"יש לך הודעה אחת חדשה" צייץ המחשב לחדר החשוך.
נשמעה תזוזה במיטה, ריילי התעורר, שעון ההולגרמה ציין שהשעה כבר 12:37 ושהוא ישן במשך 4 שעות ו16 דקות. תודה לא היה צריך להגיד לשעון הזה, הוא הסתדר גם בלי זה. ריילי פתח את התריסים, באמצעות השלט, כמובן. ארוחת הבוקר הייתה כרגיל, שוקו מהמכונה בתוספת איזו עוגה לא מזוהה תוצרת אוטומטית. לאחר שסידר וניקה את הבית הוא נזכר בסיבה שהוא התעורר, הודעה.
הוא פתח את המחשב, שקיבל את פניו יפה וציין שהוא צריך לישון יותר, ריילי התחמק וביקש לראות את ההודעה שהעירה אותו, המחשב התנצל ואמר שבפעם הבאה הוא יחשוב לפני שהוא פולט ככה דברים כשהוא ישן. ריילי רצה להגיד שזה בסדר ובמילא הוא היה צריך לקום כבר, אבל הוא בחר שלא, המחשב סוף סוף העלה את ההודעה.
"שלום" נראתה דמות על המסך "כאן הברון מינכהאוזן, נשלחתי אליך כדי לספק לך יום מפתיע במיוחד, אנא הוצא אותי מהריבוע הזה".
"להוציא אותו מהריבוע ?" תהה ריילי "הוא מתכוון למסך ? זו טכנולוגיה חדשה ?".
"מחשב, תבדוק אם יש טכנולוגיה להוציא ולהכניס דברים למסך" פקד ריילי, אך בהיסוס.
"אין, אדוני".
'אולי זה וירוס' חשב ריילי לעצמו 'מצד שני, זה מתוחכם מדי בשביל וירוסים, הם בדרך כלל פשוט מתאבדים על החומה. אולי זה וירוס מאולף, מהסוג הישן, אבל חשבתי שהם כבר נכחדו. נו טוב, נעזוב את זה לבינתיים'.
הוא באמת רצה לעזוב את זה, אבל זה לא הניח לו. עד שהצליח להוציא את זה מהראש ולעבוד קצת, זה שוב צץ על המסך. אותה בקשה, תוציא אותי מהמסך. ריילי כבר החל לחשוב שזו איזו בדיחה, אבל הוא לא ידע מי היה יכול לשלוח לו את זה. בלילה ההודעה שוב חזרה, ריילי ניסה להתעלם ולחזור לישון, הוא ניסה להגיד למחשב שיסגור את זה, הוא אפילו ניתק את החשמל, כלום לא עזר. לבסוף מתוך יאוש, הוא קם, הכניס את ידו למסך ושלף את הדמות הזו. סוף סוף שרר בחדר שקט. ריילי רצה לחזור למיטה אבל הדמות החלה לדבר.
"הו, ובכן הוצאת אותי, סוף סוף" צעקה הדמות "כבר חשבתי שאני אשאר ככה לנצח. ובכן, מה שמך ?"
"ריילי, ואני רוצה לישון".
"מה פתאום לישון באמצע היום ?" תהתה הדמות "כמו שבוודאי שמת לב, אני הברון מינכהאוזן, אבל אני בטוח ששמעת עליי רבות".
"עכשיו לילה, ואין לי מושג מי אתה, הדלת שם" ענה ריילי בכל מנומנם ממעמקי מיטתו.
"איזו גסות, איזו בוטות" נפגע הברון "ובכן, אין לי ברירה אלא להעיר אותך ונצא יחד למשימתנו".
"אני בספק אם תצליח להעיר אותי, אפילו פיל זועם לא יעיר אותי עכשיו".
"גם לא פיל זועם, מה ?" קרא הברון "הבה נבדוק את זה".
ריילי כבר שקע בשנת ישרים כשהברון חזר, מלווה בפיל, שאמנם לא נראה זועם אבל לצורך זה הביא הברון גם חנית שנכנסה ישירות לחדק של הפיל.
"והרי לך, פיל זועם !" קרא הברון, אבל ריילי לא שמע, היה שם פיל זועם שצווח בקולי קולות.
להוציא את הפיל הזה מהבית לקח לריילי כמה שעות, אבל זה הרגיש בשבילו כמו כמה שנים, בהם הזדקן ולמד על החיים. אולי בעידן החדש זה לא קורא הרבה, אבל ריילי באמת הרגיש כאילו חייו הפכו לסרט.
"טוב, הברון אמממ... מינכה... מינכה... הברון, מה רצית ממני בדיוק ?"
"לצאת להרפתקה כמובן" ענה הברון "עליי להגיע לירח במהירות המיידית, ונאמר לי שתסייע לי במבוכי העידן המפחיד והמרתיע הזה".
"להגיע לירח זו לא בעיה בכלל, כל שעליך לעשות הוא לסוע לשדה התעופה הקרוב ולעלות על מעבורת".
"הא הא ! אם כך אתה אומר שאתה מפחד לצאת איתי לאחת מההרפתקאות הנועזות בהיסטוריה !"
"לא, לא, לא אמרתי את זה. פשוט אמרתי שזו לא הרפתקה".
"לא הרפתקה ? לא מספיק לך שנשגר את ראשינו בתותח, את רגלינו במעבורת ואת ידינו בכדור פורח ? היש לך דרך יותר נועזת להגיע לירח מזו ?" שאל הברון מינכהאוזן כמעט בבכי.
"לא, וודאי שאין דרך נועזת מזו" ענה ריילי, מנסה להרגיע את הברון "אך למה לעשות כך ?".
"כי אנחנו יכולים, כמובן" ענה הברון בחיוך רחב ומלא, שהסתיר לגמרי את מצב רוחו הקודם.
ריילי לא האמין למראה עיניו כשהתייצב הברון מולו עם מספר קופסאות, שני תותחים, כדור פורח ופתק לדוור.
"ראשים לתותחים, ידיים וגוף לקופסאות האדומות, ורגליים לקופסאות הכחולות" אמר הברון ברצינות מוחלטת.
"ברון, חשבת איך נחבר את עצמנו אחרי זה ?" שאל ריילי בהיסוס, לא מסתיר את סלידתו מהסכין הענקית שאחז הברון בידו.
"ריילי נערי הטוב, אף פעם לא תחשוב על המחר, זה יהרוס לך את היום" ענה הברון "וכשנגיע לגשר, הוא כבר ייפול".
"זה לא 'כשנגיע לגשר, נעבור אותו' ?" שאל ריילי, לא מוריד את עיניו מהברון.
"אותו הדבר" ענה הברון ללא התייחסות מיוחדת.
"ובכן, ריילי, שנצא לדרך ?"
כשראשו בתוך התותח, תהה ריילי איך תגמר הרפתקה זו, אך תהיותיו נגמרו כשצעק הברון "לדרך !" והצית את התותחים. ריילי הרגיש פיצוץ קל שדגדג אותו מאוד בצוואר, אבל הידיים היו בקופסא והוא היה בשמיים, בדרך לירח. הברון צץ פתאום לידו, מחייך מאוזן לאוזן.
"מה אתה עצוב ?" קרא לעברו "הבט בנוף !"
על הירח היה קר, וריילי התלונן לברון שהם היו צריכים לשלוח גם ביגוד חם. הברון מצידו היה עסוק בהרכבת ידיו של ריילי, לקח לו שלוש פעמים עד שחיבר אותם נכון. אחרי זה, ריילי סוף סוף יכל לנשום לרווחה, הוא כבר לא התלונן על הביגוד.
"אז איך נחזור ?" שאל ריילי.
"ובכן" פתח הברון "זו למעשה כלל לא בעיה שלי, אני לא צריך לחזור, עליי להישאר פה".
"אבל מה איתי ?" שאל ריילי בזעם "לא חשבת על דרך שבא אני אוכל לחזור הביתה ?"
"למען האמת לא" ענה הברון "אבל עכשיו כשאתה מציין את זה, אם אין פה כוח משיכה, וכדור הארץ מספיק קרוב... כן כן... רעיון נפלא".
הברון עוד הרהר בדבר וריילי עמד בשקט ותהה למה הסכים לשטות זו.
"טוב, עמוד שם, ריילי" אמר הברון וריילי ציית.
הברון מינכהאוזן בעט בריילי בכל כוחו וריילי החל מתרחק.
"ראו את הפלא, זה עבד !" קרא הברון מינכהאוזן בקול, מקווה שריילי ישמע אותו "ובכן, זו הייתה הרפתקה נפלאה ומפתיעה".
הקטע משתתף בתחרות סיפורי גוזמאות בבלוג כתיבה נוצרת.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=12583627
בבלוג זה
בכל הבלוגים
