הסיפורים שלי

פרק 2-

10 לאוגוסט 2009 10:57:

כבר היינו בשדה התעופה וזה קצת גורם לתחושה של התחלה חדשה וכולי'

נו...בדיוק כמו שזה עומד להיות..

הייתי לבושה ב-זה!..

"טיסה 257 D לניו יורק עוזבת בעוד 10 דקות...כל נוסעי 257 D נא להגיע לשער"שמעתי את האשה בכריזה.

"טוב יאללה בואו בנות לדיוטי.."חייכה אמא ונשקה לאבא.

"בואו,בואו"התרגשה קיילי.

הוו כמה שאני מתעבת ת'יצור הקטן והמגעיל הזה בעע..

עברנו במדפים והסתכלתי על המוצרים שמה..

"הוו אמא,תראי את הבושם הזה,מריח טוב"החזקתי והרחתי את ניחוחו של הבושם הגדול מעט.

"את רוצה את הבושם הזה?"שאלה.

"מאוד"הסנפתי את ריחו של הבושם.

"אני קונה לך אותו"חייכה.

נדהמתי לגלות בה צד נחמד מידי פעם..

וזה באמת נחמד חעחע...

3>..

קנינו כל מה שרצינו ועברו כבר 7 דקות..

"תמהרו בנות"אמר אבא כדאג שלא נאחר לטיסה שנוסעת בעוד 3 דקות.

"כרטיסים בבקשה"אמרה השוערת כאשר הגענו.

"שניה,הו הנה"אמר אבא ושלף 4 כרטיסים.

"טיסה נעימה"חייכה אלינו.

"תודה"חייך אבא מתרגש.

- - -

עלינו על המטוס ואילו קיילי ואני חיפשנו את המושבים הצמודים שלנו

דווקא איתה תקעו אותי..דווקא איתה??..

\:

"236 B"מלמלתי.

"236 B"מלמלתי.

"הוו,הנה"הבטתי קדימה.

"קיילי בואי לפה"קראתי.

"אני באה,אני באה"קיילי התקשתה לחצות את קהל הנוסעים העמוס.

"בואי כבר"משכתי אותה לעבר מושבינו.

"237 B הנה רון"שמעתי גיחוך מצד נער בגילי או יותר.

הוו הוא מתיישב לידי לאלאלא זה לא יכול להיות

אני רוצה שקט והקראמה הזאת רודפת אותי..

מצד אחד קיילי המתלהבת ומצד שני הנער עם החבר הפטפטן שלו.

"אז..מה בחורה כמוך עושה כאן?"ניסה את מזלו.

"לא יודעת..אולי טסה"גיחחתי מצידי.

"אוה או-קיי...כריס"הושיט את ידו בנימוס.

"דיינה"לחצתי את ידו והסתובבתי לצד השני.

"אז דיינה,את חמודה את יודעת?"שאל לפתע.

"כן,אני יודעת"סיננתי בעצבנות.

"את לא צריכה להתעצבן מותק,בסה"כ החמאתי לך"סינן הוא.

"תודה,אבל לא תודה"מלמלתי עצבנית מעט והסתכלתי על קיילי וגיחחתי שוב.

"איזה חמודה,איך קוראים לך קטנטונת?"שאל ה'כריס' הזה ופנה אל קיילי.

היא הסתובבה אליו וחייכה.

"קיילי"אמרה באותו חיוך.

"הנה מישהי מנומסת"פנה אליי.

החנקתי צחקוק מזויף והסתכלתי עליהם 'מתחברים'

"אחותך?"שאל את קיילי.

"כן"חייכה וחיבקה אותי.

הסתכלתי עליה במבט מוזר וחשדני ואז פניתי אל כריס.

"יאללה שב בשקט,אלא אם כן אתה רוצה גז מדמיע בעיניים"אמרתי עצבנית.

"הופה,טיפוס עצבני כנראה"צחק עליי.

"כנראה"מלמלתי והסתכלתי עליו במבט של 'אל תפנה אלינו אפילו'

"מישהי עצבנית פה"אמר כריס פונה אל קיילי וקורץ.

"נכון"אמרה קיילי עונה חיובי.

"טוב די..."סיננתי.

"אני עייפה,אז תסתמו שניכם ותנוחו"הוספתי.

הוא הסתכל עליי בגיחוך ומלמל משהו לילד שישב לידו.

- -

"נא לחגור חגורות בבקשה,נקלענו לתקלה קטנה בכיוון"הדיילת הזהירה.

"אוי ואבוי,אנחנו נמות"צרחה האישה מלפנים כאשר היו מין בעיות בטיסה והמטוס זז לא כראוי.

"תירגעי,גברת"הדיילת ניסתה להרגיעה.

"אני לא גברת"צעקה על המסכנה.

"גברת,תירגעי בבקשה...אנחנו ננחת בשלום בניו יורק"הדיילת ניסתה להסתיר את צחוקה.

"אה,טוב"נרגעה לבסוף.

"אתם צריכים משהו?"שאלה הדיילת כשהגיעה אלינו

והצביעה על העגלה העמוסה בשתייה קלה וקרה.

הנהנתי לשלילה וחייכתי חיוך מנומס.

"אז..."מלמל הילד שישב על יד הקרץ'.

- - - -

ירדנו מהמטוס בשקט ובשלווה.

ואילו אני נאלצתי לחכות לאמא ואבא יחד עם קיילי היצורה הזאת

ראארררר!!!!!......שונאת את קיילי,כבר אמרתי?...

בכל מקרה,נעים לי להגיד את זה שוב

.........

"בואו לאוטו"אמר אבא מאחורינו.

"אוטו?..הרגע הגענו!"אמרתי.

"אבל שכרתי אחת"חייך.

"טוב"גיחחתי והלכנו אחריו.

נכנסנו לאוטו הלבן והמחניק הזה...בעבעבע!.

התיישבתי ליד החלון והבטתי החוצה.

הסתכלתי על ניו-יורק 'התפוח הגדול' שאבא כלכך התרגש ממנו.

בקושי ראיתי את השמיים...אבל ראיתי בניינים,והרבה!.

"אני לא חושבת שאוהב לגור כאן"סיננתי מביטה על כל הבניינים הגבוהים האלה.

"שטויות,את תסתדרי כאן כמו גדולה"חייך אבא והביט בי מעבר למראה שניצבה מולו.

"כן...לא ממש"מלמלתי.

"אנחנו עוד נראה"חייך והביט על הכביש.

"אני בהחלט אוהב לגור פה"התלהבה קיילי.

"את אוהבת כל דבר אז מה זה משנה?"סיננתי עדיין מביטה על העיר הגדולה.

"זה מאוד משנה"ענתה מביטה בי בכעס.

"מה?"גיחחתי מבחינה במבט הכועס שלה.

- - - -

הגענו לבית..

"ואו"מלמלתי.

הסתכלתי על הבית כמו לא יודעת מה..

היה מזה תענוג לבהות במקום הזה.

הספות היו מעור אמיתי ולבן ולצדן היה שולחן קפה בצורת ספירלה

לבנה.

מצד המקביל לספות היתה טלוויזיה פלזמה 42 אינץ' שנחה על הקיר בצורה מושלמת.

מהצד השני היו מדרגות המובילות מעלה..הישר אל החדרי אמבטיה.

"נו..אני יודע שאת רוצה לראות את חדרך,תעלי"חייך אבא ונתן לי מפתחות.

הסתכלתי עליו במבט חשדני ואז העברתי מבט אל המפתחות המושטות אליי.

"טוב"חייכתי תופסת את המפתחות ורצתי לחדרי.

לא הבנתי איפה החדר שלי עד שהבנתי בדלת עם שלט שעליו כתוב 'החדר של דיינה'

עם כל מיני קישוטים בצדדים...אוחח אני לא ילדה קטנה!!.

"הגיע הזמן לראות את החדר החדש"לחשתי והכנסתי את המפתחות למנעול.

נכנסתי פנימה בחשש והבטתי סביב.

"אהעאהעאהעאהעאהעאהעאהעא"צרחתי!.

"מה קרה?"נבהל אבא ונכנס בריצה לחדר.

"ז-זה פשוט מושלם!!..תודה!!!!!"צעקתי וקפצתי על אבא.

מצד אחד היה שולחן הכתיבה שלי

ובמקביל הייתה גם מיטה עגולה עם סדינים בצבע ירוק כחול מרגיע.

והצבע של החדר היה בירוק בהיר כזה...

על יד המיטה נחה לה שידה עגולה מעט עם שעון מעורר מעל.

ועל הרצפה נח לו שטיח פרוותי כחול עם פופים ירוקים כהים ובהירים מהצדדים.

מעל לשולחן כתיבה שלי היה טלויזיה בינונית שטוחה שהיתה דבוקה לקיר..

בנוסף לכל היו עוד שני דלתות בחדר..על אחת היה כתוב אמבטיה

ואת השניה פתחתי וזה היה ארון שבו כבר היו כל התלבושות בצפר שלי.

ועוד כמה דברים.....

הסתכלתי על המקום המומה והייתי כלך מאושרת,קפצתי על אבא בחיבוק ונשיקה דביקה בלחי.

הוא רק חייך ואמר

"טוב נסיכה שלי,הנה הציוד החדש שלך לבית ספר"אמר והסתכל על שולחן הכתיבה שלי.

על המדפים היו הספרים של הבית ספר החדש שלי ובמדף אחר היו מחברות ספירלה גדולות וקטנות מכל הצבעים.

ובצד השני של השולחן נח לו מחשב חדש שעוד לא ראיתי.

"מה זה?"שאלתי מסתכלת על המחשב החדש והיפה הזה.

"או,זה המחשב החדש שלך"חייך.

"דיי"מלמלתי.

הסתכלתי עליו בחיוך.

"דיי!"צעקתי מאושרת.

הוא גיחך ויצא מהחדר גאה בעצמו.

19:00:

"טוב בנות,עכשיו אמור להגיע הלקוחות שלי אז תנסו להתנהג בהתא אחת כלפיי השניה"אמר אבא.

"הם רוצים להכיר את המשפחה של האמרגן שלהם,כשהם סופסוף יכולים"הוסיף וקשר את עניבתו.

"לכו לכן,להתלבש"אמר אבא והאיץ בנו.

"טוב"מלמלתי ועליתי לחדרי החדש.

פתחתי את הארון והוצאתי את זה..

הבטתי בעצמי במראה ואהבתי את מה שראיתי:)...

התבשמתי מעט וירדתי למטה

ראיתי את קיילי ואת אמא ואבא מוכנים אם ארוחה על השולחן.

גיחחתי מעט.

"אז איך קוראים ללהקה שלך?"שאלתי.

"5 TIME"חייך והסתכל עליי.

"זה לא קצר מידי השורטים האלה?"שאל קצת עצבני כאשר הבחין בשורטים שלבשתי.

"לא"צחקקתי והתיישבתי במקומי.

*צלצול פעמון*

"הם הגיעו"התלהב אבא.

"אני אפתח"הוסיף אחרי שניה של השתהות.

"היי"נכנסו הבנים פנימה.

"היי"אמר אבא בחיוך.

"תשבו"הוסיף באותו חיוך..

"את\ה?"שאלנו בו זמנית.

"אוה,אתם מכירים?"שאל אבא.

"כן,מהמטוס"אמרה קיילי במקומי.

"אה,כן.."חייך אב.

"טוב,שנגיע לעיקר?.. שמעתי על ההודעה שלכם

מה זאת אומרת להיות בפנימית 'ואלאס'

לשנה האחרונה שלכם,ואתם מסכימים לכך?"אבא כמעט התחרפן.

'פנימית ואלאס??...זאת כאילו ה-פנימיה הכי יוקרתית שיש'חשבתי.

"זה ילמד אותנו על אחריות מהי.."מלמל רון.(זה שהספקנו להכיר בזמן הארוחה)

"ואתם חושבים שנולדתי אתמול הא?...מה כבר עשיתם ששלחו אתכם לפנימיה?"שאל אבא.

"כלום!!.....פשוט חשבנו שנלמד להיות אחראים וממושמעים"חייך כריס בגיחוך קל.

"כן בטח"מלמל אבא בגיחוך.

"רגע,אחראים אמרתם?...."שאל והביט בי.

אוי לי..

"כן.."חייכו הבנים.

"אל תסתכל עליי ככה...אנ אחראית!"קראתי.

"כן בטח,המסיבה שארגנת לפני שנה...המסיבה שגרמה לקיילי 'להיתקע' בארון ב'טעות'..

שלא נדבר על הדברים הרבים ששברת,וה'כוונה הטובה' שלך אלינו סיכנה את כולנו!"כעס מעט.

"טוב,בסדר!..לכמה זמן?"שאלתי מאוכזבת.

"שנה"אמר.

"תקופת ניסיון...נראה איך השתפרת,אם תשתפרי בעוד שנה"הוסיף.

"מ-מ-מה?!!???"שאלתי המומה.

"כן"אמר בחיוך.

"איפה אפשר לרשום אותה?"שאל.

"הווו..זה כבר עניין של מרידית'...נוביל אתכם אליה ומשם אתם לבדכם"אמר קווין.

"בסדר"חייך והביט בפרצוף הזועם שלי.

"אתם תסתדרו איתה נכון?"שאל אבא.

"כן"חייך כריס.

"יופי,כי היא על אחריותכם...אם אתם מעוניינים בבייביסיטינג"אבא החליט להרוס לי ת'חיים עד הסוף.

"בטח"הוסיף כריס והביט בי משועשע.

"מה?!??!!!!?"שאלתי עצבנית.

איך בשניה אחת כככל המצברוח נעלם לי...ממש בשניה!.

"יאללה אני פרשתי לחדר"מלמלתי קצת עצבנית וקצת עצובה.

לא האמנתי כמה שחיי ישתנו בגלל בחור שפגשתי בטיסה.

אפשר לעבור ישר לתגובות

עונה לתגובות:)