העולם של טווינקי
על חיים, מוות ומה שביניהם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2010
עם הרוח
הרוח נשבה על פני הנוסעים, הייתה זאת רוח האביב של חוף הים, והם נאלצו לצמצם את עיניהם כנגדה ולסוכך בידיהם כנגד השמש. במושב האחורי נצמד ראש אל החלון והביט במראות החולפים על פניהם במהירות. חוף הים. אנשים משחקים. אנשים רצים. כלבים. ציפורים. עולם מלא חיים.
היאוש היה כמו תולעת, כרסם את ליבו, והוא הלך ונחלש עם הזמן. רק דבר אחד החזיק אותו, התקווה, היא הדבר היחיד שיכול להילחם נגד היאוש ההולך ומתעצם. הוא קיווה, הוא קיווה לחיים טובים יותר, הוא קיווה לשינוי, הוא קיווה לשמוח, הוא רצה ללכת כמו הרוח. לנשוב לפה, לנשוב לשם, לבחור את המקום בו יהיה עכשיו. אבל הרוח באה וחלפה, ואותו היא לא לקחה. הוא נשאר במכונית שנוסעת לאורך החוף לכיוון חיים מייאשים, אילו רק יכל היה יוצא וחי כמו הרוח, אבל הוא לא יכל.
"אולי..." מלמל לעצמו.
לא הייתה אפשרות, הוא ידע את זה, הוא רצה את הבלתי אפשרי. אבל הוא רצה אותו יותר מכל דבר אחר, וזה ניתק אותו מהמציאות.
"אולי... אולי..." הוא המשיך למלמל.
הנוף מחוץ לחלון התחלף עכשיו ומימינו ומשמאלו צצו נתיבים ומכוניות, אנשים זרים ולכל אחד חיים אחרים. הוא שקע באפלה. הוא שקע בתוך עצמו, נכנע לייאוש שלו. הוא וויתר.
אין כבר רוח. אין כבר ים. אין כבר תקווה. חזר ואמר לעצמו.
זה היה בלתי אפשרי, הוא ידע. אבל לפעמים הבלתי אפשרי מתגשם, אולי הרוח הביאה אותו.
לצידם חלפה עוד מכונית, אבל הפעם לא היו שם פנים זרות. מעבר לחלון נראו הפנים המוכרות והמחייכות שהאירו מחדש את התקווה. הניצוץ נדלק שוב ובער בחזקה.
הוא ירד מהמכונית, אל בית חשוך וקודר. אבל הניצוץ בער, לא היה משנה יותר כלום. החיוך, האהבה והשמחה החזירו לו את התקווה.
הוא התחיל ללכת, צעד אחר צעד. כשהגיע לשער נשבה הרוח בגבו, הוא הלך עם הרוח. וזה כל מה שהיה חשוב לו, ללכת עם הרוח.
| |
| כינוי:
Twinky
מין: זכר
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
