שוב מחוזות הדכאון משתלטים, אוחזים אותך קרוב אליהםאת מדי פעם מתאוששת, מביטה מהחלון, רואה את אותו נוף מוכר שאת רואה תמיד.
את לובשת תחתונים מאתמול שזרקת על הרצפה בלילה, וחולצה שלי שגדולה עלייך בכמה מידות נכבדות.
החולצה מכסה אותך, טיפה אחרי הברך. כפות הרגליים שלך, קטנות ובהירות, נוגעות ברצפה הקרה.
אני נזכר בהן באהבה, ושואל את עצמי איך הגעתי לזה?
את נשכבת חזרה במיטה, על השמיכה המקופלת ולא נוח לך, את מתנועעת בעצבנות ומזיזה את השמיכה מתחתייך
בצעדי סטקטו אגרסיביים ומנותקים מהמציאות.
רעש, צפצוף קל ויחיד מבחוץ, מקיץ אותי משנתי. אני מביט בך מופתע לגלות אותך לצידי.
שואל אותך אם קר לך ואת עונה שטיפה. ואת קרה כ"כ אני מכיר אותך.
העיניים שלך ריקות, משהו לא עוזב אותך כל הלילה ואת לא משתפת.
אני מחבק אותך ומחמם את הצוואר עם נשימה צמודה ועמוקה.
אני אוהב לישון ערום
שי.