לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הסיפורים שלי


אולי לא הכי טובים אבל מקוריים...

Avatarכינוי:  לילוש הכותבת

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2009

פרק 1-


פרק 1-

~~~~~~

*שני*

"בוקר טוב שנינה"נכנסה אמא למטבח.

"בוקר טוב מאוד"אמרתי נזכרת במאורעות אמש עם מאור לוי

"קרה משהו מיוחד אתמול שאת כה מאושרת היום?"שאלה.

"למען האמת כן...פגשתי בחור נחמד בשם מאור לוי

שעזר לי להתגבר על מה שקרה במסיבה"אמרתי

"ומה קרה במסיבה?"שאלה אמא אוחזת בכוס הקפה שלה.

"שומדבר מיוחד"מלמלתי.

"רוני אלטרמן הזאת?"שאלה באנחה עמוקה.

"כן"

"אוי אוי אוי....מה יהיה אם הילדה הזאת?"שאלה כדואגת.

"אני מעדיפה שלא תתערבי,תודה"אמרתי בחיוך והלכתי להתלבש.

- - -

*צלצול פלאפון*

-

-"הלו?"

-"הלו?...שני?"

-"מה את רוצה?"

-"לבקש סליחה"

-"לא סלחתי,להתראות"

-"חכי..אנ..אני באמת מצטערת על אתמול

אבל לא אני אשמה בזה שלא הקשבת לי מההתחלה"

-"טוב,ומה את רוצה עכשיו?...להגיד לי 'אמרתי לך'?..."

-"במקרים אחרים כן הייתי אומרת את זה אבל גם אני אשמה ואני מצטערת"

-"אז תמשיכי להצטער"

-"בבקשה תסלחי לי"

-"טוב אני סלחתי אבל זה לא אומר שאני לא מאוכזבת ממך"

-

וניתקתי את השיחה.

 

~~~~~~

*רז*

"רותם?...אושרי?"שאלתי.

שמעתי צחקוקים בארון.

"הווו...מעניין איפה רותם ואושרי.."אמרתי כמובן מאליו.

פתחתי את הארון והם ישבו שם צוחקים

"הנה אתם"אמרתי בחיוך.

"בואו לפה"הוספתי והצבעתי על הכיסאות הנמוכים מאוד שהיו לנו במטבח.

-לאחר 5 שעות-

"אני- לא- מאמינה-"נכנסה לירז הביתה.

"מה זה אמור להביע רז?"שאלה בעצבים.

"אלה הילדים שלך"אמרתי מגחחת.

"אני מעדיפה לא לדעת מה עבר על המקום"גיחחה.

"איפה רותם ואושרי בכל מקרה?"הוסיפה.

"סופסוף נרדמו"אמרתי מותשת.

"קשה לי עם הילדים שלך"הוספתי אני.

"כן הא?"שאלה בגיחוך כאשר הבחינה בפניי האומללות.

"כן...מאוד"אמרתי.

"אוקיי..להבא אני אשכור מטפלת"אמרה בחיוך והלכה לחדרם של רותם ואושרי.

- - -

"היי טומי"אמרה לירז כשטום חזר הביתה מהעבודה שלו.

"היי מותק"אמר בחיוך ונשק לשפתיה.

אוי...אני חושבת שזה הסימן שלי ל 'תחפף.

"מאמי?"....שאלה לירז כשבאתי לצאת.

"כן?"שאלה.

"תוכלי לקחת איתך את אושרי ורותם?"שאלה.

"כן"מלמלתי באנחה כבדה והם באו אחריי בחיוך

כשלירז חייכה לעצמה ונשארה לבד אם טום.

ממזרה אחותי P =.

"היי"קראה לי מעיין כשראתה אותי בפארק.

"היי מיוני"חייכתי אליה והיא באה לכיווני.

"היי רותמי,אושרי"חייכה אליהם והם כתגובה הוציאו לה לשון.

"שונאים אותי"גיחחה.

"מעושה היום בערב?"שאלה.

אהמ..כלום,למה?"שאלתי.

"כי אורן השאווה עורך מסיבה הערב ואני צריכה אותך לצידי"אמרה בלחץ.

"אל תדאגי,את תסתדרי איתי או בלעדיי"צחקקתי למראה פניה הסמוקים של מעיין.

"אני מזמינה אותך איתי למסיבה של השנה ואת מסרבת?..איזה מן ילדה את?"שאלה היא בגיחוך.

"הילדה שצריכה לארוז"אמרתי צוחקת.

"לארוז?...למה?"שאלה וקיוותה שזה לא מה שהיא חושבת.

"כי אני עוברת לת"א"אמרתי ובין רגע פניי הפכו לעצובות.

"האא"מלמלה.

"אל תדאגי,בימינו יש דברים כאלה כמו מחשב,

אייסי,מסן,פלאפון,אימייל וכ"ו"אמרה בחיוך שניסה להסתיר את העצב.

"כן הא?"מלמלתי.

"טוב אני צריכה לזוז"אמרתי וחייכתי אליה חיוך עצוב.

- - -

חזרתי הביתה ולא שמעתי ציוץ

לקחתי את רותם ואושרי למעלה כאשר שמעתי קולות אנחה.

ואני נאנחתי.

"ידעתי שזה מה שיהיה"מלמלתי והכנסתי את רותם ואושרי לחדרם.

 

 ~~~~~~

*מיטל*

ישבתי עם איגור על יד הספסל האדום ועישנתי

"מתי תפסיקי לעשן?..זה מזיק לבריאות"אמר איגור ושאף אף הוא מהסיגריה.

"זה לא יזיק לי בנתיים"אמרתי מגחחת.

זה נראה כאילו הוא ממש דואג לי.

"את סתם מזיקה לעצמך..ואת גם נגררת אחריי ואני ממש ממש לא רוצה שזה יהיה בגללי

כי אז זה ישב לי על המצפון,קאפיש?"שאל כלא מצפה לתשובה.

"אבל אני לא עושה את זה בגללך אז תפסיק להיות כזה קוץ בתחת!"כעסתי וקמתי.

"גם אם זה לא בגללי זה רע ואני לא רוצה שתמשיכי אם זה"כעס וגם גם הוא.

מעכתי את הסיגריה במרירות והלכתי.

 

 ~~~~~~

*רז-לאחר שבוע*

הכל היה כבר כמעט מוכן

רק המשאית הובלה היתה צריכה להגיע..

ואני כמעט בכיתי מהידיעה שנעבור מכאן..

מהמקום בו גדלתי.

"אז אתם מוכנים לעבור?"שאלה לירז בהתרגשות.

"כןכןכן"אמרו רותם ואושרי בהתרגשות גם הם.

ואז שמענו צליל של המשאית שחנתה מול הבית.

"המשאית ההובלה הגיעה"קראה לירז ביתר התרגשות.

"יאללה תיסעו בנתיים לבית החדש אני אסתדר עם ההובלה"

אמר טום בחיוך והגיש ללירז את מפתחות האוטו.

- - -

-לאחר 3 שעות-

כולנו כבר היינו בבית.

"רזי..מאמי את יכולה לקחת את רותם ואושרי החוצה בנתיים שאנחנו נסדר כאן"שאלה לירז.

"בטח...בואו"אמרתי לקטנים ויצאנו החוצה בלית ברירה.

היה לי MP4 איתי אז הדלקתי אותו והגענו לפארק הכי קרוב לבית.

התחלתי לשיר

-

"ברקע היא עומדת

לשניה לא מסיתה את המבט

עוד רגע היא הולכת

ולי נשארת רק עוד יריה אחת

אלי היא מתקרבת

מכוון אבל פוגע רק ליד

אולי גם היא חושבת

איתי להיעלם, רוצה איתה לבד"

-

ואז ראיתי אותו....

הילד הכי יפה שפגשתי....

זה אולי ישמע לכם קיטשי אבל

אני חושבת שאני מתאהבת...3>...

"אז מה?...עושים בייביסיטר?"שאל מגחך.

"אגב...את שרה יפה מאוד"צחקק.

"את אדומה"הבחין וחייך.

"זה חמוד"הוסיף. "ניקולאס"אמר והושיט את ידו.

"רז"מלמלתי והושטתי גם אני את ידי.

"רז...רז זה שם יפה"חייך הוא.

"מאוד"מלמלתי.

"רק חבל שאת כזאת מכוערת"הגיע איזשהו מטומטם שכנראה חבר של ניקולאס.

ניקולאס הסתכל עליי במבט מרחם והלך עם הילד השני.

' איזה ילד מטומטם 'חשבתי,

ואילו ניקולאס הסתובב וחייך אליי חיוך משועשע.

' בחיי האנשים כאן מוזרים יותר מהאנשים שיש בחיפה.. 'חשבתי לי.

גיחחתי למראו המעוצבן של הילד ההוא כאשר הבחין בי.

- - -

כשחזרנו הביתה הבית היה מסודר להפליא.

"עשיתם עבודה טובה"צחקתי והרמתי אגודל מעלה.

"תודה"חייכה אליי לירז.

"לכי לראות את החדר שלך"אמרה בחיוך מרוח על פניה והצביעה על הקומה למעלה.

"טווב"מלמלתי בגיחוך...היא נהייתה קצת מוזרה.

"ואוו"אמרתי כאשר הגעתי לחדר.

הוא היה מדהים!!!

הם בטח כל-כך התאמצו בשבילי!!

"תודהתודהתודהתודה!!!"קפצתי על טום ולירז בחיבוקים ונשיקות.

בחדר היה צבוע בכחול אדמדם כזה...

המיטה הונחה בעדינות ליד החלון והסדינים התאימו לצבע של החדר.

ולצידה הייתה שידה בצבע כחלכל.

בצד המקביל למיטה הונח שולחן הכתיבה שלי עם מחשב חדש.

ועל יד המחשב היו מדפים מחוברים לשולחן ששם היה הציוד החדש שלי לבצפר.

ובין השולחן כתיבה והמיטה הונח שטיח אדום פרוותי.

ועל יד השטיח היו שלושה פופים בצבע כחול.

מעל השולחן היה טלוויזיה מחוברת לקיר.

והארון הענק שלי היה מהקיר ולידו היתה דלת שמובילה לאמבטיה משלי.

ועוד כמה דברים שאין לי כוח לפרט עליהם.

"זה החדר שלי נכון?"שאלתי.

"ברור"אמרה וחייכה.

גם טום חייך.

"חצי מהעבודה שהייתה כאן הוא עשה"אמרה לירז והצביעה על טום.

"יופי"גיחחתי ונכנסתי פנימה.

"זה לא ממש מעניין אותך הא?"שאל טום מצחקק.

"נעע לא ממש"עניתי.

"אוקיי רק שתדעי מחר את מתחילה בצפר"אמרה ונזכרתי.

היום זה היום האחרון של חופש גדול.

"ויי"קראתי במלמול והם יצאו מחייכים.

- - -

"טוב יאללה...תלכי להתקלח ומחר מצפה לך יום חדשדש"חייכה לירזי והלכה מהחדר.

שדרך אגב נתקעתי בו כל היום.

"טוב"מלמלתי ונכנסתי למקלחת.

"קחי מגבת"צעקה לי.

נזכרתי במגבת ויצאתי לקחת אותה.

- - -

-למחרת בבוקר-

"רזושש...לקוםם"קראה לירז מלמטה.

"קמתי,קמתי"קראתי בקול צרוד ועייף.

קמתי בשקט בשקט ונפלתי על הצעד הכמעט ראשון שלי בבוקר.

נפילה כזאת שגרמה לרעש נוראי.

"הכל בסדר שם למעלה?"שאלה לירז בבהלה.

"כן,כן"מלמלתי מחזיקה בראשי הכאוב.

קמתי לאט לאט ונכנסתי למקלחת במחשבה של..

'אוי ואבוי..היום הראשון ללימודים בבצפר חדש...זה לא יצליח לי.'

' תרגיעי ילדה...את תצליחי..יהיו לך הרבה חברים אחרים ונחמדים ' קולי האחר קפץ בראשי.

' בחייך,תחשבי על הסיכויים הקלושים שזה יקרה 'קולי ה-2 החזיר תשובה.

' יהיה טוב מאמי...רק אל תילחצי...ואת תפסיקי להלחיץ אותה' קפץ הקול ה-1 שלי כמחזיר אש.

"אוףף"מלמלתי לעצמי בשקט בשקט..

- - -

זה מה שלבשתי-

- - -

לירז הסיעה אותי..

"להתראות רזי מותק"

"ביי...ותפסיקי לקרוא לי ככה...אני אחות שלך לא הבת שלך"גיחחתי.

"אז מה?...אני אוהבת את ההרגשה הזאת בנינו

עכשיו לכי לבצפר שלא תאחרי לי ביום הראשון"חייכה אליי

ותפסה אותי בכוח לנשיקה במצח.

איזה מביךך.....

ואם מדברים על מביך...

יואו..פתחתי את הדלת על איזשהו ילד מסכן בבטן.

"אני מת"מלמל ונפל על האדמה בעודו מתקפל.

"תעזרי לי לקום"אמר בוהה בי כאשר יצאתי מהאוטו

ולירז כבר נסעה מזמן בעודה מגחחת.

הושטתי לו את ידי במבוכה

והוא תפס את ידי וקם.

זה היה קצת כבד.

"אני מצטערת"מלמלתי ובאתי ללכת.

"זה בסדר..."אמר וחייך.

"אני מכיר אותך מאיפהשהו"אמר בשאלה.

"תאמין לי...אם היית מכיר...אז לא היית בין החיים"צחקקתי לעצמי בשקט והוא גם צחקק.

"ובכן...למה?"שאל.

"כי ככה אני...מגנט לצרות"מלמלתי והוא הפך לאדום מרוב זה שהוא צחק.

"מה מצחיק?"שאלתי.

"הוו כלום..."גיחך.

'בחיי....ככל שאני מתקרבת לאנשים כאן..הם נראים לי מגוחכים יותר ויותר'חשבתי לעצמי

והוא הסתובב אליי בפניה חדה.

"אני מגוחך בעיניך?"שאל.

"קצת כן"מלמלתי זה היה כאילו

קרא את מחשבותיי.

"יופי"צחק.

"או-קיי"מלמלתי כלא מבינה ונכנסתי למבנה.

"שלום,את בטח רז אליאן"צצה לה משום מקום המנהלת.

"כן,כן"הסתובבתי אחרי צרחה עמוקה שבאמצע עמד ניקולאס וצחק.

"אין צורך לבהלה"חייכה המנהלת בהבנה.

"טוב שאמרת לי"מלמלתי אחרי כדקה של הלם.

"בואי הכנסי למשרדי...נדבר שם"חייכה אליי שוב והובילה אותי אל משרדה ה'צנוע'

"אני טובה בביוף...המנהלת החדשה שלך...

אני מבינה מסיפוריה של אחותך שאת הגעת ממקום בו אימך לא יכלה לטפל בך.

האם אני צודקת?...תרגישי חופשיה לתקן אותי"אמרה והניפה בידה בצורה כה מסודרת.

"נכון...היא צודקת"עניתי ברשמיות שהפתיעה אותי.

"ובכן שמענו גם כי את מיוחדת"חייכה אליי קלות.

"מיוחדת?"נדהמתי.

"כאילו בתור מוגבלת?"הוספתי בכעס.

"לאלא...בחיי לא...איזה שפה!

..לא בצורה הזו אלא בצורה חיובית אחרת.."

אמרה ונדהמה לגלות את אוצר המילים הרחב שלי.

"ואיזה בדיוק צורה חיובית?"שאלתי.

"כישרונית נורא"אמרה בחיוך.

"אהא..אני כישרונית...כן את זה סיפרה לך לירז אמנון?..אחותי הגדולה?"שאלתי מגחחת.

"כן...אני גם מאמינה בכך"הוסיפה בחיוך ושילבה את ידיה.

"אז את פתטית"גיחחתי.

"סליחה?"שאלה המומה מהמשפט האחרון שפלטתי.

"א..לא..ני...אני מצטערת"מלמלתי בבושה.

 ואז היא חשבה שהיא הבינה.

"ניקולאס!!!"צרחה צחרה נוראית.

"כן המנהלת"נכנס בחיוך לחדר.

"למה אתה עשית זאת?"שאלה כועסת.

"רגע..עשה מה?"שאלתי לא מבינה.

"כן..המנהלת..עשיתי מה?"גיחך.

"הוו..איתך אני אדבר מאוחר יותר"אמרה טובה המנהלת והוא יצא בחיוך מרוח שהתפרס על פניו.

"אוקיי אז איפה היינו?"שאלה כאשר יצא.

הסתכלתי עליה בגיחוך.

- - -

'המנהלת הזאת יכולה להוציא את כולם פה מדעתם'חשבתי לעצמי בצחקוק.

"את לא היחידה שחושבת ככה"ילדה אחת מאחוריי הגיחה.

"סליחה?"שאלתי לא מבינה כאשר הבנתי שהיא פונה אליי.

"סליחה,לא הצגתי את עצמי..מיטל"חייכה והושיטה את ידה.

"רז"מלמלתי והושטתי את ידי גם אני.

היא צחקקה ואמרה

"אם את רוצה בואי איתי...גם ככה משעמם לי וכולם מתחמקים ממני"גיחחה.

"למה מתחמקים?"שאלתי.

"כי אפילו אני לא יודעת"מלמלה בתוך כדי מחשבה.

צחקקתי ואמרתי

"סבבה"והלכנו לטייל טיפה.

"אז רז כן?..מה את עושה בבצפר 'עתידים'?"שאלה כמתעניינת.

"עברנו מחיפה לכאן וזהו"מלמלתי.

"אהא...סיבה מיוחדת??"שאלה מחייכת.

"לא,למה?"שאלתי.

"כי..סתם"הוסיפה. "היייי!!!...מיטל!...בואי הנה"צעקו כמה ילדים מאחורינו.

"היייי..הנה אתם!!..למה ברחתם לי??"שאלה כמעט בצעקה.

"אבל הנה אנחנו"קרין חייכה במתיקות.

"כן..הנה אתם"אמרה בכעס והתיישבה ליד הילדה הבלונדינית.

"שני תעשי מקום"מלמלה.

"תכירו זאת רז היא הילדה החדשה כאן"חייכה אל כולם.

"אהלן רז...אני גיא"חייך והושיט את ידו בקריצה.

"גיא!"כולם צעקו עליו.

"סליחה"מלמל.

"ניקולאס"קרץ גם הוא.

וכולם הסתכלו עליו במבט עצבני.

"שני"

"קרין"

"מאור"

"מורן"

הציגו אחד אחרי השני כולם את עצמם.

"א..אוקיי.."מלמלתי.

'טואובב...אולי לא כולם כאן מוזרים'חשבתי לעצמי

 וכולם בהו בי...שוב.

'למה כולם בוהים בי לעזעזל??...זה כאילו נפלתי מהירח..

תפסיקו להסתכל עליי!!!'חשבתי לעצמי שוב ופתאום כולם הפנו מבטם.

אמאא..

"אני צריכה ללכת...ביי"מלמלתי ומיטל ישר קפצה.

"אני אבוא איתך"בחיוך.

נאנחתי והיא ישר חייכה והצטרפה אליי.

- - -

"תגידי מיטל.."מלמלתי.

"ממ..."הסתכלה עליי במבט חמוד.

"מה הולך פה?...כולכם מתנהגים כלכך מוזר"אמרתי

והיא נחנקה מהקפה.

"מיטל את בסדר?"שאלתי מגחחת טיפה.

"הוו..אני בסדר תודה..."חייכה אליי.

"אני צריכה ללכת,נדבר כבר הא?"שאלה בלחץ.

"טובב"גיחחתי והיא ברחה ישר החוצה.

"הכיתה נמצאת שמ...אוחח לא משנה"מלמלתי.

'נו...ידעתי...כולם כאן מוזרים..ממחר אני עוברת בצפר'חשבתי.

הסתובבתי והלכתי לכיתה.

- - -

"מיס אליאן?...את איתנו?"שאל המורה בכעס כאשר הנחתי את ראשי על השולחן.

"הא?..מה?..כן בטח.."מלמלתי ספק לו ספק לי.

"גברת צעירה!...שימי לב לשיעור..

את לא הגעת לכאן בשביל לחמם את הכיסא"אמר המורה בכעס.

"כן..כן.."מלמלתי והתיישבתי בתנוחה נורמלית.

"ובכן...בואו נמשיך"מלמל המורה ובלע את רוקו בלחץ.

מה יש לו??...

"פסטטט..פסטטטט"קראה לי שני מאחור.

"מה?"שאלתי בלחש והסתובבתי אחורה.

"קחי"מסרה לי פתק סגור ומקומט מעט.

"מה זה??"שאלתי.

"מיס אליאן שוב הפרעות??..."שאל כועס.

"לא אנ.."

"החוצה!"

הסתכלתי עליו במבט רצחני בעיניים

תפסתי את התיק שלי,קמתי ופסעתי לעבר היציאה.

"ותשיגי לי אישור על ההפרעה מהמנהלת"הוסיף

ויצאתי עצבנית טילים!.

- - -

כשבאתי להיכנס לחדר המנהלת

אז חשבתי לעצמי אולי אני אברח ובאתי ללכת.

"גברת אליאן!היכנסי בבקשה"שמעתי את קולה של טובה בביוף...המנהלת.

שיט-שיט-שיט-שיט!!..

הפתק שהיה בידי נפל.

"רז מתוקה..נפל לך משהו"מלמלה המזכירה בהיסח דעת והמשיכה להקליד.

"הווו"מלמלתי ותפסתי את הפתק ששני הביאה לי.

כשבאתי לפתוח את הפתק המנהלת קראה לי.

"היכנסי בבקשה מה נעמדת שם?"

"אוה..כן"מלמלתי ותחבתי את הפתק אי שם בכיסיי.

- - -

"היי"קראה לעברי שני.

"הי"מלמלתי וניסיתי להתחמק.

"אז.."נעמדה מולי.

"אבל א...ש....לברו..."מלמלתי ובהיתי בה כעל מטורפת.

"אוי לא משנה"אמרתי משלבת ידיים.

"מה את רוצה?"שאלתי.

"קראת את הפתק?"שאלה בסקרנות.

"לא...מה שמזכיר לי.."אמרתי והוצאתי את הפתק.

"חכי"אמרה והחזיקה בפתק יחד איתי.

"תקראי אותו כשאני לא אהיה בסביבה..

ככה זה יהיה יותר מסתורי"חייכה אליי.

'האנשים המוזרים שיש כאן...'חשבתי לעצמי והנדתי בראשי לשלילה.

"התכוונת אליי?נעצרה.

"סליחה?"שאלתי לא מבינה.

"אמרת 'האנשים המוזרים שיש כאן...' אז התכוונת אליי?.."שאלה.

"מ..מה...מה??..איך??...אני לא אמרתי את זה בקול"מלמלתי מפחדת.

"אנ.."

"אמאא...עזבי אותי!"נבהלתי כאשר התקרבה.

"יש לי משהו לספר לך"אמרה במלמול.

"אנ..אני צרי..חיי.אני הולכת"אמרתי והלכתי .

פתאום הרגשתי משהו קשיח נופל על ראשי.

 

 

- - -

 

עד כאן כן?....

בבקשהבבקשה תעשו מנוים...

זה יעשה אותי מאושרת=)

-

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

 

הצטרף כמנוי

בטל מנוי

 שלח

-

ועוד משהו?...

תגיבו לפרק...בכל זאת פרק ראשון וזה

אני מאוד מקווה לשמוע הערות בונות..תודה

נכתב על ידי לילוש הכותבת , 25/7/2009 08:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פ.ו.ס.ט-ד.מ.ו.י.ו.ת


אז בואו נתחיל...

 

שני דהן-

בת 15

 

מורן וייסמן-

בת 15 וחצי.

 

מיטל עמירם(תופיע בהמשך)-

בת 16

 

קרין דולב-

בת 15.

 

גיא דנינו-

בן 16 וחצי.

 

רז אליאן-

בת 15

 

רוני אלטרמן-

בת 15 וחצי.

 

לירז אמנון-

בת 32

 

טום אמנון-

בן 37

 

 rossthomas1.jpg Ross Thomas image by omgitsmichaelax0

ניקולאס פולארד-

בן 17

 

מאור לוי-

 

 

יהיו עוד דמויות בהמשך אבל בנתיים אלה הדמויות שאתם צריכים לדעת עליהם.

 

אני מחכה לעיצוב אז בנתיים..-

נכתב על ידי לילוש הכותבת , 24/7/2009 19:09  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

858
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילוש הכותבת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילוש הכותבת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)