RSS: לקטעים
לתגובות
<<
אוקטובר 2011
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2011
אהדה כל אחד מוצא את דרכו, בשלב זה או בשלב אחר. כולם מטיילים על אותו שביל עד שהם מוצאים את היציאה שלהם, הדרך שלהם. השביל ללא-סוף, כך אנחנו קוראים לו, כי אנחנו יותר ותיקים ואנחנו קובעים את הדברים האלה. אנחנו כבר לא הרבה, רובנו כבר מצאו את הדרך, אבל נשארנו קצת. אנחנו נפרדים לעיתים קרובות יותר ויותר כדי לחפש את הדרך, זה כבר לא פשוט להתמודד בלי דרך בתקופה הזו. באחת הפעמים האלה פגשתי אותו, היחיד שהשביל ללא-סוף הוא הדרך שלו. הוא נאלץ לגלות אותו בגיל צעיר, הכי צעיר מכולם. לעולם לא הייתי שורד, אבל הוא שרד. זה הרשים אותי. הוא הרשה לי לצעוד לצדו, בדרך שלו. טוב, בהתחלה הוא קצת התנגד, הוא לא רצה לעקב אותי, אבל התעקשתי. זה היה מדהים. אבל רק הוא יכול להתמיד בדרך הזו. נפגשתי בו עוד כמה פעמים מאז, דרכינו הצטלבו. ולעולם לא תעזוב אותי התחושה הזו, כמו ברגע הראשון שפגשתי אותו. אהדה. שילוב של הערכה, עם הרבה אהבה, הזדהות, שמחה, ואפילו קצת קצת עצב. אבל רחמים לא היו שם, הוא לא מהסוג שאפשר לרחם עליהם.
במסעותיי הרבים ברדיפה אחר אותה אמת, אותה דרך, גיליתי שגם אני נרדף. שגם אני אמת או דרך, וגם אותי מחפשים. הייתי שבור ורצוץ בכל פעם שלא מצאתי, מאוכזב מכל מסע שווא, בודד ומיותר. ולבסוף, הגעתי לצומת, שתי הדרכים היו שלי, אך כל אחת הובילה לכיוון אחר. הייתי אובד עצות. לאן ללכת ? לאן לפנות ? עד שמצאתי את דרכי, הן שתיים. כל כך שונות, ובכל זאת כל דומות, וכל אחת מהן קוראת לי. רגליי רוצות לטעום כבר את הצעדים האלה, הבטוחים והבוטחים, אלו שלעולם ילכו. ואז הוא הופיע, כי זו דרכו, להופיע כשצריך. לא היה צריך הרבה מילים. כבר ידעתי את הדרך, הדרך הנכונה והבטוחה, זו שתתאים לי. ושוב הוא חלף על פניי, ממשיך במסעו הארוך שלו, לא מסתכל לאחור. ואני פתחתי במסע שלי, בדרך הנכונה שלי, הדרך לאהוד.
| |
| כינוי:
Twinky מין: זכר
|