זה מרגיש כאילו שהעולם משתגע, הכל הולך שולל אל תוך כלום ענק מסיבה מאוד פשוטה, נתתם לחיים שלכם להתנהל כרגיל מבלי לשלוט בהם כלל.
אתה חוצה את הכביש ומסתכל על האנשים מסביב, כולם עסוקים במשהו, כולם עושים משהו מיוחד, כל אחד בנפרד, בכל אדם נקודת האור הקטנה שמניעה אותו לזוז, ועד שלא נמות היא לא תצא משם.
אולי הדרך החדשה הזו דורשת לפניה נפילה כואבת שקשה להפרד ממנה, אבל מה שבטוח, זה עובד.
הפוליטיקה, חרא. הכלכלה, חרא. ביטחון, חרא. זכויות, חרא. חובות, תמיד יש עוד. נתנו לעולם כולו לנהל אותנו!
אנשים הולכים סחור סחור אחרי התפיסה הנורמטיבית לאיך לחיות את חייך נכון. טמטום, מי יודע מה הכי טוב בשבילי אם לא אני? אבל הבעיה היא שחייבים שלמות, חייבים הכרה והרצון לצאת מתוך הבועה. האנשים שעוצרים אתכם מנסים להחזיר אתכם אל דרך חסרת תלעות, מונעים מכם מסע יקר שככל שמזדקנים קשה להגיע אליו יותר. העולם לא רוצה סטודנטים ושכלתניים למניהם, האנשים בעולם רוצים. הכל סובב סביב כסף ואין כבר אהבה בינינו. במקום לבנות סכרים לשלום, שוברים את הכלים ורוצחים אנשים לחינם, אנשים שלעצמם היו רוצים חיים אחרים לכל אחד מהם חזון אחר.
העולם הולך להגמר בקרוב, כל כך הרבה שנאה, כל כך מעט אהבה.
לפעמים כל מה שצריך זה חיבוק מאמא כדי להיות מבוגר יותר שמעריך את עצמו, לפעמים זה לא מספיק.
אני חוזר אל אותו מקום בו אין לי את השקט שלי, אני חוזר אל אותה נקודה כל פעם מחדש, כאילו שהמעגל הזה לא נפרץ ורק פרמתי אותו קצת. אבל אני לא אתן לו לשבור אותי, אני רוצה לשנות את הכל, אני צריך את עצמי, עד הסוף.
אני הולך להציל את העולם הזה, לא משיח, לא אלוהים, אלא האנשים כולם.
חשבתם שהייתם שם כדי להדריך אותי
רק הייתם בדרכי
אתם טועים אם אתם חושבים שאהיה בדיוק כמוכם.
אנשים זקוקים לאהבה ולתמיכה, אם לכולם היה את זה העולם היה שקט יותר, במקום זה עדיף להתעסק בטריטוריות וכמה כסף יש.
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה