זכויות הגבר בישראל

שלי יחימוביץ', יו"ר מפלגת העבודה היא אישה מאוד קיצונית ופנאטית שיכולה ממש לסכן את מדינת ישראל, אם תיבחר בבחירות הקרובות. מי שחושב שהיא באמת דואגת לעניים, לחלשים ולמעמד הפועלים פשוט לא מכיר אותה, לא מכיר את השקרים שלה, גישתה העויינת ואת כישרון המניפולציה היוצא מהכלל שניצלה לרעה בהיותה עיתונאית, מגישה ודמות תקשורתית מובילה שהשפיעה והכתיבה את סדר היום בנושאי ביטחון, כלכלה וחברה - ותמיד לרעתנו.

שלי - לטובת החזקים

נחמיה שטרסלר, פרשן הכלכלה של ערוץ 2: "שלי יחימוביץ' היא בעד הוועדים הגדולים, ואנחנו משלמים על זה את המחיר":

"סיפרתי על כך שהיא תמכה בכנסת בבקשה של נוחי דנקנר לחזק את מונופול המלט שלו, נשר, על ידי צירוף חברת הנסון-בטון. ח"כ חיים אורון, אז יו"ר מרצ, סוציאליסט אמיתי, התנגד לעסקה. הוא הבין שחיזוק המונופול יעלה את מחירי המלט ומחירי הדירות. אבל יחימוביץ' תמכה בדנקנר. היא רצתה רק דבר אחד: לתמוך בוועד החזק של נשר. באותו דיון בכנסת אמרה: "מונופול זה לא תמיד רע". איזה חוסר הבנה.

המשכתי וסיפרתי על התנגדותה למחאת הקוטג'. מבחינתה, שכולנו נשלם 7.3 שקלים עבור קוטג' ואף יותר, העיקר שהיא תקבל את תמיכת הוועד של תנובה. לא אכפת לה אפילו שקרן איפקס, ששולטת בתנובה, תמשיך להרוויח מיליונים רבים על חשבון האזרחים.

אחר כך סיפרתי על התנגדותה למבצע "עוף בשקל" של רמי לוי, כי מבחינתה גם אין בעיה שכולנו נשלם 20 שקל לק"ג עוף.

המשכתי ואמרתי שהיא משרתת את הוועדים הגדולים במשק, ולא את האזרחים. אנחנו משלמים בעצם "מס חשמל", "מס רשות הנמלים", "מס רשות שדות התעופה" ו"מס בנקים". צריך להבין שברגע שיש 2,000 עובדים מיותרים בחברת החשמל, אז האזרחים כולם, כולל הכי חלשים, משלמים את זה דרך החוב האדיר של חברת החשמל - 63 מיליארד שקל, שהמדינה תיאלץ יום אחד להחזיר מהתקציב או דרך העלאת תעריפים דרמטית.

צריך גם להבין שאנחנו משלמים יותר עבור כל המוצרים במשק עקב העיצומים האינסופיים בנמלי ישראל, ומשלמים יותר ריבית ועמלות, עקב עודף כוח האדם בבנקים. ההגנה על הוועדים הגדולים ועל הקביעות הטוטאלית במגזר הציבורי והמונופוליסטי, היא מהות הסוציאליזם המיושן של יחימוביץ'. היא תומכת בהכי חזקים, בהכי מקושרים, בהכי מונופוליסטים ובבעלי המשכורות הגבוהות, על חשבון כל האזרחים שמקבלים שירות גרוע ונאלצים לשלם מסים אדירים כדי לממן את הוועדים האלה.

במלים אקטואליות: יחימוביץ' בעד המודל היווני שקרס והתמוטט, לעומת המודל השוודי שמקדש את התחרותיות ואת הגמישות בשוק העבודה, תוך כדי מתן הכשרה מקצועית לכל מפוטר.

שלי - פמיניסטית קיצונית

בהיותה מגישת טלוויזיה בערוץ 2 שלי יחימוביץ' ראיינה ב2002 את ד"ר אורלי לחם קפלן בהתרגשות והתלהבות, בחיוך רחב ובעיניים בורקות רק מעצם הרעיון שניתן יהיה תיאורטית להביא ילדים לעולם בלי צורך בתאי זרע גבריים. "את מבינה שהשיטה שפיתחת מבטלת את הצורך במחצית אוכלוסיית העולם?", היא שאלה בקול נרגש את המדענית.

כל מי שעקב אחר שלי יחימוביץ' בקריירה התקשורתית שלה מכיר את שנאתה לגברים. כשביבי נתניהו עלה לשלטון ב96' היא הכריזה בקול כמעט בוכה כשכיכבה בפאנל תוכנית הטלוויזיה "פופולטיקה" (ערוץ 1), מול חברי כנסת ממפלגות דתיות:"מעכשיו יסתמו לנשים את הפה". והקהל מחא לה כפיים. המרירות בה דיברה תמיד בחוסר אונים במסכנות תהומית הייתה משכנע, אני מודה, אפילו מעט מבחינתי אבל איך שהשנים עברו, רק הבנתי עד כמה אבסולוטי הוא כוחן של נשים פמיניסטיות כמו שלי יחימוביץ' בתקשורת. זוהי למעשה בריונות שאין חמורה יותר ממנה בעולם בו אנו חיים היום.

למעשה המעבר החד שלה לפוליטיקה לא הפתיע כלל כי אין זה סוד שלנציגי התקשורת כיום יש הרבה יותר כוח השפעה, שליטה והכרעה על דעת הציבור, הרבה מעבר לפוליטיקאים שהפכו לבובות-על-חוט, והם אלה שמכתיבים באמת את סדר היום.

שלי יחימוביץ' אחראית אישית לתעמולה ושטיפות מוח שהובילו לחקיקה דרקונית נגד כל גבר שרק חשוד בעבירות אלימות במשפחה, חוקים המפתים ומאפשרים לכל אישה שנמצאת בסכסוך גירושין להגיש תלונות כזב נגד בעלה על-מנת להשיג יתרונות ופריבילגיות שונות, ובסופו של דבר האישה מקבלת פטור אוטומטי מהעמדה לדין על תלונתה השקרית והזדונית, בזמן שחייו של הגבר נהרסים לחלוטין.

ד"ר חנן נווה סיפר ב"כנס הרדיו הראשון" ב2007 :
"אני רוצה לרגע לספר על שני מקרים שבהם היתה לנו אג'נדה, לעיתונאים. אולי לא בצורה קוספירטיבית מתוכננת. בשני המקרים מעורבות העיתונאיות הלוחמניות של 'קול ישראל' – אחת לשעבר, שלי יחימוביץ', היום חברת כנסת, וכרמלה מנשה. עניין אחד הוא האלימות במשפחה, אין לי ספק שאנחנו לקחנו את זה כאג'נדה, לא קונספירטיבית, של 'קול ישראל' – אבל דחפנו, יחד עם יתר העיתונות... (פונה לדליה יאירי) ואת גם... והדבר השני שהיית שותפה לו ביחד עם כרמלה ושלי ... הוא הנושא של הנסיגה מלבנון לקראת שנת 2000."

(עוד בנושא במאמרו של גיל רונן "אלימות וגבריות: שטיפת המוח הגדולה")

לא מפתיע גם האופן האוטומטי בו העיפה שלי יחימוביץ' את אלוף במיל' אורי שגיא שהתמודד ברשימת מפלגת העבודה, רק בגלל תלונה מעורפלת של אישה שטענה שהטריד אותה מינית לפני כמעט 40 שנה: שלי הייתה הראשונה שהתגייסה באופן אישי לטובת א', המתלוננת הראשונה נגד הנשיא משה קצב שבסופו של תהליך אפילו מני מזוז בכבודו בעצמו (האיש שמלכתחילה התחיל ודחף את הפרשה) הודיע:"אני לא מאמין לא', היא משקרת".

עוינות כלפי אבות גרושים

נציגי זכויות אבות שנאבקים על זכות האדם הבסיסית ביותר שלהם לקשר בריא ותקין עם ילדיהם בשר מבשרם, זוכים בהתעלמות מוחלטת משלי יחימוביץ', ואף ליחס עויין של ממש: כשפנה אליה נציג מטעם הפמיליסטים (קבוצה שאני משתייך אליה) וניסה לדבר איתה, היא אמרה לו בצורה בוטה:"אתם פוסט נאצים!".

אלי בוסקילה, פעיל למען נכים גרושים בארגון שהצליח בין היתר לבלום העלאת תעריפי המים, ניסה לפנות אל שלי יחימוביץ' לגבי מקרה קשה מאוד של נכה גרוש חולה סרטן שהוצאה לפועל עיקלה את קצבת הנכות שלו בגלל חוב מזונות והשאירה אותו מחוסר כל, אך זכה מחברת הכנסת להתעלמות מוחלטת, בניגוד לח"כים אחרים אליהם פנה ונענו בחיוב ועזרו. פשוט לא איכפת לשלי מאף אחד!

אל תאמינו גם לכל הטרמפיסטים האלה של "מחאת האוהלים 2011" שמצטרפים ליחימוביץ' (סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים): הם כבר שיקרו לעם בלי בושה כאילו המאבק שלהם ל"צדק חברתי" הוא מאבק לא-פוליטי למען טובת "כל" העם בלי קשר לדעות פוליטיות לימין או לשמאל, אך הצביעות, היהירות, רדיפת הכוח והשררה שלהם מראה לנו בסופו של דבר את פניהם האמיתיות, לאחר שניצלו באופן ציני, מחושב וקר את המסכנים האמיתיים המתגוררים עד היום בגן תחנת הרכבת ארלוזורוב באוהלים קיץ - חורף 2012, בעוד הם ישנים בביתם החמים והנעים.

טרמפיסטים לא-ראויים נוספים המתמודדים ברשימת מפלגת העבודה הם יריב אופנהיימר מתנועת "שלום עכשיו" שיודע רק לסכסך ולהטיף לשנאת חינם בתוך עמנו, ומר נועם שליט, המתמודד תוך כדי ניצול ציני ו"רכיבה" על האהדה הציבורית הרחבה שניתנה לו לשחרור בנו.

הגיע הזמן שעם ישראל יתפקח ויתעורר ויכיר באמת את פרצופה האמיתי: שלי יחימוביץ' מסוכנת לישראל, היא מסוכנת לכולנו ואסור לנו לתת לה עוד כוח!

ארגוני הנשים עוד לא הודיעו באילו מפלגות יתבקשו הפעילות שלהם לתמוך, אבל לפי הקשרים שלהם והתמיכה הכלכלית שהם מקבלים - מדובר בצד השמאלי של המפה הפוליטית

גיל רונן | 25/10/2012 16:35, אתר NRG מעריב

בסיקור המרוץ הנשיאותי בארה"ב מוקדשת תשומת לב רבה לקול הנשי. על פי הסקרים, אובמה נהנה מיתרון משמעותי בקרב נשים לא-נשואות, ויתרון זה עשוי להעניק לו עוד ארבע שנים בבית הלבן.
"האפקט הנשי" מורגש גם ביחס המחבק שאובמה זוכה לו בתוכניות טלוויזיה נשיות משפיעות כמו "The View", שם התארח באחרונה עם רעייתו.

בישראל, השפעת האפקט הנשי לא פחות משמעותית פוליטית, אך אף ח"כ, אף פרשן ואף סוקר לא מדבר עליה. השתיקה הזו די פתטית, בהתחשב בעובדה שבבחירות האלה, לראשונה בתולדות המדינה, עומדות בראש שתי מפלגות השמאל היהודיות נשים.

מי שמעיין, כמוני, בטורים הפמיניסטיים בעיתונות, קרא באחרונה ששבעה ארגוני נשים - שדולת הנשים, איתך-מעכּי, אחותי, מרכז מהות, העמותה להעצמה כלכלית לנשים, מרכז אדווה ורוח נשית – הודיעו על כוונתם להנחות נשים ישראליות להצביע עבור מפלגות מסוימות בבחירות הקרובות.

הארגונים טוענים, ובצדק, שלהצבעה הקבוצתית הנשית הייתה השפעה ממשית על תוצאות הבחירות הקודמות. ההנחייה השקטה של "ארגוני הנשים" הייתה אז להצביע עבור ציפי לבני, ואכן – לבני קיבלה את רוב קולותיה מנשים, בין היתר על חשבון מרצ.

העיתונות מטעה

"ארגוני הנשים" עוד לא הודיעו באילו מפלגות יבקשו מנשות ישראל לתמוך כעת, אבל קשה לי מאוד להאמין שהתמיכה תינתן למפלגה כלשהי המצויה ימינה ממפלגת העבודה.

המילים "ארגוני הנשים" מוקפות במרכאות משום שיש כאן בעיה. אמנם נכון, שדולת הנשים, איתך-מעכּי ואחותי הם ארגוני נשים מובילים (ארבעת האחרים בשביעייה פחות בולטים). אבל יש עוד מרכיב בזהות שלהם שהעיתונאיות הפמיניסטיות שכחו להזכיר: יש להן קשר הדוק למשפחת ארגוני "הקרן החדשה לישראל". להזכירכם: זו הקרן שסיפקה 92 אחוז מהציטוטים "הישראליים" שהופיעו בדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה, ששימש להשחרת צה"ל ומדינת ישראל אחרי מבצע "עופרת יצוקה".

יהיה מי שיגדיר את "הקרן החדשה" כארגון פוסט-ציוני. אחרים יקראו לו ניאו-מרקסיסטי. הקרן עצמה תעדיף, מן הסתם, לומר שהיא מייצגת את כוחות הקדמה של "החברה האזרחית". בכל מקרה, לא מדובר בארגון שנמצא בקונצנזוס הישראלי.

הארגונים האלה ראויים אפוא להיקרא "ארגוני הנשים של הקרן החדשה". לכנות אותם סתם "ארגוני נשים", כפי שנהוג בעיתונות – זו הטעייה.

דרך מניפולטיבית

רכזת הארגונים, דורית אברמוביץ', אף מסבירה במאמר בפורטל נשים כי "לא האיום החיצוני, כביכול מאיראן, הוא זה שמדאיג את מרביתנו", אלא "האיום היומיומי" של "חיי הישרדות", וכי קבוצת ארגוני הנשים החדשה תדאג כי "לנשים בישראל תהא הזכות המלאה לחיות חיים שיש בהם ביטחון, ביטחון שלא נוסד מקנים של רובים".

זו דרך מניפולטיבית לומר לנשים שהן אמורות להיות פציפיסטיות מטבען, ולכפור בחיוניות הצבא. יש פה זלזול בוטה, לטעמי, בשפיותן ובשכלן הבריא של רוב הנשים בישראל, שמבינות שצבא חזק הוא צורך קיומי.

יותר מזה – ברגע שהארגונים הקיצוניים האלה מתיימרים לייצג את כלל הנשים, הם אומרים בעצם שההישג החשוב ביותר של הפמיניזם מ"הגל הראשון" – הזכות של כל אישה להשתתף בבחירות ולהצביע לפי ראות עיניה – ניתן לנשים על תנאי, וכי עליהן להצביע לנֵצח בהתאם לתכתיבי עסקניות שלא שאלו אותן לדעתן ולא נבחרו על ידן.

הגיע הזמן לעודד כוחות מתונים

להתייצבות הפוליטית הגלויה של ארגוני הנשים בזמן בחירות, חייב להיות מחיר פוליטי לאחר הבחירות. עד היום נהנו הארגונים הללו מהילה של קונצנזוס ומתמיכה שחצתה קווים מפלגתיים. הדבר בא לידי ביטוי גם במעמדם הכמעט-ממלכתי בכנסת ובעיתונות, וגם ביכולתם לגייס תקציבים ממקורות ציבוריים ופרטיים.

נניח שבכנסת ה-19, ח"כ ציפי חוטובלי מהליכוד תמשיך לעמוד בראש הוועדה לקידום מעמד האישה (שהוקמה, אגב, לפני 20 שנה, ביוזמת ח"כ-דאז נעמי חזן ממרצ, לימים נשיאת הקרן החדשה, ובהשתתפות פעילה של ארגון שדולת הנשים). האם תמשיך לתת מעמד מוביל לארגונים שפועלים בגלוי לפגוע אלקטורלית במפלגתה? האם לא הגיע הזמן לעודד כוחות מתונים ושפויים יותר להנהיג את תנועת הנשים?