צצות המון שאלות בחיי בזמן האחרון, הצורך הזה לבטא אותן ולהפוך אותן למילים כתובות התחזק בתוכי והנה אני כאן כותב כבר לא מעט זמן לא מעט פעמים בשבוע.השאלה הבאמת עיקרית היא לא איך אני מתחיל להזיז הכל.. זה כרגע לא רלוונטי. איך אני מתגבר על עצמי?
התחלתי הרבה דברים בזמן האחרון, יישומים כאלה ואחרים שאני יכול לבצע. לדוגמא הטבעונות. החלטתי ללכת עם זה, חשוב לי שלא יהרגו חיות ויזהמו את הכדור הנפלא הזה לחינם. מה יוצא לי מזה? לרדת במשקל ולהרגיש יותר טוב עם עצמי. אבל יש בעיה אחרת בפתח. אומנם, טבעונות זה באמת לצאת מחיי המסגרת ולהפתח לעולם חדש שלא נגעתי בו, אבל אוטומטית אני חושב שאני יודע הכל. לא חקרתי מספיק ולא בדקתי מספיק. איזה דברים אני צריך להקפיד לאכול? שעות מסודרות וארוחות נוחות ומגוונות. במקום זה אני אוכל מפוזר, לא מקפיד אל התזונה הטבעית שאני מייחל לעצמי (
למי שמעוניין ללמוד על זה יותר), אין ארוחות מסודרות ואין חשיבות רבה לזמנים. אז נכון, זה מעולה לדעת את כל התיאוריה אבל איזה מן נהג אהיה בלי ניסיון? אולי המקום של הרחמים העצמיים שיש בי עדיין קיים, וצריך ללמוד לא להפטר ממנו אלא להבין ולהפנים אותו, ולדעת איך לשחרר.
השאיפה והמטרה הכי גדולה שלי כרגע, היא קודם כל לצאת מהבית של ההורים. אין לי את העצמאות שלי ואני נתמך בהם יותר מידי, אני חושב שאני מתעסק עם הכסף נכון, אבל מה יקרה כשיהיו חשבונות לשלם? מה אז? ישבתי בדירה של שני חברים היום, עברנו על דירות ביד 2 ובדקנו מחירים ומיקומים של דירות. כשיצאתי משם ולהבזק שנייה דמיינתי את עצמי מתעסק בכל זה נתמלאתי חרדה ופניקה. לא ידעתי איך לקום מהספה ופשוט לעשות? איך אני עוזב את המכונת כביסה של אמא, והמקרר שלפעמים מלא ולרוב הוא ריק, מהמיטה הנוחה, המעלית לבניין, האוטובוסים באיזור, האוטו של אבא. כל הדברים האלו יהיו באחריותי בלבד ורק אני אוכל לטפל בזה. האסימון הקטן הזה שהלחיץ אותי ממש גרם לי להבין, אתה לא משחרר עדיין, אתה עדיין באותו מקום עם קצת יותר מידע וידע, רק שהפעם הצטרף גם החזון.
איזהו גיבור הכובש את יצרו?
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה