העולם של טווינקי

מעשיות ילדים,
הסופים תמיד טובים,
הנסיכה התחתנה,
הנסיך חזר מהמלחמה.

המכשפה מתה,
החיות השתחררו מקללתה,
הימים עוברים בשקט,
תמיד במתק.

והם חיים באושר,
ושוב יש יושר,
השלום חזר למקומו,
הבטח לעירו.

סיפורים יפים,
את הלב הם שובים,
הזדהות וחמלה,
הזדמנות לנחמה.

נחמה מחיים עגומים,
חיים לא ספרותיים,
אין שקט ולא שלום,
וכל מה שנשאר הוא רק חלום.

אך אותו חלום,
כמו השלום,
מהלב נבדה,
הוא רק אגדה.

21.09.09

הכל קרה בשקט,
כאילו לא היה,
שום רחש לא בקע,
אף צליל לא נשמע.

הדמויות לבושות לבן,
כמלאכים יפים,
הלכו זה לצד זה,
ברגליהם הם יחפים.

עיניים נוצצות,
שפתיים נעות,
אך לא מלחשות,
רק במבט הם נפגשים.

נפגשים,
שוב - כמו חברים,
חזרה לימים בעבר הרחוק,
שם עוד נשאר הצחוק.

אל הימים בהם היה טוב,
אל אותם רגעים,
הרגעים שלא יחזרו לעולם,
שהלכו ואינם.

אט אט ידיהם הם מרימים,
כמו שבועה הם נשבעים,
הישמר לך והישמר גם אתה,
לא ניפרד - שניהם מבטיחים.

ושוב - כמו חלום בלהות,
כובש השחור את הלבן,
הכל נשאר כמו שהיה,
בדממה.

08.12.09

כשהחושך מביס את האור,
כשהחלום הופך לסיוט,
כשאשר מעיפים שוב מבט לאחור,
רואים אותו לפתע.

הוא לא מגיע במהירות,
גם לא תראו אותו בבירור,
הוא לא יבוא לכל אחד,
אבל הוא מגיע.

אם תאמינו הוא יבוא,
אליכם הוא יגיע,
תדעו תמיד זאת,
כי לפעמים זה לא נראה.

זה מגיע,
הוא בא,
הנה הוא מגיע משם,
ניצוץ התקווה.

18.12.09

לאורך הים,
אנשים רצים,
לאורך הים,
אנשים צוחקים,
לאורך הים,
אנו נוסעים.

לאורך הים,
רק קדימה,
רק הלאה,
לאורך הים,
בקצב מהיר,
לא מביטים אחורה.

לאורך הים,
כי אנו נפרדים,
השמש כבר במעמקים,
נוסעים לאורך הים,
עוברים לתוך הערים,
נוטשים את החופים.

לאורך הים,
תנו לי לראות,
את כל המראות,
כל מה שקורה על שפת הים,
את השמחה, את העצב,
את האושר, את הכאב.

לאורך הים,
ברצוני לחוש,
לאורך הים,
בלב דמעות,
לאורך הים,
תנו לי לחיות.


"לאורך הים, אין גלים, יש עולם, שנשבר לרסיסים על המזח..." [לאורך הים, עופרה חזה].

04.04.10

בליבי, שמורות מכל משמר,
טמונות תיבות, תיבות אוצר,
ועליהן אשמור כבבת עיני,
כי הן כל עולמי.

האחת, לבנה - צחורה,
כקצף הגלים,
והשנייה, משחור היא שחורה,
כשמיים הסוערים.

ובהן רגעים אני נוצר,
כי זיכרונות הם מה שאני שומר,
כך נחקקים הם בזכרוני,
והם כל כוחי.

ומדי פעם בפעם, כשאני בסביבה,
פותח אני כל תיבה,
ומוציא את מה שטמון בחובה,
וכך, מדי פעם בפעם, יוצא אני מתוך תיבה.

10.08.10