העולם של טווינקי

בליבי, שמורות מכל משמר,
טמונות תיבות, תיבות אוצר,
ועליהן אשמור כבבת עיני,
כי הן כל עולמי.

האחת, לבנה - צחורה,
כקצף הגלים,
והשנייה, משחור היא שחורה,
כשמיים הסוערים.

ובהן רגעים אני נוצר,
כי זיכרונות הם מה שאני שומר,
כך נחקקים הם בזכרוני,
והם כל כוחי.

ומדי פעם בפעם, כשאני בסביבה,
פותח אני כל תיבה,
ומוציא את מה שטמון בחובה,
וכך, מדי פעם בפעם, יוצא אני מתוך תיבה.

10.08.10