אבא הביא לי מהעבודה שלו גליל עצום של נייר פצפץ. אני כל כך אוהב את אבא.
-פיסקה חדשה-
לפני שעה בערך חזרתי מבית הספר. הסיבה לכך שהייתי בבית הספר בחופש היא סיבה מיותרת ביותר: אני נבחרתי להיות אחד מהאנשים שכותבים את התסריט למסיבת הסיום של השכבה שלנו. לפחות זה לא מיותר יותר מיום מרוכז בן שלוש שעות בחיבור.
-פיסקה חדשה-
את התפקיד לכתוב את תסריט מסיבת הסיום קיבלנו על עצמינו ידידי דורון ואני בגלל שנאמר לנו שמי שלא ישתתף בכתיבת התסריט יהיה חייב להופיע בהצגה עצמה. מתוך הכרה ביכולות המשחק, השירה והריקוד שלנו נחלטנו שיהיה עדיף לכולנו שבמקום לעשות דברים מטומטמים על הבמה נכתוב לאחרים דברים מטומטמים שהם יעשו על הבמה.
-פיסקה חדשה-
למסיבת הסיום שלנו נבחר במאי צעיר. הבמאי הצעיר שנבחר למסיבת הסיום אמר לנו בפגישה הראשונה שהוא לא רוצה שתהיה לנו מסיבת סיום עם רעיון נדוש וקיטשי. לכן הוא הציע שנעשה את מסיבת הסיום על תכניות טלוויזיה שונות שאת שמן נשנה לשם הקשור איכשהו לבית הספר.
-פיסקה חדשה-
לפגישה שהתקיימה היום כל זוג היה צריך לכתוב מערכון אחד המבוסס על תכנית טלוויזיה. דורון ואני כתבנו תסריט שאותנו אישית מאוד הצחיק. בתסריט היו מעורבים בין השאר בובת גרב, שני תסריטאים, סנדוויצ'ים מרושעים עם מבטא צרפתי, מוש בן ארי, הומאז' לצלילי המוזיקה ואיש הלבוש בבגדי דבור שרץ מצד אחד של הבמה לשני.
הדבור קשור לזה שבכל טקס בבית הספר מופיע דבור ורצינו להכניס הווי בית ספרי לתסריט.
-פיסקה חדשה-
היום הגשתי לבמאי את התסריט שלי ושל דורון (דורון נמצא בפולין ולכן לא היה יכול להיות בפגישה היום). הבמאי, מאיזושהי סיבה מסוימת אמר שהתסריט מוזר וסוריאליסטי מדי ושהוא לא חושב שנשתמש בו. בהמשך הפגישה, אחרי שהצעתי ששיר הסיום של המסיבה יהיה אות הפתיחה של תכנית הרדיו "ארבע אחרי הצהריים", הבמאי צעק עלי שהוא בטוח שבעתיד אני אהיה במאי של הצגות פרינג' כושלות ושיזרקו עלי הרבה עגבניות.
-פיסקה חדשה-
בזמן האחרון התחלתי לשמוע את הפסקול של גבירתי הנאווה.
-פיסקה חדשה-
אני רוצה לפנות לקוראים של הפיסקה הקודמת: הבלוג הזה הוא בלוג שנועד כדי להוציא את רגשותי החבויים ואת מחשבותי על עולמינו הקודר. בבקשה, אל תשתמשו במה שכתבתי בפיסקה הקודמת נגדי. בבקשה.
-פיסקה חדשה-
בנוסף לכך, אל תשתמשו במה שאני הולך לספר עכשיו כנגדי: אתמול הייתי במפגש ישראבלוג.
-פיסקה חדשה-
הסיפור הוא כזה, ביום שלישי בערב הזמין אותי ידידי נאדב למפגש ישראבלוג שהתקיים אתמול. בגלל שאני גר ברמת גן, ובגלל שלא היה לי משהו יותר מרגש לעשות בבוקר החלטתי להצטרף אליו. נאדב גם ביקש ממני להזמין את ידידנו המשותף בנישי למפגש. לכן נאלצתי להתקשר לבנישי בבוקר יום רביעי. השיחה בינינו היתה בערך כך:
בנישי (בקול מנומנם): הלו?
רוני: היי. זה אני. הערתי אותך?
בנישי: כן.
רוני: יופי. זאת היתה המטרה. רוצה לבוא היום למפגש ישראבלוג?
בנישי (מתעצבן): התקשרת אלי בשביל להזמין אותי למפגש ישראבלוג?!
רוני: כן. תבוא. בבקשה.
בנישי: אני? מה אני אעשה במקום המטונף הזה לעזאזל?! יש לי חיים אתה יודע!
רוני: אני אביא לך נייר פצפץ.
בנישי: מתי נפגשים?
-פיסקה חדשה-
בגלל שאני ובנישי הרגשנו כבר מספיק אומללים בנוגע לזה שאנחנו הולכים למפגש ישראבלוג החלטנו לסכם שאנחנו מתכחשים לעובדה שיש לנו בלוגים, ושאם מישהו ישאל אותנו, הגענו כי נאדב סחב אותנו.
-פיסקה חדשה-
כשהגענו לעזריאלי גילינו שכל המקום מלא בילדים וילדות לבושי שחורים עם שיער ארוך שמחזיקים כל מיני שלטים אדיוטיים ומשוחחים על רוקי, להקות מטאל וסיגריות. נאדב ובנישי היו רעבים ולכן החלטנו שהם ילכו לאכול ושאני אעלה למעלה לטאוור רקורדס לחפש איזשהו דיסק שחיפשתי. הדיסק שחיפשתי היה דיסק של זמר שקוראים לו ליאור ייני. ליאור ייני הוא זמר שהיה פופולרי בתחילת שנות השבעים. הוא ביצע בעיקר תרגומים לשירים אנטי קומוניסטיים שנכתבו ברוסיה הסובייטית. כשנכנסתי לחנות חיפשתי איזשהו איש שיהיה מוכן לעזור לי למצוא את הדיסק שחיפשתי. להפתעתי גיליתי שהרבה מהמוכרים סירבו לעזור לאנשים עם שיער ארוך, כי נמאס להם ללכת הלוך ושוב ממחלקת המטאל וחזרה. לכן הייתי צריך לחפש את הדיסק לבד.
-פיסקה חדשה-
בסוף מצאתי את הדיסק שחיפשתי. חיפשתי את הדיסק עם השיר "דומיה", שזהו תרגום לשיר רוסי כלשהו שאני מאוד אוהב. לשמחתי גיליתי שבדיסק מופיעה גם גירסת בונוס לשיר בצרפתית. נורא שעשע אותי שבדיסק מופיעה גירסה של שיר רוסי שמבוצעת בצרפתית על ידיד זמר ישראלי.
את השיר, דרך אגב, חיפשתי אחרי שגיליתי אותו באיזה תקליט של שירים ביידיש שיש לי.
-פיסקה חדשה-
בטאוור רקורדס פגשתי את הגדול מכולם: אבשה. אבשה הוא החבר לשעבר של אחותי או משהו בסגנון והוא גם האיש הקדוש ביותר עלי אדמות. פרטים על כך ניתן לקרוא בפוסטים קודמים יותר.
שאלתי את אבשה למה הוא מגיע למפגש ישראבלוג. אבשה ענה שהוא מגיע לכל מפגש פורום שהוא שנמצא בעזריאלי.
-פיסקה חדשה-
כשיצאתי מטאוור רקורדס עם הדיסק החדש שלי החלטתי שאני צריך חוט לסבתא סורגת. לכן התחלתי לשאול אנשים אם הם יכולים להביא לי חוט כלשהו, מתוך הנחה שהאנשים שהולכים למפגשי ישראבלוג בטח יסחבו איתם איזשהו חוט. בסוף הצלחתי להשיג ממישהי חוט בתמורה לכך שאתרום לה לפרו לתוך הקופה שהיא הכינה, קופה אחת מתוך אלפים של קופות שהסתובבו בעזריאלי בידי בלוגריות שבטוחות שהן נורא מקוריות. אחרי שהשגתי חוט התחלתי לשחק סבתא סורגת עם אבשה ועוד איזו מישהי. באותו זמן בנישי ונאדב פגשו אותי. אחרי שניה הם נעלמו.
-פיסקה חדשה-
אחרי כמה משחקי סבתא סורגת החלטתי לצאת ולחפש את נאדב ובנישי שנעלמו. יצאתי אל הגג שהיה עמוס בלוגרים ובלוגריות שחיפשו כל מיני גימיקים מחוכמים למשוך אליהם אנשים. אני חושב שהגימיקים הפופולריים ביותר היו שלטי "אני זונת חיבוקים" וכמובן, תרומות לפרו. את נאדב ובנישי לא מצאתי, אבל מצאתי חבורה נחמדה של אנשים נחמדים, שלא התבלטו יותר מדי, שאחד מהם הסכים לעזור לי למצוא את נאדב ובנישי. החיפושים נכשלו ולכן נשארתי עם אותם אנשים עד שחבורה של עולים מחבר המועצות הזמינו אותם לשבת, לנגן ולהשתכר איתם.
-פיסקה חדשה-
בשלב הזה הגיעה למקום ידידתי אירנה וחבריה הנחמדים שאת שמם אני לא זוכר. איתם ביליתי עד שנאדב ובנישי חזרו. נאדב סיפר לי שהוא ובנישי הזדעזעו מכמות הפריקים שהיו באזור ולכן הם ברחו לג'ויסטיק. בג'ויסטיק, ככה סיפר לי נאדב, בנישי הוציא 20 שקלים על משחק house of the dead כדי שהוא יוכל לשחק עם שני האקדחים בו זמנית. לפי מה שהבנתי הוא הפך לאטרקציה ואנשים הביאו לו כסף על המשחק המשובח שאותו ניצל בנישי לעוד משחקים של house of the dead, במקום לרכוש לו פרו.
-פיסקה חדשה-
בעקרון בשלב הזה, פחות או יותר הלכנו הביתה. לאזור בו אנחנו גרים מובילים שני אוטובוסים. האחד הוא 63 והשני הוא 60. שני האוטובוסים נמצאים בשני הצדדים הכי מרוחקים של עזריאלי. בהתחלה ישבנו במשך 20 דקות בתחנה של 63. בשלב מסוים הבחנו שעוברים הרבה אוטובוסים של 60. לכן החלטנו ללכת ולחכות בתחנת האוטובוס של 60. כשישבנו בתחנת האוטובוס של 60 גילינו שעוברים פתאום אוטובוסים של 63, לכן החלטנו ללכת לחכות שוב בתחנה של 63. כשהגענו לתחנה הזאת עבר למזלנו אוטובוס 63. האוטובוס היה מלא ולא היה מקום לשבת. מאחוריו עבר אוטובוס 60 כמעט ריק.
-פיסקה חדשה-
אחרי הצהריים נפגשתי עם ידידתי הבית שמשית סשה. הפגישה כללה החלפת סביבונים, תחרות הורדת ידיים כדי לברר מי יותר חלש ופינקי. פינקי זהו חטיף דמוי ביסלי שנמכר רק בבית שמש. סשה הביאה לי שקית של פינקי במתנה, אותה אני מתכוון לפתוח רק באירוע מיוחד עד מאוד.
באותה פגישה גם הלכנו לאוזן השלישית, שם קניתי ב30 שקלים דיסק של נגן זורנה ישראלי. זורנה זהו חליל כורדי מסורתי ובדיסק הנגן מבצע קטעים כורדיים מסורתיים. בין הקטעים הבולטים בדיסק: "ווארא ווארא", הפותח את האלבום, "זיינה זיינה", "נורה נורה" ו"פדה פדה", הבאים אחד אחרי השני, והלהיט "בזל בזל".
-פיסקה חדשה-
ביום שלישי הלכתי למיונים שניים למודיעין. כשזומנתי למיונים הראשונים למודיעין מאוד הופתעתי, שכן את כל המבחן הפסיכוטכני שלי בצו הראשון פתרתי באקראי. במבחנים במיונים הראשונים למודיעין די התקשיתי ולכן פתרתי גם אותם באקראי מתוך מחשבה שאני בוודאי לא אעבור אותם. איכשהו זומנתי למיונים שניים.
-פיסקה חדשה-
בחלק הראשון של המיונים נלקחנו לחדר בו ישבו שני חיילים שסיפרו לנו על התפקיד שאותו אנחנו הולכים לעשות. הנה תמצית של התפקיד: אנחנו הולכים לעשות טירונות קצרה וסבבה במקום ליד סינמה סיטי, מה שדי סבבה. אחר כך הולכים לקורסים בני ארבעה חודשים שבהתחלה נשמעים נורא מפחידים אבל מתבררים כסבבה לחלוטין. אנשים מספרים שהקורסים האלו הם אחת החוויות הכי סבבה שיש. אחר כך משובצים בבסיסים שונים ברחבי הארץ, ניתן לבחור בין בסיס סגור, שלטענת אחד החיילים זה הכי סבבה לבין בסיס פתוח, כמו בקריה. עכשיו, התפקיד הוא לא תפקיד משרדי של לשבת מול המחשב, אלא מתחלקים לקבוצות עם חבר'ה ממש סבבה. אולי במקומות אחרים החבר'ה חנונים אבל במודיעין כל אחד מהם סבבה. ויש בין החברים הווי סבבה ואפשר גם ללכת אחר כך בסבבה לעזריאלי ולהעביר צחוקים.
-פיסקה חדשה-
החלק השני של המיונים היה ראיון אישי. אין לי מה לספר עליו כל כך הרבה חוץ מזה שאותו לא ניחשתי.
-פיסקה חדשה-
אני חושב שזהו להיום. עוד מעט אני הולך להדלקת נרות אצל סבא וסבתא.
גם אחותו של כצה חושבת שמרינה היא שמיטלר
בבי
רוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
