העולם של טווינקי

עכשיו זה מתבהר,

מול עיני מתחיל להסתדר,

ואני ממצמץ מהאור העצום,

אבל בפחד לפספס את הרגע הקסום.

עכשיו זה מתבהר,

אני רואה הכל מהר,

הבטחת, שיקרת,

אכזבת, אבל קיימת.

עכשיו הכל נראה בבהירות,

גם מה שנאמר בלילה, בקרירות,

מה שאזכור, לעולם לא אשכח,

אבל אתה הבטחת, ומזה לא תברח.

השמש עולה, השחר מפציע,

ואני עוד כואב את האהבה ואת פצעיה,

אך ללא ספק יבוא היום,

עוד נגשים שנינו את אותו החלום.