הסיפורים שלי

פרק 1-

השביעי לאוגוסט 2009  20:22:

צפיתי לי בטלוויזיה כל עוד קיילי אצל מריסה (חברה שלה)

היא אמורה להיות פה בשעה 21:00...

והכי מעצבן שאני צריכה לקחת אותה...ראאררר!!!

"דיינה,תתלבשי...הדרך למריסה ארוכה ואני מכירה אותך מספיק זמן בשביל לדעת

שלוקח לך שעה וחצי להתארגן,אז קדימה"אמא צעקה אליי מהמטבח.

"טוב,בסדר"כעסתי מכבה את הטלוויזיה.

"לא לא,אל תכבי, יש עכשיו חדשות"אבא נכנס במהירות לסלון.

הוא חטף במהירות רבה את השלט וסימן לי לעלות להתארגן..

דאממט...לפעמים בא לי לברוח מהכל,אתם יודעים?

נכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת בחוזקה,

מה שגרם לאימי לצעוק לי:

"דיינה!..תירגעי תכף ומיד!"

ולפי טון קולה היה נדמה כי כעסה.

- - -

התארגנתי מהר מידי,בשבילי זה דבר נדיר חעחע...

זה מה שלבשתי :)

ירדתי למטה במהירות ואמא הסתכלה עליי במבט מופתע..

"פעם ראשונה שהצלחת להתארגן בזמן"פלטה לפתע..

ורק אבא היה שקוע בחדשות שלו..

"הייתם מאמינים?...בריטני ספירס עושה מצע לבחירות שלה כנשיאה"

צעק אבא מהסלון בגיחוך קל ואז הוסיף:

"היא רוצה לזכות בתשומת לב"צחק.

"טוב אמא,אני הלכתי.."מלמלתי מזה עצבנית,

אני שונאת להיות בייביסיטר של אחותי הקטנה

ועוד בלי תשלום!!!...

ראאררר.

לדרך לקחתי איתי M.P.4

ותחבתי את האוזניות לאוזניי.

השיר שניגן ב-M.P היה Sean Kingston

הלכתי לאט לאט,לא ממהרת לשום מקום

"יואו דיינה!"ראיתי את אדם..

אך לא שמעתי מילה.

ואז חשבתי

'שיטטט...תמהרי ואולי הוא לא יבוא אחרייך'

אז הנפתי בידי וצעקתי:

"היי"וחייכתי חיוך מאולץ..

ואז המשכתי לי בדרכי לבית של חברה של קיילי.

הוא התקדם לעברי בעוד שאני מנסה לברוח.

"תגידי,למה את מתחמקת ממני?"שאל כשהוריד לי אוזניה אחת.

"אני לא מתחמקת,אני צריכה לקחת את קיילי"סיננתי

ותפסתי את האוזניה ותחבתי אותה לאוזני שוב בכעס.

 אני כלכך שונאת כשעושים לי משהו בכוונה..

אני מדברת על זה שהוא בא אחריי...

גאדד..כמה שהוא אובססיבי כלפיי

"תבין!!!...אני לא אוהבת אותך,ואני חושבת שכדי לך להפנים את זה!

נמאס לי שאתה עוקב אחריי , ושאתה מנסה לפלרטט איתי..

תבין!..אני לא מרגישה את מה שאתה מרגיש כלפיי ואני אף פעם גם לא!"הוצאתי הכל החוצה.

"לא נורא,מתשיהו את כן תאהבי אותי ואני מוכן לחכות לרגע הזה"חייך חיוך דבילי שעיצבן אותי.

דאמממממממ!!!!..

"טוב תשמע,אני,נמאס לי

אני לא רק שאני לא אוהבת אותך,אני גם ממש ממש מתעבת אותך

שונאת אותך,איך שאתה רוצה תקרא לזה אבל אני לא רוצה להיות חברה שלך או ידידה שלך

ועכשיו באימא'ש'ך עזוב אותי!"נאנחתי בסוף.

לפי מבט פניו הבנתי שהוא נעלב..

"לא נורא,את עוד תתחרטי על מה שאמרת עכשיו

כשתתחנני להיות איתי!"מלמל בעצבים ובו זמנית בעצב.

"לא ניראה לי"גיחחתי.

"אבל לא נורא"טפחתי על שכמו.

"עכשיו אם תסלח לי,יש לי אחות קטנה ומעצבנת לאסוף"צחקקתי לי והלכתי.

הייתי בטוחה בזה שהוא נשאר מאחור עומד ומעכל את כל מה שקרה בחמש הדקות האחרונות..

וצחקתי מעט.

- - -

נעמדתי מול הבניין של מריסה ונאנחתי..

"הגיע הזמן להחזיר את הכאב הראש המהלך הזה הביתה"לחשתי באנחה עמוקה וטורדנית.

עליתי לקומה של מריסה ונעמדתי מול הדלת,צלצלתי וראיתי את הדלת נפתחת ומריסה פתחה לי ת'דלת.

"טוב מריסה,אני הולכת...נדבר כבר טוב?"חייכה קיילי חיוך מתוק.

"טוב,ביי"אמרה באותו חיוך.

"טוב בואי"קראתי וירדתי איתה למטה.

"ביי"צעקה קיילי צעקה אחרונה.

"בואי כבר"משכתי את ה-קוץ בתחת הזאת איתי.

"אני באה,אני באה"מלמלה ומשכה את ידה בחזרה.

"קר לי"הוסיפה.

"אז בואי נמהר ונחזור הביתה"ניסיתי לזרז אותה.

"טוב"מלמלה והתחילה לרוץ.

"קיילי!תחזרי לפה עכשיו!"צעקתי כאשר ראיתי חבורת שיכורים יושבים בספסל ממול.

הם היו משהו כמו 4-5 אנשים על ספסל אחד.

קיילי חזרה בריצה אליי...

"אז -שיהוק- מ..-שיהוק- ילד..-שיהוק- ילדה יפ..-שיהוק- יפה כמו..-שיהוק- כמוך

עושה בחוץ לבד בש..-שיהוק- בשעה כזאת?"האיש שישב בניהם התקרב אליי.

תפסתי בידה של קיילי והתחלנו לנוס על חיינו..

וכשראיתי שהם לא רצים אחרינו

(כאילו באמת..הם שיכורים,ושיכורים בקושי יכולים לזוז)

"את בסדר?"שאלתי את קיילי.

"כ-כן"קיילי נראתה מבועתת.

"בואי"מלמלתי והרמתי אותה על מותניי.

O.M.G כמה הילדה הזאת שוקלת לעומת מה ששקלה בלידה שלה!..

- - -

חזרנו אני וקיילי הביתה ואילו קיילי ישר התיישבה לאבא על הברכיים

והתחילה לדבר על החבורת שיכורים מקודם.

סימנתי לה לשתוק,אבל היא המשיכה..מה לעשות,אחיות קטנות!.

"מה?..אתן בסדר?"אמא התחילה לדאואג לי ולקיילי

ובדקה כמעט כל מה שהיה חשוף אצלנו.

"הם לא נגעו בכן?"שאלה באותו פרצוף מודאג.

"לא"נאנחתי עמוקות,

"כדי שנתקשר למשטרה,ואז הם לא יוכלו לשתות אלכוהול יותר,בעיקר כשהם בכלא..

אם לא נתקשר זה עלול לקרות לנערות אחרות בגילכן..אני מתקשרת למשטרה

כשהם ימצאו אותם,איפה אמרת שהם היו?"שאלה.

עד כמה אמא יכולה להיות דרמטית??...יואו!!..

אני כלכך שונאת דרמה!!!...זה כלכך קיטשי וכלכך בעבעבעעע!!!

(הכותבת:אני באמת שונאת דרמה!)

"אמא תירגעי!!..הם לא עשו לנו כלום"גיחחתי והנחתי את השפורפרת במקומה.

"נכון קיילי?"הוספתי ופניתי לקיילי.

"נכון"מלמלה ושיחקה עם אבא בדגדוגים.

"הוו...במקרה זה יכול להיות שאני קצת מגזימה"מלמלה.

"אני אלך לנוח מעט,מחר עבודה"הוסיפה.

"לורן?.."נעצר אבא והסתכל על לורן במבט משמעותי.

"מה?"הסתובבה לורן אליו במבט עייף מעט.

"לא כדי שנספר להן?"שאל ועשה לה עיניים.

"לספר מה?"שאלתי.

"הוו.."סיננה אמא.

"אתם מתגרשים?"שאלתי מאוכזבת קצת.

"הוו לא לא לא,מה פתאום?"שאל שאלה רטורית.

"אז מה?"שאלתי לא מבינה.

"תשבו בבקשה בנות"אמרה אמא.

"אנחנו יושבת"סיננתי בעצבים,אני כלכך שונאת לחכות.

"אתם יודעים שאבא קיבל קידום?"שאלה אמא.

"נו.."

"אז הקידום הזה כולל מעבר"מלמלה אמא.

"לאן?"שאלתי מתעצבת.

"לניו יורק"אמר אבא.

קיילי צהלה מאושר ואילו אני,טוב אני נהייתי עצובה.

מה עם החברים שלי?..מה עם הבית שלי?...מה עם החיים שלי כאן?..

"למה את לא שמחה?"שאל אבא לפתע.

"כי גדלתי כאן,אנחנו לא יכולים לעבור בין רגע למרות כל החוויות שחווינו כאן"מלמלתי

והרגשתי דמעה יורדת לה על הלחי שלי.

"כן,צודקת..אבל תחשבי על זה,אנחנו עוברים ל- 'התפוח הגדול' איפה שהכל יכול לקרות ולהתגשם

וחברים תכירי גם שם,ועד מהרה לא רגישי בהבדל"חייך אבא חיוך מעודד.

"כן,אני חושבת שאני אוכל להתגבר על אנגליה"מלמלתי,אך ידעתי שקרוב..זה לא יקרה!.

"חוצמזה,הכל שם כבר מאורגן...הבית הגדול והרחב שלנו,

והחדר הגדול והיפה שלך שעיצבנו בדיוק לטעמך"הוסיף אבא באותו חיוך.

ניסיתי לחייך חיוך מפרגן,באמת שניסיתי אבל לאאא!!...במקום זה יצאו כל הדמעות בפריצה.

אני שונאת לבכות ליד ההורים!!!.

"הווו..יפה שלי,אל תבכי!!...את תראי ששמה את תהיי מאושרת..שלא כמו פה"פלט אבא מנסה להרגיע אותי.

ורק בסוף יצא החיוך הארור..

"מ-מתי אנחנו עוברים?"שאלתי.

"בעוד כ-3 ימים"אמר אבא בשקט.

"הוו..א-אני חושבת שאפרוש למיטה עכשיו"מלמלתי ועליתי לחדר שלי

ששייך לי לעוד שלושה ימים אחרונים.

נאנחתי עמוקות וחשבתי על כל מה שעבר עליי מאז שנולדתי..

טוב נולדתי בכלל בקנדה ורק אז עברנו לפה!.

ומפה אנחנו עוברים לניו יורק 'התפוח הגדול' הא?..

מגניב?...בנתיים לא ממש..

אני מאוד מקווה שאני אוהב לגור שם,בשביל אבא!.

השמיני לאוגוסט 2009 17:09:

התיישבתי על הספסל על יד חברתי הטובה ג'נה

ניסיתי לבשר לה על החדשות הרעות אך לא יצא לי..

כל פעם שניסיתי לדבר על כך כל מה שנפלט לי היה בסגנון:

"רוצה ללכת לפיצרייה?.."

"או-קיי דיינה,אני מכירה אותך יותר מדי טוב בשביל לדעת שמשהו מציק לך"אמרה.

איך היא מכירה אותי כלכך טוב?..איך?..

ישבתי לידה כה עצובה אך בו זמנית בעלת פרצוף שמח

"כלום לא קרה, בואי נלך לקנות גלידה,מזה באלי גלידה"ובאתי לקום.

אך היא משכה אותי חזרה אל הספסל

"דיינה!"היא הסתכלה עליי במבט קצת כועס וקצת חושד.

"טוב, בסדר"מלמלתי.

"אנינוסעתלניויורקבעודיומיים"אמרתי במהירות מעיפה מבט קצרצר על ג'נה

מקווה כי לא הבינה ולא תחזור לנושא הכאוב,אך לצערי:

"מה?!...למה?"שאלה והתעצבה בין רגע.

"אבא שלי קיבל קידום ורק אתמול נודע לי הדבר אז-

אל תפני אליי בהאשמות"טון קולי הפך להיות מצווה על המילים האחרונות.

"לא פונה"הרימה ידיים כנכנעת וגיחחה מעט עד שקלטה שאני טסה הרחק ממנה,

הרחק מחברתי הטובה.

"אני אתגעגע אלייך"מלמלה והתחילה לבכות מעט,היא חיבקה אותי,כמעט מחצה אותי!

"ג'נה!"אמרתי.

"ג'נה!"צעקתי.

"מה?"שאלה.

"אני לא י-כולה לנשום"סיננתי.

"הווו"הרפתה ממני לאט לאט.

"תודה שהרפת ג'נה"הדגשתי את שמה בגיחוך קל.

"בבקשה"ענתה כאילו כלום.

הבטתי בה מגחחת ואילו הביטה בי במבט שואל.

"טוב יאללה בואי לקניון"צחקתי.

"בואי"אמרה ומשכה אותי איתה.

- - -

חזרתי הביתה מפוצצת בשקיות..

אולי 49 שקיות בכל יד ואני ממש לא צוחקת.

"איפה היית?"אבא ישב בסלון מסתכל על ידי העמוסות והבין

"שוב בקניון,רק מהיותך שם את מבזבזת כסף"חייך.

"בואי אני אעזור לך"מלמל בגיחוך קל והרים את השקיות עד לחדר שלי.

"הוו ואל תשכחי,את צריכה לארוז מזוודות"אמר והצביע על המזוודות הכחולות והחדשות מסתבר.

"כן...ממחר,מבטיחה"צחקקתי.

אולי המעבר יהיה טוב לכולנו בסופו של דבר...

השמיני לאוגוסט 2009 23:00:

שכבתי במיטה מנסה לישון אבל ההתרגשות עלתה מעליי.

לא הצלחתי לישון אז החלטתי לקום ולהתחיל לארוז עכשיו..

ישבתי על המיטה בעוד שכל הבגדים הוצאו מהארון אל המיטה על ידי.

תפסתי חולצה,קיפלתי והכנסתי בסידור למזוודה.

תפסתי עוד חולצה,קיפלתי אותה והכנסתי בסידור למזוודה.

"מה את עושה עה בשעה כזאת?"הגיח אבא משום מקום ושאל אותי בקול צרוד.

"לא יכולתי לישון אז החלטתי לסדר את המזוודה עכשיו"עניתי בקול רגיל וחייכתי.

"הוו יפה שלי"הוא נשק למצחי.

"את תסתדרי שם בניו יורק מצוין"הוסיף והתיישב בצידו השני של המיטה.

"גם אני חושבת"גיחחתי.

"בואי אני אעזור לך לסדר"חייך והתעורר מעט.

"יאללה"אמרתי וזרקתי לעברו חולצה.

"חצופה שכמותך"מלמל באותו חיוך וזרקה עליי חולצה אחרת.

"אז ככה זה,הא?"שאלתי מתגרה.

זרקתי לעברו חולצה נוספת.

ואז הוא זרק לעברי חגורה בטעות..

"איה"קראתי והחזקתי בלחי שלי.

"אוי יפה שלי,אני מצטער"מלמל והתקרב אליי.

"בוווו"קמתי במהירות וקפצתי עליו בעודי מדגדגת אותו.

"לא הוגנת אחת"צחק כשאני מעליו בעודי מדגדגת אותו.

"אני לא הוגנת?..אתה זרקת לעב-"נקעתי על ידו.

הוא על עליי והתחיל לדגדג אותי.

"מי שולט?.."

"אני לא מודה בכך!"

"מי שולט?"דגדג אותי.

"אתה שולט!אתה!"נכנעתי לבסוף והוא ירד ממני בחיוך.

"טוב בואי נלך לישון"אמר והנהנתי.

הורדתי את כל הבגדים על הרצפה ואילו הוא הנהן לשלילה.

"גברת פרקר,החל ממחר בבוקר את מתחילה בניקיון יסודי בחדרך..,

בעיקר הבגדים למזוודות"אמר בקול עבה וצחקק.

"טוב יאללה תעלי למיטה"חייך ועלה על ידי.

"לישון"ציווה באותו חיוך ונשכבתי על ידו בחיוך מתוק.

לאחר כמה דקות תמימות מצאנו את עצמנו ישנים.

התשיעי לאוגוסט 2009 06:04:

"אוי ואבוי!!"צרחה קטעה את חלומנו.

"לא עשיתי את זה"קפץ אבא מתוך חלום

ונפל על הרצפה (או יותר נכון על הבגדים שלי *גיחוך*)

"מ-ה ע-ב-ר ע-ל ה-ח-ד-ר ש-ל-ך-?-!-?"שאלה אמא המומה.

"רונאלד!..מה אתה עושה כאן?"שאלה מופתעת מעט.

"צחקנו,שיחקנו מעט עד שמצאנו את עצמו ישנים אחד ליד השניה"חייך אבא וקם משפשף את ברכיו.

"הוו"חייכה אמא.

"זה כה מתוק"הוסיפה בחיוך שנפרס על פניה בין רגע.

"דיינה ליזט פרקר,אנא סדרי את בגדייך במזוודות,מיד!"אמרה והסתובבה אליי בחיוך.

"כן אמא"גיחחתי

ושניהם יצאו מחדרי באותו חיוך.

קמתי מחייכת לעצמי.

"איזה הורים יש לי,אף אחד לא יאמין לתופעה הזאת"מלמלתי בגיחוך קל.

- - -

נכנסתי לאמבטיה שבחדרי והלכתי להתקלח.

פתחתי את זרם המים והרגשתי את הזרם על גופי העירום.

חפפתי את ראשי וסיבנתי את גופי,נהנת מהמים החמים.

-

"So oh oh oh oh

So oh oh oh oh

So oh oh oh oh

So oh oh oh oh

 All up in the blogs

Saying we met at the bar

When I don’t even know who you are

Saying we up in your house

Saying I’m up in your car

But you in LA and I’m out at Jermaine’s

I’m up in the A

You so so lame

And no one here even mentions your name

It must be the weed, It must be the E

Cause you be popping hood

You get it popping, Oh

-

התחלתי לשיר במקלחת את השיר של מריה קארי אובססד

והרגשתי מה זה טוב עם הקול שלי במקלחת:)

-

Why you so obsessed with me (Boy I wanna know)

Lying that you’re sexing me (when everybody knows)

It’s clear that you’re upset with me

Finally found a girl that you couldn’t impress

Last man on the earth still couldn’t hit this

-

שרתי כלכך טוב..

אבל עם הייתי שרה בחוץ בטח לא הייתי יכולה

כי לא הייתי מסוגלת אפילו להוציא מילה על כך.

-

You’re delusional, you’re delusional

Boy you’re losing your mind

It’s confusing yo, you’re confused you know

Why you wasting your time

Got you all fired up with your Napoleon complex

Seeing right through you like

You’re bathing in Windex

Boy why you so obsessed with me?

-

סיימתי לשיר כאשר סיימתי להתקלח..

עטפתי את עצמי במקלחת בעודי מזמזמת לעצמי את השיר בשקט

וחייכתי לעצמי כי ידעתי שהולך להיות לי יום טוב היום:)..

התהלכתי לי לעבר הבגדים המפוזרים שעל הרצפה והרמתי משם גופיה ושורטים ביתיים

חזיה ותחתונים:)

התלבשתי במהירות ונכנסתי שוב לאמבטיה לצחצח שיניים:)

כשגמרתי לצחצח שיניים יצאתי והתחלתי לארוז מזוודות...

- - -

אחרי שעתיים מייגעות הצלחתי לארוז מזוודה אחת.

התחלתי לארוז מזוודה שניה

ולמרות הכל אני אצטרך לארוז עוד שני מזוודות

עם כל הבגדים החדשים קניתי החודש... :\

יהיה קשה :{}

תשיעי לאוגוסט 2009  15:32:

"סיימתי"צהלתי כאשר סיימתי עם המזוודות הארורות הללו.

"סיימת?..סופסוף"נכנסו אמא ואבא לחדרי הקט.

"השארת לעצמך משהו שבו תוכלי ללבוש מחר?"שאלה אמא

"כן"חייכתי.

"יופי,רונאלד תיקח את המזוודות האלו למטה"חייכה אמא ויצאה מהחדר.

"בוא אני אעזור לך"חייכתי אני ותפסתי מזוודה אחת

כאשר הוא תפס מזוודה אחרת.

חייכנו והתחלנו לרדת במדרגות

"נראה כאילו דחפת יותר מידי בגדים למזוודות האלו"גיחך אבא.

"נו מה נראה לך?...לא היה הרבה מקום במזוודות פיצ'יות כאלה"מלמלתי.

"אלה מזוודות פיצ'יות??"נדהם אבא.

"כנראה"צחקקתי למראהו ההמום מהידיעה.

אבא חמוד כשהוא מתאמץ...*גיחוך קל*

הורדנו את המזוודות ואבא הלך להוריד את המזוודה האחרונה.

התיישבתי על הספה וראיתי שיש עכשיו סרט 'הטירה המכושפת'

של אדי מרפי ....

ואז אחרי חצי שעה בערך קיילי הופיעה

"תשימי ערוץ A.B.C עכשיו יש שם 'בראץ' "התיישבה מולי.

"סורי אחות קטנה אבל אני באמצע סרט"צחקתי.

"אמממאא!"צרחה.

"מה קרה?"נכנסה אמא בבהלה לסלון ואילו אני גיחחתי.

"כלום,פשוט אני באמצע סרט והיא רוצה לראות סדרה שלה

תתחשבי בי,אחרי הכל,

גמאני לא הייתי רוצה לעצור אותך באמצע סרט"אמרתי.

"קיילי מותק,אחרי שהיא תסיים לצפות בסרט שלה תוכלי להסתכל מה שבא לך"נכנעה אמא.

"אוףף"התעצבנה.

גיחחתי...אני אוהבת את זה שאני מקבלת כל מה שאני רוצה!..

"תביאי ת'שלט"היא באה לתפוס את השלט.

"בחלומות שלך,אני צופה עכשיו בסרט,אולי אח"כ"אמרתי והוצאתי לה לשון.

היא שילבה ידיים,הוציאה לי לשון בחזרה,והתיישבה נאנחת.

אאאאווווקייייי אנשים!..

אז תהיה פה חפירה ארוכה אז...

איך ההיה??..

אם היה נחמד

תגיבו!

אם לא היה נחמד

גם ככה תגיבו!

מה שבעצם אומר תגיבו בכל מקרה!!...

אם יצא טוב..אני שמחה שאהבתם

אם יצא רע..סליחה על הכיעור..

אבל בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה תגיבו!!!!

ואם באלכם תעשו מנויים:)

זה ממש קל לעשות מנויי אז למי שלא יודע בבקשה

הדגמה:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם

ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

  הצטרף כמנוי

  בטל מנוי

שלח

זה נמצא בצד שמאל של הבלוג:)

(זה רק לאלה שחדשים כאן ולא יודעים)

אוקע..חלק ממכם בטח חושבים

שאני ממהרת מידי בסיפור הזה,לא ככה?

ובכן...זה רק הפרק הזה מכיוון שאני רוצה לזרז עניינים לקראת הטיסה שלהם.

מי שלא הבין...זה היה בכוונה...וזה לא יקרה בפרקים הבאים בלי הודעה מיוחדת.

ואני חוזרת ומזכירה

בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה

בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה בבקשה תגיבו!

מקווה שאהבתם 3>