היום לחברה מאוד טובה שלי יש מומולדת , ואני ניסיתי לעשות משהו , לתאם (עם החברה השניה שאיתה אנחנו שלישיה כזאת) .
אבל לללללללללללאאאאאא .
הכל חייב להתחרבש לעזעזל 
לכל אחת יש בעיה אחרת ואני פותרת אותן אחת אחרי השניה .
לקחתי את תפקיד ה"מנהיגה קשוחה אך תומכת ורגישה" או בקיצור : מקאת"ו .
זה כמעט תמיד ככה , ואני באמת נהנת ואוהבת לעזור לחברות שלי , כי אני אוהבת אותן ומכירות את הבעיות שיש להן מההורים שלי (את רובן) , אבל הפעם כמעט השתגעתי עד שהגענו למסקנה לאן אנחנו הולכות ואיך ומתי ...
כבר חשבתי ואנחנו יוצאות אבל לא!!! ההורים של ילדת המומולדת נזכרו שיש לה מומולדת והחליטו שהיא לא הולכת איתנו אלא איתם . ////=
וברצינות שזה לא נשמע כמוהם כי יש לה הורים מה זה נשמות (וזה לא מונח שאני נוהגת להגיד הרבה על אנשים , אבל הם באמת כאלה) .
ובאמת , אבל באמת באמת , שנמאס לי .
ועכשיו במקום ללכת לגן שמואל עם חברות ולהנות , אני יושבת וכותבת פוסט מתבכיין .
עריכה:
דיברתי עם אחותי הלא ביולוגית ואני מרגישה יותר טוב כי היא הזכירה לי שמצבי טוב יחסית למצב של אנשים אחרים .. 
אבל מצד שני 
אז יוליש ... אני מתה עלייך טילים 333 >
בבלוג זה
בכל הבלוגים
