רק ביכולת אנליטית קרה אלא גם ברעיון השקרי, שהאישה היא הרחומה האמפטית והגבר הוא תמיד הבריון והאלים. תיאורית המגדר, שאת השלכותיה המעשיות אנחנו פוגשים אצל העובדות הסוציאליות, בבתי המשפט לענייני משפחה, משטרה ועוד היא הבסיס ממנו יונקת תיאוריית המגדר הפשיסטית הפמיניסטית בתחום האלימות במשפחה. היינו שהגבר תמיד אלים והאישה היא תמיד מלאך. הסתרת האמת על האלימות הנשית כלפי גברים, נשים, ילדים ובכלל, ניכור הורי, החוקים הסקסיסטיים שמפלים גברים, היא תוצאה ישירה של מיזאנדריה דתית זו, שהשתלשה בתהליך של הטמעה טרנספורמטיבית מרעיונות דתיים אל לב ליבה של האידיאולוגיה המיזאנדרית הפמיניסטית

5. הגבר כרובוט שלא מסוגל להיפתח ולהסביר את עצמו.

הסטריאוטיפ הזה קשור לדמוניזציה הרגשית של הגבר. באופן יותר ספציפי הדבר משמש את שונאי הגברים הפמיניסטיים לניגוח ולהשתקת כל ביקורת לגיטימית של הגברים על הפמיניזם ואף נשים בכלל. הרי גבר ממילא לא מבין כלום ואין לו שום זכות דיבור. באופן יותר רחב זה המקור להצדקת חוקים מפלים כנגד הגברים כגון חזקת הגיל הרך ועוד

6. הדמוניזציה של המיניות הגברית.

זהו הרעיון הפרוורטי והכל כך מוכר מן התרבות העממית והסיטקומים. בעוד הגבר רק חושב איך לספק את צרכיו המיניים הפרוורטיים והבלתי נגמרים, האישה תמיד כואב לה הראש. מכאן, גם השקר הנפוץ, שהופרח במחקרים מדעיים, שהגבר תמיד רוצה, והאישה רק נותנת לו בעל כורחה. זהו הבסיס המטפיסי ממנו יונק הרעיון הפמיניסטי שכל היחסים ההטרוסקסואלים הם אונס. במילים אחרות, ראיית הגבר כבוגד מטבעו בתפיסה הדתית הורחבה במסגרת הפמיניזם לראייתו כאנס פשוט בהיותו גבר. לפי תיאוריית השנאה הזו, גבר אינו מקיים יחסי מין עם אשתו כמימד לחיבור רגשי עמוק יותר, לא כחלק מנתינה לאישתו כדי לתת לה ולחלוק איתה רגעים אינטימיים של עונג ואושר הדדי בעולם מוקף סבל, אלא כל מה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו והפורקן הגופני שלו. זוהי מיזאנדריה במלוא הדרה ושנאת גברים טהורה פר אקסלנס.

7. הרעיון של כליאת הגבר בכלא מזהב (נישואים), כי הוא דפוק מיסודו ולא יכול לשלוט בעצמו.

מכאן, גם החובה על הגבר להתחתן במסורות דתיות שונות. כאן, העניין מורכב יותר ודורש הסבר מפורט, שכן השאלה שעלולה לעלות כאן היא מדוע למרות הכל הנשים מתחתנות עם הגברים. אם זאת, דיון יותר מעמיק על מוסד הנישואים כמסגרת של הפנמה פנימית של מיזאנדריה אצל גברים תחרוג ממסגרת הדיון כאן ולכן לא אדון בזה במסגרת פוסט זה. אם זאת, אציין שזהו נושא אותו הסברתי באחד ממאמרי באנגלית. בכל אופן, מה שראוי לציין זה, שהסיבה בגללן נשים מיזאנדריות או פמיניסטיות מתחתנות עם גברים דומה לסיבה בגללה גברים ששונאים נשים מתחתנים עימן. כשזה המצב, מוסד הנישואים הופך מצד אחד למסגרת בה מופנמת המיזאנדריה בגברים בתהליך של הנדסה חברתית ומצד שני זהו המקום לאילוף הגבר מבחינת אותם הסטריאוטופים השקריים אותם ציינתי למעלה.

בשורה התחתונה מסגרת הנישואים משמשת כמעין מחנה לחינוך מחדש של הגבר, כמוסד לנערים בסיכון ועוד כהנה וכהנה מסגרות שהמהות האמיתית שלהן היא מיזאנדריה ושנאת גברים. דבר זה אינו חדש אך אומץ ושוכלל במסגרת הפמיניזם. למרות שבמסגרות דתיות תיאיסטיות האישה מואשמת בפיתוי הגבר, שזה אינה אלא תוצאת לוואי שלילית של הרעיון של קיום יחסי מין עם הגבר בראיית צרכיו המיניים כפרוורטיים או קבלתם כרע במיעוטו, עדיין ברמה הכללית והיותר עמוקה המטרה במסגרת הנישואים אינה אלא לחנך את הגבר, גם מבחינה מינית כמובן, לקבל כביכול את המיניות והמוסריות הנשית, שהן יותר נעלות על זו של הגברים.

8. פטרונות ונקמנות.

דבר זה קשור ברעיון שכאשר מסגרת הנישואין מתפרקת, לא רק שהגבר תמיד אשם, כי הוא לא הבין את אישתו ועשה מספיק אלא אז מתחיל מסע הצלב והנקמה שנועד להשפיל אותו ולהעצים את סבלו. כל חוקי בתי המשפט לענייני משפחה, חזקת הגיל הרך, המזונות והטלתם על הגבר בלבד תוך אי התחשבות במצבו הכלכלי מטרתם אחת; השפלתו, ביזויו וההתנקמות בסירובו של הגבר לקבל את שיטת הקסטות הפמיניסטית והדתית. פטרונות זו מתבטאת בעוד הרבה דברים וקצרה היריעה מלתארם כאן. בשיטת הקסטות הזו מצופה כאמור מן הגבר לקבל את סבלו וההתעמרות בו בשתיקה סטואית ולמלא את תפקידו כעבד של האצולה הפמיניסטית והמיזאנדרית הדתית.

במסגרת זו מצופה מן הגבר לקבל כל סוג של אלימות מילולית מצד אשתו ולהיות שמח, עליו לקבל ממנה את העלבון הצורב ביותר ולהיות גבר בהצדקתו אותה וכך הלאה. ואם הוא רוצה לדבר על זה, אזי הוא יצטרך בהיותו רובוט חסר רגשות ללמוד מן הפמיניסטיות מה היא גבריות ואיך היא מתבטאת מבחינה רגשית. בדיקטטורה קפקאית מסוג זה, הפמיניסטיות אינן מאפשרות לו לבטא את רגשותיו אלא בביטולן המיזאנדרי של רגשותיו הן רוצות להכתיב לו איך להרגיש כדי לשלוט עליו עוד יותר. ואם הוא לא יסכים אזי בתי המשפט העמוסים לעייפה בשופטים דתיים ידאגו לעשות את עבודתן של הפמיניסטיות נאמנה.

עוד בנושא:

אף אחד לא מקפח את הנשים

הרב פנגר בשירות הפמיניזם

ברית מילה - סירוס חלקי של הגברים

הידעת? בתקופה שבה לנשים לא הייתה זכות הצבעה - גם ל99 אחוז מהגברים לא הייתה זכות הצבעה!!

למעשה עד היום בארצות הברית יש מערכת חוקים מפלה, סקסיסטית וארכאית בשם SELECTIVE SERVICE SYSTEM שמחייבת כל גבר אמריקני בהיגעו לגיל 18 לחתום במשרד הגיוס ולהתחייב להיות מגוייס לצבא במקרה שהמדינה תחליט שהיא צריכה אותו, אחרת ייאבד את כל זכויותיו, כולל זכות ההצבעה, זכות להשכלה גבוהה, ויחטוף קנס כספי של עד רבע מיליון דולר, כלא של עד 5 שנים או שילוב שלהם!! במילים אחרות: לנשים זכות ההצבעה היא אוטומטית בזמן שלגברים היא על תנאי והם מחוייבים לשפוך את דמם כדי לשמור עליה!!

בשבוע שעבר ראיינו אותי לתוכנית הרדיו של דנה ספקטור ביחד עם רון קופמן שהחליף את רן שריג. למעשה זה הראיון הראשון שלי בתקשורת וממה שחברים וקרובי משפחה התרשמו - אמרו לי שהראיון היה מוצלח למדי (אני מודה שמאוד התרגשתי). הופתעתי שהראיון הגיע כמעט ל10 דקות, כי ידעתי שיגבילו אותי בזמן (חשבתי 5 דקות) וכפי שניתן לשמוע, כמה פעמים נאבקתי להשלים את המשפט במיוחד מול רון קופמן שכל שנייה התפרץ עליי. דנה ספקטור, לעומתו, הייתה הוגנת ופתוחה איתי.

כפי שציינתי בראיון, אני לומד וחוקר את נושא השתלטות הפמיניזם יותר מ20 שנה, אפילו עוד מהיותי נער בן 14 (כתבתי על כך בהרחבה בפוסט ישן יותר שלי) לגבי השאלה מדוע אני רווק מבחירה, כפי שציינתי אני עוסק באמנות, לכך אני מקדיש את חיי ואני מודה כל בוקר לבורא עולם שנתן לי את המתנה הזאת ואני לא מתכוון רק לתחום המוזיקה אלא גם לנושא של גרפיקה ואנימציה תלת מימדית (החלום שלי תמיד היה לעשות סרטים). אתם מוזמנים לבקר בבלוג האמנות שלי ולגלות בין היתר שאני דווקא מאוד אוהב לצייר נשים. אני אף פעם לא טורק את הדלת ואם יהיה לי המזל להכיר אישה טובה שהיא גם כמוני אובססיבית וחולת אמנות ויצירה (ותדבר איתי באותה שפה), אני מאוד אשמח אבל אני באמת משאיר זאת בידי האל.

לא ציינתי את העובדה שאני סובל מנכות פיזית קשה (מחלת ניוון שרירים נדירה וחסוכת מרפא) כי היה לי חשוב יותר לשים דגש על עובדות כמו האופן בו אני נלחם שנים רבות להביא מידע לציבור, תוך כדי התמודדות עם בריונות אינסופית, איומים, סתימת פיות, צנזורה, מחיקת חומרים וסגירת הבלוג המצליח שלי.

רון קופמן שאל אותי בפליאה "מה בארץ אין אנשים רציניים?" ומאחר ולא הספקתי להשלים את תשובתי, ארחיב מעט:

יש 3 סיבות עיקריות לשליטה הכל-כך מוחלטת של הפמיניסטיות במדינת ישראל:

1. ריבוי ארגוני נשים, אלפי ארגוני נשים שחולשים על המדינה בכל תחומי החיים ומגיעים לכל קבוצת נשים ללא הבדל גיל, לאום, עדה, שפה או מעמד סוציו-אקונומי וכו', תחת כינויים כמו "העצמת נשים" או "מעגל נשים", כאשר המכנה המשותף תמיד לגייס נשים למלחמת השנאה הקולקטיבית נגד הגברים וה"פטריארכיה" הדמיונית (תמיד עם תקציב בלתי מוגבל מהמדינה, משלם המיסים, תרומות ותזרים מזומנים מארגוני שמאל קיצוניים בעולם כמו הקרן החדשה לישראל)

2. התמכרות של הציבור לאמצעי התקשורת - כנראה משום שישראל נמצאת בסכנה ביטחונית מאז הקמתה, כולם כאן דבוקים לתקשורת באובססיביות חולנית כמעט. אנשים כל הזמן מקשיבים לחדשות ו"בולעים" כל פיפס שמגיע לכותרות הראשיות והופך בשניות לשיחת היום בכל פינה בכל בית (רוב הציבור לא מבין שהם רואים בתקשורת אולי רק אחוז אחד מהמציאות במקרה הטוב. לדוגמא לפני שבועיים היה פיגוע פלילי ו100 מטר מהבית שלי עבריינים פוצצו משאית אבל שום אמצעי תקשורת לא דיווח על כך!!!)

3. האופי של הישראלי וה"ראש הקטן", כלומר במילים אחרות "אם אני לא מרוויח מזה, למה שזה יעסיק אותי?", כפי שתיאר היטב חבר שלי שגדל ברוסיה - הישראלי הממוצע יודע לשחק עצמו תמים ו"לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי" אבל כשהוא רוצה להשיג משהו פתאום הוא הופך לפרופסור לפילוסופיה ולוגיקה!!

שילוב שלושת גורמים אלה ביחד עם העובדה שישראל יחסית מדינה קטנה שקל לשלוט באנשים ולמנוע ולהסתיר מידע מקבוצה גדולה מאוד של אנשים, רוב הציבור למעשה, הפכה את ישראל לגן עדן של פמיניסטיות פנאטיות ומלכודת מוות לגברים (תרתי משמע).

הרבה פעמים שאלו ושואלים אותי:"למה אתה בכלל עוסק בנושא? מה יוצא לך מזה? מה אתה מרוויח? אתה הרי רווק וחופשי!" אז התשובה נורא פשוטה - עניין של יושר אינטלקטואלי ויכולת לראות ולהראות את מה שרוב האנשים במדינה מעדיפים לא לראות או להתעלם לגמרי. במשך שנים קראתי ולמדתי את הנושא לעומק מאתרים ופורומים מחו"ל מאנשים כמוני שאיכפת להם, הם מבינים את החשיבות האסטרטגית של הנושאים עליהם אני מדבר וברגע שיש להם מידע, הם לא שומרים אותו לעצמם אלא מעבירים אותו הלאה. (ייתכן שאני מושפע מגיבור ילדותי טינטין שהוא גיבור סופר חסר-אגו שמניח תמיד את טובת הכלל לפניו)

זה משהו שלצערי אין במנטליות הישראלית בנוסף לעובדה שהגבר הישראלי, בניגוד לתעמולת השקר הפמיניסטית, הוא דווקא הכי חלש, כנוע, צייטן, נרמס, מפוחד ופאסיבי יותר מכל גבר אחר בעולם.

הרבה מאוד פעמים גברים אמרו ואומרים לי עד היום:"אין מה לעשות, הן יותר חזקות מאיתנו", משהו שמעולם לא שמעתי מגברים מחו"ל. הם גם מבקשים ומתחננים בפניי ב4 עיניים "אל תגלה לאף אחד שדיברתי איתך על זה!".

יעקב

ב1989 הצליחו הפמיניסטיות בבריטניה להביא לסגירת תוכניתו של הקומיקאי המצליח בני היל בטענה שהוא "מחפיץ" נשים. בני לקח זאת מאוד קשה, לאחר קרוב ל30 שנות הצלחה בהן היה מלך הרייטינג. 3 שנים לאחר מכן נמצא מת בדירתו, בודד וגלמוד.

מהלך זהה עשו הפמיניסטיות כאן בישראל כשחיסלו את מלך הרייטינג הישראלי דודו טופז. הוא והשחקנית הארגנטינאית נטליה אוריירו תיכננו מראש להתפרע בשידור חי. הכל היה משחק, הצגה למצלמות אבל זה לא מנע מארגוני הנשים לפתוח נגדו בקמפיין כאילו "הטריד מינית" את נטליה, והביאו לסגירת תוכניתו לאחר למעלה מ20 שנים שהיה "מלך הרייטינג". זה היה קמפיין מתוכנן ומאורגן היטב על ידי ארגוני הנשים. אני זוכר איך נכנסתי לכתבה באתר וואללה ותוך מספר דקות קיבלה יותר מ2000 תגובות נאצה, כולל "מוות לדודו" ו"צריך לסרס את דודו". היה לפמיניסטיות אפילו אתר מיוחד שפתחו כדי להפנות אנשים להתלונן עם טופס תלונה נגד דודו טופז לנציב תלונות הציבור!

כך זה התחיל, הרבה לפני שירד מהפסים ומישהו כנראה ניצל את מצוקתו הנפשית, המקצועית והאישית כדי לסבך אותו עוד יותר. כולנו יודעים מה קרה בהמשך.

אצל הפמיניסטיות כלום לא מקרי או ספונטני - הכל מתוכנן מראש: כפי שמספרת כריסטינה הוף סומרס בספרה 'מי גנב את הפמיניזם' ב1994, הפמיניסטיות בחוגי המגדר באקדמיה מצהירות בגלוי "כל מה שהגברים אי פעם עשו זה לא טוב. צריך לשנות, לשכתב, להרוס, למחוק ולהתחיל מחדש", במילים אחרות, להחליף גברים בנשים בכל מוקדי הכוח וההשפעה באקדמיה, אמנות, תרבות, קולנוע, תקשורת, פוליטיקה, פילוסופיה, ספרות וכו'.

עוד בנושא:

הפמיניזם רצח את דודו טופז