העולם של טווינקי

הכל קרה בשקט,
כאילו לא היה,
שום רחש לא בקע,
אף צליל לא נשמע.

הדמויות לבושות לבן,
כמלאכים יפים,
הלכו זה לצד זה,
ברגליהם הם יחפים.

עיניים נוצצות,
שפתיים נעות,
אך לא מלחשות,
רק במבט הם נפגשים.

נפגשים,
שוב - כמו חברים,
חזרה לימים בעבר הרחוק,
שם עוד נשאר הצחוק.

אל הימים בהם היה טוב,
אל אותם רגעים,
הרגעים שלא יחזרו לעולם,
שהלכו ואינם.

אט אט ידיהם הם מרימים,
כמו שבועה הם נשבעים,
הישמר לך והישמר גם אתה,
לא ניפרד - שניהם מבטיחים.

ושוב - כמו חלום בלהות,
כובש השחור את הלבן,
הכל נשאר כמו שהיה,
בדממה.

08.12.09